נתינה וקבלה

 

נתינה וקבלה הם אחד . המילה נ.ת.ן היא דו כוונית . לתת לאחר זה לקבל בעצמך. לקבל – זו מתנה שנותנים 
*
בחירה לחלוק את המתנה שהינך : את האיכות שאיתה נולדת ונועדת לתת לאחרים הבוחרים לתת לך את הזכות לתת להם. לקבל זו מתנה שנותנים ומכאן שנתינה וקבלה הם אחד
*
כדי לחוות שלמות ,עלינו להתנסות בשניהם . לתת לאחר משמע לתת מעצמי לעצמי . לקבל מהאחר משמע לקבל את עצמי כחלק מרשת אנרגטית , רקמה אנושית אחת חיה , להבין שכולנו חלקי פאזל בתמונה גדולה, חלק מתוכנית גבוהה כוללת . כל בן אנוש שחי כאן נועד לתת משהו, לתרום מעצמו להתפתחות הכוללת בקהילה/בעולם/באנושות/הבריאה . איך? ע"י התפתחות אישית. כשאני מתפתח-אני תורם להתפתחות הכלל.
*
בחירה לתת ולקבל משמעה העברת אנרגיה חיובית מאדם לאדם שמהותה התייחסות , מתן יחס של אהבה+הבנה = אהבנה , חיבור למערכת יחסים שמהותה הענקת ערך לחוויה אנושית שבה האחר רואה אותך גם בלי שתבקש וללא ציפייה לתמורה או גמול.
*
הכישרון המהותי שלך הוא מתנה שקיבלת. מה שאתה עושה איתה, זו המתנה שאתה נותן .
*
מה שנותנים – זה מה שמקבלים. הבריאה מחזירה לנו כהד את מה ששידרנו והדהדנו באוויר. לא תמיד זה עובר אחד לאחד. משמע – אני יכול לתת משהו למישהו אחד ולקבל משהו אחר ממישהו אחר במקום וזמן אחר. 
זה לא חייב לעבוד אחד-לאחד. משמע: אני יכול לתרום משהו למישהו אחד ולקבל ממישהו משהו אחר במקום אחר ובזמן אחר.  אם אנחנו סוטים מהתסריט שנועדנו לו,אנחנו מבזבזים אנרגיה על עשייה שלא קיבלנו מימון עבורה וכך נוצרות מחלות או נסיבות חיים שמקשות על ההתנהלות שלנו . במידה ואנחנו כן לומדים את השיעורים וכן עוסקים במה שתורם להתפתחות שלנו, אז לא זו בלבד שתהיה לנו מספיק אנרגיה, אלא שהיא תתחדש מאליה על מנת שנוכל לתת מעצמנו לזולת, לשתף אחרים באנרגיה הזו מבלי שהיא תתבזבז לנו. להיפך: היא תחזור אלינו בצורה כזו או אחרת שאין אנו יכולים להתוודע לה מראש אלא רק בדיעבד. לכן,כל ההתחשבנות שקיימת בעולמנו : שווה לי לתת X כדי שאקבל Y היא סטייה
*
כשאנחנו נותנים ומקבלים יחס , עצם ההתייחסות היא המהות, בין אם הביטוי שלה חומרי או רוחני.בין אם פיזי או וירטואלי, בין אם חמלה וסבלנות או תןקפנות בין אם הוא מוגדר במסגרת זמן,ידע כישורים,משאבים ובין אם הוא אמורפי לחלוטין: תדר שעובר באוויר ותורם לאווירה של אור = התפתחות
*
מתנה היא כל דבר בעל ערך שתורם להתפחותך . מתנה לא חייבת להיות מעשה חביב וידידותי או פירגון עם מילה טובה . גם אתגרים, קשיים, נפילות, מחלות, אסונות ומכשולים הם מתנה , כי הם עוזרים להאיר לנו את הדרך , ליישר סטייה שיצרה חוסר איזון בחיינו.
*
לעיתים לעזור למישהו שנפל (פיזית/נפשית/רוחנית/כלכלית/חברתית) זה לא לתת לו יד ולעזור לו לקום או להגיש כוס מים וחיבוק שיירגע אלא להיות איתו בחושך, ובשקט- אפילו בלי מילים, רק בנוכחות וחיבור אנרגטי , להאיר לו ואיתו הבנה למה נפל. רק הבנה תמנע משיעורים לחזור ולאתגר אותנו שוב ושוב. אם לא נשכיל ללמוד ולהתפתח מהתמודדיות עם הבנה עמוקה ואמיתית ונחפש פתרונות בריחה וקיצורי דרך, השיעורים יחזרו ונחווה התנסויות יותר ויותר קשות. בקיצור – אם קיבלתם בעיטה בתחת ופטיש בראש – תגידו תודה על המתנה
*
כשאנחנו נותנים חלק מעצמנו , אנחנו מקבלים חלק אחר שמשלים אותנו . בנקודת החיבור הזו מתהווים רגעי חסד מאושרים שמאשרים לנו שבחרנו בדבר האמיתי והמדוייק עבורנו.
*
נתינה לזולת נחשבת מעשה אלטרואיסטי ולבקש לקבל לעצמך נחשב מעשה אגואיסטי. חשוב להבין: רק מי שנותן לעצמו ודואג לעצמו ומסתמך על עצמו בלי להיות תלוי באחרים שיתנו לו , רק אדם כזה יוכל לתת באמת
*

אגואיזם – אלטרואיזם

נקודת המעבר ממודעות לתודעה  היא מעבר מאגואיזם- חשיבה על עצמי לאלטרואיזם-חשיבה על הכלל. מודעות עוסקת בהתפתחות אישית . מי שעוסק בזה מרוכז בתהליכים הפרטיים שלו, בעצמו. תודעה עוסקת בהתפתחות כוללת. מי שעוסק בה הוא מי שמתעלה מעל הסיפור האישי שלו ורואה לנגד עיניו את טובת הכלל , את התמונה הרחבה ופועל למען קידום אינטרסים משותפים

הכישרון המהותי שלך הוא מתנה שקיבלת. מה שאתה עושה איתה, זו המתנה שאתה נותן 

מה שנתתי ומה שקיבלתי 

"ביקשתי מאלוהים כח, והוא נתן לי מכשולים יחשלו אותי. ביקשתי הצלחה, והוא נתן לי כח ומח לעבוד. ביקשתי אומץ, והוא נתן לי פחדים להתמודד מולם. ביקשתי אהבה, והוא נתן לי אנשים שצריך לעזור להם. בקשתי טובות, והוא נתן לי הזדמנויות. לא קיבלתי דבר ממה שביקשתי, אבל קיבלתי את כל מה שאני זקוקה לו.".

עזרה אנרגטית

יוזמה יפה בביה"ס

מחקרים קובעים: התנדבות זה בריא  > הרצפט של הפסיכולוג פרופ' עמי שקד, הוא התנדבות במרשם רופא המשפחה. והרווח? של כולנו

ספסלי נתינה 

תורת הקבלה היא הנתינה 

המקובלים הם מי שקיבלו את הבינה כדי לתת אותה הלאה . הרב ברג ממרכז הקבלה הוציא ספר ב 2012 -נוטכנולוגיה ובו הוא מסביר הבנה : נתינה וקבלה הם אחד.

ננוטכנולוגיה /הרב ברג : כמה ציטוטים מהספר: 

כשהקבלה הופכת להיות כלי של נתינה 

טבע האור

לרשת את הגן האלוהי

ייעודו של הכלי

Kindness Boomerang – "One Day"

מה שנותנים זה מה שמקבלים. ברוכה ההוויה שמניעה את גלגל הטוב

 Halcyon – GIFTING 

הלסיאון: ברנר מברנינגמן מסביר על עקרון הגיפטינג  שאנו משחקים במידברן 

*

a wake up call  היכולת לתת איננה תלויה בכמה יש לך אלא ברצון לנתינה

Giving – Love your neighbor as yourself

הומלס קיבל תרומה 100$. מנחשים מה הוא עשה עם הכסף? קנה איתו מתנות לחלק להומלסים אחרים שאינו מכיר. למה שאדם יעשה דבר כזה? כי הוא יודע את חוק הבריאה: מה שנותנים זה מה שמקבלים!!!

Ripple  a simple act of caring creats an endless ripple

Musketeer – אפליקציה חדשה- תוכנה ישראלית  שמאפשרת לכל אחד להיענות לקריאת עזרה של אנשים במצוקה בזמן אמת.. אם אנחנו ניקח אחריות ונעזור אחד לשני,בכל מקום וזמן,לא יהיה עוד צורך בכל ממסד המשטרה וכוחות הבטחון. ערבות הדדית דרך לחיצת כפתור בסמרטפון. האתר הרשמי של התוכנה  . כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה…

דברים שכסף לא יכול לקנות

מה שנותנים זה מה שמקבלים, הנה עוד הוכחה שככה זה עובד : חוק הבריאה  – ילד נדיב שוויתר על הכדור שזכה בו , מקבל תמורה אחרת …

לתת לא רק חומר אלא גם ובעיקר אהבה – כאן טמון היופי, במיוחד כשהיא מתנגנת בכזו הרמוניה

Three German students surprise a homeless guy

סחי (סיירת חסד מיוחדת) קריית מנחם

בני נוער שמחלקים מזון בסתר למשפחות נזקקות

 

לא תמיד אנחנו משדרים לעולם כוונות טובות, וגם אז – חוזר אלינו מה שנתנו – לקט סרטונים משעשע 

מה שנותנים זה מה שמקבלים, … 

Birdy – People Help The People

נתינה וקבלה הם אחד. רוצים לקבל ערך מוסף לטיול שלכם? תנו. זו הדרך הכי טובה לקבל.

 

Fun Duck Feed Fish    

ברווז אחד קטן מאכיל דגים רבים : אומנות שיתופי הפעולה בטבע. יש לנו מה ללמוד מבע"ח…

 

 Would You Help A Freezing Child? 

עוברים ושבים דואגים לילד קפוא בתחנה, מחמם את הלב

 

סיפור:

האיש הזקן ישן בלילה בבית קטן בקצה הכפר. מוקדם בבוקר הוא קם משנתו וישב על הכיסא, ובשלווה הביט מבעד לחלון בנוף הנפלא שלפניו.
לפתע שמע צעדים נחפזים ודפיקות על דלת ביתו. הזמין הזקן את האורח להיכנס פנימה. היה זה בחור צעיר, שהתנשם והתנשף כמי שרץ דרך ארוכה. "חלמתי בלילה חלום", אמר הצעיר, חלום שלא נתן לי מנוח כל הלילה. חלמתי שבקצה הכפר, בבית קטן, גר זקן שיש לו יהלום יקר ערך, ואת היהלום הזה הוא ייתן לי.
והנה הגעתי לכאן לבית הקטן שבקצה הכפר, תן לי אותו, תן לי את היהלום שלך. ניגש הזקן לפינת החדר, פתח קופסת עץ גדולה, הוציא מתוכה יהלום גדל מידות ויקר עד מאוד.
"קח אותו",אמר הזקן, "מצאתי אותו לפני שנים, ומאז הוא מונח כאן". הצעיר לקח את היהלום הגדול ושב לביתו. כל היום הביט ביהלום הענק, אך כשעלה על מיטתו, נדדה שנתו כל הלילה.
למחרת בבוקר, אך האירה השמש, מיהר לביתו של הזקן. ומספרים שהוא החזיר לזקן את היהלום באומרו "אני לא רוצה את היהלום, אני רוצה שתיתן לי את היכולת שלך לתת יהלום כה יקר בקלות כה רבה".

***

קהילת קח תן רחובות : התרומה היא התמורה  , רשת קבלה ונתינה, כי הרשות נתונה…

מרחב חליפין מקומי של שפע חומרי ורוחני, איכויות זמן ידע ומיומנויות , רשת שיתופי פעולה שמטרתה לחבר בנינו ולהנדיש את ההזדמנות לתת ולקבל

*

השמש היא אנרגיית האור -האש הזכרית הנותנת (כוח הרצון הבורא)
הירח הוא אנרגיית המים הנקבית – המקבלת. (לכן משפיעה ומושפעת מעולם הרגשות-גאות ושפל). תפקידנו כל יום וכל דקה לחבר את כוח הבריאה הזכרי שבנו- זה שנותן לנו כוח, יחד עם הבחירה לקבל שהיא האנרגיה הנשית. קודם כל- ל/מ עצמנו ורק אח"כ לאחרים

*

הביגודית – מבצע מגניב של ויצ"ו בתחנת רכבת  ארלוזרוב ת"א

***
היות והכל אחד, הכל,כולם, אז לתת לזולת זה לתת לעצמנו את הזכות לתת
כמו שדייויד ברוזה שר:"אני אתן לך לתת,לתת לי,לתת לך"/ מתחת לשמיים

***

איך קורה שאנחנו מקבלים אנרגיית אור ואיכשהו,מישהו,משהו,מתישהו,היא נהפכת לחושך/פוגשת בחושך?
אני תמיד האמנתי שאנרגיית החושך קיימת בעולמנו משום שבלעדיה לא היינו יודעים להעריך את האור. ללא הלילה,לא נדע להבחין שכבר הגיע יום חדש
ללא הקושי,לא היינו מצליחים להבחין ולהעריך את רגעי החסד
תודעת העל הביאה למודעותי שאנרגיית החושך קיימת על מנת לגרום לנו להבין כאשר אנו בסטייה. רק אז תהיה התפתחות – שזו מטרת הבריאה:לגרום לנו להתפתח , להתנסות .(בעידן שמסתיים: באדמה ומים ובעידן החדש באש ואוויר. האדמה היא חומר ,המים הם רגש, האש היא היוזמה, הרצון  והאוויר היא ההבנה,התודעה)
האסונות,הקשיים,המלחמות,המאבקים הפנימיים,המתחים,המחלות, כולם נועדו לזעזע אותנו כדי שנתוודע לסטייה ונתקן,נתיישר, נלמד, נתפתח
הקשרים הבין אישיים בנינו-משפחה,חברים,שותפים לעבודה, לא נועדו כדי לתת לנו אהבה ללא תנאי אלא נועדו ליצור בנינו קונפליקטים שיכריחו אותנו לעשות את השינוי הנדרש,לתקן את הסטייה מהתסריט שנועדנו לו,כל אחד בדרכו הוא.
אם לא היתה האנרגיה השלילית מזעזעת אותנו,עוצרת את נתינת האנרגיה המוארת, לא היתה לנו מוטיבציה לשינוי ולא היתה מתפתחת הישגיות-שזו אנרגיית ייסוד האש שהולכת ועולה ככל שמתקרב מועד חילוף העידנים (2012…)
ברגע השקט בסוף  2012, תחילת 2013, תהיה נקודת זמן שבה יתקיים איזון בין הקטבים. מנקודה זו ואילך,ייכנסו לעולמנו יותר ויותר אנרגיות אש ואוויר ובהדרגה עולם החומר והרגש הנמוך הנלווה אליו ילכו ויצטמצמו . את מקומם יתפסו אנרגיות האש והאוויר שיהיו בקדימות. יהיה לנו פחות ופחות חומר ויהיה לנו יותר ויותר קשה רגשית לחוות את הצמצום, עד שנבין את הסיבה הגבוהה: מטרת הצמצום היא לעזור לנו לדייק את מערך הוצאת האנרגיה שלנו רק על מה שבאמת באמת מפתח אותנו.

מה שאנחנו נותנים-זה מה שנקבל. הבריאה שולחת לנו כהד את מה שאנחנו מבקשים

עד היום ביקשנו וייחלנו לקבל בעיקר חומר: כסף,רכוש,אוכל,דלק,נכסים בית,אוטו,אשה, גוף בריא,מסגרת לימודים/עבודה/משפחה

זו היתה מהות ההתנסות האנושית בעידן הישן.

בעידן החדש מהות ההתנסות משתנה לאש ואוויר. בהדרגה, יותר ויותר אנשים יבינו שערכן של הבנות תודעתיות שווה לא פחות אלא הרבה יותר מחומר, משום שהן תהיינה קיומיות עבור אנשים יותר מהמזון הגשמי .

***

אין מכונה שיכולה לחשב אנושיות

מעגל מתנות: קהילה שנותנת ומקבלת

אם ניקח משהו שלא שייך לנו,במיוחד אם הוא חומר או מים: פריט רכוש שאינו מדוייק לנו או עודף רגשות שמעכבים ומשבשים את ההתפתחות שלנו,ניצור שיבוש במערכת. יווצרו מחלות . הפעם לא תהיינה אלו בהכרח מחלות של הגוף והנפש אלא "מחלות העידן החדש" – נסבול מחוסר הבנה של מי ומה שאנחנו,נתבלבל ויהיה לנו קשה להתנהל בעולם. גם כאינדיווידואל וגם כעם

במקום לקחת, רצוי ללמוד לקבל.
כשאתה מקבל: אתה לא רק זוכה בתוספת אנרגייה אלא אתה מאפשר לזולת לתת לך שזה משהו שיזכה גם אותו במענק אנרגייה נוסף
אם נבין את עצמנו,נוכל גם להבין את הזולת
אם נאהב את עצמנו,נוכל לאהוב גם את הזולת
***

צפו בסרטון » לתת/בועז שרעבי


צפו בסרטון » קח-תן "יש מאין" חוות פארמקלצר בנהלל


 גלילאו – רק תיקחו , שוק ההחלפות בנהלל    

***

ככל שאני נותן כך יש בי יותר / עמיחי לינקובסקי

האתגר של כולנו בימים האלה, כנשמות מדהימות ויפיפיות הזוהרות בגוף אדם, הוא להוציא את עצמנו אל האור, או שבעצם – להוציא את האור שאנחנו אל תוך העולם הזה.  האתגר העכשווי הבוער ביותר של כולנו כאן הוא להתעלות מעל לתודעת ההשרדות והפחד, מעל לתודעת הלקיחה והמחסור, ומעל להתעסקות האובססיבית, המכאיבה ומלאת המאבק בקבלת תמורה (כספית, רגשית, או בכל צורה אחרת).

