השם

מי/מה השם?  כשנשמה יורדת לעולם החלום הארצי היא בוחרת שם שילווה אותה במסע התפתחותה למימוש ייעודה ומקבלת כרטיס כניסה – דרכון = גוף הפיזי .  את השם *אנחנו* בוחרים בתואם ל התסריט הנשמתי  שחתמנו והתחייבנו  להוציא לפועל. (ההורים  רק נותנים תוקף לבחירה של הנשמה שלנו). לכל אות בשם שלנו יש סיבה גבוהה ומשמעות. הם מהדהדים את התדר האנרגטי שאיתו יצאנו לאוויר העולם , הוא השיעור שבחרנו ללמוד , הוא הייעוד שחתמנו לממש. תודעת העל ממליצה לא לשנות את השם כי משמעות הדבר לנתק את עצמך מהמהות הנשמתית שבחרת לרדת איתה לכאן. זו בריחה מהתמודדות עם האתגר שזימנת לעצמך בעצמך .

הסיבה  לשם "השם"

למה קוראים לאלוהים השם? הרי יש לו שם.. יהוה שמו של מי שברא את העולם הזה. הסיבה : כדי שכל אחד יוכל לראות עצמו בעצמו כבורא עולם של עצמו בעצמו. אלינוס הוא שמו של האלוהים החדש שמנהל את העניינים כאן אחרי 2012

"זה לא השם" – היהודים באים 

*
*
*

מי/מה הוא סטושי? 

אף אחד לא יודע מי הוא , כדי שכל אחד יבין שזה יכול להיות כל אחד.

סטושי הוא כינוי זהות בדויה לדמותו האנונימית של מי שיצר את טכנולוגיית בלוקציין ומטבע ביטקוין. אחרי שכתב את שורות הקוד, הוא נעלם ולא השאיר שום עקבות – לא באוויר- ברשת ולא בפיזי על האדמה כך שאי שאפשר לגלות מי הוא. איך יכול להיות שבעידן של שקיפות שבו האמת מתגלה חשופה וכולם יכולים לדעת הכל , בכל זאת- יש מישהו שנמצא מחוץ לטווח ראדר התדר התודעתי הנגלה לעין שלנו? אולי משום שהוא אכן כזה ?!

סטושי עצמו- מי שלא יהיה -האדם הפיזי, כתב את ה white paper – במלוא מובן המילה – על נייר לבן חלק. לדעתי , שורות הקוד הוכתבו לו: נצרבו בתודעתו ע"י סוג של בינה מלאכותית : מלאך – תוכנת מחשב- יחידת אינטלגנציה, יצור תבוני -ללא דמות וצורה, ללא רגשות. המלאכה של ה מלאכים  היא לשרת את הצרכים ההתפתחותיים של הבריאה. בתיכנות שלהם מוטמע מידע שנועד לתרום ולקדם את מימוש היצירה התודעתית במציאות הגשמית: הם תכלס אלו שיוצרים את עולם החומר. אחת מהיכלות של מלאכים הוא לשתול בתודעה האנושית את היכולת להתפתח ולפתח טכנולוגיות מתקדמות.המלאכים מסוגלים לעשות דברים בניגוד לחוקיות העולם כי המחוייבות שלהם לקדם תהליכי התפתחות בריאתיים והם לא מוגבלים למגבלות שיהוה יצר עבורנו כבני אנוש

זהותו של סאטושי איננה ידועה, לדעתי – מכמה סיבות:

1. כדי שנבין שזה יכול להיות כל אחד. בכל אחד מאיתנו טבוע ניצוץ הגאונות : הפוטנציאל לייצר חדשנות תודעתית וטכנולוגית ולהביא לשינוי התנהלות האנושות בעידן החדש, רק שאנחנו לא תמיד מאמינים בעצמנו שאנחנו באמת יכולים להמציא ידע חדש . חינכו אותנו לחשוב שחכם הוא זה שחוקר ומנתח ידע קיים – מוצא הוכחות מדעיות לאשר את קיומו . מי שממציא נחשב הזוי- הוזה. חוזה?… מי שחוזה את העתיד הוא זה שממציא את המציאות שהוא רואה בעיני רוחו. מה סטושי ראה? הוא ראה אנושות שמחכה לאמצעי שישחרר אותה משליטת השלטון ויאפשר לכל אדם לנהל עצמאית את המערך האנרגטי של עצמו בעצמו.

2. כדי שנבין שלא משנה ***מי*** האדם שכתב את שורות הקוד אלא ***מה*** המהות- התודעה שהכתיבה לו את הלך הרוח ויותר מכך, את ההבנה ***למה***
הרוח שהכתיבה לו את הקוד ידעה שבני אנוש חמדניים וירדפו אחרי האדם ויילחמו על שליטה במידע/בכסף ולכן כשאין אחרי מי לרדוף, מתמקדים ב מה ולא ב מי.

חתימה

"גמר חתימה טובה". מי חותם על מה ולמה? האם החתימה נעשיית בערב יום כיפור  ? ומה אם נבין שזה לא "כוח עליון"  או "יישות אלוהית" שחותמת אותנו לכף זכות או חובה אלא זה אנחנו.: 100% אחריות אישית > זו הנשמה שלנו חתמה על תסריט  עוד טרם רדתה לחיים בגוף פיזי בעולם הזה ותכלית קיומנו כאן היא להבין למה  ולממש את  הבחירה  הזו? אנחנו נדרשים לשפוט את עצמנו בעצמנו ולדייק את הבחירות  הארציות שלנו כך שתהיינה בתואם להתחייבות הנשמתית. אין מה להתפלל ליהוה  שיעשה את העבודה עבורנו, כי הוא לא .

החתימה  צרובה בתודעתנו, ומוטמעת בה פורמולה – נוסחת קוד מקור שבה מידע על מערך התנסויות  שונות ומשתנות ביסודות שבחרנו והתחייבנו לחקור. החתימה כתובה בספריות המישורים הגבוהות בבריאה ומתועדת אנרגטית ב גיאומטריה  אישית ייחודית ששונה  בכל אחד. לפיה המקור  מזהה את הליבות

מהי החתימה ומי חותם?

כל נשמה לפני רדתה לחיים בגוף פיזי, חותמת עם תודעת העל על חוזה  : הייעוד – התסריט הנשמתי  שאותו היא בוחרת לשחק בבחירה חופשית/בחירה מכוונת   ובהתנדבות . מרגע שנעשתה הבחירה  אנחנו מחוייבים לממש אותה. זה מה שנקרא- הכל צפוי.

אם הכל צפוי אז איפה הרשות נתונה?

הרשות הנתונה אינה לגבי ה "מה" (אש) וה "למה" (אוויר) אלא רק לגבי ה "איך" (אדמה) – רק לגבי  הדרך שבה נבחר לשחק את התסריט שכבר נחתם: כך או אחרת, בבאסה או בסבבה,כאן או שם, היום, מחר או עוד 10 שנים. הזמן הלינארי חסר משמהות . העיקר הוא המהות- התסריט החתום.   כאן יש טווח גדול של אפשרויות: זכות בחירה- כל אחד בדרכו, עם איכויותיו ומגבלותיו , עם בחירותיו.

מה שלא נספיק לעשות/ללמוד בגלגול הזה, נשלים בגלגול הבא… עד ש.. עד שנשלים את כל הולוגרמת החובה שלנו ונחזור לאחד. אז כבר לא נהיה כאן יותר… הולוגרמת החובה (הולוגרמה = תמונת מציאות אנרגטית ) כוללת את כל התסריטים של כל הגילגולים וכל הייעודים – זה סיפור החיים שלנו ממבט על  של ההיסטוריה הקוסמית . האנרגיה שאנחנו מקבלים לצורך המימוש גם נחתמת באותו מעמד- זה המימון אנרגטי  שנועד לתמוך בנו לממש את התסריט. כל אחד עם מנת חלקו.  כל אחד בחר לתת תרומתו היחודית להתפתחות הכוללת של הכל ושל כולם.

