תודעת הזמן לפיה חיה רוב האנושות בכדה"א היא הזמן הלינארי:קיים תהליך מרגע היציאה לדרך עד השגת המטרה. בבריאה קיימת תודעת זמן אחר – זמן קוסמי. שם ההווה ,העבר והעתיד הם אחד. הדברים פועלים במיידי. אחד משינויי המעבר מעידן ישן לחדש הוא שינוי תפיסת הזמן.
זמן הוא לא בשביל שיגמר, הוא בשביל שיימשך. הוא שביל, שנמשך ונמשך
המרחק בין מחשבה ומציאות הולך ומתקצר ואנחנו מתחילים להבין שבאפשרותנו לחשוב על משהו – והופ – הוא יהיה שם, נוכח גם במציאות הגשמית. הייתכן? כן…כן… ההד שאנחנו שומעים תלוי בקול שנבחר להשמיע. הזמן שנראה בשעון יהיה זה שנבחר לשרטט את גבולותיו בתודעתנו. מהם גבולות הזמן שלך? עכשיו הזמן לפסק זמן >זמן להתעו
רגע השקט– מועד חילופי העידנים, מתרחבת תודעתנו להבין שמדובר בשינוי תודעתי, לא פיזי. לא תאריך אלא בתהליך. רגע השקט ב 21/12/2012 היה גל הסתברויות שנחזה מראש ע"י תודעת העל והורד לידיעתנו כבר ב 2005 ,אך הוא התחיל הרבה לפני- כבר בשנת 2000 כשהתחילו לרדת ילדי האש והאוויר ויימשך עוד כ 25 שנה. רגע שבו מבינים שזה הסוף . לא היה זה חורבן הבית הפיזיאלא סוף של תפיסתנו התודעתית לגביו: הבנה שהחומר מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים לתת לו, ובחירה זו שלנו משתנה . הדור שלנו זוכה למות ולחיות מחדש בתוך אותו גוף פיזי: אנחנו משחררים את האחיזה בחומר שצברנו: כסף,רכוש,מקצוע, מעמד חברתי/משפחתי/כלכלי ונולדים להתחלה של חיים חדשים: לחוויה של תכלית קיום חדשה שמהותה התנסות ביסודות האש (רצון) והאוויר (הבנה). תהיה להם קדימות על פני צמצום יסודות האדמה (חומר) והמים (רגש)
מה שנגמר בסוף 2012 איננו הזמן אלא רק התפיסה התודעתית שלנו אודותיו משתנה מתפיסת זמן לינארית לתפיסת הזמן הקוסמי. עוד אודות משמעות הזמן תוכלו לקרוא ב מנהרת הזמן
"סוף העולם" תוזמן בתרבות המאיה כמו גם במידעים מתקשורים שונים מרחבי העולם והייקום ומחוצה לו, ליום האחרון בלוח השנה העתיק ל 21/12/2012 . מה משמעות המועד הזה? האם באמת יש סוף לזמן? הזמן חסר משמעות כשלעצמו. הוא מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים לתת לו. כך, תודעתנו המוגבלת עכשיו לחישובי זמן לינאריים בלבד, מתקשה לתפוס שיש מימדי הוויה בהם חישובי הזמן אחרים לגמרי. הזמן הקוסמי הוא "זמן אפס" – בו העבר ההווה והעתיד הם אחד. אתה חושב על משהו והופ- הוא מתהווה למציאות ובאותו הרגע כבר הפך לעבר. הכל קורה מיידית, בו זמנית.
העולם שאנחנו חיים בו נקרא החלום. הוא נקרא כך משום שכמו שלחלום יש סוף, גם תסריט החיים שאנחנו חיים כאן בגוף הפיזי – מסתיים בסוף שבו אנו מתעוררים מהחלום. חוויית סוף קיימת רק בעולם שלנו.(במישורים הגבוהים אין גוף פיזי ) . מחוץ לעולמנו,יש נשמות שבוחרות לרדת לכאן רק כדי לחוות סוף. אז מה אנחנו מתלוננים? למה אנחנו כל כך מפחדים פחד מוותמהסוף הפיזי? אולי בגלל שתודעתנו כרגע מוגבלת לחוות רק את מה שהעין יכולה לראות ומה שידינו יכולה לגעת בו, אבל אין זה אומר שמה שאיננו רואים אינו קיים. מוות איננו באמת סוף, הוא רק שינוי צורה .
