נתינה וקבלה הם אחד . המילה נ.ת.ן היא דו כוונית . לתת לאחר זה לקבל בעצמך. לקבל – זו מתנה שנותנים
*
בחירה לחלוק את המתנה שהינך : את האיכות שאיתה נולדת ונועדת לתת לאחרים הבוחרים לתת לך את הזכות לתת להם. לקבל זו מתנה שנותנים ומכאן שנתינה וקבלה הם אחד
*
כדי לחוות שלמות ,עלינו להתנסות בשניהם . לתת לאחר משמע לתת מעצמי לעצמי . לקבל מהאחר משמע לקבל את עצמי כחלק מרשת אנרגטית , רקמה אנושית אחת חיה , להבין שכולנו חלקי פאזל בתמונה גדולה, חלק מתוכנית גבוהה כוללת . כל בן אנוש שחי כאן נועד לתת משהו, לתרום מעצמו להתפתחות הכוללת בקהילה/בעולם/באנושות/הבריאה . איך? ע"י התפתחות אישית. כשאני מתפתח-אני תורם להתפתחות הכלל.
*
בחירה לתת ולקבל משמעה העברת אנרגיה חיובית מאדם לאדם שמהותה התייחסות , מתן יחס של אהבה+הבנה = אהבנה , חיבור למערכת יחסים שמהותה הענקת ערך לחוויה אנושית שבה האחר רואה אותך גם בלי שתבקש וללא ציפייה לתמורה או גמול.
*
הכישרון המהותי שלך הוא מתנה שקיבלת. מה שאתה עושה איתה, זו המתנה שאתה נותן .
*
מה שנותנים – זה מה שמקבלים. הבריאה מחזירה לנו כהד את מה ששידרנו והדהדנו באוויר. לא תמיד זה עובר אחד לאחד. משמע – אני יכול לתת משהו למישהו אחד ולקבל משהו אחר ממישהו אחר במקום וזמן אחר. אם אנחנו סוטים מהתסריט שנועדנו לו,אנחנו מבזבזים אנרגיה על עשייה שלא קיבלנו מימון עבורה וכך נוצרות מחלות או נסיבות חיים שמקשות על ההתנהלות שלנו . במידה ואנחנו כן לומדים את השיעורים וכן עוסקים במה שתורם להתפתחות שלנו, אז לא זו בלבד שתהיה לנו מספיק אנרגיה, אלא שהיא תתחדש מאליה על מנת שנוכל לתת מעצמנו לזולת, לשתף אחרים באנרגיה הזו מבלי שהיא תתבזבז לנו. להיפך: היא תחזור אלינו בצורה כזו או אחרת שאין אנו יכולים להתוודע לה מראש אלא רק בדיעבד. לכן,כל ההתחשבנות שקיימת בעולמנו : שווה לי לתת X כדי שאקבל Y היא סטייה
*
כשאנחנו נותנים ומקבלים יחס , עצם ההתייחסות היא המהות, בין אם הביטוי שלה חומרי או רוחני.בין אם פיזי או וירטואלי, בין אם חמלה וסבלנות או תןקפנות בין אם הוא מוגדר במסגרת זמן,ידע כישורים,משאבים ובין אם הוא אמורפי לחלוטין: תדר שעובר באוויר ותורם לאווירה של אור = התפתחות
*
מתנה היא כל דבר בעל ערך שתורם להתפחותך . מתנה לא חייבת להיות מעשה חביב וידידותי או פירגון עם מילה טובה . גם אתגרים, קשיים, נפילות, מחלות, אסונות ומכשולים הם מתנה , כי הם עוזרים להאיר לנו את הדרך , ליישר סטייה שיצרה חוסר איזון בחיינו.
*
לעיתים לעזור למישהו שנפל (פיזית/נפשית/רוחנית/כלכלית/חברתית) זה לא לתת לו יד ולעזור לו לקום או להגיש כוס מים וחיבוק שיירגע אלא להיות איתו בחושך, ובשקט- אפילו בלי מילים, רק בנוכחות וחיבור אנרגטי , להאיר לו ואיתו הבנה למה נפל. רק הבנה תמנע משיעורים לחזור ולאתגר אותנו שוב ושוב. אם לא נשכיל ללמוד ולהתפתח מהתמודדיות עם הבנה עמוקה ואמיתית ונחפש פתרונות בריחה וקיצורי דרך, השיעורים יחזרו ונחווה התנסויות יותר ויותר קשות. בקיצור – אם קיבלתם בעיטה בתחת ופטיש בראש – תגידו תודה על המתנה
*
כשאנחנו נותנים חלק מעצמנו , אנחנו מקבלים חלק אחר שמשלים אותנו . בנקודת החיבור הזו מתהווים רגעי חסד מאושרים שמאשרים לנו שבחרנו בדבר האמיתי והמדוייק עבורנו.
*
נתינה לזולת נחשבת מעשה אלטרואיסטי ולבקש לקבל לעצמך נחשב מעשה אגואיסטי. חשוב להבין: רק מי שנותן לעצמו ודואג לעצמו ומסתמך על עצמו בלי להיות תלוי באחרים שיתנו לו , רק אדם כזה יוכל לתת באמת
*
אגואיזם – אלטרואיזם
נקודת המעבר ממודעות לתודעה היא מעבר מאגואיזם- חשיבה על עצמי לאלטרואיזם-חשיבה על הכלל. מודעות עוסקת בהתפתחות אישית . מי שעוסק בזה מרוכז בתהליכים הפרטיים שלו, בעצמו. תודעה עוסקת בהתפתחות כוללת. מי שעוסק בה הוא מי שמתעלה מעל הסיפור האישי שלו ורואה לנגד עיניו את טובת הכלל , את התמונה הרחבה ופועל למען קידום אינטרסים משותפים
הכישרון המהותי שלך הוא מתנה שקיבלת. מה שאתה עושה איתה, זו המתנה שאתה נותן
מה שנתתי ומה שקיבלתי
"ביקשתי מאלוהים כח, והוא נתן לי מכשולים יחשלו אותי. ביקשתי הצלחה, והוא נתן לי כח ומח לעבוד. ביקשתי אומץ, והוא נתן לי פחדים להתמודד מולם. ביקשתי אהבה, והוא נתן לי אנשים שצריך לעזור להם. בקשתי טובות, והוא נתן לי הזדמנויות. לא קיבלתי דבר ממה שביקשתי, אבל קיבלתי את כל מה שאני זקוקה לו.".
המקובלים הם מי שקיבלו את הבינה כדי לתת אותה הלאה . הרב ברג ממרכז הקבלה הוציא ספר ב 2012 -נוטכנולוגיה ובו הוא מסביר הבנה : נתינה וקבלה הם אחד.
ננוטכנולוגיה /הרב ברג : כמה ציטוטים מהספר:
כשהקבלה הופכת להיות כלי של נתינה
טבע האור
לרשת את הגן האלוהי
ייעודו של הכלי
Kindness Boomerang – "One Day"
מה שנותנים זה מה שמקבלים. ברוכה ההוויה שמניעה את גלגל הטוב
Halcyon – GIFTING
הלסיאון: ברנר מברנינגמן מסביר על עקרון הגיפטינג שאנו משחקים במידברן
*
a wake up call היכולת לתת איננה תלויה בכמה יש לך אלא ברצון לנתינה
Giving – Love your neighbor as yourself
הומלס קיבל תרומה 100$. מנחשים מה הוא עשה עם הכסף? קנה איתו מתנות לחלק להומלסים אחרים שאינו מכיר. למה שאדם יעשה דבר כזה? כי הוא יודע את חוק הבריאה: מה שנותנים זה מה שמקבלים!!!
Ripple a simple act of caring creats an endless ripple
נתינה וקבלה הם אחד. רוצים לקבל ערך מוסף לטיול שלכם? תנו. זו הדרך הכי טובה לקבל.
Fun Duck Feed Fish
ברווז אחד קטן מאכיל דגים רבים : אומנות שיתופי הפעולה בטבע. יש לנו מה ללמוד מבע"ח…
Would You Help A Freezing Child?
עוברים ושבים דואגים לילד קפוא בתחנה, מחמם את הלב
סיפור:
האיש הזקן ישן בלילה בבית קטן בקצה הכפר. מוקדם בבוקר הוא קם משנתו וישב על הכיסא, ובשלווה הביט מבעד לחלון בנוף הנפלא שלפניו. לפתע שמע צעדים נחפזים ודפיקות על דלת ביתו. הזמין הזקן את האורח להיכנס פנימה. היה זה בחור צעיר, שהתנשם והתנשף כמי שרץ דרך ארוכה. "חלמתי בלילה חלום", אמר הצעיר, חלום שלא נתן לי מנוח כל הלילה. חלמתי שבקצה הכפר, בבית קטן, גר זקן שיש לו יהלום יקר ערך, ואת היהלום הזה הוא ייתן לי. והנה הגעתי לכאן לבית הקטן שבקצה הכפר, תן לי אותו, תן לי את היהלום שלך. ניגש הזקן לפינת החדר, פתח קופסת עץ גדולה, הוציא מתוכה יהלום גדל מידות ויקר עד מאוד. "קח אותו",אמר הזקן, "מצאתי אותו לפני שנים, ומאז הוא מונח כאן". הצעיר לקח את היהלום הגדול ושב לביתו. כל היום הביט ביהלום הענק, אך כשעלה על מיטתו, נדדה שנתו כל הלילה. למחרת בבוקר, אך האירה השמש, מיהר לביתו של הזקן. ומספרים שהוא החזיר לזקן את היהלום באומרו "אני לא רוצה את היהלום, אני רוצה שתיתן לי את היכולת שלך לתת יהלום כה יקר בקלות כה רבה".
מרחב חליפין מקומי של שפע חומרי ורוחני, איכויות זמן ידע ומיומנויות , רשת שיתופי פעולה שמטרתה לחבר בנינו ולהנדיש את ההזדמנות לתת ולקבל
*
השמש היא אנרגיית האור -האש הזכרית הנותנת (כוח הרצון הבורא) הירח הוא אנרגיית המים הנקבית – המקבלת. (לכן משפיעה ומושפעת מעולם הרגשות-גאות ושפל). תפקידנו כל יום וכל דקה לחבר את כוח הבריאה הזכרי שבנו- זה שנותן לנו כוח, יחד עם הבחירה לקבל שהיא האנרגיה הנשית. קודם כל- ל/מ עצמנו ורק אח"כ לאחרים
*** היות והכל אחד, הכל,כולם, אז לתת לזולת זה לתת לעצמנו את הזכות לתת כמו שדייויד ברוזה שר:"אני אתן לך לתת,לתת לי,לתת לך"/ מתחת לשמיים
***
איך קורה שאנחנו מקבלים אנרגיית אור ואיכשהו,מישהו,משהו,מתישהו,היא נהפכת לחושך/פוגשת בחושך? אני תמיד האמנתי שאנרגיית החושך קיימת בעולמנו משום שבלעדיה לא היינו יודעים להעריך את האור. ללא הלילה,לא נדע להבחין שכבר הגיע יום חדש ללא הקושי,לא היינו מצליחים להבחין ולהעריך את רגעי החסד תודעת העל הביאה למודעותי שאנרגיית החושך קיימת על מנת לגרום לנו להבין כאשר אנו בסטייה. רק אז תהיה התפתחות – שזו מטרת הבריאה:לגרום לנו להתפתח , להתנסות .(בעידן שמסתיים: באדמה ומים ובעידן החדש באש ואוויר. האדמה היא חומר ,המים הם רגש, האש היא היוזמה, הרצון והאוויר היא ההבנה,התודעה) האסונות,הקשיים,המלחמות,המאבקים הפנימיים,המתחים,המחלות, כולם נועדו לזעזע אותנו כדי שנתוודע לסטייה ונתקן,נתיישר, נלמד, נתפתח הקשרים הבין אישיים בנינו-משפחה,חברים,שותפים לעבודה, לא נועדו כדי לתת לנו אהבה ללא תנאי אלא נועדו ליצור בנינו קונפליקטים שיכריחו אותנו לעשות את השינוי הנדרש,לתקן את הסטייה מהתסריט שנועדנו לו,כל אחד בדרכו הוא. אם לא היתה האנרגיה השלילית מזעזעת אותנו,עוצרת את נתינת האנרגיה המוארת, לא היתה לנו מוטיבציה לשינוי ולא היתה מתפתחת הישגיות-שזו אנרגיית ייסוד האש שהולכת ועולה ככל שמתקרב מועד חילוף העידנים (2012…) ברגע השקט בסוף 2012, תחילת 2013, תהיה נקודת זמן שבה יתקיים איזון בין הקטבים. מנקודה זו ואילך,ייכנסו לעולמנו יותר ויותר אנרגיות אש ואוויר ובהדרגה עולם החומר והרגש הנמוך הנלווה אליו ילכו ויצטמצמו . את מקומם יתפסו אנרגיות האש והאוויר שיהיו בקדימות. יהיה לנו פחות ופחות חומר ויהיה לנו יותר ויותר קשה רגשית לחוות את הצמצום, עד שנבין את הסיבה הגבוהה: מטרת הצמצום היא לעזור לנו לדייק את מערך הוצאת האנרגיה שלנו רק על מה שבאמת באמת מפתח אותנו.
מה שאנחנו נותנים-זה מה שנקבל. הבריאה שולחת לנו כהד את מה שאנחנו מבקשים
עד היום ביקשנו וייחלנו לקבל בעיקר חומר: כסף,רכוש,אוכל,דלק,נכסים בית,אוטו,אשה, גוף בריא,מסגרת לימודים/עבודה/משפחה
זו היתה מהות ההתנסות האנושית בעידן הישן.
בעידן החדש מהות ההתנסות משתנה לאש ואוויר. בהדרגה, יותר ויותר אנשים יבינו שערכן של הבנות תודעתיות שווה לא פחות אלא הרבה יותר מחומר, משום שהן תהיינה קיומיות עבור אנשים יותר מהמזון הגשמי .
אם ניקח משהו שלא שייך לנו,במיוחד אם הוא חומר או מים: פריט רכוש שאינו מדוייק לנו או עודף רגשות שמעכבים ומשבשים את ההתפתחות שלנו,ניצור שיבוש במערכת. יווצרו מחלות . הפעם לא תהיינה אלו בהכרח מחלות של הגוף והנפש אלא "מחלות העידן החדש" – נסבול מחוסר הבנה של מי ומה שאנחנו,נתבלבל ויהיה לנו קשה להתנהל בעולם. גם כאינדיווידואל וגם כעם
במקום לקחת, רצוי ללמוד לקבל. כשאתה מקבל: אתה לא רק זוכה בתוספת אנרגייה אלא אתה מאפשר לזולת לתת לך שזה משהו שיזכה גם אותו במענק אנרגייה נוסף אם נבין את עצמנו,נוכל גם להבין את הזולת אם נאהב את עצמנו,נוכל לאהוב גם את הזולת ***
האתגר של כולנו בימים האלה, כנשמות מדהימות ויפיפיות הזוהרות בגוף אדם, הוא להוציא את עצמנו אל האור, או שבעצם – להוציא את האור שאנחנו אל תוך העולם הזה. האתגר העכשווי הבוער ביותר של כולנו כאן הוא להתעלות מעל לתודעת ההשרדות והפחד, מעל לתודעת הלקיחה והמחסור, ומעל להתעסקות האובססיבית, המכאיבה ומלאת המאבק בקבלת תמורה (כספית, רגשית, או בכל צורה אחרת).
ואני לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על הכסף או על התמורה, אלא שאנחנו יכולים להביט אל מעבר לנקודת המבט הצרה הזאת ולראות שכשאנחנו עסוקים בנתינה אמיתית של עצמנו, כתופעת לוואי ובאורח פלא ממש, היקום, החיים, או איך שלא נקרא לזה, דואג לכל צרכינו.כי זה הכל הפוך – כשאנחנו נותנים אנחנו מתמלאים, ולא להפך. המציאות (האישית שלי לפחות) מוכיחה שזה פשוט לא נכון לומר שכשאנחנו לוקחים אנחנו מתמלאים, כי בחוויה שלי העיסוק בלקיחה תמיד רוקן אותי. וזה לא נכון לומר שכשאנחנו מתמלאים אנחנו נותנים, משום שמעולם ההמתנה שלי לרגע שבו אהיה כבר מלא לא הובילה לשום מקום כזה, היא רק השאירה אותי עם אותה החוויה שאני מרוקן ושאין לי מה לתת.אבל כשאני בוחר לתת, אפילו שאולי נדמה לי כרגע שאין לי שום דבר לתת, ואפילו שהמחשבה הזאת (ואולי אפילו גם החוויה הנלווית אליה) מרגישה כל כך אמיתית, מה שקורה הוא שאני מגלה בתוכי מלאות עצומה. מה שקורה הוא שאני מגלה, שבעצם, האמת היא שאני כבר מלא, ושיש לי כל כך הרבה מה לתת…
אבל השפע הזה שיש לי לתת, לא היה זמין לי עד שהחלטתי לתת אותו… זה כל הסיפור. הוא המתין, חיכה בסבלנות להתגלות בתוכי ברגע שאחליט לתת אותו. לפני זה, פשוט עדיין לא הזמנתי אותו כל עוד התעסקתי בלקיחה והישרדות. לפני זה, כל עוד ניסיתי להשיג ולקחת ולשרוד, פשוט התעקשתי להרגיש שאין לי מה לתת והחזקתי נורא חזק במחשבה הזאת. עד שהפסקתי.. עד שהחלטתי שיש לי מה לתת, עד שהחלטתי פשוט לתת אפילו שמרגיש שאין, ואז הוא בא, השפע הזה.
ושוב, לא שיש משהו רע בלקבל תמורה על מה שאני עושה, ממש ממש לא, זה אפילו מאוד מאוד חשוב ומאוד ומבורך, אבל הנקודה היא שזה לא משהו שאני צריך להתאמץ בשבילו. זה לא אמור להיות קשה. זה ניתן מעצמו, ברגע שאני בוחר לתת את עצמי. ואיך אני יודע שבאמת בחרתי לתת את עצמי? אני מסתכל אחורה ומגלה שבעצם, מבלי שהתעסקתי בזה או הייתי צריך להתאמץ בשביל זה, כל צרכיי, מבפנים ומבחוץ, מסופקים מעצמם כתופעת לוואי של הנתינה שלי. וככל שאני נותן יותר, כך יש לי יותר.
אז האתגר הוא לא להצליח להשיג כמה שיותר לעצמי, אלא לתת כמה שיותר מעצמי. זה האתגר האמיתי.. ולא רק האתגר, אלא גם התענוג האמיתי והגדול ביותר שאני מכיר. לתת כמה שיותר מעצמי, ולא מתוך מחשבה של לקיחה, לא מתוך המתנה לתמורה, לא כ"עבודה" שאני מצפה לקבל עליה תמורה בחזרה, אלא מתוך מקום אחר לחלוטין, מרמה אחרת לחלוטין של התקיימות – מתוך הלב, מתוך נדיבות אמיתית, מתוך הידיעה שיש לי לעצמי ושיש לי לאחרים, מתוך נתינה, מתוך… שזה מי שאני.
מה שאני נותן לעצמי – החיים נותנים לי פתאום גם, כמו קסם, מכל מיני כיוונים לא צפויים, אבל לא סתם נותנים אלא נותנים בשפע גדול, פי כמה. ומה שאני לא נותן לעצמי – גם החיים לא נותנים לי פתאום, מכל מיני כיוונים לא צפויים, בדיוק באותו האופן.
אז מה אתם מקוויםמצפים (ואולי גם דורשים) לקבל מהחיים או מהסביבה אבל לא באמת נותנים עדיין לעצמכם? מה יקרה אם תסכימו לתת את זה לעצמכם ישירות (בדרך היצירתית שלכם) כבר עכשיו מבלי לחכות לאף אחד? בא לכם לגלות?
