לבד ביחד

כל אחד מאיתנו ליבה עצמאית ובה בעת- כולנו מחוברים לרשת אנרגטית אחת. עלינו להתנהל בשת"פ כגוף אחד שמורכב מאוסף של יחידים עצמאיים הפועלים בנפרד,מתוך הבנת האחדות

תחושת הבדידות מושפעת מהמישור שהנשמה שלנו הגיעה ממנו. אנשי אדמה מרגישים שייכים לעולם הארצי שבו רוב החברה עדיין ממוסגרת במסגרות. תחושת השייכות שלהם חזקה ונאחזת במסגרות. אנשי מים הם רגישים ורגשניים אז יש לצפות שיקחו ללב יותר מאחרים סיטואציות מאתגרות של לבד,אבל היות והן מסתמכות על העבר, הן דואגות שתמיד יהיה להן מישהו איתן יחד. האתגר שלהם בעידן החדש הוא התעלות ממים לשמיים  . אנשי אש הולכים תמיד קדימה אז אין להם על מי להישען. הם תמיד פרש בודד עצמאי בשטח,מפלסים את הדרך ראשונים. אנשי אוויר חווים את הבדידות כי הינם עצמאיים מאד אבל מבינים שזה חלק מובנה בהווייתם. אין מישורים של אוויר בבריאה כי האוויר נמצא בכל מקום ותפקידו לנדוד עם הרוח

כל אחד מאיתנו הוא אדם נפרד: רוצה,חושב,מרגיש ועושה בדרכו האישית העצמאית . בשורה התחתונה: כן, אנחנו לבד!!! בה בעת- כולנו אחד, מחוברים לרשת אנרגטית אחת . עלינו להפנים מחד את היותנו לבד , ומאידך, על אף שאנחנו חשים בדידות לפעמים, איננו לבד באמת. כל מה שקורה לנו מתהווה בתואם עם אחרים השותפים לבמת המשחק העצמאי שלנו. אנחנו משפיעים ומושפעים באותו זמן. איננו אחידים אבל כן נדרשים לפעול מתוך הבנת האחדות.

התמודדות עם היותנו לבד היא עליית מדרגה בלתי נמנעת מתהליך ההתפתחות וההתעלות הרוחנית. רובנו חיים בתחושה שאין מי שמבין אותנו  ב 100%. זה אכן נכון. היחיד שיכול להבין אותי הוא הילד הפנימי שלי- הנשמה שבי, שאני . כשכל אחד ייקח 100% אחריות אישית  על חיבור שלם לעצמו- תתבהר לו גם הבנת האחדות עם אחרים.

בכולנו טבוע זיכרון תודעתי מהמישורים הגבוהים שמהם הגענו, ידיעה פנימית שמבוססת על כמיהה לחזור לאחד, אבל באמת באמת, כל עוד אנחנו בוחרים לחיות כאן בגוף פיזי- כאן אין לנו אפשרות להתחבר לאחדות. אנחנו כן נדרשים ללמוד להתנהל מתוך הבנת האחדות , אבל להיות שם באמת- זה יקרה רק כשנשלים את הולוגרמת החובה שחתמנו והתחייבנו לממש, כשנחזיר את הדרכון. כשזה יקרה- כבר לא נהיה כאן בגוף פיזי.

*

  1. כוחו של הביחד להעלאת התדר הכולל: לכל אחד יש צורה גיאומטרית שלפיה המקור מזהה אותנו- את התדר האנרגטי והמידע שאנחנו מייצרים בהתנסויות חיינו ונותן לנו אור תנע. כשאנחנו מחברים את האנרגיות שלנו יחד ויוצרים גיאומטריות משותפות, אנחנו מתחברים להבנת הייעוד הכולל שלנו כקהילה/צביר עם/אנושות. אנחנו יוצרים מסה של תודעה כוללת ומעלים את התדר גבוה יותר ממה שאנחנו יכולים להגיע אליו עצמאית. זה כוחו של הביחד להניע תהליכים של שת"פ לקדם מטרות משותפות גדולות יותר מרק לעצמנו, להבין שכל אחד מאיתנו אמנם ליבה עצמאית ונדרש ללמוד הסתמכות עצמית אבל אנחנו חלק ממשהו יותר גדול, אנחנו כאן לממש לא רק ייעוד אישי אלא יש מטרה וסיבה גבוהה יותר שהיא חלק מתוכנית כוללת, מתמונה רחבה של תכלית קיומנו כאן

Finger Kaleidoscope  

ריקוד אצבעות ביחד שיוצר מנדלות יפות יותר מאשר כל אחד בנפרד

  • on my own
 תוהים לפעמים מי אתם? מאיפה הגעתם? האם אתם שייכים? העידן החדש מחייב אותנו לעבור מתלות לעצמאות, להבין את כוח העוצמה הפנימי שלנו. אתגר קשה, כן, אבל בלתי נמנע עבור כולנו, כל האנושות שבחרה לחיות כאן בגוף פיזי בתקופה הזו. יש לנו מימון אנרגטי חתום מראש להתנסות הזו, לחוויית ה"לבד", ממנה אנחנו מתפתחים וגדלים,לומדים את כשפות המים הגבוהים: לרקום רשת שיתופי פעולה הרמוניים

 

Sometimes I wonder
Where I've been
Who I am
Do I fit in
Make belivin'
Is hard alone
Out here on my own

לך ישר, לך לבד , אל תפחד

 

הלבדים 

living in harmony : what it takes to live together in a Heart Intelligent way הרצאה עם התנסות חשובה שמבהירה  באופן עוצמתי מה עושים כשהרצון שלי מתנגש עם רצון של אחרים, איך מתנהלים ביחד , מתוך הבנה שהאחר הוא גם חלק ממני, איך משווים תדר כך שנוכל להיות שלמים עם כל החלקים שאנו.