***
ציטוט מתוך ג'ונתן לוינגסטון השחף/ריצ'ארד באך:
"גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף" היה ג'ונתן אומר אינו אלא מחשבותיכם, בצורה אותה מסוגלים אתם לראות בעין. נתקו את כבלי מחשבותיכם וניתקתם את כבלי גופכם
הנני צלם- תסריטאי שהפיק סרט על עצמו שמתאר את מותו התודעתי :איך המשיך לחיות בתוך אותו גוף פיזי, אך עבר שינוי תפיסתי כזה שכל חייו השתנו לבלי היכר
מילים אודות מה שנשאר אחרי לכתנו טכסט מנוסח יפה שמצאתי ברשת/Indigo Liron
בין אם אתה מוכן לזה או לא, יום אחד כל זה יגמר. לא יהיו יותר זריחות, לא דקות, שעות או ימים. כל הדברים שצברת, בין אם יקרים או נשכחים, יעברו אל מישהו אחר.
הבריאות שלך, המוניטין והכח שלך, יתנדפו לחוסר משמעות. זה לא ישנה מה היה לך, או מה היית חייב. הכעסים שלך, השינאות, התסכולים, הקנאה, כולם יעלמו. כך גם התקוות שלך, השאיפות, התוכניות ורשימות המטלות, כולם יתפוגגו. הנצחונות וההפסדים שפעם נראו כה חשובים, יעלמו ולא יהיו יותר. בסוף, זה לא ישנה מהיכן הגעת, או באיזה צד של החיים היית. זה לא ישנה אם היית יפה או חכם. גם המין שלך, או צבע העור שלך, יהיו חסרי משמעות. אז מה כן ישנה? כיצד ימדד הערך של ימיך? מה שישנה הוא לא מה קנית – אלא מה בנית. לא מה השגת – אלא מה נתת. מה שישנה הוא לא ההצלחה שלך – אלא החשיבות שלך. מה שישנה הוא לא מה למדת – אלא מה לימדת. מה שישנה הוא כל מעשה של יושרה, חמלה, אומץ או הקרבה שהעשיר העצים או עודד אחרים לקחת ממך דוגמא. מה שישנה הוא לא היכולות שלך – אלא האופי שלך. מה שישנה הוא לא כמה אנשים הכרת – אלא כמה ירגישו אובדן אמיתי כשלא תהיה… מה שישנה אינם הזכרונות שלך – אלא הזכרונות שיישארו אצל אלו שאהבו אותך. מה שישנה הוא כמה זמן תיזכר – בידי מי, ובשל מה. לחיות חיים בעלי משמעות אינו משהו שקורה במקרה. זה לא עניין של נסיבות, אלא של בחירה. אם החיים הם משחק – שחק אותם בצורה הוגנת. אם החיים הם שיעור – תהיה התלמיד הכי טוב שאפשר. אם למדת משהו בחיים האלה – למד גם אחרים.
***
הסוף של כל אחד מאיתנו הוא שונה משום שלכל אחד מאיתנו קו התפתחות שונה, תסריט שונה, הכל שונה. אם אני אקליד בגוגל את המילים "סוף העולם 2012" ואם אתם תקלידו- תתקבלנה לנו תוצאות שונות. אנשי מים שמניע אותם פחד קרוב לוודאי שיקבלו קישורים לסרטוני אימה מחרידים, דרמות רגשיות סוחפות רגש. אנשי האדמה יקבלו קישורים על התמוטטות פיזית או בנייה פיזית , אנשי האוויר יבינו מדוע הדברים קורים כמו שהם קורי, ואנשי האש יקבלו תוצאות הפנייה לקישורים אודות הקפיצה הקוונטית הטכנולוגית ויוזמות חדשניות שצצות כמו פטריות אחרי הגשם.
