מתלות לעצמאות

עצמאות היא בחירה לברוא בעצמי, מתוך עוצמתי, עצם קיומי, את מי ומה שנועדתי להיות. עצמאות מחייבת לאמץ אומץ ,להתחבר לעוצמה  הפנימית,לשחרר את התלות באחר- בין אם אדם/מדינה/דת/קבוצה/ארגון/מסגרת רעיונית , להפוך את הפחד לדחף שמניע אותך קדימה: מפחד לאומץ .

עצמאות מחשבתית  נדרשת עבור מי שבוחר לנהל את הבחירות שלו בעצמו ולא לאפשר לרגשות  לנהל אותו, לנהלי ממסד או נורמות חברתיות/תרבותיות/דתיות /לאומיות.

עצמאות משמעה לאהוב את עצמך אהבה עצמית  ולא להיות תלוי באחר מבחוץ כדי לדעת את ערכך האמיתי. עצמאות מרחיבה את חופש הבחירה  ופותחת  פתח להתפתחות, שער להזדמנויות חדשות להתממש

יום העצמאות 

עצמאות זה לא יום חג אלא תהליך התפתחות אישי (מודעות) וכולל (תודעה ). בתחילת העידן החדש, נפרדנו מעודפי מתנדי המים הנמוכים שיצרו תלות במערכות יחסים בינאישיות ועברנו להתנהלות וחשיבה עצמאית בתדרי אש ואוויר שחיברו אותנו לעוצמה והמהות הפנימית. .
המעבר ממודעות לתודעה  הוא נקודת קפיצת מדרגה מאגואיזם לאלטרואיזם, מעיסוק רק בעצמי , לעיסוק לטובת הכלל מתוך ראייה גבוהה ורחבה מ מבט על  והבנה שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול מתהליכי ההתפתחות האישיים שלנו

גם לכם יש תחושה שאתם חלק ממשהו גדול יותר?משהו שאתם לא יודעים בדיוק מהו ולא רואים אותו אבל חשים אותו באוויר ? זו היא – התודעה … זו שמעל ומעבר למודעות העצמית האישית שלכם. זו שעוסקת בלחבר את כל חלקי ה פאזל לתמונת מציאות שלמה שעוסקת בהתפתתחות הכוללת 

יום העצמאות הוא יום הולדת .זה היום שבו יצאנו לאוויר העולם ונתנו את המתנה שהיננו-שלנו-שאנו. אני מאחלת למדינה שביום ההולדת  שלה תוליד בכל אחד מאיתנו את ה מנהיג הפנימי שיוביל אותנו בדרכנו למימוש ייעודנו .

 מאושר הוא זה שיש לו אישור מעצמו על עצמו ויודע להיות לבד ביחד

bird independent

 

 

 

 

לברוא את עצמי ,את עצמאותי,מתוך הבנת עוצמתי ,עצמיותי. זו מהות העידן החדש: מעבר מתלות באחר,יהה אשר יהה – בדמות אדם/מדינה  או יישות אל, להבנה שאני ורק אני היא היוצרת את כל מה שקורה לי . איך? בתודעתי. ברצונות שלי, בהבנות שלי,בבחירות שלי.

לדייק את ההבנה שלי את מי שהנני רוצה להיות ומה שאני רוצה לתת לעולם

ליצור מציאות שבה אני חיה בתאום תדר לתסריט שחתמתי עליו ככזה שיקדם את מימוש הייעוד שלי

לרקום מערך אנרגטי שיתמוך בעשייה שלי ולא כזה שמפתח תלות בי שאמלא את צרכי אחרים סביבי

לנטרל גורמים סביבתיים שמשבשים את יכולתי לקיים את בחירותיי: ליצור קשרים חדשים עם בעלי אינטרסים משותפים  ולשחרר קשרים ישנים שמעכבים התפתחות

להחליט החלטות עצמאיות אמיצות שאינן תלויות באישור הסביבה/בשלילת לגיטימציה מהחברה/התרבות הנורמטיבית

 משמעות העצמאות – תקשור תודעת העל

 

all individuals   קטע משעשע :"כולנו אינדיווידואליים",  מתוך סרטו של מונטי פייטון- בריאן כוכב עליון: ישו עומד מול קהל המון אדם ומסביר להם שהם הבינו הכל הפוך."אתם לא צריכים ללכת אחרי,אתם לא צריכים ללכת אחרי אף אחד.אתם צריכים לחשוב בעצמכם , כולנו אינדווידואלים " ומה הם עונים לו? בפה אחד,כולם צועקים את אותן המילים באותו הטון: "כולנו אינדיווידואליים". המסר הוא: לא משנה מה אומרים לנו אחרים אלא מה שאנחנו בוחרים לשמוע .