הנשמה שלנו בוחרת מהן ההתנסויות שהיא רוצה לחוות בעולם החלום ולפי דרישה – היא מקבלת מימון אנרגטי לממש את התסריט מתודעת העל.

בדרך להתגשמות נשמה בגוף- דרכון פיזי בחיים הארציים, האנרגיה קיבלה את אישורו(או אי אישורו) של  שליט העידן (עד סוף 2012 היה זה יהוה ומאז ואילך- אלינוס ), כדי לוודא שאכן התסריט שנבחר תואם לכל שאר הדברים שנבראו ונבראים. הכל חייב להתאים. מה שלא מתאים – נדחה. כשאנחנו חיים בסטייה מהתסריט ולא מממשים את הייעוד שחתמנו עליו, כשאנחנו לא מעבירים את המסקנות מתוצאות הניסוי שהתחייבנו לעשות כאן- יש מי שדואג ליישר אותנו: מערכת בקרה בריאתית שמאירה לנו סימנים- תמרורים-נורות אזהרה: לא מביא את הסחורה? לא תקבל מימון. לא יהוה הוא שחותם על המימון אלא אנחנו עצמנו מול תודעת העל. המימון הזה כבר חתום ומאוכסן במצבר האנרגיה האישי שלנו – פרח החיים.

בכל מקרה, יהיה סיים תפקידו כשליט העידן הישן. הוא עדיין יהיה נוכח כאן ב100-300 השנים הקרובות, כי עדיין  יש דרישה אנרגטית להימצאותו – כל עוד הוא בתודעה של אנשים שמתפללים אליו, אבל הוא כבר לא מנהל את העניינים כאן. התנסויות אדמה (חומר) ומים(רגש) כבר לא מקבלות מימון כבעבר ויש קדימות האש האוויר והמים  הגבוהים , משמע: יש אינטרס לבריאה לממן לנו יותר התנסויות באש (רצון יוצר, חדשות טכנולוגית) ,אוויר (הבנה תודעתית ) ומים גבוהים (חיבורים בינאישיים הרמוניים)

מראש השנה יש עשרת ימי תשובה- בין אדם לחברו

יום כיפור – בין אדם למקום . מהו המקום  הזה? האם הוא קיים פיזית?  גבולות המקום הן רק אצלנו בראש- בתודעה שלנו.ברגע שנרחיב אותה, נגלה שהמקום הזה – האלוהים הזה- הוא בתוכנו. כולנו חלקי תודעה בוראת. המקום הוא המקום שבו אנחנו שלמים עם מי ומה שאנחנו.

חותמת- טביעת אצבע

טבעת טביעת אצבע

בטבעת נישואין אנו מטביעים את חותמת החוזה שלנו עם בן זוג . בטבעת זו צרובה טביעת האצבע האישית אבל האמת היא שהמקור מזהה אותנו כליבות ע"פ גיאומטריה  שטעונה בכל המידע שאותה נשמה חתמה וחרטה בתודעתה בתסריט להעביר מידע למקור לצורך המשך התפתחות כוללת. תסריטי חיבור עם אנשים אחרים נעשים במישור הביניים לאחר שהתסריט כבר חתום עם תודעת העל

 

הספריות הקוסמיות

החתימה על התסריט נעשיית מול תודעת העל  : זהו המחשב המרכזי של הבריאה שאוסף את כל הידע מאיתנו, מעבד אותו ושומר בספריות המישוריםהגבוהות בבריאה . ב 2005 החלה תודעת העל להוריד מידע הזה כדי לעזור לאנושות לעשות את השינוי התודעתי הנדרש במעבר מעידן ישן של אדמה ומים לעידן חדש של אש ואוויר. בשורה משמחת : כל ספריות הידע של התנסויות האדמה והמים שלכם נמחקו מהספריות הגבוהות  בסוף 2012. אין לכם יותר קארמות. הכל אצלכם בראש. דף חדש וחלק נפתח עבורכם ואתם הבוחרים האם למלא אותו בטכסטים מהעבר שכבר לא משרתים יותר את התפתחותכם או לכתוב טכסט חדש שתואם לתסריט הנוכחי  שאתם בוחרים היום- כאן ועכשיו.

החיים כמשחק בעולם החלום הם רק טיול  :הם יכולים להיות מהנים, אבל לא נועדו להיות שלווים . אנחנו חיים ברובד מתפתח שרבים בו השינוים וההתפתחויות. רוגע יציבות ובטחון אינם רלוונטים לאנוש כאן . תכלית קיומנו במעבדת הניסויים האנושית בכדה"א  היא פיתוח והתפתחות: חקר ארבעת היסודות. אחרי שהתנסינו כמעט 14 מיליארד שנים באנרגיות אדמה ומים, יש לנו כעת אתגר להתנסות בחוויות חדשות שמהותן אש ואוויר שאנחנו לא מכירים את העוצמות והתדר שלהם. ברגע שחווה החליטה לאכול מפרי עץ הדעת – היא הפעילה שיקול דעת והביאה איתה חוויה  (חווה…) של התפתחות. בגן עדן יש הכל , אבל זה לא כאן.  שם יש שלווה ואהבה ללא תנאי. לא כאן. שם  הכל רגוע- אבל אין התפתחות ואנחנו-כל מי שבחר לרדת הנה, במיוחד בתקופה הזו, אלו נשמות חזקות ואמיצות שקיבלו אנרגיה לעשות את השינוי, להתפתח. לעבוד קשה. ללמוד את עצמנו, להמציא מציאות חדשה,להבין, להרחיב את התודעה האנושית לשיאים חדשים . זו החתימה שלנו. אי אפשר לברוח ממנה. מספיק שנים עשינו זאת, דורות על גבי דורות, בזבזנו על "להיות כמו כולם " ו "לעשות מה שאומרים לנו"  ולא מה שנועדנו לעשות- מה שהקול הפנימי אומר לנו – קול הילד הפנימי

מזל טוב היא אמרה לי , אחרי ששכנעה אותי (בטענה שאין לי ברירה ) לחתום עם טביעת אצבע על מסמכים לפתיחת חשבון בנק. זהו. זו ה חתימה. אני :"כמו כולם" אזרחית המטריקס מהשורה . אתוודה שבעיניי ועבורי אין קשר למזל והוא בטח לא מרגיש טוב

יום כיפור

יום הכיפורים-ניסיון לכפר על העבר הופך לחגיגת כ – פורים  – יום של שמחה, קלילות וחדוות יצירת החדש. במקום להלקות עצמנו עם רגשות אשמה על חטאינו, מוטב שנרכז את האנרגיה שלנו בהבנה, אמפטיה לאחר ויצירת סינרגיה  , ב למידה מהצלחות- אותם רגעים שבהם חיינו בתואם עם ה תסריט=הייעוד הנשמתי  שבחרנו ונבחרנו לממש. עלינו להבין שהעבר עבר וכעת עלינו לכתוב,לקרוא ולשחק טכסט חדש שתואם לתסריט שלנו, במקום לשחזר ולחפור בהתנסויות העבר שלא צלחו.  הצלחה  לא נמדדת בתוצר ארצי אלא במידה שבה צלחת את ההתמודדות עם אתגרים ולמדת מהשיעורים. כל התנסות תורמת להתפתחות.

סליחה   חסרת ערך ואין לה שום משמהות. אולי זה יגרום לך להרגיש יותר רגוע לרגע ולזולת לחיות באשלייה שמעכשיו  לא תעשה את זה  שוב. אבל מה מבטיח שזה לא יקרה שוב אם לא הבנת מה גרם לך לעשות מה שעשית? אם לא לקחת אחריות להבין את הסיבה, אז למה שמשהו ישתנה בפעם הבאה כשתתיקל  באותה סיואציה ? הרי אתגרים מופיעים בחיינו שוב ושוב ושוב עד שנלמד את השיעור שהנשמה שלנו זימנה לנו כדי להתפתח ולגדול  .