מבדידות האנשים הופכים קשים. מעטים יוצאים ממנה נשכרים. יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה

שיר בין ערביים

 

 חופשי זה לגמרי  לבד

 

גלי עטרי – בוקר חדש

 

במיטה ריקה למדתי להתגבר
במיטה קרה כבר למדתי להסתדר
עכשיו יש בי כח
לא לברוח לא לבכות

במיטה ריקה למדתי לישון
במיטרה קרה כבר למדתי למצוא את החום
עכשיו יש בי כח
מה שהיה לשכוח
דרך לסלול
ללכת בלי ליפול

לבוקר חדש למדתי להתעורר
ולקבל בלי חשש את האור החודר
יש בי כח דלת לפתוח
להוציא אותך מהחלום
מתחיל עוד יום


הבדידות – בת לווייתי הנאמנה, איתי תמיד- בכל מקום וזמן, חתומה בתסריט היותי שליחה כאן. מלווה אותי כמו צל בחיי, בכל אשר אפנה. היום אני מבינה את סיבת נוכחותה,נוכחותי ב "לבד" הזה . הסיבה הזו מובניית build in בתסריט שבחרתי ומטרתה לקדם אותי להתמודדות עצמאית עם אתגרים שבחרתי בדרך למימוש הייעוד. ה"לבד" הוא תיאור מציאות אדמתית – פיזית והבדידות יכולה להיות רגש מיימי, אבל יכולה גם לשנות צורתה להבנה גבוהה . רק אני בוחרת האם לחוש בנוכחותה של הבדידות כבעיה רגשית מטרידה או כמתנה יקרת ערך. תחושה מגיעה מתוך חיבור לחושים הפנימיים. רגש מגיע מהלב ולפעמים מסיט אותנו מלהבין את הסיבה הגבוהה שלשמה בחרנו לחוות רגש כזה או אחר ולהיות מסוגלים לעשות שינוי תודעתי ולחוות את הלבד הפיזי אחרת : לא כבעיה רגשית מגבילה אלא כמציאות מאפשרת המקדמת התפתחות עצמאית , עוצמתית .

 

it taks nothing to join the croud/ it taks everything to stand alone

 

בא לי קצת לחיות, בא לי קצת לדעת, בא לי בגללך להיות רווק על אי בודד : למה אנשים בוחרים לכבול את עצמם? לכלוא את הדעת בתוך מסגרת צרה (נישואים…)שמגבילה את תנועת ההתפתחות וההיפתחות שלהם לדעת את עצמם בעצמם,את היותם מי ומה שנועדו להיות: חופשיים ? סרטון ענק שממחיש למה הבן אדם רוצה לעבוד יותר בלילה . הלילה הוא זמן איכות להתפתחות. מתי יצאו בני ישראל ממצריים? ויהי בחצי הלילה…


Stronger – Sam Tsui

What doesn't kill you makes you stronger
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone.

אגודה אחת  ביחד יש לנו יותר כוח. אבל הביחד הזה צריך להתבסס על עצמאות ברמה האישית,  יחד עם הבנת הייעוד הייהודי שמאחד אותנו לאותה מטרה. ממליצה להבין מהי האחדות הרעיונית הזו כאן : מנהיג 

 

מונו

 

תאר לך שנשארת לבד בעולם.
לא לבד כזה שאף אחד לא חבר שלך. לבד לבד.
יש רק אותך. וזהו. כל שאר היצורים החיים נעלמו.
אז אתה יום יומיים בשוק. מה?! איך זה יכול להיות?
לאן כולם נעלמו?
אבל אז אתה רעב. וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו זה אוכל. ונגמר לך האוכל בבית.
אז אתה מתחיל לחפש. נכנס לבתים נטושים. אוכל שותה קורא להם את הספרים המכתבים הקבלות,
ישן כל לילה בבית אחר. לוקח כל יום מכונית אחרת לסיבוב.
מגיע לשדה התעופה הנטוש. עולה על מטוסים.
מנסה את כל הצעצועים היקרים בדיוטי פרי. אלה שתמיד רצית לקחת על הדרך לאיזה אי בודד,
ועכשיו הפכת לאי בודד בעצמך.
ואז בקפה של הדיוטי פרי אתה פתאום מבין שזה תמיד היית רק אתה. וכל אחד שפגשת היה רק הוא.
אבל אתה מתגעגע. כל כך מתגעגע לבני אדם. אפילו לשכנה שאף פעם לא דיברת איתה אתה מתגעגע.
היית מוכן עכשיו לשבת איתה לשיחת נפש.
ואז היא באה.
מציצה בחשש מעבר לקיר.
גם היא חשבה שהיא נשארה לבד.
אתם מתחילים את העולם מההתחלה.
בונים יחד אנושות חדשה.
שני אנשים בודדים שנפגשו בשדה תעופה נטוש
בעולם שהתרוקן מאנשים.
אתם שותלים זרעים של ירקות על שפת האגם
ומדברים אל תוך הלילה מתחת לשמיים זרועי כוכבים.
אין לכם עבודה לקום אליה אף פעם,
אתם חיים בחיפוש מתמיד אחרי אוכל אוויר מים ואהבה.
ואז יום אחד פתאום כולם חוזרים.
ככה פתאום כמו שהם נעלמו
הם חוזרים.
כל היצורים סביבכם מתחילים לצרף אתכם לקבוצות הוואטצאפ שהם הקימו.
ויצור אחד טוען שחלק מהצמחים בגינה שלכם לא חוקיים.
והם שואלים אתכם כל מיני שאלות מוזרות
כמו למה הילדים שלכם חיים אתכם בבית ולא נפרדים מכם כל יום לרוב היום.
ולמה אתם לא לומדים משהו שמישהו המציא כשהיה לו משעמם.
אבל לא אכפת לכם. כי התגעגעתם למין האנושי.
ואתם יודעים שמתי שתרצו,
אתם יכולים לשוט לאי הבודד שלכם ולהתחיל הכל מחדש.
כשכבר לא תזכרו מה בעצם אתם עושים פה.
ואיך הגעתם לכאן.
ומה זה האוכל הזה שכולם אוכלים.
ואיך הופכים את כל זה לאהבה

