מנהרת הזמן

תודעת הזמן לפיה חיה רוב האנושות בכדה"א היא הזמן הלינארי:קיים תהליך מרגע היציאה לדרך עד השגת המטרה. בבריאה קיימת תודעת זמן אחר – זמן קוסמי. שם ההווה ,העבר והעתיד הם אחד. הדברים פועלים במיידי. אחד משינויי המעבר מעידן ישן לחדש הוא שינוי תפיסת הזמן.

זמן הוא לא בשביל שיגמר, הוא בשביל שיימשך. הוא שביל, שנמשך ונמשך

המרחק בין מחשבה ומציאות הולך ומתקצר ואנחנו מתחילים להבין שבאפשרותנו לחשוב על משהו – והופ – הוא יהיה שם, נוכח גם במציאות הגשמית. הייתכן? כן…כן… ההד שאנחנו שומעים תלוי בקול שנבחר להשמיע.  הזמן שנראה בשעון יהיה זה שנבחר לשרטט את גבולותיו בתודעתנו. מהם גבולות הזמן שלך? עכשיו הזמן לפסק זמן  >זמן להתעורר 

tunnel

Time Is A Useful Illusion אשליית מימד הזמן

 

The Symphony of Time

 

כשאתה חי את הייעוד שלך , אתה עושה את מה שאתה עושה מכל הנשמה ובכל מקום וזמן: ללא גבולות ומגבלות של ימים ושעות. מימד הזמן הלינארי כאילו לא רלוונטי עבורך כי מה שחשוב זה לא משך הזמן הנמדד אלא מה אתה עושה בו. זמן בבריאה נמדד בגלי התפחות , לא בדקות שעות ימים שבועות חודשים ושנים. כשאתה עושה בדיוק את מה שאתה אמור לעשות אז יש לך זמן מדוייק שמאפשר לך להשלים את המשימה, אפילו אם זה חורג מטווח ה 24 שיש לנו ביממה. החיים הם רצף התפתחות בתנועה מתמדת ואין הפרדה בין מי שאני, לעיסוק – העסק שלי ובין חיי הפרטיים. כל החיים שלי מוקדשים למימוש השליחות שלשמה אני כאן וכשאני עושה את העבודה – אני חיה. אינני שובתת ממלאכתי בשבת ואני בוחרת את מועדי החופשות שלי לפי הזמן שאני חשה שמתאים לי לצאת לחופשה בלי מחוייבות לחג מסורתי דתי כזה או אחר. אינני חשה צורך להפסיק לעשות את מה שאני עושה רק בגלל תאריך שכתוב בלוח השנה או כי יש חושך או אור בחוץ. משך היום שלי יימשך כמה שאני אבחר למשוך אותו . העשייה היא שנותנת לי אוויר לנשימה – לנשמה. אין לי מחוייבות לשעות עבודה כי אין אף בוס שנותן לי הנחיות ובודק לי זמנים או קובע לי מה לעשות מתי. זו 100% אחריות אישית שלי להחליט איך לנהל את הזמן שעומד לרשותי:  ניהול זמן בתבונה – בתואם לתסריט הנשמתי החתום. אם אני סוטה מהתסריט ומבזבזת יותר אנרגיה משיש לי, לא אתפלה אם הזמן שלי ייעצר ע"י איזו מחלה או תאונה שיבהירו לי שאינני מאוזנת.

אורך היממה ואורך השבוע

 

The Illusion of Time

 

המלצות סרטים בנושא מימד הזמן ומה שמעבר לו… 

עולם זמן  להבנת ערך חיים בזמן מוגבל  לעומת חוסר חיים בזמן בלתי מוגבל  : סיפור על אנשים שחיים יום יום על זמן שאול במקום על כסף ומשחררים את עצמם ואת החברה משליטת אייל הון זמן

גורל ידוע מראש  Predestination  להבנת פרדוקס מימדי הזמן:  מחזוריות גלגול הנשמה במעבר בין מימדי זמן שונים (סיפור על בחור שמתעמת עם אבא שלו שזה גם הוא ועם סבא שלו זה גם הוא , יחד באותו מימד)

דוקטור סטריינג' להבנת יכולות כשפות אש ואוויר ומעבר בזמן בין מימדים

לופר  להבנת הלולאה  – מנהרת הזמן

בחזרה למחר להבנת שליחותם של הילדעים להזמין חולמים אל העתיד

Edge Of Tomorrow קצה המחר  להבנת החזרה שלנו לחוות שוב ושוב אותן התנסויות חיים כדי להתקדם מהן לשלב גבוה יותר בהתפתחות  (סיפור על אדם שחוזר לחיות את אותו יום כל פעם מחדש וכל יום מתקדם קצת יותר מהיום הקודם בזכות מה שהבין ולמד)

קוד מקור  להבנת סיבת החזרה לעבר: לא כדי לשנות אותו אלא את העתיד. סרט על העברה של תודעה  בין עולמות וזמנים, מגוף לגוף

Being Erica  סדרה: להבנה שאי אפשר לשנות את העבר. אפשר לחזור לראות ולחוות אותו, אבל לא לשנותו.  להבנת עולמות חלופיים: מימוש הבחירות שלא בחרנו בהן,מעבר בין גלגולים קודמים,חלקי תפאורה מהעבר , משמעות התסריט שחתום מראש ומהי הרשות הנתונה. סיפור על בחורה שמנסה לחזור לעבר כדי לתקן את הבחירות שלה (ולא מצליחה…)

*

מכונת זמן – אפוק טיימס 

כל פיסת מציאות הופכת היום לחתיכת היסטוריה. זוהי משמעות הזמן הקוסמי: בו העבר ההווה והעתיד הם אחד.