ואני לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על הכסף או על התמורה, אלא שאנחנו יכולים להביט אל מעבר לנקודת המבט הצרה הזאת ולראות שכשאנחנו עסוקים בנתינה אמיתית של עצמנו, כתופעת לוואי ובאורח פלא ממש, היקום, החיים, או איך שלא נקרא לזה, דואג לכל צרכינו.כי זה הכל הפוך – כשאנחנו נותנים אנחנו מתמלאים, ולא להפך. המציאות (האישית שלי לפחות) מוכיחה שזה פשוט לא נכון לומר שכשאנחנו לוקחים אנחנו מתמלאים, כי בחוויה שלי העיסוק בלקיחה תמיד רוקן אותי. וזה לא נכון לומר שכשאנחנו מתמלאים אנחנו נותנים, משום שמעולם ההמתנה שלי לרגע שבו אהיה כבר מלא לא הובילה לשום מקום כזה, היא רק השאירה אותי עם אותה החוויה שאני מרוקן ושאין לי מה לתת.אבל כשאני בוחר לתת, אפילו שאולי נדמה לי כרגע שאין לי שום דבר לתת, ואפילו שהמחשבה הזאת (ואולי אפילו גם החוויה הנלווית אליה) מרגישה כל כך אמיתית, מה שקורה הוא שאני מגלה בתוכי מלאות עצומה. מה שקורה הוא שאני מגלה, שבעצם, האמת היא שאני כבר מלא, ושיש לי כל כך הרבה מה לתת…

אבל השפע הזה שיש לי לתת, לא היה זמין לי עד שהחלטתי לתת אותו… זה כל הסיפור. הוא המתין, חיכה בסבלנות להתגלות בתוכי ברגע שאחליט לתת אותו. לפני זה, פשוט עדיין לא הזמנתי אותו כל עוד התעסקתי בלקיחה והישרדות. לפני זה, כל עוד ניסיתי להשיג ולקחת ולשרוד, פשוט התעקשתי להרגיש שאין לי מה לתת והחזקתי נורא חזק במחשבה הזאת. עד שהפסקתי.. עד שהחלטתי שיש לי מה לתת, עד שהחלטתי פשוט לתת אפילו שמרגיש שאין, ואז הוא בא, השפע הזה.

ושוב, לא שיש משהו רע בלקבל תמורה על מה שאני עושה, ממש ממש לא, זה אפילו מאוד מאוד חשוב ומאוד ומבורך, אבל הנקודה היא שזה לא משהו שאני צריך להתאמץ בשבילו. זה לא אמור להיות קשה. זה ניתן מעצמו, ברגע שאני בוחר לתת את עצמי. ואיך אני יודע שבאמת בחרתי לתת את עצמי? אני מסתכל אחורה ומגלה שבעצם, מבלי שהתעסקתי בזה או הייתי צריך להתאמץ בשביל זה, כל צרכיי, מבפנים ומבחוץ, מסופקים מעצמם כתופעת לוואי של הנתינה שלי. וככל שאני נותן יותר, כך יש לי יותר.

אז האתגר הוא לא להצליח להשיג כמה שיותר לעצמי, אלא לתת כמה שיותר מעצמי. זה האתגר האמיתי.. ולא רק האתגר, אלא גם התענוג האמיתי והגדול ביותר שאני מכיר. לתת כמה שיותר מעצמי, ולא מתוך מחשבה של לקיחה, לא מתוך המתנה לתמורה, לא כ"עבודה" שאני מצפה לקבל עליה תמורה בחזרה, אלא מתוך מקום אחר לחלוטין, מרמה אחרת לחלוטין של התקיימות – מתוך הלב, מתוך נדיבות אמיתית, מתוך הידיעה שיש לי לעצמי ושיש לי לאחרים, מתוך נתינה, מתוך… שזה מי שאני.

מה שאני נותן לעצמי – החיים נותנים לי פתאום גם, כמו קסם, מכל מיני כיוונים לא צפויים, אבל לא סתם נותנים אלא נותנים בשפע גדול, פי כמה.
ומה שאני לא נותן לעצמי – גם החיים לא נותנים לי פתאום, מכל מיני כיוונים לא צפויים, בדיוק באותו האופן.

אז מה אתם מקוויםמצפים (ואולי גם דורשים) לקבל מהחיים או מהסביבה אבל לא באמת נותנים עדיין לעצמכם? מה יקרה אם תסכימו לתת את זה לעצמכם ישירות (בדרך היצירתית שלכם) כבר עכשיו מבלי לחכות לאף אחד? בא לכם לגלות?

הסיבה שזה עובד תמיד היא – שאנחנו זה החיים. לכן כשאנחנו נותנים לעצמנו – החיים נותנים לנו. אבל אפשר בטעות להתפס לרעיונות לא נכונים לגבי זה, ואז להבין את זה לא נכון ובצורה שטחית ולחשוב שזה לא ככה.
אבל אני מדבר על הרמה העמוקה, למשל:

אם אתן לעצמי עכשיו איזה ארוחת גורמה במסעדה, לווא דווקא החיים יתנו לי מלא ארוחות גורמה במסעדות מכל מיני כוונים לא צפויים  אבל אם מבינים שמה שאני באמת נותן לעצמי כאן זה לא ארוחת גורמה אלא אישור שאני ראוי ובעל ערך, או לחילופין שיש שפע וביטחון חומרי והכל בסדר, אז אני אקבל את האישור הזה גם מהחיים, מכל מיני כיוונים לא צפויים. למה?

כי כשאני מסכים לתת את זה לעצמי, אני בעצם מסכים גם לקבל את זה, וכשאני מסכים לקבל את זה, החיים פשוט נותנים לי את זה בשפע. ולהסכים לקבל את זה זה בערך כמו לפתוח חלון של מכונית שנמצאת על קרקעית הים, מה שקורה הוא שמייד זורמים פנימה המון מים.

בדיוק באותו האופן, החיים הם כמו ים עצום של חסד אינסופי שרק מבקש להנתן לנו בכל רגע נתון, וכמה שאנחנו מסכימים לפתוח את החלון, זאת אומרת להסכים לקבל, זאת אומרת לתת לעצמנו, ככה הוא זורם אלינו, ולתוכנו.



רעידת אדמה

הקרקע נשמטת תחת רגלינו. האדמה שתמיד נתפסה בתודעת אנוש כנקודת אחיזה בטוחה כבר איננה כזו. רעידות האדמה שהחלו לטלטל את האנושות בכדה"א בתדירות ובעוצמה מ 2012  הינן בעיקר תודעתיות ולא פיזיות. מטרתן איננה להכחיד את האנושות אלא להיפך- לעזור לנו לעבור מהישרדות להתפתחות , ע"י הבנת השינוי התודעתי שאנחנו נדרשים לעשות כדי לחיות בעולם המשתנה.  כולנו חווים טלטלות המשנות את כל דפוסי החשיבה וההתנהלות שלנו מקצה לקצה, בתואם עם חילופי הקטבים המגנטים של כדה"א. האדמה שהייתה בעידן הישן הדבר הכי יציב עבורנו להיאחז בו- מהות קיומנו- ממנה אנו ניזונים, אליה אנו נמשכים בכח המשיכה, עליה אנו בונים את ביתינו, מבצרנו, היא המעניקה לנו בטחון ויציבות, משתנה,נסדקת, מתערערת.
מטרת הזעזועים הפיזיים היא להעיר אותנו, להאיר לנו שכעת העת לשחרר אחיזה באדמה=בחומר ולתת קדימות לאוויר- להבנת עולם הרוח. ככל שנבין יותר- נחווה פחות זעזועים.

המילה  earthquake   מכילה בתוכה את ה  awake  – ההתעוררות שלנו מעולם החלום.

זמן להתעורר

אנשי האדמה נוטים להיאחז בתפאורה הגשמית של במת המשחק שלהם- בגוף הפיזי, ברכוש החומרי שצברו וסוחבים על גבם . כעת  העת לשחרר. מי שלא יבחר לעשות את השינוי הזה ימצא עצמו  נשבר , נסדק – כמו האדמה כשהיא נוקשה ואין לה יכולת יותר להכיל את הזעזועים  ויידרש להבין שאין מה לפחד פחד מוות  מלאבד חומר, זה לא סוף העולם…

את מגמת השינויים הכוללת בבריאה לא נוכל לשנות, אבל את התודעה שלנו כן. כדי לעבור את רעידות האדמה בשלום יש להרים ראש מעלה לשמיים ולא להישאר קועים עם הראש באדמה  אוחזים בכל מה שידעתם וחשבם שככה העולם הזה מתנהל. גם כשהגוף שלכם מחובר לאדמה , כשתרימו ראש- תכניסו אוויר=הבנה לתודעתכם וכך תתעלו על טלטלות האדמה .

המעבר מעידן ישן – שמהותו אדמה ומים, לעידן חדש שמהותו אש ואוויר , מחייבת אותנו לעשות שינוי תודעתי: לשחרר את האחיזה בחומר שצברנו , ובכל מסגרות החשיבה הישנות שמתחזקות ומנהלות את החומר הזה  ,לדייק את הרצון וההבנה שלנו את הסיבה שלשמה אנחנו חיים כאן.  האדמה תמשיך להתקיים כאן כי העולם הזה נברא ע"י יהוה  כמעבדת הניסויים היחידה בבריאה שיש בה חומר דחוס, אך היא מצטמצמת, מתכלה,משתנה, היא בתנועה.

הילדעים החדשים שירדו לעולנו אחרי שנת 2000 , ילדי האש והאוויר בעידן החדש נולדו לעולם הזה כשמערכת האמונות והידע שלם כבר מוטמעות build in בהוויתם. התודעה שלהם גמישה מספיק כדי לצלוח את השינויים. זה אנחנו המבוגרים ששבויים בתפיסות שבי ישנות ומתקשים לשחרר את האחיזה במוכר והידוע

האדמה כפי שהיא היום לא יכולה להכיל את האנושות כפי שהיא היום. השינוי בלתי נמנע. לא נוכל לשנות את מגמת השינוי. נוכל רק לשנות את עצמנו-את התודעה שלנו ולהתאים אותה לעולם המשתנה.

2012: מכתב פרידה מאמא אדמה לילדיה בני האנוש, המכין אותם לקראת השינויים

 אמא אדמה   מזהירה אותנו מאשליית היציבות והביטחון באדמה שעליה גדלנו ושהזינה אותנו עד היום. היא מכינה אותנו לעצמאות. היא נפרדת מאיתנו כדי לעזור לנו להיפרד ממנה. אמא כבר לא יכולה יותר להיות אחראית עלינו כילדיה. עלינו לדאוג לעצמנו בעצמנו כעת. 

25/12/2016 – התחזית: רעידת אדמה והתפרצויות וולקניות 

הגנה בפני רעידות אדמה בעתיד – תקשור תודעת העל

 

האדמה קורסת: צפו בבולענים בים המלח

תמונות בולענים בים המלח

רעידות האדמה החזקות בהיסטוריית ארץ ישראל – חדשות המדע

טכסט שכתבתי  בנובמבר 2011

"תרגיל רעידת אדמה, תרגיל רעידת אדמה" מודיע הכרוז ברמקול ברחבת ביה"ס פתוח שבו התחילו ילדיי ללמוד אחרי הרבה שנים בחינוך ביתי. המוני ילדים רצים לכוון מגרש הכדורסל.
למה רועדת האדמה? מה יקרה? מה לא יקרה? מה אנחנו אמורים להבין מזה?
זאת ועוד שאלות רבות מספור שמעסיקות את תודעתנו המתפתחת בימים בהם מתרחשים בעולמנו שינויים מרחיקי לכת הקשורים למהות קיומנו כאן. לא פחות.

משרד החינוך הורה על תרגיל בכל רחבי הארץ בו יתרגלו תלמידים ומורים את נוהל המשימות הנדרש במצב רעידת אדמה. ואכן, בביה"ס בו ילדיי לומדים התנהלו המשימות באופן מרשים : אלו רצים לכבות את השריפה (דמי כמובן), אלו עושים סריקה במרחב ביה"ס ואוספים ילדים שתגית "נשכחתי" תלויה על חזם. כאן קבוצת חילוץ מפנה פצוע מדומה על אלונקה, שם צוות מורים מקבץ תלמידים צעירים ופה הבוגרים. כל אחד יודע את תפקידו והכל מתנהל לפי תוכנית פיקוח בטחוני של פיקוד העורף. לא יודעת אם כך הוא בכל בתי הספר בארץ או רק בביה"ס הפתוח בו לומדים ילדיי. בכל מקרה, התרשמתי מהשותפות המלאה של הילדים בהיערכות.
(זהו אגב התרגול השלישי בחודשים האחרונים, מה שמבהיר שמדובר כאן במשהו שיש אודותיו קונסנזוס: כבר לא מדובר בנבואות אפוקליפטיות מתקופת המאיה לגבי 2012 וסוף העולם ותקשורים הזויים של מיסטיקנים ואנשי רוח. מדובר במשרד החינוך ופיקוד העורף המייצגים את עמדת הממסד הרשמי במדינה)
אז הנה, אנחנו מוכנים לרעידת אדמה. האמנם?
נראה שברמה הפיזית-הארצית אכן נעשות ההכנות הנדרשות אך ברמה התודעתית, מטרת תהפוכות הטבע הצפויות לפתוח את תודעתנו להבנה בדבר מהות השינויים. מהם אם כך השינויים? מהי אותה הבנה שאנו נדרשים להבין?איך נייטיב להתכונן?

מהות ההתנסות האנושית בעידן המסתיים היתה באדמה (חומר) ומים(רגש). כעת אנו חיים בתקופת תפר במעבר בין עידנים ומהות ההתנסות שלנו משתנה . בעידן החדש שאנו זוכים לחוות את תחילתו ,יותר ויותר אנרגיות אש (רצון יצירתיות וקידמה) ואוויר (תודעה) נכנסות לעולמנו בתהליך שנקרא "היפוך קטבים מגנטיים" . המהירות של האש והאוויר גבוהה בהרבה מתהליכי האדמה האיטיים המתממשים בחומר הגשמי וביצות הרגש הטובעניות והתובעניות שאנו מורגלים לשקוע בהן (מים). רבים מאיתנו חווים את השינויים בכל תחומי החיים וקשה להישאר אדישים נוכח המהפכות בעולם הגדול , תהפוכות הטבע והדחף האישי שלנו , לקום ולשנות כדי לדייק את המקום האישי שלנו כך שיהיה תואם את הייעוד האמיתי שלשמו אנחנו חיים כאן.

טווח השינויים הוא רחב וההיבט הפיזי שלו (דוגמת רעידות האדמה) הוא רק השלב הסופי בתהליך ארוך שהתחיל להתרחש כבר מזמן בבריאה כולה ומחוצה לה. כדה"א שלנו הוא התחנה האחרונה בשרשרת שינויים קוסמיים. כדה"א הוא העולם היחיד שבו יש מימוש הבנות תיאורטיות בחומר. אנחנו חיים כאן במעבדת ניסוי שמטרתה ליישם את המסקנות התיאורטיות ולממש אותם בחומר. ייעודנו כאן הוא הקשה ביותר , משום שלא קל ליישם הבנות אוויריות רוחניות ולברוא מציאות גשמית תואמת. זו המשימה שלנו וכדי להייטיב לעשותה, נדרשים מאיתנו לא רק כישורים אדמתיים (מיומנויות וידע לגבי אדמה ומים, גוף ונפש, כסף ומערכות יחסים, חומר והדבק שמחבר אליו קשרים בינאישיים ושיתופי פעולה) אלא הבנת תהליכים ברמה גבוהה של תודעה שמה שמוביל אותה הוא האש: הרצון,המוטיבציה , היצירתיות, הטכנולוגיה המתקדמת. המדע המתקדם פותח בפנינו היום את ההבנה של יכולת הבריאה שלנו לברוא מציאות,ממש לברוא חיים

יהוה, הוא ליבת האדמה שברא וניהל את עולמנו, סיים את תפקידו בסוף 2012 ופינה  מקומו לאלינוס שהוא ליבת אש. קוד הבריאה שיהוה השתמש בו הולך ונפתח להבנה אנושית: המדע היום חובר לחקר הרוח ויודע שבעזרת תדר תכנות גנטי ומחשבה יוצרת אפשר לברוא כל דבר.
(כאן יהה עלינו להשתמש בערכים מוסריים חדשים שימנעו משדות החושך לשבש את אנרגיית אור הבריאה). מתבהרת לנו ההבנה של אפשרות חיי נצח. מוות הפיזי איננו סוף, הוא רק שינוי צורה.

זה לא שלא תהיה כאן יותר אדמה. היא תהיה תמיד, אלא שהיא משתנה וכוח השפעתה עלינו מצטמצם מאד. המשקל הרב שייחסנו לאנרגיות האדמה כמו : כסף,רכוש,בית,גוף, מסגרות, ישנו את מקומם בחיינו ויהיו פחות ופחות רלוונטיים להישרדותנו.מה שישרת אותנו בשעת משבר תהיה יכולתנו לדייק את הרצונות, המחשבות  העצמאיות ולשתף פעולה ולא הכסף שילך ויאבד מערכו.ההבנה התודעתית שלנו היא שתסייע לנו לשרוד את התהפוכות. ריפוי ייעשה באמצעות חיבור לחושים הפנימיים  וקידום הבנה , ולא ע"י אנרגיה חיצונית בין אם היא חומר כימי, טבעי או אנרגטי (גם שיטות טיפול אלטרנטיביות כמו הילינג ורייקי ודומיהם ,משתמשים באנרגיה חיצונית כדי לאזן את הגוף הפיזי . בעידן החדש נתנסה בריפוי עצמי באמצעות התודעה ובסיוע טכנולוגיות מתקדמות שיאפשרו לאנשים לאתר אנרגיה פנימית לצורך ריפוי עצמי.

האדמה, שהיתה הדבר הכי יציב עבורנו עד כה, תטלטל אותנו בעוצמה כחלק ממערך השינויים האנרגטי הכלל בריאתי,לא על מנת להכחיד את האנושות אלא בדיוק להיפך: על מנת לעזור לנו לעשות את השינוי התודעתי הנדרש כדי שנוכל להמשיך לחיות בעולם המשתנה.אין הכוונה לזרוע הרס וחורבן "סתם" . שום דבר שקורה לנו איננו "סתם". מי מאיתנו שיבחר להבין את עולם הסיבות הגבוה , יזדקק פחות לזעזועים פיזיים. יהיו בנינו כאלו שלא יחושו כלל בהבדל משום ש"סוף העולם" שמדברים עליו איננו פיזי אלא תודעתי. לעומתם, יהיו גם כאלו שיבחרו להיאחז באדמה במתכונתה הישנה. אלו עשויים לחוות קשיים הישרדותיים משום שהבריאה כבר לא תממן יותר את האדמה ועולם החומר כפי שמימנה עד היום. גם אנשים שיבחרו להיאחז במערכות המים הרגשיות הישנות עשוים לחוות קשיים משום שגם המים בעולמנו משתנים ומצטמצמים . אנשים שיבחרו לנהל את הרגש שלהם ממקום של הבנה וישכילו להשתמש ברגש לצורך יצירת מערכות יחסים המבוססות על שיתוף פעולה הרמוני, יצלחו את השינוי וישמשו מקור השראה לכולנו . לעומתם, אנשים שיתנו לרגשות לנהל אותם עשויים לחוות פחדים/חרדות/דאגות ברמות כאלו שיקשו על הישרדותם.
כך גם לגבי החומר: אנשים שישתמשו בכסף שלהם לצורך מימוש הייעוד המדוייק להם -יקבלו מימון אנרגטי  . אנשים שמאפשרים לכסף לנהל אותם, בין אם אליטת ההון והשלטון ובין אם משכבות העוני הנמוכות, יאבדו יכולת שליטה במשאב החומרי עד שיעשו שינוי תודעתי וידייקו את תחום העיסוק שלהם בתואם למימוש התסריט  האישי שחתמו עליו.

