- בעולם הסיבות הגבוה זה מובן- הם חייבים להשלים את התסריט כדי שלא יחזרו אחכ לעוד גלגול של תיקונים, כי די- נגמר העידן והילד עשה את העבודה שלשמה ירד לכאן ) אבל ברמה הארצית – השחקנית האנושית שאני : המקרה הזה הוציא אותי מדעתי אתמול. פניו של הנער, מבטו המתחנן להבין ועיניו הכמהות לתשובות בלי לקבל מענה שיראה אותו ,זעק בי, קרע את נשמתי לגזרים, פילח את חלל האוויר כתער חד , עד שנעתקה נשימתי . איך ? איך יכול אדם מבוגר (ועוד שופטת דיני משפחה) שעומדת מול פנים כאלו, יכולה לנהוג באטימות ונוקשות בחוסר הבנה אנושית בסיסית שכזו בזויה ? זה לא אמור להיות ככה . הכל הפוך כאן. אלו ההורים והמבוגרים בממסד שלטון החוק שנדרשים להפסיק לשלוט בבחירות של ילדעים. שהם ימותו. לא הוא. למה זה פאקינג קורה עוד ב 2018? כמה איטיים כאן תהליכים בממלכת האדמה ? איך אנשים יודעים וממשיכים לתת לדברים כאלו לקרות. איך? עד מתי? יש מצב שאנשים לא יודעים? הייתכן? כן? יש מצב שאתם לא מבינים עד כמה ילדעים אבודים כאן בעולם הזה?
*
מבוגרים עסוקים בעצמם, בשטויות הבל הבלי העולם, דרמות מטופשות ומאבקי כוחות, עסוקים בלאבד את דעתם ולא מבחינים בילדעים שנמצאים להם מול העיניים ויודעים, ומתים. איך? איך אתם לא רואים אותם??? או שמא רואים ויודעים אבל פחדנים מדי מכדי לעשות משהו עם הידיעה? איך אתם יכולים לישון בלילה כשאתם יודעים כמה ילדעים כאלו משוועים להבנה ואפחד לא מבין אותם ולא שומע קולם. כנראה שאתם לא יודעים. אני לא ישנתי הלילה. והנה הבוקר עולה בזכות כמה רסיסי אור דקיקים ששלחתם לי , כי אני עצמי כבויה כרגע. האש שלי לא יכולה לבעור בלי אוויר וכל עוד ממסד אדמה ששולט ונשלט עי מבוגרים פחדנים ואטומים מנהל כאן את העניינים וחונק את הילדעים, גם אני נחנקת.
*
איבדתי את דעתי אתמול , אבל אני מכירה בע"פ את הדרך חזרה למצוא אותה . אני עושה את המסלול הזה הלוך ושוב יום יום ושעה שעה . למרות שהשבוע הרחקתי לכת רחוק רחוק רחוק, יותר משתוכלו להעלות בדעתכם. הפרשי הזמן בין הסוף להתחלה והטווח שבניהם, המעבר בין עולמות חלופיים וייקומים מקבילים שנשלחתי אליהם סחררו אותי.
*
בסוף אני תמיד חוזרת לכאן כי יש לי עוד עבודה להשלים פה, אני יודעת. הפעם חזרתי מבולבלת, בלי להבין איפה אני נמצאת – באיזה מימד וזמן , מי האנשים פה, איזה עולם זה ומה קורה כאן . לא הסתדרה לי התוכנית עם המציאות שמצאתי. טעות בחישובי זווית הסטייה החזירה אותי לנקודת התפתחות שונה מזו שיצאתי ממנה למסע. אני לא מבינה איך יכול להיות שזה 2018 וסרט כזה עולה לאוויר
*
כמה עוד כאלו ילדעים צריכים למות כדי שמבוגרים מפגרים שחושבים שהם יודעים משהו ישלימו כבר את תסריטי האדמה והמים ויבחרו למות כדי שיוכלו לחיות מחדש? זה לא סוף העולם. נשבעת לכם. אני הייתי שם. תמותו כבר. שחררו את הילדעים, תנו לנשמתם את החופש לבחור. זה לא אמור להיות בידיכם הכוח הזה. תפטרו מהעולם. שיישארו כאן רק מי שמבינים את הילדעים, שרואים אותם ורוצים לתת להם מקום לשחק במרכז הבמה , ומסוגלים להקשיב להם וללמוד מהם ולאפשר להם ללמוד את עצמם ואת העולם בדרכם.
*
בבקשה מכם , אני מתחננת בשמי ובשם כל הילדעים האבודים שלא יכולים לסבול את החיים כאן יותר . אל תתנו להם ללכת. תלכו אתם במקומם. תפנו להם את הבמה.
*
מה עוד צריך לקרות עד שמבוגרים יבינו שאין להם זכות קיום בעולם הזה אם לא יעשו כבר פאקינג שינוי תודעתי .זרקו כולכם את המחשב והמחשבה שלכם עם כל החומרים הישנים שהמוח שלכם מוזן בהם – כל קבצי התוכן שקובעים חוקים על מהי אחריות הורית ומה תפקיד השופטים בחיי הילד. אם אתם לא עושים מה שהתחייבתם בחתימה נשמתית לילדעים האלו – ללוות אותם ולתמוך בהם בתהליך התפתחות עצמאי – אין לכם זכות קיום כאן . נקודה. תאפסו את המחשב וכל המחשבות שבו. כל התוכנות נגועות בבאגים. כל מה שאתם חושבים שאתם יודעים שווה לתחת. תשקיעו את הנשמה בללמוד איך להוריד תוכנת הפעלה חדשה – תשאלו את הילדעים. תסתכלו להם בעיניים. תראו אותם. תבינו אותם. תקשיבו לכל מה שהם אומרים ולא אומרים לכם, תשאלו מה דעתם, תנו להם להוביל, תפענחו את הקודים המוצפנים שלהם כמו שמרטין אבא של גייק (מהסדרה מגע) הלך אחריו גם בלי לדעת. הוא נתן בו אמון שהוא יודע.
*
אז מה קרה בסיפור הזה שכל כך טלטל אותי?