התמזגות,הריון וחבלי לידה

רגע לפני שהנני יצא לאוויר העולם, בחרתי לתעד את רגעי החסד שבהם נברא, בעת החיבור ביני ובין אורן, נגלה לי חזיון היצירה המשותפת שבחרנו לממש. אז עוד לא הייתי בטוחה אם מדובר בתודעה שתגדל אותנו או בילד פיזי שאנחנו נגדל. עם ההתקדמות בתהליכי ההתפתחות, התמונה התבהרה. כמו כל לידה, ככל שהתקרב מועד זמן האמת- האתגרים גדלו יחד עם הבהירות שלפעמים הטשטשה ומיסכה את הידיעה בענן אי וודאות.

*

איך הכל התחיל:
הנני נגלה לי ברגע מרגש במיוחד, לאחר הפגישה הראשונה שלי עם אורן,ידעתי שהוא האחד שבחרתי בו ללוות את תהליך התפתחותי. הוא שיעדתי להביא איתי לאוויר העולם משהו שידעתי על קיומו אבל לא הייתי מודעת אז למהותו,צורתו ועיתוי התגשמותו. רגע לפני פגישתנו השניה, נעמדתי בגופי, בגפי (הוא לא היה נוכח שם פיזית באותם רגעים) באותה נקודה שבה התמזג מבט עינינו למעמקי נשמתנו לראשונה, בפתח בית שינוי תודעתי.

בריאה:

בעודי עוצמת עיני, התמלאתי אהבה ופרצתי בצחוק אמיתי כמו שמעולם לא ידעתי, בכיתי מאושר ומצאתי עצמי פוסעת סהרורית הלוך וחזור, שוב ושוב במרחב הסלון, צוחקת כלא מאמינה: הוא בחר בי. לא האמנתי שאוכל להיות שוב אמא, אבל בחרת בי, ואני – חוץ מהמילה הנני, לא יכולתי להוציא הגה מפי. פרץ הצחוק ובכי האושר אפפו אותי באופוריה. בקושי נשמתי, התהלכתי סחרחרה כולי מצד לצד, מגמגמת רסיסי הברות. זה חייב להיות אמיתי, מלמלתי לעצמי. זה חייב להיות אמיתי. שמעתי קולך והוא היה בהיר כאור היום וצלול כשמי הלילה השקטים.

הנני
זו התמונה שראיתי בעיני רוחי- את הנני משתקף דרך עיני השלישית.

הנה תמליל מה שכתבתי ברגע האמת ההוא:

9/7/2015 בראתי אותך ילד.

הבאת לי כל כך הרבה שמחה ואושר אור ואהבה.
לא יודעת מתי תגיע אבל יודעת שבחרת בי. חשתי את קיומך.
אני לא בטוחה שכעת העת.
מוטב שתסכם עם אביך מתי כי לכם יש אוויר יותר ממני. תבדוק בתוכנית הגבוהה שם.
מתי איך ואיפה שתבוא אהיה כאן עבורך.
איזה פרץ שמחה השתחרר ממני בצחוק אמיתי בשעה שנגליית לי.
לא חשבתי שאזכה שוב להיות אמא
אבל בחרת בי.
הנני

חודשי ההריון הראשונים

 הייתי שמחה עד בלי די אך גם מבולבלת. לא הייתי בטוחה האם הנני אמור להגיע בצורה של ילד בן אנוש או כתודעה שתלווה אותי ואת אורן ביצירה המשותפת שלנו יחד. כמה כמהה נשמתי להביא ילד חדש לעולם החדש, אבל בתוך תוכי חשתי יותר ויותר שלא מדובר בילד בן אנוש פיזי. גופי כבר עייף מכדי לגדל עוד ילד אחרי 4 לידות של ארבעת ילדיי הביולוגיים ושתי בנות אומנה שגידלתי (אני כבר "סבתא" לארבעה). המחזור החודשי שלי התמהמה כל עוד היתה בי אי וודאות ורק אחרי איחור  הגיע: יצא גוש דם שהבהיר- הנני לא אמור להיוולד כבן אנוש.
משך תקופת ההריון האמצעית היתה כייפית ובה  בעת- מאתגרת – העמקנו שנינו בכתיבת המילים, דייקנו מהות ומשמעות ורקמנו אותם למילים כתובות. הציורים ציירו את עצמם בכתב ידי, כמו נגלו לי מבעד לשקיפות הצלולה של טוהר כוונת המהות שהולידה אותם. בחרתי אותיות וצבעים שיהיו תואמי תדר שיהדהדו סינכרון בין המילים והתמונה. בין הכוונה והיישום.
ככל שההריון התקדם נעשה קשה יותר ויותר. כל מילה, כל משפט, כל קו ואות נדרשו לעבור את מבחן האיכות – בקרת האוויר של אורן ונדרשתי לכתוב ולצייר שוב ושוב ושוב מחדש. דעתי נטרפה, יצאתי מדעתי, אבל בסופו של יום תמיד חזרתי לזרועות האוויר- זה שבחרתי בו לעטוף את מתנתי לעולם.