האדמה כפי שהיא היום לא יכולה להכיל את האנושות כפי שהיא היום. השינוי בלתי נמנע. לא נוכל לשנות את מגמת השינוי. נוכל רק לשנות את עצמנו-את התודעה שלנו ולהתאים אותה לעולם המשתנה.
רגע השקט שהיה בסוף 2012 איננו תאריך אלא תהליך.
תהליך שהחל מזמן מזמן מזמן מחוץ לכדה"א, המשכו בירידת ילדי האינדיגו והקריסטל לעולמנו החל משנת 2000 , עם הגעת ילדי הקשת וילדי הזהב- שאלו הם הנולדים היום, וסופו צפוי להתרחש בטווח של ה 25 שנים הבאות.

האדמה במצבה הנוכחי איננה יכולה להכיל יותר את האנושות כפי שהיננה היום.
כילינו את משאביה, זיהמנו את מאגריה, ניצלנו את כל שהעניקה לנו .
עליה כעת לשקם את עצמה. לטבע יש יכולת ריפוי משל עצמו. האדמה תדע לשרוד את השינוים
זה אנחנו, אנחנו הם אלו שנדרשים לעשות שינוי תודעתי מהותי מהקצה אל הקצה אם ברצוננו להמשיך לחיות כאן בעולם הזה.
אנחנו הם האנשים שלהם חיכינו משך דורות על גבי דורות . אנחנו הנשמות האמיצות ביותר שבחרו לרדת לעולם בתקופת השינוי המהפכנית הזו, משום שלנו יש את הכוח, את הרצון והיכולת להבין. זה אנחנו.

 

 

כמו כולם : אפקט/דפקט העדר

 

תופעת העדריות צרובה בהווייתנו כאנוש עוד מראשית ההתפתחות בבריאה. מנגנון ההומוגניות ההרמונית (מים) שנלווה למסגרות ההתנהלות האנושית (אדמה) נועד לשמש  כדי להגן מפני החושך, אבל זה איננו נחוץ לנו כעת כשאנחנו חיים בתקופת שינויים מואצת בעידן שבו קדימות לאנרגיות האש והאוויר שמעודדות מעבר מתלות לעצמאות . תחושת השייכות שפעם היתה בסיס קיומנו מפנה מקומה לתחושת בדידות לבד ביחד

להיות "כמו כולם " כבר לא משרת אותנו יותר. עכשיו הזמן לחשיבה עצמאית ויצירתית, מפלסת דרך,פורצת גבולות.

ילדי האינדיגו חיים כאן היום כדי לעזור לנו לפרוץ את מסגרות החשיבה וההתנהלות הישנות. פנו להם את הבמה. its show time.

EX-ET 

סרטון אנימציה שממחיש מעולה את תפקיד ילדי האינדיגו בעולמנו. זה אנחנו, אנחנו האנשים שלהם חיכינו דורות על גבי דורות. אני, זו אני המשוגעת ההיא שמקפצת ומפרה את הסדר. זו אני שמשבשת את השגרה ומוציאה את ההורים שלי מכליהם. אני, דור ילדי האינדיגו שנשלח הנה לכדה"א כמו הילד המצוייר ההוא בסרטון . מי שמזדהה, סימן שיש לו תפקיד שליחותי כאן להביא שינוי .היום כבר יש  תנועה גדולה של התעוררות, של אנשים שמעיזים לירוק החוצה את קוביית הסוכר שניסתה לכפות עליהם להתיישר.

 

 

run shinuytodaatiבזמן ש"כולם" רצים באותה תלבושת אחידה במרוץ העכברים המטורף,יש  בנינו יותר ויותר מי שמעיזים לרוץ נגד הזרם ובוחרים להישאר נאמנים למי ומה שהינם.

 

 

ככל שאתה אוהב את הבחירות שלך, אתה פחות זקוק שאחרים יאהבו אותם

 

אדם נחשב כשפוי כל עוד הוא חושב כמו כולם. כשהוא חושב בעצמו הוא מתחיל להיחשב כמשוגע . משוגע "נחשב" בעולם הזה כמי שאיבד את דעתו. ואכן-זה מה שקורה ליותר ויותר אנשים- מאבדים את דעתם, מבינים שכל הדעת-הידע שהם יודעים על העולם מתגלה כלא מתאים יותר,לא מקדם את ההתפתחות שלהם יותר ונפרדים.

כמי שחייתה כל חייה כמשוגעת,כחייזרית על הכדור הלא נכון, אני שמחה להצטרפות חברים חדשים למועדון המשוגעים,זה כן הכדור הנכון, ועכשיו-עכשיו זה הזמן הנכון-לאבד את הדעת ולברוא לעצמך בעצמך דעת חדשה. מה דעתך?

ספר הוראות לחיים

 

דפקט העדר   – וויליאם דרשייביץ בילה 25 שנים באוניברסיטאות המובחרות של ארצות הברית רק כדי לצאת משם ולהזהיר את האמריקאים: הרווארד, קולומביה ופרינסטון מזיקות לילדיכם ומסוכנות לאמריקה. בראיון מיוחד למוסף כלכליסט הוא מסביר כיצד ההשכלה הגבוהה מייצרת שטאנץ אחיד של אליטות מנותקות, אומללות וכושלות ומדוע כדאי גם לנו ללמוד את השיעור הזה

אני פריק, ואתה? מה המתנה שנועדת לתת לעולם?

 

צפו בסרטון » התנועה הגדולה ביותר בעולם The Biggest Movement In The World  היום אנחנו כבר לא לבד. נכון להיום- כוחנו אינו במספרנו אלא בגלים שאנו מכים.

בקרוב תתהווה מסה קריטית ונהיה הרוב המכריע . נחצה את הרוב . נכריע .

 Moving Together

 

 

 

diffrentהממסד הישן מאיים על כל מי שסוטה מהשורה, זה נכון, נכון להיום יש שוטרים ופקידי סעד שיכולים להעיף אותך על טיל אם תמשיך להיות סורר ומורד, אבל היי, הם קיימים כאן רק כל עוד אנחנו נותנים להם כוח לשלוט בנו. והם אנשים, בני אדם כמוני וכמוך. מספיק שמישהו מאיתנו יראה את הסרטון הזה לדוד שלו השוטר או לאח שלו הפקח או לשכנה המפקחת במשרד החינוך, או לחברה פקידת הסעד, והנה, יצרנו שינוי. ההד מהסרטון הזה ימשיך להדהד הלאה והלאה. כי טיפה עוד טיפה עוד טיפה, תהיינה לים… השינוי יתהווה לא כשנצא לרחובות למחות אלא כשנעשה את מה שנועדנו לעשות כאן- לברוא עולם חדש, לייצר אלטרנטיבות.

להיות מפלס דרך לא מזכה אותך בקרדיטים בתחילת הדרך אבל מי שנועד ליצור את החדש, מצוייד במנה גדושה של כוח רצון חזק (אש) וידיעה פנימית בהירה (אוויר) את דרכו והם שעוזרים בהתמודדות עם האתגר

הסטודנט הכושל לאדריכלות שבנה את מרכז פומפידו  : לקראת יום הולדתו ה-80 ותערוכה של יצירותיו ברויאל אקדמי מסביר ריצ’רד רוג’רס – מהאדריכלים החשובים 
של תקופתו – מדוע קיבל כל כך הרבה ציונים נמוכים בתעודת הסטודנט

*

שביתת עובדי הבניין באיטליהכך נראיית הפגנה של עובדי הבניין באיטליה – יולי 2013 : שורות שורות של חיילים ממושמעים שמניחים את כיסוי הראש שנועד להגן עליהם מפגיעה . גם סוג של עדר, אבל אחר. משהו השתנה כאן בתודעה האנושית -בוער מבפנים , מתחת לפני השטח ומתקרב לנקודת ההתפרצות. פועלי הבניין בוחרים להיפרד מהסמכות שאיגדה אותם תחת ארגון ממסדי אחיד. לא עוד. הם אנשים, כל אחד מהם יחיד ומיוחד ויש לו תרומה שונה לתת לעולם. אם עד היום "כולם" שיתפו פעולה (הסכמה בשתיקה מה שנקרא)עם מוסכמות חברתיות כלכליות , הרי שהיום "כולם" כבר לא מסכימים למוסכמות האלו יותר. עדיין עדר, אבל הכוון אחר ותואם את מגמת השינויים  בדרך מתלות לעצמאות , משליטה לשיתוף פעולה, מפחד לאומץ


 Joe Gerstandt: freak flag-flying (what, why and how)

video_lightbox_youtube video_id="yYDr71DcCgM" width="640" height="480" auto_thumb="1"]

 

סיפור על חוכמה שגעון ולמה לא בכל מחיר צריך לנהוג כמו כולם

מלך חכם ורב עצמה משל בעיר קטנה אחת. כולם פחדו מפניו בגלל כוחו אך אהבו אותו בזכות חכמתו.

באותה עיר היתה באר שהמים בה היו צוננים, זכים וטהורים כבדולח, והם הרוו את הצמא של כל התושבים.

לילה אחד, בשעה שכולם ישנו, הגיעה לעיר מכשפה רעה והרעילה את הבאר. היא טפטפה לתוכה שבע טיפות של נוזל מוזר ולחשה: "כל מי שישתה מהמים האלה- יהפך למשוגע".

למחרת היום שתו כל תושבי העיר ממימיה המורעלים של הבאר- כולם חוץ מהמלך ומראש לשכתו – וכפי שקיללה המכשפה, כולם יצאו מדעתם והשתגעו.

המלך לא הצליח להרגיע את אנשי עירו. הוא ניסה לדבר איתם ולהחזיר להם את שפיותם, אבל שום דבר לא עזר.

אחרי כמה ימים התחילו כולם להתלחש מאחורי גבו ואמרו: "תראו, המלך שלנו בכלל לא מתנהג כמונו. הוא כנראה השתגע לגמרי. אנחנו לא יכולים להיות נתינים של משגע! בואו נסלק אותו מכס המלוכה!"

אלא שעוד באותו ערב שתו גם המלך וראש לשכתו ממי הבאר, ומיד השתגעו גם הם. תושבי העיר שמחו שמחה גדולה ומיהרו לארגן חגיגות ענק לכבוד המלך וראש לשכתו, שסוף סוף, חזרה אליהם בינתם.

                                                      (מתוך משלים פילוסופיים לילדים/ מישל פיקמל)

Don’t expect your kids to be leaders or followers

Expect them to be independents


צפו בסרטון » Life Of Brian (1979) – clip: "You're all individuals"

ישו אומר להמונים "you are god"  ומה הם עונים לו כהד you are god

לא, הוא מסביר להם, הבנתם הכל הפוך. אתם לא צריכים ללכת אחרי ולא אחרי אף אחד.כולנו אינדיווידואלים . ומה הם עונים לו, בפה אחד,כולם יחד: כולנו אינדיווידואלים…
כל אדם בעולם הזה הוא שונה ונועד לו ייעוד מיוחד לתת את הייחוד שלו לעולם. הממסד משתק אותנו רק כשאנחנו מסכימים לבלוע את קוביית הסוכר. אם נירק אותה החוצה-כמו הילד ההוא בסרטון המצוייר- נבין שאנחנו אינדיווידואלים ולא צריכים לעשות מה שכולם עושים. אנחנו כאן כדי לתת את התרומה הייחודית שלנו.


צפו בסרטון » THE WAYSEER MANIFESTO

סרטון ממריץ לאקטיביסטים שמדגיש כמה האימפולסיביות שלנו היא מתנה, כמה המרדנות שלנו היא חשובה כדי להניע התפתחות

כל מה שהממסד אמר לכם שלא טוב אצלכם, הוא מה שכן טוב בכם. אתם רואים דברים שאחרים לא רואים. אתם נועדתם לשנות את העולם


צפו בסרטון » UPRISER // the evolution of revolution  אותו הבחור האקטיביסט שהדליק את העולם שנה שעברה,קורא לנו שוב – לא מספיק למחות, צריך ליצור משהו חדש


 האם אתה סוכן שינוי?

***

משל המערה של אפלטון / גלית שראל

משל המערה של אפלטון הוא אחת המטאפורות הידועות ביותר מאת הפילוסוף הנודע, אשר נועדה לדמות מציאות של בערות, בה אנשים נותרים חשוכים אם אינם זוכים לגילוי זיו אורה של החוכמה. גם כאשר הפילוסוף – האדם שיצא מבורות לחוכמה – בא לגאול אותם מבערותם, הוא נמצא בסכנה מתמדת, מפני שהאנשים אינם רוצים להשתחרר מהבורות, הם נמשכים אליה ושמים בה את מבטחם. כמו כן, מוצג תהליך ההחכמה כתהליך קשה, כואב ורצוף מכשולים.
המשל, המוצג בספרו "המדינה" (בפתיחת פרק ז), מספר על קבוצת אסירים שנכלאה מגיל רך במערה חשוכה ואשר רותקו בשלשלאות בצורה כזו שראשם מופנה תמיד אל צד אחד ולא יכול עוד לנוע. מאחורי האסירים ישנה חומה, ומאחוריה בוערת מדורה שלא נכבית לעולם, ומאירה את הקיר עליו צופים האסירים. בין האש לבין החומה חולפות בריות הנושאות פסלים. הפסלים, הנישאים מעל גובה החומה, והמוארים מצידם האחד על ידי המדורה, מטילים את צלליהם על הקיר עליו צופים האסירים. כאשר משמיעה אחת הבריות את קולה, שומעים האסירים את ההד השב מן הקיר. לפיכך סבורים האסירים כי מה שהם רואים בקיר הוא בעצם החיים המציאותיים. חייהם סובבים סביב הצללים וקולותיהם, האסירים מפתחים תרבות ושלל תיאוריות לגביהם, ובונים את עולמם הרוחני על פי הדמויות על הקיר.
אחד האסירים מצליח להשתחרר מכבליו. שריריו מנוונים מרוב ישיבה בשלשלאות, וכוח כלשהו גורר אותו במעלה דרך עפר תלולה אל מחוץ למערה. האסיר נשרט ונחבל, וכאשר הוא מגיע אל מחוץ למערה, הוא אינו יכול לראות דבר משום שהוא מורגל לחושך של המערה אך ככל שהזמן עובר, והאסיר מתרגל לאור, הוא יכול להתבונן סביבו, ולראות שהבריות אינן צללים, והוא יכול להביט ולראות את הטבע, את הציפורים, ואת גרמי השמיים בלילה. הוא יכול גם להבחין בצלו שלו.
האסיר מחליט לחזור למערה, על מנת לספר לאסירים האחרים על נפלאות העולם שבחוץ ולשחררם. אך כאשר הוא חוזר למערה, שוב אינו יכול לראות דבר, משום שעיניו התרגלו לאור השמש ואינן יכולות לראות בחשיכה; הוא מועד ונופל, ואינו רואה דבר, והאסירים האחרים לועגים לו וטוענים שהוא נכה. הוא מנסה להסביר להם על העולם שבחוץ, אך הם מבטלים את דבריו בזלזול. האסיר שיצא לאור עומד על דעתו, ומנסה להאיר את עיניהם של חבריו הכבולים, אך הם לועגים לו, ולו היה משחרר אותם מכבליהם כפי שהתכוון לעשות, היו האסירים רוצחים אותו. (מתוך ויקיפדיה)

***

לקט נבחר של ציוטים מתוך "ג'ונתן לווינגסטון השחף / ריצ'ארד באך

עמוד 62
ג'ון, היית מנודה פעם. מדוע סבור אתה שמי מן השחפים של זמנך הקודם יאזין לדברייך עתה?
הרי מכיר אתה את הפתגם , והוא נכון: "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות"
אותם שחפים במקום ממנו באת,נטועים באדמה, צורחים ונלחמים בינם ובין עצמם.
הם רחוקים מגן העדן מרחק אלף מילין ואתה טוען שרצונך להראותם את גן העדן מן המקום בו הם עומדים!הרי אינם מסוגלים לראות את קצות כנפיהם,ג'ון! הישאר כאן ץעזור לשחפים החדשים הבאים הנה, לאלה שהגביהו עוף דיים כדי להבין מה בפיך לומר להם." . הוא השתתק רגע ואז אמר : " ומה היה קורה אילו חזר צ'אנג לעולמותיו הישנים שלו? היכן היית היום?

עמוד 64

באותו הרגע ידע ג'ון כי אין הוא עצם ונוצות אלא רעיון מושלם של חופש ותעופה שאין לו גבולות.
"לא אכפת לי מה הם אומרים" הירה בזעם, ועיניו התערפלו בטוסו לעבר הצוקים הרחוקים. " הטיסה הינה הרבה יותר מסתם ניפנוף כנפיים ממקום למקום! הרי זאת עושה כל … כל יתוש! גילגול-חבית קטן אחד סביב זקן השחפים,רק בצחוק, וכבר אינו מנודה!האם עוורים הם?האם אינם רואים?האם אינם מסוגלים לחשוב על התהילה שתיפול בחלקנו כאשר נלמד לעוף באמת?
"לא אכפת לי מה הם חושבים. אני אראה להם מה פירוש לעוף! בסדר,אהיה פושע מנודה אם זה רצונם, הם עוד יצטערו על כך…"

עמוד 65
"אל תכעס עליהם פלטשר השחף. בנדותם אותך פגעו השחפים האחרים בעצמם בלבד. יום אחד יווכחו בכך, יום אחד הם יראו מה שאתה רואה. סלח להם ועזור להם להבין"

עמוד 76
כל אחד מאיתנו הינו למעשה רעיון השחף הגדול, הוא רעיון החופש הבלתי מוגבל.
עלינו להרחיק מעלינו את כל המגביל אותנו
תלמידיו היו נמים את שנתם, תשושים מטיסות היום. הם אהבו את האימונים, כיוון שאלה היו מהירים ומרתקים והשביעו את רעבונם ללמוד, אך אף אחד מהם ,אף לא פלטשר השחף עצמו,לא למד להאמין כי מעופן של מחשבות עשוי להיות ממשי ממש כמעופן של רוח ונוצה
"גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף" היה ג'ונתן אומר אינו אלא מחשבותיכם, בצורה אותה מסוגלים אתם לראות בעין. נתקו את כבלי מחשבותיכם וניתקתם את כבלי גופכם

עמוד 83
"להרחיקם מעלינו?" בקע קול מתוך ההמון."אף אם חוק העדה הוא?"
"החוק היחיד הוא זה המוביל את החופש"
עמוד 93
"עליכם להבין כי השחף הינו רעיון החופש הבלתי מוגבל, בדמותו של השחף הגדוך, וכי גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף, אני אלא מחשבתכם עצמה"

***

בלי קצב שונה זה לא יילך / רונן גפני

לך תצטיין, תעמוד בזמנים
תכין שעורים, תלמד למבחנים
מה זה משנה אם אתה לא נהנה
העיקר הוא להיות הכי שאפשר
במשהו שמישהו אחר בחר!