סוף? סוף! מה לבסוף? כמובן סוף! ואֵי ההתחלה? לאחר הסוף. אז מדוע סוף? כדי להתחיל. מהי התחלה? מהות הסוף. מהי מהות? תמצית ההתחלה, מיצוי האמצע, מציאת הסוף. ומתי הסוף? בסוף ההתחלה. ואתה, האם מצאת מהות? אמצא בסוף. באיזה סוף? בסוף כל סוף.
שיתוף אישי בתהליך "סוף העולם" הפרטי שלי :
המילים שלהל"ן נכתבו בספטמבר 2011. הרבה מים עברו בירדן מאז… היום-מאי 2012 אני יודעת בוודאות: זה לא סוף העולם. זו רק ההתחלה!!! וכעת לטכסט שנדמה עבורי עכשיו כהיסטוריה עתיקה:
זה זמן רב שאני לומדת על כך שסוף העולם יהיה תודעתי ולא פיזי
קשה להבין איך בדיוק זה יקרה,אבל בתור מי שחוותה את סוף העולם בשבועות האחרונים,אני יכולה עכשיו לשתף (אחרי שסיימתי להתאבל על הסוף המר ,והסכמתי לקבל את ההתחלה החדשה)
זה קרה בפארק הירדן,במקום שבו שריפה גדולה כילתה לא מזמן את מה שנשאר אחרי כריתה מסיבית יזומה של עצים רבים בשטח הפארק זה קרה במקום שבו החל לצמוח דור חדש של צמחייה מתחדשת זה קרה בזמן שבו אפשר היה להבחין עדיין בכליה שהותירה השריפה ומעליה כבר גדל סבך במבוקים צעירים ורעננים זה קרה במרחב שבו חשתי מוגנת,במהלך המפגש השנתי של קהילת "באופן טבעי", כשידידים ומכרים לידי . הייתי לבד,אבל גם לא…ההתרחשות הקהילתית סביב עמעמה את ערפל הסוף וההתחלה
מכירים את הביטוי שאימהות /דודות אומרות לפעמים כשמשהו לא טוב קורה: "לא נורא,זה לא סוף העולם" אז זהו,שזה כן!
אז איך זה נראה, סוף העולם שלי? (ומדגישה-הוא שלי,אין סוף אחד לכולם,כל אחד והתהליך האישי שלו מול עצמו וגורלו ובהתאם לתסריט הנשמתי שיועד לו)
מזה 12 שנים שאני אמא. ההריון הראשון הוליד בי יצר אימהות שהפך עבורי להיות אי של מהות בשנים האינטנסיביות האלו. יצרתי, הזנתי,עיצבתי,בניתי,גידלתי,טיפחתי,ליוויתי,השקעתי את נשמתי,הקדשתי את גופי ונפשי,להנקה-הענקה לארבעת ילדיי (ולעוד 2 נערות אומנה שאימצנו),לילות ללא שינה,שנים על גבי שנים, 8 שנים בחינוך ביתי, מתוכם שנתיים וחצי כחד הורית
תודעתי המתרחבת,המהפכה שהתחילה בתוכי הלכה והתפשטה למרחב המשפחתי שלי . לפני כחודשיים התרחשה בביתי מהפכה במלא מובן המילה הכל התהפך,כל מה שחשבתי והאמנתי כנכון התגלה כלא רלוונטי ואת מקומו תפסה אנרגיה אחרת שלא הותירה מקום לספק: זה זה. זה השינוי
בעקבות ארוע דרמטי התהפכו היוצרות בביתי ובמשפחתי. זה קרה בדיוק ביום תשעה באב-יום אבל על חורבן הבית ,מצאתי עצמי מחורבן הבית הית הפיזי לבריאת הבית התודעתי. העמסתי על האוטו באותו לילה שחור מעט חפצים ואת ילדיי וממהרת לצאת מהבית לפני שיתמוטט לא הספקתי. הוא התמוטט . לא קרס פיזית ברעידת אדמה ,אבל התמוטט ,עולמי חרב עלי. האדמה נשמטה תחת רגליי , על אף שפיזית- הבית -4 הקירות,נשארו עומדים על תילם, אך מיותמים ממהותם. דקות אחרי שסיימנו לצפות ולדון בפרק האחרון בסדרת האוואטר-כשף האוויר האחרון שמלחם ומכניע את שליט האש האכזר אוזאי. תם עידן השליטה. מי שהחליף את מקומו היה בנו שבחר לשתף פעולה עם צוות האוואטר . game over,press restart to continu – זו הכתובת שהופיע על מסך המחשב שלי ב 3 בלילה , 9 באב- חורבן הבית.
