רגעי חסד – נפלאות הבריאה

כאן שדה הבר הפראי הפשוט התמים השלם, המושלם, ללקט ממנו רגעי חסד – אותם רגעי אושר שנוכחים בחיינו בכל זמן ומקום ומחכים שנבחר להבחין בקיומם.

רגעי חסד מאושרים, מאשרים לנו שבחרנו מדוייק: כשיש תואם בין הבחירה הארצית לבחירה הנשמתית שחתמנו והתחייבנו לממש עוד לפני שנולדנו

כולנו כמהים לחוות אושר כמצב קיומי תמידי, מה שלא באמת אפשרי כאן בעולם החלום, ושוכחים להבחין ברגעי החסד הקטנים שמתהווים כשאנחנו משחקים בתואם עם התסריט הנשמתי שלנו במרכז הבמה,בלי להסתכל לצדדים, בלי חלקי תפאורה מיותרים שאספנו עם השנים מבמות משחק של אחרים שלא באמת שייכות לנו, או של עצמנו- מגלגולים קודמים, בלי להתבלבל בטכסט, מדוייקים. אז אנחנו במיטבנו, אז אנחנו הכי נהנים. אז מופיעים רגעי החסד,רק כשבחרנו להבחין בקיומם. לא שנייה לפני.  אז נקבל גם מחיאות כפיים מהקהל.

רגעי חסד קיימים למכביר. ככל שנלקט רבים יותר לתודעתנו – כך ניצור עבורם מקום להתרבות ולהטעין אותנו באנרגיית שמחה במשחק החיים . נפלאות הבריאה מתגלמות בשיא תפארתן דווקא בדברים הפשוטים , התמימים, הנסתרים מן העין 

*

מוזמנים להוסיף את רגעי החסד המועדפים שלכם בתגובות בסוף הפוסט.

6/7/18 כשאיש מים שעסק בעבודת אדמה עושה שינוי תודעתי ומתחיל ללמד ילדעים טכנולוגיה ובריאת מציאות 

אחד מאותם רגעי חסד מאושרים שמאשרים לי דרכי לקדם שינוי תודעתי : כשחבר איש מים שהכרתי לראשונה במידברן 2015 כשעזר לי לתקוע בזנטים באדמה ועוסק רוב חייו בעבודת אדמה (גם הוא כמוני מקדם יער מאכל עירוני…) , מספר לי שהוא מתחיל ללמד ילדעים בביה"ס טכנולוגיה ובריאת מציאות. אח. כמה אני אוהבת את העידן החדש הזה… איזה כייף זה לגלות יותר ויותר אנשים שמאתגרים עצמם לצאת מאזור הנוחות המוכר וללמוד/לחקור/לנסות-להתנסות באש ואוויר יותר מאשר באדמה ומים. וכשהאנשים האלו הן נשמות טובות שמלוות את תהליכי הלמידה שלילדעים, אני בשמיים.

10/4/18 כשילדה מתעוררת באמצע הלילה מעולם החלום ומגלה את האמת 

רגע חסד בצט עם ילדה שהתתעוררה מעולם החלום ומצאה אותי ב 4 בלילה באוויר: "עוד כמה ימים אני חוגגת 18 .. ומגיל קטן אני מרגישה סלידה לתבניות. כל מה שאומרים לנו שאנחנו צריכים לחשוב ,לעשות,להרגיש
מסגרות. העולם הזה שהרסנו… אנשים מרוכזים בעצמם אבל בעצם לא יודעים בכלל מי הם. מנותקים. נשאבו למירוץ החיים
אני פשוט מבינה שכל מה שלימדו אותי להאמין בו עד היום הוא שגוי
אני מחפשת את האמת ומצאתי אמת אצלך "

8/2/18 כשילד שאני מלווה מראה לי שיר שכתב : הרוח שמראה לי את האמת

רגע חסד: כשילד שאני מלווה מראה לי שיר שכתב : הרוח שמראה לי את האמת . קישור לעוד מכתביו מופיע כאן  ילדעים כותבים 

30/1/18 כשילדעים רואים בי כתובת להתייעץ איתה

זכיתי לחוות הערב רגע חסד מאושר שמאשר לי שאני עושה בדיוק את מה שאני אמורה לעשות: כשילדה שלא מכירה אותי אישית אבל עוקבת אחרי התכנים שאני מעלה ברשת לילדעים, פונה אליי ואומרת לי "מודה לך וליקום ששלחו אותך אליי!!!" והיא מרגישה נוח להתקשר אלי ולבקש עצה איך להתחבר לילד הפנימי כי היא מרגישה כבויה ושהיא ישנה הרבה ומרגישה שהיא לא מתפתחת , אני יודעת שאני עושה את העבודה שלי היטב. הגעתי לנקודה שבה ילדעים רואים בי כתובת להתחבר למי ומה שבאו לעשות ולהיות כאן. אז אולי אני נחשבת הזויה בעיני הרבה אנשים אבל מה שחשוב זה מה אני חושבת על חשיבות נוכחותי כאן והיום הבנתי כמה אני חשובה.
*
תודה תודעה

22/12/17  כשבתי מגשימה את חלומה ללמוד וללמד

מעולם, מעולם ב 46 שנות חיי הפיזיים לא בכיתי כמו שבכיתי היום. צרחות צירי הלידה של אף אחד מילדיי לא משתווים בכלל לעוצמת הבכי שלי היום. גם לא זעקות השבר כשהתרסקתי לרסיסים בשעת המוות התודעתי שלי לפני 6 שנים כשאיבדתי את *כל* מה שחשבתי שהיה לי. אני יושבת וכותבת את המילים האלו ולא יכולה להפסיק לבכות, זה עולה בי שוב ושוב בכל נשימה. עוצמת הבכי של היום לא נמדדת בדציבלים ששומעים באוזניים הפיזיות. זה הקול הפנימי ממעמקי הנשמה שלי קורא בעוצמה כזו עד שהליבה שלי במישורים הגבוהים תשמע ותתמלא אושר.
כן, אושר.
בכי מאֹושֶׁר
כזה שמאשר לי שבחרתי לממש במדוייק את זכות הבחירה ברשות הנתונה לי – זו שתואמת במדוייק את החתימה הנשמתית שהתחייבתי לה לפני שנולדתי.
בכי אמיתי שמהול בצחוק הילד הפנימי.
התוודעתי אליו לראשונה לפני שנתיים וחצי, כשנגלה לי הנני ובחר בי להביא אותו לאוויר העולם . אז, היתה פעם ראשונה שחוויתי חיבור כל כך חזק לאמת. אבל אז זה היה רק הפרומו לעומת רגע החסד העוצמתי והמעצים שזכיתי לו הבוקר .
*
בתי הבכורה גדלה עם 4 אחיה בחינוך ביתי. רק בגיל 12 בחרה מרצונה החופשי להכניס עצמה למסגרת בית ספר . כמה שאני בזתי למערכת החינוך וכמהתי שתתפרק, כך היא כמהה להתחבר אליה. אני שנאתי את מסגרת הלימודים והיא אמרה שהחלום שלה להיות מורה. דרכינו נפרדו. היא ניתקה קשר ולא דיברה איתי כמה שנים. נדרשתי לשחרר את כל ארבעת ילדיי ולהיפרד מהמהות האימהית שהייתי ולגדל את הילדה שהנני . זה היה סוף העולם עבורי. מתתי.
*
מבלי שידעתי על כך, הסתבר לי בדיעבד , שהיא יזמה והגישה בעצמה עצומה לשר החינוך בדרישה לפתוח תיכון המשך לביהס הפתוח שבו למדה כי אז עוד לא היה. וכך אכן היה. בזכותה יש היום ביהס תיכון פתוח ברחובות. התמלאתי גאווה.
*
למרות הנתק בנינו (אינני נוכחת פיזית בחייה היומיומיים) , הבנתי שהזרעים שזרעתי בתודעתה ב 12 השנים שבהן כן זכיתי לגדל אותה ולגדול איתה: לקחת אחריות וליצור את המציאות שהיא רוצה , קיימים ויגיע יומם לנבוט
*
רק לפני חצי שנה סיימה בתי את מבחני הבגרות עם תעודת הצטיינות. (ילדה שבגיל 12 רק התחילה ללמוד בביה"ס, כן…). אני אמרתי לה תמיד שציונים ובגרויות זה שטויות בזבוז זמן והבל הבלים אבל היא בחרה להצטיין בלימודיה. הכל 100% שלה. אני לא לימדתי אותה כלום. כלום. חיינו unschooling . כל מה שלמדה זה היא לימדה את עצמה בעצמה. . שוב התמלאתי גאווה בה – לא על התעודה אלא על מה שעשתה איתה: קרעה אותה לחתיכות וחילקה לכל ילדי כיתתה , אמרה להם שכל אחד מהם מצטיין בדרכו.
*
והיום: היום היא מורה חיילת בשנת שרות, מלמדת נערות בסיכון ומגישה אותן לבגרות . בשיחתנו היום סיפרה שהאושר הכי גדול שלה זה שהן אוהבות ללמוד בזכותה. נערה שהיא מלמדת שנשרה מכל מסגרות , עשתה היום את המבחן הראשון בחייה ועברה בהצלחה.
*
הילדה הזו שגידלתי בחינוך ביתי כי רציתי שתאהב ללמוד מתוך סקרנות טבעית ואמיתית , הכי מאושרת כשהיא לומדת ומלמדת. כמוה כמוני. היום זכיתי לראות את הניצנים הצעירים במציאות הגשמית. זה כלום לעומת תמונת המציאות העתידית שאני רואה בעיני רוחי. היא עוד תגיע רחוק הילדה הזו. רואה אותה כמו מרווה קולינס – מקימה רשת של מרכזי למידה לילדעים שאוהבים ללמוד.
*
כמה לפעמים נראה לנו שהילדעים שלנו כל כך שונים מאיתנו, ובתי באמת באמת שונה ממני בכל מובן אפשרי. אין לכם מושג כמה . ובכל זאת, כמה בהירה לי התוכנית הגבוהה למה בחרה בי כאמא ולמה בחרתי בה אני כבת.
*
כן ירבו רגעי חסד מאושרים כאלו בחיינו.
*
היום נשלח באוויר ניוזלטר דצמבר – כל מה שחדש החודש באתר שינוי תודעתי.
לפני השיחה עם בתי , הטמעתי בראש הדף משפט מפתח של הנני: "ככל שאנו מדייקים בבחירותינו, קטנים מאמצינו" . ככל שאני מוייקת יותר בבחירותיי, אני זוכה לחוות יותר רגעי חסד: הם אלו המופיעים בחיינו כשהבחירה הארצית שלנו תואמת לבחירה הנשמתית
*
מוזמנים לקרוא את לקט רגעי החסד שדגמתי לאורך השנים בפוסט : רגעי חסד – נפלאות הבריאה – אתר שינוי תודעתי. קישור מוטמע בתגובה הראשונה.
*
תודה תודעה
תודה לי שהיה לי האומץ להיוולד שוב לגלגול החיים הזה כדי שאוכל להגיד לבתי היום כמה שאני גאה בה והיא תשמע (כי אם לא הייתי חיה כאן בגוף פיזי אין מצב שהיא היתה שומעת. היא לא מאמינה בשטויות הרוחניקות של אמא שלה)
 