תגיע בזמן, תעמוד בתורים, והכי מכובד זה חולצה עם כפתורים
תואר ראשון זה נחמד לזקנים, בימינו צריך לימודים הרבה יותר גבוהים
עבודה טובה ורכב צמוד, ולהתפלל כל בוקר שהבוס יחשוב שאתה עדיין חמוד
בית קטן עם משכנתא גדולה, וחיים במציאות של ריבית עולה

ללמוד דברים בעל פה ולדקלם למורה
זה מתכון מצוין לדיכוי הדמיון הפורה

מנהיגות זה כוח וצריך תמיד להיות חזקים
אחרי שישכך האבק נעשה אומדן נזקים

ללבוש מותגים כדי להיות כמו כולם
ולספר לעצמך שכבשת את העולם

הורים יקרים, אלה ימים של שינוי שקרבים ובאים
והילדים החדשים גדלים להיות עצמאיים

הם ספגו מספיק שעות בלי הורים
כדי להביא  אל סופו את עידן מירוץ העכברים

המערכות הישנות הולכות וקורסות
והנוער מלא חדווה לקום ולעשות

אחת אחת נופלות המערכות
כלכלה, חינוך ואפילו בחירות

זה דור חדש שיודע בלי הרבה בעיות
להביא מסר נכון ב-YouTube למיליון צפיות

 הם לא צריכים ריטלין וסמים ממסטלים

כדי להתאים למערכת של מורים מתוסכלים

הם צריכים חופש תנועה ושינוי תודעה
על מועד המהפכה הקרובה תבוא הודעה.

*

 

*

 

התפתחות-תנועה-לרקוד את החיים ולחיות את הריקוד

התפתחות מתהווה בתנועה מתמדת של שינוי מקום וצורה- כשאנחנו זזים בתודעתנו- גם הגוף הפיזי משווה תדר ונע בקצב ובאופן שבו המחשבות שלנו עוברות בין עולמות תוכן ומצבי תודעה משתנים . בעידן האדמה והמים חשבנו שתנועת הגוף הפיזי היא שמזיזה אותנו ממקום למקום ולוקחת אותנו לגלות  מרחבים חדשים ולגלות תנועות חדשות.  לא הבנו שמה שקובע את המקום שלכיוונו אנחנו נעים נקבע בתואם לבחירה התודעתית שלנו . משמע – כשתודעתנו כבולה במסגרות חשיבה נוקשות ומקובעת בתבניות שמכבידות ומאיטות את ההתנהלות שלנו – גם הגוף יתקשה להגמיש את עצמו. לעומת זאת – כשיש גמישות  מחשבתית – אז גם התנועה הפיזית הופכת להיות קלילה. רקדנים בעידן הישן חיו את הריקוד. בעידן החדש כולנו רוקדים את החיים. כל דבר שאנחנו עושים – בין אם זה לעבוד, לחשוב, להרגיש- הכל נעשה תוך כדי תנועה

לא קל לרקוד את החיים בקלילות כשאדמה מושכת את מסת גוף החומר , כשאנחנו סוחבים איתנו לכל מקום את כל הידע הרכוש והרגשי שנלווה אליו שצברנו במהלך כל החיים.  בעידן החדש-עידן האש והאוויר, אנחנו מבינים איך שינוי תודעתי ושיחרור מטעני העבר, יכולים להזיז את הגוף הפיזי שלנו מעבר לגבולות המרחב והזמן המוכרים לנו, לחוויה התפתחותית ברטט חדש.

בעידן הישן התמסרנו לרחשי ליבנו, נתנו לרגש (מים)להוביל את תנועת הגוף הפיזי  (אדמה-חומר) לזרום עם מה שבא. בעידן החדש, הרצון היצירתי (האש) והתודעה-ההבנה (אוויר) הם שמובילים אותנו לנתיב שאנחנו בוחרים ,תוך הבנה מהי התנועה המדוייקת לנו במקום ובזמן שנבחר.

איך נוצרת התפתחות?מתוך תנועה

אדם אמיץ אחד שמתחיל לרקוד מוביל אחריו עוד ועוד אנשים. רק כשאני מניע את עצמי בתודעה : אקטיביזם תודעתי  ממקום אחד לאחר, כשאני מאפשר לאש-הרצון,המוטיבציה להניע אותי למקום חדש, אז נוצרת התפתחות. כדי ליצור תנועה צריך אומץ – לנוע מפחד לדחף- להעיז להיפרד מהמוכר והידוע , לקום, להיות אמיתי עם עצמי, לקחת סיכון מול הסיכוי, לתת למחשבה יצירתית להוביל אותי להתנסות חדשה

 

Finger Tutting Hand Dance

ככל שמצטמצמת אנרגיית האדמה בעולמנו, כך גם תנועת הגוף הפיזי  מצטמצמת בתואם למגמת השינויים . לא חייבים לרקוד עם כל הגוף. מספיק שיש רעיון יצירתי י= אש וידע בתיכנות =אוויר ועשר אצבעות (קצת אדמה, בקטנה…). אש הטכנולוגיה  מאפשרת יעילות: לרקוד רק עם האצבעות > פחות שווה יותר

Freckled Sky Howard Stern Hits Golden Buzzer for Dance Duo

ככה מייצרים אור= התפתחות, ע"י תנועה. כדי שזו תתהווה פיזית נדרש לדייק את תהליך הבריאה: מהי האש: הרעיון,הנושא, המטרה,הייעד, הייעוד ,מי הם המים – החיבורים הבינאישיים, מה המהות האווירית- ההבנה הגבוהה ובסוף, רק בסוף האדמה – החומר – הגוף הפיזי- משווה תדר . כדי להגיע לתוצר גשמי מופלא והרמוני שכזה , צריך ללמוד להכיר ולשלוט ביסודות האנרגטיים שיוצרים אותו. הכל מתחיל אצלכם בתודעה.

 

Why I Dance  כדי להבין, אנחנו בודקים עם עצמנו – למה אני רוקד?

 

תשוקה בתנועה

תשוקה היא יצר פנימי ואפשר לרקוד אותה גם ללא בן זוג. כך אני חשתי כשצפיתי בבחור הזה רוקד במרחב הפתוח הזה: Sergei Polunin

 

ריקוד בשילוב טכנולוגיה , אש בתנועה Hakanaï

 

רשת אנושית נעה בהרמוניה מופלאה ובסיכרון מדהים – אולימפיאדה 2014

 

ריקוד קליידוסקופי מרהיב

 

תנו לילדים שלכם והילד הפנימי שבכם להוביל את התנועה במרחב. הם יודעים.

 

Shadows

 

ריקוד השתקפויות : תנועה בשילוב טכנולוגיה. מופלא.

Thailand's Got Talent

 

A-Z of Dance  

הנה אתגר עבורכם רקדנים : ליצור סרטון שמחבר בין תנועה לאותיות ומילים. מילים בוראות מציאות ותנועה מייצרת התפתחות. השילוב בניהם הוא מהות הבריאה. הסרטון הזה הוא ההשראה עבור הרעיון

 

The Art Of Buugeng 

וואו. איזו אש יצירתית מניעה את התנועה ההרמונית של המוזיקה -המים עם החפץ הגשמי האדמתי- זה שמחובר ליער,מאירה הבנה מדוייקת של מימדי המרחב והזמן…

 

Urban Dance Camp זוג "קשישים"

 

DOOMED | Choreography 

 

פסטיבל המחול הבינל"א בת"א – סוזן דלל : נשמות צביר העם היהודי התברכו לא רק באנרגיות אש ואוויר גבוהים אלא גם ביכולת גבוהה של חיבור לחומר. נבחרנו לרדת לעולם הזה של יהוה – שהוא ליבת אדמה בגלל הניסיון הקודם שהבאנו איתנו ממסע ההתפתחות בבריאות קודמות בהתנסויות אדמתיות . הנה דוגמא לחיבור כזה שמממש את אש היצירתיות עם אוויר התודעה והמים=הרגש , לתנועה הרמונית של הגוף הפיזי

 רעיון גאוני: במקום "סתם" ללכת, אמצו לעצמכם את תנועות הגוף שתואמות לתדר התודעתי שאתם בוחרים להתכוונן אליו.

התנועה של הגוף – כמו אדוות של גלים בים-תלך ותתפשט גם סביבכם


צפו בסרטון » Dance Walking Fitness Ben Aaron. Time to Dance Walk Baby


צפו בסרטון » אקרובלאנס בחוף הים Avner Hochfeld & Einel Guri Acrobalance


משחק בתנועה עם הטכנולוגיה היוצרת, בין חושך ואור,בין מציאות ודמיון

ברגע שאנחנו יוצרים יצירה חדשה – במקרה הזה- שילוב של טכנולוגיה – אש, עם מים גבוהים- צלילים שמתנגנים יחד , אנחנו יוצרים תנועה, התפתחות שיכולה להניע אנשים ממקום אחד לאחר. 

בסרטון הזה עשייה אקטיבית -יצירה של נתיב התפתחות  חדש , יצר עניין, קידם את הבחירה של אנשים לנוע יותר- להעדיף את העלייה במדרגות שדורשת יותר מאמץ , מאשר הדרך הקלה והמוכרת במדרגות הנעות, נהדר בעיניי. 

צפו בסרטון » Piano stairs


צפו בסרטון » FloorWork and Libertango


צפו בסרטון » פלאש מוב קציר – רחובות  להעיר את העיר – פלאש מוב בקניון ברחובות – ביה"ס קציר . כי עכשיו הזמן להתעורר.


צפו בסרטון » Diana Vishneva: Beauty in motion  אש היצירתיות והחדשנות מניעה את הגוף ליצור תנועה חדשה בכלים חדשים ויצירתיים,גמישים,בעלי יכולת התרחבות


צפו בסרטון » Les ballets de la Renaissance Africaine  תנועה באפריקה – נראה כמו איבוד הדעת, כאילו איבוד שליטה , אבל בעצם שליטה מדהימה בגוף וחיבור חזק לתנועה הפנימית


יוצרים תמונת מציאות בתנועה אנושית , מקסים 

ריקוד קפוארה גמישות ריחוף

 ריקוד מושחט

*

להבדיל מתנועת ההתפתחות: השבוע נתקלתי ברחוב בעיר רחובות בשם "מנוחה ונחלה". מי היה רוצה לגור ברחוב בשם הזה?… הרי ברור שאם הגעת לשם- אין לך עוד מה לעשות כאן בעולם.

אז ככה: הרחוב הוא סתם רחוב עירוני מוזנח, שןם דבר מיוחד. הבתים ישנים ועלובים. רק מי שבוחר לחיות באשליית הבטחון בישן והמוכר , רק מי שמפחד להתנסות בחדש הלא ידוע , יבחר להישאר ב "מנוחה ונחלה". התפתחות אין שם.

 ***

 אני לא חושבת שיש מישהו שחי בעולם הזה עכשיו ולא חווה את השינויים ברמה האישית והגלובלית. לכולם ברור שאנו כעת בתקופת שינוי מהפכנית . מנוחה ונחלה אין ולא תהיה כאן בקרוב. זעזועים שינערו אותנו לקום ולזוז, ליצור תנועה, להתקדם, להתפתח-אלו הם שילוו את הוויתנו כאן בשנה הזו. הענין הוא שכדי להעיז לרקוד כמו המשוגע ההוא , להעיז להופיע על במה כשההופעה החיצונית שלך לא מי יודע מה מרשימה, לקחת סיכון ולצאת לדרך חדשה מלאה באי וודאות, זה לא קל. לפעמים זה כרוך בלקיחת סיכון של ממש.

גם מי מאיתנו שמעיז לשחרר את האחיזה בישן , משלים עם התפרקות המסגרות הישנות, גם הוא אינו יודע באמת לאן ללכת? לאן להתקדם? מה עכשיו?

 ***

 כל תנועת המהפכה שהתחילה בארץ בקיץ 2011 נועדה להוציא אותנו מהבתים, מהקופסא המוכרת והכאילו בטוחה, , להוציא אותנו לרחובות כדי להיפגש וליצור יחד תנועה. אנשים רוצים שינוי, זועקים לשינוי אבל לא באמת באמת יודעים מהו. מה עכשיו?

אנחנו לא יודעים משום שמהות ההתנסות בעידן החדש איננה עוד באדמה(חומר) ומים(רגש)- בהם אנחנו כבר "שוחים", כפי שהיתה עד היום. מהות ההתנסות כעת משתנה לאש (קידמה ) ואוויר(הבנה) . אלו מהירים בהרבה ואנחנו לא עומדים בקצב ולא יודעים איך להתמודד עם ההבנות החדשות וקצב השינויים המטורף. אנחנו מטלטלים מכאן לשם, מבולבלים, כי אין לנו ניסיון עם יסודות האוויר והאש.

ההבנה נותנת לנו אומץ לפרוץ את הפחד מאי הוודאות ולהתחבר לוודאות אחרת, חדשה, שונה.


צפו בסרטון » DARE


היציאה מהבתים לאוהלים שינתה אצל רבים מאיתנו את התפיסה: וואלה, לא חייבים להשתעבד ל 4 קירות בטון. וואלה, אפשר להתקיים גם בלי בית. וואלה, הנדודים פותחים בפניי הזדמנויות התפתחות שלא הייתי נחשפת אליהם אם הייתי ממשיכה לשבת בתוך קופסת הבטון הפרטית שלי וקופאת על שמריי.אני פוגשת אנשים, אני שומעת ורואה, אני יוצרת מציאות חדשה. הייתי חייבת לצאת, אז יצאתי. (אני מתייחסת כעת לשינוי הפרטי שלי-נעמה) הייתי חייבת לצאת , טלטלה מתוכי לא איפשרה לי עוד להישאר במקום הישן. יצאתי בלי לדעת לאן. לקחתי סיכון. הסביבה ראתה בי משוגעת (טוב, עדיין יש כאלו שמפחדים מהתעוזה שלי , אבל היי, יצרתי תנועה, יצרתי התפתחות, הזזתי משהו, וכשאני מתפתחת ,אני מניעה גלגל של התפתחות בקרב הסובבים אותי והגלים האלו מהדהדים הלאה והלאה

כי טיפה , עוד טיפה , עוד טיפה , תהיינה לים


צפו בסרטון » So You Think You Can Dance Australia Michael Dameski   נער בריקוד מרהיב מרים עצמו לאוויר בקלילות, עף באוויר בוירטואזיות


צפו בסרטון » Les ballets de la Renaissance Africaine   תנועה באפריקה – נראה כמו איבוד הדעת, כאילו איבוד שליטה , אבל בעצם שליטה מדהימה בגוף וחיבור חזק לתנועה הפנימית


***
יוצרים תמונת מציאות בתנועה אנושית , מקסים 

***

ריקוד קפוארה גמישות ריחוף
איזו תנועה גמישה,קלילה והרמונית מובלת ע"י ילד שמדוייק כל כך בתנועות שלו

ריקוד של זוג נכים: היא ללא יד , הוא ללא רגל: מופע מרהיב שמבהיר- הכל אפשרי. אם תרצו אין זו אגדה.

מקום

מחפש את עצמך? איפה תמצא? מה המקום שלך בעולם? נודד מכאן לשם, לא מרגיש שייך לכלום… הגיע הזמן לעצור, אבל איפה? היכן להתמקם?  המקום הפיזי הארצי הוא רק השתקפות הבחירה התודעתית שלי- איפה אני רוצה להיות? לאן אני רוצה להגיע? ובעיקר : למה? רק כשנבחר להבין מהי המהות- תכלית קיומנו=ייעודנו, רק אז יתבהר לנו המיקום המדוייק של איפה לאן מתי כמה עם מי ואיך.

תמצא אותו כשתמציא אותו, כשתדע את עצמך ותבין מי אתה באמת, רק אחרי שתדייק מה אתה רוצה(אש), תבין  מהו התסריט הנשמתי שבחרת (אוויר),תזמן את החיבורים (מים) הבינאישיים שנועדו לתמוך בך בדרך ליעד-ייעוד, ואז, רק אז- אחרי שהתבהרה בתוכך הידיעה הפנימית,רק אז מצטרפת האדמה ומתגבשת תמונת מציאות גשמית.  אז יימצא המקום המדוייק, זה שבו תהיה שלם עם מי ומה שנועדת להיות. אז תחוש בבית, בכל מקום שבו תהיה נוכח במלא הוויתך.

מסגרות החומר כשלעצמן-ארבע קירות הבית הארצי, חסרות כל משמעות. הבית מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים להעניק לו. נוכל להיות בכל מקום שנבחר- ברגע שנראה בעיני רוחנו מה אנחנו רוצים לעשות שם.

גופנו הוא הבית של הנשמה. הבית שבו נבחר לגור נועד לשמש כדי לממש את היותנו, מי שבחרנו ונבחרנו להיות.

הבית נותן לנו  מקום פיזי לשהות בו כדי שנחוש מוגנים, אבל מה אם לרגע, רק לרגע , נאפשר לרסיס תודעה חדש לשנות את כל דפוסי החשיבה שלנו ונבין שנוכל להיות מוגנים בכל מקום פיזי שבו נהיה שלמים עם המקום התודעתי שבו תנוח דעתנו. מה דעתכם?  הבית שלנו הוא מי ומה שבחרנו להיות- המהות המזוקקת שהוא  אנחנו. מי אני מה אני ? . ראוי שיהיה איתנו בכל מקום שאליו נלך , ללא דאגה קיומית: היות וזו מובטחת לנו  כשאנו מסוכרנים עם התסריט הנשמתי שלנו ועושים את מה שנועדנו לעשות – הבריאה שולחת לנו את המימון האנרגטי המדוייק שחתמנו עליו מראש לצורך מימוש הייעוד.