מצאתי עצמי נאבקת למען שמירה על העצמאות שלי מול הוריי שלי ובה בעת,באותה שניה ממש,איבדתי את אותה מהות שטיפחתי ב 13 השנים שאני אמא בני הצהיר שאינו רוצה בי כאמא יותר ועבר לגור עם אביו גם בתי הגדולה הלכה בעקבותיו שני ילדיי הבוגרים בחרו לעזוב את ביתי ולהיפרד מהמהות האימהית שלי הם עשו את מה שטיפטפתי להם כבר זמן רב : לקחו אחריות ובחרו במה שהם חשו כמייטיב עבורם. הם ידעו מה התסריט שחתמו עליו וידעו שהגיעה שעתנו להיפרד. אני עוד לא הייתי מסוגלת באותה עת לשחרר את המהות האימהית שלי אבל הם עזרו לי. הם בחרו לדייק את הבחירה שלהם שהיתה בתואם לזו שלי. לא זו בלבד שלא יכולתי להתנגד למהלך הזה,אלא שהבנתי אותו . אני דייקתי את מה שנכון לי וההדהוד של הבחירות שלי הביא אותם לדייק את מה שנכון להם. ההבנה לא ביטלה את תחושת האובדן הרגשי אבל היא בהחלט מנעה ממנו להפוך לסבל מתמשך.
בשבועות שאחרי הארוע התנהלתי חצי בעולם הישן ,נכנעת לכוחות האדמה והמים (נתק פיזי משני ילדיי הבוגרים ותחושת צער רגשי על האובדן) וחצי בעולם חדש, זה שבו התודעה-ההבנה, היא המניעה את ההתנהלות הארצית, עליונות הרוח על החומר. בחרתי לשים את המים-הרגש בצד ולהתעלות מעלה להבנה גבוהה של המתרחש . ילדיי הם ילדי העידן החדש. הם יודעים מה נכון להם. הם לא צריכים לעשות את השינוי כי הם עצמם השינוי. אני זו שמקרטעת לי עם פער בין הבנות האוויר וחיי האדמה לא אני צריכה ללמד אל ילדיי אלא עליי ללמוד מהם. אני אמא בחינוך ביתי. למדתי מילדיי את השיעור הכי קשה והכי חשוב בחיי-לשחרר שליטה
עולמי לא נחרב פיזית אבל היה זה סוף העולם מבחינתי ,להצליח לשחרר את הישן ולבחור לשתף פעולה עם החדש שמתהווה עבורי זה היה סוף העולם. אחרי שנים שאני מטפחת לי מהות אימהית,משקיעה כל דקה מחיי בחינוך הביתי,זה נגמר. במקום להתפתח שקעתי , סטיתי מהתסריט שלי, מהייעוד עליי להשלים ולמצוא מהות חדשה למעשה,כבר מצאתי: העובדה שנפתחה לי השליחות לקדם שינוי תודעתי,היא היא שיצרה את הנסיבות שאיפשרו לי להיפרד מהישן. למעשה: את הבחירה עשיתי עוד טרם ירדה הנשמה שלי לעולם. אני כאן כדי להבין למה ולממש את הבחירה
אז היה סוף העולם,ומה עכשיו?