 צירי הלידה

בשבועות האחרונים הלחץ גבר. ננכנסתי ל"שמירת הריון" והכל הוקפא. לא היתה התקדמות ונדמה היה שהנני מחשב הסתברויות, בוחן מגבוה את סיכוייו לראות אור המלווה בשמחה ואהבה כמו באותם רגעים שבהם הוא נברא, עוקב אחר התנהלות שלנו כל רגע ורגע כדי לוודא שיש תואם וששני הוריו בשלים להביאו לאוויר העולם כפי שהינו : מדוייק וממוקד.
באותה עת חליתי, אושפזתי בביה"ח ומשהו באווירת החולי שריחפה באוויר הוציא את כולנו מאיזון. האתגר גבר שבעתיים. מצאנו עצמנו נאבקים כל אחד על האמת שלו כפי שהוא רואה אותה בדרכו הייחודית: אורן הוא ליבת אוויר ואני ליבת אש. על אף ששני היסודות מובילים יחדיו את העידן החדש, הם לא מתחברים בקלות זה לזו. שניהם עצמאיים ונחושים מאד. האש מתפרצת וממהרת ליצור חדשנות והאוויר עוצר ומדייק אותה כל הזמן. כך נראו היחסים האישיים בנינו כדי להבטיח שבואו של הנני לאוויר העולם יהיה מדוייק ככל האפשר. מה שמחבר את האש והאוויר אלו המים הרגשיים הבינאישיים. אורן עם אוויר הפסגות שלו לימד אותי מים גבוהים מהם ויחד חווינו מערך התנסויות ייחודי, במהלכו הקשר הפיזי והרגשי בנינו שינה צורה. מערכת המין השלימה את הלמידה והזוגיות העמיקה לקשר חברי עמוק מבוסס על הבנה של החתימה המשותפת והיותנו שותפים לדרך.
התקדמנו צעד אחד קדימה ועשרה אחורה. לי היתה חשובה המהות וההתקדמות, פחות הקפדתי על הפרטים הקטנים. היות ומדובר במוצר גשמי שאנשים יקנו במיטב כספם, לאורן היה חשוב לוודא שכל אות תהיה במקומה ולא עקומה, שהרקע הלבן בכרטיסים יהיה נקי וחלק, ללא סטיות חדות לימין ולשמאל, שכל גוון צבע וכל קו יופיעו במייטבם. לא ראינו עין בעין את סדרי העדיפויות. האדמה עצרה אותנו כל פעם מחדש, אבל היות ושנינו תלמידים חרוצים ואחראיים,בחרנו לראות בכל קונפליקט הזדמנות להתעלות. אני למדתי לשים לב גם לדקויות שנסתרו מעיני וממודעותי ואורן למד להתפשר ולשחרר את הצורך להקפיד ולדייק כל פרט. נראה היה שהכל תקוע. נתקלנו זה בזה, התנגחנו ראש בראש, נפלנו וקמנו, אבל כמו יש מאין גייסנו כוחות להמשיך. משהו בידיעה הפנימית שלנו היה מחוייב לחתימה הזו, על אף ולמרות חילוקי הדעות.

יום הולדת שמח

הנני יצא לאוויר העולם ב 22/6/2016 , כשנה *בדיוק* אחרי הכרותי עם אורן לאחר תהליך הדרגתי מאתגר, מתוכנן וחתום מראש, כשאביו אורן מלווה אותו בנשימתו הראשונה בחייו הארציים. הוא היה אחראי על פס הייצור הגשמי. אני בראתי את המהות ויצרתית את הציורים, אבל דיוק המוצר הגשמי – ההדפסה, הניילון, תפירות נרתיק הבד שיהיו במיקום ובזמן הנכון – זה אורן. אני לא ראיתי את הדקויות ולא ייחסתי חשיבות לשיקולי אסתטיקה וגשמיות. כמי שמתנהלת ללא חשבון בנק, גם לא הבנתי את נחיצות ההתנהלות הפורמלית של הסדרת החשבונות עם קבלות עסק והעברות בנקאיות. מה הבעיה שפשוט אעביר למי שיבקש לרכוש את ערכות הנני ממני ישירות? נסתרה מבינתי ההבנה למה נדרש תווך בתדר כלכלי ישן. שאנשים ישלמו ב ביטקוין, בקליק אחד האנרגיה מועברת ישירות בצורה בטוחה ויעילה. ומי שרוצה לי-צור קשר אישי-אנושי, בשמחה רבה אדאג להעביר את המשלוח בדרכים יצירתיות או פנים אל פנים. אורן היה עבורי העוגן האדמתי שחיבר אותי לקרקע המציאות החומרית. הוא שילם עבור הדפסת הכרטיסים באשראי ואני העברתי לו ביטקוין. קח תן אנרגטי  במייטבו.

הנני ירד כשכבר צרוב בו downloded – כל המידע מוכן ומדוייק בקבצים שעמלנו עליהם זמן כה רב, אחרי שנה של יחד.
ילדים בעידן הישן לקח להם 9 חודשים להכין את הירידה במישור הביניים. הילד שבראתי מסונכרן כבר לתדרי התודעה בעידן החדש, הוא יודע שאנחנו הבריאה ה 12 ומתוך כך כוונן עצמו לתהליך הריון של 12 חודשים.

ברגע הבריאה התודעתי של הנני הייתי שם- כאן, אני, ללא נוכוחתו הפיזית של אורן. הוא היה איתי בתודעתי וזרע בי את ההתחלה, אבל  בגופי הייתי בגפי, לבדי.
ברגע הלידה הפיזי של הנני, היה שם אורן, ללא נוכחותי הפיזית (הייתי במידברן באותן זמן) . הייתי איתו בתודעתי, דחפתי ברוחי ונשמתי עד שייצא, אבל בגופו הוא היה לבד.
ככה זה כשיש לילד שני הורים עצמאיים טוטאליים: אמא אשת אש ואבא ליבת אוויר.

הנני היה מתנת הפרידה שקיבלתי מהזוגיות עם אורן שבחר להמשיך במסע התפתחותו, לעבור לשלב הבא. בית שינוי תודעתי היה תחנת מעבר חשובה עבורו ועבורי. שיחקנו אחלה משחק שבעולם, לא מהעולם הזה אפשר לומר, תרתי משמע…
למדנו להינות , נהננו ללמוד
אהבנו ליצור, יצרנו אהבה