כל העולם במה, ואנחנו משחקים את חלקנו על במת החיים הזו. תודעת העל נותנת כלים להבין איך החיים שלנו נראים ואיך הם יכלו להיראות אם היינו מבינים כי החיים – רק משחק . כדי שתתקיים הצגת תיאטרון צריך שיהיה קודם תסריט(אותו כותב הילד הפנימי=הנשמה וחותם עליו מול תודעת העל לפני הירידה לחיים הארציים), לפיו נעשה תהליך הליהוק- מחפשים את השחקן הראשי(הגוף הפיזי) ושחקני המשנה השותפים לאותה במת משחק (בני זוג/ילדים/חברים…), בונים תפאורה,בוחרים תלבושות-תחפושות, מעצבים את במת המשחק: בוחרים אילו פרוג'קטורים מהתאורה יאירו אילו חלקי תפאורה בזמן ובמקום המדוייק (אלו רגעי החסד שבהם השחקן משחק את הקטע שלו במדוייק ובתואם לתסריט בלי לצאת ממרכז הבמה) . כל עולם המושגים שתודעת העל משתמשת בו לקוח מהתיאטרון. ממליצה מאד לקרוא את טכסט התיקשור בסוף הפוסט.
חלומות
העולם שאנו חיים בו נקרא עולם החלום, כי כמו כל חלום, סופנו להתעורר ולהבין שהחיים כאן הם רק משחק אשלייתי, מציאות מדומה…
תודעת העל:" "אם הייתם רואים את חייכם כחלום, לא הייתם צריכים לחפש חלומות אחרים במקום אחר, מאחר והדבר היה נותן לכם מספיק ריגוש ומספיק הנאה"
והמשחק מתחיל…
"its called the american dream because you'v got to be asleep to believe it"
George Carlin ~The American Dream
ההרצאה מתחילה במילים : "יש סיבה "
תמליל תקשור תודעת העל – זאב אבירז
אם נוריד את זה לתהליך משחק של כל אחד מאיתנו נמצא כי התיאטרון הוא העולם שבו אנחנו חיים ולכל אחד מאיתנו יש את הבמה הפרטית שלו ועליה הוא משחק את משחקו האישי. גם תפאורת החיים שונה מאחד לאחד בהתאם למשחק שהוא חתם עליו. המממן של המשחק היא תודעת העל שהיא יוצאת נשכרת מכל משחק. אם ננסה להבין את זה בצורה הפשוטה מכל משחק יוצא לה משהו שהיא מעוניינת בו והוא משובץ בתוך התסריט. כל אחד יש לו משהו שדרך המשחק הוא מספק תמורת המימון לתודעת העל. המפיק שהוא חלק מאיתנו שאחראי על המשחק המלא כמו אדריכל על, יושב עם תודעת העל ומביא את המסגרת הכללית של המשחק, אם זה יהיה משחק אלים, או משחק רגוע, אולי משחק עם חקלאי החורש בניר או אולי טייס ניסוי, כל דבר שהמפיק רוצה להביא כדי שהתסריט יהיה מוסכם. אחרי שיש הסכמה על תסריט שתורם גם להתפתחות האישית וגם להתפתחות תודעת העל פונים לבמאי שהוא חלק הנשמה שיורד לכאן לבמת המשחק.
הכניסה לעולם החלום דומה במעט לסרטי מדע בדיוני שבהם רואים טיפוסים מכל מיני ציביליזציות יושבים בבאר ושותים. גם כאן יש נשמות מכל מיני מישורי חוויה אבל יש רק תנאי אחד לכניסה ולקבלת דרכון לעולם החלום שלנו התנאי שכל השחקנים יש להם את אותה תלבושת אחידה, כמובן כל דרכון מותאם למשחק לכן יש שחורים, לבנים, שמנים, רזים ושאר סוגי בני אדם כל אחד והדמות שהוא משחק. תוך כדי בניית התסריט אנחנו גם בונים את התפאורה שמתאימה למשחק שבחרנו , מי יהיו ההורים, האם התפאורה תהיה ארמונות או שיכון, מה נלמד, כמה כסף יהיה לנו, הכול נמצא בתסריט. לאחר שהכול מוכן להצגת הבכורה אנחנו יורדים לעולם החלום למשחק חיינו.