הסיבה שזה עובד תמיד היא – שאנחנו זה החיים. לכן כשאנחנו נותנים לעצמנו – החיים נותנים לנו. אבל אפשר בטעות להתפס לרעיונות לא נכונים לגבי זה, ואז להבין את זה לא נכון ובצורה שטחית ולחשוב שזה לא ככה. אבל אני מדבר על הרמה העמוקה, למשל:
אם אתן לעצמי עכשיו איזה ארוחת גורמה במסעדה, לווא דווקא החיים יתנו לי מלא ארוחות גורמה במסעדות מכל מיני כוונים לא צפויים אבל אם מבינים שמה שאני באמת נותן לעצמי כאן זה לא ארוחת גורמה אלא אישור שאני ראוי ובעל ערך, או לחילופין שיש שפע וביטחון חומרי והכל בסדר, אז אני אקבל את האישור הזה גם מהחיים, מכל מיני כיוונים לא צפויים. למה?
כי כשאני מסכים לתת את זה לעצמי, אני בעצם מסכים גם לקבל את זה, וכשאני מסכים לקבל את זה, החיים פשוט נותנים לי את זה בשפע. ולהסכים לקבל את זה זה בערך כמו לפתוח חלון של מכונית שנמצאת על קרקעית הים, מה שקורה הוא שמייד זורמים פנימה המון מים.
בדיוק באותו האופן, החיים הם כמו ים עצום של חסד אינסופי שרק מבקש להנתן לנו בכל רגע נתון, וכמה שאנחנו מסכימים לפתוח את החלון, זאת אומרת להסכים לקבל, זאת אומרת לתת לעצמנו, ככה הוא זורם אלינו, ולתוכנו.
הקרקע נשמטת תחת רגלינו. האדמה שתמיד נתפסה בתודעת אנוש כנקודת אחיזה בטוחה כבר איננה כזו. רעידות האדמה שהחלו לטלטל את האנושות בכדה"א בתדירות ובעוצמה מ 2012 הינן בעיקר תודעתיות ולא פיזיות. מטרתן איננה להכחיד את האנושות אלא להיפך- לעזור לנו לעבור מהישרדות להתפתחות , ע"י הבנת השינוי התודעתי שאנחנו נדרשים לעשות כדי לחיות בעולם המשתנה. כולנו חווים טלטלות המשנות את כל דפוסי החשיבה וההתנהלות שלנו מקצה לקצה, בתואם עם חילופי הקטבים המגנטים של כדה"א. האדמה שהייתה בעידן הישן הדבר הכי יציב עבורנו להיאחז בו- מהות קיומנו- ממנה אנו ניזונים, אליה אנו נמשכים בכח המשיכה, עליה אנו בונים את ביתינו, מבצרנו, היא המעניקה לנו בטחון ויציבות, משתנה,נסדקת, מתערערת. מטרת הזעזועים הפיזיים היא להעיר אותנו, להאיר לנו שכעת העת לשחרר אחיזה באדמה=בחומר ולתת קדימות לאוויר- להבנת עולם הרוח. ככל שנבין יותר- נחווה פחות זעזועים.
המילה earthquake מכילה בתוכה את ה awake – ההתעוררות שלנו מעולם החלום.
אנשי האדמה נוטים להיאחז בתפאורה הגשמית של במת המשחק שלהם- בגוף הפיזי, ברכוש החומרי שצברו וסוחבים על גבם . כעת העת לשחרר. מי שלא יבחר לעשות את השינוי הזה ימצא עצמו נשבר , נסדק – כמו האדמה כשהיא נוקשה ואין לה יכולת יותר להכיל את הזעזועים ויידרש להבין שאין מה לפחד פחד מוות מלאבד חומר, זה לא סוף העולם…
את מגמת השינויים הכוללת בבריאה לא נוכל לשנות, אבל את התודעה שלנו כן. כדי לעבור את רעידות האדמה בשלום יש להרים ראש מעלה לשמיים ולא להישאר קועים עם הראש באדמה אוחזים בכל מה שידעתם וחשבם שככה העולם הזה מתנהל. גם כשהגוף שלכם מחובר לאדמה , כשתרימו ראש- תכניסו אוויר=הבנה לתודעתכם וכך תתעלו על טלטלות האדמה .
המעבר מעידן ישן – שמהותו אדמה ומים, לעידן חדש שמהותו אש ואוויר , מחייבת אותנו לעשות שינוי תודעתי: לשחרר את האחיזה בחומר שצברנו , ובכל מסגרות החשיבה הישנות שמתחזקות ומנהלות את החומר הזה ,לדייק את הרצון וההבנה שלנו את הסיבה שלשמה אנחנו חיים כאן. האדמה תמשיך להתקיים כאן כי העולם הזה נברא ע"י יהוה כמעבדת הניסויים היחידה בבריאה שיש בה חומר דחוס, אך היא מצטמצמת, מתכלה,משתנה, היא בתנועה.
הילדעים החדשים שירדו לעולנו אחרי שנת 2000 , ילדי האש והאוויר בעידן החדש נולדו לעולם הזה כשמערכת האמונות והידע שלם כבר מוטמעות build in בהוויתם. התודעה שלהם גמישה מספיק כדי לצלוח את השינויים. זה אנחנו המבוגרים ששבויים בתפיסות שבי ישנות ומתקשים לשחרר את האחיזה במוכר והידוע
האדמה כפי שהיא היום לא יכולה להכיל את האנושות כפי שהיא היום. השינוי בלתי נמנע. לא נוכל לשנות את מגמת השינוי. נוכל רק לשנות את עצמנו-את התודעה שלנו ולהתאים אותה לעולם המשתנה.
2012: מכתב פרידה מאמא אדמה לילדיה בני האנוש, המכין אותם לקראת השינויים
אמא אדמה מזהירה אותנו מאשליית היציבות והביטחון באדמה שעליה גדלנו ושהזינה אותנו עד היום. היא מכינה אותנו לעצמאות. היא נפרדת מאיתנו כדי לעזור לנו להיפרד ממנה. אמא כבר לא יכולה יותר להיות אחראית עלינו כילדיה. עלינו לדאוג לעצמנו בעצמנו כעת.
"תרגיל רעידת אדמה, תרגיל רעידת אדמה" מודיע הכרוז ברמקול ברחבת ביה"ס פתוח שבו התחילו ילדיי ללמוד אחרי הרבה שנים בחינוך ביתי. המוני ילדים רצים לכוון מגרש הכדורסל. למה רועדת האדמה? מה יקרה? מה לא יקרה? מה אנחנו אמורים להבין מזה? זאת ועוד שאלות רבות מספור שמעסיקות את תודעתנו המתפתחת בימים בהם מתרחשים בעולמנו שינויים מרחיקי לכת הקשורים למהות קיומנו כאן. לא פחות.
משרד החינוך הורה על תרגיל בכל רחבי הארץ בו יתרגלו תלמידים ומורים את נוהל המשימות הנדרש במצב רעידת אדמה. ואכן, בביה"ס בו ילדיי לומדים התנהלו המשימות באופן מרשים : אלו רצים לכבות את השריפה (דמי כמובן), אלו עושים סריקה במרחב ביה"ס ואוספים ילדים שתגית "נשכחתי" תלויה על חזם. כאן קבוצת חילוץ מפנה פצוע מדומה על אלונקה, שם צוות מורים מקבץ תלמידים צעירים ופה הבוגרים. כל אחד יודע את תפקידו והכל מתנהל לפי תוכנית פיקוח בטחוני של פיקוד העורף. לא יודעת אם כך הוא בכל בתי הספר בארץ או רק בביה"ס הפתוח בו לומדים ילדיי. בכל מקרה, התרשמתי מהשותפות המלאה של הילדים בהיערכות. (זהו אגב התרגול השלישי בחודשים האחרונים, מה שמבהיר שמדובר כאן במשהו שיש אודותיו קונסנזוס: כבר לא מדובר בנבואות אפוקליפטיות מתקופת המאיה לגבי 2012 וסוף העולם ותקשורים הזויים של מיסטיקנים ואנשי רוח. מדובר במשרד החינוך ופיקוד העורף המייצגים את עמדת הממסד הרשמי במדינה) אז הנה, אנחנו מוכנים לרעידת אדמה. האמנם? נראה שברמה הפיזית-הארצית אכן נעשות ההכנות הנדרשות אך ברמה התודעתית, מטרת תהפוכות הטבע הצפויות לפתוח את תודעתנו להבנה בדבר מהות השינויים. מהם אם כך השינויים? מהי אותה הבנה שאנו נדרשים להבין?איך נייטיב להתכונן?
מהות ההתנסות האנושית בעידן המסתיים היתה באדמה (חומר) ומים(רגש). כעת אנו חיים בתקופת תפר במעבר בין עידנים ומהות ההתנסות שלנו משתנה . בעידן החדש שאנו זוכים לחוות את תחילתו ,יותר ויותר אנרגיות אש (רצון יצירתיות וקידמה) ואוויר (תודעה) נכנסות לעולמנו בתהליך שנקרא "היפוך קטבים מגנטיים" . המהירות של האש והאוויר גבוהה בהרבה מתהליכי האדמה האיטיים המתממשים בחומר הגשמי וביצות הרגש הטובעניות והתובעניות שאנו מורגלים לשקוע בהן (מים). רבים מאיתנו חווים את השינויים בכל תחומי החיים וקשה להישאר אדישים נוכח המהפכות בעולם הגדול , תהפוכות הטבע והדחף האישי שלנו , לקום ולשנות כדי לדייק את המקום האישי שלנו כך שיהיה תואם את הייעוד האמיתי שלשמו אנחנו חיים כאן.
טווח השינויים הוא רחב וההיבט הפיזי שלו (דוגמת רעידות האדמה) הוא רק השלב הסופי בתהליך ארוך שהתחיל להתרחש כבר מזמן בבריאה כולה ומחוצה לה. כדה"א שלנו הוא התחנה האחרונה בשרשרת שינויים קוסמיים. כדה"א הוא העולם היחיד שבו יש מימוש הבנות תיאורטיות בחומר. אנחנו חיים כאן במעבדת ניסוי שמטרתה ליישם את המסקנות התיאורטיות ולממש אותם בחומר. ייעודנו כאן הוא הקשה ביותר , משום שלא קל ליישם הבנות אוויריות רוחניות ולברוא מציאות גשמית תואמת. זו המשימה שלנו וכדי להייטיב לעשותה, נדרשים מאיתנו לא רק כישורים אדמתיים (מיומנויות וידע לגבי אדמה ומים, גוף ונפש, כסף ומערכות יחסים, חומר והדבק שמחבר אליו קשרים בינאישיים ושיתופי פעולה) אלא הבנת תהליכים ברמה גבוהה של תודעה שמה שמוביל אותה הוא האש: הרצון,המוטיבציה , היצירתיות, הטכנולוגיה המתקדמת. המדע המתקדם פותח בפנינו היום את ההבנה של יכולת הבריאה שלנו לברוא מציאות,ממש לברוא חיים
יהוה, הוא ליבת האדמה שברא וניהל את עולמנו, סיים את תפקידו בסוף 2012 ופינה מקומו לאלינוס שהוא ליבת אש. קוד הבריאה שיהוה השתמש בו הולך ונפתח להבנה אנושית: המדע היום חובר לחקר הרוח ויודע שבעזרת תדר תכנות גנטי ומחשבה יוצרת אפשר לברוא כל דבר. (כאן יהה עלינו להשתמש בערכים מוסריים חדשים שימנעו משדות החושך לשבש את אנרגיית אור הבריאה). מתבהרת לנו ההבנה של אפשרות חיי נצח. מוות הפיזי איננו סוף, הוא רק שינוי צורה.
זה לא שלא תהיה כאן יותר אדמה. היא תהיה תמיד, אלא שהיא משתנה וכוח השפעתה עלינו מצטמצם מאד. המשקל הרב שייחסנו לאנרגיות האדמה כמו : כסף,רכוש,בית,גוף, מסגרות, ישנו את מקומם בחיינו ויהיו פחות ופחות רלוונטיים להישרדותנו.מה שישרת אותנו בשעת משבר תהיה יכולתנו לדייק את הרצונות, המחשבות העצמאיות ולשתף פעולה ולא הכסף שילך ויאבד מערכו.ההבנה התודעתית שלנו היא שתסייע לנו לשרוד את התהפוכות. ריפוי ייעשה באמצעות חיבור לחושים הפנימיים וקידום הבנה , ולא ע"י אנרגיה חיצונית בין אם היא חומר כימי, טבעי או אנרגטי (גם שיטות טיפול אלטרנטיביות כמו הילינג ורייקי ודומיהם ,משתמשים באנרגיה חיצונית כדי לאזן את הגוף הפיזי . בעידן החדש נתנסה בריפוי עצמי באמצעות התודעה ובסיוע טכנולוגיות מתקדמות שיאפשרו לאנשים לאתר אנרגיה פנימית לצורך ריפוי עצמי.
האדמה, שהיתה הדבר הכי יציב עבורנו עד כה, תטלטל אותנו בעוצמה כחלק ממערך השינויים האנרגטי הכלל בריאתי,לא על מנת להכחיד את האנושות אלא בדיוק להיפך: על מנת לעזור לנו לעשות את השינוי התודעתי הנדרש כדי שנוכל להמשיך לחיות בעולם המשתנה.אין הכוונה לזרוע הרס וחורבן "סתם" . שום דבר שקורה לנו איננו "סתם". מי מאיתנו שיבחר להבין את עולם הסיבות הגבוה , יזדקק פחות לזעזועים פיזיים. יהיו בנינו כאלו שלא יחושו כלל בהבדל משום ש"סוף העולם" שמדברים עליו איננו פיזי אלא תודעתי. לעומתם, יהיו גם כאלו שיבחרו להיאחז באדמה במתכונתה הישנה. אלו עשויים לחוות קשיים הישרדותיים משום שהבריאה כבר לא תממן יותר את האדמה ועולם החומר כפי שמימנה עד היום. גם אנשים שיבחרו להיאחז במערכות המים הרגשיות הישנות עשוים לחוות קשיים משום שגם המים בעולמנו משתנים ומצטמצמים . אנשים שיבחרו לנהל את הרגש שלהם ממקום של הבנה וישכילו להשתמש ברגש לצורך יצירת מערכות יחסים המבוססות על שיתוף פעולה הרמוני, יצלחו את השינוי וישמשו מקור השראה לכולנו . לעומתם, אנשים שיתנו לרגשות לנהל אותם עשויים לחוות פחדים/חרדות/דאגות ברמות כאלו שיקשו על הישרדותם. כך גם לגבי החומר: אנשים שישתמשו בכסף שלהם לצורך מימוש הייעוד המדוייק להם -יקבלו מימון אנרגטי . אנשים שמאפשרים לכסף לנהל אותם, בין אם אליטת ההון והשלטון ובין אם משכבות העוני הנמוכות, יאבדו יכולת שליטה במשאב החומרי עד שיעשו שינוי תודעתי וידייקו את תחום העיסוק שלהם בתואם למימוש התסריט האישי שחתמו עליו.
האדמה כפי שהיא היום לא יכולה להכיל את האנושות כפי שהיא היום. השינוי בלתי נמנע. לא נוכל לשנות את מגמת השינוי. נוכל רק לשנות את עצמנו-את התודעה שלנו ולהתאים אותה לעולם המשתנה. רגע השקט שהיה בסוף 2012 איננו תאריך אלא תהליך. תהליך שהחל מזמן מזמן מזמן מחוץ לכדה"א, המשכו בירידת ילדי האינדיגו והקריסטל לעולמנו החל משנת 2000 , עם הגעת ילדי הקשת וילדי הזהב- שאלו הם הנולדים היום, וסופו צפוי להתרחש בטווח של ה 25 שנים הבאות.
האדמה במצבה הנוכחי איננה יכולה להכיל יותר את האנושות כפי שהיננה היום. כילינו את משאביה, זיהמנו את מאגריה, ניצלנו את כל שהעניקה לנו . עליה כעת לשקם את עצמה. לטבע יש יכולת ריפוי משל עצמו. האדמה תדע לשרוד את השינוים זה אנחנו, אנחנו הם אלו שנדרשים לעשות שינוי תודעתי מהותי מהקצה אל הקצה אם ברצוננו להמשיך לחיות כאן בעולם הזה. אנחנו הם האנשים שלהם חיכינו משך דורות על גבי דורות . אנחנו הנשמות האמיצות ביותר שבחרו לרדת לעולם בתקופת השינוי המהפכנית הזו, משום שלנו יש את הכוח, את הרצון והיכולת להבין. זה אנחנו.
תופעת העדריות צרובה בהווייתנו כאנוש עוד מראשית ההתפתחות בבריאה. מנגנון ההומוגניות ההרמונית (מים) שנלווה למסגרות ההתנהלות האנושית (אדמה) נועד לשמש כדי להגן מפני החושך, אבל זה איננו נחוץ לנו כעת כשאנחנו חיים בתקופת שינויים מואצת בעידן שבו קדימות לאנרגיות האש והאוויר שמעודדות מעבר מתלות לעצמאות . תחושת השייכות שפעם היתה בסיס קיומנו מפנה מקומה לתחושת בדידות לבד ביחד
להיות "כמו כולם " כבר לא משרת אותנו יותר. עכשיו הזמן לחשיבה עצמאית ויצירתית, מפלסת דרך,פורצת גבולות.
ילדי האינדיגו חיים כאן היום כדי לעזור לנו לפרוץ את מסגרות החשיבה וההתנהלות הישנות. פנו להם את הבמה. its show time.
EX-ET
סרטון אנימציה שממחיש מעולה את תפקיד ילדי האינדיגו בעולמנו. זה אנחנו, אנחנו האנשים שלהם חיכינו דורות על גבי דורות. אני, זו אני המשוגעת ההיא שמקפצת ומפרה את הסדר. זו אני שמשבשת את השגרה ומוציאה את ההורים שלי מכליהם. אני, דור ילדי האינדיגו שנשלח הנה לכדה"א כמו הילד המצוייר ההוא בסרטון . מי שמזדהה, סימן שיש לו תפקיד שליחותי כאן להביא שינוי .היום כבר יש תנועה גדולה של התעוררות, של אנשים שמעיזים לירוק החוצה את קוביית הסוכר שניסתה לכפות עליהם להתיישר.
–
בזמן ש"כולם" רצים באותה תלבושת אחידה במרוץ העכברים המטורף,יש בנינו יותר ויותר מי שמעיזים לרוץ נגד הזרם ובוחרים להישאר נאמנים למי ומה שהינם.
ככל שאתה אוהב את הבחירות שלך, אתה פחות זקוק שאחרים יאהבו אותם
אדם נחשב כשפוי כל עוד הוא חושב כמו כולם. כשהוא חושב בעצמו הוא מתחיל להיחשב כמשוגע . משוגע "נחשב" בעולם הזה כמי שאיבד את דעתו. ואכן-זה מה שקורה ליותר ויותר אנשים- מאבדים את דעתם, מבינים שכל הדעת-הידע שהם יודעים על העולם מתגלה כלא מתאים יותר,לא מקדם את ההתפתחות שלהם יותר ונפרדים.
כמי שחייתה כל חייה כמשוגעת,כחייזרית על הכדור הלא נכון, אני שמחה להצטרפות חברים חדשים למועדון המשוגעים,זה כן הכדור הנכון, ועכשיו-עכשיו זה הזמן הנכון-לאבד את הדעת ולברוא לעצמך בעצמך דעת חדשה. מה דעתך?
ספר הוראות לחיים
דפקט העדר – וויליאם דרשייביץ בילה 25 שנים באוניברסיטאות המובחרות של ארצות הברית רק כדי לצאת משם ולהזהיר את האמריקאים: הרווארד, קולומביה ופרינסטון מזיקות לילדיכם ומסוכנות לאמריקה. בראיון מיוחד למוסף כלכליסט הוא מסביר כיצד ההשכלה הגבוהה מייצרת שטאנץ אחיד של אליטות מנותקות, אומללות וכושלות ומדוע כדאי גם לנו ללמוד את השיעור הזה
הממסד הישן מאיים על כל מי שסוטה מהשורה, זה נכון, נכון להיום יש שוטרים ופקידי סעד שיכולים להעיף אותך על טיל אם תמשיך להיות סורר ומורד, אבל היי, הם קיימים כאן רק כל עוד אנחנו נותנים להם כוח לשלוט בנו. והם אנשים, בני אדם כמוני וכמוך. מספיק שמישהו מאיתנו יראה את הסרטון הזה לדוד שלו השוטר או לאח שלו הפקח או לשכנה המפקחת במשרד החינוך, או לחברה פקידת הסעד, והנה, יצרנו שינוי. ההד מהסרטון הזה ימשיך להדהד הלאה והלאה. כי טיפה עוד טיפה עוד טיפה, תהיינה לים… השינוי יתהווה לא כשנצא לרחובות למחות אלא כשנעשה את מה שנועדנו לעשות כאן- לברוא עולם חדש, לייצר אלטרנטיבות.