"גמר חתימה טובה". מהי אותה חתימה ? האם היא אכן נחתמת בערב יום כיפור ? ומה אם נבין שזה לא "כוח עליון"  או "יישות אלוהית" שחותמת אותנו לכף זכות או חובה אלא זה אנחנו.: 100% אחריות אישית > זו הנשמה שלנו חתמה על התסריט עוד טרם רדתה לחיים בגוף פיזי בעולם הזה ותכלית קיומנו כאן היא להבין למה ולממש את  הבחירה  הזו? אנחנו נדרשים לשפוט את עצמנו  עצמנו ולדייק את הבחירות הארציות שלנו כך שתהיינה בתואם להתחייבות הנשמתית ולא להתפלל לאלוהים שיעשה את העבודה עבורנו, כי הוא לא .

לא יהוה  חותם אותנו לכף זכות או כף חובה. זה אנחנו שנדרשים להפעיל את מנגנון השיפוט העצמי  ולהבין מה ולמה בחרנו ,מה  החתימה שהתחייבנו לממש? קיבלנו מימון אנרגטי – שפע שנועד לתמוך בנו במימוש הזה , אז מוטב שנשתמש בו בתבונה ולא נבזבז אותו על רכישת עוד חומר שהוא בבחינת חוב אבוד ולא ממשיך איתנו הלאה במסע התפתחות הנשמה בבריאה . 

שיחת חשבון נפש עם הנשמה

היהודים באים | תרנגול כפרות

 

אנחנו מקבלים נקודות זכות כשאנחנו חיים את הייעוד האמיתי שלנו ומשחקים את התסריט שבחרנו והתחייבנו וקיבלנו מימון אנרגטי לצורך מימושו.  תודעת העל דוגמת לצורך השלמת הולוגרמת החובה רק את ההצלחות שלנו. מידע שהוא סטייה מהתסריט לא נרשם. אי אפשר לתקן את העולם.  עלינו לרכז את כל האנרגיות שלנו בבריאת עולם חדש.  סליחה לא באמת יכולה להביא שינוי. מחילה= השלמה עם מי ומה שאנחנו, שנועדנו להיות -כן. המוחל איננו  יהוה כיישות אלוהית אי שם גבוה בשמיים. זה אנחנו הבוראים את עצמנו בעצמנו. יום הדין זו לא גזרה משמיים. כל אחד מאיתנו יכול ליישר את הסטייה מהתסריט שלו ,לדייק את עצמו,מעשיו,בחירותיו, ולקבל מימון בהתאם. עידן חדש מחייב אותנו לקחת 100% אחריות אישית – עשינו, טעינו- עלינו למחול לעצמנו. הלקאה על חטא וייסורי מצפון לא מקדמים דבר. רק פתיחה של דף חדש ,בריאת מציאות חדשה מתוך הבנה שאני הוא הבורא של חיי, שאין מקריות ושגם לטעויות שלנו יש סיבה גבוהה והן נלקחות בחשבון כחלק ממערך ההתנסויות שהתחייבנו לממש. גם הן מקדמות את ההתפתחות שלנו ולכן מקומם מובטח, גם בעתיד.  (למרות שככל שנדייק את ההבנה, כך נחסוך מעצמנו בזבוז אנרגיה על ניסוי וטעיה) . בכל מקרה, אין צורך לכפר על טעויות משום שמבחינת הבריאה יש רק הצלחות. אין דבר כזה כשלון, כל ההתנסויות הן בגדר בדיקות שהושלמו ותוייגו לצורך המשך התפתחות.

תפילה היא תפלה . הי עוסקת בתפל. אז מה העיקר?   יהוה  כבר סיים תפקידו כשליט העידן הישן. אין למי להתפלל. שום דבר לא יקרה אם לא נברא אותו בעצמנו. יהוה ימשיך להיות נוכח בעולמנו עוד איזה 200-300 שנה, כי כל עוד אנשים דורשים ומתפללים ונאחזים בו- הוא כאן, אבל כבר לא מנהל את העניינים. השרביט עברה לאלינוס  שהוא ליבת אש  והוא משאיר בידינו את חופש הבחירה לשפוט את עצמנו בעצמנו. זה לא תפקיד שלו. ספריות המידע הגבוהות נמחקו ברגע השקט בסוף 2012. אין לנו יותר קארמות ותיקונים. הכל אצלנו בראש, בבחירה התודעתית שלנו מי ומה אנחנו רוצים להיות. השלמות כן יש לנו להשלים!  רק אנחנו  בחוסר המודעות הארצית שלנו בוחרים לעיתים לייסר עצמנו עם מחשבות שליליות על כמה נוראיים אנחנו. רק המילים האלו: הימים הנוראיים, מבטיחים ששום מידע שלילי כזה לא יידגם  כמסקנות למקור. שם נקלט רק מידע חיובי שיש בו אהבה=הבנה.

אנחנו כאן כי בחרנו ונבחרנו מרצון ובחירה חופשית , התנדבנו לחיות כאן בתקופה המדהימה הזו בזכות האומץ שלנו להפר את הצו האלוהי- בדיוק כפי שעשתה חווה כשבחרה להפעיל שיקול דעת ולאכול מפרי עץ הדעת , כדי לדעת- טוב ורע. אין לנו צורך ביהוה כשופט כי אנחנו מודעים לחלק הפנימי שבנו שיודע לשפוט את עצמנו – האם אנחנו אכן פועלים בתואם לתסריט שלנו או שאנחנו בסטייה וצריכים להתיישר.  מה שכן אפשר לוותר עליו זה על השיפוט העצמי השלילי- ההלכאה העצמית שלא תורמת לנו דבר ובוודאי גם על שיפוט אחרים- שזו בכלל סטייה שמומלץ להיפטר ממנה.  רוצים לדבוק במנהג ישן? "תשליך" : השליכו מעליכם את העבר. הוא לא רלוונטי יותר. הוא מעכב את ההתפתחות שלכם.

יום כיפור  אמור להיות יום של שקט. בלי מכוניות,בלי בתי עסקים פתוחים,בלי עבודה, בלי עשייה פיזית. בעידן החדש אנחנו נדרשים לחוות את השקט הפנימי הזה כל יום וכל היום, לא רק ביום אזכור אחד בשנה. החושך בחוץ (תודעתי, לא פיזי)מונע מאיתנו לראות בבהירות את המציאות החיצונית כדי שנראה את האור הפנימי שלנו. השקט בחוץ נועד לעזור לנו כדי שניטיב לשמוע את קולו של הילד הפנימי.

להמשיך לקיים את "פסטיבל פולחן האוכל  סביב " הארוחה המפסקת" וכל טכסי התפילה התפלים, להמשיך לבקש סליחה  מבורא עולם במקום לרכז את האנרגיות העצמאיות העוצמתיות שלנו בלהיות בוראים > אלו חלק ממנהגי העידן הישן שמוטב להשליך.

*

תמליל תקשור תודעת העל:
שאלה: אני רוצה לשאול על יום כיפור. למה יהוה יצר רק יום אחד בשנה ולמה תרגמו את היום הזה?