אהבנה, נעמה

18/10/17  כששותף בקבוצת פייסבוק אומר: אנחנו השליחים

רגע חסד מאושר שמאשר לי שזרעי התודעה שהפצתי ברוח לא רק נבטו אלא מניבים פרי: כשחבר בצוות ניהול בקבוצת רחובות דרושים שיצרתי ואני מנהלת
כבר 5 שנים, מסביר לחברה חדשה על מדיניות סינון המודעות באופן כזה שלא מאשרים הודעות שמציעות עבודה שהיא כסף קל מהיר ופסיבי אלא " המטרה שאנשים ימצאו את הייעוד שלהם, אנחנו השליחים" אני יודעת שעשיתי את העבודה שלי. (הבהרה : הטכסט בתמונה זה בין שני חברי צוות ניהול, לא אני כתבתי)

ולא, החבר הזה לא לומד את תודעת העל ואפילו לא קרוב, אבל הוא חש שליחות לעשות את העבודה שאנחנו עושים

19/1/17

כשאני שואלת מישהיא שעוקבת אחרי התכנים שאני מעלה לאוויר, איפה הבן זוג שלה , היא עונה : " הוא עם הילדעים " . עשיתי את זה. הטמעתי בתודעת אנוש את המילה הזו. תודה תודעה

15/10/2016

שמי נעמה. השיעור שלי הוא להיות נעימה, מה שמאד מאתגר עבורי כי אני כאן להביא את האמת הישירה וזו לא תמיד נעימה לשמיעה. הודות לתהליכי השינוי התודעתי שעברתי ועוברת , שיפרתי את מיומנויות התקשורת הבינאישית שלי וראו זה פלא: איזה הד נפלא אני מקבלת חזרה שיאשר לי שאני בדרך הנכונה: "נעים לשמוע אותך"…כך אמרו לי 6 אנשים שונים לאחרונה בשידורי מדברים תודעה לפנות בוקר. לקבל הד נעים שכזה, זה… זה זה! זה רגע חסד שאני יודעת שאני משחקת במרכז הבמה את תסריט הנשמה

7/10/2016

איך התרגשתי היום להיות עם ארבעת ילדיי, לא ישבנו יחד רק אני והם 5 שנים מאז… כמו ילדה קטנה שאיבדה את אמא שלה ואז נפגשים עם אנחת רווחה כאילו מעולם לא נפרדנו ולעולם לא נפרד. אז כזה… זה רגע חסד שאני קולטת שאני כנראה עושה משהו טוב אם זכיתי להיות ראויה לילדיי והם רוצים לקבל את האמא שאני, למרות כל מה שעברנו ב 5 השנים האלו.

22/1/2016

תשובה שרק הבת שלי יכולה לענות: אתמול נשאלה (אחרי נסיעה מקצה הערבה לרחובות):" איך הגעת לפה?" היא עונה בשאלה חזרה :"כאילו פיזי?"
מי ילדה של אמא?…

22/12/2015

רגע חסד, ניצוץ נחת רוח: כשרופא השינים שלי אומר  "תודה תודעה"

10/12/2015

רגע חסד עבורי לגלות שבתי הבכורה מסיימת את עבודת החקר- גמר הבגרות בהיסטוריה במשפט : we are all one. אותה ילדה שבחרה להיפרד ממני לדרכה העצמאית  ומשך שנים לא היתה איתי בקשר כמעט, מזכה אותי ברגע של אושר מזוקק להתוודע לניצני תודעה שצמחו מזרעים שזרעתי.  כנראה שאפשר לגדל ילדים גם מרחוק עם אש ואוויר ולא רק עם אדמה ומים…

14/11/2015

רגעי חסד עם בני הצעיר – ילד אוויר בן 7 וחצי:
– "אמא, אני יודע מה אני אתן לך מתנה ליום ההולדת , אני אמצא לך תלמידים"
-וואלה… סבבה,זו המתנה הכי טובה שאקבל, כי ככה אוכל לתת אותה לאחרים…
אנחנו ישנים על חוף הים באילת, כן? שתבינו: בלי מחשב ובלי כלום. מים ושמיים,רוח אדמה. ואש- כוח הרצון הבורא. נקי. עוד לפני שהספיק ספק לחלחל ביכולתו לעשות זאת, או איך ומתי , באותה שניה נשלחת לי הודעת צט בפרטי בפייס: "שלום נעמה, אני מתעניינת בקשר ללימודי תודעת העל". ככה. כמה מדוייק> ככה מהיר . אלו הילדעים החדשים. ילדי האש והאוויר בעידן החדש  יודעים לברוא מציאות בכוח התודעה גם בלי ללמוד את מידעי תודעת העל משך שנים. ככה. זה בא להם טבעי כי צרובה בהם כבר בילדאין התוכנה שירדו איתה downloded. הם מבינים את הסיבה הגבוהה שלשמה הם כאן. פלסו להם דרך, פנו להם את הבמה. הילד יודע מה הוא אומר.

28/11/2014

רגעי חסד מופיעים בחיינו כשהבחירות הארציות שלנו בתואם לתסריט הנשמתי, כשאנחנו משחקים במרכז הבמה. בדרכי חזרה מטיול רגלי לדואר המקומי, חבורת ילדי השכונה חוזרים מביה"ס ורצים אלי: " נעמה, נעמה, את זוכרת שהראיית לנו בכתה ב במחשבים את האתר הזה עם הצורות הגיאומטריות והצבעים ? תזכירי לנו איך קוראים לו… אמא אחת מלווה אותם ושואלת: את המורה שלהם עכשיו? לא… הייתי פעם… לפני שנה וחצי…והם זוכרים אותך ואת האתר הזה מאז?… -"אמא, היא אמרה לנו שהיא לא מורה אז אל תקראי לה מורה. היא נעמה. אז ככה אנחנו זוכרים…"  זה מה שנקרא נחת רוח.