 

ילד עצמאי

אחריות הורית? ילדים עצמאיים

ילדי האש והאוויר בעידן החדש

 

ככה מתנהלים בעידן החדש: אש הטכנולוגיה והחשיבה היצירתית  הם כלי לפתח מיומנויות של 100% הסתמכות עצמית ועוצמתית

 סרטון שממחיש נפלא איך עושים את זה:

Pharrell Williams – Happy: Trombone Loop

 

 

OneManBand (OMB) – A New Way to Play Guitar

גיטרה עם טכנולוגיה שמאפשרת לך להיות להקה של אדם אחד. עצמאות  זה שם המשחק.

איך?

איך אני מדייקת את עצמי לעצמי מבלי להיסחף לסחרחורת מחשבתית ,מערבולות וביצות רגש טובעניות ותובעניות ומתעלה ממים לשמיים ?  איך אני מתעלמת מהזמזום הבלתי פוסק מאחורי האוזן של כל מה שלא מקדם את הדיוק הזה? מה רוצה ממני בן הזוג ומה אומרת האמא ומה חושבת חמותי ומהן הנחיות הרופא והוראות המורה ומה יגידו השכנים ומה נחשב מקובל ומה נתפס יוצא דופן, ולמה לעזעאזל כל כך משנה לי אם אני לא כמו כולם, גם מעצמי-ממי שהייתי עד עכשיו? איך אני משילה מעליי את כל תפיסות השבי, את כל מערכת האמונות שעליה היתה מושתת הוויתי,אך לא משרתת אותי היום,כדי לברוא משהו חדש ? איך אני משאירה מאחור את נטל הציפיות החברתיות, המוסכמות התרבותיות,מסגרות החשיבה שגדלתי עליהן בבית,במשפחה,בשכונה ,דפוסי התנהלות פיזית ורגשית,תפיסות שבי דתיות,אידיאולוגיות,מדיניות ? איך אני עוברת מאי וודאות לאי של וודאות : אי שבו אני יודעת בוודאות מי אני מה אני  ולשם מה אני חיה כאן,מה עליי לעשות. ומניין אשאב את הכוח לעבור מפחד לאומץ  , לבחור בחירה עצמאית שמנוגדת לכל מערכת האמונות שחייתי עליהן עד היום? שסותרת כל הגיון? שמביאה ל התפרקות מסגרות חשיבה – שבירת מוסכמות

זאת ועוד שאלות רבות מספור שמציפות את מוחנו ,מטרידות את מנוחתנו. מתי והיכן תנוח דעתנו?
אין זמן לנוח. קצב ההתפתחויות הולך וגובר עם כניסת אנרגיות האש והאוויר המהירות לעולמנו. כולנו חווים עומס מאד גדול של משימות: עלינו להספיק לסגור מעגלים ולפתוח חדשים,לסיים התנסויות ולחוות מחדש,ללמוד שיעורים ולהגיע למסקנות, עד שמגיע הרגע שבו אנחנו מבינים  שהתודעה שלנו מסוגלת לברוא עבורנו כל מציאות שתעלה בדעתנו. אז מה דעתנו? מהי אותה דעת?מהי אותה חוויה שהביאה איתה חווה כשאכלה מפרי עץ הדעת ?

לבריאה יש אינטרס לממן לנו את האנרגיה הנחוצה כדי לסיים תהליכים ממקום של עצמאות. לא רוצים שנחזור לכאן שוב לגלגול נוסף. כך,אנחנו מוצאים עצמנו נעזרים בטכנולוגיה המתקדמת שעוזרת לקצר תהליכים,להעביר מידע במהירות שיא. כך,אנחנו מוצאים עצמנו לבד ברגעי אמת קשים , בלי אף אחד שיכול לעזור לנו, כי אף אחד לא יכול לדעת מהו התסריט שחתמתי עליו חוץ ממני-מהנשמה שבי. עצות מהסביבה כבר לא מועילות לי. הנחיות הרופא כבר לא עוזרות,הוראות הכוונת התנועה לא מכוונות אותי ליעד שאליו אני רוצה להגיע,אף יועץ או מטפל לא יכול לעזור לי,זה רק אני עם עצמי. עצמאות: זה שם המשחק .

עכשיו הזמן לקחת אחריות: להתנהל בעצמאות: מתוך חיבור לעצמי:
לצמצם למינימום את השימוש בראייה הפיזית החיצונית ,כדי לחדד את יכולת ההתבוננות פנימה, דרך העין השלישית , לצמצם למינימום את ההקשבה לקולות אנשים אחרים שמזמזמים לך מאחורי האוזן ושכל כך הורגלנו להקשיב להם במקום לקול הפנימי שלנו. לצמצם את התלות הרגשית בתגובות אנשים אחרים,להקשיב-ולשמוע, כי התדר התודעתי החדש נצרב בתודעתנו באמצעות חוש השמע: זה ששומע מעבר לצלילים המוכרים,זה שמעמיק לתוך גרעין הוויתנו,תמצית קיומנו כאינדיווידואליים.