תשובה: וכי מדוע את חושבת שיהוה יצר את יום הכיפור? לא הוא יצר. אתם יצרתם את יום הכיפור, מאחר ואת צריכה להבין שלמעשה אותה מערכת שלמה של חזרה בתשובה, כשם שאתם מבטאים את זה, אנחנו לא מדברים על החזרה בתשובה בדת אלא שאתם מתנצלים כל הזמן. יהוה לא זקוק להתנצלויות שלכם, מאחר וזה שאתם עושים דברים שנראים לכם רעים בעיניו, הם מלמדים אותו גם כן. הוא לא צריך את יום הכיפור שלכם. אתם צריכים את זה כדי שאתם תחשבו שאתם מתחילים דף חדש. אך אתם מתחילים כל כך הרבה פעמים דף חדש, שאת צריכה להבין ש-והיה והייתם מסתכלים על יהוה והייתם מבינים את המשמעות של ההבנות שלו, הייתם מבינים לגמרי שאתם לא יכולים לרמות אותו בזה שאתם כל פעם משכנעים אותו. את צריכה להבין, הוא לא יצר את יום הכיפור. אתם יצרתם את הדבר הזה. אין לו יד בדבר הזה. האם הבנת?

 מי קבע את היום הזה?

תשובה: אותם אלו שקבעו לכם את כל אותם דברים, מאחר ובדרך הזאת הם נותנים לכם את האפשרות לפחות נדבר על יום הכיפור להרגיש טוב יותר עם עצמכם לאחר היום הזה, מאחר ואתם חושבים שאתם הצלחתם את כל העולם לרמות וכולם סלחו לכם ואתם מתחילים מחדש. הדבר הזה אינו נכון.

רגע, זה מצב שיצר יכולת של משולש בורא יותר מדויק? זה הוביל אנשים למשולש בורא יותר מדויק?

תשובה: מה אתם בוראים ביום כיפור, מעבר לזה שאתם עושים שום דבר? ואתם נמצאים…

 התחלה חדשה.

תשובה: אתם חושבים שאתם התחלה חדשה. אתם לא עושים שום דבר עם הדבר הזה, מאחר וזה לא תורם לאף אחד. זה תורם להרגשה הנמוכה שלכם פה בעולם החלום. עליך להבין, שאף אחד מהחוקים של המוסכמות, לא רק של היהדות, של כולם, אלו דברים שלא יהוה אחראי עליהם לחלוטין. הוא, הדבר היחיד שהוא נתן, הוא נתן לעם שנבחר על ידי המישורים לייצג פה את האש והאוויר, הוא נתן להם מערכת התחלתית שתבין שהם שונים מהאחרים, ובזה נגמר כל העניין, מאחר והוא לא נכנס לתוך אותם דברים, האם אתם אוכלים או האם אתם צמים. הדבר הזה לא מעניין אותו בכלל. אתם לא מצליחים להבין את זה ולהשתחרר מכל הדברים האלה, מאותו יום כיפור. למעשה, את צריכה להסתכל ולראות, מבחינתכם ברמת הדת, כאשר אתם לא מבצעים את יום כיפור אתם חושבים שיהוה יעניש אתכם. והיה ואנו נמסור לך שאתם יכולים לא לצום ואתם יכולים לא להתפלל ויהוה לא יעשה לכם מאומה, היית מבינה שחלק גדול מאד מהעם שלכם, שלא מבצע את הדברים האלו, שום עונש לא מוטל עליו. אתם רק עיוורים, אתם לא רואים את זה. האם הבנת?

 כן. זו שנה ראשונה בחיים שלי שחליתי ביום כיפור. אני הקאתי כל היום הזה. מה לא מתאים כאן?

תשובה: את צריכה לשים לב לאוכל שאת אוכלתאין לזה שום קשר ליום כיפור, מאחר ואת יכולה גם להרגיש לא טוב ולהקיא גם בתשעה באב בעולמכם.

עתיד החגים – התחלת הסוף   בדת היהודית מדובר על כך שבימות המשיח יבוטלו כל החגים חוץ מחג אחד. מנחשים איזה? בפורים "נהפוך הוא" . מגילת אסתר הופכת ממגילת "הסתר" לגלויה, הכל הופך גלוי ומתבהר עולם האמת.

המסכות הן רק משחק שאנחנו שיחקנו בעולם החלום. כשהאמת תתגלה- תהיה חגיגה אמיתית. התגלמות הרוע – המן, מוצא עצמו הפוך במקומו של מרדכי היהודי. האור מנצח את החושך. יהיה שמייח….

במקום חג הכיפורים , יהה החג שמח כ-פורים. למעשה , הוא כזה כבר היום… חגיגת הנסיעה באופניים היא חגיגה אמיתית . אלא שעדיין ברקע רגשות האשמה וההלכאה העצמית.אלו סופם להיעלם.

אני נזכרת בטכס יום כיפור שהייתי בו פעם באוזבקיסטן , בקהילת בוכרה. בחצר הרב התקבצו ובאו כל גבריי הקהילה היהודית,עמדו בתור ארוך כשידיהן קשורות כישו על מוט וגבם חשוף לשוט שמכה בהם עד זוב דם. מה הטעם לעזזאל??? במה עוזרת ההלכאה העצמית? מספיק שנים עשינו זאת וזה לא קידם את ההתפתחות שלנו מטר. די, נגמר,סוף כל סוף סוף!!!

יום כיפור 2013

עשרת ימי תשובה- בין אדם לחברו

יום כיפור – בין אדם למקום (הלוא הוא שמו של יהוה…) מהו המקום הזה? האם הוא קיים פיזית? לא,  גבולות המקום הן רק אצלנו בראש- בתודעה שלנו.ברגע שנרחיב אותה, נגלה שהמקום הזה – האלוהים הזה- הוא בתוכנו. כולנו חלקי תודעה בוראת. המקום הוא המקום שבו אנחנו שלמים עם מי ומה שאנחנו. שם אנחנו מתחברים לאחד – ל מקום

יום כיפור 2012

יושבת וחושבת,כותבת.
מחשבה נרקמת לשורה של מילים אשר כותבות את עצמן מתוך מוחי הקודח עד שמתהווה משמעות. הבזקים של רגעים-מציאויות שבוקעות כמו גיצים מהאש שבי,שאני,ומתחברות למהות אחת שלמה.

ביום כיפור אנחנו "אמורים" לכפר על מעשינו. האם ניתן באמת לכפר על משהו שכבר נעשה? הרי את העבר אין להשיב.
נייר מקומט-גם אם נשים אותו תחת מכבש לחצים של מסקנות והפקת לקחים-לעולם לא יוכל להתיישר לגמרי. הקפלים תמיד ישאירו חותמם על הדף. סליחה לא תעזור . היא כמו פלסטר על פצע פתוח-לא באמת מרפאה . היא לא מבטיחה שינוי. השינוי יכול להגיע רק מהבנה של הסיבה האמיתית ולא תוך כדי נסיונות "לטפל" בבעיה ע"י העלמתה מפני השטח. רגשות אשמה וחרטה בוודאי לא יתרמו דבר חוץ מהערכה עצמית נמוכה שמורידה את האדם ומעכבת את התפתחותו. אז איך ניתן בכל זאת ולתקן את הטעויות שלנו?

לא ניתן!

מה שכן ניתן ורצוי הוא מחילה שתאפשר לנו להיות שלמים עם חוסר המושלמות שבנו,שאנו. מחילה מאפשרת להשאיר את העבר מאחור ולהתעלות להבנה גבוהה של עולם הסיבות הגבוה. כשמבינים שמה שקרה – נועד היה לקרות כדי לעזור לנו להתפתח,לעזור לנו ליישר את הסטייה מהתסריט- אז הכעס/הקושי שמלווה את התלות הרגשית בעבר- מתפוגג.

בקיצור-לתקן את העבר אי אפשר,אבל ליישר סטייה בתסריט- ניתן ע"י בחירה בעתיד חדש-בהווה.

