האדמה והמים בתנועה -בתהליך צמצום. תופעות הטבע המתבטאות באופן פיזי כמו רעידת אדמה , אדמה בתנועה , הן שיקוף של מגמות השינויים: האדמה רועדת תחתינו, משנה ומשתנה. אנרגיות האש והאוויר העוצמתיות נכנסות לעולמנו יותר ויותר החל מסוף 2012- מועד חילופי העידנים. החומר,טבעי או מלאכותי, הוא רק השתקפות תהליכי השינוי התודעתי .
מזג האוויר ההפכפך הוא השתקפות היפוך הקטבים והשינוי האנרגטי שהופך את סדר הדברים
זה לא אלוהים השתגע , זה אנחנו בני אנוש שלא יודעים לשלוט במזג האוויר שלנו. אנרגיות יסוד האוויר נכנסות יותר ויותר במהירות ועוצמה לעולמנו ומי שלא ילמד לשלוט בהן- יאבד את הדעת בסערות רוח מחשבתיות שלא מהעולם הזה… תרתי משמע
*
ממליצה לצפות בסרט מרתק :הסערה Geostorm להבנת השליטה הגלובלית באקלים כדה"א עי לווינים בתחנת חלל בינל"א: מה קורה כשפוליטיקאי תבע בצע מטעין וירוס במערכת הבקרה הלווינית .
2016: שנה מדעית מרתקת: כוכבי לכת, גלי כבידה, נגיפים, חיידקים, עריכת גנים בשיטות מתקדמות, שיקום מערכת העצבים ושינויי האקלים. עשרת המחקרים והאירועים המדעיים הבולטים של השנה החולפת
האש היא כוח- אנרגיית הרצון . כניסתה לתוך המים נועדה להעלות את מתנד המים (רגש) ממים נמוכים (רגשות שיוצרים תלות) למים גבוהים (שיתופי פעולה בין אנשים עצמאיים ליצירת מערכות יחסים הרמוניות)ד
מכתב פרידה מאמא אדמה לילדיה בני האנוש, המכין אותם לקראת השינויים. אמא מזהירה אותנו מאשליית היציבות והביטחון באדמה שעליה גדלנו ושהזינה אותנו עד היום. היא מכינה אותנו לעצמאות. היא נפרדת מאיתנו כדי לעזור לנו להיפרד ממנה. אמא כבר לא יכולה יותר להיות אחראית עלינו כילדיה. עלינו לדאוג לעצמנו בעצמנו כעת.
שינויים בטבע אינם באחריות בני אנוש . תפקידנו לדאוג לעתידנו ולא לעתיד מינים נכחדים של צמחים ובע"ח- אלו נבראו עבורנו לממש את מערך התנסויותינו באדמה-בעולם החומר. כעת, כשמהות ההתנסות האנושית השתנתה ויש קדימות לניסויים באנרגיות האש והאוויר,גם האדמה משתנה בהתאם . ככל שמתרחשים בעולמנו יותר ויותר שינויים אקולוגיים שגדולים מכדי שנצליח להשפיע עליהם,מחלחלת בנו הבנה חדשה- את הטבע לא ניתן ולא צריך לשמר. עלינו לברוא כעת את עצמנו מחדש בתודעתנו והאדמה החדשה – אדמה גבוהה ,כבר תשווה תדר למגמת השינויים.
20/1/2014 – עזריה אלון, עוד אחד מעמודי התווך של דורנו הלך לעולמו. האיש היה ממקימי החברה להגנת הטבע ודאג לתעד ולשמר מיני צמחים נדירים בהכחדה. יחד איתו מתה ההבנה שאין זה תפקידנו כאנוש לשמור על הטבע ולדאוג להמשך קיומו. אמא אדמה הולכת ומצטמצמת, משנה פניה. זו מגמת השינויי בכל הבריאה- אם נרצה ואם לא. הדבר היחיד שמחובתנו לעשות זה שינוי תודעתי.עלינו לשחרר את האחיזה באדמה ולהתעלות לאוויר- להבין שעלינו לברוא כעת עולם חדש ולא להמשיך לנסות לתקן ולשמור על הישן.
George Carlin – Saving The Planet
גורג' קלווין מתחיל את ההרצאה שלו בטד בהבנה חשובה: לא תוכלו להציל את הטבע אלא רק את עצמכם. אתם נדרשים לעשות שינוי תודעתי שלכם ולהפסיק לחשוב שתפקידנו כבני אנושלדאוג לעתידו של הטבע.
כשאיבדתי את הדעת בממלכת האדמה, מצאתי חדשה בשבילי הרוח
זו אמא כותבת לכם, ממעמקי ליבת האש הבוערת בתוכה, זו שעולה מעלה, בימיה האחרונים, מעל פני האדמה…
ילדיי האהובים
זו אמא מדברת אליכם, שולחת מילותיה, שיר אהבה, שיר פרידה, רגע לפני…
ילדיי האהובים
דעו זאת, כי אהבתי נתונה היתה לכם כל חיי ותמשיך ללוות אתכם גם אחרי, באחרית הימים, כי זו אחריותי. מסת החומר שהנני לא נעלמת, רק משנה צורה
ילדיי האהובים
אתם פאר יצירתי , בשר מבשרי,דם מדמי. אתם הגוף שהנקתי ולו הענקתי את כל שהיה לי,כל שהייתי, את מהותי-אימהותי
אתם המים שהרוו את צמאון נפשי ברגעי חסד מרגשים
אתם הנשמות שאיתן גדלתי ואותן גידלתי להיות- מי שנועדנו וחתמנו להיות, כל אחד בדרכו
ילדיי האהובים
עת שינוי היא כעת. אינני יכולה להמשיך להתקיים כך, אינני יכולה יותר להיות לכם הבית היציב , העוגן שתמיד ראיתם בי , משום שמשהו משתנה בי. כוחות שחזקים ממני הופכים את יישותי מצד לצד, מקצה לקצה.מטלטלים את היציבות שבי,
גדילתכם בדרככם העצמאית תהה מעתה קלילה ואוורירית-מלאה הבנות, יותר מאשר רכוש/כסף/גוף /מסגרות,שאותם תמצאו כמכבידים ומעכבים את תנועתכם
כדי להתפתח חייבים להיות בתנועה, לכן ילדיי, אני נעה מכאן לשם. ההתפתחות היא תכלית קיומנו . עבדנו יפה יחד כמה שנים, הגענו להישגים מרשימים: נתתי לכם חומר לבנות את עצמכם ועולמכם אך הוא נוצל עד תום. השקעתי אנרגיה בקדימות גבוהה יותר משהיתה לי בממצבר שנחתם עבורי מראש . נתתי יותר משקיבלתי וכך מצאתי עצמי כמו העץ הנדיב: כל שאוכל לתת לכם כעת הוא אותי-את הקרקע שאתם עומדים עליה, אך אבוי-גם זו אינה כשהיתה .תיכף תחושו ברעידות. אל תפחדו, זה יעבור. המטרה איננה להכחיד אתכם אלא רק לעורר את המתים לתחייה.ככל שתבינו יותר-תפחדו פחות.