27/11/2014

רגע חסד, עוד אחד מאותם… עזרתי לילדה בת 11 לפתוח מייל כדי שתוכל להיות עצמאית יותר ולמחרת קיבלתי ממנה דוא"ל: " נעמה אני מיחפישית סנתיר כי אני לומידית לינגין את יכולה לחפיש לי ביחינם"  הילדה ממשפחה דלת אמצעים וגם לי אין אפשרות לממן לה פסנתר… מה שכן יש לי זה את אש הידיעה את היותי תודעה בוראת . פירסמתי הודעה בפייסלנד שנפוצה  עם הרוח וכל העולם ואשתו נרתמו למשימה: Mati Ale מת"א תרם את הפסנתר וכסא ומתכוונן , Miki Golan הגיע מחו"ל ולמחרת נסע מאזור מודיעין עם רכב ועגלה ועזר בהובלה יחד עם האב והדוד שהורידו את הפסנתר מקומה רביעית בלי מעלית והעלו אותו אח"כ לקומה 3 , רן כרמי מירושלים התנדב לממן כוונן מקצועי , ועוד תורם בסתר שהתנדב ללמד את הילדה שיעורים פרטיים ללא תשלום ורבים מכם עזרתם להפיץ את המשאלה במחוזותיכם, עד שקולה נשמע… היום אמא של הילדה (בת האומנה שזכיתי להיות לה אמא) התקשרה אליי קורנת מאושר : "את לא מאמינה , נעמה: היא כבר מנגנת "אמא יקרה לי"… אז  תודה תודעה . אני מודה לבריאה על זכות הבחירה שבחרתי בה לדעת את היותי תודעה בוראת שחיה את ייעודה: לפלס דרך לילדעים לממש ייעודם.

10/9/2014

מימשתי היום חלום שחיכה לי מגיל 16: לטוס באופנוע.  שיואו, איזה כייף זה היה. ישבתי לי מאחור ושרתי ברוח בקולי קולות. והכי מפתיע זה שזה לא היה האביר החתיך שתמיד פינטזתי עליו אלא מי שלמדה ולימדה איתי את מידעי תודעת העל. היא באה לקחת אותי לפני השיעור כדי שאספיק לעזור לה עם הטכנולוגיה: לפתוח אתר ברשת קהילת שינוי תודעתי. בדרך עצרנו ללקט סברסים. יאמי… קולטים מה הולך כאן: החלום שלי מומש ע"י שליחה של תודעת העל בדרך לעבוד על אש הטכנולוגיה וללמוד תודעה.איך הכל בתואם.  כייף לקבל אישור מהבריאה שאני בדרך המדוייקת עבורי… רגע חסד. 

תראי אותי ,אני ממריא גבוה,הראש נקי,חיוך טיפשי, לא מביט אחורה היית מאמינה ? לעוף מכאן הכי רחוק בעולם הזה כמו ילד שרוצה לבנות כנפיים יודע שיגיע לשמיים… 

5/9/2014

הבוקר שמגיע בסוף לילה לבן, הוא הכי מזוקק . שומעים את השקט? אפילו הציפורים עוד לא התעוררו ופנסי הרחוב עוד לא כבו . זה רק אני כאן עם השקט שבי. לקח לי כל הלילה להירגע. רק הוא מאפשר את זה, את תחושת הזמן שכאילו עוצר מלכת. רגע החפיפה הזה שבו הירח והשמש מחליפים משמרות : הוא שוקע והיא זורחת, הוא נעלם והיא מתגלה,הוא מואר והיא מאירה. נקודת תפר בין הישן שעבר והחדש שמתחיל. שם-כאן ועכשיו אני במייטבי, נוכחת עבור מי מכם שכבר עברו הרבה חושך בחיים ונדמה שזה לא נגמר כי עוד לא האיר הניצוץ הראשון. אין לכם מה לחכות שיידלק. זה אתם שצריכים להדליק אותו, את עצמכם בעצמכם. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא…. 

22/7/2014

5:14 .האור האחרון של הלילה נכבה ומפנה מקומו לאור הראשון של בוקר חדש, ואיתו- ציוצי הציפורים המתעוררות ראשונות לבשר את הבשורה של מבשרי השחר…הירח עדיין נוכח, מחכה למיזוג ההרמוני עם קרני האור הראשונות של השמש. אני אחרי לילה לבן- עונג צרוף. אתמול הייתי בפגישה עם צוות מדענים פיזיקאים ואחד מהם הסביר שזמן הוא בעצם רגע צילום פריים אחד. עבורי, כל רגע כזה הוא רגע חסד מזוקק שבו אני חיה את מי ומה שנועדתי להיות . כל פריים מהלילה הזה נצרב בתודעתי כזמן איכות להתפתחות שבו השקט בחוץ מזמן מרחב התכנסות לשקט בתוכי. כן ירבו רגעי חסד כאלו יותר ויותר בחיי. לומדת להינות מהמתיקות של החיים.

10/7/2014

רגעי חסד הם אלו שמופיעים כשאתה חי בתואם מדוייק לתסריט שלך  ויודע בדיוק מה אתה רוצה ומה נכון לך לקבל.  הרצון שלנו מקודש בבריאה, אבל כדי לקבל- צריך לדייק את הדרישה .
מעשה שהיה כך היה: ביקשתי היום עזרה טכנית ממתכנת וורדפרס ונשלח אליי מישהו שדרש יותר כסף ממה שחשבתי שאני יכולה להרשות לעצמי לממן. את כמות הכסף בארנק אני לא יכולה לשנות אבל את המחשבות שלי כן. עשיתי שינוי תודעתי והבנתי- יש לי מימון חתום מראש למשימה הזו. אני יודעת מה אני צריכה לעשות ומי שנועד לעזור לי בזה יישלח אליי במקום ובזמן המדוייק. וכך היה. במקום לשלם למתכנת היקר, עזרו לי בחברת האיכסון לפתור את הבעיה הטכנית , אבל היות וביקשתי מימון גם כספי – הוא הגיע. לא עברה שעה ודפק על דלת ביתי מישהו שעזרתי לו פעם בתהליכי השינוי שהוא עבר. לא היינו בקשר מאז משך שנה וחצי, והנה הוא הגיע עד אליי כדי להודות לי ולתת לי כסף- מעשר שהוא מפריש מעבודתו כתרומה עבור התמורה שקיבל ממני אז. נפלאות הן דרכי הבריאה… ואני הרי היא הבוראת… נפלאה שכמותי.

16/3/2014

"אמא, אני כל כך אוהבת אותך שבטוח אבחר בך להיות אמא שלי גם בגלגול הבא" .רגע חסד הוא זה שמופיע כשאנחנו משחקים במרכז הבמה שלנו את התסריט המדוייק…כן ירבו.

10/2/2014

רגעי חסד מופיעים בחיינו ברגע שאנחנו בוחרים להבחין בקיומם ככאלו. רגעים של אמת פשוטה. תמימות. טוהר.

סרטון גילוי הגשם  -ילדה בת שנתיים מזכירה לנו כמה קסום  רגע הגילוי הראשון של גשם המים היורדים משמיים. הפכנו כהי חושים למה שנדמה כברור מאליו אבל הוא לא. מי ייתן וכולנו נתרגש ככה בכל רגע מחדש, עם כל גילוי חדש

1/1/2014

תשמעו,אני אוהבת את נפלאות הבריאה ומוקסמת כל פעם מחדש מהעוצמה והמהירות שבה עוברים תדרים באמצעות הבנות ומילים. מעשה שהיה כך היה: אתמול שידרתי מסר בקהילת קח תן רחובות המדהימה שיצרנו – ביקשתי כמה שקיות ניילון – כאלו רגילות, מהסופר, כי אני לא משתמשת ויודעת שיש הרבה אנשים שצוברים עודפים כי חבל לזרוק, אבל הם עוד לא במקום של להפסיק לצרוך אותם וחשבתי שיהיו מי שישמחו להעביר לי כמה. בקיצור- פירסמתי סטטוס פשוט. והנה, הבריאה (זו אני הבוראת, כן…) שמעה קולי ושלחה אליי מישהיא ששלחה אותן עם בן זוגה . הוא,שבכלל הגיע לעזור לי להוריד תוכנה למחשב- נשמה טובה שנשלחה ללוות אותי בעבודה עם ילדים בביה"ס בכיתת מחשבים. קבעתי איתו בלי קשר… קולטים את הקשר? אתם מתחילים להבין שהכל קשור? שהכל בתואם? שכולנו מחוברים לאותה רשת אנרגטית אחת? אז מה אני מתרגשת כל כך מכמה שקיות ניילון שלא יתכלו עוד 500 שנה? אני מתרגשת כי מבינה שהחומר הכימי שלהם לא עשוי מנפט שמזהם את הסביבה. הוא עשוי מאהבה. כן. כן. כן. אהבה. תשומת לב. ולא רק של המישהיא הזו והמישהוא ההוא. מסתבר שעוד מישהיא חשבה עליי  והיא שהעבירה למישהיא שהעבירה למישהוא להעביר לי, כדי שאעביר לילדים. אתם קולטים כמה ידיים אוהבות הטעינו את שקיות הניילון האלו? מבינים כמה ידיים עברה האהבה הזו בדרך אלינו? מבינים שערך החומר הגשמי של השקיות לא נקבע לפי ההרכב הכימי שמהם הן עשויות אלא מהמשמעות שאני בוחרת לתת להן?