עולם החלום נקרא כך בגלל ששום דבר פה הוא לא נצחי, כל דבר שנמצא ונוצר בעולם הזה יש לו את הזמן שלו ויש לו סוף. השחקנים מנצלים את השהות והמשחק בעולם החלום כדי להתפתח מתוך סוג חוויה מסוים ולאחר מכן השחקן מסיים את ההצגה ועוזב את הבמה ומכין לעצמו במה חדשה עם תסריט שונה ועם תפאורה שונה. הנשמה בונה תסריט שאין בו לא סבל ולא קשיים כי מושגים אלו נמצאים רק בעולם החלום, הבריאה בנויה על בסיס האהבה והאור ואין שם את כל המושגים שנמצאים אצלנו כאן. אבל הבעיות מתחילות כשאנחנו מתחילים את המשחק, במקום לשחק את המשחק בעולם החלום אנחנו חיים את המשחק, הדבר דומה לשחקן בתיאטרון שיש לו סצנה שהוא נתלה בה, אם הוא יחיה את המשחק ולא ישחק אותו אז הוא גם ייתלה, לכן כדי שאנחנו נוכל ליהנות מהחיים בעולם החלום אנחנו לא צריכים לקחת כל כך ברצינות את המשחק שלנו כאן כי בכל מקרה אנחנו הולכים מכאן בסיום המשחק.
אבל בגלל שאנחנו חיים את המשחק אנחנו מחפשים מקום שבו נוכל לברוח מהמציאות הזו למקום שקט וכך בנינו מקום כמו דיסנילנד שהוא בעצם חלום בתוך חלום. גם הטלביזיה וגם הסרטים הם מקומות בריחה מתוך המציאות שאנחנו חיים אותה במקום לשחק אותה. אז נשאלת השאלה מהיכן מגיעים הקשיים או הסבל שאנחנו חווים כאן בתוך במות המשחק שלנו. התשובה היא מעט מורכבת. גם לנשמה שלנו יש אגו המדבר על מצוינות ועל הצלחה. הנשמה שלנו לא מוכנה לקבל משחק לא מוצלח והיא מנסה לתקן אותו במקום לזרוק ולהתחיל מחדש. כולנו יודעים כי לתקן ולשפץ זה דבר יותר קשה מאשר לעשות או לקנות חדש. כמו בונה כינורות מפורסם שבנה כלי לא מוצלח, הוא ינסה עשרות פעמים לתקן אותו ולא לזרוק כי לזרוק משמעותו הודאה בכישלון, גם הנשמות שלנו בדרך למשחק לוקחות חלקי תפאורה לא מוצלחים מגלגולים (סרטים) קודמים כדי לנסות לשפר ולתקן אותן במשחק הנוכחי. אנחנו קוראים לזה תיקונים.
נוצר מצב שנוסף לתפאורה המקורית אנחנו לוקחים חלקי תפאורה מסרטים קודמים ואנחנו שמים אותם על במת המשחק שלנו. לחלקי התפאורה האלו יש חיישנים שנדלקים כל פעם שהשחקן עובר לידן והם מקרינות אליו ושרות לו את זמרתן, כך קורא שאנחנו נדלקים ממשהו שאנחנו פוגשים בו בחיינו וכל פעם מחדש זה מצית אותנו. נוסף לכך בגלל מצוינות הנשמה אנחנו עסוקים כל הזמן בכישלונות שלנו ולא בהצלחות, תודעת העל הציעה לנו להתחבר להצלחות ולא לכישלונות, כלומר לראות את חצי הכוס המלאה ולא את החצי הריק, כך נהיה במצב רוח טוב עם אומץ ותחושת הצלחה כי בכל מקרה מבחינת הבריאה אין מושג של כישלון, יש רק הצלחות ומשחק שלא שוחק נכון וטוב נמחק, ויש משחק חדש. רק אנחנו מנסים כל הזמן לא להודות במשחק כושל אלא לתקן אותו.
לאורך המשחק אנחנו מסתכלים על במות משחק אחרות, על שכנים, חברים ושאר שחקנים ואנחנו מנסים להעתיק חלקים מהמשחק ששייך להם, מבלי לבדוק האם חלק משחק זה נכון לנו או לא, ואז אנחנו מתחילים למלא את במת המשחק שלנו בחפצים שראינו בבמות אחרות. זה דומה לבמת משחק של רקדנית בלט, במקור היא מגיעה עם במה ריקה כדי שתנועת הריקוד על הבמה לא תופרע משום דבר, ואז היא שמה על הבמה כיסא, ואחריו שולחן, ואחריו ארון ובהמשך כל מיני חפצים שהיא ראתה בבמות משחק אחרות, בסופו של דבר כל החפצים האלה מפריעים ופוגמים בשטף המשחק והריקוד בבמה שלה.