אינני יכולה להמשיך להכיל ,להאכיל את תאוותיכם . גדלתם ויחד איתכם-גדלו צרכיכם כל כך עד שאי אפשר להבחין בכלל מהו צורך אמיתי ומהן מותרות שאינן באמת נחוצות לקיומכם: אלו התניות שבחרתם לסחוב על גבכם הצעיר- מעמסה מיותרת של אבות אבותיכם. אבל היות ואנו חיים ברובד של בחירה חופשית, יהה עלינו לכבד ולהבין זה את זה.
השינוי בלתי נמנע. הכל צפוי אך הרשות נתונה. לא אתם ולא אני נוכל לעצור את מגמת השינוי. כן נוכל לבחור לעבור את השינוי הזה באהבה, עם הבנה, השלמה, עם נשימה -של הנשמה
מבינה אני עד כמה קשה עבורכם הפרידה. אני כאמא הייתי צריכה לעבור את משבר הפרידה מכם ,לפניכם,כדי שכעת אוכל לעזור לכם לעבור את הפרידה ממני, כשאני כבר שלמה עם השינוי, כבר מבינה את עולם הסיבות הגבוה שמניע את מנועי ההתפתחות החלודים שמסתובבים עכשיו כה מהר
ילדיי האהובים, בני האדם
כאן אמא אדמה
רות, סוף,עבור…
השיר שליווה את המוות התודעתי שלי והפרידה מילדיי:
תמיד ידעתי שאמות בטרם עת. לכן רציתי לגדל את ילדיי בחינוך ביתי- להספיק לתת להם כמה שיותר לפני שייגמר…
אחד השירים היותר עוצמתיים ששרנו אתמול במפגש שירה של נשים וילדים בבית שינוי תודעתי , היה שיר הודיה לאמא אדמה. התחברתי לשיר משום שחוויתי אותו כהזדמנות לפרידה ראויה מאותה אמא שגידלה ודאגה לכל מחסורנו, עד עכשיו,אבל, כוונת המשוררת -רונית שפי, שכתבה את המילים היתה שונה- מהותה היתה כמיהה לחיבור עם אמא אדמה ולא לפרידה ממנה. כך קרה, שבאורח פלא, "יד" מסתורית גבוהה התערבה ומחקה מההקלטה את כל הקטע שרציתי להכניס לסרטון. כל ניסיונותיי לשחזר את הקטע או להדביק הקלטה ממקום אחר, נתקלו במחסומים טכניים-טכנולוגיים.
לעומת זאת, מיכל-האשה שערכה את הסרטון בכשרונה הרב הכניסה על דעת עצמה וללא ידיעתי המודעת,קטע שמתעד אותנו מכניסות אוויר, הרבה אוויר
בית שינוי תודעתי הוא בית שיודע מהו הייעוד שלו – לעזור לנו לעבור מעידן האדמה לעידן האוויר ואם אני מתבלבלת לרגע והאמא שבי עדיין מחוברת בטבורה לאמא הקדומה של כולנו,- הבריאה עוזרת לי לזכור ע"י סימנים שלא משתמעים לשתי פנים- אנחנו כאן כדי לשחרר את האחיזה באדמה ולהתעלות לאוויר. משם-להוריד את ההבנות הגבוהות למימוש באמצעות המילים שבוראות מציאות.
הקרקע נשמטת תחת רגלינו. האדמה שתמיד נתפסה בתודעת אנוש כנקודת אחיזה בטוחה כבר איננה כזו. רעידות האדמה שהחלו לטלטל את האנושות בכדה"א בתדירות ובעוצמה מ 2012 הינן בעיקר תודעתיות ולא פיזיות. מטרתן איננה להכחיד את האנושות אלא להיפך- לעזור לנו לעבור מהישרדות להתפתחות , ע"י הבנת השינוי התודעתי שאנחנו נדרשים לעשות כדי לחיות בעולם המשתנה. כולנו חווים טלטלות המשנות את כל דפוסי החשיבה וההתנהלות שלנו מקצה לקצה, בתואם עם חילופי הקטבים המגנטים של כדה"א. האדמה שהייתה בעידן הישן הדבר הכי יציב עבורנו להיאחז בו- מהות קיומנו- ממנה אנו ניזונים, אליה אנו נמשכים בכח המשיכה, עליה אנו בונים את ביתינו, מבצרנו, היא המעניקה לנו בטחון ויציבות, משתנה,נסדקת, מתערערת. מטרת הזעזועים הפיזיים היא להעיר אותנו, להאיר לנו שכעת העת לשחרר אחיזה באדמה=בחומר ולתת קדימות לאוויר- להבנת עולם הרוח. ככל שנבין יותר- נחווה פחות זעזועים.
המילה earthquake מכילה בתוכה את ה awake – ההתעוררות שלנו מעולם החלום.
אנשי האדמה נוטים להיאחז בתפאורה הגשמית של במת המשחק שלהם- בגוף הפיזי, ברכוש החומרי שצברו וסוחבים על גבם . כעת העת לשחרר. מי שלא יבחר לעשות את השינוי הזה ימצא עצמו נשבר , נסדק – כמו האדמה כשהיא נוקשה ואין לה יכולת יותר להכיל את הזעזועים ויידרש להבין שאין מה לפחד פחד מוות מלאבד חומר, זה לא סוף העולם…
את מגמת השינויים הכוללת בבריאה לא נוכל לשנות, אבל את התודעה שלנו כן. כדי לעבור את רעידות האדמה בשלום יש להרים ראש מעלה לשמיים ולא להישאר קועים עם הראש באדמה אוחזים בכל מה שידעתם וחשבם שככה העולם הזה מתנהל. גם כשהגוף שלכם מחובר לאדמה , כשתרימו ראש- תכניסו אוויר=הבנה לתודעתכם וכך תתעלו על טלטלות האדמה .
המעבר מעידן ישן – שמהותו אדמה ומים, לעידן חדש שמהותו אש ואוויר , מחייבת אותנו לעשות שינוי תודעתי: לשחרר את האחיזה בחומר שצברנו , ובכל מסגרות החשיבה הישנות שמתחזקות ומנהלות את החומר הזה ,לדייק את הרצון וההבנה שלנו את הסיבה שלשמה אנחנו חיים כאן. האדמה תמשיך להתקיים כאן כי העולם הזה נברא ע"י יהוה כמעבדת הניסויים היחידה בבריאה שיש בה חומר דחוס, אך היא מצטמצמת, מתכלה,משתנה, היא בתנועה.
הילדעים החדשים שירדו לעולנו אחרי שנת 2000 , ילדי האש והאוויר בעידן החדש נולדו לעולם הזה כשמערכת האמונות והידע שלם כבר מוטמעות build in בהוויתם. התודעה שלהם גמישה מספיק כדי לצלוח את השינויים. זה אנחנו המבוגרים ששבויים בתפיסות שבי ישנות ומתקשים לשחרר את האחיזה במוכר והידוע
האדמה כפי שהיא היום לא יכולה להכיל את האנושות כפי שהיא היום. השינוי בלתי נמנע. לא נוכל לשנות את מגמת השינוי. נוכל רק לשנות את עצמנו-את התודעה שלנו ולהתאים אותה לעולם המשתנה.
2012: מכתב פרידה מאמא אדמה לילדיה בני האנוש, המכין אותם לקראת השינויים
אמא אדמה מזהירה אותנו מאשליית היציבות והביטחון באדמה שעליה גדלנו ושהזינה אותנו עד היום. היא מכינה אותנו לעצמאות. היא נפרדת מאיתנו כדי לעזור לנו להיפרד ממנה. אמא כבר לא יכולה יותר להיות אחראית עלינו כילדיה. עלינו לדאוג לעצמנו בעצמנו כעת.