יש לכם בעיות עם השכנים? תעברו מקום…

תמיד בבית: הסיני שסוחב את הבקתה שלו לכל מקום

Salesmanarriehisportablehouse4_g

 

 

 

 

 

 


באיזו דרך לבחור? מתוך "אליס בארץ הפלאות"

 

ככה זה נראה כשאתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע ומחפש מקום בלי להבין מה היעד:

“התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?”
“זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע,”אמר החתול.
“לא איכפת לי כל כך לאן-”אמרה אליס.
“אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי,” אמר החתול.

היום כבר לא צריך לטוס פיזית למקומות רחוקים בעולם שנגישים לסיור וירטואלי בלחיצת כפתור 

סיור וירטואלי ב 7 פלאי תבל 

כוונו עצמכם עם הזום עד הנקודה המדוייקת שבה תרצו להיות . קליק אחד ואתם שם..
בקישור הזה תוכלו לטייל באברסט עם הזום עד לנקודה המדוייקת שתבחרו להיות בה , מ ד ה י ם  , לא? ואז… מה? הגעתם לפסגה, יופי, עכשיו מה? מה תעשו שם? לשם מה עליתם? מהי התכלית? מהי ההתפתחות שאת מסקנותיה תתנו למען ההתפתחות הכלל בריאתית? תמיד יש כזו כי לבריאה אין אינטרס לממן לכם התנסויות "סתם" . שם דבר הוא לא "סתם" . לכל דבר יש סיבה גבוהה, גם אם אינם מבינים אותה כעת.
*
הטכנולוגיה עוזרת לקצר תהליכים. כל מקום שתבחרו בכל נקודה בעולם וגם מחוצה לו- נגיש עבורכם – בתודעתכם: דמיינו את המקום שנשמכם כמהה להיות בו , צאו לטיול אסטרלי מחוץ לגופכם, שלחו את ה הולוגרמה להתבונן מבט על  . שם, בנקודת המבט הזו, יתבהר לכם ה נ.צ המדוייק . קליק אחד על מקלדת המחשב ייקח אתכם לראות את המקום שבחרתם בתודעתכם. ה כ ל אפשרי , כי הכל אצלנו בראש- בבחירות התודעתיות שלנו . המיקום הפיזי שאתם נמצאים בו  חסר משמעות כשלעצמו. מה שמשמעותי הוא המשמעות שאתם נותנים למקןם הזה שבו אתם חיים בשלום עם מי ומה שנועדתם להיות.
*
Which City Should You Live In?  משחק משעשע שיעזור לך להבין מהו המקום שלך בעולם. הקליקו על הקישור ועופו… לאן אתם רוצים להגיע? ויותר חשוב, למה?

לקנות בית בלי לשלם ארנונה ולמקם אותו בכל מקום שבו תרצו להיות. מהו המקום הזה? כך תקנו בית מאובזר בישראל ב-100 אלף ש'

בית  מודולרי שמגיע במכולה  לכל מקום שתבחרו  Mobile home -expandable building

 

בנייה ניידת מודולרית Mobile Houses

 

*

מיקום הבית הגשמי מסמל את הכמיהה שלנו להשתייך למשהו, להרגיש חלק ממסגרת שייכות משפחתית/ חברתית/ קהילתית/ דתית/ תרבותית/ פוליטית/ כלכלית…

תחושת השייכות

מוטבעת בליבות אנוש כחלק ממערך ההתנסויות באדמה (מסגרות) והמים (מערכות יחסים בינאישיות רגשיות)  שבאנו לחוות כאן  במעבדת הניסויים האנושית בכדה"א. השייכות למסגרת יוצרת הליכה עוורת אחרי הנחיות שהמסגרת מכתיבה.  כשהחל העידן החדש ב 2012, מערך ההתנסויות השתנה מאדמה ומים לאש ואוויר וכל גם תחושת השייכות התרופפה מול מגמות העליה בעצמאות .

טכסט שכתבתי בפברואר 2012:

מהו המקום שלי בעולם? שנים על גבי שנים חשתי כחייזרית על הכדור הלא נכון. לא מצאתי את מקומי בשום מקום . עוד כילדה פילסתי את דרכי העצמאית: לא ב "מקובלים" ולא ב "לא מקובלים", מעולם לא הייתי כמו כולם כאן ואני שם. תמיד הייתי אחרת,לא באמת שייכת.

בדת היהודית יש מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום . מהו המקום הזה? הרי הוא האלוהים. ומהו ומיהו אותו אלוהים? למצוא את המקום שלי בעולם היה תהליך של 40 שנה הליכה במדבר. מצאתי אותו כשהתחברתי  למקום הפנימי, להבנה שלי את עצמי כתודעה בוראת. שנים על גבי שנים הייתי נעה ונדה בחיפוש אחר "ה" מקום שלי בעולם. תרתי אחריו בשבילי הטבע, מצפון לדרום, ממזרח למערב , חציתי יבשות וימים,מלמעלה למטה, עד שהבנתי, הבנתי שהוא נמצא במימד אחר- לעומק: בפנים, בתוכי ומקור האנרגיה שממנו הוא שואב את קיומו נמצא מעבר למרחבי האדמה הפיזית, אי שם במחוזות הרוח. לקח לי הרבה זמן להבין שהמקום שאני מחפשת לחיות בו לא קיים. לא אהבתי את העולם הזה והתקשייתי להשלים עם קיומי כאן. רציתי לתקן את העולם ולברוא מציאות חדשה. ידעתי שיהה עליי ליצור אותה בעצמי, אבל תודעתי היתה מוגבלת למרחב הפיזי בלבד: חיפשתי שטח אדמה למקם בו את הבית הפנימי שלי. לא מצאתי. לקח לי הרבה זמן של נדודים ותהיה: למה? למה אני לא מוצאת את מקומי? עד שהבנתי שייהה עלי לבנות קודם בית תודעתי עבור הנשמה שלי לחיות את הייעוד שלשמו ירדה לעולם הזה. רק כשנמצא המקום הזה, רק אז, התבהר לי מהו המיקום הפיזי שמדוייק עבורי לחיות בו. אני יודעת היום שהבית הפיזי חסר משמעות כשלעצמו-לא ארבע הקירות ולא אוהל היורט שחלמתי לחיות בו בטבע. החומר בעולם הזה מכיל את המשמעות שאני בוחרת לתת לו .כל עוד התייחסתי לבית עשוי 4 קירות בטון ככלא , הוא אכן היה כזה וברחתי ממנו. רק כשהבנתי מהו המקום התודעתי שעליי לחיות את הוויתו, רק אז מצאתי גם בית פיזי שיכיל את המשמעות, שיאפשר לי לממש את הייעוד, שיתמוך בתסריט שחתמתי עליו. בתקופת נדודיי פגשתי אנשים רבים שמחפשים את מקומם. כאלו עם בית פיזי חסר משמעות, כאלו עם משמעות ללא בית פיזי וכאלו שהשכילו לחבר את הוויתם לשלמות הרמונית. אלו אנשים שחיים בתואם עם התסריט שנועד להם כשחקנים.

 

***

‏‎Sami Zibak‎‏: "מטרת הבית היא לעגן אנרגיה לתוך האדמה. בבתים שלנו, האנרגיה המעוגנת אל האדמה היא האנרגיה של האנשים שחיים באותו בית. האנרגיה היא דינמית, והקירות פסיביים. לכן, לעתים, הקירות סופגים לתוכם את האנרגיות שנמצאות באותו מקום שבו בחר האדם לגור. פעמים רבות מתרחש אצלכם מצב בו בתים עוברים ידיים רבות. עליכם להבין, כי כל סוג של אנרגיה נספג בתוך הקירות של הבתים. ולכן, הקירות מערבים ומכילים בתוכם בליל של אנרגיות, חלקן חיוביות יותר, וחלקן שליליות יותר. אך מטרתו העמוקה של הבית היא לספוג ולהכיל את האנרגיה הנמצאת בתוכו, מעצם האנשים החיים בו, ולעגן אותה אל תוך האדמה.

במהות העמוקה, הבית הוא הבורא. זהו הבית האמיתי שלכם, העמוק, העוצמתי, היחידי, האינסופי, הקיים בכל אחד מכם.

הבית הוא מקום פנימי של שקט, שלווה, הוויה, עוצמה, שייכות, מהות. כל אלה, יקירים ואהובים, מופיעים בו זמנית בתוך לבכם, רוחכם, העצמי האלוהי שלכם, ובבורא עצמו. והדבר בא לידי ביטוי ומימוש פיזי באמצעות הקירות שאתם בונים סביבכם ואשר משקפים את הבית הפנימי שבכם.

רעיון הנדודים מעודד אותנו להיות בתנועה, להכיר מקומות ואנשים חדשים, להיפתח לעולם, לנופים, לסביבות אנושיות מגוונות. תנועה היא תחילתה של כל התפתחות.

אממה: אולי הנדודים לא מחייבים תנועה פיזית? אולי מספיק שאנדוד בתודעה למחוזות רחוקים יותר משיד הדמיון תוכל אי פעם להגיע?  פעם לא הבנתי איך ייתכנו חיי קהילה ללא מגורים פיזיים צמודים. היום אני יודעת שכל העולם המתעורר לתודעה חדשה הוא הקהילה שלי

***

חדר אירוח לינה למטיילים בשבילי התודעה  בבית שינוי תודעתי ברחובות 

נוודים אמיצים שיצאו למסע התפתחות אל הלא נודע ומבקשים מקום פיזי להניח ראשם ולתת לתודעתם מרחב בראיה שקט, ליווי בתהליכי שינוי תודעתי , מוזמנים "לישון על זה" , לחנות ללילה או כמה לילות שירצו, ולהמשיך הלאה מעוצמים.

לקחת פסק זמן  , אפשרו לעצמכם לעצור הכל, לדייק מה אתם רוצים ומבינים שנכון לכם ורק אז להתקדם – כשאתם מבינים לאן ואיך ובעיקר- למה .

***

סדנת עומק- שינוי תודעתי -המקום שלי בעולם. 21-22-23/11/2013 .

מצטטת את המילים המזוככות של אורנה שפרון שכתבה פוסט על נוודות בדיוק,אבל באמת בדיוק בדיוק בשעה שאני מצאתי חברים ויצאנו לדרך להרפתקאה חדשה – ראש השנה 2012.

אורנה שפרון מתוך עלון "באופן טבעי":

ביושבי על גדת הירדן באחד הימים של המפגש המסורתי בפארק, עלתה בראשי תמונת חיי הנוודים שבכל פעם מחדש בונים את אוהליהם, ועושים את המקום הארעי לביתם, כשהם יודעים שבעוד שבועות או חודשים ספורים, שוב יקפלו הכל ויצאו לדרכם, ושוב יבנו את האוהלים וכך עד סוף הימים. הימים יעברו המקומות יתחלפו והאנשים ימשיכו ללכת ביניהם מלידה לינקות, מילדות לבגרות, מבגרות לזקנה ולמוות. אני מדמיינת לי את יושבי האוהלים חיים את מקצב השינויים מרגע לידתם ועד למותם. הם יודעים את התנועה, את השינוי. הם יודעים לעבור ממקום למקום, הם יודעים להפרד, הם יודעים להתחדש. אשליית דיור הקבע אינה מסמאת את עיניהם, כפי שהיא זורה את החול בענינו. אני מדמיינת לי את נפשם נענית לַתנועה ומתאימה את עצמה לחיי נוודות. הבחנה ברורה בין עיקר לתפל, צמצום שנראה אכזרי אשר בלעדיו תנועה אינה אפשרית. נזכרת בתנועת הגלגל, גלגל המזל המסמל את תהפוכות גורלנו. פעם למעלה ופעם למטה. החיים בתנועה בהשתנות בלתי פוסקת. ככל שאנחנו מתרחקים מהמרכז התנועה גדולה יותר, הופכת יותר. וככל שמתקרבים למרכז התנועה קטֵנה, עד ללב היציב כעין סערה. יודעים הנוודים את חכמת לבו של הגלגל. שם, בתוך עצמם בנקודת הנפש הפנימית מוצאים את היציבות האיתנה הנדרשת לחיי הנדודים. יושבים בפתח האוהל, הרוח והמים נושאים איתם את כל המיותר, ומבטם צלול.

סתיו-חורף 2012 – מצאתי עצמי ללא בית, יושבת במרחבים ציבוריים שונים, עוסקת בכתיבת תכני האתר שינוי תודעתי שהוצאתי לאוויר העולם  השבוע אחרי מסע תלאות מפרך וקשיים אדמתיים שעמדו כמכשול בדרכי. דילגתי מעליהם בקלילות כי ידעתי שזה המסלול שיוביל אותי למקום, "ה" מקום , המקום שבו אהיה שלמה עם מי ומה שהנני, עם מה שנועדתי לתת לעולם.למדתי שיעור בסבלנות לקצב האיטי של תהליכי האדמה. ביושבי  בבית קפה, פגשתי אנשים, הורים שכרסו תחת עומס ההתמסרות לגידול הילדים בחינוך ביתי והחליטו שהם חייבים לממש את עצמם ובכך להוות מקור השראה לילדיהם. ישבנו יחד עם המחשב בבית קפה, ההוא וההיא וההם, ופתאם הבנתי שאני לא לבד כאן בחיפוש אחר המקום שלי בעולם. יותר ויותר אנשים מתעוררים עכשיו עם הבנות שמטלטלות את מערכת האמונות הישנה שלהם וגורמות להם לקום, לצאת מהבית הפיזי שלהם, ולחיות במרחב לא מוגדר של זמן ומקום שמאפשר להם לפתח את ביתם התודעתי.

יחד עם צמצום האחיזה באנרגיית האדמה – התלות בחומר, וצמצום יסוד המים – התלות הרגשית בכל דבר שחיצוני לי , מתחיל להתהוות מצב שבו המקום הפיזי שאנחנו חיים בו מתגלה כלא מתאים יותר לחיים החדשים שברצוננו לחיות. ברגע שנעיז לשחרר את האדמה והמים מהעבר- נוכל לעוף על כנפי הדמיון ולחוות את המקום המדוייק לנו לחיות בו- גם בחיים הארציים. איך? פשוט מאד: גם אם אנחנו חיים פיזית בדירת חדר צפופה בעיר- התודעה שלנו תוכל לחוות את המקום הזה כארמון- אם רק נרצה לראות בו ככזה. הדבר היחיד שמגביל אותך הוא התודעה. תרחיבו אותה אל מעבר למגבלות הטכניות ולגבולות הפיזיים הגשמיים ותוכלו למצוא עצמכם חיים במקום הכי קסום . איך יהה הקסם? ברגע שתחיו את הייעוד שלכם- תעשו את מה שאתם צריכים לעשות- תתנו את התרומה המיוחדת שלכם לעולם, למיקום הפיזי כבר לא תהיה אותה משמעות לחילופין: אם תגשימו את משאלות ליבכם להיות נוכחים פיזית במקום הכי נפלא עלי אדמות, אבל לא תממשו את הייעוד שלכם שם- תהה זו הוויה חסרת תכלית שלא תקבל מימון בריאתי. האנרגיה בעולמנו הולכת ומצטמצמת. הבריאה לא תבזבז אנרגיה על מימון חוויה לאדם שאיננה מפתחת אותו.

***

פייסבוק מוצפת במליון ואחד אלף תמונות מדהימות ממקומות חלומיים, עם נופים קסומים ובתים שהייתי "מתה" לגור בהם. בדורות קודמים, היינו צריכים למות מוות פיזי כדי להחליף את תפאורת חיינו . היום, אנחנו יכולים למות ולחיות מחדש באותו גוף פיזי. איך? ע"י שינוי תודעתי. ברגע שאנרגיית האש עולה אצלנו- הא גורמת לנו לרצות במשהו חדש, להיות במקום שמעולם לא היינו בו, לעשות דברים שמעולם לא עשינו. אנרגיות האוויר שנכנסות לעולמנו יותר ויתר- גורמות לנו להבין מהו המקום המדוייק לנו המותאם לתסריט שנבחר לחיות. יחד עם צמצום האחיזה באנרגיית האדמה – התלות בחומר, וצמצום יסוד המים – התלות הרגשית בכל דבר שחיצוני לי , מתחיל להתהוות מצב שבו המקום הפיזי שאנחנו חיים בו מתגלה כלא מתאים יותר לחיים החדשים שברצוננו לחיות. ברגע שנעיז לשחרר את האדמה והמים מהעבר- נוכל לעוף על כנפי הדמיון ולחוות את המקום המדוייק לנו לחיות בו- גם בחיים הארציים. איך? פשוט מאד: גם אם אנחנו חיים פיזית בדירת חדר צפופה בעיר- התודעה שלנו תוכל לחוות את המקום הזה כארמון- אם רק נרצה לראות בו ככזה. הדבר היחיד שמגביל אותך הוא התודעה. תרחיבו אותה אל מעבר למגבלות הטכניות ולגבולות הפיזיים הגשמיים ותוכלו למצוא עצמכם חיים במקום הכי קסום . איך יהה הקסם? ברגע שתחיו את הייעוד שלכם- תעשו את מה שאתם צריכים לעשות- תתנו את התרומה המיוחדת שלכם לעולם, למיקום הפיזי כבר לא תהיה אותה משמעות. לחילופין: אם תגשימו את משאלות ליבכם להיות נוכחים פיזית במקום הכי נפלא עלי אדמות, אבל לא תממשו את הייעוד שלכם שם- תהה זו הוויה חסרת תכלית שלא תקבל מימון בריאתי. החומר הקיים בעולמנו מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים לתת לו

*

 

 

 

עופו על זה

מעבר מעידן ישן לחדש משמע שחרור האחיזה באדמה והמים וקדימות לאש ואוויר.  האם זה אומר שנוכל לעוף? ממש לעוף? אם נרצה (אש) ונבין (אוויר) מה מדוייק לנו לעשות ובעיקר למה ,נעוף עם המחשבות על כנפי הדמיון, אל מעבר למגבולות הגוף הפיזי. העתיד כבר כאן. בוקר טוב…

הקפיצה הקוונטית בתודעה האנושית מאפשרת לנו לעוף תודעתית גם כשגופנו הפיזי עדיין על האדמה. בעתיד, נלמד לעוף על עצמנו ונדע להעביר את ה הולוגרמה  שלנו בטלפורט מכל מקום לכל מקום בכוח התודעה. יסוד האוויר  הוא ההבנה שמתעלה מעל החומר לרוח.