תאר לך שנשארת לבד בעולם
רק אתה
ומה ששווה לך לחיות בשבילו עוד רגע אחד ~

Teamwork funny

 

everybody got somebody but me

 

Foreigner, Bryan Adams & U2

 

The Doors "People Are Strange"

 

everybody got somebody but me

 

 

יום כיפור

יום הכיפורים-ניסיון לכפר על העבר הופך לחגיגת כ – פורים  – יום של שמחה, קלילות (צחוקם של  ילדעים  ממלא  את הרחובות )וחדוות יצירת החדש. במקום להלקות עצמנו עם רגשות אשמה על חטאינו, מוטב שנרכז את האנרגיה שלנו בהבנה, אמפטיה לאחר ויצירת סינרגיה  , ב למידה מהצלחות- אותם רגעים שבהם חיינו בתואם עם ה תסריט=הייעוד הנשמתי  שבחרנו ונבחרנו לממש. עלינו להבין שהעבר עבר וכעת עלינו לכתוב,לקרוא ולשחק טכסט חדש שתואם לתסריט שלנו, במקום לשחזר ולחפור בהתנסויות העבר שלא צלחו.  הצלחה  לא נמדדת בתוצר ארצי אלא במידה שבה צלחת את ההתמודדות עם אתגרים ולמדת מהשיעורים. כל התנסות תורמת להתפתחות.

סליחה   חסרת ערך ואין לה שום משמהות. אולי זה יגרום לך להרגיש יותר רגוע לרגע ולזולת לחיות באשלייה שמעכשיו  לא תעשה את זה  שוב. אבל מה מבטיח שזה לא יקרה שוב אם לא הבנת מה גרם לך לעשות מה שעשית? אם לא לקחת אחריות להבין את הסיבה, אז למה שמשהו ישתנה בפעם הבאה כשתתיקל  באותה סיטואציה ? הרי אתגרים מופיעים בחיינו שוב ושוב ושוב עד שנלמד את השיעור שהנשמה שלנו זימנה לנו כדי להתפתח ולגדול  .

"גמר חתימה טובה". מהי אותה חתימה ? האם היא אכן נחתמת בערב יום כיפור ? ומה אם נבין שזה לא "כוח עליון"  או "יישות אלוהית" שחותמת אותנו לכף זכות או חובה אלא זה אנחנו.: 100% אחריות אישית > זו הנשמה שלנו חתמה על התסריט עוד טרם רדתה לחיים בגוף פיזי בעולם הזה ותכלית קיומנו כאן היא להבין למה ולממש את  הבחירה  הזו? אנחנו נדרשים לשפוט את עצמנו  בעצמם וגם ולדייק את הבחירות הארציות שלנו כך שתהיינה בתואם להתחייבות הנשמתית ולא להתפלל לאלוהים שיעשה את העבודה עבורנו, כי הוא לא .

לא יהוה  חותם אותנו לכף זכות או כף חובה. זה אנחנו שנדרשים להפעיל את מנגנון השיפוט העצמי  ולהבין מה ולמה בחרנו ,מה  החתימה שהתחייבנו לממש? קיבלנו מימון אנרגטי – שפע שנועד לתמוך בנו במימוש הזה , אז מוטב שנשתמש בו בתבונה ולא נבזבז אותו על רכישת עוד חומר שהוא בבחינת חוב אבוד ולא ממשיך איתנו הלאה במסע התפתחות הנשמה בבריאה . 

שיחת חשבון נפש עם הנשמה

היהודים באים | תרנגול כפרות

 

אנחנו מקבלים נקודות זכות כשאנחנו חיים את הייעוד האמיתי שלנו ומשחקים את התסריט שבחרנו והתחייבנו וקיבלנו מימון אנרגטי לצורך מימושו.  תודעת העל דוגמת לצורך השלמת הולוגרמת החובה רק את ההצלחות שלנו. מידע שהוא סטייה מהתסריט לא נרשם. אי אפשר לתקן את העולם.  עלינו לרכז את כל האנרגיות שלנו בבריאת עולם חדש.  סליחה לא באמת יכולה להביא שינוי. מחילה= השלמה עם מי ומה שאנחנו, שנועדנו להיות -כן. המוחל איננו  יהוה כיישות אלוהית אי שם גבוה בשמיים. זה אנחנו הבוראים את עצמנו בעצמנו. יום הדין זו לא גזרה משמיים. כל אחד מאיתנו יכול ליישר את הסטייה מהתסריט שלו ,לדייק את עצמו,מעשיו,בחירותיו, ולקבל מימון בהתאם. עידן חדש מחייב אותנו לקחת 100% אחריות אישית – עשינו, טעינו- עלינו למחול לעצמנו. הלקאה על חטא וייסורי מצפון לא מקדמים דבר. רק פתיחה של דף חדש ,בריאת מציאות חדשה מתוך הבנה שאני הוא הבורא של חיי, שאין מקריות ושגם לטעויות שלנו יש סיבה גבוהה והן נלקחות בחשבון כחלק ממערך ההתנסויות שהתחייבנו לממש. גם הן מקדמות את ההתפתחות שלנו ולכן מקומם מובטח, גם בעתיד.  (למרות שככל שנדייק את ההבנה, כך נחסוך מעצמנו בזבוז אנרגיה על ניסוי וטעיה) . בכל מקרה, אין צורך לכפר על טעויות משום שמבחינת הבריאה יש רק הצלחות. אין דבר כזה כשלון, כל ההתנסויות הן בגדר בדיקות שהושלמו ותוייגו לצורך המשך התפתחות.