אח. נחת. מודה מודה מודה על רגעי החסד הקטנים שממלאים את החיים בשמחה. רגע קטן, אבל מזוקק. מה הופך אותו לכזה? הבחירה שלי להבחין בקיומו ככזה. טהור ותמים. שלם. רגע אחד. כן ירבו. כי טיפה עוד טיפה ,עוד טיפה, תהיינה לים

5/10/2013

אתמול חוויתי לראשונה בחיי רגע אושר אמיתי. לא ידעתי שהוא יכול להתקיים בעולמנו עד שלא חוויתי אותו . אז זהו, שהוא לא התקיים בעולמנו. הוא התהווה בעולם האמיתי.רגע של חיבור מושלם והרמוני שבו אנרגיה עוברת ממני ואליי יצרה בי תחושת שלמות, תחושה שהגעתי למקום לזמן ולהוויה שמדוייק עבורי להיות בה. הרגע הזה התקיים על הגבול הדק שבין מציאות ודמיון. לא בעצם לא. הוא היה אמיתי לגמרי. כמה אני כמהה להישאר שם עוד, בעולם האמיתי. כמה קשה לעשות את הסוויץ הזה כל פעם חזרה לעולם החלום

25/7/2013

היום בשיעור תודעת העל לימדתי על הולוגרמת החסד שהיא סוג של מערכת בקרה לאשר לנו אם אנחנו אכן חיים בתואם לתסריט שהתחייבנו לו מול תודעת העל לממש. מודה על הזכות הזו שבחרתי בה לחוות רגע חסד היום  – הנאה צרופה , סיפוק שממלא אותי אושר, ידיעה פנימית מזוקקת שאני אכן עושה את מה שנועדתי לעשות. ככל שאבחר להבחין בקיומם של רגעי חסד כאלו ואחרים, כך אמקד את תשומת ליבי על חווית ההצלחה ואזמן אותה שוב ושוב לחיי

12/6/2013

כמה מילים אישיות לאנשי הלילה שבנינו: מי שהשקט  עושה לו את זה, מי שמתמסר לרגעי החסד האלו שבהם כל העולם נם את שנתו ואנחנו- אנחנו בזמן ההתפתחות, זמן האיכות שלנו עם עצמנו. כל חודש, כשמסתיימים ימי המחזור החודשי שלי,הגוף שלי נכנס לעירנות קבועה- כמו שעון  ואני מוצאת עצמי נהניית לי מלילה לבן. הזמן כמו עוצר מלכת ויש תחושה שיש מרחב נשימה ארוך שמאפשר לי להיות נוכחת בקצב איטי, בזמן שלי, כאילו אני העירנית היחידה וכולם סביב קפאו על מקומם, pause כזה שבו אני בתנועה איטית קדימה, ללא הלחץ שהיום מביא איתו. מודה.

4/6/2013

כמה ציפורים מצייצות כשמתחיל לעלות האור הראשון של בוקר חדש. סינפוניה הרמונית של ציוצים, רגע חסד, עולם טהור ושקט, ללא רעש בני האנוש ומכונותיהם, צלילות

22/5/2013

הרגע הזה שבו  הבריאה שומעת קולי ושולחת לי את  שביקשה נשמתי לצורך מימוש הייעוד, רגע של אושר צרוף, רסיס הודיה על השתקפות הטוב שמהדהד ממני ואליי

ידעתי את שאני זקוקה לו לצורך מימוש חלק  מהשליחות , ביקשתי, דייקתי מה אני רוצה ווידאתי שזה אכן מדוייק עבורי, חיפשתי את האדם המדוייק שיעזור לי לממש, הפכתי כל אבן בכל פינה , נתקלתי במחסומים של אנשים שלא מבינים על מה אני מדברת בכלל. חיים בתודעת כסף כסף כסף ולא מבינים שכסף הוא רק סוג אחד של אנרגיה ויש סוגים אחרים שערכם לא נמדד במספרים על ניירות . את האדם הזה זימנתי. זה שמעריך את העשייה שלי למען עולם טוב יותר ורוצה לתרום את חלקו , מהידע הטכנולוגי שלו לעזור לי לפתח מרחב וירטואלי מהפכני שמשנה את כל כללי המשחק הגשמיים כאן בעולם החלום. מרחב שמיועד למי שכבר התעוררו. איפה הם אותם אלו? לא צריכה הרבה, רק אחד. ברגע האחרון, כשכבר כמעט אמרתי נואש, אז זה הגיע. כמו בלידה – רק כשאת כבר לא יכולה יותר -רק אז מגיע הרגע המדוייק לוולד לצאת לאוויר העולם. חייבת אני לחוות את מדרגת הקצה הזה, העמידה על סף התהום, רגע לפני ייאוש, אז מגיעה הגאולה…
אח, אני מתה על העידן החדש הזה. אוהבת את נפלאות הבריאה, את הדרך הקסומה שהם מובילים אותי בה עד שאצליח לממש. הנה זה בא. ברוך הבא. בוקר טוב.

11/5/2013

קולות הציפורים המצייצות עם אור ראשון בבוקרו של יום חדש, שמעתם כמה רבים הם? כדי לשמוע צריך לבחור להקשיב. צריך להתמסר לשקט ולדוג את האיכות המזוקקת הזו מבין ים הגירויים ועומס משימות היום יום. זוהי האיכות המיוחדת שלפנות הבוקר נותנת לנו – הזדמנות לחוש, לשמוע את קולנו הפנימי נוכח במלוא עוצמתו מול השקט שבחוץ

4/5/2013

ציוץ ציפורים עם אור ראשון של בוקר חדש. שום דבר לא מובן מאליו. הכל ראוי לבחינה מחדש. מלקטת את המדוייק מתוך אינסוף הזדמנויות. רק הקיומי מוצא מקום להתממש בקיום, בייקום

1/5/2013

רגע מזוקק שבו הבריאה שמעה קולי ברגע שיצרתי את הוויתה בתודעתי. רציתי משהו, חשבתי עליו, דייקתי את ההבנה איך נכון יהיה לממש – והופ — הבריאה כבר שמעה קולי והמחשבה התהוותה למציאות. זו משמעותו של הזמן הקוסמי – שבו עבר הווה ועתיד הם אחד (בניגוד לזמן הלינארי שבו יש פער גדול בין מחשבה ומציאות). קסם. פלאי הבריאה . נרגשת כל פעם מחדש לראות את זה עובד.

20/4/2013

רגע חסד : הארה אווירית=הבנה

הבנתי הרגע למה בחרתי לחיות בגוף פיזי של אשה על אף שמהותי אנרגייה זכרית של אש ואוויר : זו מתנה שקיבלתי כדי שלפחות פעם בחודש תהיה לי הזדמנות להתחבר לעולם הפיזי והרגשי שלי. דרך המחזור וההורמונים – הם שמזמנים לי לחוות את הרגש מזווית אנושית "נורמלית", הם יוצרים אצלי רצון לנקיון ברמה הארצית,לטיפוח הגוף והנפש שלי

15/4/2013 

רגע חסד

השקט שהלילה מביא איתו
אשליית הזמן שכמו עוצר מלכת
חשה כל רטט, כל רחש רוטט
פורט
על מיתריי

10/4/2013

גשם מטורף יורד בסוף האביב. למה עכשיו? יש אי סדר שם למעלה. אולי סדר חדש?
גשם של מים משמיים משקה את הזרעים שזרעתי בעמלי לפני זמן כה רב
גשם של הבנות שהתאגדו בענן ועכשיו סוף סוף יורדות ומתגשמות- לגשם גשמי .
גשם של אנרגיה חדשה שמבלבלת את כולנו. מים גבוהים. חיבורים .
גשם של שיתופי פעולה הולידו מוצר מדף חדש בתודעתי- אנרגיה רעננה וטהורה

29/3/2013

נשאבת לקרוא פרק בסיפור הרפתקאותיו של איש בעולם הגדול. כאילו מטה קסם דימיוני מעביר אותי בנגיעה אחת קלה , מכאן לשם- לעולם הדימיוני, הבידיוני. קוראת את מילותיו וחשה שאני שם, כל כולי בתוך תמונת המציאות שהוא מתאר. ה"מציאות" הגשמית שלי כאילו על pause , הזמן כמו עוצר מלכת , ואני הולכת לי, שם, בעולם החלופי ההוא.