סיפור ההכחדה  מסביר  שהאנושות שתחיה אחרי ההכחדה, תהיה עם גופי אוויר ולא גופי מים ולכן ניתן יהיה לעבור ממקום למקום גם עם הפיזי.

כזה !!! מי אמר אני? 

Jet Engines Strapped to Feet

Two Wingsuit Pilots Filmed Their Flight

 

לגעת בשמיים ולעוף עם ציפורים זה כבר לא כזה high , כשאפשר לעוף בין מיימדים קיומיים ו עולמות חלופיים  

 fligts with birds on board a microlight

 

Flying like a bird

הנה, זה הגיע, מהר יותר ממה שאפשר היה לדמיין: לא רק בצניחה מהגובה אלא המראה מהאדמה :  אדם עף כמו ציפור. אל תגידו שלא אמרתי לכם… הוטמע כאן באתר שינוי תודעתי כבר ב פברואר 2012

 

צעיר קנדי  מרחף באוויר- בין מים ושמיים

Canadian inventor tests new prototype of record-setting hoverboard

 

לעוף / הראל סקעת

כשאני מביט למעלה , משתלט עלי כישוף והרוח מספרת שאני יכול לעוף.   להרים את הידיים ,לעצור את השעון , להלביש את הכנפיים בדמיון.
אז אני יכול לעוף , בלי לדעת לעוף, זה עושה לי בגוף הרגשה של קסמים,  נעימים כמו ציפור בשמיים

אני יכול לעוף, כמו עלה על המים. לצוף אל ארץ שומקום , גם לכם מותר לחלום.
אני עף מעל המים ורואה אותי שקוף, אני ילד של שמיים ולמדתי לעוף.
אני לא רוצה לחדול וגם לא רוצה לגדול, אני ילד שרוצה לדעת ולטעום מהכל.

 

נכון, זה עדיין לא לעוף "באמת", לפחות לא באופן המוני לרוב האנשים, אבל יש מי שכן יכולים לעשות זאת. כל עוד אנחנו חיים בעולם הזה- נישאר בגבולות מסגרת הגוף החומרי, אבל היי, אנחנו כבר לא רחוקים . מה שהיה מדע בדיוני הולך ומתקרב למציאות : לוויטציה=אנטיגרוויטציה

2102 הוא תהליך ולא תאריך.  "סוף העולם" כבר עבר בסוף דצמבר, וגילינו שהסוף הוא רק ההתחלה- התהליך ממשיך. מדובר בתהליכי שינוי שיקחו עוד כמה עשרות שנים, עד שיתחלף הדור הצעירים- שמעיזים להתנסות באנרגיות האש והאוויר, עפים כבר עכשיו, בתודעתם.  לשינויים במציאות הגשמית ייקח עוד אי אלו  שנים להתאים לתדר, אבל היי- העתיד כבר כאן ואנחנו בדרך…

flyטוב, זה כבר באמת הזוי… לעוף? באמת לעוף? איך ? הרי יש את כוח המשיכה  וגופנו הוא מסה כבדה ודחוסה של חומר (שלי במיוחד…) . אז איך אני יכולה להעלות בכלל בדעתי מצב של לעוף?

תהליך היפוך הקטבים המגנטיים של כדה"א כבר התחיל מזמן והגיע לשיאו ב רגע השקט ב 21/12/2012 . מכאן והלאה עולות אנרגיות האוויר והאש, אבל האם משמעו באמת שתהיה לנו יכולת ריחוף? האם באמת כוח המשיכה שמשך אותנו עד כה לאדמה משחרר אותנו . האם אנחנו מסוגלים לשחרר את התודעה שלנו לרחף ?

שמעתי על יכולת הריחוף כבר בתחילת לימודי תודעת העל וזה נשמע  לי כמו חזיון עתידני מרחיק לכת , מדע בדיוני . הקטע הוא שתודעתי הולכת ומתרחבת מיום ליום וה"בדיוני" נכנס למרחב הדמיון שלי ופתאם זה כבר לא  הזוי בכלל. זה אמיתי. כאן ועכשיו, מציאות אמיתית שנוכחת עבור מי שבוחר להבחין בה ככזו. כן, זה ייקח עוד כמה שנים טובות, אבל זה תהליך שתחילתו בשינוי תודעתי. גם אם היישום יתהווה תוך 25 שנים , התהליך התחיל.

TO DO LIST : LEARN TO FLY ADND FLY AWAY

"הליכה באוויר" – ככה היה כתוב על מתקן הספורט בגינה הציבורית, בו נתקלתי בריצת הבוקר שלי,בחיי…"הנח רגלייך על המתקן והנף אותם באוויר לתרגול גמישות אווירית"

Fly Like a DRAGON

 

The Crooked Feather – הבחורה שהכינה את הכנפיים שלה בעצמה: לעוף על כנפי הדימיון. פנטזיה של כה רבים מאיתנו… ומה עם המציאות? יש מצב שנמציא אותה? הבחורה הזו הכינה בעצמה את הכנפיים שלה. הנה הוראות הכנה ליצירתיים שבנינו שאוהבים לממש חלומות. כשפי אוויר אמיתיים אינם זקוקים לכנפיים הפיזיות. תוכלו להגיע רחוק מהר וגבוה יותר בכוח התודעה כשתשחררו את האחיזה באדמה, כמו שאמר ידידנו שחף לוינגסטון: "עליכם להבין כי השחף הינו רעיון החופש הבלתי מוגבל וכי גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף, אינו אלא מחשבתכם עצמה" .

 

i belive i can fly

 

2012 Slip n' Fly

כל מי שחשב שבסוף 2012: "סוף העולם" לא קרה כלום: הנה תשקיף השינוי התודעתי במציאות הגשמית: סרטון שעלה לאוויר ב 28/11/2012 : ממים לשמיים: הבנו שאנחנו יכולים לרחף באוויר. כאן זה בקטנה, אבל היי> אנחנו רק בפרומו

 

out-of-bodyבתודעה שלנו הדבר הכי בסיסי בקיום הפיזי שלנו הוא כוח המשיכה, ההכרח להזין את גופנו במסת חומר גשמית,מושכת אותנו לחיבור לקרקע, אבל מה אם רק נוכל לדמיין מצב תיאורטי  שבו אני מרחף- יוצא מהולוגרמת הגוף הפיזי- (תמונת המציאות האנרגטית) ומתבונן על החיים ממעל. מה אני רואה משם?


נאחזים באוויר: מקומות מדהימים שבהם תרגישו בעננים

לעוף לא חייבים פיזית: השפה העברית תעיף אותנו 

Speak up, the language of the Hebrewman

It will get you up, It will make you fly,
The language of the Hebrewman will take you high

סרטון הפרסומת של חברת פלאפון 

 

Corto Dreamworks – First Flight

שיתוף אישי:

חבל תלוי על עץ ענק ביער הפיות בכרמל. חבורת ילדים עומדת בטור, אחד אחד נתלים על הלולאה בקצה , והופ, מתנתקים מהאדמה ומרחפים בין שמיים וארץ בנדנוד עוצמתי, מטלטלים מצד לצד . ילדיי בני ה 4 ו 6 נלהבים מהחוויה . גם אני רוצה. מגיע תורי . אני רוצה גם אבל מפחדת. זה גבוה מעל האדמה… טוב, זה לא באמת גבוה, ממה אני מפחדת? הכל הרי בראש שלי. "לא עולה בדעתי" יכול בשניה להעלות תוכנה אחרת ל"דעתי" והנה פתאם אני כן מעיזה. יצאתי לדרך. אני עפה. בהתחלה צורחת מריגוש של פחד מההתנסות החדשה הזו. זה משחק ילדים. אני אמא בת 40 בגוף כבד ודחוס. ומה אם אפול?   הלאה פחדים, קישטא, אני לא מפחדת יותר מכלום. אני רוצה גם. והנה כבמטה קסם, בשניה שעוברת לי המחשבה הזו בראש, מתחלפת הצרחה שלי מצרחת פחד לצרחת התלהבות.  אני מרחפת לי בין שמיים וארץ, מביטה כשראשי הפוך אל צמרות העצים שמסתובבות בסחרחורת . איך אני עוצרת את זה? אין לי שליטה.. טוב, בעצם יש לי שליטה,זה הכל אצלי בראש. אני צריכה להפסיק לפחד. אם רוצה לעצור,פשוט עשי סוויץ במוח  וזה יקרה.  אכן… קסם.

אז נכון שהחוויה הזו ביער לא היתה "באמת" לעוף, אבל האומץ שלי להתנסות באיך זה מרגיש, כבר פתחה לי תדר תודעתי חדש -להעיז להיפתח לחדש הלא מוכר, לקחת סיכון מול הסיכוי.

פתאם החשש שלי מקושי לעלות במדרגות לקומה גבוהה בבניין משותף בעיר הגדולה , פתאם משתנה ואני יכולה לדמיין עצמי מדלגת בקלילות מעל 2-3 מדרגות ביחד במין חצי ריחוף כזה . (בשביל זה אני צריכה להוריד במשקל איזה 20-30 קילו….אבל היי, עצם האומץ לשחרר את ההתניה שאני חייבת קשר כל הזמן עם האדמה ויכולה להחליט לגור בדירה בבניין רב קומות בעיר, זה כבר קפיצה קוונטית מבחינתי. וכמה רחוקה קפיצה מריחוף? וריחוף מלעוף? תיק תק. הכל קורה עכשיו מהר משנוכל להאמין. קצב התפתחויות מטורף

People are Awesome

 

הילדים החדשים – איך הם קלילים… אפילו שזה רק סרטון פירסומת בכאילו… צא ולמד…  HP Printer Commercial

ילדי האש והאוויר  מרחפים באוויר בקלילות בלתי נתפסת. עד כמה התפיסה שלנו מגבילה את ראיית המציאות שלנו? אז מה אם הסרט הופק ע"י טכנולוגיות חדשניות וזה לא באמת "אמיתי" . האמת היא בעיני המתבונן… מה אתם רוצים לראות ?

 

הפקה במדבר הישראלי – עמירם עיני

 

the green beautiful אורחים מהכוכב הירוק   הסצנה מהסרט אורחים מהכוכב הירוק של האשה שמרחפת בין העולמות , כמו ב"מנהרת הזמן".  יוצרי הסרטים האלו הם שליחים שנועדו להכין אותנו לשינוי התודעתי

יהודה פוליקר התחלה חדשה : אחד  השירים שליוו את השינויים בחיי…

 

 הסיפור שאינו נגמר

 

הדמייה של אנשים עפים בניו יורק. אפילו שזה "בכאילו". זה יהפוך להיות אמיתי ברגע שנבחר לחיות את האמת הזו.

 

הכל תלוי בזווית הראייה

צניחה של אדם בנפילה חופשית מהחלל – שיא עולמי של טייס שצנח בנפילה חופשית מחוץ לאטמוספירה של כדה"א, ללא שום כל טיס, רק גופו ומצנח.

Felix Jumps At 128k feet! Red Bull Stratos – freefall from the edge of space



צפו בסרטון » Flying eagle point of view לעוף, מנקודת מבטו של העיט


עפיפון בדמות אדם מרחף עם אופניים באוויר

 

ג'ונתן לוינגסטון השחף/ ריצארד באך

עמוד 62

ג'ון, היית מנודה פעם. מדוע סבור אתה שמי מן השחפים של זמנך הקודם יאזין לדברייך עתה? הרי מכיר אתה את הפתגם , והוא נכון: "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות" אותם שחפים במקום ממנו באת,נטועים באדמה, צורחים ונלחמים בינם ובין עצמם. הם רחוקים מגן העדן מרחק אלף מילין ואתה טוען שרצונך להראותם את גן העדן מן המקום בו הם עומדים!הרי אינם מסוגלים לראות את קצות כנפיהם,ג'ון! הישאר כאן עזור לשחפים החדשים הבאים הנה, לאלה שהגביהו עוף דיים כדי להבין מה בפיך לומר להם." . הוא השתתק רגע ואז אמר : " ומה היה קורה אילו חזר צ'אנג לעולמותיו הישנים שלו? היכן היית היום?

עמוד 64

באותו הרגע ידע ג'ון כי אין הוא עצם ונוצות אלא רעיון מושלם של חופש ותעופה שאין לו גבולות. "לא אכפת לי מה הם אומרים" היסה בזעם, ועיניו התערפלו בטוסו לעבר הצוקים הרחוקים. " הטיסה הינה הרבה יותר מסתם ניפנוף כנפיים ממקום למקום! הרי זאת עושה כל … כל יתוש! גילגול-חבית קטן אחד סביב זקן השחפים,רק בצחוק, וכבר אינו מנודה!האם עוורים הם?האם אינם רואים?האם אינם מסוגלים לחשוב על התהילה שתיפול בחלקנו כאשר נלמד לעוף באמת? "לא אכפת לי מה הם חושבים. אני אראה להם מה פירוש לעוף! בסדר,אהיה פושע מנודה אם זה רצונם, הם עוד יצטערו על כך…"

עמוד 65

"אל תכעס עליהם פלטשר השחף. בנדותם אותך פגעו השחפים האחרים בעצמם בלבד. יום אחד יווכחו בכך, יום אחד הם יראו מה שאתה רואה. סלח להם ועזור להם להבין" עמוד 76 כל אחד מאיתנו הינו למעשה רעיון השחף הגדול, הוא רעיון החופש הבלתי מוגבל. עלינו להרחיק מעלינו את כל המגביל אותנו תלמידיו היו נמים את שנתם, תשושים מטיסות היום. הם אהבו את האימונים, כיוון שאלה היו מהירים ומרתקים והשביעו את רעבונם ללמוד, אך אף אחד מהם ,אף לא פלטשר השחף עצמו,לא למד להאמין כי מעופן של מחשבות עשוי להיות ממשי ממש כמעופן של רוח ונוצה "גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף" היה ג'ונתן אומר אינו אלא מחשבותיכם, בצורה אותה מסוגלים אתם לראות בעין. נתקו את כבלי מחשבותיכם וניתקתם את כבלי גופכם

עמוד 83

"להרחיקם מעלינו?" בקע קול מתוך ההמון."אף אם חוק העדה הוא?" "החוק היחיד הוא זה המוביל את החופש"

עמוד 93

"עליכם להבין כי השחף הינו רעיון החופש הבלתי מוגבל, בדמותו של השחף הגדול, וכי גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף, אני אלא מחשבתכם עצמה"

טלפתיה קוראים מחשבות

לקרוא מחשבות נתפסה עד לא מזמן כיכולת על-אנושית. בימים אלו של התפתחות תודעתית מואצת, אנו מגלים שהיכולת הזו טבועה בנו, אם רק נבחר להשתמש ולתרגל אותה. איך? ע"י הקשבה לקול הפנימי במקום לקולות שבחוץ, ע"י חיבור לחושים הפנימיים  ול  העין השלישית  – זו שרואה בעיני רוחנו את מה שמעבר לנגלה לעין ,ע"י בחירה לקרוא את הטכסט של עצמך ולא לשנן טכסטים של אחרים,ע"י רצון פעיל לברוא את המילים שהיית רוצה לתת להם כוח בחייך מתוך הבנת כוחה של מילה  .

פיתוח יכולת טלפטית עם האחר מחייבת קודם כל תקשור עם הילד הפנימי  שלך-הנשמה, בחיבור ישיר שלה עם המקור . הטכנולוגיה המתקדמת עוזרת בשלבי המעבר- היא כבר יודעת לקרוא מחשבות. אם  יש בכוחנו להמציא את הטכנולוגיה הזו, אין סיבה שלא נדע לעשות את העבודה גם בלעדיה.איך? ע"י הרחבת התודעה,לימודי התפתחות תודעתית. דע את עצמך ויכולותייך.

אנחנו קוראים מחשבות או המחשבות קוראות אותנו ?

זה לא שאני קוראת מחשבות… אני זו שכותבת אותן והן קוראות אותי

מדענים בהרווארד הצליחו לשלוח הודעה בטלפתיה – ממומבאי לפריז
באמצעות שימוש בגלים מגנטיים, הצליח אדם לקבל הודעה ללא שימוש בחושיו – מאדם שהיה במרחק של כ-6,500 ק"מ ממנו. נו, אז הנה, יש לאנשי האדמה הוכחה ארצית-מדעית שתאשר שיש אנרגיות שאינן גשמיות שהמידע עובר דרכן- תדרים. משמח שהמדע הולך ומתקרב להבנות הרוח. הדרך עוד ארוכה אבל אנחנו בכוון הנכון .

Transfer People's Thoughts חיבור מחשבתי בין 3 מוחות

חוקרים חיברו 3 מוחות של 3 אנשים לרשת אחת כך שיכלו להעביר בניהם מחשבות וליצור איטראקציה של מעבר מידע

Washington Research Team Developed BrainNet To Transfer People's Thoughts

Scientists just connected three people's brains together so they can mentally share thoughts

Posted by NowThis Future on Thursday, October 4, 2018

אחד מאותם ילדעים  שרואים מעבר לנגלה לעין

Telepathic” Genius Child Tested By Scientist

 

Mentalist Lior Suchard  ליאור שוסארד – מנטליסט שמשפיע תודעתית על מחשבות של מאות אנשים

 

 

 

 

 

Keith Barry: Brain magic

 

המחשבות- קוראות אותי.

המילים כותבות אותי. התפקידים בתסריט שבחרתי לשחק- בוראים את היותי, הוויתי
הטכסטים שנרקמים בהינף מכחול- צובעים את הציור שאני מציירת- מייצרת איתו את תמונת המציאות שאני ממציאה ממוחי הקודח.
אש להבה מתלהבת, משתלהבת, לוהבת , מעלה את המילים לעולם הרוח, שם הן עפות להן באי סדר, עד שמתהווה סדר חדש, ואז- אז אני מוציאה אותן מהכוח לפועל- נותנת להן כוח להתממש, במשפטים שאני מחברת, בהבנות שאני מדייקת.

 Brain-to-Brain Communication in Humans Could Soon Become a Reality

אפריל 2012:  אני נדהמת לגלות בעצמי איכות חדשה: אני לא רק קוראת מחשבות של אנשים אחרים אלא הן קוראות אותי. איך שעוברת לי מחשבה בראש, היא מתורגמת מיידית להבנה  והופ-צץ לי מול הפנים התרגום  המעשי הארצי כבמטה קסם. מניחה שהמילים שלי נשמעות הזויות משהו, אבל נשבעת לכם שזה אמיתי לגמרי וזה קורה לי בכל מקום ובזמן,בתדירות הולכת וגדלה.