תפילה היא תפלה . הי עוסקת בתפל. אז מה העיקר?   יהוה  כבר סיים תפקידו כשליט העידן הישן. אין למי להתפלל. שום דבר לא יקרה אם לא נברא אותו בעצמנו. יהוה ימשיך להיות נוכח בעולמנו עוד איזה 200-300 שנה, כי כל עוד אנשים דורשים ומתפללים ונאחזים בו- הוא כאן, אבל כבר לא מנהל את העניינים. השרביט עברה לאלינוס  שהוא ליבת אש  והוא משאיר בידינו את חופש הבחירה לשפוט את עצמנו בעצמנו. זה לא תפקיד שלו. ספריות המידע הגבוהות נמחקו ברגע השקט בסוף 2012. אין לנו יותר קארמות ותיקונים. הכל אצלנו בראש, בבחירה התודעתית שלנו מי ומה אנחנו רוצים להיות. השלמות כן יש לנו להשלים!  רק אנחנו  בחוסר המודעות הארצית שלנו בוחרים לעיתים לייסר עצמנו עם מחשבות שליליות על כמה נוראיים אנחנו. רק המילים האלו: הימים הנוראיים, מבטיחים ששום מידע שלילי כזה לא יידגם  כמסקנות למקור. שם נקלט רק מידע חיובי שיש בו אהבה=הבנה.

אנחנו כאן כי בחרנו ונבחרנו מרצון ובחירה חופשית , התנדבנו לחיות כאן בתקופה המדהימה הזו בזכות האומץ שלנו להפר את הצו האלוהי- בדיוק כפי שעשתה חווה כשבחרה להפעיל שיקול דעת ולאכול מפרי עץ הדעת , כדי לדעת- טוב ורע. אין לנו צורך ביהוה כשופט כי אנחנו מודעים לחלק הפנימי שבנו שיודע לשפוט את עצמנו – האם אנחנו אכן פועלים בתואם לתסריט שלנו או שאנחנו בסטייה וצריכים להתיישר.  מה שכן אפשר לוותר עליו זה על השיפוט העצמי השלילי- ההלכאה העצמית שלא תורמת לנו דבר ובוודאי גם על שיפוט אחרים- שזו בכלל סטייה שמומלץ להיפטר ממנה.  רוצים לדבוק במנהג ישן? "תשליך" : השליכו מעליכם את העבר. הוא לא רלוונטי יותר. הוא מעכב את ההתפתחות שלכם.

יום כיפור  אמור להיות יום של שקט. בלי מכוניות,בלי בתי עסקים פתוחים,בלי עבודה, בלי עשייה פיזית. בעידן החדש אנחנו נדרשים לחוות את השקט הפנימי הזה כל יום וכל היום, לא רק ביום אזכור אחד בשנה. החושך בחוץ (תודעתי, לא פיזי)מונע מאיתנו לראות בבהירות את המציאות החיצונית כדי שנראה את האור הפנימי שלנו. השקט בחוץ נועד לעזור לנו כדי שניטיב לשמוע את קולו של הילד הפנימי.

להמשיך לקיים את "פסטיבל פולחן האוכל  סביב " הארוחה המפסקת" וכל טכסי התפילה התפלים, להמשיך לבקש סליחה  מבורא עולם במקום לרכז את האנרגיות העצמאיות העוצמתיות שלנו בלהיות בוראים > אלו חלק ממנהגי העידן הישן שמוטב להשליך.

*

תמליל תקשור תודעת העל:
שאלה: אני רוצה לשאול על יום כיפור. למה יהוה יצר רק יום אחד בשנה ולמה תרגמו את היום הזה?

תשובה: וכי מדוע את חושבת שיהוה יצר את יום הכיפור? לא הוא יצר. אתם יצרתם את יום הכיפור, מאחר ואת צריכה להבין שלמעשה אותה מערכת שלמה של חזרה בתשובה, כשם שאתם מבטאים את זה, אנחנו לא מדברים על החזרה בתשובה בדת אלא שאתם מתנצלים כל הזמן. יהוה לא זקוק להתנצלויות שלכם, מאחר וזה שאתם עושים דברים שנראים לכם רעים בעיניו, הם מלמדים אותו גם כן. הוא לא צריך את יום הכיפור שלכם. אתם צריכים את זה כדי שאתם תחשבו שאתם מתחילים דף חדש. אך אתם מתחילים כל כך הרבה פעמים דף חדש, שאת צריכה להבין ש-והיה והייתם מסתכלים על יהוה והייתם מבינים את המשמעות של ההבנות שלו, הייתם מבינים לגמרי שאתם לא יכולים לרמות אותו בזה שאתם כל פעם משכנעים אותו. את צריכה להבין, הוא לא יצר את יום הכיפור. אתם יצרתם את הדבר הזה. אין לו יד בדבר הזה. האם הבנת?