"תרגיל רעידת אדמה, תרגיל רעידת אדמה" מודיע הכרוז ברמקול ברחבת ביה"ס פתוח שבו התחילו ילדיי ללמוד אחרי הרבה שנים בחינוך ביתי. המוני ילדים רצים לכוון מגרש הכדורסל. למה רועדת האדמה? מה יקרה? מה לא יקרה? מה אנחנו אמורים להבין מזה? זאת ועוד שאלות רבות מספור שמעסיקות את תודעתנו המתפתחת בימים בהם מתרחשים בעולמנו שינויים מרחיקי לכת הקשורים למהות קיומנו כאן. לא פחות.
משרד החינוך הורה על תרגיל בכל רחבי הארץ בו יתרגלו תלמידים ומורים את נוהל המשימות הנדרש במצב רעידת אדמה. ואכן, בביה"ס בו ילדיי לומדים התנהלו המשימות באופן מרשים : אלו רצים לכבות את השריפה (דמי כמובן), אלו עושים סריקה במרחב ביה"ס ואוספים ילדים שתגית "נשכחתי" תלויה על חזם. כאן קבוצת חילוץ מפנה פצוע מדומה על אלונקה, שם צוות מורים מקבץ תלמידים צעירים ופה הבוגרים. כל אחד יודע את תפקידו והכל מתנהל לפי תוכנית פיקוח בטחוני של פיקוד העורף. לא יודעת אם כך הוא בכל בתי הספר בארץ או רק בביה"ס הפתוח בו לומדים ילדיי. בכל מקרה, התרשמתי מהשותפות המלאה של הילדים בהיערכות. (זהו אגב התרגול השלישי בחודשים האחרונים, מה שמבהיר שמדובר כאן במשהו שיש אודותיו קונסנזוס: כבר לא מדובר בנבואות אפוקליפטיות מתקופת המאיה לגבי 2012 וסוף העולם ותקשורים הזויים של מיסטיקנים ואנשי רוח. מדובר במשרד החינוך ופיקוד העורף המייצגים את עמדת הממסד הרשמי במדינה) אז הנה, אנחנו מוכנים לרעידת אדמה. האמנם? נראה שברמה הפיזית-הארצית אכן נעשות ההכנות הנדרשות אך ברמה התודעתית, מטרת תהפוכות הטבע הצפויות לפתוח את תודעתנו להבנה בדבר מהות השינויים. מהם אם כך השינויים? מהי אותה הבנה שאנו נדרשים להבין?איך נייטיב להתכונן?
מהות ההתנסות האנושית בעידן המסתיים היתה באדמה (חומר) ומים(רגש). כעת אנו חיים בתקופת תפר במעבר בין עידנים ומהות ההתנסות שלנו משתנה . בעידן החדש שאנו זוכים לחוות את תחילתו ,יותר ויותר אנרגיות אש (רצון יצירתיות וקידמה) ואוויר (תודעה) נכנסות לעולמנו בתהליך שנקרא "היפוך קטבים מגנטיים" . המהירות של האש והאוויר גבוהה בהרבה מתהליכי האדמה האיטיים המתממשים בחומר הגשמי וביצות הרגש הטובעניות והתובעניות שאנו מורגלים לשקוע בהן (מים). רבים מאיתנו חווים את השינויים בכל תחומי החיים וקשה להישאר אדישים נוכח המהפכות בעולם הגדול , תהפוכות הטבע והדחף האישי שלנו , לקום ולשנות כדי לדייק את המקום האישי שלנו כך שיהיה תואם את הייעוד האמיתי שלשמו אנחנו חיים כאן.
טווח השינויים הוא רחב וההיבט הפיזי שלו (דוגמת רעידות האדמה) הוא רק השלב הסופי בתהליך ארוך שהתחיל להתרחש כבר מזמן בבריאה כולה ומחוצה לה. כדה"א שלנו הוא התחנה האחרונה בשרשרת שינויים קוסמיים. כדה"א הוא העולם היחיד שבו יש מימוש הבנות תיאורטיות בחומר. אנחנו חיים כאן במעבדת ניסוי שמטרתה ליישם את המסקנות התיאורטיות ולממש אותם בחומר. ייעודנו כאן הוא הקשה ביותר , משום שלא קל ליישם הבנות אוויריות רוחניות ולברוא מציאות גשמית תואמת. זו המשימה שלנו וכדי להייטיב לעשותה, נדרשים מאיתנו לא רק כישורים אדמתיים (מיומנויות וידע לגבי אדמה ומים, גוף ונפש, כסף ומערכות יחסים, חומר והדבק שמחבר אליו קשרים בינאישיים ושיתופי פעולה) אלא הבנת תהליכים ברמה גבוהה של תודעה שמה שמוביל אותה הוא האש: הרצון,המוטיבציה , היצירתיות, הטכנולוגיה המתקדמת. המדע המתקדם פותח בפנינו היום את ההבנה של יכולת הבריאה שלנו לברוא מציאות,ממש לברוא חיים
יהוה, הוא ליבת האדמה שברא וניהל את עולמנו, סיים את תפקידו בסוף 2012 ופינה מקומו לאלינוס שהוא ליבת אש. קוד הבריאה שיהוה השתמש בו הולך ונפתח להבנה אנושית: המדע היום חובר לחקר הרוח ויודע שבעזרת תדר תכנות גנטי ומחשבה יוצרת אפשר לברוא כל דבר. (כאן יהה עלינו להשתמש בערכים מוסריים חדשים שימנעו משדות החושך לשבש את אנרגיית אור הבריאה). מתבהרת לנו ההבנה של אפשרות חיי נצח. מוות הפיזי איננו סוף, הוא רק שינוי צורה.
זה לא שלא תהיה כאן יותר אדמה. היא תהיה תמיד, אלא שהיא משתנה וכוח השפעתה עלינו מצטמצם מאד. המשקל הרב שייחסנו לאנרגיות האדמה כמו : כסף,רכוש,בית,גוף, מסגרות, ישנו את מקומם בחיינו ויהיו פחות ופחות רלוונטיים להישרדותנו.מה שישרת אותנו בשעת משבר תהיה יכולתנו לדייק את הרצונות, המחשבות העצמאיות ולשתף פעולה ולא הכסף שילך ויאבד מערכו.ההבנה התודעתית שלנו היא שתסייע לנו לשרוד את התהפוכות. ריפוי ייעשה באמצעות חיבור לחושים הפנימיים וקידום הבנה , ולא ע"י אנרגיה חיצונית בין אם היא חומר כימי, טבעי או אנרגטי (גם שיטות טיפול אלטרנטיביות כמו הילינג ורייקי ודומיהם ,משתמשים באנרגיה חיצונית כדי לאזן את הגוף הפיזי . בעידן החדש נתנסה בריפוי עצמי באמצעות התודעה ובסיוע טכנולוגיות מתקדמות שיאפשרו לאנשים לאתר אנרגיה פנימית לצורך ריפוי עצמי.