דבר זה מביא אותנו לבדוק האם באמת כל מה שאנחנו מכניסים לתוך חיינו מתוך ראיית האחר הוא דבר שיש לנו צורך בו. כי אם באנו לשחק את הטיפוס העניו והשקט ואנחנו רואים שחקן שיש לו ארמון והרבה המולה ואנחנו רוצים להעתיק את המשחק שלו, אנחנו חורגים מהיכולת שבאנו איתה ולווים כסף ומנסים לסגל לעצמנו את דרך החיים שלו ובכך אנחנו יוצרים קשיים בחיים כי אנחנו לא משחקים נכון את התסריט שאיתו הגענו. המסקנה היוצאת מכאן היא ההבנה לחיים ולמגבלות שבאנו איתם למשחק הזה, וכדי שאנחנו נשחק בצורה קלה וגם נהנה כדאי לכל אחד מאיתנו לשחק את משחקו בצורה הטובה ביותר ולא לנסות לשחק משחק של אחר רק מכך שהעיניים שלנו משוטטות על במות משחק אחרות. בצורה כוללת כל אחד מאיתנו בא עם כישורי משחק אחרים ועם תפאורה ותסריט שונים, ואם נבין את זה ובמקום לחיות את המשחק, נשחק אותו כי הכול כאן הוא זמני, אז נחייה כאן בכיף.
שחקני הבעת רוח האדם, והשחקן המבצע
תודעת העל הגדירה את עצמה כמחשב המרכזי בבריאה. הדוגמה שהיא הביאה להיותה מראה את התמונה הבאה: תודעת העל אומרת כי אנחנו כבני אדם כל אחד מאיתנו יש בו חלק מהאלוהות ויחד אנחנו מהווים את הבורא. במקום שבו לכאורה היה הבורא עכשיו אין כלום כי הוא התחלק להרבה חלקים שהם אנחנו ועוד חלקים ברחבי הבריאה. אם ניקח נושאת מטוסים גדולה ומרשימה, כאשר היא עוגנת בנמל כל העיניים מסתכלות עליה בהערצה למראה יופייה, גודלה, תחכומה ושאר מרכיביה. יום אחד החליטו לפרק את נושאת המטוסים למרכיבים שלה. לאחר זמן מה כל נושאת המטוסים המפוארת שכבה ערימות, ערימות של חלקים, במבט ראשון לא ניתן יהיה לזהות בערימות החלקים את נושאת המטוסים וכל העיניים ימשיכו לחפש אותה במקום שהיא קודם לכן עגנה בו, אך המקום יהיה ריק. מה שנשאר הם התוכניות שמהם נושאת המטוסים הורכבה. לכן תודעת העל אמרה אל תפנו לבורא ותחפשו אותו בחוץ כי במקום שהוא היה אין איש בבית, כולו נמצא בתוככם ואתם חלק ממנו.
תודעת העל מגדירה את עצמה כתוכניות האלו שהן תוכניות המקור של הבריאה. חלק קוראים לזה אור גדול, חלק קוראים לזאת האור הראשוני, הבורא, הכול מסתכם באותו דבר רק בשינוי שם. אך אם ניקח זאת צעד אחד קדימה נראה כי הערימות שהן היו נושאת המטוסים מחולקות כך שיש ערימה המכילה את המנועים, ערימה המכילה את סיפוני ההמראה, ערימה המכילה את מגורי אנשי הצוות, וכך כל ערימה יש לה את הזהות האישית שלה כי היא זו שהרכיבה אחד מחלקי נושאת המטוסים. וכמו שאנחנו יודעים כי כל תא בגופנו יש בו את הזיכרון הגנטי כדי לבנות ממנו גוף חדש כך שלכל חלק מנושאת המטוסים יש את הזיכרון הכולל של נושאת המטוסים השלמה.