"סוף העולם" 2012 לא היה סוף הזמן אלא סוף התפיסה התודעתית שלנו לגביו. 2012 זה לא תאריך אלא תהליך

התהליך התחיל כבר בשנת 2000 כשהחלו לרדת הילדעים החדשים וצפוי להימשך עוד כ 25 שנה בערך, עד שיתחלף הדור…

פוסטים שכתבתי ב 2012 בנושא הזמן:

"אין לי זמן" זה המשפט הכי שגור בפי אנשים היום, בוודאות! אנחנו נדרשים לדייק את המערך האנרגטי שלנו ולבחור לפי סדרי עדיפויות חדשים שתואמים את מי שבחרנו להיות. עומס החיים המטורף לא משאיר לנו הרבה ברירות.
.
אנחנו מוצאים עצמנו מצמצמים את מערכות היחסים הביאישיות שלא מקדמות את ההתפתחות שלנו, אנחנו מנתקים קשר עם אנשים מסויימים ויוצרים קשר עם אנשים אחרים, כשהבסיס לקשר איננו מחוייב למסגרות הישנות של משפחה,עבודה,תרבות,דת, אלא תלוי תועלת: מה שמקדם אותי-אני משקיע בו, מה שלא-זז לאחור או נעלם לגמרי מהתודעה שלנו

על מנת לייעל את ביצוע המשימות ההתפתחויות , באה לעזרתנו אש הטכנולוגיה המתקדמת .

הנה למשל: תוכנת מחשב שמקריאה לנו טכסט כתוב , כדי שנוכל גם לשמוע וגם לעשות דברים בו זמנית. יעילות זה שם המשחק! לחצי כאן להורדה.

מי מזיז את מחוגי השעון?

22/9/2012 – המדינה מכריזה רשמית על שעון חורף. יש  בבריאה אנרגיה ככל שנבקש, אבל מקבלים אותה רק ע"פ דרישה. עד עכשיו רק החרדים דרשו – וקיבלו. רוצים זמן אחר – תידרשו.

למה שעון חורף דווקא היום ולמה בכלל? כי ככה החרדים דורשים. במקום להאשים את הדתיים שמשתלטים על המדינה,ייטב אם ניקח אחריות וניצור מציאות. אף אחד לא יכול לשלוט בתודעה שלכם. ברגע שתשנו את תודעת הזמן שלכם- הזמן הלינארי יאבד מהרלוונטיות שלו.

מציאות ביד הדימיון- מדע בידיוני בידיים שלך : מה שהיה מדע שנוצר רק בדמיון, נכנס עכשיו לתודעה המתרחבת שלנו. הגבול בין דמיון ומציאות מטשטש ואנחנו מבינים שכבר עכשיו אנחנו יכולים לברוא את המציאות הבדיונית הזו ולחיות אותה ללא מגבלת הזמן

טליה טוקר – חוקרת תרבות המאיה: זמן = מרחק בין מחשבה ומציאות , כנס חירום 2012

 

הזמן הקוסמי, זהו למעשה הזמן הספירלי ולא הלינארי. כרגע כולם נעים באופן לינארי, שולחים גל אלקטרו מגנטי שנתקל במטרה, באדם, בעתיד וכו והופך למסה ממשית במציאות. הזמן הספירלי הוא כזה שבו אנו מייצרים את האנרגיה בתוכנו ולא תלוי בעולם שבחוץ. ככל שאנחנו הופכים לספירליים, אנחנו מתחילים לחוות את הזמן בתוכנו ולא מחוצה לנו.
ככל שהתהליך נמשך, אנחנו למעשה נעים מתוך שעון פנימי שלא קשור בזמן החיצוני הלינארי
אז אנחנו למעשה יכולים להכיל במקביל אינסוף של אפשרויות ושל מידע ושל אנשים וכו וכו

אז מה זה זמן?