האדמה, שהיתה הדבר הכי יציב עבורנו עד כה, תטלטל אותנו בעוצמה כחלק ממערך השינויים האנרגטי הכלל בריאתי,לא על מנת להכחיד את האנושות אלא בדיוק להיפך: על מנת לעזור לנו לעשות את השינוי התודעתי הנדרש כדי שנוכל להמשיך לחיות בעולם המשתנה.אין הכוונה לזרוע הרס וחורבן "סתם" . שום דבר שקורה לנו איננו "סתם". מי מאיתנו שיבחר להבין את עולם הסיבות הגבוה , יזדקק פחות לזעזועים פיזיים. יהיו בנינו כאלו שלא יחושו כלל בהבדל משום ש"סוף העולם" שמדברים עליו איננו פיזי אלא תודעתי. לעומתם, יהיו גם כאלו שיבחרו להיאחז באדמה במתכונתה הישנה. אלו עשויים לחוות קשיים הישרדותיים משום שהבריאה כבר לא תממן יותר את האדמה ועולם החומר כפי שמימנה עד היום. גם אנשים שיבחרו להיאחז במערכות המים הרגשיות הישנות עשוים לחוות קשיים משום שגם המים בעולמנו משתנים ומצטמצמים . אנשים שיבחרו לנהל את הרגש שלהם ממקום של הבנה וישכילו להשתמש ברגש לצורך יצירת מערכות יחסים המבוססות על שיתוף פעולה הרמוני, יצלחו את השינוי וישמשו מקור השראה לכולנו . לעומתם, אנשים שיתנו לרגשות לנהל אותם עשויים לחוות פחדים/חרדות/דאגות ברמות כאלו שיקשו על הישרדותם. כך גם לגבי החומר: אנשים שישתמשו בכסף שלהם לצורך מימוש הייעוד המדוייק להם -יקבלו מימון אנרגטי . אנשים שמאפשרים לכסף לנהל אותם, בין אם אליטת ההון והשלטון ובין אם משכבות העוני הנמוכות, יאבדו יכולת שליטה במשאב החומרי עד שיעשו שינוי תודעתי וידייקו את תחום העיסוק שלהם בתואם למימוש התסריט האישי שחתמו עליו.
האדמה כפי שהיא היום לא יכולה להכיל את האנושות כפי שהיא היום. השינוי בלתי נמנע. לא נוכל לשנות את מגמת השינוי. נוכל רק לשנות את עצמנו-את התודעה שלנו ולהתאים אותה לעולם המשתנה. רגע השקט שהיה בסוף 2012 איננו תאריך אלא תהליך. תהליך שהחל מזמן מזמן מזמן מחוץ לכדה"א, המשכו בירידת ילדי האינדיגו והקריסטל לעולמנו החל משנת 2000 , עם הגעת ילדי הקשת וילדי הזהב- שאלו הם הנולדים היום, וסופו צפוי להתרחש בטווח של ה 25 שנים הבאות.
האדמה במצבה הנוכחי איננה יכולה להכיל יותר את האנושות כפי שהיננה היום. כילינו את משאביה, זיהמנו את מאגריה, ניצלנו את כל שהעניקה לנו . עליה כעת לשקם את עצמה. לטבע יש יכולת ריפוי משל עצמו. האדמה תדע לשרוד את השינוים זה אנחנו, אנחנו הם אלו שנדרשים לעשות שינוי תודעתי מהותי מהקצה אל הקצה אם ברצוננו להמשיך לחיות כאן בעולם הזה. אנחנו הם האנשים שלהם חיכינו משך דורות על גבי דורות . אנחנו הנשמות האמיצות ביותר שבחרו לרדת לעולם בתקופת השינוי המהפכנית הזו, משום שלנו יש את הכוח, את הרצון והיכולת להבין. זה אנחנו.
מחפש את עצמך? איפה תמצא? מה המקום שלך בעולם? נודד מכאן לשם, לא מרגיש שייך לכלום… הגיע הזמן לעצור, אבל איפה? היכן להתמקם? המקום הפיזי הארצי הוא רק השתקפות הבחירה התודעתית שלי- איפה אני רוצה להיות? לאן אני רוצה להגיע? ובעיקר : למה? רק כשנבחר להבין מהי המהות- תכלית קיומנו=ייעודנו, רק אז יתבהר לנו המיקום המדוייק של איפה לאן מתי כמה עם מי ואיך.
תמצא אותו כשתמציא אותו, כשתדע את עצמך ותבין מי אתה באמת, רק אחרי שתדייק מה אתה רוצה(אש), תבין מהו התסריט הנשמתי שבחרת (אוויר),תזמן את החיבורים (מים) הבינאישיים שנועדו לתמוך בך בדרך ליעד-ייעוד, ואז, רק אז- אחרי שהתבהרה בתוכך הידיעה הפנימית,רק אז מצטרפת האדמה ומתגבשת תמונת מציאות גשמית. אז יימצא המקום המדוייק, זה שבו תהיה שלם עם מי ומה שנועדת להיות. אז תחוש בבית, בכל מקום שבו תהיה נוכח במלא הוויתך.
מסגרות החומר כשלעצמן-ארבע קירות הבית הארצי, חסרות כל משמעות. הבית מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים להעניק לו. נוכל להיות בכל מקום שנבחר- ברגע שנראה בעיני רוחנו מה אנחנו רוצים לעשות שם.
גופנו הוא הבית של הנשמה. הבית שבו נבחר לגור נועד לשמש כדי לממש את היותנו, מי שבחרנו ונבחרנו להיות.
הבית נותן לנו מקום פיזי לשהות בו כדי שנחוש מוגנים, אבל מה אם לרגע, רק לרגע , נאפשר לרסיס תודעה חדש לשנות את כל דפוסי החשיבה שלנו ונבין שנוכל להיות מוגנים בכל מקום פיזי שבו נהיה שלמים עם המקום התודעתי שבו תנוח דעתנו. מה דעתכם? הבית שלנו הוא מי ומה שבחרנו להיות- המהות המזוקקת שהוא אנחנו. מי אני מה אני ? . ראוי שיהיה איתנו בכל מקום שאליו נלך , ללא דאגה קיומית: היות וזו מובטחת לנו כשאנו מסוכרנים עם התסריט הנשמתי שלנו ועושים את מה שנועדנו לעשות – הבריאה שולחת לנו את המימון האנרגטי המדוייק שחתמנו עליו מראש לצורך מימוש הייעוד.
ככה זה נראה כשאתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע ומחפש מקום בלי להבין מה היעד:
“התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?” “זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע,”אמר החתול. “לא איכפת לי כל כך לאן-”אמרה אליס. “אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי,” אמר החתול.
כוונו עצמכם עם הזום עד הנקודה המדוייקת שבה תרצו להיות . קליק אחד ואתם שם.. בקישור הזה תוכלו לטייל באברסט עם הזום עד לנקודה המדוייקת שתבחרו להיות בה , מ ד ה י ם , לא? ואז… מה? הגעתם לפסגה, יופי, עכשיו מה? מה תעשו שם? לשם מה עליתם? מהי התכלית? מהי ההתפתחות שאת מסקנותיה תתנו למען ההתפתחות הכלל בריאתית? תמיד יש כזו כי לבריאה אין אינטרס לממן לכם התנסויות "סתם" . שם דבר הוא לא "סתם" . לכל דבר יש סיבה גבוהה, גם אם אינם מבינים אותה כעת. * הטכנולוגיה עוזרת לקצר תהליכים. כל מקום שתבחרו בכל נקודה בעולם וגם מחוצה לו- נגיש עבורכם – בתודעתכם: דמיינו את המקום שנשמכם כמהה להיות בו , צאו לטיול אסטרלי מחוץ לגופכם, שלחו את ה הולוגרמה להתבונן מבט על . שם, בנקודת המבט הזו, יתבהר לכם ה נ.צ המדוייק . קליק אחד על מקלדת המחשב ייקח אתכם לראות את המקום שבחרתם בתודעתכם. ה כ ל אפשרי , כי הכל אצלנו בראש- בבחירות התודעתיות שלנו . המיקום הפיזי שאתם נמצאים בו חסר משמעות כשלעצמו. מה שמשמעותי הוא המשמעות שאתם נותנים למקןם הזה שבו אתם חיים בשלום עם מי ומה שנועדתם להיות. * Which City Should You Live In? משחק משעשע שיעזור לך להבין מהו המקום שלך בעולם. הקליקו על הקישור ועופו… לאן אתם רוצים להגיע? ויותר חשוב, למה?