להיות מפלס דרך לא מזכה אותך בקרדיטים בתחילת הדרך אבל מי שנועד ליצור את החדש, מצוייד במנה גדושה של כוח רצון חזק (אש) וידיעה פנימית בהירה (אוויר) את דרכו והם שעוזרים בהתמודדות עם האתגר
הסטודנט הכושל לאדריכלות שבנה את מרכז פומפידו : לקראת יום הולדתו ה-80 ותערוכה של יצירותיו ברויאל אקדמי מסביר ריצ’רד רוג’רס – מהאדריכלים החשובים של תקופתו – מדוע קיבל כל כך הרבה ציונים נמוכים בתעודת הסטודנט
*
כך נראיית הפגנה של עובדי הבניין באיטליה – יולי 2013 : שורות שורות של חיילים ממושמעים שמניחים את כיסוי הראש שנועד להגן עליהם מפגיעה . גם סוג של עדר, אבל אחר. משהו השתנה כאן בתודעה האנושית -בוער מבפנים , מתחת לפני השטח ומתקרב לנקודת ההתפרצות. פועלי הבניין בוחרים להיפרד מהסמכות שאיגדה אותם תחת ארגון ממסדי אחיד. לא עוד. הם אנשים, כל אחד מהם יחיד ומיוחד ויש לו תרומה שונה לתת לעולם. אם עד היום "כולם" שיתפו פעולה (הסכמה בשתיקה מה שנקרא)עם מוסכמות חברתיות כלכליות , הרי שהיום "כולם" כבר לא מסכימים למוסכמות האלו יותר. עדיין עדר, אבל הכוון אחר ותואם את מגמת השינויים בדרך מתלות לעצמאות , משליטה לשיתוף פעולה, מפחד לאומץ
Joe Gerstandt: freak flag-flying (what, why and how)
סיפור על חוכמה שגעון ולמה לא בכל מחיר צריך לנהוג כמו כולם
מלך חכם ורב עצמה משל בעיר קטנה אחת. כולם פחדו מפניו בגלל כוחו אך אהבו אותו בזכות חכמתו.
באותה עיר היתה באר שהמים בה היו צוננים, זכים וטהורים כבדולח, והם הרוו את הצמא של כל התושבים.
לילה אחד, בשעה שכולם ישנו, הגיעה לעיר מכשפה רעה והרעילה את הבאר. היא טפטפה לתוכה שבע טיפות של נוזל מוזר ולחשה: "כל מי שישתה מהמים האלה- יהפך למשוגע".
למחרת היום שתו כל תושבי העיר ממימיה המורעלים של הבאר- כולם חוץ מהמלך ומראש לשכתו – וכפי שקיללה המכשפה, כולם יצאו מדעתם והשתגעו.
המלך לא הצליח להרגיע את אנשי עירו. הוא ניסה לדבר איתם ולהחזיר להם את שפיותם, אבל שום דבר לא עזר.
אחרי כמה ימים התחילו כולם להתלחש מאחורי גבו ואמרו: "תראו, המלך שלנו בכלל לא מתנהג כמונו. הוא כנראה השתגע לגמרי. אנחנו לא יכולים להיות נתינים של משגע! בואו נסלק אותו מכס המלוכה!"
אלא שעוד באותו ערב שתו גם המלך וראש לשכתו ממי הבאר, ומיד השתגעו גם הם. תושבי העיר שמחו שמחה גדולה ומיהרו לארגן חגיגות ענק לכבוד המלך וראש לשכתו, שסוף סוף, חזרה אליהם בינתם.
ישו אומר להמונים "you are god" ומה הם עונים לו כהד you are god
לא, הוא מסביר להם, הבנתם הכל הפוך. אתם לא צריכים ללכת אחרי ולא אחרי אף אחד.כולנו אינדיווידואלים . ומה הם עונים לו, בפה אחד,כולם יחד: כולנו אינדיווידואלים… כל אדם בעולם הזה הוא שונה ונועד לו ייעוד מיוחד לתת את הייחוד שלו לעולם. הממסד משתק אותנו רק כשאנחנו מסכימים לבלוע את קוביית הסוכר. אם נירק אותה החוצה-כמו הילד ההוא בסרטון המצוייר- נבין שאנחנו אינדיווידואלים ולא צריכים לעשות מה שכולם עושים. אנחנו כאן כדי לתת את התרומה הייחודית שלנו.
משל המערה של אפלטון הוא אחת המטאפורות הידועות ביותר מאת הפילוסוף הנודע, אשר נועדה לדמות מציאות של בערות, בה אנשים נותרים חשוכים אם אינם זוכים לגילוי זיו אורה של החוכמה. גם כאשר הפילוסוף – האדם שיצא מבורות לחוכמה – בא לגאול אותם מבערותם, הוא נמצא בסכנה מתמדת, מפני שהאנשים אינם רוצים להשתחרר מהבורות, הם נמשכים אליה ושמים בה את מבטחם. כמו כן, מוצג תהליך ההחכמה כתהליך קשה, כואב ורצוף מכשולים. המשל, המוצג בספרו "המדינה" (בפתיחת פרק ז), מספר על קבוצת אסירים שנכלאה מגיל רך במערה חשוכה ואשר רותקו בשלשלאות בצורה כזו שראשם מופנה תמיד אל צד אחד ולא יכול עוד לנוע. מאחורי האסירים ישנה חומה, ומאחוריה בוערת מדורה שלא נכבית לעולם, ומאירה את הקיר עליו צופים האסירים. בין האש לבין החומה חולפות בריות הנושאות פסלים. הפסלים, הנישאים מעל גובה החומה, והמוארים מצידם האחד על ידי המדורה, מטילים את צלליהם על הקיר עליו צופים האסירים. כאשר משמיעה אחת הבריות את קולה, שומעים האסירים את ההד השב מן הקיר. לפיכך סבורים האסירים כי מה שהם רואים בקיר הוא בעצם החיים המציאותיים. חייהם סובבים סביב הצללים וקולותיהם, האסירים מפתחים תרבות ושלל תיאוריות לגביהם, ובונים את עולמם הרוחני על פי הדמויות על הקיר. אחד האסירים מצליח להשתחרר מכבליו. שריריו מנוונים מרוב ישיבה בשלשלאות, וכוח כלשהו גורר אותו במעלה דרך עפר תלולה אל מחוץ למערה. האסיר נשרט ונחבל, וכאשר הוא מגיע אל מחוץ למערה, הוא אינו יכול לראות דבר משום שהוא מורגל לחושך של המערה אך ככל שהזמן עובר, והאסיר מתרגל לאור, הוא יכול להתבונן סביבו, ולראות שהבריות אינן צללים, והוא יכול להביט ולראות את הטבע, את הציפורים, ואת גרמי השמיים בלילה. הוא יכול גם להבחין בצלו שלו. האסיר מחליט לחזור למערה, על מנת לספר לאסירים האחרים על נפלאות העולם שבחוץ ולשחררם. אך כאשר הוא חוזר למערה, שוב אינו יכול לראות דבר, משום שעיניו התרגלו לאור השמש ואינן יכולות לראות בחשיכה; הוא מועד ונופל, ואינו רואה דבר, והאסירים האחרים לועגים לו וטוענים שהוא נכה. הוא מנסה להסביר להם על העולם שבחוץ, אך הם מבטלים את דבריו בזלזול. האסיר שיצא לאור עומד על דעתו, ומנסה להאיר את עיניהם של חבריו הכבולים, אך הם לועגים לו, ולו היה משחרר אותם מכבליהם כפי שהתכוון לעשות, היו האסירים רוצחים אותו. (מתוך ויקיפדיה)
***
לקט נבחר של ציוטים מתוך "ג'ונתן לווינגסטון השחף / ריצ'ארד באך
עמוד 62 ג'ון, היית מנודה פעם. מדוע סבור אתה שמי מן השחפים של זמנך הקודם יאזין לדברייך עתה? הרי מכיר אתה את הפתגם , והוא נכון: "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות" אותם שחפים במקום ממנו באת,נטועים באדמה, צורחים ונלחמים בינם ובין עצמם. הם רחוקים מגן העדן מרחק אלף מילין ואתה טוען שרצונך להראותם את גן העדן מן המקום בו הם עומדים!הרי אינם מסוגלים לראות את קצות כנפיהם,ג'ון! הישאר כאן ץעזור לשחפים החדשים הבאים הנה, לאלה שהגביהו עוף דיים כדי להבין מה בפיך לומר להם." . הוא השתתק רגע ואז אמר : " ומה היה קורה אילו חזר צ'אנג לעולמותיו הישנים שלו? היכן היית היום?
עמוד 64
באותו הרגע ידע ג'ון כי אין הוא עצם ונוצות אלא רעיון מושלם של חופש ותעופה שאין לו גבולות. "לא אכפת לי מה הם אומרים" הירה בזעם, ועיניו התערפלו בטוסו לעבר הצוקים הרחוקים. " הטיסה הינה הרבה יותר מסתם ניפנוף כנפיים ממקום למקום! הרי זאת עושה כל … כל יתוש! גילגול-חבית קטן אחד סביב זקן השחפים,רק בצחוק, וכבר אינו מנודה!האם עוורים הם?האם אינם רואים?האם אינם מסוגלים לחשוב על התהילה שתיפול בחלקנו כאשר נלמד לעוף באמת? "לא אכפת לי מה הם חושבים. אני אראה להם מה פירוש לעוף! בסדר,אהיה פושע מנודה אם זה רצונם, הם עוד יצטערו על כך…"
עמוד 65 "אל תכעס עליהם פלטשר השחף. בנדותם אותך פגעו השחפים האחרים בעצמם בלבד. יום אחד יווכחו בכך, יום אחד הם יראו מה שאתה רואה. סלח להם ועזור להם להבין"
עמוד 76 כל אחד מאיתנו הינו למעשה רעיון השחף הגדול, הוא רעיון החופש הבלתי מוגבל. עלינו להרחיק מעלינו את כל המגביל אותנו תלמידיו היו נמים את שנתם, תשושים מטיסות היום. הם אהבו את האימונים, כיוון שאלה היו מהירים ומרתקים והשביעו את רעבונם ללמוד, אך אף אחד מהם ,אף לא פלטשר השחף עצמו,לא למד להאמין כי מעופן של מחשבות עשוי להיות ממשי ממש כמעופן של רוח ונוצה "גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף" היה ג'ונתן אומר אינו אלא מחשבותיכם, בצורה אותה מסוגלים אתם לראות בעין. נתקו את כבלי מחשבותיכם וניתקתם את כבלי גופכם
עמוד 83 "להרחיקם מעלינו?" בקע קול מתוך ההמון."אף אם חוק העדה הוא?" "החוק היחיד הוא זה המוביל את החופש" עמוד 93 "עליכם להבין כי השחף הינו רעיון החופש הבלתי מוגבל, בדמותו של השחף הגדוך, וכי גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף, אני אלא מחשבתכם עצמה"
***
בלי קצב שונה זה לא יילך / רונן גפני
לך תצטיין, תעמוד בזמנים תכין שעורים, תלמד למבחנים מה זה משנה אם אתה לא נהנה העיקר הוא להיות הכי שאפשר במשהו שמישהו אחר בחר!
תגיע בזמן, תעמוד בתורים, והכי מכובד זה חולצה עם כפתורים תואר ראשון זה נחמד לזקנים, בימינו צריך לימודים הרבה יותר גבוהים עבודה טובה ורכב צמוד, ולהתפלל כל בוקר שהבוס יחשוב שאתה עדיין חמוד בית קטן עם משכנתא גדולה, וחיים במציאות של ריבית עולה
ללמוד דברים בעל פה ולדקלם למורה זה מתכון מצוין לדיכוי הדמיון הפורה
מנהיגות זה כוח וצריך תמיד להיות חזקים אחרי שישכך האבק נעשה אומדן נזקים
ללבוש מותגים כדי להיות כמו כולם ולספר לעצמך שכבשת את העולם
הורים יקרים, אלה ימים של שינוי שקרבים ובאים והילדים החדשים גדלים להיות עצמאיים
הם ספגו מספיק שעות בלי הורים כדי להביא אל סופו את עידן מירוץ העכברים
המערכות הישנות הולכות וקורסות והנוער מלא חדווה לקום ולעשות
אחת אחת נופלות המערכות כלכלה, חינוך ואפילו בחירות
זה דור חדש שיודע בלי הרבה בעיות להביא מסר נכון ב-YouTube למיליון צפיות
הם לא צריכים ריטלין וסמים ממסטלים
כדי להתאים למערכת של מורים מתוסכלים
הם צריכים חופש תנועה ושינוי תודעה על מועד המהפכה הקרובה תבוא הודעה.
מחפש את עצמך? איפה תמצא? מה המקום שלך בעולם? נודד מכאן לשם, לא מרגיש שייך לכלום… הגיע הזמן לעצור, אבל איפה? היכן להתמקם? המקום הפיזי הארצי הוא רק השתקפות הבחירה התודעתית שלי- איפה אני רוצה להיות? לאן אני רוצה להגיע? ובעיקר : למה? רק כשנבחר להבין מהי המהות- תכלית קיומנו=ייעודנו, רק אז יתבהר לנו המיקום המדוייק של איפה לאן מתי כמה עם מי ואיך.
תמצא אותו כשתמציא אותו, כשתדע את עצמך ותבין מי אתה באמת, רק אחרי שתדייק מה אתה רוצה(אש), תבין מהו התסריט הנשמתי שבחרת (אוויר),תזמן את החיבורים (מים) הבינאישיים שנועדו לתמוך בך בדרך ליעד-ייעוד, ואז, רק אז- אחרי שהתבהרה בתוכך הידיעה הפנימית,רק אז מצטרפת האדמה ומתגבשת תמונת מציאות גשמית. אז יימצא המקום המדוייק, זה שבו תהיה שלם עם מי ומה שנועדת להיות. אז תחוש בבית, בכל מקום שבו תהיה נוכח במלא הוויתך.
מסגרות החומר כשלעצמן-ארבע קירות הבית הארצי, חסרות כל משמעות. הבית מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים להעניק לו. נוכל להיות בכל מקום שנבחר- ברגע שנראה בעיני רוחנו מה אנחנו רוצים לעשות שם.
גופנו הוא הבית של הנשמה. הבית שבו נבחר לגור נועד לשמש כדי לממש את היותנו, מי שבחרנו ונבחרנו להיות.
הבית נותן לנו מקום פיזי לשהות בו כדי שנחוש מוגנים, אבל מה אם לרגע, רק לרגע , נאפשר לרסיס תודעה חדש לשנות את כל דפוסי החשיבה שלנו ונבין שנוכל להיות מוגנים בכל מקום פיזי שבו נהיה שלמים עם המקום התודעתי שבו תנוח דעתנו. מה דעתכם? הבית שלנו הוא מי ומה שבחרנו להיות- המהות המזוקקת שהוא אנחנו. מי אני מה אני ? . ראוי שיהיה איתנו בכל מקום שאליו נלך , ללא דאגה קיומית: היות וזו מובטחת לנו כשאנו מסוכרנים עם התסריט הנשמתי שלנו ועושים את מה שנועדנו לעשות – הבריאה שולחת לנו את המימון האנרגטי המדוייק שחתמנו עליו מראש לצורך מימוש הייעוד.
ככה זה נראה כשאתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע ומחפש מקום בלי להבין מה היעד:
“התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?” “זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע,”אמר החתול. “לא איכפת לי כל כך לאן-”אמרה אליס. “אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי,” אמר החתול.
כוונו עצמכם עם הזום עד הנקודה המדוייקת שבה תרצו להיות . קליק אחד ואתם שם.. בקישור הזה תוכלו לטייל באברסט עם הזום עד לנקודה המדוייקת שתבחרו להיות בה , מ ד ה י ם , לא? ואז… מה? הגעתם לפסגה, יופי, עכשיו מה? מה תעשו שם? לשם מה עליתם? מהי התכלית? מהי ההתפתחות שאת מסקנותיה תתנו למען ההתפתחות הכלל בריאתית? תמיד יש כזו כי לבריאה אין אינטרס לממן לכם התנסויות "סתם" . שם דבר הוא לא "סתם" . לכל דבר יש סיבה גבוהה, גם אם אינם מבינים אותה כעת. * הטכנולוגיה עוזרת לקצר תהליכים. כל מקום שתבחרו בכל נקודה בעולם וגם מחוצה לו- נגיש עבורכם – בתודעתכם: דמיינו את המקום שנשמכם כמהה להיות בו , צאו לטיול אסטרלי מחוץ לגופכם, שלחו את ה הולוגרמה להתבונן מבט על . שם, בנקודת המבט הזו, יתבהר לכם ה נ.צ המדוייק . קליק אחד על מקלדת המחשב ייקח אתכם לראות את המקום שבחרתם בתודעתכם. ה כ ל אפשרי , כי הכל אצלנו בראש- בבחירות התודעתיות שלנו . המיקום הפיזי שאתם נמצאים בו חסר משמעות כשלעצמו. מה שמשמעותי הוא המשמעות שאתם נותנים למקןם הזה שבו אתם חיים בשלום עם מי ומה שנועדתם להיות. * Which City Should You Live In? משחק משעשע שיעזור לך להבין מהו המקום שלך בעולם. הקליקו על הקישור ועופו… לאן אתם רוצים להגיע? ויותר חשוב, למה?
בית מודולרי שמגיע במכולה לכל מקום שתבחרו Mobile home -expandable building
בנייה ניידת מודולרית Mobile Houses
*
מיקום הבית הגשמי מסמל את הכמיהה שלנו להשתייך למשהו, להרגיש חלק ממסגרת שייכות משפחתית/ חברתית/ קהילתית/ דתית/ תרבותית/ פוליטית/ כלכלית…
תחושת השייכות
מוטבעת בליבות אנוש כחלק ממערך ההתנסויות באדמה (מסגרות) והמים (מערכות יחסים בינאישיות רגשיות) שבאנו לחוות כאן במעבדת הניסויים האנושית בכדה"א. השייכות למסגרת יוצרת הליכה עוורת אחרי הנחיות שהמסגרת מכתיבה. כשהחל העידן החדש ב 2012, מערך ההתנסויות השתנה מאדמה ומים לאש ואוויר וכל גם תחושת השייכות התרופפה מול מגמות העליה בעצמאות .
טכסט שכתבתי בפברואר 2012:
מהו המקום שלי בעולם? שנים על גבי שנים חשתי כחייזרית על הכדור הלא נכון. לא מצאתי את מקומי בשום מקום . עוד כילדה פילסתי את דרכי העצמאית: לא ב "מקובלים" ולא ב "לא מקובלים", מעולם לא הייתי כמו כולם כאן ואני שם. תמיד הייתי אחרת,לא באמת שייכת.