כולנו סופרים שנים, חודשים וימים ולרוב כבולים באשליית הזמן. פעמים רבות אנחנו לחוצים, מותשים ומודאגים, מסתכלים על השעון ומודדים את כמות הזמן בין מפגש למפגש ובין משימה למשימה. כרגע הזמן מריץ אותנו מעניין לעניין על מנת שנגיע לכמות גדולה של הספקים. בעקבות לימודי המאיה והניאופסיכולוגיה הבנתי שהזמן והמרחב הקבועים לא באמת קיימים. למרות שהמח גורם לנו לחשוב שהזמן הוא גורם חיצוני שמשפיע על חיינו, הזמן קיים אך ורק בתודעה שלנו. המערכת המוחית שלנו יוצרת מציאות שמוגבלת לכדור הארץ והיא זו שטבועה במח שלנו, למרות שלמעשה קיימים אינסוף של מימדים וחיים שרק היום הפיזיקה הקוונטית מתחילה לגלות את קיומם.
מכיוון שאנחנו יצורים תלת מימדיים שמתבססים על אורך, רוחב ועומק, אין לנו עדיין יכולת לזהות מימדים אחרים או ישויות שבאות מהם. בפוטנציאל קיימת אפשרות להעלם מהחדר ולנוע לזמנים ולמרחבים אחרים. הזמן הוא מימד נוסף, המימד הרביעי שאנחנו תופסים אותו כקיים מחוצה לנו. אמנם קיימים תומכים טבעיים לזמן כמו מחזורי השמש, הירח והכוכבים, אך אלו הן עובדות חיצוניות שממחזרות מידע שמוגבל לטווח הקליטה של כדור הארץ בלבד. כל היקום הוא
תוצר של מערכת המידע הפנימית שלנו. כשאנחנו עוצמים עיניים אין שמש, ירח ואובייקטים בכלל. הם קיימים אך ורק בתודעה שלנו. ברגע שאנחנו משחררים את ההמצאה הזאת של המח שמגדירה בפנינו אפשרויות שהן בין נקודה לנקודה על גבי הזמן, אנחנו נחשפים לאינסוף של אפשרויות במרחב ובעל-מרחב.
בכל אחד מאיתנו קיים מעין שבב פנימי שקובע עבורנו את הזמן. כדי להבין את העניין טוב יותר נתבונן בתינוק בן כמה חודשים. לתינוק אין שום מושג על הזמן כפי שאנחנו המבוגרים תופסים אותו. הוא לא יודע מה השעה וגם המושג הכמותי של זמן הוא לא חלק משגרת חייו. אפילו אם מדברים עם תינוק בן שנתיים ומסבירים לו שאנחנו הולכים ושנחזור בעוד שעתיים, הוא לא יתפוס בהכרתו מתי אנחנו מתכוונים לחזור. מבחינתו אנחנו כאן ועכשיו ועד שנחזור אנחנו לא כאן וזהו. מושג הזמן כפי שאנחנו תופסים אותו לא קיים אצל תינוקות ולמעשה לא קיים בכלל.
לפי המאיה אנחנו נמצאים בעיצומם של ימים מאד מרגשים עבור המין האנושי. בזמנים אלה אנו עוברים קפיצה קולקטיבית מתוכנית האב )שבקבלה קרויה "פרצוף אבא"(, היא התוכנית הליניארית, הקוטבית והשמשית שבה אנו חיים למצב של תוכנית האם ("פרצוף אמא"), היא האנרגיה הספיראלית, הנשית, אנרגיה של אהבה ללא תנאי. בתוכנית האב אנו חיים מתוך תוכנה מוחית אוטומטית מוגבלת, שבה אנו מונעים ע"י חסר וע"י התחלה וסוף מוגדרים.
אנו נעים בטווחי זמן מוגבלים ומשתדלים להגיע לכמה שיותר הספקים על גבי רצף הזמן המתקתק. המוות שמסמל את סוף התהליך האנושי מאיץ ודוחף את חווית הזמן. תוכנית האב יצרה פיזור אנרגטי וסוג של כאוס במערכות שלנו. בני האדם היום חיים ברמות אנרגיה נמוכות ובתחושה שאינם מספקים את הדרישות מהם. אנחנו כל הזמן מתנהלים בהשוואה לעולם שבחוץ ומתרוקנים מאנרגיה בכל רגע נתון. הזמן המיוחד שאליו הגענו בהתפתחות האבולוציונית הוא הזמן לשנות את הגישה שלנו בנוגע לזמן ולמרחב ולעבור לתפיסת זמן שפתוחה לאינסוף ובה הכל הווה. ההיסטוריה והאבולוציה הביאו אותנו למצב הנוכחי והיום הגיע הזמן לשדרוג המערכת שלנו למערכת חכמה, משוכללת ושקטה, שיש לה יכולת לייצר אנרגיה בעצמה. בתוכנית האם אנו מלמדים את עצמנו להפוך לכור אטומי של אנרגיה שיודע להטעין את עצמו מבפנים, ללא תלות בעולם שמחוצה לו. ככל שהתהליך נמשך אנו הופכים למכונת תקשורת עצומה שיכולה לקלוט ולשדר אנרגיות של רטטים מעודנים יותר מאשר התדר הפיזי. בתנועה הספיראלית ההתחלה, הסוף והמוות לא יתקיימו יותר במערכות שלנו.

Discovery – First Time Machine

 

מסע התפתחות של אשה לאורך השנים – סרטון יפהיפה

זמן חופשי ותחביבים בעתיד. – תקשור תודעת העל

 

ג'ירפות – אין בעצם זמן

 

עד היום לא הצלחנו להבין איך כתוב בתורה שנח (ההוא מסיפור המבול והתיבה עם החיות…)חי 900 שנה ואיך שרה ילדה בגיל 90.

עבורנו היום- בתודעה המוגבלת שלנו עידן של מיליוני שנים נחשב המון אבל במונחים של זמן קוסמי זה טיק טק. 14 מיליארד שנים של עידן האדמה והמים הם משהו כמו 3 חודשים במונחי זמן קוסמי…

ארכיאולוגים גילו בחורבות עיר עתיקה של בני המאיה בגואטמלה לוח שנה עתיק לפיו אחרי ה 21/12/2012     פשוט מתחיל מחזור נוסף. האם זה אומר ש"סוף העולם "מבוטל?