בית מודולרי שמגיע במכולה לכל מקום שתבחרו Mobile home -expandable building
בנייה ניידת מודולרית Mobile Houses
*
מיקום הבית הגשמי מסמל את הכמיהה שלנו להשתייך למשהו, להרגיש חלק ממסגרת שייכות משפחתית/ חברתית/ קהילתית/ דתית/ תרבותית/ פוליטית/ כלכלית…
תחושת השייכות
מוטבעת בליבות אנוש כחלק ממערך ההתנסויות באדמה (מסגרות) והמים (מערכות יחסים בינאישיות רגשיות) שבאנו לחוות כאן במעבדת הניסויים האנושית בכדה"א. השייכות למסגרת יוצרת הליכה עוורת אחרי הנחיות שהמסגרת מכתיבה. כשהחל העידן החדש ב 2012, מערך ההתנסויות השתנה מאדמה ומים לאש ואוויר וכל גם תחושת השייכות התרופפה מול מגמות העליה בעצמאות .
טכסט שכתבתי בפברואר 2012:
מהו המקום שלי בעולם? שנים על גבי שנים חשתי כחייזרית על הכדור הלא נכון. לא מצאתי את מקומי בשום מקום . עוד כילדה פילסתי את דרכי העצמאית: לא ב "מקובלים" ולא ב "לא מקובלים", מעולם לא הייתי כמו כולם כאן ואני שם. תמיד הייתי אחרת,לא באמת שייכת.
בדת היהודית יש מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום . מהו המקום הזה? הרי הוא האלוהים. ומהו ומיהו אותו אלוהים? למצוא את המקום שלי בעולם היה תהליך של 40 שנה הליכה במדבר. מצאתי אותו כשהתחברתי למקום הפנימי, להבנה שלי את עצמי כתודעה בוראת. שנים על גבי שנים הייתי נעה ונדה בחיפוש אחר "ה" מקום שלי בעולם. תרתי אחריו בשבילי הטבע, מצפון לדרום, ממזרח למערב , חציתי יבשות וימים,מלמעלה למטה, עד שהבנתי, הבנתי שהוא נמצא במימד אחר- לעומק: בפנים, בתוכי ומקור האנרגיה שממנו הוא שואב את קיומו נמצא מעבר למרחבי האדמה הפיזית, אי שם במחוזות הרוח. לקח לי הרבה זמן להבין שהמקום שאני מחפשת לחיות בו לא קיים. לא אהבתי את העולם הזה והתקשייתי להשלים עם קיומי כאן. רציתי לתקן את העולם ולברוא מציאות חדשה. ידעתי שיהה עליי ליצור אותה בעצמי, אבל תודעתי היתה מוגבלת למרחב הפיזי בלבד: חיפשתי שטח אדמה למקם בו את הבית הפנימי שלי. לא מצאתי. לקח לי הרבה זמן של נדודים ותהיה: למה? למה אני לא מוצאת את מקומי? עד שהבנתי שייהה עלי לבנות קודם בית תודעתי עבור הנשמה שלי לחיות את הייעוד שלשמו ירדה לעולם הזה. רק כשנמצא המקום הזה, רק אז, התבהר לי מהו המיקום הפיזי שמדוייק עבורי לחיות בו. אני יודעת היום שהבית הפיזי חסר משמעות כשלעצמו-לא ארבע הקירות ולא אוהל היורט שחלמתי לחיות בו בטבע. החומר בעולם הזה מכיל את המשמעות שאני בוחרת לתת לו .כל עוד התייחסתי לבית עשוי 4 קירות בטון ככלא , הוא אכן היה כזה וברחתי ממנו. רק כשהבנתי מהו המקום התודעתי שעליי לחיות את הוויתו, רק אז מצאתי גם בית פיזי שיכיל את המשמעות, שיאפשר לי לממש את הייעוד, שיתמוך בתסריט שחתמתי עליו. בתקופת נדודיי פגשתי אנשים רבים שמחפשים את מקומם. כאלו עם בית פיזי חסר משמעות, כאלו עם משמעות ללא בית פיזי וכאלו שהשכילו לחבר את הוויתם לשלמות הרמונית. אלו אנשים שחיים בתואם עם התסריט שנועד להם כשחקנים.
***
Sami Zibak: "מטרת הבית היא לעגן אנרגיה לתוך האדמה. בבתים שלנו, האנרגיה המעוגנת אל האדמה היא האנרגיה של האנשים שחיים באותו בית. האנרגיה היא דינמית, והקירות פסיביים. לכן, לעתים, הקירות סופגים לתוכם את האנרגיות שנמצאות באותו מקום שבו בחר האדם לגור. פעמים רבות מתרחש אצלכם מצב בו בתים עוברים ידיים רבות. עליכם להבין, כי כל סוג של אנרגיה נספג בתוך הקירות של הבתים. ולכן, הקירות מערבים ומכילים בתוכם בליל של אנרגיות, חלקן חיוביות יותר, וחלקן שליליות יותר. אך מטרתו העמוקה של הבית היא לספוג ולהכיל את האנרגיה הנמצאת בתוכו, מעצם האנשים החיים בו, ולעגן אותה אל תוך האדמה.
במהות העמוקה, הבית הוא הבורא. זהו הבית האמיתי שלכם, העמוק, העוצמתי, היחידי, האינסופי, הקיים בכל אחד מכם.
הבית הוא מקום פנימי של שקט, שלווה, הוויה, עוצמה, שייכות, מהות. כל אלה, יקירים ואהובים, מופיעים בו זמנית בתוך לבכם, רוחכם, העצמי האלוהי שלכם, ובבורא עצמו. והדבר בא לידי ביטוי ומימוש פיזי באמצעות הקירות שאתם בונים סביבכם ואשר משקפים את הבית הפנימי שבכם.
רעיון הנדודים מעודד אותנו להיות בתנועה, להכיר מקומות ואנשים חדשים, להיפתח לעולם, לנופים, לסביבות אנושיות מגוונות. תנועה היא תחילתה של כל התפתחות.
אממה: אולי הנדודים לא מחייבים תנועה פיזית? אולי מספיק שאנדוד בתודעה למחוזות רחוקים יותר משיד הדמיון תוכל אי פעם להגיע? פעם לא הבנתי איך ייתכנו חיי קהילה ללא מגורים פיזיים צמודים. היום אני יודעת שכל העולם המתעורר לתודעה חדשה הוא הקהילה שלי
נוודים אמיצים שיצאו למסע התפתחות אל הלא נודע ומבקשים מקום פיזי להניח ראשם ולתת לתודעתם מרחב בראיה שקט, ליווי בתהליכי שינוי תודעתי , מוזמנים "לישון על זה" , לחנות ללילה או כמה לילות שירצו, ולהמשיך הלאה מעוצמים.