כל כך הרבה פעמים אנחנו חשופים בחיי היום יום למה שאנשים אחרים אומרים.
ברגע החסד הזה המרתי את המיקום התודעתי שלי מחיי הארציים היישר לתוך הסיפור. עברתי לי בין העולמות- הקשבתי לסיפורו אבל חייתי את סיפורי שלי כאילו היה אמיתי באמת. ממש…

חשוב שנרכז את מירב האנרגיות שלנו בסיפורים האישיים שאנחנו יוצרים לעצמנו בעצמנו. מאד מפתה להישאב לקרוא על חיים של אחרים, אבל באמת – הטכסט האמיתי החשוב לקרוא ראשון הוא הטכסט של עצמנו. לא לשכוח.  סיפורים של אחרים יכולים להיות טריגר עבורנו להיכנס לסיפור שלנו, אבל אם לא נבין למה – מה הסיבה הגבוהה, מהו התסריט שמדוייק לנו – זה יהיה  סתם עוד מאותם מיליארדי פיסות מידע שלא באמת רלוונטיות לחיים שלנו ולא מקדמות אותנו בכלום. כמו לצפות בדרמות של היפים והאמיצים או שחקני האח הגדול בטלוויזיה…

28/3/2013

היום התבוננתי בשחרור שותה צוף מפריחתה האדומה והזקופה של האלוורה בגינתי . קסום היה הרגע הזה שבו הבחין בי מבחינה בו, והמשיך. 

אנחנו לא חייבים את כל מרחבי הטבע לעצמנו. רגע חסד אחד כזה פתח בפניי תמונת מציאות שלמה שבה אני שלמה עם הטבע שלי ושסביבי גם בדירת בית שינוי תודעתי במרפסת עירונית בבניין רב קומות בעיר הגדולה

4/4/2013 

רגע חסד: רוח נעימה שמרחשת , מלחשת, מרחפת , מלטפת את גופי באוויר צלול (יחסית, בכל זאת גרה בעיר…) ,קרירות אביבית רעננה משהו, יש לה את הריח הזה של בוקר שרק מאיר, רואה ולא נראיית, מביאה איתה את השינויים

אוויר, אח, אוהבת לנשום את האוויר לתוכי ולקבל הבנות

בוקר טוב עולם

5/4/2013 

אור אחרון של הלילה מתחלף באור ראשון של הבוקר. השחר עולה.
ריח טרי של גשם שוטף,עוטף את החושך באור, מרטיב את האביב עם טיפת רעננות

מרענן את האווירה,מעיר את האוויר,מעורר את האור,מאיר את העיר

בוקר טוב עולם

*

 

 

מאושר : אישור לאושר

מאושר הוא מי שנותן אישור לעצמו בעצמו

מי שאיננו תלוי או זקוק לאישור אחרים לבחירות  שלו, מי שקשוב לקול הפנימי שלו ופועל מתוך מוטיבציה אישית לממש את הייעוד  שהוא יודע שבחר ונבחר  עבורו.

הבנתי למה יש אנשים שזקוקים למצלמה שתאשר להם את החיוך . מה השאלה? שאלתי את המורה הזו שהתקשרה. הרי אם ברור לה שהיא כבר לא יכולה יותר וכו"… משמע שכבר בחרה לדעת את התשובה, אז מדוע היא התקשרה אליי? היא היתה זקוקה לשמוע את ההד ממני. כאילו לקבל אישור…לא חידשתי לה שום דבר שלא ידעה כבר בעצמה, אבל היות והתרגלנו כל כך משך דורות שלמים להקשיב לקולות אחרים בחוץ,איננו סומכים על עצמנו שיש לנו היכולת לתקשר עם הילד הפנימי שלנו- זה שיודע הכל. הוא "ה" קול. מה שאמרתי לה היה השתקפות הבחירה שלה לדרוש אוויר- הבנה. זו התבהרה לה רק אחרי שבחרה. לא שנייה לפני. ברגע שהיא תשקף לתלמידיה בכתה את העוצמה הפנימית שלהם, הם יוכלו להיות עצמאיים ולא תלויים יותר באישור לא ממנה ולא מאף אחד. וזה- זה השיעור האמיתי.

אישור Validation

.
.


.

אושר אמיתי קיים רק בעולם האמת

מה שאנחנו יכולים לחוות כאן כאנוש בגוף פיזי בעולם החלום אלו הם רגעי חסד  מאושרים : מאשרים לנו שבחרנו מדוייק: כשיש תואם בין הבחירה הארצית לבחירה הנשמתית שחתמנו והתחייבנו לממש עוד לפני שנולדנו

כולנו כמהים לחוות אושר כמצב קיומי תמידי, מה שלא באמת אפשרי כאן בעולם החלום, ושוכחים להבחין ברגעי החסד הקטנים שמתהווים כשאנחנו משחקים בתואם עם התסריט הנשמתי שלנו במרכז הבמה,בלי להסתכל לצדדים, בלי חלקי תפאורה מיותרים שאספנו עם השנים מבמות משחק של אחרים שלא באמת שייכות לנו, או של עצמנו- מגלגולים קודמים, בלי להתבלבל בטכסט, מדוייקים. אז אנחנו במיטבנו, אז אנחנו הכי נהנים. אז מופיעים רגעי החסד,רק כשבחרנו להבחין בקיומם. לא שנייה לפני…

מוגי' – את תיהי הבודהה ללא האושר

 

קל להיות מאושר ? שיחה עם נציגת קניון עזריאלי שמוכרת אושר

קל להיות מאושר?

אני קצת עצוב בתקופה האחרונה ואני לא מבין איך זה ייתכן אני הרי קונה בקניוני עזריאלי?!???אז התקשרתי למחלקת השיווק שלהם וניסיתי להבין מה אני עושה לא נכון.

Posted by ‎טל מנקס‎ on Thursday, March 3, 2016

 

פאפאג'י – תראה לי את עצמי

קטע מקסים, הצחוקים בסוף- משחרר ואמיתי, אבל: זה התסריט של עמי המזרח- לנטרל את המחשבות, לעשות מדיטציה  , להגיע להתעלות רוחנית. זו לא התסריט שלנו. העם היהודי-הייעודי  נועד להוריד רוח לחיי החומר. נבחרנו ובחרנו לרדת לעולם הזה בזכות איכויות האש והאוויר הגבוהות שאנחנו אמורים לתת לעולם : כן להפעיל שיקול דעת וכוונה- intention ' כן לחשוב, כן להיות במתח tention – זו האש. המטרה איננה להקל על האשה את המועקה הרגשית שלה בעזרת מנטרה של הקונה מטטה אלא לעזור לה להאמין בעצמה שהיא יכולה להתגבר על הקשיים אם תראה בהם אתגר התפתחותי ולא בעיה שצריך להיפטר ממנה ע"י ניתוק מהמחשבות

 

 

עולם טוב יותר

עולם טוב יותר נגלה לעינינו כשבוחרים להבחין בקיומו ככזה. הכל אצלנו בראש. ככל שניתן יותר מקום לטוב להתהוות בתודעתנו – כך המציאות תהדהד את הטוב הזה גם לחיים הארציים הגשמיים סביבנו, ותיצור עולם טוב יותר.

מוזמנים להוסיף את רגעי החסד הקטנים של החיים שהעלו חיוך על פניכם, את ניצוצות הטוב המועדפים שלכם (גלגלו לסוף הפוסט והטמיעו בתגובות) . נתינה וקבלה הם אחד.