שיפור תהליכי הזמן

 

רובנו צפינו בילדותנו בסדרת הטלווזיה הגאונית: מנהרת הזמן.ראינו דמויות בדיוניות  נכנסות למנהרה מוארת ועוברים ממקום וממרחב וזמן אחד לאחר, במקומות שונים בעולם ובתקופות חיים שונות. כך גם בסרט "בחזרה לעתיד" ו "מסע בין כוכבים". מה שעד עכשיו היה רק מדע בדיוני מתחיל להתבהר בתודעתנו כתסריט אפשרי-ככל שתודעתנו מתרחבת ויוצאת מחוץ לגבולות מסגרות החשיבה המוגבלות שחיינו בהם עד עכשיו.

The Time Tunnel – האדם שיצר את הסרט-הסדרה מנהרת הזמן

מנהרת הזמן- סרטון נוסטלגי מהסדרה

 

או לחילופין-גרסה עדכנית ואהובה עליי במיוחד-סצנה מהסרט the green beautiful אורחים מהכוכב הירוק  שבה מילה-הדמות הראשית בסיפור עוברת בין העולמות (הסצנה בדקה ה 1.29 של הסרט המלא)

ערכו של הזמן

כדי להבין ערכה של שנה אחת, תשאלו תלמיד שנשאר כיתה.
כדי להבין ערכו של חודש אחד, תשאלו אם שילדה פג טרם זמנו.
כדי להבין ערכו של שבוע אחד, תשאלו עורך של שבועון.
כדי להבין ערכה של שעה אחת, תשאלו זוג אוהבים המחכים להיפגש.
כדי להבין ערכה של דקה אחת, תשאלו אדם ש"פספס" את הרכבת.
כדי להבין ערכה של שניה אחת, תשאלו אדם שהתחמק מתאונה.
כדי להבין ערכה של אלפית- שניה, תשאלו את הזוכה במקום השני באולימפיאדה

סבא זמן אחר

סבא זמן גר בבית קטן. רוני המציאה לו את השם שלו.
הילדים קראו לו "סבא זמן" ולפעמים קראו לו "סבא זמן אחר".
אם שאלו את סבא זמן: מה השעה? הוא לא היה מביט בשעון כמו כולם. הוא היה מביט החוצה.
"סבא זמן, למה אין לך שעון?" שאלה אותו רוני.
"אני לא אוהב שעונים. הם משעממים אותי. הם מודדים את הזמן רק במספרים," הסביר סבא.
"ואיך אתה מודד את הזמן?" שאלה רוני
"אני מביט החוצה."
"אז מה השעה עכשיו בחוץ?" התעניינה רוני.
סבא זמן הביט החוצה. "עכשיו השעה שהחתול מתמתח לו בשמש על הגג," הוא אמר.
הייתה לו גם שעה שהדרורים מתעוררים, ושעה שנפתחים פרחי הבוקר, שעה שהילדים הולכים לגן,, והשעה שהבולבולים רבים ביניהם, השעה שאמא קוראת לרוני לעלות למעלה, והשעה שהשמים אדומים
והשחרורים צועקים שהם הולכים לישון.
"הזמן שלך הרבה יותר יפה," אמרה רוני.
"כי הוא פשוט יותר," אמר סבא זמן.
"הוא גם שמח יותר," אמרה רוני. "אם אנשים היו מודדים את הזמן רק לפי השיטה שלך – הם לאא היו מזדקנים."
"אני זקן," אמר סבא זמן.
"לא יכול להיות. הלוא הזמן שלך הוא יפה ושמח, אז איך הוא יכול לעשות את האנשים זקנים,
חולים או עצובים?"
"לא חולים ולא עצובים. רק זקנים," תיקן אותה סבא זמן. "תארי לך תפוח בשל מאוד. הוא יפה והואא בריא והוא שמח. אבל הוא זקן, כי לא נשאר לו הרבה זמן."
"אה," אמרה רוני. היא הסתכלה בחלון. השעה הייתה בדיוק השעה שזגוגיות החלונות מאדימותת ונפתחים פרחי הלילה.

***
הסיפור על סבא זמן ממחיש שבעצם כל אחד מאיתנו יכול לקבוע את הזמן שלו לעצמו בעצמו. נכוון להיום, על מנת לתקשר עם אנשים אחרים , לעשות,ללמוד,לעבוד – אתה צריך להתאים עצמך לדעה הרווחת – למוסכמת הזמן הנורמטיבית הקיימת- זמן לינארי. אבל מה אם זו משתנה? מה אם לאט לאט, או יותר נכון די מהר , יהיו מספיק אנשים שישנו את התודעה שלהם ויתקשרו בתואם על רטט תודעתי אחר?
ומה אם במקום לכוון את שעון הזמן שלנו לפי מה שאנחנו רואים בחוץ- כמו סבא זמן, נכוון אתת השעון שלנו לפי החושים הפנימיים: לפי מה שנבחר לראות בתודעתנו – באמצעות העין השלישית -שרואה פנימה ולא החוצה

*

תיאוריית החידושים – איך שהזמן רץ…

*

השבוע נכנסתי לסופר שכונתי מקומי ובמקום לעמוד בתור הארוך שהשרתך לקופאית, הבחנתי בעמדת תשלום עצמאית ממוחשבת.הנחתי את העגבניות, העברתי כרטיס, וזהו, קניתי עגבניות. לא צריך את הקופאית,לא צריך את התור. מקסימום יעילות, מינימום זמן. זה העידן החדש. הקצב רק יילך ויתגבר. בדרך אני יכולה לתקשר בנייד שלי – ללמוד ולעבוד – חוסך לי כסף וזמן, גם מקום: אני לא חייבת מקום פיזי כזה או אחר כדי ללמוד,לקיים פגישה.