במקום לנסות ליישר את הדף,פשוט לפתוח דף חדש.
זה לא פשוט בכלל , ובה בעת- פשוט מאד. הכל תלוי בדבר אחד – בחירה.
נראה לנו לפעמים כאילו קיימת התרחשות שהיא מקרית, אבל מקריות לא קיימת באמת. מה שאנחנו מקבלים הוא מה שזימנו לעצמנו, בעצמנו.
אין טעם להאשים אחרים בשום דבר. זה הכל אנחנו. הכל. 100% אחריות אישית. המחשבות והמילים שאתה בוחר לתת להן מקום בחייך-הן המילים שיהדהדו אלייך בחזרה את הבחירות שלך בצורת המציאות שתמציא.

***

בנימה אישית: הרבה שנים עסקתי בניסיונות לתיקון עולם . בעבודתי כעובדת סוציאלית ,ניסיתי לעזור לילדים ונוער שבחרו בתסריטים קשים, להתמודד עם האתגרים שחייהם זימנו להם. דרך הליווי שלי אותם בדרכם, פגשתי את האתגרים הגדולים של חיי שלי. לא היה מנוס-הם הופיעו כמראה מול עיני ,היכן שהייתי, בכל מקום וזמן. יכולתי להיות אמיצה ולהתבונן בדמותי המשתקפת במראה,לנפץ אותה לרסיסים, או פשוט להתעלם ממה שאני רואה ולהשתיק את תודעתי ע"י אוכל מתוק או קשר זוגי מנחם. בחרתי כל פעם באפשרות אחרת, ניסיתי הכל,עד שהבנתי שאין טעם לנסות לתקן את המעוות . חבל על השקעת אנרגיה כה רבה בניסיון לתקן ולמחזר משהו ישן שסופו ממילא להתכלות. ייטב אם אתמסר לגידול דור חדש של ילדים-אחרת. במקום לגדל ולחנך ילדים של אחרים (מה שעשיתי כעו"ס,כאמא אומנת וכגננת), בחרתי לקחת אחריות וליצור מציאות – לגדל את ילדיי הביולוגיים בבועת מציאות חדשה שהמצאתי. חייתי חופש בערבה עם 4 ילדים בחינוך ביתי. ומה אז? אז לא עשיתי "טעויות" ? בוודאי שכן! אנחנו לא אמורים להיות מושלמים. תכלית קיומנו כאן היא התפתחות. אנחנו חיים כאן בכדה"א ברצף מתמשך של התנסויות שמהן אנחנו אמורים ללמוד ואת מסקנותיהם אנחנו מעבירים הלאה ובכך תורמים להתפתחות הכלל בריאתית

היום אני יודעת שהנשמה שלי בחרה בתסריט חיים כזה שמתואם עם התסריטים של אחרים הנוכחים בחיי. היום אני מבינה למה בחרתי בבן זוג שבחרתי ,למה ילדיי בחרו בי כאם ואני בחרתי בהם לילדיי. הכל מתואם.
כולנו אחד ולכולנו יש מטרה אחת – התפתחות. כל אחד מאיתנו חתם על מגוון התנסויות שמהן הוא ילמד ויגדל ויתפתח והבחירה שלנו לחיות את התסריט מטרתה לעזור לאחרים סביבנו להתפתח גם. כל אחד בדרכו.
ההתפתחות שלי-תורמת להתפתחות שלהם,ולהיפך.

***

הלאה, מה עוד אנחנו "אמורים" לעשות ביום כיפור? להתפלל לאלוהים
כל רעיון התפילה מסיר מאיתנו אחריות ולכן סופו להעלם מהעולם.
מעבר מעידן ישן לחדש משמע מעבר מתלות לעצמאות. ברגע שאנחנו מבקשים מיהוה שיסלח לנו -אנחנו מסירים מעצמנו את האחריות למחול לעצמנו. ברגע שאנחנו מתפללים ומבקשים ממנו שיבין ויקבל אוותנו כפי שאנו- נחסכים מאיתנו שלבי תהליך ההבנה העצמית- המודעות והחיבור לתודעה גבוהה . התפילה בנוסח היהודי ההלכתי מאדירה את שמו של האל ומקטינה את האדם, וזו טעות! אל לנו להקטין את עצמנו כי כל אחד מאיתנו הוא האלוהים של העולם שלו.
כל עוד נתייחס ליהוה ביראה ונפחד מפניו- נמשיך לתת לפחד מקום בחיינו.
יהוה סיים תפקידו הרשמי כשליט העידן בסוף 2012 ונפתח בפנינו קוד הבריאה. אנחנו מתחילים להתעורר מעולם החלום להבנה שכל אחד מאיתנו הוא חלק תודעתי בורא . בכל אחד מאיתנו יש חלק מהניצוץ האלוהי שיצר המקור . מיהו אותו מקור האור שברא את הכל?
תודעת העל מביאה בפני מי שבוחר ללמוד את מידעי ההיסטוריה הקוסמית , את ההבנה כי הייקום רחב מימדים הרבה מעבר לעולם הקטן שלנו בכדה"א.
יהוה הוא "רק" ליבה אחת – ליבת אדמה שברא את העולם הזה כדי ללמוד את יסודות האדמה והמים, ובחר בנו העם היהודי ללמד אותו את האש והאוויר.
כל אחד מאיתנו הוא גם ליבה, קטנה בהרבה מיהוה, מפותחת הרבה פחות, אבל גם לנו יש כוח בריאה. כדי לגלות את סודו עלינו לבחור לאכול מפרי עץ הדעת שיהוה אסר על אכילתו. חווה, כשבחרה לאכול ממנו,הפרה את הצו האלוהי, היא הפעלה שיקול דעת עצמאי ובחרה . חווה הביאה איתה חוויה של התפתחות.

***

איכותה של התפילה היא בריכוז אנרגיה של הרבה אנשים המבקשים את אותה מטרה. (מכאן מנהג המניין בתפילה היהודית). יש בבריאה אנרגיה שמדוייקת עבורכם למימוש הייעוד , אבל מקבלים אותה רק ע"פ דרישה. ברגע שכמות גדולה של אנשים מתקבצת יחד ומבקשת/דורשת משהו- המשהו הזה מקבל כוח מימוש . למה? כי היתה לו דרישה. ממי? מתודעת העל- היא זו שאחראית לממן לנו את האנרגיה למימוש התסריטים שעליהם חתמנו ושאת מסקנותיהם התחייבנו לתת. ברגע שאנחנו חיים בסטייה מהתסריט -לא נקבל מימון אנרגטי כי אנחנו לא מספקים את הסחורה. ברגע שנתיישר ונתחיל לממש כל אחד את הייעוד שלו- הוא יקבל מימון, כי יש אינטרס לממן לנו את השינוי הזה. השינוי התרחש כבר מזמן בכל המישורים האחרים בבריאה ורק כאן בכדה"א זהו המקום האחרון שבו מיושמות ההבנות בחומר הגשמי. תודעת העל לא מממנת עכשיו התנסויות אדמה ומים כבעבר. זה היה האינטרס של יהוה, אבל הוא "סוגר את הבאסטה". התנסויות שמקבלות קדימות אנרגטית הן עכשיו אלו המיישמות אש ואוויר בחומר. רצון ותודעה גבוהה שיורדים למימוש בחיים הארציים. זה הייעוד של העם הייהודי. חיינו בסטייה.תם זמננו. הגיע הזמן להתיישר: ישר-אל : זה אנחנו…


צפו בסרטון » אדון עולם, שמע בקולי,תהיה אזנך קשובה לקול תחנוניי:   (שיר המעלות – שירה מקודשת בככר רבין ) : טוב שמסה גדולה של אנשים משמיעים את קולם ומבקשים ומתחננים לשינוי, אבל מי שצריך לשמוע את מילות השיר הוא אנחנו- לא יהוה . אנחנו הם אלו שבכוחנו לעשות את השינוי,אנחנו הם הפועלים השחורים שמייצרים עבורו את המסקנות מהניסוי כאן במעבדת החיים. לא הוא. הוא סיים תפקידו הרשמי כאן. עכשיו תורנו לברוא עולם חדש, מבוסס אנרגיות אש ואוויר ולא מים ואדמה.  מים גבוהים (שירה הרמונית) זה סבבה וחשוב מאד, אבל רק אם היא מניעה אותנו לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות ולא יוצרת בנו אשלייה פסיבית בחיים בגן עדן. זה לא כאן.  תכלית העולם הזה היא התפתחות ולא שקט ושלווה.