מה יותר ראוי מלתת ולקבל חיוכים ? בן 6 שאמו מתה החליט שנמאס לו לראות את כולם עצובים ויצא להעלות חיוך על פניהם של אנשים . ילדעים ירדו לעולמנו כדי ללנמד אותנו שיעור בלשחרר את העבר ולברוא עתיד טוב יותר. צא ולמדץ.  שמחה וקלילות 

אלכימיה : תהליך התמרת עצבים ועצבות לנתינה

יש מוצא בתהליך גישור ליישוב סכסוכים כספיים בדרך שתייטיב עם כולם ותעשה הרבה טוב גם לאחרים: מיזם נפלא שמתמיר רכושנות לנדיבות : הופך את אנרגיית העצבים והעצבות לשמחה מחדוות הנתינה. דרך מוצא שמנתבת אי הסכמות וחילוקי דעות לערוץ של שפע ואהבה.

כייף פה בעידן החדש הזה כשיותר ויותר אנשים יוצרים יוזמות גאוניות כאלו שהופכות את העולם הזה למקום טוב יותר
*

עולם טוב יותר הוא כזה שיותר ויותר אנשים בוחרים לממש את האש שבוערת בנשמתם ואת ההבנה-הידע התודעתי שלהם, בקידום אנשים במחוזות מממלכת האדמה והמים. הנה דוגמא

6-year-old boy seeks smiles

חדשות טובות

אני באופן אישי ממוקדת יותר בלהניע התפתחויות חיוביות ולייצר חדשות מייטיבות בעולם שלי, אבל תמיד שמחה להפיץ חדשות טובות  שאחרים מעלים לאוויר מהקצה השני של העולם . זה עוזר לנו להבין שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול מרק אנחנו עצמנו (מודעות) ולהתחבר לראות את התמונה הכוללת (תודעה ). 

 

Michael Jackson – Heal The World

על רקע השיר של מייקל גקסון, תמונות מרגעי חסד של אנשים טובים שנתנו תרומתם לעולם טוב יותר

*

סחי (סיירת חסד ייחודית ) קריית מנחם 

בני נוער שמביאים מצרכי מזון בסתר לבתי נזקקים

 

ילדים יוצרים שינוי  i can 

*

ללמוד לתת אמון בטוב שבאנשים- זה מה שמייצר עוד טוב 

 

 קהילת האון משפצים גן ילדים ביום מעשים טובים

אנשים טובים באמצע 

*

out-look-inside

 

 

 

 

 

 

 

אני, נעמה וייס טוהר: 18/12/2012: הבן שלי מתעורר באמצע הלילה מחלום ומסביר לי:
אמא, את יודעת שאין גנבים בעולם שלנו? נכון?
-אממממ האמת שיש….
-לא, אין, אני אומר לך, אין גנבים בעולם שלנו, אני יודע!

"ראיתי את גרגמל נותן לי משהו . היה לו החיוך הזה הרגיל שלו, אבל הוא לא היה רע." הוא יודע, הבנתם? הוא יודע את מה שאנחנו מתקשים להבין, בגלל כל ה"ניסיון חיים" שצברנו, כל המידע שאנחנו קשובים לו בחדשות וב"תקשורת"עכשיו, בדיוק עכשיו, הזמן בו כל המידע הישן הזה נמחק מתודעתנו, כדי שנוכל לתקשר תדר תודעתי חדש.המידע שקיומי עבורנו לדעת אותו – נמצא בתוכנו. מקבל אותו רק מי שקשוב לקולו של הילד הפנימי, מי שמתבונן פנימה ולא החוצה. מי שיודע, כמו הבן שלי, שהעולם שלנו איננו כשהיה

אופיר אביגד  4/3/2013:

*

סיפור מהחיים על בינה נשית

שמצליחה לאזן את האש שמביאות איתן רוחות השינויים. כתבה – מיכל גפן והגיע אליי דרך גיא לאופר שגילה מי המאמה הזו . תודה לשניכם על תיעוד של רגע חסד

אתמול כשיצאנו מהמופע (הנפלא) של ויקטור ג'קסון ועוד חשבנו בחרוזים הלכנו האקס ואני לאכול פיתה במזנון.
לפתע הגיח בין השולחנות בחור זועם, זועק את שנאתו לעולם, מבטיח שיהרוג את כולם, בטח את כל הערבים שעולים לאוטובוסים ואז הוא קילל את החינוך ואת הממשלה, ואת מי לא והמשיך להבטיח שיהרוג את כולם אבל גם אמר שלא יעשה רע לאף אחד. בעיניו היו ערבוב של רשף וטרוף עם עצב גדול וקולו הלך וגבר. אנשים החלו להתקהל, אנשי המזנון הציעו לו אוכל ללא הצלחה, חלק מהאנשים ניסו להבין אם המצב מסוכן ,הרוב נבוכים . והבחור בשלו בלתי ניתן להרגעה…ההפך, מתחמם.
כן משטרה לא משטרה כל אחד שואל את עצמו…
באחד השולחנות ישבה אישה , איך נאמר גדולת מימדים מצוידת בידיים גדולות , שדיים סופר שופעות, ואיך אומר אהוד בנאי "היה לה פה גדול אבל לב הרבה יותר", היא פנתה אליו, גרמה לו להתכופף לעברה אמרה לו כל מיני לחשושים שלא הצלחתי לשמוע את תוכנם, וליטפה את ראשו. לאט לאט, הבחור השתתק , עיניו נשארו עם העצב בלבד, ואז היא סימנה לו שיחבק אותה,והוא רכן אליה , מניח את ראשו ,נכנע, ממיס את הכעס על החזה של ביג מאמא, כמו ילד. דקות ארוכות הוא לא עזב את הנחמה. והיא מלטפת ולוחשת, מלטפת ולוחשת.

ואז חשבתי שבכל משטרה צריכים להחזיק איזה ביג מאמא מחבקת כזו…. יותר טוב מכל אזיקים.
ו…שבעצם גם אני רציתי חיבוק מהמעיין האנושי שהיה באישה המדהימה הזו.

*

 היי ובוקר טוב לכולם, רציתי לשתף אותכם בחוויה מדהימה שעברתי הלילה שנגעה ללבי! 
אני עובדת בam pm בדיזינגוף רק לילות
אני כהרגלי כמו בכל משמרת יושבת בדלפק הקופה היום הסתכלתי דרך חלון הראווה וראיתי אישה זקנה חסרת ישע יושבת על כיסא עם גרביים רטובות ולידה עגלה אם כל מיני בקבוקים ושקיות..
ובאותו השנייה שאני הסתכלתי לפתע אני רואה בחור עם אופנוע עוצר בצד יורד מהאופנוע וניגש אלייה, הוא דיבר איתה ואני בדיוק יצאתי החוצה..הוא בא ושאל אותי אם אנחנו מוכרים גרביים ולצערי אנחנו לא מוכרים.. הבחור ניגש אליה שוב ושאל אותה אם היא רעבה והיא אמרה לו שכן הבחור חזר אליי לחנות ולקח מלא מאפים במבות ושתיה קלה,כשעשיתי לו את החשבון אמרתי לו אתה איש מקסים כל הכבוד לך הלוואי שירבו אנשים כמוך הוא אמר לי אל תדאגי יש עוד הרבה שעוזרים !
ואז הוא אמר לי שהוא התקשר למשרד הרווחה כמה פעמים בנוגע לאישה הזו והם לא עשו עם זה כלום עד היום אז כנראה שזה לא פעם ראשונה שהוא עזר לה…
לאחר מכן הוא חימם לה את המאפים יצא החוצה ונתן לה.. ונסע..
אחרי כמה דקות הוא חזר ונתן לה גרביים..

*

תיעוד נהג מונית: " הגעתי לכתובת וצפרתי. אחרי המתנה ארוכה של כמה דקות אני צופר שוב . זו הנסיעה האחרונה של המשמרת שלי ורציתי כבר להסתלק, אבל במקום לעשות את זה החניתי את המכונית וניגשתי אל הדלת, דפקתי, "רק רגע", ענה קול שברירי ומבוגר. יכולתי לשמוע משהו נגרר על הרצפה.