בדת היהודית יש מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום . מהו המקום הזה? הרי הוא האלוהים. ומהו ומיהו אותו אלוהים? למצוא את המקום שלי בעולם היה תהליך של 40 שנה הליכה במדבר. מצאתי אותו כשהתחברתי למקום הפנימי, להבנה שלי את עצמי כתודעה בוראת. שנים על גבי שנים הייתי נעה ונדה בחיפוש אחר "ה" מקום שלי בעולם. תרתי אחריו בשבילי הטבע, מצפון לדרום, ממזרח למערב , חציתי יבשות וימים,מלמעלה למטה, עד שהבנתי, הבנתי שהוא נמצא במימד אחר- לעומק: בפנים, בתוכי ומקור האנרגיה שממנו הוא שואב את קיומו נמצא מעבר למרחבי האדמה הפיזית, אי שם במחוזות הרוח. לקח לי הרבה זמן להבין שהמקום שאני מחפשת לחיות בו לא קיים. לא אהבתי את העולם הזה והתקשייתי להשלים עם קיומי כאן. רציתי לתקן את העולם ולברוא מציאות חדשה. ידעתי שיהה עליי ליצור אותה בעצמי, אבל תודעתי היתה מוגבלת למרחב הפיזי בלבד: חיפשתי שטח אדמה למקם בו את הבית הפנימי שלי. לא מצאתי. לקח לי הרבה זמן של נדודים ותהיה: למה? למה אני לא מוצאת את מקומי? עד שהבנתי שייהה עלי לבנות קודם בית תודעתי עבור הנשמה שלי לחיות את הייעוד שלשמו ירדה לעולם הזה. רק כשנמצא המקום הזה, רק אז, התבהר לי מהו המיקום הפיזי שמדוייק עבורי לחיות בו. אני יודעת היום שהבית הפיזי חסר משמעות כשלעצמו-לא ארבע הקירות ולא אוהל היורט שחלמתי לחיות בו בטבע. החומר בעולם הזה מכיל את המשמעות שאני בוחרת לתת לו .כל עוד התייחסתי לבית עשוי 4 קירות בטון ככלא , הוא אכן היה כזה וברחתי ממנו. רק כשהבנתי מהו המקום התודעתי שעליי לחיות את הוויתו, רק אז מצאתי גם בית פיזי שיכיל את המשמעות, שיאפשר לי לממש את הייעוד, שיתמוך בתסריט שחתמתי עליו. בתקופת נדודיי פגשתי אנשים רבים שמחפשים את מקומם. כאלו עם בית פיזי חסר משמעות, כאלו עם משמעות ללא בית פיזי וכאלו שהשכילו לחבר את הוויתם לשלמות הרמונית. אלו אנשים שחיים בתואם עם התסריט שנועד להם כשחקנים.
***
Sami Zibak: "מטרת הבית היא לעגן אנרגיה לתוך האדמה. בבתים שלנו, האנרגיה המעוגנת אל האדמה היא האנרגיה של האנשים שחיים באותו בית. האנרגיה היא דינמית, והקירות פסיביים. לכן, לעתים, הקירות סופגים לתוכם את האנרגיות שנמצאות באותו מקום שבו בחר האדם לגור. פעמים רבות מתרחש אצלכם מצב בו בתים עוברים ידיים רבות. עליכם להבין, כי כל סוג של אנרגיה נספג בתוך הקירות של הבתים. ולכן, הקירות מערבים ומכילים בתוכם בליל של אנרגיות, חלקן חיוביות יותר, וחלקן שליליות יותר. אך מטרתו העמוקה של הבית היא לספוג ולהכיל את האנרגיה הנמצאת בתוכו, מעצם האנשים החיים בו, ולעגן אותה אל תוך האדמה.
במהות העמוקה, הבית הוא הבורא. זהו הבית האמיתי שלכם, העמוק, העוצמתי, היחידי, האינסופי, הקיים בכל אחד מכם.
הבית הוא מקום פנימי של שקט, שלווה, הוויה, עוצמה, שייכות, מהות. כל אלה, יקירים ואהובים, מופיעים בו זמנית בתוך לבכם, רוחכם, העצמי האלוהי שלכם, ובבורא עצמו. והדבר בא לידי ביטוי ומימוש פיזי באמצעות הקירות שאתם בונים סביבכם ואשר משקפים את הבית הפנימי שבכם.
רעיון הנדודים מעודד אותנו להיות בתנועה, להכיר מקומות ואנשים חדשים, להיפתח לעולם, לנופים, לסביבות אנושיות מגוונות. תנועה היא תחילתה של כל התפתחות.
אממה: אולי הנדודים לא מחייבים תנועה פיזית? אולי מספיק שאנדוד בתודעה למחוזות רחוקים יותר משיד הדמיון תוכל אי פעם להגיע? פעם לא הבנתי איך ייתכנו חיי קהילה ללא מגורים פיזיים צמודים. היום אני יודעת שכל העולם המתעורר לתודעה חדשה הוא הקהילה שלי
נוודים אמיצים שיצאו למסע התפתחות אל הלא נודע ומבקשים מקום פיזי להניח ראשם ולתת לתודעתם מרחב בראיה שקט, ליווי בתהליכי שינוי תודעתי , מוזמנים "לישון על זה" , לחנות ללילה או כמה לילות שירצו, ולהמשיך הלאה מעוצמים.
לקחת פסק זמן , אפשרו לעצמכם לעצור הכל, לדייק מה אתם רוצים ומבינים שנכון לכם ורק אז להתקדם – כשאתם מבינים לאן ואיך ובעיקר- למה .
מצטטת את המילים המזוככות של אורנה שפרון שכתבה פוסט על נוודות בדיוק,אבל באמת בדיוק בדיוק בשעה שאני מצאתי חברים ויצאנו לדרך להרפתקאה חדשה – ראש השנה 2012.
אורנה שפרון מתוך עלון "באופן טבעי":
ביושבי על גדת הירדן באחד הימים של המפגש המסורתי בפארק, עלתה בראשי תמונת חיי הנוודים שבכל פעם מחדש בונים את אוהליהם, ועושים את המקום הארעי לביתם, כשהם יודעים שבעוד שבועות או חודשים ספורים, שוב יקפלו הכל ויצאו לדרכם, ושוב יבנו את האוהלים וכך עד סוף הימים. הימים יעברו המקומות יתחלפו והאנשים ימשיכו ללכת ביניהם מלידה לינקות, מילדות לבגרות, מבגרות לזקנה ולמוות. אני מדמיינת לי את יושבי האוהלים חיים את מקצב השינויים מרגע לידתם ועד למותם. הם יודעים את התנועה, את השינוי. הם יודעים לעבור ממקום למקום, הם יודעים להפרד, הם יודעים להתחדש. אשליית דיור הקבע אינה מסמאת את עיניהם, כפי שהיא זורה את החול בענינו. אני מדמיינת לי את נפשם נענית לַתנועה ומתאימה את עצמה לחיי נוודות. הבחנה ברורה בין עיקר לתפל, צמצום שנראה אכזרי אשר בלעדיו תנועה אינה אפשרית. נזכרת בתנועת הגלגל, גלגל המזל המסמל את תהפוכות גורלנו. פעם למעלה ופעם למטה. החיים בתנועה בהשתנות בלתי פוסקת. ככל שאנחנו מתרחקים מהמרכז התנועה גדולה יותר, הופכת יותר. וככל שמתקרבים למרכז התנועה קטֵנה, עד ללב היציב כעין סערה. יודעים הנוודים את חכמת לבו של הגלגל. שם, בתוך עצמם בנקודת הנפש הפנימית מוצאים את היציבות האיתנה הנדרשת לחיי הנדודים. יושבים בפתח האוהל, הרוח והמים נושאים איתם את כל המיותר, ומבטם צלול.
סתיו-חורף 2012 – מצאתי עצמי ללא בית, יושבת במרחבים ציבוריים שונים, עוסקת בכתיבת תכני האתר שינוי תודעתי שהוצאתי לאוויר העולם השבוע אחרי מסע תלאות מפרך וקשיים אדמתיים שעמדו כמכשול בדרכי. דילגתי מעליהם בקלילות כי ידעתי שזה המסלול שיוביל אותי למקום, "ה" מקום , המקום שבו אהיה שלמה עם מי ומה שהנני, עם מה שנועדתי לתת לעולם.למדתי שיעור בסבלנות לקצב האיטי של תהליכי האדמה. ביושבי בבית קפה, פגשתי אנשים, הורים שכרסו תחת עומס ההתמסרות לגידול הילדים בחינוך ביתי והחליטו שהם חייבים לממש את עצמם ובכך להוות מקור השראה לילדיהם. ישבנו יחד עם המחשב בבית קפה, ההוא וההיא וההם, ופתאם הבנתי שאני לא לבד כאן בחיפוש אחר המקום שלי בעולם. יותר ויותר אנשים מתעוררים עכשיו עם הבנות שמטלטלות את מערכת האמונות הישנה שלהם וגורמות להם לקום, לצאת מהבית הפיזי שלהם, ולחיות במרחב לא מוגדר של זמן ומקום שמאפשר להם לפתח את ביתם התודעתי.
יחד עם צמצום האחיזה באנרגיית האדמה – התלות בחומר, וצמצום יסוד המים – התלות הרגשית בכל דבר שחיצוני לי , מתחיל להתהוות מצב שבו המקום הפיזי שאנחנו חיים בו מתגלה כלא מתאים יותר לחיים החדשים שברצוננו לחיות. ברגע שנעיז לשחרר את האדמה והמים מהעבר- נוכל לעוף על כנפי הדמיון ולחוות את המקום המדוייק לנו לחיות בו- גם בחיים הארציים. איך? פשוט מאד: גם אם אנחנו חיים פיזית בדירת חדר צפופה בעיר- התודעה שלנו תוכל לחוות את המקום הזה כארמון- אם רק נרצה לראות בו ככזה. הדבר היחיד שמגביל אותך הוא התודעה. תרחיבו אותה אל מעבר למגבלות הטכניות ולגבולות הפיזיים הגשמיים ותוכלו למצוא עצמכם חיים במקום הכי קסום . איך יהה הקסם? ברגע שתחיו את הייעוד שלכם- תעשו את מה שאתם צריכים לעשות- תתנו את התרומה המיוחדת שלכם לעולם, למיקום הפיזי כבר לא תהיה אותה משמעות לחילופין: אם תגשימו את משאלות ליבכם להיות נוכחים פיזית במקום הכי נפלא עלי אדמות, אבל לא תממשו את הייעוד שלכם שם- תהה זו הוויה חסרת תכלית שלא תקבל מימון בריאתי. האנרגיה בעולמנו הולכת ומצטמצמת. הבריאה לא תבזבז אנרגיה על מימון חוויה לאדם שאיננה מפתחת אותו.
***
פייסבוק מוצפת במליון ואחד אלף תמונות מדהימות ממקומות חלומיים, עם נופים קסומים ובתים שהייתי "מתה" לגור בהם. בדורות קודמים, היינו צריכים למות מוות פיזי כדי להחליף את תפאורת חיינו . היום, אנחנו יכולים למות ולחיות מחדש באותו גוף פיזי. איך? ע"י שינוי תודעתי. ברגע שאנרגיית האש עולה אצלנו- הא גורמת לנו לרצות במשהו חדש, להיות במקום שמעולם לא היינו בו, לעשות דברים שמעולם לא עשינו. אנרגיות האוויר שנכנסות לעולמנו יותר ויתר- גורמות לנו להבין מהו המקום המדוייק לנו המותאם לתסריט שנבחר לחיות. יחד עם צמצום האחיזה באנרגיית האדמה – התלות בחומר, וצמצום יסוד המים – התלות הרגשית בכל דבר שחיצוני לי , מתחיל להתהוות מצב שבו המקום הפיזי שאנחנו חיים בו מתגלה כלא מתאים יותר לחיים החדשים שברצוננו לחיות. ברגע שנעיז לשחרר את האדמה והמים מהעבר- נוכל לעוף על כנפי הדמיון ולחוות את המקום המדוייק לנו לחיות בו- גם בחיים הארציים. איך? פשוט מאד: גם אם אנחנו חיים פיזית בדירת חדר צפופה בעיר- התודעה שלנו תוכל לחוות את המקום הזה כארמון- אם רק נרצה לראות בו ככזה. הדבר היחיד שמגביל אותך הוא התודעה. תרחיבו אותה אל מעבר למגבלות הטכניות ולגבולות הפיזיים הגשמיים ותוכלו למצוא עצמכם חיים במקום הכי קסום . איך יהה הקסם? ברגע שתחיו את הייעוד שלכם- תעשו את מה שאתם צריכים לעשות- תתנו את התרומה המיוחדת שלכם לעולם, למיקום הפיזי כבר לא תהיה אותה משמעות. לחילופין: אם תגשימו את משאלות ליבכם להיות נוכחים פיזית במקום הכי נפלא עלי אדמות, אבל לא תממשו את הייעוד שלכם שם- תהה זו הוויה חסרת תכלית שלא תקבל מימון בריאתי. החומר הקיים בעולמנו מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים לתת לו
מעבר מעידן ישן לחדש משמע שחרור האחיזה באדמה והמים וקדימות לאש ואוויר. האם זה אומר שנוכל לעוף? ממש לעוף? אם נרצה (אש) ונבין (אוויר) מה מדוייק לנו לעשות ובעיקר למה ,נעוף עם המחשבות על כנפי הדמיון, אל מעבר למגבולות הגוף הפיזי. העתיד כבר כאן. בוקר טוב…
הקפיצה הקוונטית בתודעה האנושית מאפשרת לנו לעוף תודעתית גם כשגופנו הפיזי עדיין על האדמה. בעתיד, נלמד לעוף על עצמנו ונדע להעביר את ה הולוגרמה שלנו בטלפורט מכל מקום לכל מקום בכוח התודעה. יסוד האוויר הוא ההבנה שמתעלה מעל החומר לרוח.
סיפור ההכחדה מסביר שהאנושות שתחיה אחרי ההכחדה, תהיה עם גופי אוויר ולא גופי מים ולכן ניתן יהיה לעבור ממקום למקום גם עם הפיזי.
כזה !!! מי אמר אני?
Jet Engines Strapped to Feet
Two Wingsuit Pilots Filmed Their Flight
לגעת בשמיים ולעוף עם ציפורים זה כבר לא כזה high , כשאפשר לעוף בין מיימדים קיומיים ו עולמות חלופיים
fligts with birds on board a microlight
Flying like a bird
הנה, זה הגיע, מהר יותר ממה שאפשר היה לדמיין: לא רק בצניחה מהגובה אלא המראה מהאדמה : אדם עף כמו ציפור. אל תגידו שלא אמרתי לכם… הוטמע כאן באתר שינוי תודעתי כבר ב פברואר 2012
צעיר קנדי מרחף באוויר- בין מים ושמיים
Canadian inventor tests new prototype of record-setting hoverboard
לעוף / הראל סקעת
כשאני מביט למעלה , משתלט עלי כישוף והרוח מספרת שאני יכול לעוף. להרים את הידיים ,לעצור את השעון , להלביש את הכנפיים בדמיון. אז אני יכול לעוף , בלי לדעת לעוף, זה עושה לי בגוף הרגשה של קסמים, נעימים כמו ציפור בשמיים
אני יכול לעוף, כמו עלה על המים. לצוף אל ארץ שומקום , גם לכם מותר לחלום. אני עף מעל המים ורואה אותי שקוף, אני ילד של שמיים ולמדתי לעוף. אני לא רוצה לחדול וגם לא רוצה לגדול, אני ילד שרוצה לדעת ולטעום מהכל.
נכון, זה עדיין לא לעוף "באמת", לפחות לא באופן המוני לרוב האנשים, אבל יש מי שכן יכולים לעשות זאת. כל עוד אנחנו חיים בעולם הזה- נישאר בגבולות מסגרת הגוף החומרי, אבל היי, אנחנו כבר לא רחוקים . מה שהיה מדע בדיוני הולך ומתקרב למציאות : לוויטציה=אנטיגרוויטציה
2102 הוא תהליך ולא תאריך. "סוף העולם" כבר עבר בסוף דצמבר, וגילינו שהסוף הוא רק ההתחלה- התהליך ממשיך. מדובר בתהליכי שינוי שיקחו עוד כמה עשרות שנים, עד שיתחלף הדור הצעירים- שמעיזים להתנסות באנרגיות האש והאוויר, עפים כבר עכשיו, בתודעתם. לשינויים במציאות הגשמית ייקח עוד אי אלו שנים להתאים לתדר, אבל היי- העתיד כבר כאן ואנחנו בדרך…
טוב, זה כבר באמת הזוי… לעוף? באמת לעוף? איך ? הרי יש את כוח המשיכה וגופנו הוא מסה כבדה ודחוסה של חומר (שלי במיוחד…) . אז איך אני יכולה להעלות בכלל בדעתי מצב של לעוף?
תהליך היפוך הקטבים המגנטיים של כדה"א כבר התחיל מזמן והגיע לשיאו ב רגע השקט ב 21/12/2012 . מכאן והלאה עולות אנרגיות האוויר והאש, אבל האם משמעו באמת שתהיה לנו יכולת ריחוף? האם באמת כוח המשיכה שמשך אותנו עד כה לאדמה משחרר אותנו . האם אנחנו מסוגלים לשחרר את התודעה שלנו לרחף ?
שמעתי על יכולת הריחוף כבר בתחילת לימודי תודעת העל וזה נשמע לי כמו חזיון עתידני מרחיק לכת , מדע בדיוני . הקטע הוא שתודעתי הולכת ומתרחבת מיום ליום וה"בדיוני" נכנס למרחב הדמיון שלי ופתאם זה כבר לא הזוי בכלל. זה אמיתי. כאן ועכשיו, מציאות אמיתית שנוכחת עבור מי שבוחר להבחין בה ככזו. כן, זה ייקח עוד כמה שנים טובות, אבל זה תהליך שתחילתו בשינוי תודעתי. גם אם היישום יתהווה בהמשך, התהליך התחיל.
"הליכה באוויר" – ככה היה כתוב על מתקן הספורט בגינה הציבורית, בו נתקלתי בריצת הבוקר שלי,בחיי…"הנח רגלייך על המתקן והנף אותם באוויר לתרגול גמישות אווירית"
Fly Like a DRAGON
The Crooked Feather – הבחורה שהכינה את הכנפיים שלה בעצמה: לעוף על כנפי הדימיון. פנטזיה של כה רבים מאיתנו… ומה עם המציאות? יש מצב שנמציא אותה? הבחורה הזו הכינה בעצמה את הכנפיים שלה. הנה הוראות הכנה ליצירתיים שבנינו שאוהבים לממש חלומות. כשפי אוויר אמיתיים אינם זקוקים לכנפיים הפיזיות. תוכלו להגיע רחוק מהר וגבוה יותר בכוח התודעה כשתשחררו את האחיזה באדמה, כמו שאמר ידידנו שחף לוינגסטון: "עליכם להבין כי השחף הינו רעיון החופש הבלתי מוגבל וכי גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף, אינו אלא מחשבתכם עצמה" .
i belive i can fly
2012 Slip n' Fly
כל מי שחשב שבסוף 2012: "סוף העולם" לא קרה כלום: הנה תשקיף השינוי התודעתי במציאות הגשמית: סרטון שעלה לאוויר ב 28/11/2012 : ממים לשמיים: הבנו שאנחנו יכולים לרחף באוויר. כאן זה בקטנה, אבל היי> אנחנו רק בפרומו…
בתודעה שלנו הדבר הכי בסיסי בקיום הפיזי שלנו הוא כוח המשיכה, ההכרח להזין את גופנו במסת חומר גשמית,מושכת אותנו לחיבור לקרקע, אבל מה אם רק נוכל לדמיין מצב תיאורטי שבו אני מרחף- יוצא מהולוגרמת הגוף הפיזי- (תמונת המציאות האנרגטית) ומתבונן על החיים ממעל. מה אני רואה משם?
It will get you up, It will make you fly, The language of the Hebrewman will take you high
סרטון הפרסומת של חברת פלאפון
Corto Dreamworks – First Flight
שיתוף אישי:
חבל תלוי על עץ ענק ביער הפיות בכרמל. חבורת ילדים עומדת בטור, אחד אחד נתלים על הלולאה בקצה , והופ, מתנתקים מהאדמה ומרחפים בין שמיים וארץ בנדנוד עוצמתי, מטלטלים מצד לצד . ילדיי בני ה 4 ו 6 נלהבים מהחוויה . גם אני רוצה. מגיע תורי . אני רוצה גם אבל מפחדת. זה גבוה מעל האדמה… טוב, זה לא באמת גבוה, ממה אני מפחדת? הכל הרי בראש שלי. "לא עולה בדעתי" יכול בשניה להעלות תוכנה אחרת ל"דעתי" והנה פתאם אני כן מעיזה. יצאתי לדרך. אני עפה. בהתחלה צורחת מריגוש של פחד מההתנסות החדשה הזו. זה משחק ילדים. אני אמא בת 40 בגוף כבד ודחוס. ומה אם אפול? הלאה פחדים, קישטא, אני לא מפחדת יותר מכלום. אני רוצה גם. והנה כבמטה קסם, בשניה שעוברת לי המחשבה הזו בראש, מתחלפת הצרחה שלי מצרחת פחד לצרחת התלהבות. אני מרחפת לי בין שמיים וארץ, מביטה כשראשי הפוך אל צמרות העצים שמסתובבות בסחרחורת . איך אני עוצרת את זה? אין לי שליטה.. טוב, בעצם יש לי שליטה,זה הכל אצלי בראש. אני צריכה להפסיק לפחד. אם רוצה לעצור,פשוט עשי סוויץ במוח וזה יקרה. אכן… קסם.