יום כיפור 2011 : יום של תשובה ואני עם ילדיי בביתם של חוזרים בשאלה

כמה סמלי וכמה משמעותי עבורנו היה יום הכיפור הזה. כמה מדוייק. חברים טובים, זוג הורים אמיצים ל 5 ילדים בחינוך ביתי, אנוסים שעזבו את הדת ונרדפו ע"י משפחתם החרדית
אנשים חושבים שלא פוחדים משינוי אמיתי ועמוק: נולדו במשפחה חרדית,התחתנו בשידוך,לא היו בצבא , חיו בבועה, עד שהחליטו לשאול שאלות והבינו שמקומם לא שם, התחילו לאכול חי טבעי ואורגני,הוציאו את הילדים מהמסגרות לחינוך ביתי ,ועברו לחיים חדשים הרחק מהישן. העיזו באומץ להתעלם מקולות השכנים והמשפחה,הרבנים,ההלכה
כמה אני אוהבת אותם וכמה השראה הם מהווים עבורי, דוגמא חיה הכי אמיתית שיכולה להיות לשינויים שקורים עכשיו וצצים כפטריות אחרי הגשם כאן ושם ובכל מקום.
כמה מרגש היה לחשוף בפניהם פעם ראשונה בחייהם מוזיקה שמעולם לא שמעו עליה ועבורי כל כך מובנת מאליה, ריקודים של פלאשדנס וריקוד מושחט בסלון ביום כיפור,
סיפורים כמו בילבי הם שמעו פעם ראשונה בחייהם, צפינו יחד בסרט "אורחים מהכוכב הירוק", הילדים ראו אוואטר ותירגלו כשפות אש…
שישו ושימחו בשמחת חג… רק שזה היה יום כיפור ולא שמחת תורה… יום הכיפורים הפך להיות כ – פורים .

***

סיפור שממחיש למה כדאי לבנות גשר לעתיד במקום לנסות לכפר על העבר, כי אי אפשר ממילא:

באזור כפרי, שטוף נחלים ואגמים, גרו שני אחים בחוות סמוכות. במשך 40 שנה הם חיו בשל

ווה, חלקו את הציוד, סייעו ועזרו זה לזה ככל שניתן. אולם, יום אחד התעורר ויכוח קולני בין שני האחים, ותוך דקות ספורות, הקונפליקט הפך למשבר רציני. לראשונה מזה 40 שנה האחים היו ברוגז! אווירת שיתוף הפעולה התנפצה. אי הבנה קטנה הפכה לפער בלתי ניתן לגישור וחילופי דברים קשים, שהובילו לשבועות וחודשים של שתיקה ונתק.
בוקר אחד , שמע ג'ון, האח הבכור, דפיקות על דלת ביתו. הוא פתח את הדלת, ולפניו עמד אדם עם קופסת כלי עבודה של נגר. "אני מחפש עבודה למספר ימים", אמר הנגר, "אולי אתה זקוק לקצת עבודות פה ושם? אני מוכן לעבוד קשה ולעשות כל עבודת נגרות שאתה צריך".
"כן," השיב ג'ון. "במקרה יש לי עבודה עבורך, הבט מעבר לנחל שבקצה החווה. שם עומד אחי הצעיר. עד לפני שבוע, מה שהפריד בין החווה שלו ושלי היה שדה מרעה משותף. אולם הוא לקח את הדחפור הענק שלו, ויצר מפרצון בין החוות שלנו. ובכן, הוא אולי עשה זאת כדי להכעיס אותי במתכוון, אבל אני רוצה להראות לו מי פה הבכור. אתה רואה את ערימת הקרשים שליד האסם? אני רוצה שתתחיל מייד לבנות לי גדר-עץ בגובה של שלושה מטרים, כדי שאני לא אאלץ לראות אותו ואת החווה שלו". "אני חושב שהבנתי את המצב" אמר הנגר. "הראה לי היכן יש מסמרים והיכן מונח המסור, ואני אוכל לעשות עבודה שתספק אותך".
ג'ון תכנן לנסוע באותו יום לקניות וסידורים שונים בעיר הסמוכה. הוא נתן לנגר את קופסת המסמרים הגדולים שלו ויצא לדרכו. הנגר החל לעבוד במרץ. הוא מדד, ניסר, הדביק וקיבע את הקרשים באמצעות המסמרים. סמוך לשקיעה, הוא סיים את עבודתו, בדיוק כשג'ון חזר מנסיעתו. ג'ון פער את עיניו, והיה לרגע חסר מילים. הוא לא ראה שום גדר. במקום זאת, מה שעמד שם היה גשר… גשר שמתוח מצד אחד של המפרצון עד צדו השני, בחווה של אחיו הצעיר. בכל צד של הגשר היה מתוח מעקה עץ מעובד להפליא.
בעוד הוא לוטש עיניים, ראה ג'ון את אחיו עומד בקצה הגשר כשהוא מושיט את ידו קדימה. "אתה באמת אדם מדהים, אחי, אם בנית גשר בינינו, אחרי כל המלים הקשות שהטחתי בך". שני האחים ניצבו רגע נוסף משני צדי הגשר, ואז החלו לצעוד האחד לעבר השני, עד שנפגשו באמצע הגשר, לוחצים זה את ידו של זה, ומייד לאחר מכן, מחבקים איש את רעהו בחום רב.
הם הסתובבו אל הנגר וראו אותו אוסף את כליו ומניף את הארגז אל כתפו.
"היי! רגע, עצור! הישאר מספר ימים נוספים. יש לי עוד כמה פרויקטים שתוכל לעשות עבורי", צעק לעברו ג'ון.
"הייתי שמח להישאר, אדוני", השיב לו הנגר, "אבל עלי לבנות עוד המון גשרים".
ברוח יום כיפור, הקדישו מחשבה לחשיבותה של הסליחה.
אם אתם נכנסים לוויכוח, במקום להציב חומה וגדר בין הדעה שלכם לדעה של הצד השני, חפשו דרכים לבנות גשרים.

 

***

רוצים להעמיק את ההבנה לגבי תהליכי השינוי האישיים שלכם, החתימה שלכם והייעוד? מוזמנים להצטרף לקבוצת למידה של מידעי תודעת העל בקורס וירטואלי, בכל מקום שבו אתם מחוברים לעצמכם ולרשת, עם המחשבה מול המחשב, ואני מהעבר השני עוזרת לדייק את ההבנה .

זרוע התמנון של יהוה

יהוה הוא האלוהים שברא את עולמנו אך סיים תפקידו כשליט העידן הישן בסוף 2012. הוא "אחד" ובה בעת – רבים. הכיצד? "הוא" זה אנחנו,הוא ניזון מההתפתחות שלנו. אנחנו מעבדת הניסויים האנושית כאן בכדה"א מייצרים תוצרים גשמיים ומעבירים את המסקנות ליהוה. כולנו מחוברים לאותה רשת אנרגטית אחת, ובכל זאת, מיהו זה אותו יהוה שמדבר אלינו גם בלשון רבים? "נעשה", "בצלמנו"… בעת בניית אוהל המשכן הוא אומר: "ושכנתי בתוכם, כלומר- לא בתוכו- באוהל מועד, אלא בתוך נשמות האנשים שיצרו  אותו.