אני עומדת מול דוכן הפירות בסופר ושואלת עצמי בלי מילים " מה כדאי? תפוחים אדומים או ירוקים? "  והופה, לא עוברת שניה, ובתי שואלת אותי" אמא, מה כדאי? תפוחים אדומים או ירוקים?"

אני מבחינה בנורה הצהובה של מד הדלק באוטו  ועוברת לי מחשבה בראש " וואי,רק שלא ייגמר לי עכשיו הדלק " אני יודעת שלמילים יש כוח לברוא מציאות , אז אני אפילו לא מעיזה לומר את המילים בקול, אבל הן שומעות גם בלי שאגיד. אני מנסה לגרש את המחשבה ולזמן מייד מחשבה חיובית: "אל תחשבי על זה"  , אבל האנרגיה כבר עברה ותוך שניה, שניה בחיי, האוטו נעצר. אני מוצאת עצמי עם הילדים באוטו באמצע כביש איילון. נגמר הדלק.

אני מסיימת לפנות את הארוחה  בבית משפחת חברים ועוברת לי מחשבה בראש:"בא לי משהו מתוק". שניה , בחיי שניה, חברה ניגשת ונותנת לי דבלה ביד.  אני נדהמת מהקטע ואז היא מגדילה לעשות ומוציאה מהמחבוא בארון גבוה במטבח חבילת שוקולד. איך? איך היא ידעה שכשאני חשבתי על משהו מתוק התכוונתי לשוקולד ולא לדבלה? והכל עניין של שניות.

שלושת הדוגמאות האלו הם רק קומץ מזערי מתדירות ההתרחשויות האלו בחיי . ככל שתודעתי מתרחבת אני נפתחת לתקשור ברמות הזויות.  זה מגניב. זה מרגש אותי לחשוב מה יקרה כשלכולם זה ייפתח.

אני לא אצטרך לחשוב איך לנסח בקשה לאדם עם קודים חברתיים של נימוס שמעולם לא התחברתי אליהם. אני פשוט צריכה לחשוב על משהו, והופה- הוא שם, מול הפנים שלי, כבמטה קסם.

אנשים יבינו אחד את השני בלי המגבלה של חוסר ההבנות הנגרמות משימוש בקודים של תקשורת צבועה שאפיינה את העידן הישן. זה נגמר. (טוב, זה רק מתחיל להיגמר… ייקח עוד זמן… אבל היי: אם לי זה קורה , זה יכול לקרות לכל אחד מכם.

המלצה על ספר ילדים: נונה קוראת מחשבות 

ממחיש יפה את השיעור הזה: "נונה קוראת מחשבות" / אורית גידלי

לנונה יש מכשיר קסמים שמאפשר לה לדעת מה אנשים חושבים באמת.  אגב, גם הדרך בה הספר הזה הגיע אליי היתה בזימון ישיר ומהיר:

קראתי מייל שסיפר על הצגת ילדים שבה מסופר הסיפור, חשבתי שזה מעניין אז הלכתי לספרייה לחפש את הספר להשאלה כדי לקרוא לילדיי. לא היה להם את הספר. חשבתי אולי לקנות אבל מטעמי מגבלת תקציב כספי ירדתי מזה. אחרי שעתיים  אנחנו בביקור בבית חברים והאמא  המארחת מספרת לי על ספר נהדר שהם השאילו מהספרייה היום, חדש לגמרי, הם הראשונים שהשאילו אותו. "את חייבת לקרוא" אומרת לי האמא ההיא. אני יודעת…

סרטון פרסומת לחברת אבטחת מידע בבנקים

"מתקשר" שמציג עצמו כקורא מחשבות ומגלה לאנשים פרטים מדוייקים מקורותם, חושף את סוד מקורות הידע שלו:חדר מחשבים עם צוות האקרים שפרצו למאגר המידע של הבנק. משעשע… היום הטכנולוגיה המתקדמת יכולה להשיג עלינו כל פרט כמעט, חוץ מדבר אחד: היא לא יכולה לשלוט לנו במחשבות. למעשה, היא כן יכולה, אבל רק אם ניתן לה. ברגע שנבחר להוציא משהו מהתודעה שלנו- אף פרסומת,טובה ככל שתהיה ,לא תוכל לשלוט לנו על המחשבות.
זהו כעת סוף עידן מערכות ההסתרה. כולם יכולים לדעת הכל על כולם. אנרגיות האש והאוויר של העידן החדש מביאות איתן שקיפות ברמות שקשה להעלות בדעת כאפשרית. דעת זו משתנה כעת להבנה שעלינו לקחת 100% אחריות על התכנים שאנחנו מכניסים למוחנו.
פירסומות לא תוכלנה לשלוט בתודעה של אנשים שיבחרו לשלוט בתודעה שלהם בעצמם.
ברגע שתחליט , בעזרת חיבור לחושים הפנימיים, מה נכנס ומה לא נכנס לך לתודעה,זה יהדהד למציאות הגשמית. המוח שלך מקבל הוראות מהילד הפנימי ואם הוא יעביר הוראה להתעלם מפרסומות שמנסות לשכנע אותך לקנות מוצר שאינך באמת זקוק לו לקיום הייעוד שלך,המידע הזה יהפוך להיות לא רלוונטי.
בקיצור- במקום לתת לפירסומות לגרום לכם לסטות מהתסריט, תדייקו את מה אתם כן רוצים שייכנס לתודעה שלכם ,ותנו לו מקום ואנרגיה- שיגדל

Amazing mind reader reveals his 'gift'

 

sight = סרטון נחמד שממחיש איך תיראה התקשורת בעתיד: שילוב בין טכנולוגיה מתקדמת וקריאת מחשבות. תפאורת הרקע-מים

 

ישויות טלפתיות

The Return of Telepathic Civilization 5.12

חוזה ארגולס מייסד עמותת "חוק הזמן " המושתת על לוח השנה של המאיה , זהו לוח שנה פרקטלי מדוייק ומסונכרן עם הבריאה ללא התחלה וללא סוף , הסרט מסביר בעזרת נוסחאות מתמטיות ותקשור שהישויות הזרות הם אנחנו בעצם המחשבות שלנו שמהדהדות ביקום . ברגע שנעלה את המודעות שלנו נהיה גם אנחנו פתחוים לקבל את המידע שנמצא בספקטרום הרחב שכרגע אנו קולטים רק חלק ממנו .

 

19/10/2015

זה שאני קוראת מחשבות של אחרים זה כבר מוכר לי מזמן. המחשבות קוראות אותי האמת כי אני זו שכותבת אותן, אבל מה שחדש לי זה לקבל הד חוזר מדוייק להפליא מאנשים שקוראים אותי. הבוקר יצאתי לדרכי כהרגלי בטרמפים לפגישה עם אחד הילדעים האוואטרים שמלמד אותי קונגפו. הנהג דתי עם ציציות אז לא צנוע לדבר עם אשה וכאלו אבל אחרי כמה דקות שתיקה הוא שואל: "את הולכת לתרגל איזה טאיצי או קונגפו או משהו?" איך? איך הוא ידע? שום דבר במראה שלי לא הסגיר את תוכניותיי ומי שמכיר אותי יודע שאני לא נראיית כמו לוחמת מיומנת המיוחד. (בלשון המעטה ובשיא הצניעות אגדיל ואתוודה שאני רק בתחילת הדרך שמאתגרת אותי – חיבורי אדמה ) . אני לרוב לבושה עם בד כותנה רפוי ונראיית די רוחניקית. אז מה גרם לאיש הזה לדעת לקרוא אותי מדוייק כל כך? כאילו "סתם" איש דתי שלא מתעסק בשום דבר שקשור לרוחניות ותקשור. אז איך??? זה משהו בתדר שהדהדתי…זו אני ששידרתי לו את המחשבות- שתלתי אותן בתודעתו . הוא סיפר ששמע שיש כל מני סוגים של שיטות לחימה ושאל איזה סוג אני עושה.איזה סוג? מממ.. לא באמת ידעתי איזה סוג קונגפו זה אבל עניתי בבטחון: את הסוג של של האוואטר  .
*
הלאה, בהמשך דרכי באותו יום:
*
טרמפ הבא שאסף אותי בדרך לפגישת האימון , היה גבר תימני חקלאי שמגדל פרחים במושב, איש אדמה. תחזיקו חזק, זה מה שהבחור הזה אומר לי: (כאילו משמיע את התקליט הקבוע שלי: כל מה שאני אומרת תמיד לאנשים חוזר אליי כהד , ומהמקום הכי לא צפוי: איש אדמה שמדבר אליי אוויר פסגות) מעשה שהיה כך היה:
איך שאני נכנסת לשבת הוא שואל אותי אם נשארו לו שערות באוזן (מחזיק ביד את המכונת גילוח שלו , מבקש שאבדוק גם את האוזן השניה, כי בדר"כ הוא מפספס כמה שערות בגילוח) איזה הזוי , מה? בדיוק כמוני. איש אמיתי. הוא לא מכיר אותי ומבקש שאבדוק אם יש לו שערות באוזן. חחח.. אני כבר לא לבד כאן… אנחנו דור שלם של אנשים אמיתיים . "כנות" הוא אומר, ונתינה. זה המפתח להכל. לתת כי אתה יודע שזה מה שאתה צריך לעשות- רק טוב.
-"נכון, אתה צודק. נפלא לשמוע ממך את המילים האלו. תודה לך .
– "דברי, ספרי משהו גם את. מה את עושה?"
– אני… אני מלמדת תודעה"
– אני לא מבין כלום בתודעה, אני חקלאי פשוט, אבל אני יודע שהאמת מתגלה כשאתה עושה טוב.
– אם כך , אתה יודע הכל.
– מה את חושבת שזה סתם ככה שנשלחתי אלייך? הכל מלמעלה. הכל כתוב .
– נראה לי שאני צריכה לרדת כאן במחלף הזה..
– לא , לא כאן, במחלף הבא. (מאיפה הוא יודע לאן אני צריכה? )
-לא בטוחה, תראה הנה השלט של הכוון שאני צריכה.
– לא, תאמיני לי, אני יודע , את חייבת ללמוד לתת אמון באנשים (וואלה, איך הבן אדם הזה קלט את עקב אכילס שלי, קרא אותי כמו ספר פתוח)
בפניה הבאה הוא עולה על המחלף וממשיך ישר.
-רגע, שמע, לא נעים לי שתעשה סיבוב עבורי במיוחד, אתה הרי צריך לכוון השני…אני ארד כאן, זה בסדר
-נראה לך שאני אתן לך לרדת כאן? הרי נשלחתי כדי להביא אותך. מה הכתובת?
-שניה, אחפש בוויז איך מגיעים
-לא צריך הוא אומר, בשביל מה יש אנשים טובים? פותח את החלון ושואל את הנהג ברמזור. הבחור עונה לו אבל בטון קצת מהסס . עזבי הוא אומר לי, אני יודע איפה זה. הוא מתעלם מההנחיות של הנהג השני ואומר לי שלא צריך וויז, עזבי, אני כבר מביא אותך בול למקום.
וכך היה.

אח, אוהבת את העידן החדש הזה , איך הכל בתואם לתוכנית הגבוהה.

עולם טוב יותר

עולם טוב יותר נגלה לעינינו כשבוחרים להבחין בקיומו ככזה. הכל אצלנו בראש. ככל שניתן יותר מקום לטוב להתהוות בתודעתנו – כך המציאות תהדהד את הטוב הזה גם לחיים הארציים הגשמיים סביבנו, ותיצור עולם טוב יותר.

מוזמנים להוסיף את רגעי החסד הקטנים של החיים שהעלו חיוך על פניכם, את ניצוצות הטוב המועדפים שלכם (גלגלו לסוף הפוסט והטמיעו בתגובות) . נתינה וקבלה הם אחד.

מה יותר ראוי מלתת ולקבל חיוכים ? בן 6 שאמו מתה החליט שנמאס לו לראות את כולם עצובים ויצא להעלות חיוך על פניהם של אנשים . ילדעים ירדו לעולמנו כדי ללנמד אותנו שיעור בלשחרר את העבר ולברוא עתיד טוב יותר. צא ולמדץ.  שמחה וקלילות 

אלכימיה : תהליך התמרת עצבים ועצבות לנתינה

יש מוצא בתהליך גישור ליישוב סכסוכים כספיים בדרך שתייטיב עם כולם ותעשה הרבה טוב גם לאחרים: מיזם נפלא שמתמיר רכושנות לנדיבות : הופך את אנרגיית העצבים והעצבות לשמחה מחדוות הנתינה. דרך מוצא שמנתבת אי הסכמות וחילוקי דעות לערוץ של שפע ואהבה.

כייף פה בעידן החדש הזה כשיותר ויותר אנשים יוצרים יוזמות גאוניות כאלו שהופכות את העולם הזה למקום טוב יותר
*

עולם טוב יותר הוא כזה שיותר ויותר אנשים בוחרים לממש את האש שבוערת בנשמתם ואת ההבנה-הידע התודעתי שלהם, בקידום אנשים במחוזות מממלכת האדמה והמים. הנה דוגמא

6-year-old boy seeks smiles

חדשות טובות

אני באופן אישי ממוקדת יותר בלהניע התפתחויות חיוביות ולייצר חדשות מייטיבות בעולם שלי, אבל תמיד שמחה להפיץ חדשות טובות  שאחרים מעלים לאוויר מהקצה השני של העולם . זה עוזר לנו להבין שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול מרק אנחנו עצמנו (מודעות) ולהתחבר לראות את התמונה הכוללת (תודעה ). 

 

Michael Jackson – Heal The World

על רקע השיר של מייקל גקסון, תמונות מרגעי חסד של אנשים טובים שנתנו תרומתם לעולם טוב יותר

*

סחי (סיירת חסד ייחודית ) קריית מנחם 

בני נוער שמביאים מצרכי מזון בסתר לבתי נזקקים

 

ילדים יוצרים שינוי  i can 

*

ללמוד לתת אמון בטוב שבאנשים- זה מה שמייצר עוד טוב 

 

 קהילת האון משפצים גן ילדים ביום מעשים טובים

אנשים טובים באמצע 

*

out-look-inside

 

 

 

 

 

 

 

אני, נעמה וייס טוהר: 18/12/2012: הבן שלי מתעורר באמצע הלילה מחלום ומסביר לי:
אמא, את יודעת שאין גנבים בעולם שלנו? נכון?
-אממממ האמת שיש….
-לא, אין, אני אומר לך, אין גנבים בעולם שלנו, אני יודע!

"ראיתי את גרגמל נותן לי משהו . היה לו החיוך הזה הרגיל שלו, אבל הוא לא היה רע." הוא יודע, הבנתם? הוא יודע את מה שאנחנו מתקשים להבין, בגלל כל ה"ניסיון חיים" שצברנו, כל המידע שאנחנו קשובים לו בחדשות וב"תקשורת"עכשיו, בדיוק עכשיו, הזמן בו כל המידע הישן הזה נמחק מתודעתנו, כדי שנוכל לתקשר תדר תודעתי חדש.המידע שקיומי עבורנו לדעת אותו – נמצא בתוכנו. מקבל אותו רק מי שקשוב לקולו של הילד הפנימי, מי שמתבונן פנימה ולא החוצה. מי שיודע, כמו הבן שלי, שהעולם שלנו איננו כשהיה

אופיר אביגד  4/3/2013:

*

סיפור מהחיים על בינה נשית

שמצליחה לאזן את האש שמביאות איתן רוחות השינויים. כתבה – מיכל גפן והגיע אליי דרך גיא לאופר שגילה מי המאמה הזו . תודה לשניכם על תיעוד של רגע חסד

אתמול כשיצאנו מהמופע (הנפלא) של ויקטור ג'קסון ועוד חשבנו בחרוזים הלכנו האקס ואני לאכול פיתה במזנון.
לפתע הגיח בין השולחנות בחור זועם, זועק את שנאתו לעולם, מבטיח שיהרוג את כולם, בטח את כל הערבים שעולים לאוטובוסים ואז הוא קילל את החינוך ואת הממשלה, ואת מי לא והמשיך להבטיח שיהרוג את כולם אבל גם אמר שלא יעשה רע לאף אחד. בעיניו היו ערבוב של רשף וטרוף עם עצב גדול וקולו הלך וגבר. אנשים החלו להתקהל, אנשי המזנון הציעו לו אוכל ללא הצלחה, חלק מהאנשים ניסו להבין אם המצב מסוכן ,הרוב נבוכים . והבחור בשלו בלתי ניתן להרגעה…ההפך, מתחמם.
כן משטרה לא משטרה כל אחד שואל את עצמו…
באחד השולחנות ישבה אישה , איך נאמר גדולת מימדים מצוידת בידיים גדולות , שדיים סופר שופעות, ואיך אומר אהוד בנאי "היה לה פה גדול אבל לב הרבה יותר", היא פנתה אליו, גרמה לו להתכופף לעברה אמרה לו כל מיני לחשושים שלא הצלחתי לשמוע את תוכנם, וליטפה את ראשו. לאט לאט, הבחור השתתק , עיניו נשארו עם העצב בלבד, ואז היא סימנה לו שיחבק אותה,והוא רכן אליה , מניח את ראשו ,נכנע, ממיס את הכעס על החזה של ביג מאמא, כמו ילד. דקות ארוכות הוא לא עזב את הנחמה. והיא מלטפת ולוחשת, מלטפת ולוחשת.

ואז חשבתי שבכל משטרה צריכים להחזיק איזה ביג מאמא מחבקת כזו…. יותר טוב מכל אזיקים.
ו…שבעצם גם אני רציתי חיבוק מהמעיין האנושי שהיה באישה המדהימה הזו.

*

 היי ובוקר טוב לכולם, רציתי לשתף אותכם בחוויה מדהימה שעברתי הלילה שנגעה ללבי! 
אני עובדת בam pm בדיזינגוף רק לילות
אני כהרגלי כמו בכל משמרת יושבת בדלפק הקופה היום הסתכלתי דרך חלון הראווה וראיתי אישה זקנה חסרת ישע יושבת על כיסא עם גרביים רטובות ולידה עגלה אם כל מיני בקבוקים ושקיות..
ובאותו השנייה שאני הסתכלתי לפתע אני רואה בחור עם אופנוע עוצר בצד יורד מהאופנוע וניגש אלייה, הוא דיבר איתה ואני בדיוק יצאתי החוצה..הוא בא ושאל אותי אם אנחנו מוכרים גרביים ולצערי אנחנו לא מוכרים.. הבחור ניגש אליה שוב ושאל אותה אם היא רעבה והיא אמרה לו שכן הבחור חזר אליי לחנות ולקח מלא מאפים במבות ושתיה קלה,כשעשיתי לו את החשבון אמרתי לו אתה איש מקסים כל הכבוד לך הלוואי שירבו אנשים כמוך הוא אמר לי אל תדאגי יש עוד הרבה שעוזרים !
ואז הוא אמר לי שהוא התקשר למשרד הרווחה כמה פעמים בנוגע לאישה הזו והם לא עשו עם זה כלום עד היום אז כנראה שזה לא פעם ראשונה שהוא עזר לה…
לאחר מכן הוא חימם לה את המאפים יצא החוצה ונתן לה.. ונסע..
אחרי כמה דקות הוא חזר ונתן לה גרביים..