 מי קבע את היום הזה?

תשובה: אותם אלו שקבעו לכם את כל אותם דברים, מאחר ובדרך הזאת הם נותנים לכם את האפשרות לפחות נדבר על יום הכיפור להרגיש טוב יותר עם עצמכם לאחר היום הזה, מאחר ואתם חושבים שאתם הצלחתם את כל העולם לרמות וכולם סלחו לכם ואתם מתחילים מחדש. הדבר הזה אינו נכון.

רגע, זה מצב שיצר יכולת של משולש בורא יותר מדויק? זה הוביל אנשים למשולש בורא יותר מדויק?

תשובה: מה אתם בוראים ביום כיפור, מעבר לזה שאתם עושים שום דבר? ואתם נמצאים…

 התחלה חדשה.

תשובה: אתם חושבים שאתם התחלה חדשה. אתם לא עושים שום דבר עם הדבר הזה, מאחר וזה לא תורם לאף אחד. זה תורם להרגשה הנמוכה שלכם פה בעולם החלום. עליך להבין, שאף אחד מהחוקים של המוסכמות, לא רק של היהדות, של כולם, אלו דברים שלא יהוה אחראי עליהם לחלוטין. הוא, הדבר היחיד שהוא נתן, הוא נתן לעם שנבחר על ידי המישורים לייצג פה את האש והאוויר, הוא נתן להם מערכת התחלתית שתבין שהם שונים מהאחרים, ובזה נגמר כל העניין, מאחר והוא לא נכנס לתוך אותם דברים, האם אתם אוכלים או האם אתם צמים. הדבר הזה לא מעניין אותו בכלל. אתם לא מצליחים להבין את זה ולהשתחרר מכל הדברים האלה, מאותו יום כיפור. למעשה, את צריכה להסתכל ולראות, מבחינתכם ברמת הדת, כאשר אתם לא מבצעים את יום כיפור אתם חושבים שיהוה יעניש אתכם. והיה ואנו נמסור לך שאתם יכולים לא לצום ואתם יכולים לא להתפלל ויהוה לא יעשה לכם מאומה, היית מבינה שחלק גדול מאד מהעם שלכם, שלא מבצע את הדברים האלו, שום עונש לא מוטל עליו. אתם רק עיוורים, אתם לא רואים את זה. האם הבנת?

 כן. זו שנה ראשונה בחיים שלי שחליתי ביום כיפור. אני הקאתי כל היום הזה. מה לא מתאים כאן?

תשובה: את צריכה לשים לב לאוכל שאת אוכלתאין לזה שום קשר ליום כיפור, מאחר ואת יכולה גם להרגיש לא טוב ולהקיא גם בתשעה באב בעולמכם.

עתיד החגים – התחלת הסוף   בדת היהודית מדובר על כך שבימות המשיח יבוטלו כל החגים חוץ מחג אחד. מנחשים איזה? בפורים "נהפוך הוא" . מגילת אסתר הופכת ממגילת "הסתר" לגלויה, הכל הופך גלוי ומתבהר עולם האמת.

המסכות הן רק משחק שאנחנו שיחקנו בעולם החלום. כשהאמת תתגלה- תהיה חגיגה אמיתית. התגלמות הרוע – המן, מוצא עצמו הפוך במקומו של מרדכי היהודי. האור מנצח את החושך. יהיה שמייח….

במקום חג הכיפורים , יהה החג שמח כ-פורים. למעשה , הוא כזה כבר היום… חגיגת הנסיעה באופניים היא חגיגה אמיתית . אלא שעדיין ברקע רגשות האשמה וההלכאה העצמית.אלו סופם להיעלם.

אני נזכרת בטכס יום כיפור שהייתי בו פעם באוזבקיסטן , בקהילת בוכרה. בחצר הרב התקבצו ובאו כל גבריי הקהילה היהודית,עמדו בתור ארוך כשידיהן קשורות כישו על מוט וגבם חשוף לשוט שמכה בהם עד זוב דם. מה הטעם לעזזאל??? במה עוזרת ההלכאה העצמית? מספיק שנים עשינו זאת וזה לא קידם את ההתפתחות שלנו מטר. די, נגמר,סוף כל סוף סוף!!!

יום כיפור 2013

עשרת ימי תשובה- בין אדם לחברו

יום כיפור – בין אדם למקום (הלוא הוא שמו של יהוה…) מהו המקום הזה? האם הוא קיים פיזית? לא,  גבולות המקום הן רק אצלנו בראש- בתודעה שלנו.ברגע שנרחיב אותה, נגלה שהמקום הזה – האלוהים הזה- הוא בתוכנו. כולנו חלקי תודעה בוראת. המקום הוא המקום שבו אנחנו שלמים עם מי ומה שאנחנו. שם אנחנו מתחברים לאחד – ל מקום

יום כיפור 2012

יושבת וחושבת,כותבת.
מחשבה נרקמת לשורה של מילים אשר כותבות את עצמן מתוך מוחי הקודח עד שמתהווה משמעות. הבזקים של רגעים-מציאויות שבוקעות כמו גיצים מהאש שבי,שאני,ומתחברות למהות אחת שלמה.