חידון העצמאות על פי תודעת העל

***

לגעת במהות/יידו קרישנמורטי

"את האמת צריך האדם לראות בעצמו מתוך עצמו
אם הוא מקבל אותה מוכנה מפיו של האחר,כבר אין זו אמת אלא דבר מה חסר חיים
הטכסט הראשון שעלינו לקרוא הוא הטכסט של עצמנו
ההבנה נרכשת רק דרך הידיעה העצמית,כלומר מודעותו של אדם לתהליך הפסיכולוגי השלם שלו.
לכן,משמעותו האמיתית של החינוך היא הקניית הבנה עצמית,כי בתוך כל אחד מאיתנו מצוי כל הייקום כולו

החינוך המקובל מקשה מאד על חשיבה עצמאית.
ההתאמה לצורות קבועות מובילה לבינוניות. ההיבדלות מהכלל או ההתנגדות לסביבה אינן קלות ולעיתים אף מסוכנות
הדחף להצליח, שפירושו רדיפה אחרי גמול-חומרי או רוחני כביכול,השאיפה לנוחות,החיפוש אחר ביטחון פנימי או חיצוני-כל אלה מדחיקים את אי שביעות הרצון,שמים קץ לספונטניות ומולידים פחד
פחד החיים הזה,הפחד ממאבק ומניסיון חדש,מכלה בנו את רוח ההרפתקאה.
כל מערכת ערכי החינוך שחונכנו עליה החדירה בנו את החשש להיות שונים משכנינו,את החשש להתנגד לדפוסים המקובלים בחברה והחדירה בנו יראת כבוד מוטעה לסמכות ולמסורת.

***

עצמאות העם היהודי/יצחק סגמן

תודעת העל מסבירה לנו שלאדם יש את תסריט החיים שלו, יש לו ייעוד שעליו לבצע במהלך חייו על פני האדמה. כמו לאדם, גם למדינת ישראל כמדינת העם היהודי יש תסריט, ייעוד שעליה לבצע. ביצוע היעוד הייחודי שלנו כעם, הוא הבסיס, ה"מצע"  ליציאה לעצמאות, הוא הגאולה אליה התפללו ומתפללים במהלך הדורות.

ההיסטוריה האנושית מוכיחה שהיציאה לעצמאות אינה פשוטה כלל. היא כרוכה במאבק ובשינוי, בשבירה של מסגרות קיימות וביצירה של מסגרות חדשות, גמישות ונכונות של האדם והעם.

מה מעכב את העצמאות שלנו? אמונות שגויות שטופחו במהלך השנים ואשר לתוכן גדלנו, דעות קדומות המשבשות את החשיבה ואת כושר השיפוט שלנו ומעל לכל זה הפחד מביצוע השינוי. אנחנו צריכים להתגבר על  הפחד ולהפוך אותו לדחף (פחד בחילוף אותיות) כדי להניע אותנו לייעודנו. כדי להשיג את אותה עצמאות מיוחלת, אנחנו צריכים להבין שמדובר בנו, בעצמנו, מדובר ברצון העז, ב"צמא"  להשיג את הייעוד שלנו. מדובר בהוראת "צא", קום ממקומך ועשה מעשה. מדובר ב"עצם", באחד הבודד. אך גם ב"מאות", כלומר בעם השואף לעצמאות. מדובר ב"אות", דהיינו בסימן שאנחנו מקבלים שעלינו לצאת לדרך כאחד וכמאות. עלינו למצוא ("מצא") ולחפש את ה"מצע" הרעיוני המשותף לנו כעם יהודי, כדי למלא את הייעוד שלנו. מעל לכול אנחנו זקוקים לאומץ ("אֹמֶץ") על מנת לאמץ ("אמץ") לליבנו ללא חשש ופחד את ייעודנו.