הטכנולוגיה היום מאפשרת לקבל יותר יעילות בפחות השקעת אנרגיה: פחות זמן, פחות כסף, פחות חומר פיזי. הצמצום מביא עמו דיוק.
צמצום החומר מעלה את יעילות מימוש ההבנות בחומר כשהוא קטן יותר. הכסף ילך ויאבד יותר ויותר מערכו. זה הזמן עכשיו להשקיע כל שקל שיש לנו בהתפתחות האישית שלנו, בלארגן לנו חיים שיתמכו במימוש התסריט שחתמנו עליו.
עכשיו זה הזמן: זמן התפתחות! "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום"
כלומר: אל תגידו "אין לי זמן" להשקיע בהתפתחות אישית. הבינו שהקיום שלכם תלוי בהתפתחות הזו. עכשיו!

שלום חנוך בהופעה – כל זמן הוא הזמן

 

 

סוף העולם – התחלה חדשה

רגע השקט– מועד חילופי העידנים, מתרחבת תודעתנו להבין שמדובר בשינוי תודעתי, לא פיזי. לא תאריך אלא בתהליך. רגע השקט ב 21/12/2012 היה גל הסתברויות שנחזה מראש ע"י תודעת העל והורד לידיעתנו כבר ב 2005 ,אך הוא התחיל הרבה לפני- כבר בשנת 2000 כשהתחילו לרדת ילדי האש והאוויר ויימשך עוד כ 25 שנה. רגע שבו מבינים שזה הסוף . לא היה זה חורבן הבית הפיזי  אלא סוף של תפיסתנו התודעתית לגביו: הבנה שהחומר מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים לתת לו, ובחירה זו שלנו משתנה . הדור שלנו זוכה למות ולחיות מחדש בתוך אותו גוף פיזי: אנחנו משחררים את האחיזה  בחומר שצברנו: כסף,רכוש,מקצוע, מעמד חברתי/משפחתי/כלכלי ונולדים להתחלה של חיים חדשים: לחוויה של תכלית קיום חדשה שמהותה התנסות ביסודות האש (רצון) והאוויר (הבנה). תהיה להם קדימות על פני צמצום יסודות האדמה (חומר) והמים (רגש)

2012מה שנגמר בסוף 2012 איננו הזמן אלא רק התפיסה התודעתית שלנו אודותיו משתנה מתפיסת זמן לינארית לתפיסת הזמן הקוסמי. עוד אודות משמעות הזמן תוכלו לקרוא ב מנהרת הזמן 

"סוף העולם" תוזמן בתרבות המאיה כמו גם במידעים מתקשורים שונים מרחבי העולם והייקום ומחוצה לו, ליום האחרון בלוח השנה העתיק ל 21/12/2012 . מה משמעות המועד הזה? האם באמת יש סוף לזמן?
הזמן חסר משמעות כשלעצמו. הוא מקבל את המשמעות שאנחנו בוחרים לתת לו. כך, תודעתנו המוגבלת עכשיו לחישובי זמן לינאריים בלבד, מתקשה לתפוס שיש מימדי הוויה בהם חישובי הזמן אחרים לגמרי. הזמן הקוסמי הוא "זמן אפס" – בו העבר ההווה והעתיד הם אחד. אתה חושב על משהו והופ- הוא מתהווה למציאות ובאותו הרגע כבר הפך לעבר. הכל קורה מיידית, בו זמנית.

***

ארכיאולוגים גילו בחורבות עיר עתיקה של בני המאיה בגואטמלה לוח שנה עתיק לפיו אחרי ה 21/12/2012 פשוט מתחיל מחזור נוסף. האם זה אומר ש"סוף העולם "מבוטל?

***

העולם שאנחנו חיים בו נקרא החלום. הוא נקרא כך משום שכמו שלחלום יש סוף, גם תסריט החיים שאנחנו חיים כאן בגוף הפיזי – מסתיים בסוף שבו אנו מתעוררים מהחלום. חוויית סוף קיימת רק בעולם שלנו.(במישורים הגבוהים אין גוף פיזי ) . מחוץ לעולמנו,יש נשמות שבוחרות לרדת לכאן רק כדי לחוות סוף. אז מה אנחנו מתלוננים? למה אנחנו כל כך מפחדים  פחד מוות מהסוף הפיזי? אולי בגלל שתודעתנו כרגע מוגבלת לחוות רק את מה שהעין יכולה לראות ומה שידינו יכולה לגעת בו, אבל אין זה אומר שמה שאיננו רואים אינו קיים. מוות איננו באמת סוף, הוא רק שינוי צורה .