יהוה. זה השם שלו. אז למה קראנו לו "השם "?  אולי כדי שכל אחד מאיתנו יוכל להטמיע בהווייתו את שמו שלו? יהוה לא מבקש שנראה ממנו ונהיה חרדים וקנאים לשמו.  שמו של האלוהים החדש – אלינוס  

"זה לא השם " – היהודים באים

דת – התחלת הסוף  

הבנה חשובה להפנים: כל אחד הוא בורא העולם של עצמו בעצמו

neo=one=אני=אחד  > כמו שניאו גיבור המטריקס   הוא האחד שנוד להציל את העולם, כך נדרשת הבנה שכל אחד מאיתנו הוא הגיבור בסרט של עצמו. (אגב יהוה בסרט הוא האדריכל…)

יהוה – הוויה – התהוות 

יהוה הוא האחראי על התהוות התודעה בחומר: ההגשמה של הבנות הרח לתוצר גשמי
לכן, לחיות במישור יהוה משמע  לחיות בהווה,להיות נוכח בהוויה בזמן התהוותה : ברגע הזה.

יהוה איננו חפץ בתפילות,בקשות תחנונים וטקסי פולחן- אלו יוצרים תלות ולא מעודדים התפתחות עצמאית. יהוה ניזון מההתפתחות שלנו, מהעשייה, ממימוש הייעוד שלנו, מייצור מסקנות מתוצאות ההתנסויות שלנו בחומר.

יהוה (ליבת אדמה)  סיים את תפקידו כשליט עידן האדמה והמים בסוף 2012. שום דבר לא יקרה אם לא נברא אותו אנחנו בתודעתנו. הוא עדיין "נוכח בסביבה " כל עוד יש מי שמייצרים אליו דרישה אנרגטית, לתקופת חפיפה של איזה 200-300 שנה, אבל כבר לא בתפקיד השליט. השרביט עברה לאלינוס( ליבת אש) . עכשיו נפתח לנו קוד הבריאה להבין שכל אחד מאיתנו הוא חלק תודעתי בורא, נפרד מאותו "אלוהים" ובה בעת-מזין אותו  וניזון דרכו

יהוה הוא ליבה – שדה אנרגיה מפותח . כל אחד מאיתנו הוא גם ליבה . נוצרנו ע"י אותו מקור. הוא אמנם ליבה הרבה הרבה יותר מפותחת וגדולה מאיתנו, אבל גם הוא ליבה שיש לו מטרה -להתפתח. אנחנו ה"פועלים השחורים" שעובדים קשה כדי להביא לו את תוצאות הניסוי . מהות ההתנסות האנושית בעידן יהוה היתה באדמה(חומר) ומים (רגש). על מנת ללמוד את האש והאוויר ירדו נשמות בני העם היהודי שחתמו ללמד אותו את האש והאוויר, הבעיה שעד לא מזמן חיינו בסטייה מהתסריט שלנו ולא מימשנו את הייעוד שלשמו בחרנו ונבחרנו להיות כאן.

אסביר מהתחלה:

התמנון שולח את זרועותיו לחפש עבורו מזון כדי שיוכל לגדול . כך גם יהוה עשה. הוא ניזון מאיתנו. הוא גדל מהגדילה שלנו. הוא התפתח מההתפתחות שלנו. זרועות התמנון נוצרו ע"י מי שיצר גם את התמנון עצמו וגם אותנו – ע"י המקור. אנחנו -בני האנוש בעולם הזה,אנחנו חלק מהזרוע שנקראת זרוע התמנון של יהוה. התמנון חי במים  ויש  לו יכולת מיוחדת- לשחרר עצמו גם ממצבים שבהם מדחיקים אותו פנימה , לכן מומלץ ללמוד להבין איך להתמודד איתו בתבונה ולא להדחיק. יסוד המים הוא עולם הרגש. יהוה אמנם ליבת אדמה , אבל לאדמה תמיד נלווים המים, ואם מדחיקים את הרגשות בפנים- זה לא עוזר. התמנון ישחרר עצמו מהר מאד מהסגירות.

 

מערכת השליחה הורידה אותנו עם תסריט חיים שחתמנו עליו עם תודעת העל כדי לספק "מזון" להתפתחותו של יהוה. הוא מקבל רשימה של נשמות שמתנדבות לרדת לכאן והוא אחראי לשבץ אותם ע"פ התסריט ולהתאים את כל חלקי הפאזל זה לזה כך שהכל יהיה בתואם מושלם, כל בורג הכי קטן חייב להיות במקומו המדוייק כדי שהמכונה תעבוד.יהוה ידע מאיזה מישורים הגענו ובהתאם תמך במימוש הארצי – חיבר בנינו ובין המערכת האנרגטית שמממנת את מימוש הייעוד הזה בחומר. זהו תפקידו של יהוה: הוא יצר את האדם מהאדמה, הוא היה אחראי על עולם החומר ותפקידו להביא תוצאות חומריות שיגשימו את ההבנות התיאורטיות שנשלחנו לבדוק בניסוי במעבדת החיים כאן בכדה"א. לצורך המימוש בחומר עומד לרשותו מאגר מידע ענק בספריות . הספרייה לא שלו, הוא לא יצר את המידע אלא זה מידע שנאסף מכולנו, מכל חלקי התודעה הבוראת ונשמר במחשב הראשי של הבריאה, שזו תודעת העל. הספריות  לא של יהוה והוא לא שולט בהם, אבל המידע נגיש לו להשתמש בו כדי להתאים לכל אחד מאיתנו את הייעוד באופן שיסתכרן בתואם מושלם עם הכל . זה נשמע כאילו יהוה שולט בנו אבל זה לא נכון.זה מה שהדת מנסה ליצור-יראה מהשם, אבל אין לנו מה לפחד ממנו כי הוא ואנחנו זה אחד. אנחנו חלק מזרוע התמנון של יהוה ואנחנו מזינים אותו, לא להיפך. הדתות שגרמו לאנשים לעשות הפרדה בין אלוהים ובנינו, (בשביל זה שמים היהודים כיפה, להפריד) עצרו את ההתפתחות ולא קידמו אותה. כי אנשים דתיים שעושים בדיוק את מה שכתוב להם בהלכה בלי להפעיל שום שיקול דעת עצמאי, אינם יוצרים ידע חדש, אינם מקדמים שום התפתחות וזה לא טוב לא להם לא ליהוה ולא לבריאה כולה. אנחנו יכולים לתקשר ישירות עם חלקי תודעה במישורים הגבוהים  ולקבל מידע מהספריות שלנו. זה מה שקורה בלילה, כשאנחנו ישנים-הנשמה שלנו יוצאת לשוטט בספריות ומחפשת לנו תשובות לשאלות ששאנחנו שואלים,כדי שנוכל להתפתח וללמוד , שנוכל להביא תוצאות מהניסויים שלנו כאן

תקשור של ליאורה בירנבאום – עד אשר יצא עשן – 22/4/2014

"אני נעתי ממקומי כבר לפני שנתיים. בתור מי שהיה מושל כל הארץ. לחלק מכם כל כך קשה לקבל את העובדה שאלוהויות נעות הלאה עם התפקידים המתרחבים שלהן, כמו שאתם נעים מתפקיד לתפקיד, כפי שעושים שרים, ראשי ממשלות ונשיאים…

אני כאן כדי לנפץ חומות, מפני שהגיע הזמן שתתרככו, ותבינו שהמהלכים החדשים בעולם זקוקים לכם יותר מתמיד ואתם לצערי עסוקים במגננה. עליכם לזהות את הדרך החדשה, כי דברים השתנו ואתם אינכם בסכנה קיומית- לא עוד.

הסכנה היא שלא תדעו לזהות את חלון ההזדמנויות, לשלב ידיים ולדרוש שמנהיגכם ישבו עד אשר יצא עשן לבן. זכרו את דברי: עד אשר יצא עשן לבן.