יום העצמאות  2012 – נעמה וייס טוהר

העומס משאיר לנו מעט אנרגיה זמינה ל"בזבוז" על מותרות שלא מקדמות את ההתפתחות שלנו.
שינוי הקטבים פתח בפנינו ערוץ חיבור לתדר תודעתי חדש,כזה המעודד כל אחד שחי כאן- לחשוב ולפעול עצמאית ,מתוך חיבור לחושים הפנימיים, מתוך אהבה-מתוך הבנה של עצמי ושל האחר שנמצא חולק את סביבת החיים שבה אני חיה

כאמא לארבעה ילדים שגידלה אותם וגדלה איתם ומהם,12 שנים בחינוך ביתי, יכולה לשתף כמה העצמאות היתה ערך חשוב עבורי בסולם סדרי העדיפויות .
בחרתי לאפשר לילדיי לחקור את עולמם בדרכם הייחודית כדי שיתנסו בהיכרות עם עצמם,שיעזו ברגע שנכון להם לבחור בדרכם העצמאית , שלא תהיה מושפעת מהתניות סביבתיות. היום אני מספיק כנה עם עצמי כדי לבדוק עד כמה באמת באמת איפשרתי להם עצמאות מחשבתית?עד כמה הזנתי אותם בדפוסי החשיבה שלי? הם ילדים הרי. אני אמא שלהם. אני אמורה לקחת אחריות עליהם,לא? זה מה שמצפים ממני,האם ההנחה הזו לא ראויה לבחינה מחודשת?
במסמך אישור הבקשה לחינוך ביתי למפקחת משרד החינוך חתמתי שאני בוחרת לקחת אחריות על חינוך ילדיי. עד כמה אני באמת מאמינה שזו אחריות שלי לחנך אותם? ומה אם אני יודעת היום כמה אני לא יודעת? ומה אם ברור לי היום שאני לא יכולה לקחת אחריות עליהם אלא רק ללוות אותם בתהליך לקיחת האחריות האישית שלהם

כמה שהחשבתי עצמי כאדם שמאפשר לילדיי את הכי חופש בעולם: עדיין לא הייתי מסוגלת לדעת מה נכון עבורם. לא אני ולא אף אחד אחר,כי רק האדם עצמו-מתוך חיבור לעצמו,לעצמיותו,יכול לדעת מה יפתח את העצמאות שלו
התפקיד שלנו בתור הורים לילדי העידן החדש הוא לאפשר להם להיות מי שהינם,לא לכפות עליהם את תפיסות העולם שלנו,לתת להם במה ראויה להמציא ,לברוא, מציאות חדשה שבה הם המובילים,כי בידיהם הידע העתידי לגבי איך העולם הזה אמור להתנהל כאן. הם ,אותם אלו שאנחנו מסממים בריטלין-הם אלו שנועדו לבעוט במערכת ,להפוך שולחנות ולעשות לנו ביה"ס, משמע-ללמד אותנו על איך באמת העולם הזה צריך להתנהל.

חג עצמאות שמח לנו-כאנשים,כעם ,כחלקי תודעה עצמאית בוראת .

משי קלינשטיין – כנראה שאפשר

 


כנראה שאני כן יכולה בלעדיך
כנראה שבכל זאת אפשר להרדם בלילה ולקום אל המחר
שאפשר לנשום נשימות נקיות בלי הריח שלך
שאפשר ללכת ברחוב בלי היד שלך
כנראה שאפשר לכבות את האור בלי פחד
גם אם אתה לא איתי
כנראה שאפשר לשיר לעצמי,
כנראה שאפשר לרקוד בשבילי
כנראה שאני מספיק חזקה גם בלי האהבה שלך
כנראה שאני כן יכולה בלעדיך
כנראה שבכל זאת אפשר לאסוף את שברי הלב
גם אם הוא נשבר
שאפשר להתחמם בחורף גם בלי החיבוק שלך
שאפשר להתפקע מצחוק גם בלי צליל הצחוק שלך

כנראה שאפשר לראות סרט רומנטי גם אם אתה לא איתי
כנראה שאפשר לשיר לעצמי
כנראה שאפשר לרקוד בשבילי
כנראה שאני מספיק חזקה גם בלי האהבה שלך
אני חיה אני בסדר
למדתי להיות גם בלעדיך בחדר
וגם ברגעים שאתה חסר לי כל כך
מזכירה לעצמי שאני לא אשכח
שכנראה שאפשר לשיר לעצמי
כנראה שאפשר לרקוד בשבילי
כנראה שאני מספיק חזקה גם בלי האהבה שלך

7 תגובות בנושא “מתלות לעצמאות”

  1. מעבר מתלות לעצמאות – זהו אחד השינויים התודעתיים הכי קשים שעלינו לעבור כדי להשוות תדר למגמת השינוי שמביא איתו העידן החדש

    קשה להיות לבד. כל כך התרגלנו להאמין שכל הקיום שלנו תלוי במישהו אחר, אבל לא כך הוא .