לאחר הפסקה ארוכה, נפתחה הדלת. אישה קטנה בשנות ה90 שלה עמדה לפני. היא לבשה שמלה וחבשה כובע, מקובע לשערות ראשה בסיכה, כמו מישהי מסרט של שנת 1940.
לצדה היתה מזוודה קטנה עטופה בניילון. הדירה נראתה כאילו אף אחד לא גר בה במשך שנים. כל הרהיטים היו מכוסים בסדינים.
לא היו שעונים על הקירות, לא קישוטים או חפצים שימושיים על המזנון , בפינת חדר היה קרטון
מלא בתמונות ובכלי זכוכית.
"האם תוכל לשאת את מזוודתי אל המונית "? היא שאלה, לקחתי את המזוודה אל המונית ולאחר מכן חזרתי כדי לעזור לה ללכת.
היא לקחה את היד שלי והלכנו באיטיות לעבר המדרכה.
היא לא הפסיקה להודות לי על טוב ליבי. " "זה שום דבר", אמרתי לה .. "אני מנסה לטפל בנוסעים שלי כמו שהייתי רוצה שיתייחסו אל אימא שלי ."
"אוי, אתה כזה ילד טוב", היא אמרה. כשהגענו אל מונית, היא נתנה לי כתובת, ואז שאלה: "האם אתה יכול לנהוג דרך מרכז העיר? "
"זו לא הדרך הקצרה ביותר," עניתי , "אה, לא אכפת לי," היא אמרה "אני לא ממהרת. אני בדרך לבית האבות".
הסתכלתי במראה האחורית. העיניים שלה הבריקו "אין לי משפחה,כולם עזבו," היא המשיכה בקול שקט .. "הרופא אומר שאין לי עוד הרבה זמן."הושטתי בשקט את היד אל המונה וכיביתי אותו.
"באיזה מסלול את רוצה לנסוע?" שאלתי.
במשך השעתיים הבאות שוטטנו בכל העיר. היא הראתה לי את הבניין בו עבדה פעם בצעירותה כנערת לובי במעלית.
נסענו דרך השכונה בה היא ובעלה חיו כשהיו זוג צעיר היא ביקשה ממני לעמוד רגע מול מחסן רהיטים, שפעם היה אולם הנשפים שבו היא הלכה לרקוד.
לפעמים היתה מבקשת ממני להאט מול בנין זה או אחר, והייתה יושבת בוהה אל תוך החשכה, בלי לומר דבר.
אור ראשון של בוקר יום ראשון הבהיר את האופק והנוסעת שלי פתאום אמרה, "אני כבר עייפה".
נסענו בדממה, עד שהגעתי אל הכתובת שהיא נתנה לי. היה זה בניין נמוך, כמו בית הבראה, עם שביל שהתפתל מתחת לעמודים.
שני אחים בחלוק לבן יצאו מהבניין ברגע שעצרתי מול הכניסה והם שאלו אותה לשלומה, נראה היה שהם חיכו לה.
פתחתי את תא המטען והוצאתי את מזוודתה. האישה כבר היתה ישובה בכסא גלגלים.
"כמה אני חייבת לך?" היא שאלה, מחטטת בתוך תיק היד שלה.
"כלום," אמרתי
"צריך להתפרנס," היא ענתה.
"זה בסדר, יש נוסעים נוספים," עניתי.
כמעט בלי לחשוב התכופפתי לעברה וחיבקתי אותה, היא החזיקה אותי חזק.
"נתת לגברת זקנה כמה רגעים של נחת," היא אמרה "תודה."
לחצתי את ידה, ונכנסתי אל המונית. כשסגרתי את דלת המכונית אחרי, חשתי שאני סוגר את דלת החיים.
לא לקחתי באותו יום אף נוסע, סתם נסעתי ללא מטרה ושוטטתי במחשבות. חשבתי לעצמי מה היה קורה אילולי החלטתי לגשת אל דלת ביתה, מה היה קורה אם היה מקבל את פניה נהג מונית עצבני, או כועס שהיה רוצה למהר ולסיים כבר את המשמרת שלו, כמה פעמים קרה שצפרתי פעם אחת על יד בית לקוח ונסעתי אחרי שלא יצא, הרגשתי שהיום זכיתי במשהו גדול. תמיד חשבתי שהאושר בחיים מגיע רק אם עוברים איזה אירוע גדול, אבל דווקא הרגע הקטן הזה היום, אותו רגע שהחלטתי לצאת מהמונית ולגשת אל דלת ביתה, היה הרגע שעשה אותי לאדם מאושר.

*

רונית שפי:

רגעים קטנים של תשומת לב בסופרמרקט (זירה קבועה לפתיחת לבבות…), כששאלתי את האיש של הירקות איך היתה החופשה שלו.

הקשבתי לו כשהוא ענה לי בהתרגשות, למרות שמיהרתי. זה לקח בסך הכל דקה נוספת מזמני.

המשכתי בדרכי, מצוידת בירקות ופירות, כשפתאום שמעתי אותו צועק לי מרחוק: "בואי, בואי!" הסתובבתי וראיתי שהוא בא לקראתי עם קופסא של נבטי חמניות, זהה לזו שכבר לקחתי. "קחי את אלה. הם יותר טריים." – הוא אמר והושיט לי אותם בחיוך.

*

סיפור על מעשה טוב שממחיש איך ממסד התאגידים מתפרק ועצמאות היא שם המשחק. חברה שלי עובדת כמזכירה בחברה לא גדולה, אי שם בארץ. היא סיפרה לי אתמול סיפור מקסים.

"עשיתי השבוע משהו טוב!
משהו קטן, אבל ממש ממש טוב.

מאז שאני עובדת בחברה הייתה בעיה של ניקיון. עובדת הניקיון כל הזמן מתחלפת, עברו אצלנו אולי חמש עובדות ניקיון מאז שאני עובדת שם.
פעם העובדת באה, פעם לא, פעם נקי, פעם לא.

לפני שבועיים הגיעה עובדת ניקיון חדשה. יסמין.
אני אחראית על עובדות הניקיון, ותמיד מגיעה ראשונה בבוקר לפתוח את המשרד, אז אנחנו שותות ביחד את הקפה של הבוקר והתחלנו להכיר.
יסמין בחורה עדינה ונחמדה, יפה מאוד, בת 24.
היא סיפרה לי שהתחתנה בגיל צעיר מאוד עם מישהו שהכה אותה, ואחרי כמה חודשים פשוט ברחה מהבית שלו בטרמפים חזרה למשפחה שלה.

אחרי שבועיים שבהם היא עבדה מעולה, והכול היה טוב, פתאום היא לא הגיעה.
זה היה מוזר, כי לפני זה היא עדכנה אותי טלפונית מראש על כל איחור קטן.
יומיים אחר כך היא צלצלה והתנצלה, הסבירה שהקבלן פיטר אותה.

הרמתי אליו טלפון ופשוט נכנסתי בו. ממש צעקתי עליו.
"אתה יודע שכבר כמה חודשים אנחנו לא מוצאים אף אחת, וכשיש מישהי טובה שאתה יודע שאנחנו מרוצים ממנה, אתה הולך ומפטר אותה? למה?!
אתה חייב להחזיר אותה לעבודה, אנחנו רוצים אותה!"

יסמין קיבלה בחזרה את העבודה, אבל שבוע אחר כך היא באה לעבודה בפנים נפולות.

"עידית, אולי את יכולה לעזור לי? הקבלן לא שילם לי."
דיברתי איתו מיד בטלפון ובהסכמתה של יסמין הוא שלח את אישור ההעברה אלי לאי-מייל.
כשנתתי לה אותו ראיתי: על 18 יום שעבדה אצלנו קיבלה 1300 ₪.
אנחנו משלמים לקבלן 40 ₪ לשעה והיא קיבלה ממנו פחות מ-20 ₪ לשעה!
ובתוך זה הוא גם הכניס את דמי הנסיעה שמגיעים לה. הייתי ממש מזועזעת.

נכנסתי לבוס שלי וסיפרתי לו את הסיפור, אפילו שאני בעצמי עוד די חדשה בחברה.
שאלתי אם הוא יסכים להעסיק את יסמין ישירות.
הוא אמר שבשמחה, והציע שתגיע אליו לראיון למחרת.

למחרת בבוקר יסמין הגיעה לעבודה וסיפרתי לה.
היא הייתה כל כך נבוכה, פחדה אפילו להיכנס לבד לראיון אצל עודד,
וביקשה ממני לבוא איתה לחדר שלו.
הוא שאל אותה אם היא רוצה לעבוד אצלנו והיא אמרה שכן.
הוא שאל את יסמין כמה היא רוצה לקבל לשעה. התשובה שלה שיתקה אותי – היא שאלה בלחש בחזרה, "כמה אתה רוצה לתת?".

עודד הציע לה 30 ₪ לשעה + נסיעות, ואמר שיסדר לה ימי עבודה גם בשני בתים פרטיים.

זה עשה אותי מאושרת כל השבוע"

תיעוד רגעים של הכרה  בקיומו של עולם טוב יותר שכתבתי ב 2012

משתפת בחוויה שהזכירה לי כמה רבים הם האנשים שתורמים לרגעי חסד כדי שהעולם שלנו יהיה  טוב יותר.