אז נכון שהחוויה הזו ביער לא היתה "באמת" לעוף, אבל האומץ שלי להתנסות באיך זה מרגיש, כבר פתחה לי תדר תודעתי חדש -להעיז להיפתח לחדש הלא מוכר, לקחת סיכון מול הסיכוי.
פתאם החשש שלי מקושי לעלות במדרגות לקומה גבוהה בבניין משותף בעיר הגדולה , פתאם משתנה ואני יכולה לדמיין עצמי מדלגת בקלילות מעל 2-3 מדרגות ביחד במין חצי ריחוף כזה . (בשביל זה אני צריכה להוריד במשקל איזה 20-30 קילו….אבל היי, עצם האומץ לשחרר את ההתניה שאני חייבת קשר כל הזמן עם האדמה ויכולה להחליט לגור בדירה בבניין רב קומות בעיר, זה כבר קפיצה קוונטית מבחינתי. וכמה רחוקה קפיצה מריחוף? וריחוף מלעוף? תיק תק. הכל קורה עכשיו מהר משנוכל להאמין. קצב התפתחויות מטורף
People are Awesome
הילדים החדשים – איך הם קלילים… אפילו שזה רק סרטון פירסומת בכאילו… צא ולמד… HP Printer Commercial
ילדי האש והאוויר מרחפים באוויר בקלילות בלתי נתפסת. עד כמה התפיסה שלנו מגבילה את ראיית המציאות שלנו? אז מה אם הסרט הופק ע"י טכנולוגיות חדשניות וזה לא באמת "אמיתי" . האמת היא בעיני המתבונן… מה אתם רוצים לראות ?
הפקה במדבר הישראלי – עמירם עיני
the green beautiful אורחים מהכוכב הירוק הסצנה מהסרט אורחים מהכוכב הירוק של האשה שמרחפת בין העולמות , כמו ב"מנהרת הזמן". יוצרי הסרטים האלו הם שליחים שנועדו להכין אותנו לשינוי התודעתי
יהודה פוליקר התחלה חדשה :אחד השירים שליוו את השינויים בחיי…
הסיפור שאינו נגמר
הדמייה של אנשים עפים בניו יורק. אפילו שזה "בכאילו". זה יהפוך להיות אמיתי ברגע שנבחר לחיות את האמת הזו.
ג'ון, היית מנודה פעם. מדוע סבור אתה שמי מן השחפים של זמנך הקודם יאזין לדברייך עתה? הרי מכיר אתה את הפתגם , והוא נכון: "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות" אותם שחפים במקום ממנו באת,נטועים באדמה, צורחים ונלחמים בינם ובין עצמם. הם רחוקים מגן העדן מרחק אלף מילין ואתה טוען שרצונך להראותם את גן העדן מן המקום בו הם עומדים!הרי אינם מסוגלים לראות את קצות כנפיהם,ג'ון! הישאר כאן עזור לשחפים החדשים הבאים הנה, לאלה שהגביהו עוף דיים כדי להבין מה בפיך לומר להם." . הוא השתתק רגע ואז אמר : " ומה היה קורה אילו חזר צ'אנג לעולמותיו הישנים שלו? היכן היית היום?
עמוד 64
באותו הרגע ידע ג'ון כי אין הוא עצם ונוצות אלא רעיון מושלם של חופש ותעופה שאין לו גבולות. "לא אכפת לי מה הם אומרים" היסה בזעם, ועיניו התערפלו בטוסו לעבר הצוקים הרחוקים. " הטיסה הינה הרבה יותר מסתם ניפנוף כנפיים ממקום למקום! הרי זאת עושה כל … כל יתוש! גילגול-חבית קטן אחד סביב זקן השחפים,רק בצחוק, וכבר אינו מנודה!האם עוורים הם?האם אינם רואים?האם אינם מסוגלים לחשוב על התהילה שתיפול בחלקנו כאשר נלמד לעוף באמת? "לא אכפת לי מה הם חושבים. אני אראה להם מה פירוש לעוף! בסדר,אהיה פושע מנודה אם זה רצונם, הם עוד יצטערו על כך…"
עמוד 65
"אל תכעס עליהם פלטשר השחף. בנדותם אותך פגעו השחפים האחרים בעצמם בלבד. יום אחד יווכחו בכך, יום אחד הם יראו מה שאתה רואה. סלח להם ועזור להם להבין" עמוד 76 כל אחד מאיתנו הינו למעשה רעיון השחף הגדול, הוא רעיון החופש הבלתי מוגבל. עלינו להרחיק מעלינו את כל המגביל אותנו תלמידיו היו נמים את שנתם, תשושים מטיסות היום. הם אהבו את האימונים, כיוון שאלה היו מהירים ומרתקים והשביעו את רעבונם ללמוד, אך אף אחד מהם ,אף לא פלטשר השחף עצמו,לא למד להאמין כי מעופן של מחשבות עשוי להיות ממשי ממש כמעופן של רוח ונוצה "גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף" היה ג'ונתן אומר אינו אלא מחשבותיכם, בצורה אותה מסוגלים אתם לראות בעין. נתקו את כבלי מחשבותיכם וניתקתם את כבלי גופכם
עמוד 83
"להרחיקם מעלינו?" בקע קול מתוך ההמון."אף אם חוק העדה הוא?" "החוק היחיד הוא זה המוביל את החופש"
עמוד 93
"עליכם להבין כי השחף הינו רעיון החופש הבלתי מוגבל, בדמותו של השחף הגדול, וכי גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף, אני אלא מחשבתכם עצמה"
עולם טוב יותר נגלה לעינינו כשבוחרים להבחין בקיומו ככזה. הכל אצלנו בראש. ככל שניתן יותר מקום לטוב להתהוות בתודעתנו – כך המציאות תהדהד את הטוב הזה גם לחיים הארציים הגשמיים סביבנו, ותיצור עולם טוב יותר.
מוזמנים להוסיף את רגעי החסד הקטנים של החיים שהעלו חיוך על פניכם, את ניצוצות הטוב המועדפים שלכם (גלגלו לסוף הפוסט והטמיעו בתגובות) . נתינה וקבלההם אחד.
מה יותר ראוי מלתת ולקבל חיוכים ? בן 6 שאמו מתה החליט שנמאס לו לראות את כולם עצובים ויצא להעלות חיוך על פניהם של אנשים . ילדעים ירדו לעולמנו כדי ללנמד אותנו שיעור בלשחרר את העבר ולברוא עתיד טוב יותר. צא ולמדץ. שמחה וקלילות
אלכימיה : תהליך התמרת עצבים ועצבות לנתינה
יש מוצא בתהליך גישור ליישוב סכסוכים כספיים בדרך שתייטיב עם כולם ותעשה הרבה טוב גם לאחרים: מיזם נפלא שמתמיר רכושנות לנדיבות : הופך את אנרגיית העצבים והעצבות לשמחה מחדוות הנתינה. דרך מוצא שמנתבת אי הסכמות וחילוקי דעות לערוץ של שפע ואהבה.
כייף פה בעידן החדש הזה כשיותר ויותר אנשים יוצרים יוזמות גאוניות כאלו שהופכות את העולם הזה למקום טוב יותר
*
עולם טוב יותר הוא כזה שיותר ויותר אנשים בוחרים לממש את האש שבוערת בנשמתם ואת ההבנה-הידע התודעתי שלהם, בקידום אנשים במחוזות מממלכת האדמה והמים. הנה דוגמא
6-year-old boy seeks smiles
חדשות טובות
אני באופן אישי ממוקדת יותר בלהניע התפתחויות חיוביות ולייצר חדשות מייטיבות בעולם שלי, אבל תמיד שמחה להפיץ חדשות טובות שאחרים מעלים לאוויר מהקצה השני של העולם . זה עוזר לנו להבין שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול מרק אנחנו עצמנו (מודעות) ולהתחבר לראות את התמונה הכוללת (תודעה ).
על רקע השיר של מייקל גקסון, תמונות מרגעי חסד של אנשים טובים שנתנו תרומתם לעולם טוב יותר
*
סחי (סיירת חסד ייחודית ) קריית מנחם
בני נוער שמביאים מצרכי מזון בסתר לבתי נזקקים
ילדים יוצרים שינוי i can
*
ללמוד לתת אמון בטוב שבאנשים- זה מה שמייצר עוד טוב
קהילת האון משפצים גן ילדים ביום מעשים טובים
אנשים טובים באמצע
*
אני, נעמה וייס טוהר: 18/12/2012: הבן שלי מתעורר באמצע הלילה מחלום ומסביר לי: אמא, את יודעת שאין גנבים בעולם שלנו? נכון? -אממממ האמת שיש…. -לא, אין, אני אומר לך, אין גנבים בעולם שלנו, אני יודע!
"ראיתי את גרגמל נותן לי משהו . היה לו החיוך הזה הרגיל שלו, אבל הוא לא היה רע." הוא יודע, הבנתם? הוא יודע את מה שאנחנו מתקשים להבין, בגלל כל ה"ניסיון חיים" שצברנו, כל המידע שאנחנו קשובים לו בחדשות וב"תקשורת"עכשיו, בדיוק עכשיו, הזמן בו כל המידע הישן הזה נמחק מתודעתנו, כדי שנוכל לתקשר תדר תודעתי חדש.המידע שקיומי עבורנו לדעת אותו – נמצא בתוכנו. מקבל אותו רק מי שקשוב לקולו של הילד הפנימי, מי שמתבונן פנימה ולא החוצה. מי שיודע, כמו הבן שלי, שהעולם שלנו איננו כשהיה
אופיר אביגד 4/3/2013:
*
סיפור מהחיים על בינה נשית
שמצליחה לאזן את האש שמביאות איתן רוחות השינויים. כתבה – מיכל גפן והגיע אליי דרך גיא לאופר שגילה מי המאמה הזו . תודה לשניכם על תיעוד של רגע חסד
אתמול כשיצאנו מהמופע (הנפלא) של ויקטור ג'קסון ועוד חשבנו בחרוזים הלכנו האקס ואני לאכול פיתה במזנון. לפתע הגיח בין השולחנות בחור זועם, זועק את שנאתו לעולם, מבטיח שיהרוג את כולם, בטח את כל הערבים שעולים לאוטובוסים ואז הוא קילל את החינוך ואת הממשלה, ואת מי לא והמשיך להבטיח שיהרוג את כולם אבל גם אמר שלא יעשה רע לאף אחד. בעיניו היו ערבוב של רשף וטרוף עם עצב גדול וקולו הלך וגבר. אנשים החלו להתקהל, אנשי המזנון הציעו לו אוכל ללא הצלחה, חלק מהאנשים ניסו להבין אם המצב מסוכן ,הרוב נבוכים . והבחור בשלו בלתי ניתן להרגעה…ההפך, מתחמם. כן משטרה לא משטרה כל אחד שואל את עצמו… באחד השולחנות ישבה אישה , איך נאמר גדולת מימדים מצוידת בידיים גדולות , שדיים סופר שופעות, ואיך אומר אהוד בנאי "היה לה פה גדול אבל לב הרבה יותר", היא פנתה אליו, גרמה לו להתכופף לעברה אמרה לו כל מיני לחשושים שלא הצלחתי לשמוע את תוכנם, וליטפה את ראשו. לאט לאט, הבחור השתתק , עיניו נשארו עם העצב בלבד, ואז היא סימנה לו שיחבק אותה,והוא רכן אליה , מניח את ראשו ,נכנע, ממיס את הכעס על החזה של ביג מאמא, כמו ילד. דקות ארוכות הוא לא עזב את הנחמה. והיא מלטפת ולוחשת, מלטפת ולוחשת.
ואז חשבתי שבכל משטרה צריכים להחזיק איזה ביג מאמא מחבקת כזו…. יותר טוב מכל אזיקים. ו…שבעצם גם אני רציתי חיבוק מהמעיין האנושי שהיה באישה המדהימה הזו.
*
היי ובוקר טוב לכולם, רציתי לשתף אותכם בחוויה מדהימה שעברתי הלילה שנגעה ללבי! אני עובדת בam pm בדיזינגוף רק לילות אני כהרגלי כמו בכל משמרת יושבת בדלפק הקופה היום הסתכלתי דרך חלון הראווה וראיתי אישה זקנה חסרת ישע יושבת על כיסא עם גרביים רטובות ולידה עגלה אם כל מיני בקבוקים ושקיות.. ובאותו השנייה שאני הסתכלתי לפתע אני רואה בחור עם אופנוע עוצר בצד יורד מהאופנוע וניגש אלייה, הוא דיבר איתה ואני בדיוק יצאתי החוצה..הוא בא ושאל אותי אם אנחנו מוכרים גרביים ולצערי אנחנו לא מוכרים.. הבחור ניגש אליה שוב ושאל אותה אם היא רעבה והיא אמרה לו שכן הבחור חזר אליי לחנות ולקח מלא מאפים במבות ושתיה קלה,כשעשיתי לו את החשבון אמרתי לו אתה איש מקסים כל הכבוד לך הלוואי שירבו אנשים כמוך הוא אמר לי אל תדאגי יש עוד הרבה שעוזרים ! ואז הוא אמר לי שהוא התקשר למשרד הרווחה כמה פעמים בנוגע לאישה הזו והם לא עשו עם זה כלום עד היום אז כנראה שזה לא פעם ראשונה שהוא עזר לה… לאחר מכן הוא חימם לה את המאפים יצא החוצה ונתן לה.. ונסע.. אחרי כמה דקות הוא חזר ונתן לה גרביים..
*
תיעוד נהג מונית: " הגעתי לכתובת וצפרתי. אחרי המתנה ארוכה של כמה דקות אני צופר שוב . זו הנסיעה האחרונה של המשמרת שלי ורציתי כבר להסתלק, אבל במקום לעשות את זה החניתי את המכונית וניגשתי אל הדלת, דפקתי, "רק רגע", ענה קול שברירי ומבוגר. יכולתי לשמוע משהו נגרר על הרצפה.
לאחר הפסקה ארוכה, נפתחה הדלת. אישה קטנה בשנות ה90 שלה עמדה לפני. היא לבשה שמלה וחבשה כובע, מקובע לשערות ראשה בסיכה, כמו מישהי מסרט של שנת 1940. לצדה היתה מזוודה קטנה עטופה בניילון. הדירה נראתה כאילו אף אחד לא גר בה במשך שנים. כל הרהיטים היו מכוסים בסדינים. לא היו שעונים על הקירות, לא קישוטים או חפצים שימושיים על המזנון , בפינת חדר היה קרטון מלא בתמונות ובכלי זכוכית. "האם תוכל לשאת את מזוודתי אל המונית "? היא שאלה, לקחתי את המזוודה אל המונית ולאחר מכן חזרתי כדי לעזור לה ללכת. היא לקחה את היד שלי והלכנו באיטיות לעבר המדרכה. היא לא הפסיקה להודות לי על טוב ליבי. " "זה שום דבר", אמרתי לה .. "אני מנסה לטפל בנוסעים שלי כמו שהייתי רוצה שיתייחסו אל אימא שלי ." "אוי, אתה כזה ילד טוב", היא אמרה. כשהגענו אל מונית, היא נתנה לי כתובת, ואז שאלה: "האם אתה יכול לנהוג דרך מרכז העיר? " "זו לא הדרך הקצרה ביותר," עניתי , "אה, לא אכפת לי," היא אמרה "אני לא ממהרת. אני בדרך לבית האבות". הסתכלתי במראה האחורית. העיניים שלה הבריקו "אין לי משפחה,כולם עזבו," היא המשיכה בקול שקט .. "הרופא אומר שאין לי עוד הרבה זמן."הושטתי בשקט את היד אל המונה וכיביתי אותו. "באיזה מסלול את רוצה לנסוע?" שאלתי. במשך השעתיים הבאות שוטטנו בכל העיר. היא הראתה לי את הבניין בו עבדה פעם בצעירותה כנערת לובי במעלית. נסענו דרך השכונה בה היא ובעלה חיו כשהיו זוג צעיר היא ביקשה ממני לעמוד רגע מול מחסן רהיטים, שפעם היה אולם הנשפים שבו היא הלכה לרקוד. לפעמים היתה מבקשת ממני להאט מול בנין זה או אחר, והייתה יושבת בוהה אל תוך החשכה, בלי לומר דבר. אור ראשון של בוקר יום ראשון הבהיר את האופק והנוסעת שלי פתאום אמרה, "אני כבר עייפה". נסענו בדממה, עד שהגעתי אל הכתובת שהיא נתנה לי. היה זה בניין נמוך, כמו בית הבראה, עם שביל שהתפתל מתחת לעמודים. שני אחים בחלוק לבן יצאו מהבניין ברגע שעצרתי מול הכניסה והם שאלו אותה לשלומה, נראה היה שהם חיכו לה. פתחתי את תא המטען והוצאתי את מזוודתה. האישה כבר היתה ישובה בכסא גלגלים. "כמה אני חייבת לך?" היא שאלה, מחטטת בתוך תיק היד שלה. "כלום," אמרתי "צריך להתפרנס," היא ענתה. "זה בסדר, יש נוסעים נוספים," עניתי. כמעט בלי לחשוב התכופפתי לעברה וחיבקתי אותה, היא החזיקה אותי חזק. "נתת לגברת זקנה כמה רגעים של נחת," היא אמרה "תודה." לחצתי את ידה, ונכנסתי אל המונית. כשסגרתי את דלת המכונית אחרי, חשתי שאני סוגר את דלת החיים. לא לקחתי באותו יום אף נוסע, סתם נסעתי ללא מטרה ושוטטתי במחשבות. חשבתי לעצמי מה היה קורה אילולי החלטתי לגשת אל דלת ביתה, מה היה קורה אם היה מקבל את פניה נהג מונית עצבני, או כועס שהיה רוצה למהר ולסיים כבר את המשמרת שלו, כמה פעמים קרה שצפרתי פעם אחת על יד בית לקוח ונסעתי אחרי שלא יצא, הרגשתי שהיום זכיתי במשהו גדול. תמיד חשבתי שהאושר בחיים מגיע רק אם עוברים איזה אירוע גדול, אבל דווקא הרגע הקטן הזה היום, אותו רגע שהחלטתי לצאת מהמונית ולגשת אל דלת ביתה, היה הרגע שעשה אותי לאדם מאושר.
*
רונית שפי:
רגעים קטנים של תשומת לב בסופרמרקט (זירה קבועה לפתיחת לבבות…), כששאלתי את האיש של הירקות איך היתה החופשה שלו.
הקשבתי לו כשהוא ענה לי בהתרגשות, למרות שמיהרתי. זה לקח בסך הכל דקה נוספת מזמני.
המשכתי בדרכי, מצוידת בירקות ופירות, כשפתאום שמעתי אותו צועק לי מרחוק: "בואי, בואי!" הסתובבתי וראיתי שהוא בא לקראתי עם קופסא של נבטי חמניות, זהה לזו שכבר לקחתי. "קחי את אלה. הם יותר טריים." – הוא אמר והושיט לי אותם בחיוך.
*
סיפור על מעשה טוב שממחיש איך ממסד התאגידים מתפרק ועצמאות היא שם המשחק. חברה שלי עובדת כמזכירה בחברה לא גדולה, אי שם בארץ. היא סיפרה לי אתמול סיפור מקסים.
"עשיתי השבוע משהו טוב! משהו קטן, אבל ממש ממש טוב.
מאז שאני עובדת בחברה הייתה בעיה של ניקיון. עובדת הניקיון כל הזמן מתחלפת, עברו אצלנו אולי חמש עובדות ניקיון מאז שאני עובדת שם. פעם העובדת באה, פעם לא, פעם נקי, פעם לא.