העולם ממשיך, אבל אחרת כל המסגרות הישנות שהתפרקו (קודם הנישואין והזוגיות וכעת הקשר הכי בסיסי ומובן מאליו של אם-ילד) ועכשיו אנחנו נדרשים ליצור משהו חדש,אחר
תמיד אהיה אמא שלהם, אבל כבר לא עוד כשהייתי, אחרת. כזו שמאפשרת לילדיה חופש לבחור 100% אחריות אישית, עצמאות. הפנמתי מהי אחריות הורית – ילדים עצמאיים . ילדיי אינם שלי. אני רק זכיתי לגדל אותם ולגדול לצידם אבל נשמתם חופשייה.
הם משוטטים להם בשבילים בעצמאות שבחרו בה ואני יכולה רק להתבונן מרחוק ולהשלים עם שחרור השליטה כך,חיינו בפארק הירדן בהוויה מוזרה והזויה משהו: נכחנו באותו מרחב אבל כל אחד מאיתנו התנהל עצמאית
אני יודעת שילדיי בחרו להיוולד לי עוד טרם ירדה נשמתם לעולם הם בחרו באמא אמיצה שתאפשר להם מספיק מרחב חופש כדי להשלים את העצמאות שהם צריכים לחוות אני יודעת שאני נועדתי מראש להיות עם חסר ביסוד המים(רגש),כי אם הייתי אמא שמתרגשת מכל דבר קטן לא הייתי משחררת אותם . הם היו צריכים להילחם באמא רגשנית שתיאחז בכוח השליטה בהם או שתתייסר ותאבד שפיותה מצער.
יותר מזה: לא זו בלבד שאני בחרתי אותם והם בחרו אותי,אני עצמי יצרתי את המציאות שהביאה להיפרדות שלהם ממני אין נתק ואין המשכיות. יש משהו אחר זו חוויה מיוחדת לחוות סוף, מסתבר… זה משהו שקיים רק בעולם שלנו. במישורים הגבוהים אין סוף ויש נשמות סקרניות שמבקשות לרדת לכאן רק בשביל לחוות סוף, תארו לכם.
אני יודעת שיש חיים אחרי המוות כי אני חיה אותם עכשיו, בתודעתי המתפתחת אני חיה בגוף פיזי של אשה בת 40 אבל מתחילה חיים חדשים ,לומדת את השפה החדשה, עושה את צעדיי הראשונים כתינוקת בת יומה. אני מזכירה לעצמי שאנחנו עכשיו בתפר שבין הימים לאחרית הימים
עברתי את החושך האפל ביותר שלא הייתי מדמיינת לעצמי שאראה, עכשיו מחכה לאורות שיתחילו לנצנץ באור זוהר תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר שחר, בתי הגדולה היתה הניצנוץ הראשון שהגיע לחיי,נולדה עם שחר,באור האחרון של סוף הלילה זהר, בני השני נולד להיות אור גדול (ואכן נולד גדול,4 וחצי קילו בלידה רגילה…)
איילת, בתי השלישית הביאה איתה קלילות . באר, בני הרביעי הביא עמו מים חיים, נולד במדבר, אהבה שהיא מקור חיים לנשמה בלב השממה שסביב. המעיין הפנימי… עם כל הקושי הרגשי שהיה כרוך בתהליך האבל על המוות התודעתי, על אובדן המהות האימהית שהייתי , אני מבינה ומודעת היום לסיבה הגבוהה שהניעה את הבחירות והתהליכים שעברנו כולנו. מטרתם אחת: התפתחות!
***
דצמבר 2012 , בתי העלתה לפייס שלה תמונת פרופיל של דף לבן . זה בדיוק מה שקרה לכולנו בדצמבר 2012. גם לאלו בנינו שעדיין לא מודעים לשינוי התודעתי שהתחולל – התחיל עידן חדש אחרי שנמחק מספריות הידע הגבוהות כל המידע של התנסויות אדמה ומים ונפתח לנו דף חדש חלק. ריק להתנסויות חדשות באש ואוויר. (זמן קצר לפני כן, מסך המחשב שלי היה שחור, כמה סמלי…לא יכולתי אז לראות כלום. נמחק לי מהתודעה כל מה שחשבתי שאני יודעת על העולם) . היא ראתה בבהירות את מה שנסתר מעיני באפלה .