    האמת היא שאם נראה בעצמנו עולם ומלואו, נגלה את העוצמה הפנימית הטמונה בנו ואז ייפתח בפנינו "עולם ומלואו" של אפשרויות אינסופיות . רק כשנעיז להתמודד באומץ עם הלבד הזה, נגלה פתאם שהוא לא כזה נורא ואפילו די טוב כי הוא מפתח אותי ומאפשר לי לגלות בעצמי איכויות שלא ידעתי שקיימות בי. הלבד מביא אותנו מעבר לקצה גבול היכולת שלנו ומוציא מאיתנו את כל מה שאנחנו יכולים לתת . הוא מקדם אותנו לעצמאות: להיות מסוגלים לדאוג לעצמנו,לחשוב בעצמנו,להיות עצמנו.

    קשה לחשוב לבד. כל כך הורגלנו להאמין שהמורה והרופא והפסיכולוג יודעים יותר טוב מאיתנו מה נכון עבורנו. הם למדו , הם אנשי מקצוע שהתמחו בתחומם-במה שמעניין ומעסיק אותם, אבל איך הם יכולים לדעת מה נכון עבורי? הרי כל אחד מאיתנו הגיע עם יסודות שונים ומממישורים שונים,עם תסריטים שונים וייעוד שונה. הכל אחר. אין אף אחד שהוא כמוני, כי אז היה זה בזבוז אנרגטי מצד הבריאה לממן ניסוי כפול. אין ברירה. אני חייב לחשוב בעצמי. כל מערכות התמיכה שיוצרות תלות יתפרקו בהדרגה עד שנבין שהם לא באמת תומכות בנו כשהם מעכבות את ההתנסות שלנו בדברים שהכי קשים עבורנו לעשות-הם אלו ההתנסויות -השיעורים הכי חשובים עבורנו ללמוד.

  2. אשליה ועצמאות בחינוך
    כתבה: גלית שראל

    אנו נולדים, גדלים ומתחנכים בתוך עולם שהוא עולם החלום, עולם שיש בו אשליה, עולם שרב הנסתר על הגלוי בו.
    אנו חיים כמו שחקן המשחק על הבמה ומאמין כי התפקיד אותו הוא משחק הוא האמת של חייו ושוכח כי לכל הצגה יש סוף ובתום ההצגה כשיורד המסך, הוא שב לביתו ולחייו האמתיים.

    כמו כל אשליה המכסה את הכרתנו, כך גם אשליית העולם הזה, העולם שיש לו סוף – עולם החלום. מרגע לידתנו אנו בונים לעצמנו מסגרות רבות, מחנכים ומתחנכים לחשוב כי מה שיצרנו ובנינו הוא האמת האבסולוטית המתאימה והנכונה לכול, וכי הכול חייבים להתנהג על פיה. כאשר מדי פעם קם אחד השחקנים מרבצו ומתנער, פוקח עיניים, מעמיד בספק את הקיים, פותח עצמו לאפשרויות חדשות ורוצה להציגן, ממהרים כל החולמים להרדימו בכוח פן יזעזע את עולמם.

    הלך רוח זה ניתן למצוא לדוגמא ב'משל המערה' של אפלטון המוצג בספרו 'המדינה'. משל זה מתאר אנשים הגדלים אל תוך חושך של אי ידיעה ודבקים באמונה כי זהו העולם האמתי ואין בלתו. כאשר יוצא אחד מהם אל האור- אור הידיעה, וחוזר כדי להביא אליהם את בשורת האור, הם אינם מסוגלים להכיל זאת ומזלזלים בו. לו יכלו אף היו הורגים אותו.

    כך גם אנחנו החולמים, החיים את חיינו כפי שגידלו, לימדו, וחינכו אותנו מקדמת דנא. בטוחים כי העולם הוא כפי שנתפס בחושינו הפיזיים. כל ניסיון לבדיקה, או היחשפות לרעיון חדש הבא מתוך פנימיותינו ומתוך חושינו הפנימיים, המאפשר הצצה מעבר למסך האשליה; מאיים, מטלטל ויוצר זעם והתנגדות לשינוי.

    עלינו לדעת כי הדבקות בקיים משַמֶרֶת בורות וצרוּת דעת.

    כיום, בתקופה רבת שינויים זו, קשה אפילו לחולמים הגדולים להתכחש לעובדה, כי בין ה"פְרֵיְמים" הגלויים של הסרט, אלו הנתפסים בחושינו הפיזיים, קיימים מרווחים אשר רק הרחבת התפיסה, פיתוח החושים הפנימיים ופיתוח התודעה האישית יוכלו לאפשר לנו לדעת אותם. עלינו להרחיב את עולמנו המודע ולהבין כי מה שהורגלנו לחשוב שהוא עולם האמת, הינו בסך הכול פיסה קטנה ומוגבלת בתוך אינסוף מידע שהיה מוסתר מאתנו.
    כיום יותר ויותר חולמים מתחילים להתעורר, להפנות פניהם אל האור ולהבין את האשליה שבתוך עולם החלום.