לפני שבועיים הגיעה עובדת ניקיון חדשה. יסמין. אני אחראית על עובדות הניקיון, ותמיד מגיעה ראשונה בבוקר לפתוח את המשרד, אז אנחנו שותות ביחד את הקפה של הבוקר והתחלנו להכיר. יסמין בחורה עדינה ונחמדה, יפה מאוד, בת 24. היא סיפרה לי שהתחתנה בגיל צעיר מאוד עם מישהו שהכה אותה, ואחרי כמה חודשים פשוט ברחה מהבית שלו בטרמפים חזרה למשפחה שלה.
אחרי שבועיים שבהם היא עבדה מעולה, והכול היה טוב, פתאום היא לא הגיעה. זה היה מוזר, כי לפני זה היא עדכנה אותי טלפונית מראש על כל איחור קטן. יומיים אחר כך היא צלצלה והתנצלה, הסבירה שהקבלן פיטר אותה.
הרמתי אליו טלפון ופשוט נכנסתי בו. ממש צעקתי עליו. "אתה יודע שכבר כמה חודשים אנחנו לא מוצאים אף אחת, וכשיש מישהי טובה שאתה יודע שאנחנו מרוצים ממנה, אתה הולך ומפטר אותה? למה?! אתה חייב להחזיר אותה לעבודה, אנחנו רוצים אותה!"
יסמין קיבלה בחזרה את העבודה, אבל שבוע אחר כך היא באה לעבודה בפנים נפולות.
"עידית, אולי את יכולה לעזור לי? הקבלן לא שילם לי." דיברתי איתו מיד בטלפון ובהסכמתה של יסמין הוא שלח את אישור ההעברה אלי לאי-מייל. כשנתתי לה אותו ראיתי: על 18 יום שעבדה אצלנו קיבלה 1300 ₪. אנחנו משלמים לקבלן 40 ₪ לשעה והיא קיבלה ממנו פחות מ-20 ₪ לשעה! ובתוך זה הוא גם הכניס את דמי הנסיעה שמגיעים לה. הייתי ממש מזועזעת.
נכנסתי לבוס שלי וסיפרתי לו את הסיפור, אפילו שאני בעצמי עוד די חדשה בחברה. שאלתי אם הוא יסכים להעסיק את יסמין ישירות. הוא אמר שבשמחה, והציע שתגיע אליו לראיון למחרת.
למחרת בבוקר יסמין הגיעה לעבודה וסיפרתי לה. היא הייתה כל כך נבוכה, פחדה אפילו להיכנס לבד לראיון אצל עודד, וביקשה ממני לבוא איתה לחדר שלו. הוא שאל אותה אם היא רוצה לעבוד אצלנו והיא אמרה שכן. הוא שאל את יסמין כמה היא רוצה לקבל לשעה. התשובה שלה שיתקה אותי – היא שאלה בלחש בחזרה, "כמה אתה רוצה לתת?".
עודד הציע לה 30 ₪ לשעה + נסיעות, ואמר שיסדר לה ימי עבודה גם בשני בתים פרטיים.
זה עשה אותי מאושרת כל השבוע"
תיעוד רגעים של הכרה בקיומו של עולם טוב יותר שכתבתי ב 2012
משתפת בחוויה שהזכירה לי כמה רבים הם האנשים שתורמים לרגעי חסד כדי שהעולם שלנו יהיה טוב יותר.
רבע לשש בבוקר, אור ראשון. מרחב עירוני בנוי צפוף בגבעתיים, אני יוצאת לריצת בוקר, רגע לפני שעשן המכוניות יזהם את מעט האוויר שיש כאן,שקצת היטהר משך הלילה…
עוצרת לכמה תרגילי גמישות במעגל מרוצף בגן ציבורי קטננטן בין הבתים הצפופים
איש מגיע עם שקיות בידיו ומתחיל לפזר אוכל לחתולי הרחוב כבר 10 שנים שהוא מגיע לכאן (גר באחד הבניינים במורד הרחוב) , בוקר בוקר,יום יום, מרגיל את החתולים לקבל אוכל בשעות קבועות כדי שהוטרינר העירוני יוכל לעקר אותם ולטפל בהם. מפזר סביב חתיכות חתיכות של סנדוויצים- שאריות שאסף במקום עבודתו , בונזו מיוחד לחתולים וקופסאות שימורים עם בשר טחון אף אחד לא משלם לו על זה. כך, 10 שנים אוהב חיות הוא מסביר…
אפילו שלדעתי חיות צריכות לחיות חופשי בטבע ולא כלואות בתוך מרחב עירוני בתוך או מחוץ לבתים , לא נשלטות ע"י בני אנוש, שמחתי לגלות אדם שתורם את חלקו לעולם טוב יותר, בדרכו שלו, בקטנה,
כי טיפה עוד טיפה עוד טיפה תהיינה לים..
מודה על ההזדמנות לראות ולחוות את רגעי החסד הקטנים האלו שמעלים על פניי חיוך של תקווה לעתיד טוב יותר
*
לאחרונה יוצא לי לשבת לא מעט בבתי קפה , כאן ושם, מתבוננת ולומדת אודות מערכות יחסים
בית קפה "לחמים" בת"א: כל העובדים לובשים חולצות כשעליהן תדפיס המילים : אהבת אמת מדובר בנוהל שמתקיים כבר 3 שנים, לא טרנד חדש . בעל הבית מסביר שזה חלק מתהליך שהעסק עשה להתמקד במהות שלשמו הוא קיים . אהבתי.
בית קפה/חנות וידאו צפריר במודיעין:
אני עוברת ברחבה הציבורית ליד החנות ומבעד לזגוגית מחייך אליי בחור צעיר, יוצא החוצה ומגיש לי שקית עם לימונים. קחי, הוא אומר, שיהיה לך יום טוב. וואלה, ככה, סתם ,הוא קיבל ארגז לימונים ולא זקוק לכל כך הרבה לימונים אז הוא החליט לתת לי. בדיוק מה שהייתי זקוקה לו. ויטמין c כדי להתחזק ולא להידבק מהשפעת שילדיי חולים בה. איזה כייף זה לחיות בעולם כזה שבו את מקבלת בדיוק את מה שאת צריכה אפילו בלי לבקש ועם חיוך
בעלת העסק מנהלת שיח עם האחראי על משגיחי הכשרות בנוגע למעשה שלדעתה שגוי: שכנה בעלת עסק אוכל מוכן שממוקם בסמוך לבית הקפה שלה, קיבלה מכה קשה עקב פרסום של משגיח כשרות שביטל את ההכשר שלה. למה? היא לא מבינה? למה להרוס לאשה את החיים? בעלה נכה, כל יום היא עוזרת לו לסחוב ארגזים שמביא מהשוק הסיטונאי כדי לחסוך עוד כמה שקלים. בני הזוג אנשים מבוגרים שעובדים קשה וביושר למחייתם, למה להרוס להם את הפרנסה רק בגלל ארגז אגסים שבמקום שהובא מהשוק ישר למסעדה , עבר בתחנת ביניים בבית הפרטי של הזוג שלא אושר ככשר ע"י המשגיח (למרות שהם דתיים למהדרין, ילדיהם בחינוך של בדץ וכאלו). הכל כסף, איזו בושה. בעלת החנות הזו תומכת באישה-בבני הזוג, מדברת עם הנוגעים בדבר כדי לוודא שהמעשה הלא צודק יתוקן. למה זה יפה בעיני? כי מרגש אותי לראות יותר ויותר אנשים שאכפת להם אחד מהשני, שאכפת להם מעוולות ושואפים לצדק, יותר ויותר אנשים מתייחסים לאדם כאדם רואים את האנושיות שבו . הממסד הדתי נחשף במעשי סיאוב ושחיטות. תיקון עולם לא אפשרי באמת, אבל בריאת עולם חדש כן. כאן ועכשיו- זה זה.
*
אהבת חינם של יהודים.
שלשום, יום חמישי, היינו אמורים לחגוג לבני שהם בן השלוש יום הולדת יחד עם טקס החלאקה המסורתי. תכננו מסיבה גדולה בבית, במרכז שפירא, בדרום הארץ וכל בני המשפחה והחברים תכננו לחגוג איתנו. כמובן שהזמנו קייטרינג, ציוד, המון המון סידורים לטקס וכבר אפיתי יחד עם הבן שלי את העוגה המיוחדת שלו. אלא שאז, הערבים בעזה החליטו לחגוג בעצמם ולהרוס לנו את התוכניות. התחלנו לקבל טלפונים של ביטולים, לא ידענו מה לעשות כי לא רצינו לבטל ולאכזב את שהם שכבר חיכה וציפה לחגיגה, אבל לא היה מוצא. אלא שאז חשבנו שאולי נברח קצת למרכז, נחפש מסעדה טובה ונגיד למי שיכול שיגיע לשם ונחגוג שם. התקשרתי למסעדת "קפית" בקניון גנים בפתח תקווה, ענה לי אדם מדהים בשם שמעון, ביקשתי להזמין שולחן ל20 איש בדחיפות לאתמול בערב. נשאלתי למה הדחיפות וסיפרתי שיש לבן שלי יום הולדת ואנחנו חייבים לחגוג לו למרות המלחמה בבית אז אנחנו מחפשים מסעדה במרכז. התחלנו לדבר על פרטים מדוייקים והיינו בשלבי סגירה. באותה שיחה דיברתי עם עוד מישהו מהמסעדה ואז שמעון ביקש לשוחח איתי שוב. פתאום הוא אומר לי: "בן כמה הילד?" עניתי: "שלוש", ואז הוא אומר לי: "תקשיבי, דיברתי עם השותף שלי דודו ואנחנו רוצים להזמין את כולכם לחגוג יום הולדת הכי שמחה שיש לבן שלך על חשבון המסעדה". אמרתי לו שאני בשוק ולא ידעתי איך להגיב ופשוט התחלתי לבכות לו בטלפון. הוא הוסיף ואמר: "אתם סופגים שם בשביל כולנו, יש לכם מספיק הוצאה כדי להגיע אלינו ואנחנו רוצים לפנק אתכם ולחגוג לכם יום הולדת כמו שצריך". אין לנו מילים להודות על המחווה הכנה, המרגשת, הכל כך ישראלית. מיותר לציין שפינקו אותנו בשפע וכל טוב, קיבלו אותנו והתייחסו אלינו כמו מלכים ושהם המתוק היה מאושר עד הגג. לא יכולנו לבקש יום הולדת יותר שמחה ומיוחדת מזו. כאן המקום להודות לדודו ושמעון המדהימים שאפילו לא הסכימו לגלות לנו מי מאנשי הצוות הם בעלי המסעדה. אז שוב תודה לכם ולצוות המקסים ושנדע להחזיר לכם ולכל עם ישראל רק בשמחות. בהערכה רבה מכל הלב, משפחת שפריר, אהד, צופיה ושהם.
קרי דרייק היה בדרך לראות את אימו לפני מותה, כשגילה שהטיסה הראשונה מבין שתיים מתעכבת. הוא הבין שיפספס את טיסת הקישור והחל לבכות כשהבין שלא יזכה להיפרד מאמו.
בצעד לא שגרתי לצוות אוויר הדיילות של הטיסה יידעו את הטייס, שיצר קשר ברדיו עם שדה התעופה עוד לפני שנחתו וביקש שהטיסה היוצאת תמתין מעט עבור הנוסע. קרי דרייק לא האמין למשמע אוזניו כשהגיע בריצה היסטרית לשער העלייה למטוס, ודיילת הקרקע אמרה: "מר דרייק, חיכינו לך".
רגע של אנושיות, היכולת שלנו לראות את האדם העומד לפנינו ולא רק את הלקוח או המוכר, עושה את כל ההבדל. כן ירבו.
יהוה הוא האלוהים שברא את עולמנו (ליבת אדמה שברא את עולם החומר) , אך סיים תפקידו כשליט העידן הישן בסוף 2012. הוא "אחד" ובה בעת – רבים. הכיצד? "הוא" זה אנחנו,הוא ניזון מההתפתחות שלנו. אנחנו מעבדת הניסויים האנושית כאן בכדה"א מייצרים תוצרים גשמיים ומעבירים את המסקנות ליהוה. כולנו מחוברים לאותה רשת אנרגטית אחת, ובכל זאת, מיהו זה אותו יהוה שמדבר אלינו גם בלשון רבים? "נעשה", "בצלמנו"… בעת בניית אוהל המשכן הוא אומר: "ושכנתי בתוכם, כלומר- לא בתוכו- באוהל מועד, אלא בתוך נשמות האנשים שיצרו אותו.
יהוה. זה השם שלו. אז למה קראנו לו "השם "? אולי כדי שכל אחד מאיתנו יוכל להטמיע בהווייתו את שמו שלו? יהוה לא מבקש שנראה ממנו ונהיה חרדים וקנאים לשמו. שמו של האלוהים החדש – אלינוס
הבנה חשובה להפנים: כל אחד הוא בורא העולם של עצמו בעצמו
neo=one=אני=אחד > כמו שניאו גיבור המטריקס הוא האחד שנועד להציל את העולם, כך נדרשת הבנה שכל אחד מאיתנו הוא הגיבור בסרט של עצמו. (אגב יהוה בסרט הוא האדריכל…)
יהוה – הוויה – התהוות
יהוה הוא האחראי על התהוות התודעה בחומר: ההגשמה של הבנות הרח לתוצר גשמי
לכן, לחיות במישור יהוה משמע לחיות בהווה,להיות נוכח בהוויה בזמן התהוותה : ברגע הזה.
יהוה איננו חפץ בתפילות,בקשות תחנונים וטקסי פולחן- אלו יוצרים תלות ולא מעודדים התפתחות עצמאית. יהוה ניזון מההתפתחות שלנו, מהעשייה, ממימוש הייעוד שלנו, מייצור מסקנות מתוצאות ההתנסויות שלנו בחומר.
יהוה (ליבת אדמה) סיים את תפקידו כשליט עידן האדמה והמים בסוף 2012. שום דבר לא יקרה אם לא נברא אותו אנחנו בתודעתנו. הוא עדיין "נוכח בסביבה " כל עוד יש מי שמייצרים אליו דרישה אנרגטית, לתקופת חפיפה של איזה 200-300 שנה, אבל כבר לא בתפקיד השליט. השרביט עברה לאלינוס( ליבת אש) . עכשיו נפתח לנו קוד הבריאה להבין שכל אחד מאיתנו הוא חלק תודעתי בורא, נפרד מאותו "אלוהים" ובה בעת-מזין אותו וניזון דרכו
יהוה הוא ליבה – שדה אנרגיה מפותח . כל אחד מאיתנו הוא גם ליבה . נוצרנו ע"י אותו מקור. הוא אמנם ליבה הרבה הרבה יותר מפותחת וגדולה מאיתנו, אבל גם הוא ליבה שיש לו מטרה -להתפתח. אנחנו ה"פועלים השחורים" שעובדים קשה כדי להביא לו את תוצאות הניסוי . מהות ההתנסות האנושית בעידן יהוה היתה באדמה(חומר) ומים (רגש). על מנת ללמוד את האש והאוויר ירדו נשמות בני העם היהודי שחתמו ללמד אותו את האש והאוויר, הבעיה שעד לא מזמן חיינו בסטייה מהתסריט שלנו ולא מימשנו את הייעוד שלשמו בחרנו ונבחרנו להיות כאן.
אסביר מהתחלה:
התמנון שולח את זרועותיו לחפש עבורו מזון כדי שיוכל לגדול . כך גם יהוה עשה. הוא ניזון מאיתנו. הוא גדל מהגדילה שלנו. הוא התפתח מההתפתחות שלנו. זרועות התמנון נוצרו ע"י מי שיצר גם את התמנון עצמו וגם אותנו – ע"י המקור. אנחנו -בני האנוש בעולם הזה,אנחנו חלק מהזרוע שנקראת זרוע התמנון של יהוה. התמנון חי במים ויש לו יכולת מיוחדת- לשחרר עצמו גם ממצבים שבהם מדחיקים אותו פנימה , לכן מומלץ ללמוד להבין איך להתמודד איתו בתבונה ולא להדחיק. יסוד המים הוא עולם הרגש. יהוה אמנם ליבת אדמה , אבל לאדמה תמיד נלווים המים, ואם מדחיקים את הרגשות בפנים- זה לא עוזר. התמנון ישחרר עצמו מהר מאד מהסגירות.
מערכת השליחה הורידה אותנו עם תסריט חיים שחתמנו עליו עם תודעת העל כדי לספק "מזון" להתפתחותו של יהוה. הוא מקבל רשימה של נשמות שמתנדבות לרדת לכאן והוא אחראי לשבץ אותם ע"פ התסריט ולהתאים את כל חלקי הפאזל זה לזה כך שהכל יהיה בתואם מושלם, כל בורג הכי קטן חייב להיות במקומו המדוייק כדי שהמכונה תעבוד.יהוה ידע מאיזה מישורים הגענו ובהתאם תמך במימוש הארצי – חיבר בנינו ובין המערכת האנרגטית שמממנת את מימוש הייעוד הזה בחומר. זהו תפקידו של יהוה: הוא יצר את האדם מהאדמה, הוא היה אחראי על עולם החומר ותפקידו להביא תוצאות חומריות שיגשימו את ההבנות התיאורטיות שנשלחנו לבדוק בניסוי במעבדת החיים כאן בכדה"א. לצורך המימוש בחומר עומד לרשותו מאגר מידע ענק בספריות . הספרייה לא שלו, הוא לא יצר את המידע אלא זה מידע שנאסף מכולנו, מכל חלקי התודעה הבוראת ונשמר במחשב הראשי של הבריאה, שזו תודעת העל. הספריות לא של יהוה והוא לא שולט בהם, אבל המידע נגיש לו להשתמש בו כדי להתאים לכל אחד מאיתנו את הייעוד באופן שיסתכרן בתואם מושלם עם הכל . זה נשמע כאילו יהוה שולט בנו אבל זה לא נכון.זה מה שהדת מנסה ליצור-יראה מהשם, אבל אין לנו מה לפחד ממנו כי הוא ואנחנו זה אחד. אנחנו חלק מזרוע התמנון של יהוה ואנחנו מזינים אותו, לא להיפך. הדתות שגרמו לאנשים לעשות הפרדה בין אלוהים ובנינו, (בשביל זה שמים היהודים כיפה, להפריד) עצרו את ההתפתחות ולא קידמו אותה. כי אנשים דתיים שעושים בדיוק את מה שכתוב להם בהלכה בלי להפעיל שום שיקול דעת עצמאי, אינם יוצרים ידע חדש, אינם מקדמים שום התפתחות וזה לא טוב לא להם לא ליהוה ולא לבריאה כולה. אנחנו יכולים לתקשר ישירות עם חלקי תודעה במישורים הגבוהים ולקבל מידע מהספריות שלנו. זה מה שקורה בלילה, כשאנחנו ישנים-הנשמה שלנו יוצאת לשוטט בספריות ומחפשת לנו תשובות לשאלות ששאנחנו שואלים,כדי שנוכל להתפתח וללמוד , שנוכל להביא תוצאות מהניסויים שלנו כאן
"אני נעתי ממקומי כבר לפני שנתיים. בתור מי שהיה מושל כל הארץ. לחלק מכם כל כך קשה לקבל את העובדה שאלוהויות נעות הלאה עם התפקידים המתרחבים שלהן, כמו שאתם נעים מתפקיד לתפקיד, כפי שעושים שרים, ראשי ממשלות ונשיאים…
אני כאן כדי לנפץ חומות, מפני שהגיע הזמן שתתרככו, ותבינו שהמהלכים החדשים בעולם זקוקים לכם יותר מתמיד ואתם לצערי עסוקים במגננה. עליכם לזהות את הדרך החדשה, כי דברים השתנו ואתם אינכם בסכנה קיומית- לא עוד.
הסכנה היא שלא תדעו לזהות את חלון ההזדמנויות, לשלב ידיים ולדרוש שמנהיגכם ישבו עד אשר יצא עשן לבן. זכרו את דברי: עד אשר יצא עשן לבן.