רבע לשש בבוקר, אור ראשון. מרחב עירוני בנוי צפוף בגבעתיים, אני יוצאת לריצת בוקר, רגע לפני שעשן המכוניות יזהם את מעט האוויר שיש כאן,שקצת היטהר משך הלילה…

עוצרת לכמה תרגילי גמישות במעגל מרוצף בגן ציבורי קטננטן בין הבתים הצפופים

איש מגיע עם שקיות בידיו ומתחיל לפזר אוכל לחתולי הרחוב כבר 10 שנים שהוא מגיע לכאן (גר באחד הבניינים במורד הרחוב) , בוקר בוקר,יום יום, מרגיל את החתולים לקבל אוכל בשעות קבועות כדי שהוטרינר העירוני יוכל לעקר אותם ולטפל בהם. מפזר סביב חתיכות חתיכות של סנדוויצים- שאריות שאסף במקום עבודתו , בונזו מיוחד לחתולים וקופסאות שימורים עם בשר טחון אף אחד לא משלם לו על זה. כך, 10 שנים אוהב חיות הוא מסביר…

אפילו שלדעתי חיות צריכות לחיות חופשי בטבע ולא כלואות בתוך מרחב עירוני בתוך או מחוץ לבתים , לא נשלטות ע"י בני אנוש, שמחתי לגלות אדם שתורם את חלקו לעולם טוב יותר, בדרכו שלו, בקטנה,

כי טיפה עוד טיפה עוד טיפה תהיינה לים..

מודה על ההזדמנות לראות ולחוות את רגעי החסד הקטנים האלו שמעלים על פניי חיוך של תקווה לעתיד טוב יותר

*

לאחרונה יוצא לי לשבת לא מעט בבתי קפה , כאן ושם, מתבוננת ולומדת אודות מערכות יחסים

בית קפה "לחמים" בת"א: כל העובדים לובשים חולצות כשעליהן תדפיס המילים : אהבת אמת
מדובר בנוהל שמתקיים כבר 3 שנים, לא טרנד חדש . בעל הבית מסביר שזה חלק מתהליך שהעסק עשה להתמקד במהות שלשמו הוא קיים .
אהבתי.

בית קפה/חנות וידאו צפריר במודיעין:

אני עוברת ברחבה הציבורית ליד החנות ומבעד לזגוגית מחייך אליי בחור צעיר, יוצא החוצה ומגיש לי שקית עם לימונים. קחי, הוא אומר, שיהיה לך יום טוב. וואלה, ככה, סתם ,הוא קיבל ארגז לימונים ולא זקוק לכל כך הרבה לימונים אז הוא החליט לתת לי. בדיוק מה שהייתי זקוקה לו. ויטמין c כדי להתחזק ולא להידבק מהשפעת שילדיי חולים בה.  איזה כייף זה לחיות בעולם כזה שבו את מקבלת בדיוק את מה שאת צריכה אפילו בלי לבקש ועם חיוך

בעלת העסק מנהלת שיח עם האחראי על משגיחי הכשרות בנוגע למעשה שלדעתה שגוי: שכנה בעלת עסק אוכל מוכן שממוקם בסמוך לבית הקפה שלה, קיבלה מכה קשה עקב פרסום של משגיח כשרות שביטל את ההכשר שלה. למה? היא לא מבינה? למה להרוס לאשה את החיים? בעלה נכה, כל יום היא עוזרת לו לסחוב ארגזים שמביא מהשוק הסיטונאי כדי לחסוך עוד כמה שקלים. בני הזוג אנשים מבוגרים שעובדים קשה וביושר למחייתם, למה להרוס להם את הפרנסה רק בגלל ארגז אגסים שבמקום שהובא מהשוק ישר למסעדה , עבר בתחנת ביניים בבית הפרטי של הזוג שלא אושר ככשר ע"י המשגיח (למרות שהם דתיים למהדרין, ילדיהם בחינוך של בדץ וכאלו). הכל כסף, איזו בושה.
בעלת החנות הזו תומכת באישה-בבני הזוג, מדברת עם הנוגעים בדבר כדי לוודא שהמעשה הלא צודק יתוקן.
למה זה יפה בעיני? כי מרגש אותי לראות יותר ויותר אנשים שאכפת להם אחד מהשני, שאכפת להם מעוולות ושואפים לצדק, יותר ויותר אנשים מתייחסים לאדם כאדם רואים את האנושיות שבו . הממסד הדתי נחשף במעשי סיאוב ושחיטות. תיקון עולם לא אפשרי באמת, אבל בריאת עולם חדש כן. כאן ועכשיו- זה זה.

*

אהבת חינם של יהודים. 

שלשום, יום חמישי, היינו אמורים לחגוג לבני שהם בן השלוש יום הולדת יחד עם טקס החלאקה המסורתי. תכננו מסיבה גדולה בבית, במרכז שפירא, בדרום הארץ וכל בני המשפחה והחברים תכננו לחגוג איתנו. כמובן שהזמנו קייטרינג, ציוד, המון המון סידורים לטקס וכבר אפיתי יחד עם הבן שלי את העוגה המיוחדת שלו. אלא שאז, הערבים בעזה החליטו לחגוג בעצמם ולהרוס לנו את התוכניות. התחלנו לקבל טלפונים של ביטולים, לא ידענו מה לעשות כי לא רצינו לבטל ולאכזב את שהם שכבר חיכה וציפה לחגיגה, אבל לא היה מוצא. אלא שאז חשבנו שאולי נברח קצת למרכז, נחפש מסעדה טובה ונגיד למי שיכול שיגיע לשם ונחגוג שם. התקשרתי למסעדת "קפית" בקניון גנים בפתח תקווה, ענה לי אדם מדהים בשם שמעון, ביקשתי להזמין שולחן ל20 איש בדחיפות לאתמול בערב. נשאלתי למה הדחיפות וסיפרתי שיש לבן שלי יום הולדת ואנחנו חייבים לחגוג לו למרות המלחמה בבית אז אנחנו מחפשים מסעדה במרכז. התחלנו לדבר על פרטים מדוייקים והיינו בשלבי סגירה. באותה שיחה דיברתי עם עוד מישהו מהמסעדה ואז שמעון ביקש לשוחח איתי שוב. פתאום הוא אומר לי: "בן כמה הילד?" עניתי: "שלוש", ואז הוא אומר לי: "תקשיבי, דיברתי עם השותף שלי דודו ואנחנו רוצים להזמין את כולכם לחגוג יום הולדת הכי שמחה שיש לבן שלך על חשבון המסעדה". אמרתי לו שאני בשוק ולא ידעתי איך להגיב ופשוט התחלתי לבכות לו בטלפון. הוא הוסיף ואמר: "אתם סופגים שם בשביל כולנו, יש לכם מספיק הוצאה כדי להגיע אלינו ואנחנו רוצים לפנק אתכם ולחגוג לכם יום הולדת כמו שצריך". אין לנו מילים להודות על המחווה הכנה, המרגשת, הכל כך ישראלית. מיותר לציין שפינקו אותנו בשפע וכל טוב, קיבלו אותנו והתייחסו אלינו כמו מלכים ושהם המתוק היה מאושר עד הגג. לא יכולנו לבקש יום הולדת יותר שמחה ומיוחדת מזו. כאן המקום להודות לדודו ושמעון המדהימים שאפילו לא הסכימו לגלות לנו מי מאנשי הצוות הם בעלי המסעדה. אז שוב תודה לכם ולצוות המקסים ושנדע להחזיר לכם ולכל עם ישראל רק בשמחות. בהערכה רבה מכל הלב, משפחת שפריר, אהד, צופיה ושהם.

*

 אנושיות באוויר: הטיסה התעכבה עבור נוסע בדרך לאימו הגוססת. 

קרי דרייק היה בדרך לראות את אימו לפני מותה, כשגילה שהטיסה הראשונה מבין שתיים מתעכבת. הוא הבין שיפספס את טיסת הקישור והחל לבכות כשהבין שלא יזכה להיפרד מאמו.

בצעד לא שגרתי לצוות אוויר הדיילות של הטיסה יידעו את הטייס, שיצר קשר ברדיו עם שדה התעופה עוד לפני שנחתו וביקש שהטיסה היוצאת תמתין מעט עבור הנוסע.
קרי דרייק לא האמין למשמע אוזניו כשהגיע בריצה היסטרית לשער העלייה למטוס, ודיילת הקרקע אמרה: "מר דרייק, חיכינו לך".

רגע של אנושיות, היכולת שלנו לראות את האדם העומד לפנינו ולא רק את הלקוח או המוכר, עושה את כל ההבדל. כן ירבו.

***