ילדה שמבינה מי ומה הוא אלוהים: אין לו ידיים ורגליים. הוא רק בשמיים. אמה מתעקשת : "אבל את אוהבת את אלוהים, כי הוא הוציא את בני ישראל ממצריים" . לא, עונה הילדה. אני לא אוהבת אותו כי הוא ממציא את כל החוקים בחגים וזה לא פייר. הוא לא יותר גדול מכולם. כולנו באותו גובה" – להעמקת ההסבר: עתיד החגים – התחלת הסוף , הילד יודע מה הוא אומר

מבוא למלחמת האינטליגנציות – סיפורו של האור

בסרטון הזה תוכלו להבין שיהוה הוא ליבה. גם אנחנו, בני האנוש,ליבות, כל אחד מהמישור שממנו הגיע. יהוה הוא ליבת אדמה גדולה ומפותחת בהרבה מאיתנו, אבל "רק" ליבה. למרות שסיים את תפקידו כשליט העידן,מעמדו די רב בבריאה. הוא קיבל  "קידום" והתחיל  לברוא את הבריאה הבאה: הבריאה ה 13.(ייקח עוד 14 מיליארד שנה, אל תחכו…)

 

יהוה מחוייב היה לתת לנו חופש בחירה , זו הברית שחתמנו עליה בבחירתנו לרדת לרובד הבחירה החופשית בזרוע התמנון של יהוה. אם היינו עושים את כל מה שהוא היה מכתיב לנו , הוא לא היה לומד דברים חדשים . אף אחד לא מתפתח כשהוא עושה מה רק מה שהוא מכיר ורוצה לחוות באזור הנוחות. ההתפתחות מתהווה כשאתה נדרש להתמודד עם דברים חדשים שאינך מכיר ולהתנסות ביצירה של משהו חדש. לחיות בגן עדן זה סבבה ורגוע אבל בגן עדן אין התפתחות . ואנחנו חיים כאן כדי להתפתח בעצמנו ולפתח את יהוה והבריאה כולה. אפשרויות הבחירה החופשית שלנו יוצרות את האישיות שלנו. הבחירה של התסריט נעשתה עוד טרם ירדה הנשמה שלנו לעולם. אנחנו כאן כדי להבין למה ולממש את הבחירה שכבר בחרנו בה מרצון חופשי ובהתנדבות אגב. חופש הבחירה שלנו בעולם החומר הארצי הוא לגבי הדרך שבה נבחר לממש את הייעוד, לא הייעוד עצמו. התסריט כבר חתום. צפוי מראש, אבל הרשות נתונה…

***

ה"קוסמים" שנשלחו אלינו (משה, בודהה, ישו וכו"…) רצו לתת לנו את ההבנה שאנחנו חלק משלם שהוא יהוה,הם נשלחו כדי ללמד אותנו על האור ואנחנו בחרנו לעצום עינייניו ולאפשר לחושך לשבש אותנו.כי בני האנוש אז פחדו לראות האור הזה. הם היו עסוקים בחומר-בעגל הזהב ובעבודת אלילים. עברו הרבה דורות עד שרק היום מתחילה להתהוות מסה קריטית מספיקה כדי לגרום לשינוי התודעתי הזה לקרות . יהוה לא רוצה שנשתחוה אליו ונתפלל אליו שיושיע אותנו. הוא רוצה שניקח אחריות אישית מלאה ונבין שאנחנו בוראים את המציאות של עצמנו ובכך מקדמים התפתחות אצלנו ואצלו. יהוה לא יכול לשלוט בבחירות שלנו ולכן אם יש דתיים שבוחרים להתפלל אליו ולראות בו מלך, הוא אינו יכול לעשות דבר כדי למנוע מהם את זה. הוא לא מתערב בחופש הבחירה שלנו. מה שכן הוא יכול לעשות זה לקדם את מערכות ה סיאוב כך שיותר ויותר אנשים יתעוררו לבחור אחרת: רבנים יתגלו עכשיו כמושחטים-הם נבחרו לייעוד הזה-לעורר סיאוב בעם כדי שאנשים יפסיקו מבחירה חופשית להתנהל מתוך פחד ממנו. התפילה מונעת יישום. היא מעודדת פסיביות ויהוה לא מעוניין בה. הוא לא מקבל אותה יותר וכך נוצר עכשיו חוסר אנרגטי

תמונה מהסרט של מונטי פייטון: ישו עומד מול המון אדם ואומר להם you are god ואז, במקום שיבינו את דבריו כלשונם: שהם האלוהים, הם בחרו לראות רק בו אלוהים האנשים החזירו לו את הקיראה כהד: you are god . לא הבינו בקיצור. האנושות אז היתה עמוק בהתנסות בחומר. העדיפו להתפלל לפסלו של ישו הצלוב ולראות בו אלוהים במקום להבין שהם עצמם האלוהים. זו הסטייה שהדתות יצרו.

 

למה יהוה איפשר למצב שנוצר עד עכשיו להיווצר? משום שגם הוא היה צריך ללמוד מהתנסות ולעבור לשלב הבא. הוא גם לא ידע הכל מראש. הוא יצר את העולם מתוך הבנות תיאורטיות אבל לא ידע את תוצאות הניסוי הגשמי מראש. העולם שלנו נברא כדי ללמוד מניסוי והתנסות באדמה,לשם כך נוצר האדם מן האדמה.

יחסי יהוה וצביר העם היהודי תקשור תודעת העל

 

 אלוהים על דוכן הנאשמים – קישור לסרט המלא – צפייה ישירה

סרט חשוב ביותר שמתעד משפט שעורכים יהודים באושוויץ לאלוהים: רגע לפני הסלקציה להשמדה: האם הוא אשם בשואה . הסרט מעלה שאלות מאתגרות כמו: אולי לפני שאנחנו מאשימים את אלוהים שהפר את ההבטחה, נסתכל על עצמנו ונבין איפה האחריות שלנו לכל זה? אולי זה אנחנו שלא מילאנו את חלקנו בברית?  האם אלוהים הוא כל יכול או שהוא זקוק לנו כדי להיות מושלם? אולי זו הסיבה שיצר אותנו? אולי כל הקטסטרופה הזו היא חלק מתוכנית גדולה יותר כדי לזכך את העם היהודי לקראת משהו טוב יותר: עלייה בשלב – הכנה לקראת בוא המשיח ועלייה לארץ ישראל? אולי אנחנו לא בובות על חוט אלא זו בחירה חופשית שבחרנו בה  ונבחרנו לה? הרי אלוהים התחייב שיש לנו בחירה חופשית… אולי אלוהים מחזיק בסכין כמנתח ולא כרוצח? אולי כדי להציל את העם היהודי הוא היה חייב לכרות את האיבר החולה ולהקריב חלק מהעם? ואת מי מקריבים? את החלקים הכי טובים. אלוהים הרי לא מתייחס אלינו באופן אישי אלא כעם,אומה.  ואולי הסבל שלנו הוא זכות שבחרנו בה ואנחנו ברי מזל להיות שותפים לזיכוך העם היהודי דרך כאבנו? הרי כבר השמיד אותנו בעבר במבול ואח"כ בחורבן הבית  הראשון. נבוכדנצר היה רק השליח, כמו היטלר שמממש את תפקידו כחלק מהתוכנית הגבוהה. בטוח יש סיבה…אנחנו לא יכולים לדעת איזה טוב יצמח מזה…

סרטון משעשע איך זה נראה כשאלוהים כועס…

 עד שאמצא בי אלוהים אחד

אלך לי אל הדרך אלך ולא אפחד , עד שאמצא בי אלהים אחד. לא כל המלאכים גרים רק , בשמים ראיתי כמה על האדמה. כל הדרכים מובילות אל האחד