ילדה שמבינה מי ומה הוא אלוהים: אין לו ידיים ורגליים. הוא רק בשמיים. אמה מתעקשת : "אבל את אוהבת את אלוהים, כי הוא הוציא את בני ישראל ממצריים" . לא, עונה הילדה. אני לא אוהבת אותו כי הוא ממציא את כל החוקים בחגים וזה לא פייר. הוא לא יותר גדול מכולם. כולנו באותו גובה" – להעמקת ההסבר: עתיד החגים – התחלת הסוף , הילד יודע מה הוא אומר
מבוא למלחמת האינטליגנציות – סיפורו של האור
בסרטון הזה תוכלו להבין שיהוה הוא ליבה. גם אנחנו, בני האנוש,ליבות, כל אחד מהמישור שממנו הגיע. יהוה הוא ליבת אדמה גדולה ומפותחת בהרבה מאיתנו, אבל "רק" ליבה. למרות שסיים את תפקידו כשליט העידן,מעמדו די רב בבריאה. הוא קיבל "קידום" והתחיל לברוא את הבריאה הבאה: הבריאה ה 13.(ייקח עוד 14 מיליארד שנה, אל תחכו…)
יהוה מחוייב היה לתת לנו חופש בחירה , זו הברית שחתמנו עליה בבחירתנו לרדת לרובד הבחירה החופשית בזרוע התמנון של יהוה. אם היינו עושים את כל מה שהוא היה מכתיב לנו , הוא לא היה לומד דברים חדשים . אף אחד לא מתפתח כשהוא עושה מה רק מה שהוא מכיר ורוצה לחוות באזור הנוחות. ההתפתחות מתהווה כשאתה נדרש להתמודד עם דברים חדשים שאינך מכיר ולהתנסות ביצירה של משהו חדש. לחיות בגן עדן זה סבבה ורגוע אבל בגן עדן אין התפתחות . ואנחנו חיים כאן כדי להתפתח בעצמנו ולפתח את יהוה והבריאה כולה. אפשרויות הבחירה החופשית שלנו יוצרות את האישיות שלנו. הבחירה של התסריט נעשתה עוד טרם ירדה הנשמה שלנו לעולם. אנחנו כאן כדי להבין למה ולממש את הבחירה שכבר בחרנו בה מרצון חופשי ובהתנדבות אגב. חופש הבחירה שלנו בעולם החומר הארצי הוא לגבי הדרך שבה נבחר לממש את הייעוד, לא הייעוד עצמו. התסריט כבר חתום. צפוי מראש, אבל הרשות נתונה…
***
ה"קוסמים" שנשלחו אלינו (משה, בודהה, ישו וכו"…) רצו לתת לנו את ההבנה שאנחנו חלק משלם שהוא יהוה,הם נשלחו כדי ללמד אותנו על האור ואנחנו בחרנו לעצום עינייניו ולאפשר לחושך לשבש אותנו.כי בני האנוש אז פחדו לראות האור הזה. הם היו עסוקים בחומר-בעגל הזהב ובעבודת אלילים. עברו הרבה דורות עד שרק היום מתחילה להתהוות מסה קריטית מספיקה כדי לגרום לשינוי התודעתי הזה לקרות . יהוה לא רוצה שנשתחוה אליו ונתפלל אליו שיושיע אותנו. הוא רוצה שניקח אחריות אישית מלאה ונבין שאנחנו בוראים את המציאות של עצמנו ובכך מקדמים התפתחות אצלנו ואצלו. יהוה לא יכול לשלוט בבחירות שלנו ולכן אם יש דתיים שבוחרים להתפלל אליו ולראות בו מלך, הוא אינו יכול לעשות דבר כדי למנוע מהם את זה. הוא לא מתערב בחופש הבחירה שלנו. מה שכן הוא יכול לעשות זה לקדם את מערכות ה סיאובכך שיותר ויותר אנשים יתעוררו לבחור אחרת: רבנים יתגלו עכשיו כמושחטים-הם נבחרו לייעוד הזה-לעורר סיאוב בעם כדי שאנשים יפסיקו מבחירה חופשית להתנהל מתוך פחד ממנו. התפילה מונעת יישום. היא מעודדת פסיביות ויהוה לא מעוניין בה. הוא לא מקבל אותה יותר וכך נוצר עכשיו חוסר אנרגטי
תמונה מהסרט של מונטי פייטון: ישו עומד מול המון אדם ואומר להם you are god ואז, במקום שיבינו את דבריו כלשונם: שהם האלוהים, הם בחרו לראות רק בו אלוהים האנשים החזירו לו את הקיראה כהד: you are god . לא הבינו בקיצור. האנושות אז היתה עמוק בהתנסות בחומר. העדיפו להתפלל לפסלו של ישו הצלוב ולראות בו אלוהים במקום להבין שהם עצמם האלוהים. זו הסטייה שהדתות יצרו.
למה יהוה איפשר למצב שנוצר עד עכשיו להיווצר? משום שגם הוא היה צריך ללמוד מהתנסות ולעבור לשלב הבא. הוא גם לא ידע הכל מראש. הוא יצר את העולם מתוך הבנות תיאורטיות אבל לא ידע את תוצאות הניסוי הגשמי מראש. העולם שלנו נברא כדי ללמוד מניסוי והתנסות באדמה,לשם כך נוצר האדם מן האדמה.
סרט חשוב ביותר שמתעד משפט שעורכים יהודים באושוויץ לאלוהים: רגע לפני הסלקציה להשמדה: האם הוא אשם בשואה . הסרט מעלה שאלות מאתגרות כמו: אולי לפני שאנחנו מאשימים את אלוהים שהפר את ההבטחה, נסתכל על עצמנו ונבין איפה האחריות שלנו לכל זה? אולי זה אנחנו שלא מילאנו את חלקנו בברית? האם אלוהים הוא כל יכול או שהוא זקוק לנו כדי להיות מושלם? אולי זו הסיבה שיצר אותנו? אולי כל הקטסטרופה הזו היא חלק מתוכנית גדולה יותר כדי לזכך את העם היהודי לקראת משהו טוב יותר: עלייה בשלב – הכנה לקראת בוא המשיח ועלייה לארץ ישראל? אולי אנחנו לא בובות על חוט אלא זו בחירה חופשית שבחרנו בה ונבחרנו לה? הרי אלוהים התחייב שיש לנו בחירה חופשית… אולי אלוהים מחזיק בסכין כמנתח ולא כרוצח? אולי כדי להציל את העם היהודי הוא היה חייב לכרות את האיבר החולה ולהקריב חלק מהעם? ואת מי מקריבים? את החלקים הכי טובים. אלוהים הרי לא מתייחס אלינו באופן אישי אלא כעם,אומה. ואולי הסבל שלנו הוא זכות שבחרנו בה ואנחנו ברי מזל להיות שותפים לזיכוך העם היהודי דרך כאבנו? הרי כבר השמיד אותנו בעבר במבול ואח"כ בחורבן הבית הראשון. נבוכדנצר היה רק השליח, כמו היטלר שמממש את תפקידו כחלק מהתוכנית הגבוהה. בטוח יש סיבה…אנחנו לא יכולים לדעת איזה טוב יצמח מזה…
המוות הוא הדבר שהכי מפחיד אותנו בחיים. כל דפוסי ההתנהלות והחשיבה שלנו מתוכנתים להימנעות מהתמודדות עם הפחד הזה. האמת היא שאנחנו מתחילים למות מהרגע שאנחנו נולדים. ה מימון אנרגטי שקיבלנו בלידה הולך ומתכלה יום יום עד שאנחנו משלימים את הייעוד – התסריט הנשמתי לשמו בחרנו לרדת לעולם הזה. אנחנו מפחדים מהמוות כי אנחנו לא יודעים מתי הוא יגיע ורוצים להספיק הכל, אבל מה אם נבין ששום דבר לא נגמר עם המוות הפיזי ואנחנו אכן כן ממשיכים להשלים את כל מה שבחרנו ? מה אם נבין שמוות יכול להיות תודעתי ולא רק פיזי ? שהוא לא באמת סוף אלא רק שינוי צורה? אנחנו חיים,לומדים, עובדים,יוצרים,אוכלים- הכל כדי לא למות. הרצון האקטיבי הוא שמניע אותנו להתפתחות.ברגע שאנחנו מאפשרים לפסיביות לחדור – היא מסיטה אותנו מהתסריט , היא מאפשרת לרגשות הפחד לנהל אותנו.
רוב האנשים לא מפחדים מהמוות. הם מפחדים להגיע לסוף החיים כדי להבין שמעולם הם לא באמת חיו.
החיים לא נגמרים עם המוות הפיזי של הגוף. "זה לא סוף העולם". זה רק שינוי צורה אנרגטית שממשיכה להתקיים ברובדים אחרים בבריאה במסע התפתחות הנשמה . למעשה, כל פעם כשאנחנו נרדמים -נכנסים למיטה, אנחנו חווים סוג של מיתה. הנשמה יוצאת מהגוף בזמן שינה ועולה למישור שממנו הגיעה, להביא לנו מהספרייה הגבוהה תשובות לשאלות שלנו…
דמיינו עולם שנשלט ע"י הבטחון בהמשכיות ולא ע"י הבטחון בסיום > תודעת העל
תנו למתים לדבר אתכם
לפני רדתנו לעולם הזה חתמה הנשמה שלנו על תסריט . בו נקבע הייעוד שלשמו אנו יורדים .אנחנו יכולים כמובן לסטות מהייעוד כי אנחנו חיים ברובד של בחירה חופשית, אבל גם הסטיות שלנו נלקחות בחשבון. הכל בתואם.
בתסריט משובצים גם פתחי יציאה, הזדמנויות עבורנו להיפטר מהחיים הארציים ולחזור למישורים שמהם הגענו, להסיק את מסקנות הניסוי בעולם החלום, ולחזור בגלגול אחר להשלמות/תיקונים. אם לא חתמנו על פתח יציאה או לחילופין אם נבחר שלא לצאת בפתח שמגיע אלינו, לא נמות. אין מה לפחד מהמוות.
הוא יגיע ממילא, כפי שבחרנו. הכל צפוי. ועדיין, הרשות נתונה לנו לבחור את הדרך.
הערב הסתיימה העונה ה-14 של ארץ נהדרת, ויחד איתה הסתיימה אחת הסדרות הייחודיות שנראו כאן – "שאולי בבית החולים". בלב הפריים טיים הישראלי, בין כל הפאנצ'ים, הפיאות והאיפור המוגזם, כותבי ארץ נהדרת נתנו מקום לסדרה קטנה, מלנכולית ופילוסופית על דמותו האהובה של שאולי, שמגלה שהוא עומד למות ונאלץ להתמודד עם מחלתו יחד עם אשתו, אירנה, ולחוות היכרות עם כל הקשיים במערכת הבריאות הישראלית. כל פרק בסדרה היה מצחיק לכל אורכו, אבל בין כל הבדיחות בצבצו פתאום רגעים אנושיים, קטנים ומרגשים, שגורמים לנו לשכוח שאנחנו רואים ארץ נהדרת. פתאום, לרגע קטן בין כל הסאטירה, באמת ובתמים אכפת לנו מהדמות הזו. איכשהו אסי כהן עם פיאה מתולתלת הצליח לרגש אותנו, לגעת לנו בלב ולגרום לנו להרהר על החיים ועל המוות, יותר מכל דרמה שהיינו נתקלים בה בטלוויזיה בשנים האחרונות.אז אחרי 14 עונות של ארץ נהדרת ומדינה שהולכת ונהיית מטורללת מרגע לרגע – קשה להיות מופתעים שהייתה עונה מצחיקה. אבל על האומץ של כותבי התכנית לשים בצד את הציניות לטובת הרגש – אנחנו מצדיעים לכםItai Gal(קטע מתוך: ארץ נהדרת, שידורי קשת)
לחלום אותך. "What dreams may come" מקסים. בעל שמביא אליו את אשתו מגיהנום לגן עדן i origins סיפור על מדען שמגלה את עולם הרוח בחיפוש אחר בתו שנעלמה לגלגול אחר הנני במאי ומפיק סרטים מפורסם בסרט שמתעד את המוות התודעתי שלו והחיים שאחרי סערת החושים של אנה סיפור על חיבור בינאישי בין גלגולים. רוח רפאים gohst אדם שנוקם לאחר מותו בחבר ו שבגד בו עם אשתו ורצח אותו לגנוב את כספו לופר מעבר במנהרת הזמן בין גלגול שלך בהווה לזה שבעתיד
סיפור על האיש שרצה למות
חבר שלי רצה למות. פשוט ככה. הוא לא ראה שום טעם להמשיך לחיות את החיים שהוא חי. הכל היה אפור משעמם וחסר טעם. כולם איכזבו אותו. אפילו המשפחה הכי קרובה שלו והחברים המעטים שעוד נשארו לו במסע שלו. אז הוא החליט לסיים את המסע. ואז נחתה עליו שלווה נקייה כזאת. ככה פתאום מהחלל החיצון. איפה היית כל חיי? הוא תהה והיא מילאה את כולו. נחה בו. כאילו שגם היא חיפשה אותו כל חייה. ועכשיו היא לא היתה מוכנה לעזוב לו את הראש. ואז כשהתודעה שלו צלולה הוא החליט שהוא בכל זאת הולך לסיים את המסע על האדמה. והוא שמח שלפחות רגע לפני הסוף הוא חווה שקט ושלווה פנימית כזאת. אז איך אני הולך לעשות את זה? הוא חשב לעצמו. ואז הוא החליט שאם כבר אז כבר. אם כבר אין לי מה להפסיד, ואני גם ככה הולך למות. אז למה לא להנות מזה? והוא עשה משהו שהוא חלם לעשות כל החיים. הוא קנה אופנוע ים. זה היה חלום ילדות שהוא כמעט שכח. שילוב של יקר ומסוכן ומיותר. והוא בכלל גר רחוק מהים. והאוטו שלו היה חלש מידי כדי לגרור אופנוע ים. וגם לא היה לו זמן וכסף. אבל עכשיו הוא קנה אופנוע ים כדי להתאבד. זה כמו כרטיס בכיוון אחד ליעד הכי רחוק בעולם בלי לחשוב על מלון ותרופות וביטוח ועל הדרך חזרה. זה כרטיס בכיוון אחד אל עומק הים. ככה הוא החליט. הוא ידהר על הגלים בכל הכוח עד שייגמר הדלק. הוא ילך ויעמיק אל האופק הכחול האינסופי ויתאחד עם הכחול הגדול. וככה בדיוק הוא עשה. ואי אפשר לתאר כמה שהוא נהנה מהקלות שבה הכל זרם. אפילו המוכרת נדלקה עליו. אמרה לו שיש לו אש בעיניים. והוא הסמיק. והיא אמרה לו שהוא מתוק. וכדי לא לפספס אותו היא לקחה לו את הפלאפון והתקשרה לעצמה. והוא לא זכר מתי אי פעם מישהו בכלל שם לב אליו. הוא חשב שהוא אפור ומשעמם כמו העולם שהוא ראה. ועכשיו הוא עומד על החוף עם אופנוע ים חדש. זה ים גלי במיוחד. מסוכן מאוד להיכנס לים היום. אבל לא אם המטרה שלך היא למות. במקרה כזה זה אפילו מומלץ במיוחד להיכנס כמה שיותר מהר. והוא נכנס מהר ודהר בכל הכוח אל המקום שבו המים נוגעים בשמיים. והוא שאג בבכי ובצחוק והעיניים שלו צרבו מהמלח והוא עף על הגלים ולרגע חלפה בו המחשבה שחבל למות ביום כזה אבל הוא היה נחוש להשלים את המשימה ולהרוג את עצמו והוא המשיך בכל הכוח ואמא שלו בכתה לו בראש ואשתו לשעבר צעקה עליו שהוא לוזר והשוטר נתן לו קנס כי הוא נרדם בשוליים של החיים העלובים שלו, והוא צעק והם השתתקו ואז היה שקט ארוך והוא שמע רק את הגלים שהיו גבוהים מאוד ואת הרוח שעטפה אותו בעוצמה והוא בכה וצחק ואז הוא ראה את אמא שלו יושבת בסלון ובוכה בשקט. והוא הצליח להרגיש אותה ככה כמו שהיא לפני שהוא נולד בכלל. והוא ראה את עצמו מטייל ביער גשום, ונזכר בטיול הזה בגשם שלא הפסיק לרדת, ואיך הוא היה חד כמו חיה כשהוא רץ ועכשיו הוא שוב מרגיש כמו חיה. הוא חד. והתודעה שלו צלולה ונעימה והוא מרגיש ככה כבר מהרגע שבו הוא ישב מול המוכרת בחנות. ואיזו חמודה היא. היא נראתה לא קשורה לעולם הזה. ממש כמוהו. ומעניין מה היה קורה אם שניהם היו לא קשורים יחד לעולם הזה. בטוח היה מעניין לשתף אותה במחשבות שלו. אלה שכולם אמרו לו שהן הזויות ולא קשורות לכלום. ובטח גם לה יש סיפור חיים לא רגיל. ובטח היא מנסה להתקשר אליו ממש עכשיו. ואז הוא מת. כן אני יודע שזה ממש מאכזב. אבל זה מה שקרה. הוא מת. האיש שרצה למות. מת. האיש שהלך ברחוב עם הפרצוף ברצפה המלוכלכת. האיש ששנא את עצמו וחשב שכולם שונאים אותו. האיש הזה מת. ומהים הסוער יצא איש רטוב. וחי.
אצלנו בשבט, כשתינוקות נולדים, אנחנו בוכים. כשמישהו מת, אנחנו חוגגים. אנחנו מבינים שאנחנו בסך הכל ישות רוחנית שמתגלגלת בגוף אנושי. זה קיום מאוד דחוס ומוגבל, וכשאתה מת כולך הופך חופשי. אתה חוזר להיות רוח משוחררת מצורה, ואת זה צריך לחגוג.
*
מאת: Amitai Elon הכרתי אותה ביום שבו היא החליטה להתאבד. היא עלתה לגג שאהבתי לשתות בו בירה. הגג הכי גבוה בירושלים. היא קצת פחדה ברגע הראשון בו היא ראתה אותי, אבל אחרי 2 בירות כבר היינו חברים ממש טובים. היא ספרה לי את כל הסיבות שהובילו אותה ליאוש מוחלט מהעולם הזה. ואני הסכמתי איתה. את באמת צריכה להמית את כל הדברים האלה, את יודעת? את ממש צודקת. הדברים האלה חייבים למות. אבל יש עוד יש עוד חיים אחרים לגמריי שרוצים לחיות דרכך. ובשבילם שווה לך להישאר רק לעוד כמה רגעים. אני לא בעד התחייבות לטווח הרחוק. אבל תנסי יום אחד בכל פעם. את תמיד יכולה להתאבד מחר לא? והיא צחקה. ואיך בכלל חשבת להתאבד לפני שהיית בברזיל? ומה עם הפיליפינים? את יודעת שיש שם 7,107 איים? אם תהיי רק יום אחד על כל אי זה יקח לך 20 שנה! אין מצב שאת מתה לפני שהיית בפיליפינים. זה לא בא בחשבון. והיא הסכימה איתי. ובכלל, אמרתי לה. אם כבר את מתאבדת, אז תעשי את זה תוך כדי שאת עושה משהו שעלול להרוג אותך, אבל הוא ממש כיף. כמו לדהור על אופנוע מהיר במדבר. או לרחף בין שמיים לארץ עם מצנח כתום. כתום? היא צחקה. מה אכפת לך? את גם ככה הולכת למות. תחשבי על החיים האלה כעל צניחה חופשית אחת מתחילים מהשמיים ובסוף מגיעים לאדמה רק הקצב משתנה בסוף תמיד נוחתים ערומים על האדמה. ואז קבענו שניפגש שוב וזה לא קרה היא נעלמה מישהו סיפר לי שהיא עברה לפיליפינים. ואני עדיין יכול לשמוע את הצחוק שלה. צחוק של אחת שאין לה מה להפסיד ~ ג׳ניס ג׳ופלין שרה פעם שחופש הוא רק מילה אחרת לזה שאין לך מה להפסיד. ואני מבין מזה שיאוש הוא דווקא דבר טוב. כי הדברים האלה שאתה רוצה להתייאש מהם. אולי באמת הגיע הזמן שתתייאש מהם? הדברים האלה שאתה רוצה להמית תן להם למות ואז תתחיל לחיות חיים שעדיין לא התחלת אפילו לחיות. כי יש עשרות אלפי איים ומליארדי אנשים שעוד לא פגשת וטריליוני שירים ואינסוף מצבים מגוחכים יותר ופחות שעוד לא היית בהם. וסבתא שלך אוהבת אותך ויש עוד מלא סיבות לחיות עוד יום אחד. כי זה כל מה שצריך. רק עוד יום אחד. מחר אף פעם לא מגיע הוא תמיד מבטל את ההופעה רגע לפני והופך להיום והיום הזה זה היום שלך
*
גל שאל את חברו בבהלה מה יהא עלינו לכשנגיע לחוף נתפוגג לאדוה קטנה ונעלם?? אז הסביר לו חברו שצורתו הנוכחית פשוט משתנה אך הוא כלל אינו נפרד מהאוקינוס העצום הוא חלק ממנו.. הוא בעצם אוקינוס ענק ונצחי .. והגל הקטן הבין שאינו גל קטן שעומד להכחד אלא הוא ביטוי ארעי לאוקינוס אינסופי.. וכך גם אנו אלוקות החווה את עצמה בכל רגע בכל הביטויים.