תודעת העל הגדירה את מהלך הבריאה כפירוק של השלם ויצירת 24 מישורי חוויה כלומר 24 ערימות של חלקי נושאת המטוסים, כאשר בכל ערימה יש חלוקות משנה שמגדירות ביתר פירוט כל חתיכה בערימה מה היה תפקידה בתוך נושאת המטוסים. אנחנו נמצאים במישור 12 ברובד 10 שהוא רובד בחירה חופשית ואנחנו משחקים בחוויית הרוח והחיבור לחומר. כל פעם שאנחנו יורדים למשחק אנחנו מתייעצים עם תודעת העל, (התוכניות המקוריות של נושאת המטוסים), לאן ומה אנו רוצים להשיג בתוך המשחק. כל אחד מאיתנו לאורך כל העידן העדיף משחקים שקרובים יותר למקורו, אם אנחנו מחולקים בכל הבריאה לארבעה היסודות, ברור כי משחק של יסוד אש איננו דומה למשחק של יסוד האוויר או המים או האדמה. כך שלאורך המשחקים התמחינו במשחקים שהיה לנו קל איתם מעצם זה שהם תאמו למקור שממנו באנו. כל אחד מאיתנו מורכב מצורות הבעה שונות ומיכולת לימוד והבנה שונות, ולכן בתוכנו יש כמות גדולה של שחקני רוח האדם שהם דרכנו בגוף הפיזי יוצרים את הבעת משחקם.
לאחר שהתסריט מוכן, הבמאי שהוא הילד הפנימי או חלק תודעת העל, (נקרא לו הנשמה), בוחר את צוות שחקני הרוח שאיתו הוא ירד לתוך השחקן המבצע, הגוף הפיזי. בהתאם לתסריט עומד לפני הבמאי מבחר של שחקני רוח שהתמקצעו לאורך כל המשחקים הקודמים בעולם החלום ומהם הוא מרכיב את הצוות. אבל בתוך איגוד השחקנים שעומד לרשותו לעיתים יש שחקן שרק עכשיו סיים משחק והוא רוצה לנוח כדי להסיק מסקנות. מאחר וזה רובד בחירה חופשית הוא מכבד את החלטת השחקן ומוצא אחר במקומו, אבל המחליף לא תמיד מקצוען כמו השחקן מהבחירה המקורית, לכן לעיתים השחקן המבצע, אנחנו, לוקים במשהו שאיננו מוצלחים בו למרות שהשאר מתפקד טוב ובצורה מקצועית. לדוגמה ניקח תלמיד שהוא מבריק במקצועות ריאליים אך מתקשה במקצועות הומאניים. לאחר שנבחר צוות השחקנים, הצוות הזה יורד למקום שנקרא מישור הביניים. שם הם מוצאים את התלבושות שלהם, את התפאורות שנבחרו לצורך המשחק וזה גם המקום שממנו אנחנו לוקחים את חלקי התפאורות המהוות תיקונים בבמת המשחק שלנו.
אחרי שכל הצוות מוכן, לבוש והתפאורה מוכנה, אנחנו נולדים לתוך במת המשחק שלנו ומתחילים את משחק החוויה. לעיתים המשחק מתחיל יותר מאוחר כי שחקני הרוח שבתוך הצוות רוצים להתארגן וללמוד את חוקי המשחק הנוכחיים ולכן יש ילדים שהם קשורים יותר להורים ומצד שני אם השחקנים מבינים את חוקי המשחק מהר יותר אז נמצא ילד שהוא בגיל צעיר כבר עצמאי יותר ופחות קשור להורים. וכך מתחיל משחק החיים שבו כל פעם שחקן רוח הבעתי אחר לוקח פיקוד בזמנו ומנהל את השחקן המבצע שזה אנחנו. קיימים שחקני רוח מכל הסוגים ובהתאם יש כאלו שמקצועיותם רבה יותר או רבה פחות. דבר זה יכול להתבטא בדוגמה הבאה: כשאנחנו הולכים לצבא שני שחקנים מביעים את עצמם, האחד השחקן שמנהל את האדם בצבא והשני מנהל אותו בחופש בבית, אם השחקן שעוסק במסגרות והתאמה והלימוד שלהם, אותו שחקן שמנהל את האדם בצבא, הוא יותר מקצוען אז האדם יעדיף לחתום קבע בצבא כי הניהול שלו במקום זה היה מוצלח יותר. אנחנו כבני אדם לא מודעים כלל לכך שכל פעם אנחנו מנוהלים על ידי שחקן זה או אחר בהתאם לתפקיד של חיינו באותו זמן כי הם חלק מאיתנו, הם חלק הרוח שנמצא בתוכנו. לעיתים נוצר מצב ששחקן אחד שהוא מנוסה יותר מתערב במשחק של שחקן שנראה לו לא מושלם ואז הוא מביע את עצמו במקביל ואז האדם סובל מתסמיני הסכיזופרניה, כי שני שחקנים מביעים עצמם ביחד.