***

ציטוט מתוך ג'ונתן לוינגסטון השחף/ריצ'ארד באך:

"גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף" היה ג'ונתן אומר אינו אלא מחשבותיכם, בצורה אותה מסוגלים אתם לראות בעין. נתקו את כבלי מחשבותיכם וניתקתם את כבלי גופכם

 הנני   צלם- תסריטאי שהפיק סרט על עצמו שמתאר את מותו התודעתי :איך המשיך לחיות בתוך אותו גוף פיזי, אך עבר שינוי תפיסתי כזה שכל חייו השתנו לבלי היכר


מילים אודות מה שנשאר אחרי לכתנו טכסט מנוסח יפה שמצאתי ברשת/Indigo Liron

בין אם אתה מוכן לזה או לא, יום אחד כל זה יגמר. לא יהיו יותר זריחות, לא דקות, שעות או ימים. כל הדברים שצברת, בין אם יקרים או נשכחים, יעברו אל מישהו אחר.

הבריאות שלך, המוניטין והכח שלך, יתנדפו לחוסר משמעות. זה לא ישנה מה היה לך, או מה היית חייב. הכעסים שלך, השינאות, התסכולים, הקנאה, כולם יעלמו. כך גם התקוות שלך, השאיפות, התוכניות ורשימות המטלות, כולם יתפוגגו. הנצחונות וההפסדים שפעם נראו כה חשובים, יעלמו ולא יהיו יותר. בסוף, זה לא ישנה מהיכן הגעת, או באיזה צד של החיים היית. זה לא ישנה אם היית יפה או חכם. גם המין שלך, או צבע העור שלך, יהיו חסרי משמעות. אז מה כן ישנה? כיצד ימדד הערך של ימיך? מה שישנה הוא לא מה קנית – אלא מה בנית. לא מה השגת – אלא מה נתת. מה שישנה הוא לא ההצלחה שלך – אלא החשיבות שלך. מה שישנה הוא לא מה למדת – אלא מה לימדת. מה שישנה הוא כל מעשה של יושרה, חמלה, אומץ או הקרבה שהעשיר העצים או עודד אחרים לקחת ממך דוגמא. מה שישנה הוא לא היכולות שלך – אלא האופי שלך. מה שישנה הוא לא כמה אנשים הכרת – אלא כמה ירגישו אובדן אמיתי כשלא תהיה… מה שישנה אינם הזכרונות שלך – אלא הזכרונות שיישארו אצל אלו שאהבו אותך. מה שישנה הוא כמה זמן תיזכר – בידי מי, ובשל מה. לחיות חיים בעלי משמעות אינו משהו שקורה במקרה. זה לא עניין של נסיבות, אלא של בחירה. אם החיים הם משחק – שחק אותם בצורה הוגנת. אם החיים הם שיעור – תהיה התלמיד הכי טוב שאפשר. אם למדת משהו בחיים האלה – למד גם אחרים.

***

FFIVPSP_The_Endהסוף של כל אחד מאיתנו הוא שונה משום שלכל אחד מאיתנו קו התפתחות שונה, תסריט שונה, הכל שונה. אם אני אקליד בגוגל את המילים "סוף העולם 2012" ואם אתם תקלידו- תתקבלנה לנו תוצאות שונות. אנשי מים שמניע אותם פחד קרוב לוודאי שיקבלו קישורים לסרטוני אימה  מחרידים, דרמות רגשיות סוחפות רגש. אנשי האדמה יקבלו קישורים על התמוטטות פיזית או בנייה פיזית , אנשי האוויר יבינו מדוע הדברים קורים כמו שהם קורי, ואנשי האש יקבלו תוצאות הפנייה לקישורים אודות הקפיצה הקוונטית הטכנולוגית ויוזמות חדשניות שצצות כמו פטריות אחרי הגשם.

סוף כל סוף  / © דוד ירושלמי   29.7.2011

סוף?
סוף!
מה לבסוף?
כמובן סוף!
ואֵי ההתחלה?
לאחר הסוף.
אז מדוע סוף?
כדי להתחיל.
מהי התחלה?
מהות הסוף.
מהי מהות?
תמצית ההתחלה,
מיצוי האמצע,
מציאת הסוף.
ומתי הסוף?
בסוף ההתחלה.
ואתה,
האם מצאת מהות?
אמצא בסוף.
באיזה סוף?
בסוף כל סוף.

שיתוף אישי בתהליך "סוף העולם" הפרטי שלי :

המילים שלהל"ן  נכתבו בספטמבר 2011. הרבה מים עברו בירדן מאז… היום-מאי 2012 אני יודעת בוודאות: זה לא סוף העולם. זו רק ההתחלה!!! וכעת לטכסט שנדמה עבורי עכשיו כהיסטוריה עתיקה:

זה זמן רב שאני לומדת על כך שסוף העולם יהיה תודעתי ולא פיזי

קשה להבין איך בדיוק זה יקרה,אבל בתור מי שחוותה את סוף העולם בשבועות האחרונים,אני יכולה עכשיו לשתף (אחרי שסיימתי להתאבל על הסוף המר ,והסכמתי לקבל את ההתחלה החדשה)

זה קרה בפארק הירדן,במקום שבו שריפה גדולה כילתה לא מזמן את מה שנשאר אחרי כריתה מסיבית יזומה של עצים רבים בשטח הפארק זה קרה במקום שבו החל לצמוח דור חדש של צמחייה מתחדשת זה קרה בזמן שבו אפשר היה להבחין עדיין בכליה שהותירה השריפה ומעליה כבר גדל סבך במבוקים צעירים ורעננים זה קרה במרחב שבו חשתי מוגנת,במהלך המפגש השנתי של קהילת "באופן טבעי", כשידידים ומכרים לידי . הייתי לבד,אבל גם לא…ההתרחשות הקהילתית סביב עמעמה את ערפל הסוף וההתחלה

מכירים את הביטוי שאימהות /דודות אומרות לפעמים כשמשהו לא טוב קורה: "לא נורא,זה לא סוף העולם" אז זהו,שזה כן!