*
אם יש גן עדן : ד"ר אבן אלכסנדר, נוירוכירורג מכובד, היה המדען הספקן ביותר בהרווארד. אלא שתרדמת אליה נפל, במהלכה כמעט איבד את חייו, גרמה לו להתחיל לדבר על דמויות בוהקות ועננים ורודים. בספרו הוא מתאר ממקור ראשון מה קורה לאדם ברגעים שלפני המוות – ופותח מחדש את הדיון על קיומו של עולם נוסף אחרי זה שאנחנו מכירים
בקרוב המוות ייעלם מהעולם בעוד מעט יותר משני עשורים נוכל לבחור אם למות או לחיות חיי נצח ? המחלות ייעלמו מן העולם והמוח האנושי יוכל, באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, להתחבר בכל זמן לכל הידע הקיים ביקום ? נשמע הזוי? לא אם שואלים את ריימונד קורצווייל, עתידן בעל שם עולמי ? אפילו שמעון פרס הוא מעריץ נלהב
Life Is A Stage Play NDE Rich Kelley
החיים הם מחזה : עדות מרגע המעבר בן החיים שאחרי המוות- ריץ קלי
*
קשה לנו לדמיין ש"סוף העולם" או "סוף החיים" יכול להיות משהו טוב. דעו לכם שיש נשמות שבוחרות לרדת לחיים פיזיים בכדה"א רק כדי לחוות סוף – דבר שלא קיים במישורים אחרים בייקום. רק כאן- בעולם החומר, אפשר לחוות סוף. ואנחנו- בורחים ממנו כמו מאש, מפחדים. במקום לאפשר לאש להעיף אותנו מעלה- להבנה גבוהה של המשכיות החיים שלאחר החיים. אבל הוא יכול, יהיה כאן הרבה הרבה הרבה יותר טוב מכל מה שנוכל לדמיין, אבל זה ייקח עוד זמן ועוד עבודה רבה וקשה לפנינו בשביל זה אנחנו חייבים להשתחרר מתפיסות השבי שלנו , ובניהם הפחד מהמוות. זה לא דבר שיקרה ביום אחד,מדובר על תהליך של 25 שנים בערך. למה? כדי שהדור הישן יפנה מקומו לדור צעיר להוביל תהליכים חדשים.
כמו שיציאת מצריים ארכה 40 שנה. הרי לא לוקח 40 שנה ללכת ממצריים לישראל, נכון? המטרה היתה שיתחלף הדור הישן בחדש.
אם חתמנו על מימוש תסריט מסויים שעדיין לא השלמנו , לא נבחר לצאת ואם כן נבחר, מה שתמיד אפשרי, כי אנחנו חיים ברובד שבו יש בחירה חופשית, אז "זה לא סוף העולם" אני יודעת , כי הייתי שם, כבר חוויתי את "סוף העולם" , אני כבר אחרי… לא מתתי פיזית ,אני עדיין בגוף פיזי של אשה בת 45 אבל מדובר הרי על מוות תודעתי אני צועדת עכשיו את צעדיי הראשונים בחיי החדשים ,כתינוקת בת יומה שנופלת וקמה, לא מפחדת מכלום,לא יודעת כלום, תמימה וטהורה, חשופה,שקופה אני יודעת את הידיעה הזו ,לא כי קיבלתי אותה כאיזו אמת-על מאיזה גורו/מתקשר כולשהו. לא מדובר כאן באיזו אידאולוגיה/דת.
אני יודעת, כי חווייתי את זה. לא על בשרי- כי אני עדיין חיה בתוך אותו גוף פיזי, אבל תודעתית: אני יודעת שיש חיים אחרי המוות , כי אני חיה אותם עכשיו
בתודעתי, בהוויתי
כאן ועכשיו
זה לא מדע בדיוני זו לא מיסטיקה בגרוש זה אמיתי
עד היום היינו צריכים למות מוות פיזי כדי להתגלגל שוב לחיים חדשים. הדור שלנו, כאן חיות עכשיו הנשמות הכי חזקות ואמיצות שחיו אי פעם בתולדות האנושות. יש לנו את הכוח להתמודד עם המעבר בין העידנים ולחיות חיים חדשים בתוך אותו גוף. מהו הכוח הזה? כוח המוח, כוח התודעה, יכולת גיוס אש הרצון ואוויר ההבנה כדי לברוא חיים חדשים
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
נשמות חיילים שנהרגים במלחמה, בחרו בפתח היציאה הזה בבחירה חופשית ובהתנדבות כדי לעזור לנו להבין שכולנו רקמה אנושית אחת חיה, כדי שנתחבר ונרקום בנינו הרמוניה , שנאהב=נבין אחד אח השני,שנרצה לתרום ולהיתרם,שנפסיק את האיבה בתוכנו ונחוש באור האהבה הבריאתית שנשלחת אלינו כדי לעזור לנו להתפתח, עד שנממש את הייעוד הייהודי שלשמו אנחנו כאן- להיות אור גם לגויים, להוריד רוח לחיי החומר ולא להיאחז בהם
מוות הוא להתפשט מכל הדברים שאתם לא. סוד החיים הוא למות לפני שאתם מתים כדי לגלות שאין דבר כזה מוות. אקהרט טול
יוסי שריד – נשמתי נפרדה מגופי !!!
מה שקרה לי לא עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם שלי
אנחנו מפחדים למות כי נדמה לנו שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות, נדמה לנו שאין לנו זמן כי טרם הספקנו להשלים את כל מה שאנחנו רוצים לממש כאן. ואכן, אנחנו כורעים תחת עומס המשימות שעלינו להשלים. תיקונים, שיעורים, שאנחנו סוחבים איתנו דורות על גבי דורות, גלגולים על גבי גלגולים, בלי שאנחנו מודעים לכך שזהו- נמחקו כל ספריות הידע הישנות. החל מרגע השקט בסוף דצמבר 2012, אין לכם יותר קארמות. הכל אצלכם בראש. לבריאה יש אינטרס לאפשר לנו לסיים את התסריטים ולשם כך יורדים כעת מידעים אוויריים ואנרגיות אש, שהם הטכנולוגיה המתקדמת, שעוזרים לנו לקצר תהליכים. למה? כי לא רוצים שנחזור לכאן שוב. זהו, נגמר עידן.
הכל כתוב בתסריט. כדי לדעת אותו יש לדעת את עצמנו, להתחבר לחושים הפנימיים ,לרצות להבין את עולם הסיבות הגבוה. לדעת להשתמש באש- בכוח הרצון שלנו כדי לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות. הכל צפוי והרשות נתונה.
נתונה בידינו זכות הבחירה לבחור שלא לצאת באחד מפתחי יציאה. אנחנו הם הבוראים של חיינו . רק אנחנו בוחרים האם לצאת או לא לצאת בפתח היציאה שמגיע אלינו. למעשה – כבר בחרנו. אנחנו כאן כדי להבין למה. הנשמה שלנו כבר חתמה על כל מה שצפוי ועדיין הרשות נתונה לנו לבחור את הדרך שבה נחיה ונמות.
יהוה ניסה לנווט בין הסטיות שאנחנו בוחרים בהן ולהרכיב את הכל לפאזל. לפעמים מצליח לו ולפעמים לא. מתי לא? בדר"כ כשהרצון החופשי שלנו בוחר לסטות מהתסריט. החל מרגע השקט בסוף 2012, יהוה סיים את תפקידו כשליט העידן וקוד הבריאה נפתח עבורנו להבין שאנחנו חלקי תודעה בוראת, כל אחד מאיתנו הוא האלוהים של עצמו בעולם שהוא יוצר לעצמו.
. כשאנו אומרים על אדם שהוא "נפטר", אנחנו מוצפים רגשות עצב על האובדן שלנו אותו והפרידה, אבל הוא מבחינתו "נפטר" מנטל החיים כאן ועבר למימד הרמוני וטוב בהרבה,מקום שם קיימות הנשמות ברובדים תיאורטיים בלבד, ללא גוף פיזי. שם יש את האהבה ללא תנאי והשלווה שאין בעולמנו בכדה"א. תכלית קיומנו כאן היא התפתחות . לשם כך אנחנו מקבלים אור תנע (שמתניע אותנו) מהמקור. השלווה היא החושך כי היא מעודדת פסיביות,קיפאון.
Dying to be me! Anita Moorjani
לאחר התאבדות – קלי סאמי
קלי מתארת את חוויית המוות הקליני שלה בזמן שבין כאן ושם ובחזרה.
המחקר הרפואי הגדול ביותר שבחן תופעות של סף מוות גילה כי ההכרה עשויה להימשך גם לאחר שהמוח לא מתפקד לחלוטין. מדובר בתיאוריה מעוררת מחלוקת, שעד לאחרונה התקבלה בסקפטיות רבה.
לעץ לא אכפת אם העלים שלו נושרים. העץ לא מתאים את עצמו לאיזה קונספט, אין לו רעיון איך העץ הטוב צריך להיראות. הוא עץ. אם עלוותו תיפול ארצה, צמרתו תידלדל וענפיו יישברו, הוא לא יהיה פחות עץ. אם יתמזג כולו באדמה, החיים המתגלמים בו לא יהיו פחות חיים.
החיים יעברו להתבטא בצורות אחרות.
ובכלל – החיים לא יעבר לשום מקום, רק העין האנושית תראה אותם אחרת. תגדיר כעץ או כאדמה את אותו הדבר.
החיים עצמם לא הולכים לשום מקום אלו רק הצורות שמשתנות. אם אנו חיים, איננו יכולים להיות צורה. אם אנו חיים, איננו יכולים למות. החיים לא מתים. הצורות משתנות. המוות הוא שינוי הצורה, הוא המרווח בין צורה אחת לזו שתבוא אחריה.
החיים הם גל, של גאות ושפל, אור וחושך, סופים והתחלות של צורות. המוות אינו שלב בין חיים לחיים, הוא חלק בגל, חלק מהחיים עצמם.
השלווה לנוכח המוות היא היכולת להכיל את התוהו ובוהו והחושך על פני התהום. את המרווח הלא ידוע, את הכלום שבין הצורות. בין התקופות הברורות. היכולת להכיל את חלקיקי החיים נטולי ההגדרות. את המצב בו אין שום תשובה לשאלה: מה יש כאן? אי השלווה, היא השאלות: מה ייברא? למה העבר לא קורה שוב? הרצון למצוא צורות מוכרות. אי קבלה של אי הצורה. אי שלווה, לנוכח בריאה לגמרי חדשה.
אני נותנת למחשבות למות, וצופה בחיים החדשים המתהווים, הצומחים מכח עצמם. לחיים יש כח כשלעצמם, והוא כח הנביטה, הצמיחה, הזרימה. התנועה, הפריצה. הוא לא צריך את המוח שלי, המוח שלי איננו המניע את כח החיים. המחשבות שלי הן רק התבטאויות אנרגיה, צורות חיים חולפות. חלקן חיות, הוות. חלקן שאריות מהעבר, שמתו כבר מזמן. רעיונות לגבי עצמי, לגבי איך שזה צריך להיות. איני צריכה לערב את האנרגיה מן העבר, כדי ליצור את ההווה. אני יכולה להניח לחיים שיקרו בי מעצמם.
החיים עצמם יקרו דרכך. יתבטאו דרכך. הכירי בך כחיים. הרשי לעצמך לא לדעת. לא לשלוט. לא להבין. הרשי לעצמך למות.
***
ישראל, דצמבר 2011. עדיין במצב מלחמה . אזעקת טילים . נפילה .חלונות רועדים
השכנה קוראת לי מהמקלחת לעזוב הכל ולרוץ למקלט.
לא, אני לא בעזה,אני במושב ליד רחובות. זה קרוב. ממש קרוב. נוגע לא נוגע,
לאן בני האדם רצים? ממה בורחים?
אשליית הזמן הלינארי גורמת לנו לחשוב שהמוות הפיזי הוא הסוף, הפחד מהמוות משבש את המשך המימוש שלנו את התסריט , את הייעוד שלשמו אנחנו חיים כאן,אבל זו טעות. כל עוד אנחנו כאן, סימן שיש לנו עוד עבודה להשלים.
*
אחד הטכסטים הראשונים שהעלייתי לאוויר עם פתיחת אתר שינוי תודעתי
30 ינואר 2012 : עדי טלמור התאבד היום . אסביר מדוע המעשה הזה משמעותי
עדי טלמור היה שדרן ידוע ברדיו. ולכן ברור שהמעשה שלו משודר בכל המדינה עדי היה שליח שנועד לעורר בארץ את הסוגיה של בחירה עצמאית לקחת את חייך בידייך, תרתי משמע הנשמה שלו בחרה עוד לפני רדתה לעולם הזה את פתח היציאה ואת הדרך שבה ימות כל חייו חי בשליחות כדי להביא למודעותנו את ההבנה שביכולתנו לקחת אחריות לא רק על חיינו אלא גם על מותנו. הרבה למדתי בשיעורי תודעת על על כך שיהיה רוב גדול של הרבה אנשים שיבחרו לא לעשות את השינוי התודעתי אלא לעזוב,בבחירה מודעת ומרצון חופשי לא הבנתי איך זה יקרה,אבל הנה,עכשיו מתבהרת התמונה: עדי טדמור בחר בדרכו כדי להביא לאנשים כאן תודעה חדשה,הבנה שייטב אם יקחו אחריות על חייהם כמו גם על מותם השליחות שלו מעוררת עכשיו דיון סוער ברדיו לגבי נושא הבחירה העצמאית של אדם לסיים את חייו. עדי היה חולה סרטן סופני כך שמבחינתו "כאילו" לא היתה לו בחירה, אבל ברור שהיתה לו והוא בחר (הרי יש הרבה כאלו שבחרו להתגבר על הסרטן והצליחו לרפא את עצמם. לא בגלל שיטה טיפולית כזו או אחרת אלא כי זה היה חתום להם בתסריט, הם רצו להבריא כדי להשלים את הייעוד שלשמו ירדה נשמתם לעולם- הבנת כוח הריפוי העצמי באמצעות התודעה והבחירה החופשית.) עדי טדמור מפלס בבחירה שלו את הדרך לרבים אחרים שיבחרו בה נכון, תתהווה כאן מסה קריטית מספיקה כדי לעשות שינוי,לעבור לעידן חדש, אבל יהיו רבים שיבחרו שלא לעשות את השינוי. להם יהיה מאד קשה לשרוד כאן בעולם המשתנה וסביר שיבחרו לעזוב
איך יעשו זאת אם יש חוקי מדינה שאוסרים התאבדות? אז הנה,לשם כך עשה היום עדי טדמור את מה שעשה
ברדיו לא מפסיקים לדבר על זכותו העצמית העצמאית של כל אדם באשר הוא להחליט על חייו ועל מותו רב מקובל מהאליטה של החברה החרדית מצהיר בלי פחד ברדיו: עד עכשיו ההלכה אסרה על אדם לבחור בחיים או במוות . אני לא יודע מה יהיה מעכשיו,אולי אשנה את דעתי
וכדי לסייג את דבריי, הבהרה:
התאבדות היא לא דרך מודעת. בדרך כלל התאבדות היא בריחה וחוסר רצון להמשיך ולהתמודד. כאשר אדם מגיע להבנות גבוהות על מהותו ועל מהות הבריאה, הוא מבין את המשחק ובוחר להישאר כדי להשלים אותו בדרך הזורמת והקלה ביותר עד פתח היציאה הקרוב שלו.
זה מאבק שראוי להילחם בו
סרטון קצר של ישראלה יועד שמתארת איך איך לחיות חיים ארוכים ובריאים יותר: ע"י פיתוח תודעת ההמשכיות וניתוק הרגש-המים שמביא איתו את הפחד מהמוות הפיזי של הגוף.
קוד המוות
המלצות סרטים : i origins סיפור על מדען שמגלה את עולם הרוח בחיפוש אחר בתו שנעלמה לגלגול אחר סערת החושים של אנה סיפור על חיבור בינאישי בין גלגולים. לחלום אותך. "What dreams may come" בעל שמצליח להביא אליו את אשתו מגיהנום לגן עדן רוח רפאים gohst אדם שנוקם לאחר מותו בחבר ו שבגד בו עם אשתו ורצח אותו לגנוב את כספו לופר מעבר במנהרת הזמן בין גלגול שלך בהווה לזה שבעתיד
קרדיולוג שחקר את חוויית הקירבה למוות והפריך את הנחת היסוד המדעית השגויה שמניחה שההכרה היא תוצאה של פעילות מוחית
כך מסביר הקרדיולוג: ע"פ ההנחה המדעית הרפואית ההכרה היא תוצר של פעילות מוחית ואי אפשר להיות בהכרה בזמן דום לב וכשהמוח לא מתפקד זו רק הנחה וכעת הפרכתי אותה במחקר שעשיתי עם אנשים שחוו מוות קליני ודיווחו בפרטי פרטים כל מה שעבר עליהם בזמן שהיו חסרי הכרה, כך הבנתי שהמידע איננו מאוכסן במוח אלא יש רמה גבוהה יותר של הוויה תודעתית שמאפשרת לאדם לחיות גם מחוץ לגוף הפיזי
תוצאות המחקר שלי פיתחו אצלי סקרנות להבין היכן ממוקמת ההכרה-אם לא במוח, אז מהו המקום שממנו מגיעה ההכרה שלנו ? זהו מקום שבו לא קיים מרחב הזמן והמקום, מקום שבו האדם חווה אחדות,הוא מחובר להכל ולכולם בקשר של אהבה ללא תנאי.
אנשים שחלקו איתי את חווית הקרבה למוות היו המורים שלי. שיניתי את כל התפיסה שלי אודות חיים ומוות. האנשים האלו אמרו לי שלא צריך לפחד מהמוות כי המוות איננו בכלל מוות אלא יש המשכיות. אתה ממשיך לראות את הגוף שלך גם כשאתה מחוץ לו ומרגיש חי הם אמרו לי שמה שחשוב בחיים זה לחיות באהבה ללא תנאי, קבלה וחמלה כלפי עצמך וכלפי אחרים והטבע הם מדווחים על הגברת הרגישות : יכולת חושית גבוהה בהרבה ממה שרוב האנשים חווים היום: יש להם יכולת להתחבר לחושים הפנימיים שלהם , כי הם לא תלויים בחישה הגופנית
שינויים בהכרה בהחלט משפיעים על תפקוד פיזי-עצבי של הגוף, למשל-באפקט הפלציבו רואים את זה יפה-יש שיפור ניכר במצבם של מטופלים שמאמינים שהם נרפאים גם ללא השפעת החומר הכימימשמע:" שההכרה איננה פועלת מתוך המוח החוצה אלא ההיפך-מבחוץ, מאיפהשהוא בייקום-פנימה. הגוף הפיזי העצבי הוא קולט ומשדר.
אשה שמצאה דרך להשלים עם המוות ועם מחזור החיים- החזרה לאדמה : המציאה פתרון אקולוגי למיחזור גופנו היא מציעה לנו להשתמש בפטריות שיעכלו ויפרקו את הרעלים בגופנו לאחר המוות