לקחת פסק זמן , אפשרו לעצמכם לעצור הכל, לדייק מה אתם רוצים ומבינים שנכון לכם ורק אז להתקדם – כשאתם מבינים לאן ואיך ובעיקר- למה .
מצטטת את המילים המזוככות של אורנה שפרון שכתבה פוסט על נוודות בדיוק,אבל באמת בדיוק בדיוק בשעה שאני מצאתי חברים ויצאנו לדרך להרפתקאה חדשה – ראש השנה 2012.
אורנה שפרון מתוך עלון "באופן טבעי":
ביושבי על גדת הירדן באחד הימים של המפגש המסורתי בפארק, עלתה בראשי תמונת חיי הנוודים שבכל פעם מחדש בונים את אוהליהם, ועושים את המקום הארעי לביתם, כשהם יודעים שבעוד שבועות או חודשים ספורים, שוב יקפלו הכל ויצאו לדרכם, ושוב יבנו את האוהלים וכך עד סוף הימים. הימים יעברו המקומות יתחלפו והאנשים ימשיכו ללכת ביניהם מלידה לינקות, מילדות לבגרות, מבגרות לזקנה ולמוות. אני מדמיינת לי את יושבי האוהלים חיים את מקצב השינויים מרגע לידתם ועד למותם. הם יודעים את התנועה, את השינוי. הם יודעים לעבור ממקום למקום, הם יודעים להפרד, הם יודעים להתחדש. אשליית דיור הקבע אינה מסמאת את עיניהם, כפי שהיא זורה את החול בענינו. אני מדמיינת לי את נפשם נענית לַתנועה ומתאימה את עצמה לחיי נוודות. הבחנה ברורה בין עיקר לתפל, צמצום שנראה אכזרי אשר בלעדיו תנועה אינה אפשרית. נזכרת בתנועת הגלגל, גלגל המזל המסמל את תהפוכות גורלנו. פעם למעלה ופעם למטה. החיים בתנועה בהשתנות בלתי פוסקת. ככל שאנחנו מתרחקים מהמרכז התנועה גדולה יותר, הופכת יותר. וככל שמתקרבים למרכז התנועה קטֵנה, עד ללב היציב כעין סערה. יודעים הנוודים את חכמת לבו של הגלגל. שם, בתוך עצמם בנקודת הנפש הפנימית מוצאים את היציבות האיתנה הנדרשת לחיי הנדודים. יושבים בפתח האוהל, הרוח והמים נושאים איתם את כל המיותר, ומבטם צלול.
סתיו-חורף 2012 – מצאתי עצמי ללא בית, יושבת במרחבים ציבוריים שונים, עוסקת בכתיבת תכני האתר שינוי תודעתי שהוצאתי לאוויר העולם השבוע אחרי מסע תלאות מפרך וקשיים אדמתיים שעמדו כמכשול בדרכי. דילגתי מעליהם בקלילות כי ידעתי שזה המסלול שיוביל אותי למקום, "ה" מקום , המקום שבו אהיה שלמה עם מי ומה שהנני, עם מה שנועדתי לתת לעולם.למדתי שיעור בסבלנות לקצב האיטי של תהליכי האדמה. ביושבי בבית קפה, פגשתי אנשים, הורים שכרסו תחת עומס ההתמסרות לגידול הילדים בחינוך ביתי והחליטו שהם חייבים לממש את עצמם ובכך להוות מקור השראה לילדיהם. ישבנו יחד עם המחשב בבית קפה, ההוא וההיא וההם, ופתאם הבנתי שאני לא לבד כאן בחיפוש אחר המקום שלי בעולם. יותר ויותר אנשים מתעוררים עכשיו עם הבנות שמטלטלות את מערכת האמונות הישנה שלהם וגורמות להם לקום, לצאת מהבית הפיזי שלהם, ולחיות במרחב לא מוגדר של זמן ומקום שמאפשר להם לפתח את ביתם התודעתי.
יחד עם צמצום האחיזה באנרגיית האדמה – התלות בחומר, וצמצום יסוד המים – התלות הרגשית בכל דבר שחיצוני לי , מתחיל להתהוות מצב שבו המקום הפיזי שאנחנו חיים בו מתגלה כלא מתאים יותר לחיים החדשים שברצוננו לחיות. ברגע שנעיז לשחרר את האדמה והמים מהעבר- נוכל לעוף על כנפי הדמיון ולחוות את המקום המדוייק לנו לחיות בו- גם בחיים הארציים. איך? פשוט מאד: גם אם אנחנו חיים פיזית בדירת חדר צפופה בעיר- התודעה שלנו תוכל לחוות את המקום הזה כארמון- אם רק נרצה לראות בו ככזה. הדבר היחיד שמגביל אותך הוא התודעה. תרחיבו אותה אל מעבר למגבלות הטכניות ולגבולות הפיזיים הגשמיים ותוכלו למצוא עצמכם חיים במקום הכי קסום . איך יהה הקסם? ברגע שתחיו את הייעוד שלכם- תעשו את מה שאתם צריכים לעשות- תתנו את התרומה המיוחדת שלכם לעולם, למיקום הפיזי כבר לא תהיה אותה משמעות לחילופין: אם תגשימו את משאלות ליבכם להיות נוכחים פיזית במקום הכי נפלא עלי אדמות, אבל לא תממשו את הייעוד שלכם שם- תהה זו הוויה חסרת תכלית שלא תקבל מימון בריאתי. האנרגיה בעולמנו הולכת ומצטמצמת. הבריאה לא תבזבז אנרגיה על מימון חוויה לאדם שאיננה מפתחת אותו.
***
פייסבוק מוצפת במליון ואחד אלף תמונות מדהימות ממקומות חלומיים, עם נופים קסומים ובתים שהייתי "מתה" לגור בהם. בדורות קודמים, היינו צריכים למות מוות פיזי כדי להחליף את תפאורת חיינו . היום, אנחנו יכולים למות ולחיות מחדש באותו גוף פיזי. איך? ע"י שינוי תודעתי. ברגע שאנרגיית האש עולה אצלנו- הא גורמת לנו לרצות במשהו חדש, להיות במקום שמעולם לא היינו בו, לעשות דברים שמעולם לא עשינו. אנרגיות האוויר שנכנסות לעולמנו יותר ויתר- גורמות לנו להבין מהו המקום המדוייק לנו המותאם לתסריט שנבחר לחיות. יחד עם צמצום האחיזה באנרגיית האדמה – התלות בחומר, וצמצום יסוד המים – התלות הרגשית בכל דבר שחיצוני לי , מתחיל להתהוות מצב שבו המקום הפיזי שאנחנו חיים בו מתגלה כלא מתאים יותר לחיים החדשים שברצוננו לחיות. ברגע שנעיז לשחרר את האדמה והמים מהעבר- נוכל לעוף על כנפי הדמיון ולחוות את המקום המדוייק לנו לחיות בו- גם בחיים הארציים. איך? פשוט מאד: גם אם אנחנו חיים פיזית בדירת חדר צפופה בעיר- התודעה שלנו תוכל לחוות את המקום הזה כארמון- אם רק נרצה לראות בו ככזה. הדבר היחיד שמגביל אותך הוא התודעה. תרחיבו אותה אל מעבר למגבלות הטכניות ולגבולות הפיזיים הגשמיים ותוכלו למצוא עצמכם חיים במקום הכי קסום . איך יהה הקסם? ברגע שתחיו את הייעוד שלכם- תעשו את מה שאתם צריכים לעשות- תתנו את התרומה המיוחדת שלכם לעולם, למיקום הפיזי כבר לא תהיה אותה משמעות. לחילופין: אם תגשימו את משאלות ליבכם להיות נוכחים פיזית במקום הכי נפלא עלי אדמות, אבל לא תממשו את הייעוד שלכם שם- תהה זו הוויה חסרת תכלית שלא תקבל מימון בריאתי. החומר הקיים בעולמנו מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים לתת לו
בעידן הישן בחרנו להיאחז בשורשים ולכן לא זזנו. עכשיו תודעתנו מתרחבת להבנה שאם נשחרר אחיזה באדמה, נוכל להיות בהתפתחות המתהווה מתוך תנועה.