ביום כיפור אנחנו "אמורים" לכפר על מעשינו. האם ניתן באמת לכפר על משהו שכבר נעשה? הרי את העבר אין להשיב.
נייר מקומט-גם אם נשים אותו תחת מכבש לחצים של מסקנות והפקת לקחים-לעולם לא יוכל להתיישר לגמרי. הקפלים תמיד ישאירו חותמם על הדף. סליחה לא תעזור . היא כמו פלסטר על פצע פתוח-לא באמת מרפאה . היא לא מבטיחה שינוי. השינוי יכול להגיע רק מהבנה של הסיבה האמיתית ולא תוך כדי נסיונות "לטפל" בבעיה ע"י העלמתה מפני השטח. רגשות אשמה וחרטה בוודאי לא יתרמו דבר חוץ מהערכה עצמית נמוכה שמורידה את האדם ומעכבת את התפתחותו. אז איך ניתן בכל זאת ולתקן את הטעויות שלנו?

לא ניתן!

מה שכן ניתן ורצוי הוא מחילה שתאפשר לנו להיות שלמים עם חוסר המושלמות שבנו,שאנו. מחילה מאפשרת להשאיר את העבר מאחור ולהתעלות להבנה גבוהה של עולם הסיבות הגבוה. כשמבינים שמה שקרה – נועד היה לקרות כדי לעזור לנו להתפתח,לעזור לנו ליישר את הסטייה מהתסריט- אז הכעס/הקושי שמלווה את התלות הרגשית בעבר- מתפוגג.

בקיצור-לתקן את העבר אי אפשר,אבל ליישר סטייה בתסריט- ניתן ע"י בחירה בעתיד חדש-בהווה.

במקום לנסות ליישר את הדף,פשוט לפתוח דף חדש.
זה לא פשוט בכלל , ובה בעת- פשוט מאד. הכל תלוי בדבר אחד – בחירה.
נראה לנו לפעמים כאילו קיימת התרחשות שהיא מקרית, אבל מקריות לא קיימת באמת. מה שאנחנו מקבלים הוא מה שזימנו לעצמנו, בעצמנו.
אין טעם להאשים אחרים בשום דבר. זה הכל אנחנו. הכל. 100% אחריות אישית. המחשבות והמילים שאתה בוחר לתת להן מקום בחייך-הן המילים שיהדהדו אלייך בחזרה את הבחירות שלך בצורת המציאות שתמציא.

***

בנימה אישית: הרבה שנים עסקתי בניסיונות לתיקון עולם . בעבודתי כעובדת סוציאלית ,ניסיתי לעזור לילדים ונוער שבחרו בתסריטים קשים, להתמודד עם האתגרים שחייהם זימנו להם. דרך הליווי שלי אותם בדרכם, פגשתי את האתגרים הגדולים של חיי שלי. לא היה מנוס-הם הופיעו כמראה מול עיני ,היכן שהייתי, בכל מקום וזמן. יכולתי להיות אמיצה ולהתבונן בדמותי המשתקפת במראה,לנפץ אותה לרסיסים, או פשוט להתעלם ממה שאני רואה ולהשתיק את תודעתי ע"י אוכל מתוק או קשר זוגי מנחם. בחרתי כל פעם באפשרות אחרת, ניסיתי הכל,עד שהבנתי שאין טעם לנסות לתקן את המעוות . חבל על השקעת אנרגיה כה רבה בניסיון לתקן ולמחזר משהו ישן שסופו ממילא להתכלות. ייטב אם אתמסר לגידול דור חדש של ילדים-אחרת. במקום לגדל ולחנך ילדים של אחרים (מה שעשיתי כעו"ס,כאמא אומנת וכגננת), בחרתי לקחת אחריות וליצור מציאות – לגדל את ילדיי הביולוגיים בבועת מציאות חדשה שהמצאתי. חייתי חופש בערבה עם 4 ילדים בחינוך ביתי. ומה אז? אז לא עשיתי "טעויות" ? בוודאי שכן! אנחנו לא אמורים להיות מושלמים. תכלית קיומנו כאן היא התפתחות. אנחנו חיים כאן בכדה"א ברצף מתמשך של התנסויות שמהן אנחנו אמורים ללמוד ואת מסקנותיהם אנחנו מעבירים הלאה ובכך תורמים להתפתחות הכלל בריאתית

היום אני יודעת שהנשמה שלי בחרה בתסריט חיים כזה שמתואם עם התסריטים של אחרים הנוכחים בחיי. היום אני מבינה למה בחרתי בבן זוג שבחרתי ,למה ילדיי בחרו בי כאם ואני בחרתי בהם לילדיי. הכל מתואם.
כולנו אחד ולכולנו יש מטרה אחת – התפתחות. כל אחד מאיתנו חתם על מגוון התנסויות שמהן הוא ילמד ויגדל ויתפתח והבחירה שלנו לחיות את התסריט מטרתה לעזור לאחרים סביבנו להתפתח גם. כל אחד בדרכו.
ההתפתחות שלי-תורמת להתפתחות שלהם,ולהיפך.