*

תיעוד נהג מונית: " הגעתי לכתובת וצפרתי. אחרי המתנה ארוכה של כמה דקות אני צופר שוב . זו הנסיעה האחרונה של המשמרת שלי ורציתי כבר להסתלק, אבל במקום לעשות את זה החניתי את המכונית וניגשתי אל הדלת, דפקתי, "רק רגע", ענה קול שברירי ומבוגר. יכולתי לשמוע משהו נגרר על הרצפה.

לאחר הפסקה ארוכה, נפתחה הדלת. אישה קטנה בשנות ה90 שלה עמדה לפני. היא לבשה שמלה וחבשה כובע, מקובע לשערות ראשה בסיכה, כמו מישהי מסרט של שנת 1940.
לצדה היתה מזוודה קטנה עטופה בניילון. הדירה נראתה כאילו אף אחד לא גר בה במשך שנים. כל הרהיטים היו מכוסים בסדינים.
לא היו שעונים על הקירות, לא קישוטים או חפצים שימושיים על המזנון , בפינת חדר היה קרטון
מלא בתמונות ובכלי זכוכית.
"האם תוכל לשאת את מזוודתי אל המונית "? היא שאלה, לקחתי את המזוודה אל המונית ולאחר מכן חזרתי כדי לעזור לה ללכת.
היא לקחה את היד שלי והלכנו באיטיות לעבר המדרכה.
היא לא הפסיקה להודות לי על טוב ליבי. " "זה שום דבר", אמרתי לה .. "אני מנסה לטפל בנוסעים שלי כמו שהייתי רוצה שיתייחסו אל אימא שלי ."
"אוי, אתה כזה ילד טוב", היא אמרה. כשהגענו אל מונית, היא נתנה לי כתובת, ואז שאלה: "האם אתה יכול לנהוג דרך מרכז העיר? "
"זו לא הדרך הקצרה ביותר," עניתי , "אה, לא אכפת לי," היא אמרה "אני לא ממהרת. אני בדרך לבית האבות".
הסתכלתי במראה האחורית. העיניים שלה הבריקו "אין לי משפחה,כולם עזבו," היא המשיכה בקול שקט .. "הרופא אומר שאין לי עוד הרבה זמן."הושטתי בשקט את היד אל המונה וכיביתי אותו.
"באיזה מסלול את רוצה לנסוע?" שאלתי.
במשך השעתיים הבאות שוטטנו בכל העיר. היא הראתה לי את הבניין בו עבדה פעם בצעירותה כנערת לובי במעלית.
נסענו דרך השכונה בה היא ובעלה חיו כשהיו זוג צעיר היא ביקשה ממני לעמוד רגע מול מחסן רהיטים, שפעם היה אולם הנשפים שבו היא הלכה לרקוד.
לפעמים היתה מבקשת ממני להאט מול בנין זה או אחר, והייתה יושבת בוהה אל תוך החשכה, בלי לומר דבר.
אור ראשון של בוקר יום ראשון הבהיר את האופק והנוסעת שלי פתאום אמרה, "אני כבר עייפה".
נסענו בדממה, עד שהגעתי אל הכתובת שהיא נתנה לי. היה זה בניין נמוך, כמו בית הבראה, עם שביל שהתפתל מתחת לעמודים.
שני אחים בחלוק לבן יצאו מהבניין ברגע שעצרתי מול הכניסה והם שאלו אותה לשלומה, נראה היה שהם חיכו לה.
פתחתי את תא המטען והוצאתי את מזוודתה. האישה כבר היתה ישובה בכסא גלגלים.
"כמה אני חייבת לך?" היא שאלה, מחטטת בתוך תיק היד שלה.
"כלום," אמרתי
"צריך להתפרנס," היא ענתה.
"זה בסדר, יש נוסעים נוספים," עניתי.
כמעט בלי לחשוב התכופפתי לעברה וחיבקתי אותה, היא החזיקה אותי חזק.
"נתת לגברת זקנה כמה רגעים של נחת," היא אמרה "תודה."
לחצתי את ידה, ונכנסתי אל המונית. כשסגרתי את דלת המכונית אחרי, חשתי שאני סוגר את דלת החיים.
לא לקחתי באותו יום אף נוסע, סתם נסעתי ללא מטרה ושוטטתי במחשבות. חשבתי לעצמי מה היה קורה אילולי החלטתי לגשת אל דלת ביתה, מה היה קורה אם היה מקבל את פניה נהג מונית עצבני, או כועס שהיה רוצה למהר ולסיים כבר את המשמרת שלו, כמה פעמים קרה שצפרתי פעם אחת על יד בית לקוח ונסעתי אחרי שלא יצא, הרגשתי שהיום זכיתי במשהו גדול. תמיד חשבתי שהאושר בחיים מגיע רק אם עוברים איזה אירוע גדול, אבל דווקא הרגע הקטן הזה היום, אותו רגע שהחלטתי לצאת מהמונית ולגשת אל דלת ביתה, היה הרגע שעשה אותי לאדם מאושר.

*

רונית שפי:

רגעים קטנים של תשומת לב בסופרמרקט (זירה קבועה לפתיחת לבבות…), כששאלתי את האיש של הירקות איך היתה החופשה שלו.

הקשבתי לו כשהוא ענה לי בהתרגשות, למרות שמיהרתי. זה לקח בסך הכל דקה נוספת מזמני.

המשכתי בדרכי, מצוידת בירקות ופירות, כשפתאום שמעתי אותו צועק לי מרחוק: "בואי, בואי!" הסתובבתי וראיתי שהוא בא לקראתי עם קופסא של נבטי חמניות, זהה לזו שכבר לקחתי. "קחי את אלה. הם יותר טריים." – הוא אמר והושיט לי אותם בחיוך.

*

סיפור על מעשה טוב שממחיש איך ממסד התאגידים מתפרק ועצמאות היא שם המשחק. חברה שלי עובדת כמזכירה בחברה לא גדולה, אי שם בארץ. היא סיפרה לי אתמול סיפור מקסים.

"עשיתי השבוע משהו טוב!
משהו קטן, אבל ממש ממש טוב.

מאז שאני עובדת בחברה הייתה בעיה של ניקיון. עובדת הניקיון כל הזמן מתחלפת, עברו אצלנו אולי חמש עובדות ניקיון מאז שאני עובדת שם.
פעם העובדת באה, פעם לא, פעם נקי, פעם לא.

לפני שבועיים הגיעה עובדת ניקיון חדשה. יסמין.
אני אחראית על עובדות הניקיון, ותמיד מגיעה ראשונה בבוקר לפתוח את המשרד, אז אנחנו שותות ביחד את הקפה של הבוקר והתחלנו להכיר.
יסמין בחורה עדינה ונחמדה, יפה מאוד, בת 24.
היא סיפרה לי שהתחתנה בגיל צעיר מאוד עם מישהו שהכה אותה, ואחרי כמה חודשים פשוט ברחה מהבית שלו בטרמפים חזרה למשפחה שלה.

אחרי שבועיים שבהם היא עבדה מעולה, והכול היה טוב, פתאום היא לא הגיעה.
זה היה מוזר, כי לפני זה היא עדכנה אותי טלפונית מראש על כל איחור קטן.
יומיים אחר כך היא צלצלה והתנצלה, הסבירה שהקבלן פיטר אותה.

הרמתי אליו טלפון ופשוט נכנסתי בו. ממש צעקתי עליו.
"אתה יודע שכבר כמה חודשים אנחנו לא מוצאים אף אחת, וכשיש מישהי טובה שאתה יודע שאנחנו מרוצים ממנה, אתה הולך ומפטר אותה? למה?!
אתה חייב להחזיר אותה לעבודה, אנחנו רוצים אותה!"

יסמין קיבלה בחזרה את העבודה, אבל שבוע אחר כך היא באה לעבודה בפנים נפולות.

"עידית, אולי את יכולה לעזור לי? הקבלן לא שילם לי."
דיברתי איתו מיד בטלפון ובהסכמתה של יסמין הוא שלח את אישור ההעברה אלי לאי-מייל.
כשנתתי לה אותו ראיתי: על 18 יום שעבדה אצלנו קיבלה 1300 ₪.
אנחנו משלמים לקבלן 40 ₪ לשעה והיא קיבלה ממנו פחות מ-20 ₪ לשעה!
ובתוך זה הוא גם הכניס את דמי הנסיעה שמגיעים לה. הייתי ממש מזועזעת.

נכנסתי לבוס שלי וסיפרתי לו את הסיפור, אפילו שאני בעצמי עוד די חדשה בחברה.
שאלתי אם הוא יסכים להעסיק את יסמין ישירות.
הוא אמר שבשמחה, והציע שתגיע אליו לראיון למחרת.

למחרת בבוקר יסמין הגיעה לעבודה וסיפרתי לה.
היא הייתה כל כך נבוכה, פחדה אפילו להיכנס לבד לראיון אצל עודד,
וביקשה ממני לבוא איתה לחדר שלו.
הוא שאל אותה אם היא רוצה לעבוד אצלנו והיא אמרה שכן.
הוא שאל את יסמין כמה היא רוצה לקבל לשעה. התשובה שלה שיתקה אותי – היא שאלה בלחש בחזרה, "כמה אתה רוצה לתת?".

עודד הציע לה 30 ₪ לשעה + נסיעות, ואמר שיסדר לה ימי עבודה גם בשני בתים פרטיים.

זה עשה אותי מאושרת כל השבוע"

תיעוד רגעים של הכרה  בקיומו של עולם טוב יותר שכתבתי ב 2012

משתפת בחוויה שהזכירה לי כמה רבים הם האנשים שתורמים לרגעי חסד כדי שהעולם שלנו יהיה  טוב יותר.

רבע לשש בבוקר, אור ראשון. מרחב עירוני בנוי צפוף בגבעתיים, אני יוצאת לריצת בוקר, רגע לפני שעשן המכוניות יזהם את מעט האוויר שיש כאן,שקצת היטהר משך הלילה…

עוצרת לכמה תרגילי גמישות במעגל מרוצף בגן ציבורי קטננטן בין הבתים הצפופים

איש מגיע עם שקיות בידיו ומתחיל לפזר אוכל לחתולי הרחוב כבר 10 שנים שהוא מגיע לכאן (גר באחד הבניינים במורד הרחוב) , בוקר בוקר,יום יום, מרגיל את החתולים לקבל אוכל בשעות קבועות כדי שהוטרינר העירוני יוכל לעקר אותם ולטפל בהם. מפזר סביב חתיכות חתיכות של סנדוויצים- שאריות שאסף במקום עבודתו , בונזו מיוחד לחתולים וקופסאות שימורים עם בשר טחון אף אחד לא משלם לו על זה. כך, 10 שנים אוהב חיות הוא מסביר…

אפילו שלדעתי חיות צריכות לחיות חופשי בטבע ולא כלואות בתוך מרחב עירוני בתוך או מחוץ לבתים , לא נשלטות ע"י בני אנוש, שמחתי לגלות אדם שתורם את חלקו לעולם טוב יותר, בדרכו שלו, בקטנה,

כי טיפה עוד טיפה עוד טיפה תהיינה לים..

מודה על ההזדמנות לראות ולחוות את רגעי החסד הקטנים האלו שמעלים על פניי חיוך של תקווה לעתיד טוב יותר

*

לאחרונה יוצא לי לשבת לא מעט בבתי קפה , כאן ושם, מתבוננת ולומדת אודות מערכות יחסים

בית קפה "לחמים" בת"א: כל העובדים לובשים חולצות כשעליהן תדפיס המילים : אהבת אמת
מדובר בנוהל שמתקיים כבר 3 שנים, לא טרנד חדש . בעל הבית מסביר שזה חלק מתהליך שהעסק עשה להתמקד במהות שלשמו הוא קיים .
אהבתי.

בית קפה/חנות וידאו צפריר במודיעין:

אני עוברת ברחבה הציבורית ליד החנות ומבעד לזגוגית מחייך אליי בחור צעיר, יוצא החוצה ומגיש לי שקית עם לימונים. קחי, הוא אומר, שיהיה לך יום טוב. וואלה, ככה, סתם ,הוא קיבל ארגז לימונים ולא זקוק לכל כך הרבה לימונים אז הוא החליט לתת לי. בדיוק מה שהייתי זקוקה לו. ויטמין c כדי להתחזק ולא להידבק מהשפעת שילדיי חולים בה.  איזה כייף זה לחיות בעולם כזה שבו את מקבלת בדיוק את מה שאת צריכה אפילו בלי לבקש ועם חיוך

בעלת העסק מנהלת שיח עם האחראי על משגיחי הכשרות בנוגע למעשה שלדעתה שגוי: שכנה בעלת עסק אוכל מוכן שממוקם בסמוך לבית הקפה שלה, קיבלה מכה קשה עקב פרסום של משגיח כשרות שביטל את ההכשר שלה. למה? היא לא מבינה? למה להרוס לאשה את החיים? בעלה נכה, כל יום היא עוזרת לו לסחוב ארגזים שמביא מהשוק הסיטונאי כדי לחסוך עוד כמה שקלים. בני הזוג אנשים מבוגרים שעובדים קשה וביושר למחייתם, למה להרוס להם את הפרנסה רק בגלל ארגז אגסים שבמקום שהובא מהשוק ישר למסעדה , עבר בתחנת ביניים בבית הפרטי של הזוג שלא אושר ככשר ע"י המשגיח (למרות שהם דתיים למהדרין, ילדיהם בחינוך של בדץ וכאלו). הכל כסף, איזו בושה.
בעלת החנות הזו תומכת באישה-בבני הזוג, מדברת עם הנוגעים בדבר כדי לוודא שהמעשה הלא צודק יתוקן.
למה זה יפה בעיני? כי מרגש אותי לראות יותר ויותר אנשים שאכפת להם אחד מהשני, שאכפת להם מעוולות ושואפים לצדק, יותר ויותר אנשים מתייחסים לאדם כאדם רואים את האנושיות שבו . הממסד הדתי נחשף במעשי סיאוב ושחיטות. תיקון עולם לא אפשרי באמת, אבל בריאת עולם חדש כן. כאן ועכשיו- זה זה.

*

אהבת חינם של יהודים. 

שלשום, יום חמישי, היינו אמורים לחגוג לבני שהם בן השלוש יום הולדת יחד עם טקס החלאקה המסורתי. תכננו מסיבה גדולה בבית, במרכז שפירא, בדרום הארץ וכל בני המשפחה והחברים תכננו לחגוג איתנו. כמובן שהזמנו קייטרינג, ציוד, המון המון סידורים לטקס וכבר אפיתי יחד עם הבן שלי את העוגה המיוחדת שלו. אלא שאז, הערבים בעזה החליטו לחגוג בעצמם ולהרוס לנו את התוכניות. התחלנו לקבל טלפונים של ביטולים, לא ידענו מה לעשות כי לא רצינו לבטל ולאכזב את שהם שכבר חיכה וציפה לחגיגה, אבל לא היה מוצא. אלא שאז חשבנו שאולי נברח קצת למרכז, נחפש מסעדה טובה ונגיד למי שיכול שיגיע לשם ונחגוג שם. התקשרתי למסעדת "קפית" בקניון גנים בפתח תקווה, ענה לי אדם מדהים בשם שמעון, ביקשתי להזמין שולחן ל20 איש בדחיפות לאתמול בערב. נשאלתי למה הדחיפות וסיפרתי שיש לבן שלי יום הולדת ואנחנו חייבים לחגוג לו למרות המלחמה בבית אז אנחנו מחפשים מסעדה במרכז. התחלנו לדבר על פרטים מדוייקים והיינו בשלבי סגירה. באותה שיחה דיברתי עם עוד מישהו מהמסעדה ואז שמעון ביקש לשוחח איתי שוב. פתאום הוא אומר לי: "בן כמה הילד?" עניתי: "שלוש", ואז הוא אומר לי: "תקשיבי, דיברתי עם השותף שלי דודו ואנחנו רוצים להזמין את כולכם לחגוג יום הולדת הכי שמחה שיש לבן שלך על חשבון המסעדה". אמרתי לו שאני בשוק ולא ידעתי איך להגיב ופשוט התחלתי לבכות לו בטלפון. הוא הוסיף ואמר: "אתם סופגים שם בשביל כולנו, יש לכם מספיק הוצאה כדי להגיע אלינו ואנחנו רוצים לפנק אתכם ולחגוג לכם יום הולדת כמו שצריך". אין לנו מילים להודות על המחווה הכנה, המרגשת, הכל כך ישראלית. מיותר לציין שפינקו אותנו בשפע וכל טוב, קיבלו אותנו והתייחסו אלינו כמו מלכים ושהם המתוק היה מאושר עד הגג. לא יכולנו לבקש יום הולדת יותר שמחה ומיוחדת מזו. כאן המקום להודות לדודו ושמעון המדהימים שאפילו לא הסכימו לגלות לנו מי מאנשי הצוות הם בעלי המסעדה. אז שוב תודה לכם ולצוות המקסים ושנדע להחזיר לכם ולכל עם ישראל רק בשמחות. בהערכה רבה מכל הלב, משפחת שפריר, אהד, צופיה ושהם.

*

 אנושיות באוויר: הטיסה התעכבה עבור נוסע בדרך לאימו הגוססת. 

קרי דרייק היה בדרך לראות את אימו לפני מותה, כשגילה שהטיסה הראשונה מבין שתיים מתעכבת. הוא הבין שיפספס את טיסת הקישור והחל לבכות כשהבין שלא יזכה להיפרד מאמו.

בצעד לא שגרתי לצוות אוויר הדיילות של הטיסה יידעו את הטייס, שיצר קשר ברדיו עם שדה התעופה עוד לפני שנחתו וביקש שהטיסה היוצאת תמתין מעט עבור הנוסע.
קרי דרייק לא האמין למשמע אוזניו כשהגיע בריצה היסטרית לשער העלייה למטוס, ודיילת הקרקע אמרה: "מר דרייק, חיכינו לך".

רגע של אנושיות, היכולת שלנו לראות את האדם העומד לפנינו ולא רק את הלקוח או המוכר, עושה את כל ההבדל. כן ירבו.

***