אז איך זה נראה, סוף העולם שלי? (ומדגישה-הוא שלי,אין סוף אחד לכולם,כל אחד והתהליך האישי שלו מול עצמו וגורלו ובהתאם לתסריט הנשמתי שיועד לו)

מזה 12 שנים שאני אמא. ההריון הראשון הוליד בי יצר אימהות שהפך עבורי להיות אי של מהות בשנים האינטנסיביות האלו. יצרתי, הזנתי,עיצבתי,בניתי,גידלתי,טיפחתי,ליוויתי,השקעתי את נשמתי,הקדשתי את גופי ונפשי,להנקה-הענקה לארבעת ילדיי (ולעוד 2 נערות אומנה שאימצנו),לילות ללא שינה,שנים על גבי שנים, 8 שנים בחינוך ביתי, מתוכם שנתיים וחצי כחד הורית

תודעתי המתרחבת,המהפכה שהתחילה בתוכי הלכה והתפשטה למרחב המשפחתי שלי . לפני כחודשיים התרחשה בביתי מהפכה במלא מובן המילה הכל התהפך,כל מה שחשבתי והאמנתי כנכון התגלה כלא רלוונטי ואת מקומו תפסה אנרגיה אחרת שלא הותירה מקום לספק: זה זה. זה השינוי

בעקבות ארוע דרמטי התהפכו היוצרות בביתי ובמשפחתי. זה קרה בדיוק ביום תשעה באב-יום אבל על חורבן הבית ,מצאתי עצמי מחורבן הבית הית הפיזי לבריאת הבית התודעתי . העמסתי על האוטו באותו לילה שחור מעט חפצים ואת ילדיי וממהרת לצאת מהבית לפני שיתמוטט לא הספקתי. הוא התמוטט . לא קרס פיזית ברעידת אדמה ,אבל התמוטט ,עולמי חרב עלי. האדמה נשמטה תחת רגליי , על אף שפיזית- הבית -4 הקירות,נשארו עומדים על תילם, אך מיותמים ממהותם. דקות אחרי שסיימנו לצפות ולדון בפרק האחרון בסדרת האוואטר-כשף האוויר האחרון שמלחם ומכניע את שליט האש האכזר אוזאי. תם עידן השליטה. מי שהחליף את מקומו  היה בנו שבחר לשתף פעולה עם צוות האוואטר .  game over,press restart to continu – זו הכתובת שהופיע על מסך המחשב שלי ב 3 בלילה , 9 באב- חורבן הבית.

מצאתי עצמי נאבקת למען שמירה על העצמאות שלי מול הוריי שלי ובה בעת,באותה שניה ממש,איבדתי את אותה מהות שטיפחתי ב 13 השנים שאני אמא בני הצהיר שאינו רוצה בי כאמא יותר ועבר לגור עם אביו גם בתי הגדולה הלכה בעקבותיו שני ילדיי הבוגרים בחרו לעזוב את ביתי ולהיפרד מהמהות האימהית שלי הם עשו את מה שטיפטפתי להם כבר זמן רב : לקחו אחריות ובחרו במה שהם חשו כמייטיב עבורם. הם ידעו מה התסריט שחתמו עליו וידעו שהגיעה שעתנו להיפרד. אני עוד לא הייתי מסוגלת באותה עת  לשחרר את המהות האימהית שלי אבל הם עזרו לי. הם בחרו לדייק את הבחירה שלהם שהיתה בתואם לזו שלי. לא זו בלבד שלא יכולתי להתנגד למהלך הזה,אלא שהבנתי אותו . אני דייקתי את מה שנכון לי וההדהוד של הבחירות שלי הביא אותם לדייק את מה שנכון להם. ההבנה לא ביטלה את תחושת האובדן הרגשי אבל היא בהחלט מנעה ממנו להפוך לסבל מתמשך.

בשבועות שאחרי הארוע התנהלתי חצי בעולם הישן ,נכנעת לכוחות האדמה והמים (נתק פיזי משני ילדיי הבוגרים ותחושת צער רגשי על האובדן) וחצי בעולם חדש, זה שבו התודעה-ההבנה, היא המניעה את ההתנהלות הארצית, עליונות הרוח על החומר. בחרתי לשים את המים-הרגש בצד ולהתעלות מעלה להבנה גבוהה של המתרחש . ילדיי הם ילדי העידן החדש. הם יודעים מה נכון להם. הם לא צריכים לעשות את השינוי כי הם עצמם השינוי. אני זו שמקרטעת לי עם פער בין הבנות האוויר וחיי האדמה לא אני צריכה ללמד אל ילדיי אלא עליי ללמוד מהם. אני אמא בחינוך ביתי. למדתי מילדיי את השיעור הכי קשה והכי חשוב בחיי-לשחרר שליטה