הפוסט הזה נכתב ועלה לאוויר בטו בשבט 2012. מאז עולמי התהפך לבלי היכר: השארתי את תיעוד ההתפתחויות אז , יחד עם הבנות חדשות. ממליצה להקשיב לתקשורי תודעת העל שמוטמעים בהמשך בנוגע לשריפה בכרמל כארוע מכונן חשוב בהתפתחות התודעתית שלנו)
טו בשבט 2013 : כי האדם כבר לא עץ השדה. כל מהותו של החג מאבדת משמעות. עבורי היה זה עוד יום בתהליך רציף של התפתחות תודעתית מואצת. הילדים אפילו לא ידעו שחג… היינו עסוקים מדי במחשב, כל אחד עם העבודה שלו…
*
ט"ו בשבט 2012 – חגיגת האדם את האדמה: יום של חיבור לטבע והודיה לעצים , לצמחים, על היותם חלק בלתי נפרד מקיומנו כאן
היום הזה מסמל עבורי את השינוי התודעתי העצום שחוויתי בשנה האחרונה: מעבר מכמיהה לחיי קהילה אקולוגית ברת קיימא בלב מרחב טבע בר, לתודעה עצמאית שתואמת לתדר אישי שלי: אקולוגית חדשה בלב מרחב עירוני .
רק חצי שנה עברה מאז ייחלתי למצוא פיסת אדמה טבעית ופראית לחיות עליה בתוך יורט-אוהל מונגולי, בשכנות לשבט משפחות חינוך ביתי שמגדלות יחד ילדים חופשיים .
רק חצי שנה עברה ומצאתי עצמי בקפיצה קוונטית שטלטלה אותי מכאן לשם והביאה אותי לעשות שינוי מהפכני בחיי: לעבור מבית בכפר לנדודים, עד שמצאתי דירה בבניין בעיר, מחינוך ביתי למסגרות, מתלות לעצמאות כלכלית/חברתית, מנישואים לגירושים, ממשפחה חד הורית למשהו חדש שאני אפילו לא יודעת לתאר מהו.
החיבור לטבע תמיד תמיד היה חלק בלתי נפרד מהוויתי.אז ועכשיו. מה שהשתנה הוא מערכת האמונות שלי ותפיסת העולם שבעזרתה אני מגדירה את מה שטבעי עבורי ואת הטבע שאני בוחרת לראות סביבי.
הכל בראש. אני בוחרת בתודעה שלי מה לראות . החושים הפנימיים הם המכתיבים לחושים החיצוניים-לעיניים, את הטבע שאראה סביבי.
משתפת בהבנות משתי החגיגות שליוו את ט"ו בשבט הזה: האחת במרחב ביה"ס הפתוח ברחובות שבו לומדים ילדיי, והשניה ביער הפיות בכרמל עם קהילת שומרי הגן.
כיאה לתקופת תפר בין עידנים , יש חפיפה בין ישן וחדש. המציאות החדשה בחיי החלה להיווצר בטרם המציאות הישנה התפרקה. זו בעצם השתקפות של רצף ההתפתחויות בבריאה: עידן חדש מביא איתו אנרגיות והבנות חדשות ומסגרות העידן הישן טרם התפרקו
בביה"ס, יזמו קבוצת ילדים והורים פעילים מגוון פעילויות:
ה"להיט" היה קישוט קיר בטון ברחבת הגינה ,באדניות שהוכנו מבקבוקי מים תלויים אנכית שמוחזרו למילוי באדמה ושתילת שתילים . יצירתיות ויוזמה חברו להבנת נחיצות בעשייה אקולוגית שמותאמת לחיים עירוניים, אך כך? אין דרך יעילה יותר?
יוזמי ומבצעי היצירה הזו לא ידעו כלל שיש לרעיון הזה פיתוח טכנולוגי-מקצועי חדשני ומתקדם שנקרא "קיר ורטיקלי". כך, בדר"כ אינני יודעים לנסח מהו אותו דבר חדש שמתהווה, אבל פרץ של יצירתיות ויוזמה דוחף אותנו לקום ולעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות: להיפרד מהישן ולעבור באומץ אל הלא נודע, ליצור יש מאין ואין מיש. עוד משלל הפעילויות: קבוצת מתבגרים שאחראיים על הפקה מוזיקלית . בת ה 6 שלי מגיעה לעברי בריצה ומשתפת:"אמא, אמא, את שומעת?הם משמיעים את השיר של העידן החדש וכולם רוקדים" (כוונתה לשיר מחכה/ריטה – "זה יבוא, כמו קו חרוט על כף יד ,זה יבוא, בטוח בעצמו, כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו"…)
הורים מורים וילדים,אבות ואימהות,ילדים צעירים בוגרים ומתבגרים עוסקים ביצירה: כאן מכינים מובליים מחומרים טבעיים: תרמילי עצים,צדפים נוצות, שם מניחים אבנים שטוחות באדמה כשביל גישה לגינה, פה ממקמים פינת ישיבה מגזעי עצים כרותים, אלו ממלאים אדמה וקומפוסט במריצה, מעבירים מדלי לדלי, ההם מרוקנים אותה לתוך גלגלים שמוחזרו והפכו לעציצים מרהיבים . הקטנים שותלים, הגדולים עודרים,חופרים,הצעירים מכסים. פירות משתפדים על מקלות בעיצוב דמויות חיות, נחתכים ונאכלים בהנאה ,זרדי ענפים מקבלים משמעות חדשה כשאחת הנשים קושרת אותן יחד ויוצרת דמות בע"ח , ילדים מחברים לגזע עץ מיוחד שלל חלקיקי טבע ויוצרים פסל סביבתי . קהילה רב גילאית של תלמידים צעירים ובוגרים, הורים, מורים,גברים ונשים יוצרת לעצמה בעצמה הוויה של חגיגת טבע, בתוך מרחב עירוני.
זה טבע? מאד שונה היתה החוויה הזו עבורי מבילוי ביער בין השקדיות, על האדמה, מאד שונה. אני לומדת להשלים -להיות שלמה עם השינויים מתוך הבנה שזהו כעת המקום המדוייק עבורי להיות בו.