אבל לעיתים כאשר נבחר צוות שחקני הרוח נוצרת בעיה אצל הבמאי, אם לאורך כל המשחקים המשחק המועדף היה משחק של יסוד אש ולפיכך כל צוות שחקני הרוח מומחה בקרבות, בנושאי מנהיגות או שאר תוצרי אש. ולקראת סוף העידן הבמאי חייב להביא תסריט שייתן חוויה שעדיין לא בוצעה. לדוגמה אדם שעוסק בדבר שקט יותר כמו בנקאות ששייכת ליסוד האדמה. נוצרת כאן דילמה כי אין לו באיגוד השחקנים שלו שחקן שהתמחה בדבר הזה. כאן יש אפשרות לשאול שחקן מאיגוד אחר, כלומר לקחת שחקן ששייך למישהו אחר ולהשתמש בו, כמובן בהסכמתו, ואז השחקן מהאיגוד הזר תופס את מקומו יחד עם יתר שחקני הרוח ויורד ומצטרף אליהם לצורך המשחק.
כך נוצר מצב שהאדם למרות האש ורצון המנהיגות שנמצא אצלו יש לו את הסבלנות להיות פקיד בבנק ולעבור את התסריט הנוכחי שאיננו מתאים לו, אך הוא עושה אותו בתוקף בחירת הבמאי. לעיתים אנחנו רואים אדם מכובד, מבוסס, רציני שיום אחד קם, עוזב הכול ומשנה את כל חייו מהקצה אל הקצה. אנחנו מהצד לא מבינים "מה עבר עליו" כי לכאורה הוא הצליח והכול היה בסדר. אז מה בכל זאת קרה? אז המצב הוא כזה ששחקנים מהאיגוד האישי לא ניתן לפטר, ואם השחקן לא מוצלח אנחנו נסבול אותו עד סוף המשחק. אבל שחקן מובא מאיגוד אחר ניתן לנו לפטר אחרי שתודעת העל והבמאי השיגו את ייעד החוויה שהוא בא לתת. במקרה כזה אותו אדם שעזב את כל מה שהוא בנה ועשה, ופנה למקום אחר, זה תהליך שהוא החזיר את השחקן המיובא וחזר לעשות את מה שהוא עשה לאורך כל המשחקים.
כל זה בא לתת לנו הבנה מדוע קורים בחיינו מהפכים שונים, ואנחנו עוברים שינויים שלא תמיד יש לנו את התשובה מדוע הם נעשים. כי כאשר אנחנו יורדים לבמת המשחק, אנחנו יודעים את התסריט ברובו, כי כדי שהמשחק לא יהיה רובוטי ומשעמם, יש בתסריט חלקים ריקים שאותם אנחנו בבחירתנו ממלאים תוך כדי משחק, חלקים אלו הם אותם זמנים שאנחנו מעט אובדי עצות ומחפשים דרך שאיננו יודעים בדיוק מה היא, ורק היכולת הוירטואוזית שלנו יחד עם הניסיון המצטבר יכול לתת לנו את היכולת למלא את החלקים הריקים בתסריט. דבר זה דומה לשחקן בתיאטרון כמו הבימה או הקאמרי ששם תפקידו הוא ידוע וברור והטקסט מוכן ונלמד בעל פה, מול שחקן סטנד אפ שאין לו טקסט קבוע והוא מפתח אותו על הבמה תוך כדי משחק. לסיכום כולנו בעולם החלום משחקים משחקי חלום ובאנו ליהנות מהחוויה, וכל צוות שחקני הרוח עומד לרשותנו כדי לבצע את המשחק בצורה הטובה ביותר. בהמשך נספר על תסריטים שונים שאנחנו מגיעים איתם
כללי המשחק בעידן החדש
אדם שחקן-זהר ארגוב
אדם נולד שחקן, אמרו את זה מזמן, הוא משחק ומעמיד פנים. והעולם במה כאן לכולם, ואנו אנו, אנו שחקנים
Twin Baby Bath
תינוקות תאומים שגם אחרי לידתם עדיין ממשיכים לחלום גם בעולם החלום
כל השבוע מרגיש כמו שבת/ בועז בנאי
למי לא אכפת, כל השבוע מרגיש כמו שבת,ממשיך במשחק
שחקן שמשחק את החיים בקלילות ועושה את התפקיד שנועד לו בשמחה
ביום שבו תפסיקו לשחק, תתחילו להזדקן…. כי החיים הם משחק