    את ההבנה כי אנו שרויים בתוך חושך חשיבתי ותודעתי וכי עלינו להתעורר, להגמיש את החשיבה ואת המסגרות, יש להביא אל תחום החינוך. עלינו ללמוד וללמד את ילדינו להפנות אל עצמנו שאלות, להבין את עצמנו, להכיר את הייחודיות שלנו ולדעת שכאשר אנו פונים פנימה להכיר את יכולותינו, רצונותינו, כישרונותינו ונתיבנו בעולם, אנו יכולים להרחיב ולהגמיש את מסגרת האשליה המצומצמת שלנו, ולהגיע להבנות חדשות שיאפשרו לנו גמישות, עצמאות, חופש בחירה, לקיחת אחריות והכרת ה"אני" ודרכי בעולם, כמו גם להבין את "העומד מולי" מתוך ההבנה שהוא נושא מידע משמעותי, חדש ומעורר עבורי. גם אם "אני" מורה ו"העומד מולי" הוא תלמיד.

    הגישה של "מורה יודע כל" מול "תלמיד חסר ידע" הצריך ללמוד כל שמוכתב לו חייבת להשתנות!
    עלינו לשנות את גישתנו לְהבנה שכולנו תלמידים, וכל שאנו יודעים הינו פיסה קטנה מתוך עולם גדול ומופלא, המוסתר מעינינו ויתכן שהאדם העומד מולנו, בוגר או ילד, נושא עמו פיסת מידע נוספת שיכולה לעורר בנו תבונה ותובנה חדשה.

    לא ניתן ללמד אדם, בין אם הוא בוגר או ילד, כאשר יוצאים מנקודת הנחה שכולנו דומים בנטיותינו וייעודינו. לא ניתן לכפות על אדם בוגר או ילד; מסגרת, שעות, נושאי עניין ולומר: "תצליח בפקודה!"
    לא ניתן להקיש מאחד לאחר ולקטלג לקבוצות על פי מאפיין אקראי כמו גיל למשל, ולהושיב קבוצת אנשים בין ארבעה קירות במשך מספר שעות ולצַפות כי כולם יתעניינו באותו הזמן, באותו נושא, יהיו בשקט, ישבו ללא תזוזה, ישתפו פעולה, יתחרו זה בזה בהנאה, יאהבו זה את זה ואף ישיגו הישגים נאים.

    יש להבין כי דרכו של כל אדם, בוגר או ילד, שונה ומיוחדת. עלינו להנחות את האדם ללמוד ולהכיר את נתיבו הייחודי, להכיר את איכויותיו, כישרונותיו ורצונותיו ולאפשר לכל אחד להתפתח לכיוון המעניין אותו. רק כך יתאפשר לכל אדם לממש את עצמו, לחיות מתוך שמחה וביטחון, לרכוש דעת, וליצור הרמוניה במקום תחרות, קנאה ושנאה.

    לשם כך עלינו לשנות את תפיסתנו לגבי; מהי למידה? מהי הצלחה? כיצד האדם לומד ומצליח? האם על פי צורה תבניתית ידועה ומוגדרת מראש שברובה מתנהלת דרך הוראה פרונטאלית, המעבירה ידע מוגדר מראש שעליו לשננו, או שאולי על ידי כך שמאפשרים לו להתבונן פנימה, לצפות במרווחים שבין ה"פְרֵיְמים" ולגלות עולם נסתר שיכול להעשיר אותו בידע אשר בדרך הלמידה הרגילה יקשה עליו לרוכשו.

    קיימות דרכים חדשות המצליחות להיכנס אל מוסדות החינוך מהדלת האחורית, עדיין לא מתוך הכרה ושינוי גישה הבא 'מלמעלה'. חשוב שנבין כמה שיותר מהר כי לא ניתן לעצור את הצורך בשינוי הגישה וכלי ההוראה. המערכת מיטלטלת בכל מקרה וככל שנקדים להבין זאת ולשנות, כך ניטיב עם ילדינו ומורינו ונאפשר לבתי הספר להפוך למוקד הפותח עצמו לאור הידיעה ולהתפתחות מתוך סקרנות, עניין, שמחה והנאה!