עולמי לא נחרב פיזית אבל היה זה סוף העולם מבחינתי ,להצליח לשחרר את הישן ולבחור לשתף פעולה עם החדש שמתהווה עבורי זה היה סוף העולם. אחרי שנים שאני מטפחת לי מהות אימהית,משקיעה כל דקה מחיי בחינוך הביתי,זה נגמר. במקום להתפתח שקעתי , סטיתי מהתסריט שלי, מהייעוד עליי להשלים ולמצוא מהות חדשה למעשה,כבר מצאתי: העובדה שנפתחה לי השליחות לקדם שינוי תודעתי,היא היא שיצרה את הנסיבות שאיפשרו לי להיפרד מהישן. למעשה: את הבחירה עשיתי עוד טרם ירדה הנשמה שלי לעולם. אני כאן כדי להבין למה ולממש את הבחירה

אז היה סוף העולם,ומה עכשיו?

העולם ממשיך, אבל אחרת כל המסגרות הישנות שהתפרקו (קודם הנישואין והזוגיות וכעת הקשר הכי בסיסי ומובן מאליו של אם-ילד) ועכשיו אנחנו נדרשים ליצור משהו חדש,אחר

תמיד אהיה אמא שלהם, אבל כבר לא עוד כשהייתי, אחרת. כזו שמאפשרת לילדיה חופש לבחור  100% אחריות אישית, עצמאות.  הפנמתי מהי אחריות הורית – ילדים עצמאיים  . ילדיי אינם שלי. אני רק זכיתי לגדל אותם ולגדול לצידם אבל נשמתם חופשייה.

הם משוטטים להם בשבילים בעצמאות שבחרו בה ואני יכולה רק להתבונן מרחוק ולהשלים עם שחרור השליטה כך,חיינו בפארק הירדן בהוויה מוזרה והזויה משהו: נכחנו באותו מרחב אבל כל אחד מאיתנו התנהל עצמאית

אני יודעת שילדיי בחרו להיוולד לי עוד טרם ירדה נשמתם לעולם הם בחרו באמא אמיצה שתאפשר להם מספיק מרחב חופש כדי להשלים את העצמאות שהם צריכים לחוות אני יודעת שאני נועדתי מראש להיות עם חסר ביסוד המים(רגש),כי אם הייתי אמא שמתרגשת מכל דבר קטן לא הייתי משחררת אותם . הם היו צריכים להילחם באמא רגשנית שתיאחז בכוח השליטה בהם או שתתייסר ותאבד שפיותה מצער.

יותר מזה: לא זו בלבד שאני בחרתי אותם והם בחרו אותי,אני עצמי יצרתי את המציאות שהביאה להיפרדות שלהם ממני אין נתק ואין המשכיות. יש משהו אחר זו חוויה מיוחדת לחוות סוף, מסתבר… זה משהו שקיים רק בעולם שלנו. במישורים הגבוהים אין סוף ויש נשמות סקרניות שמבקשות לרדת לכאן רק בשביל לחוות סוף, תארו לכם.

אני יודעת שיש חיים אחרי המוות כי אני חיה אותם עכשיו, בתודעתי המתפתחת אני חיה בגוף פיזי של אשה בת 40 אבל מתחילה חיים חדשים ,לומדת את השפה החדשה, עושה את צעדיי הראשונים כתינוקת בת יומה. אני מזכירה לעצמי שאנחנו עכשיו בתפר שבין הימים לאחרית הימים

עברתי את החושך האפל ביותר שלא הייתי מדמיינת לעצמי שאראה, עכשיו מחכה לאורות שיתחילו לנצנץ באור זוהר תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר שחר, בתי הגדולה היתה הניצנוץ הראשון שהגיע לחיי,נולדה עם שחר,באור האחרון של סוף הלילה זהר, בני השני נולד להיות אור גדול (ואכן נולד גדול,4 וחצי קילו בלידה רגילה…)

איילת, בתי השלישית הביאה איתה קלילות . באר, בני הרביעי הביא עמו מים חיים, נולד במדבר, אהבה שהיא מקור חיים לנשמה בלב השממה שסביב. המעיין הפנימי… עם כל הקושי הרגשי שהיה כרוך בתהליך האבל על המוות התודעתי, על אובדן המהות האימהית שהייתי , אני מבינה ומודעת היום לסיבה הגבוהה שהניעה את הבחירות והתהליכים שעברנו כולנו. מטרתם אחת: התפתחות!

***

דצמבר 2012 , בתי העלתה לפייס שלה תמונת פרופיל של דף לבן  . זה בדיוק מה שקרה לכולנו בדצמבר 2012. גם לאלו בנינו שעדיין לא מודעים לשינוי התודעתי שהתחולל – התחיל עידן חדש אחרי שנמחק מספריות הידע הגבוהות כל המידע של התנסויות אדמה ומים ונפתח לנו דף חדש חלק. ריק להתנסויות חדשות באש ואוויר. (זמן קצר לפני כן, מסך המחשב שלי היה שחור, כמה סמלי…לא יכולתי אז לראות כלום. נמחק לי מהתודעה כל מה שחשבתי שאני יודעת על העולם) . היא ראתה בבהירות את מה שנסתר מעיני באפלה .

פוסטים בנושאים קרובים שאני ממליצה להיכנס אליהם:

 game over,press restart to continu

 

***