***

הלאה, מה עוד אנחנו "אמורים" לעשות ביום כיפור? להתפלל לאלוהים
כל רעיון התפילה מסיר מאיתנו אחריות ולכן סופו להעלם מהעולם.
מעבר מעידן ישן לחדש משמע מעבר מתלות לעצמאות. ברגע שאנחנו מבקשים מיהוה שיסלח לנו -אנחנו מסירים מעצמנו את האחריות למחול לעצמנו. ברגע שאנחנו מתפללים ומבקשים ממנו שיבין ויקבל אוותנו כפי שאנו- נחסכים מאיתנו שלבי תהליך ההבנה העצמית- המודעות והחיבור לתודעה גבוהה . התפילה בנוסח היהודי ההלכתי מאדירה את שמו של האל ומקטינה את האדם, וזו טעות! אל לנו להקטין את עצמנו כי כל אחד מאיתנו הוא האלוהים של העולם שלו.
כל עוד נתייחס ליהוה ביראה ונפחד מפניו- נמשיך לתת לפחד מקום בחיינו.
יהוה סיים תפקידו הרשמי כשליט העידן בסוף 2012 ונפתח בפנינו קוד הבריאה. אנחנו מתחילים להתעורר מעולם החלום להבנה שכל אחד מאיתנו הוא חלק תודעתי בורא . בכל אחד מאיתנו יש חלק מהניצוץ האלוהי שיצר המקור . מיהו אותו מקור האור שברא את הכל?
תודעת העל מביאה בפני מי שבוחר ללמוד את מידעי ההיסטוריה הקוסמית , את ההבנה כי הייקום רחב מימדים הרבה מעבר לעולם הקטן שלנו בכדה"א.
יהוה הוא "רק" ליבה אחת – ליבת אדמה שברא את העולם הזה כדי ללמוד את יסודות האדמה והמים, ובחר בנו העם היהודי ללמד אותו את האש והאוויר.
כל אחד מאיתנו הוא גם ליבה, קטנה בהרבה מיהוה, מפותחת הרבה פחות, אבל גם לנו יש כוח בריאה. כדי לגלות את סודו עלינו לבחור לאכול מפרי עץ הדעת שיהוה אסר על אכילתו. חווה, כשבחרה לאכול ממנו,הפרה את הצו האלוהי, היא הפעלה שיקול דעת עצמאי ובחרה . חווה הביאה איתה חוויה של התפתחות.

***

איכותה של התפילה היא בריכוז אנרגיה של הרבה אנשים המבקשים את אותה מטרה. (מכאן מנהג המניין בתפילה היהודית). יש בבריאה אנרגיה שמדוייקת עבורכם למימוש הייעוד , אבל מקבלים אותה רק ע"פ דרישה. ברגע שכמות גדולה של אנשים מתקבצת יחד ומבקשת/דורשת משהו- המשהו הזה מקבל כוח מימוש . למה? כי היתה לו דרישה. ממי? מתודעת העל- היא זו שאחראית לממן לנו את האנרגיה למימוש התסריטים שעליהם חתמנו ושאת מסקנותיהם התחייבנו לתת. ברגע שאנחנו חיים בסטייה מהתסריט -לא נקבל מימון אנרגטי כי אנחנו לא מספקים את הסחורה. ברגע שנתיישר ונתחיל לממש כל אחד את הייעוד שלו- הוא יקבל מימון, כי יש אינטרס לממן לנו את השינוי הזה. השינוי התרחש כבר מזמן בכל המישורים האחרים בבריאה ורק כאן בכדה"א זהו המקום האחרון שבו מיושמות ההבנות בחומר הגשמי. תודעת העל לא מממנת עכשיו התנסויות אדמה ומים כבעבר. זה היה האינטרס של יהוה, אבל הוא "סוגר את הבאסטה". התנסויות שמקבלות קדימות אנרגטית הן עכשיו אלו המיישמות אש ואוויר בחומר. רצון ותודעה גבוהה שיורדים למימוש בחיים הארציים. זה הייעוד של העם הייהודי. חיינו בסטייה.תם זמננו. הגיע הזמן להתיישר: ישר-אל : זה אנחנו…


צפו בסרטון » אדון עולם, שמע בקולי,תהיה אזנך קשובה לקול תחנוניי:   (שיר המעלות – שירה מקודשת בככר רבין ) : טוב שמסה גדולה של אנשים משמיעים את קולם ומבקשים ומתחננים לשינוי, אבל מי שצריך לשמוע את מילות השיר הוא אנחנו- לא יהוה . אנחנו הם אלו שבכוחנו לעשות את השינוי,אנחנו הם הפועלים השחורים שמייצרים עבורו את המסקנות מהניסוי כאן במעבדת החיים. לא הוא. הוא סיים תפקידו הרשמי כאן. עכשיו תורנו לברוא עולם חדש, מבוסס אנרגיות אש ואוויר ולא מים ואדמה.  מים גבוהים (שירה הרמונית) זה סבבה וחשוב מאד, אבל רק אם היא מניעה אותנו לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות ולא יוצרת בנו אשלייה פסיבית בחיים בגן עדן. זה לא כאן.  תכלית העולם הזה היא התפתחות ולא שקט ושלווה.