    הסיבה לצורך בטלטול היא הפחד משינוי, מהגמשת המסגרות ומחשיבה עצמאית של אותם מבוגרים, היושבים שנים רבות עם גבם אל הקיר ורואים את הצללים על גבי המערה. אותם מבוגרים שלמדו שמפחיד להציץ פנימה ולהכיר את עצמם ואת נתיבם וכי "צריך" להיות כמו כולם. הילדים לעומתם, יודעים היטב להציץ פנימה, הם באים עם היכולת והידע טבוע בתוכם, עלינו רק לשמור מלהטיל את פחדינו על עולמם. עלינו להבין אותם, לאפשר להם להיות עצמאיים ולחקור את מה שמעניין אותם ואז נגלה להפתעתנו, כי הם המורים ואנו התלמידים

    משל המערה של אפלטון הוא אחת המטאפורות הידועות ביותר מאת הפילוסוף הנודע, אשר נועדה לדמות מציאות של בערות, בה אנשים נותרים חשוכים אם אינם זוכים לגילוי זיו אורה של החוכמה. גם כאשר הפילוסוף – האדם שיצא מבורות לחוכמה – בא לגאול אותם מבערותם, הוא נמצא בסכנה מתמדת, מפני שהאנשים אינם רוצים להשתחרר מהבורות, הם נמשכים אליה ושמים בה את מבטחם. כמו כן, מוצג תהליך ההחכמה כתהליך קשה, כואב ורצוף מכשולים.
    המשל, המוצג בספרו "המדינה" (בפתיחת פרק ז), מספר על קבוצת אסירים שנכלאה מגיל רך במערה חשוכה ואשר רותקו בשלשלאות בצורה כזו שראשם מופנה תמיד אל צד אחד ולא יכול עוד לנוע. מאחורי האסירים ישנה חומה, ומאחוריה בוערת מדורה שלא נכבית לעולם, ומאירה את הקיר עליו צופים האסירים. בין האש לבין החומה חולפות בריות הנושאות פסלים. הפסלים, הנישאים מעל גובה החומה, והמוארים מצידם האחד על ידי המדורה, מטילים את צלליהם על הקיר עליו צופים האסירים. כאשר משמיעה אחת הבריות את קולה, שומעים האסירים את ההד השב מן הקיר. לפיכך סבורים האסירים כי מה שהם רואים בקיר הוא בעצם החיים המציאותיים. חייהם סובבים סביב הצללים וקולותיהם, האסירים מפתחים תרבות ושלל תיאוריות לגביהם, ובונים את עולמם הרוחני על פי הדמויות על הקיר.
    אחד האסירים מצליח להשתחרר מכבליו. שריריו מנוונים מרוב ישיבה בשלשלאות, וכוח כלשהו גורר אותו במעלה דרך עפר תלולה אל מחוץ למערה. האסיר נשרט ונחבל, וכאשר הוא מגיע אל מחוץ למערה, הוא אינו יכול לראות דבר משום שהוא מורגל לחושך של המערה אך ככל שהזמן עובר, והאסיר מתרגל לאור, הוא יכול להתבונן סביבו, ולראות שהבריות אינן צללים, והוא יכול להביט ולראות את הטבע, את הציפורים, ואת גרמי השמיים בלילה. הוא יכול גם להבחין בצלו שלו.
    האסיר מחליט לחזור למערה, על מנת לספר לאסירים האחרים על נפלאות העולם שבחוץ ולשחררם. אך כאשר הוא חוזר למערה, שוב אינו יכול לראות דבר, משום שעיניו התרגלו לאור השמש ואינן יכולות לראות בחשיכה; הוא מועד ונופל, ואינו רואה דבר, והאסירים האחרים לועגים לו וטוענים שהוא נכה. הוא מנסה להסביר להם על העולם שבחוץ, אך הם מבטלים את דבריו בזלזול. האסיר שיצא לאור עומד על דעתו, ומנסה להאיר את עיניהם של חבריו הכבולים, אך הם לועגים לו, ולו היה משחרר אותם מכבליהם כפי שהתכוון לעשות, היו האסירים רוצחים אותו. (מתוך ויקיפדיה)

  3. מהי עצמאות אמיתית?
    כתבה: אורלי הלל

    למעשה עצמאות אמיתית באה לידי ביטוי בשחרור שלנו מתלות, תלות רגשית, תלות מנטלית ופיזית בסביבה.
    בכל מערכת יחסים שנבנתה על בסיס המים והאדמה ועל פי עקרונות העידן הישן שהיה מבוסס על רגש וחומר, נוצרה תלות באחר וזה בא לידי ביטוי בצורות שונות.

    לדוגמא: בזוגיות אנו פיתחנו אמונות ויצרנו מוסכמות על איך החיים שלנו צריכים להראות ולעיתים אנו מוותרים על האינדיבידואליות, על מנת להיות חלק ממערכת, שבה לעיתים אנו עסוקים בריצוי בן הזוג וריצוי המסגרת המשפחתית, אנו עסוקים בלהתאים את עצמנו, או שאנו רוצים לשלוט ומקשים על הבחירה החופשית של האחר. לכן התוצרים שנוצרו במשך הזמן הם מפכי נפש רגשיים, עד למצב שגם גופנו הפיזי נפגע ולא אפשרנו לעצמנו לחיות בחופש אמיתי ובעצמאות.