הבנה אישית שנולדה מתוך הבנה גלובלית וחוץ בריאתית : שמה שנדרש כעת מאיתנו איננו להקים יישוב קהילתי אקולוגי -גן עדן בלב שמורת טבע פראית. מה שנדרש מאיתנו הוא להביא את האקולוגיה לעיר, להתמזג בקיים,לעזור לישן לעבור שינוי תודעתי ,לשנות תפיסה,לברוא מרחב הוויה טבעי חדש.
יומיים אחרי : מפגש קהילת שומרי הגן ביער הפיות בבית אורן
לכאן היה שייך ליבי משך שנים של כמיהה לחיי חופש במרחבי טבע בר. קהילה של אנשי אדמה וחזון שמשלבים רוח בעשייה האדמתית שלהם
ערב רב של משפחות, צעירים-מדריכים,מבוגרים וילדים, כולם כאן מתפרסים על קרחת יער ירוקה, כמו בסרט של "האורחים מהכוכב הירוק"
טור של אנשים מגיע משם,שיירה מהכוון ההוא, מביאים איתם שפע בסליהם העשויים קש, לחלוק עם חברים ומשפחה, משפחת האדם. יושבים על האדמה, מתחת עצי האלון, למרגלות גבעות בר ומרבדי כלניות פורחות באחו ירוק.
אלו האנשים שנועדו לשקם את נזקי האנושות בכדה"א ,לרפא את אמא אדמה,לחיות קיימות באופן שמכבד גם את שאר הברואים בעולמנו
פה מדליקים אש במדורה (ללא גפרורים,בטכניקות מסורתיות פשוטות), שם מכינים בובות מענפי עצים שזורים,וכאן מגלפים עם פטישי עץ ומפסלות ,טוטם בגזע עץ ענק – איורי חיות . שביל אדמה בוצית מוביל לתוך מעבה היער ושם, בינות לצמחייה הסבוכה, תלוי חבל שמשתלשל מגובה רב ולולאה בקצהו. טור ילדים מחכים לתורם להתנדנד בין שמיים וארץ . אני רוצה גם. הילדה הפנימית שבי יודעת שהיא רוצה אבל מפחדת. אני, עם כל כובד משקלי. רוצה. מפחדת. הרצון מתגבר על הפחד ואני מעיזה . פוסעת כמה צעדים אחורה ואז מזנקת לאחוז בחבל ונזרקת קדימה בתנופה. מרחפת באוויר אני צורחת בתחילה מרוב פחד ובהמשך-מתחלפת הצעקה לקריאה התלהבות. הופכת ראשי לאחור כדי להייטיב לראות את צמרות העצים סובבים סחור סחור . וואי, כמה שזה היה כייף.
לא הייתי זוכה להינות מהכייף הזה אילולא העזתי לנסות,להתנסות בחווית הריחוף הזו באוויר. לא האמנתי שאני-נעמה,עם גופי הכבד בן 40 שנים, ירחף לו ככה ,תלוי בין שמיים וארץ
שניים-שלושה חברה עם כלי נגינה מתחילים תנועה במרחב. מצטרפים אליהם עוד ועוד אנשים ונוצרת תהלוכה שלי שירה ונגינה: "נפתחים אל האור, נפתחים אל ה אווווור, נפתחים אל ה אוווווווררר"…
רכבת אנושית מרקדת לצלילי מוזיקה שמחה מתחילה להסתדר במעגל. אף אחד לא אומר מה לעשות,אף אחד לא מחלק הוראות . התנועה מתהווה מעצמה כשכל אחד ואחד מוצא את מקומו במעגל.
שלוש נשים עוצמתיות,מותיקות שומרות הגן, מהלכות בתוך ספירלה של אבנים ומדברות בינה נשית, מביאות חוכמה במילותיהן המדוייקות ,קוראות ומזמינות את הקהל להתחבר כל אחד ואחת לעצמו/לעצמה למעגל, לאמא אדמה.
אשה נוספת מצטרפת עם גיטרה ושרה בקול את קריאתה להרמוניה בין אדם ואדמה. ילדים עוברים בין הקהל במעגל עם סלסלות נצרים ומחלקים כדורי זרעים שהכנו רגע קודם לידיים המושטות. אנחנו חופרים בורות קטנים באדמה : בידיים,נעזרים בענף או באבן וטומנים את כדורי הזרעים יחד עם תפילה בלב: מזכירים לעצמנו מהם הזרעים שהיינו רוצים שינבטו בחיינו החדשים.
בסיום הטכס, לוקח כל אחד חופן בלוטים שנבטו ואנחנו יוצאים להטמין אותם ביער שנשרף בשריפה האחרונה בכרמל בשנה שעברה. זהו התפקיד לו נועדו האנשים כאן: לעזור לאמא אדמה לשקם את שפע הבר שהיה כאן טרם הביאה האנושות לפגיעה ,זיהום,דלדול משאבים ,ניצול.
סבא מבוגר עם חליל צד מנגן שירי טו בשבט מקבץ אליו את הקהל ומספר סיפורים . קבוצת הנוער של שומרי הגן מציגה קירקס היתולי פרי יצירתם בשיתוף עם הקהל. כמה מדריכים נותנים הרצאה על קורס לימודי מבוא של שומרי הגן שנפתח ,אשה קולעת נצרים לסלסלות,חבלים מענפי בננה,איש מסייע לילדים לקלוע למטרה בעזרת רוגטקה מענף עץ, נערה מאפרת את פני הילדים בקישוטי אדמה-בוץ על פניהם- הסוואה
ועוד ועוד ועוד… שלל פעילות אנושית , פשטות ושמחה. (ברקע-בסבך היער,כמובן: שרותי קומפוסט, מחסה טבעי מגשם, מטבח מאולתר ליד מדורה גדולה,גינת ירק המבוססת על עקרונות פארמקלצ'ר,בנייה בבוץ ,…)
איך?
איך אני משחררת את החיבור הכל כך ברור מאליו עבורי לאדמה , לטבע ועוברת לגור בבניין רב קומות בעיר?
לא יכולה להסביר איך, אבל יודעת שמשהו בי נפתח להבין את השינויים , להיות שלמה עם הבנת השלמות
המכנה מהשותף שאהבתי בשני ארועי ט"ו בשבט גם בביה"ס וגם היער: בשניהם חוויתי תחושה של קהילה אנושית הולכת מתהווה ומתעצמת , שפועלת בעצמה למען עצמה.
גם קהילת ילדי הורי ומורי ביה"ס הפתוח ברחובות, וגם קהילת מדריכי ומשפחות שומרי הגן, מזמנות אליהן אנשים שבוחרים לקחת אחריות על יצירת מציאות . בשומרי הגן ממחזרים מיומנויות קדומות מתוך כוונה לעזור לנאנשי האדמה להתחבר לטבע הפנימי שלהם.בביה"ס הפתוח ממחזרים חומר קיים לרעיונות חדשים המותאמים לחיים עירוניים.
עוד מכנה משותף הוא המאמץ ליצור יש מאין ללא הוצאה של אנרגיית כסף. תרבות חליפין במיטבה. תן לי ואתן לך.אנשים שפועלים בהתנדבות למען הקהילה, הרמוניה שמקורה באינטרסים משותפים , בהבנת האחדות-הבנה שהכל אחד: שנתינה לאחר היא נתינה לעצמי, שההתפתחות שלי תורמת להתפתחות האחר ,הסביבה, העולם, הבריאה כולה