יום כיפור 2011 : יום של תשובה ואני עם ילדיי בביתם של חוזרים בשאלה

כמה סמלי וכמה משמעותי עבורנו היה יום הכיפור הזה. כמה מדוייק. חברים טובים, זוג הורים אמיצים ל 5 ילדים בחינוך ביתי, אנוסים שעזבו את הדת ונרדפו ע"י משפחתם החרדית
אנשים חושבים שלא פוחדים משינוי אמיתי ועמוק: נולדו במשפחה חרדית,התחתנו בשידוך,לא היו בצבא , חיו בבועה, עד שהחליטו לשאול שאלות והבינו שמקומם לא שם, התחילו לאכול חי טבעי ואורגני,הוציאו את הילדים מהמסגרות לחינוך ביתי ,ועברו לחיים חדשים הרחק מהישן. העיזו באומץ להתעלם מקולות השכנים והמשפחה,הרבנים,ההלכה
כמה אני אוהבת אותם וכמה השראה הם מהווים עבורי, דוגמא חיה הכי אמיתית שיכולה להיות לשינויים שקורים עכשיו וצצים כפטריות אחרי הגשם כאן ושם ובכל מקום.
כמה מרגש היה לחשוף בפניהם פעם ראשונה בחייהם מוזיקה שמעולם לא שמעו עליה ועבורי כל כך מובנת מאליה, ריקודים של פלאשדנס וריקוד מושחט בסלון ביום כיפור,
סיפורים כמו בילבי הם שמעו פעם ראשונה בחייהם, צפינו יחד בסרט "אורחים מהכוכב הירוק", הילדים ראו אוואטר ותירגלו כשפות אש…
שישו ושימחו בשמחת חג… רק שזה היה יום כיפור ולא שמחת תורה… יום הכיפורים הפך להיות כ – פורים .

***

סיפור שממחיש למה כדאי לבנות גשר לעתיד במקום לנסות לכפר על העבר, כי אי אפשר ממילא:

באזור כפרי, שטוף נחלים ואגמים, גרו שני אחים בחוות סמוכות. במשך 40 שנה הם חיו בשל

ווה, חלקו את הציוד, סייעו ועזרו זה לזה ככל שניתן. אולם, יום אחד התעורר ויכוח קולני בין שני האחים, ותוך דקות ספורות, הקונפליקט הפך למשבר רציני. לראשונה מזה 40 שנה האחים היו ברוגז! אווירת שיתוף הפעולה התנפצה. אי הבנה קטנה הפכה לפער בלתי ניתן לגישור וחילופי דברים קשים, שהובילו לשבועות וחודשים של שתיקה ונתק.
בוקר אחד , שמע ג'ון, האח הבכור, דפיקות על דלת ביתו. הוא פתח את הדלת, ולפניו עמד אדם עם קופסת כלי עבודה של נגר. "אני מחפש עבודה למספר ימים", אמר הנגר, "אולי אתה זקוק לקצת עבודות פה ושם? אני מוכן לעבוד קשה ולעשות כל עבודת נגרות שאתה צריך".
"כן," השיב ג'ון. "במקרה יש לי עבודה עבורך, הבט מעבר לנחל שבקצה החווה. שם עומד אחי הצעיר. עד לפני שבוע, מה שהפריד בין החווה שלו ושלי היה שדה מרעה משותף. אולם הוא לקח את הדחפור הענק שלו, ויצר מפרצון בין החוות שלנו. ובכן, הוא אולי עשה זאת כדי להכעיס אותי במתכוון, אבל אני רוצה להראות לו מי פה הבכור. אתה רואה את ערימת הקרשים שליד האסם? אני רוצה שתתחיל מייד לבנות לי גדר-עץ בגובה של שלושה מטרים, כדי שאני לא אאלץ לראות אותו ואת החווה שלו". "אני חושב שהבנתי את המצב" אמר הנגר. "הראה לי היכן יש מסמרים והיכן מונח המסור, ואני אוכל לעשות עבודה שתספק אותך".
ג'ון תכנן לנסוע באותו יום לקניות וסידורים שונים בעיר הסמוכה. הוא נתן לנגר את קופסת המסמרים הגדולים שלו ויצא לדרכו. הנגר החל לעבוד במרץ. הוא מדד, ניסר, הדביק וקיבע את הקרשים באמצעות המסמרים. סמוך לשקיעה, הוא סיים את עבודתו, בדיוק כשג'ון חזר מנסיעתו. ג'ון פער את עיניו, והיה לרגע חסר מילים. הוא לא ראה שום גדר. במקום זאת, מה שעמד שם היה גשר… גשר שמתוח מצד אחד של המפרצון עד צדו השני, בחווה של אחיו הצעיר. בכל צד של הגשר היה מתוח מעקה עץ מעובד להפליא.
בעוד הוא לוטש עיניים, ראה ג'ון את אחיו עומד בקצה הגשר כשהוא מושיט את ידו קדימה. "אתה באמת אדם מדהים, אחי, אם בנית גשר בינינו, אחרי כל המלים הקשות שהטחתי בך". שני האחים ניצבו רגע נוסף משני צדי הגשר, ואז החלו לצעוד האחד לעבר השני, עד שנפגשו באמצע הגשר, לוחצים זה את ידו של זה, ומייד לאחר מכן, מחבקים איש את רעהו בחום רב.
הם הסתובבו אל הנגר וראו אותו אוסף את כליו ומניף את הארגז אל כתפו.
"היי! רגע, עצור! הישאר מספר ימים נוספים. יש לי עוד כמה פרויקטים שתוכל לעשות עבורי", צעק לעברו ג'ון.
"הייתי שמח להישאר, אדוני", השיב לו הנגר, "אבל עלי לבנות עוד המון גשרים".
ברוח יום כיפור, הקדישו מחשבה לחשיבותה של הסליחה.
אם אתם נכנסים לוויכוח, במקום להציב חומה וגדר בין הדעה שלכם לדעה של הצד השני, חפשו דרכים לבנות גשרים.

 

***

רוצים להעמיק את ההבנה לגבי תהליכי השינוי האישיים שלכם, החתימה שלכם והייעוד? מוזמנים להצטרף לקבוצת למידה של מידעי תודעת העל בקורס וירטואלי, בכל מקום שבו אתם מחוברים לעצמכם ולרשת, עם המחשבה מול המחשב, ואני מהעבר השני עוזרת לדייק את ההבנה .