    אנו חיים בעולם שמצהיר על חופש ודמוקרטיה, אך זאת אינה האמת, אנחנו לא חיים בחופש, אלא כבולים בתוך מחשבות מותנות, בתוך סבל יום יומי, אנו עסוקים כל הזמן בלשרוד, בלמלא עצמנו בחפצים, בלהתעסק "בדשא של השכן". אנו חיים בחברה אשר מודדת הצלחה על פי פרמטרים חיצוניים בלבד ועל פי כמות החומר שאנו צוברים בחיינו. אנו חיים במשטר שולט ולא תומך, שמאלץ אותנו להישאר במרוץ אחר החומר ולא משאיר לנו זמן לעמוד על זכויותינו ולעבוד בשיתוף פעולה לטובת הכלל, כדי שנוכל לחיות חיים מלאי מטרה והתפתחות פנימית.
    החיים בתוך מסגרות מאלצים אותנו ללכת בתלם, כאשר למעשה חוויה זו אינה תואמת אותנו יותר. זה הולך ומקצין ואנו חווים זאת ברמה היום יומית. הקיבעון שנוצר בחיים בתוך מסגרת, עוצר אותנו מלהביא את עצמנו לעצמאות טוטאלית ולחופש מחשבתי.

    עצמאות היא ביטוי אמיתי ועמוק של הייעוד הנשמתי שלנו, עצמאות היא חיים באותנטיות מוחלטת וחיבור פנימי לרצון האמיתי והעמוק שקיים בנו, מבלי לאפשר ללחץ סביבתי ורגשי לעצור את ההתפתחות שלנו. ככל שנתקרב למימוש עצמי, נהיה פחות רגשיים ונפעל ממחשבה, נוכל להוציא עצמנו מעבדות לחרות שתביא אותנו לעצמאות מוחלטת מתוך הכרות עם מי שאנחנו ומה שבאנו לחוות.

    כעם יהודי העצמאות שלנו תבוא לידי ביטוי, רק כאשר נתחיל לפעול מתוך אנרגיות האש והאוויר שמתאפיינות ביצירתיות, בחוכמה, תבונה וגמישות, עוצמה ונחישות. עלינו לבחור להתנתק מתלות במדינות אחרות ולוותר על הקרבנות ולהחזיר לעצמנו את העוצמה שקיימת בנו. עלינו להשתמש בכל הידע והחוכמה בתבונה ולהשאיר אותו ככוח לצמיחה בידינו. החוכמה היחידה שאנו אמורים להפיץ לכלל, היא לימוד הרוח ויישום ההבנות בחומר, להעביר את האנושות מהעידן הישן לעידן החדש, זהו התפקיד והייעוד שלשמו אנו נמצאים כאן וכשניישם זאת נוכל לחוות ריבונות אמיתית ועצמאות טוטאלית.

    עצמאות אמיתית היא היכולת לברוא את עצמנו ואת מציאות חיינו, משוחררים ממחשבות מותנות ורעש מחשבתי, עצמאות היא שחרור מתלות באחרים, עצמאות היא האומץ לחיות את עצמנו כמו שהננו, בחופש תודעתי אמיתי

  4. הי נעמה.
    כמה תמציתי ומדויק השיר בתגובה.
    כמה תעצומות נפש צריך כדי לעצור ולבדוק.
    כדי לשמוע את האני הפנימי.
    כדי לזרוק את כל מה שלא שלי ומפריע.
    מאמר מדויק ועוצמתי, ומאד אינטנסיבי (אני מהמיישמות- אז ישר רציתי הכל ושמעתי הכל).
    תודה:)

  5. האמת שלנו…

    כאשר אנו הולכים לבית הספר,
    אנו לומדים מה שרוצים שנלמד.

    כאשר אנו רואים טלוויזיה,
    אנו רואים מה שרוצים שנראה.

    כאשר אנו שומעים רדיו,
    אנו שומעים מה שרוצים שנשמע.

    כל המחשבות שלנו,
    וכל הרעיונות שלנו,
    וכל המעשים שלנו,
    וכל התקוות שלנו,
    וכל השאיפות שלנו,

    הם תולדה של הסביבה שלנו,
    ולא באמת שלנו.
    וכדי להגיע לאלו שהם באמת שלנו,
    עלינו להקשיב באמת לעצמנו,
    כאשר נשאל על מטרת חיינו…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *