טיוטה: סוף העולם- טיוטא למזכרת

הטקסט בפוסט הזה נכתב כהגיגים. הוא עלה לאוויר בתאריך 7 בפברואר 2019 ללא הסבר תודעתי מדויק. הטקסט המצ"ב נכתב כטיוטה ללא פירוט הבנות ,אלא תיעוד מידע ראשוני גולמי בלבד. אין לראות בו פוסט ככל הפוסטים .

הפוסט הזה נכתב בספטמבר 2011. הרבה מים עברו בירדן מאז…

היום-מאי 2012 אני יודעת בוודאות: זה לא סוף העולם. זו רק ההתחלה!!!

וכעת לטכסט שנדמה עבורי עכשיו כהיסטוריה עתיקה:

זה זמן רב שאני לומדת על כך שסוף העולם יהיה תודעתי ולא פיזי

קשה להבין איך בדיוק זה יקרה,אבל בתור מי שחוותה את סוף העולם בשבועות האחרונים,אני יכולה עכשיו לשתף
(אחרי שסיימתי להתאבל על הסוף המר ,והסכמתי לקבל את ההתחלה החדשה)

זה קרה בפארק הירדן,במקום שבו שריפה גדולה כילתה לא מזמן את מה שנשאר אחרי כריתה מסיבית יזומה של עצים רבים בשטח הפארק
זה קרה במקום שבו החל לצמוח דור חדש של צמחייה מתחדשת
זה קרה בזמן שבו אפשר היה להבחין עדיין בכליה שהותירה השריפה ומעליה כבר גדל סבך במבוקים צעירים ורעננים
זה קרה במרחב שבו חשתי מוגנת,במהלך המפגש השנתי של קהילת "באופן טבעי", כשחברים לידי .
הייתי לבד,אבל גם לא…ההתרחשות הקהילתית סביב עמעמה את ערפל הסוף וההתחלה

מכירים את הביטוי שאימהות /דודות אומרות לפעמים כשמשהו לא טוב קורה: "לא נורא,זה לא סוף העולם"
אז זהו,שזה כן
יש מצבים שהם כן כאלו,ואני חוויתי לאחרונה אחד כזה במלוא עוצמתו

 .
אז איך זה נראה, סוף העולם שלי? (ומדגישה-הוא שלי,אין סוף אחד לכולם,כל אחד והתהליך האישי שלו מול עצמו וגורלו ובהתאם לתסריט הנשמתי שיועד לו)

מזה 13 שנים שאני אמא. ההריון הראשון הוליד בי יצר אימהות שהפך עבורי להיות אי של מהות בשנים האינטנסיביות האלו
יצרתי, הזנתי,עיצבתי,בניתי,גידלתי,טיפחתי,ליוויתי,השקעתי את נשמתי,הקדשתי את גופי ונפשי,להנקה-הענקה לארבעת ילדיי ,לילות ללא שינה,שנים על גבי שנים, 8 שנים בחינוך ביתי, מתוכם שנתיים וחצי כחד הורית

תודעתי המתרחבת,המהפכה שהתחילה בתוכי הלכה והתפשטה למרחב המשפחתי שלי . לפני כחודשיים התרחשה בביתי מהפכה במלא מובן המילה
הכל התהפך,כל מה שחשבתי והאמנתי כנכון התגלה כלא רלוונטי ואת מקומו תפסה אנרגיה אחרת שלא הותירה מקום לספק: זה זה. זה השינוי

בעקבות ארוע דרמטי התהפכו היוצרות בביתי ובמשפחתי.
זה קרה בדיוק ביום תשעה באב-יום אבל על חורבן הבית ,מצאתי עצמי אורזת מעט חפצים ואת ילדיי וממהרת לצאת מהבית לפני שיתמוטט
לא הספקתי. הוא התמוטט . לא קרס פיזית ברעידת אדמה ,אבל התמוטט ,עולמי חרב עלי.
דקות אחרי שסיימנו לצפות ולדון בפרק האחרון בסדרת האוואטר (המצויירת,זו של הילדים , בכל גיל אגב…)
האוואטר,כשף האוויר האחרון, שלמד מחבריו את סודות כשפות האדמה,המים והאש ,לוקח אליו את הנהגת העולם החדש,מבטל לשליט ממלכת האש את יכולת כשפות האש, (משום שהשתמש בה לרעה תוך אלימות ושליטה בעולם). הוא לא הורג אותו אלא רק לוקח ממנו את יכולת השליטה הכוחנית בעולם.
תם עידן השליטה. מי שהחליף את שליט האש היה בנו שבחר לשתף פעולה עם האוואטר ושני חבריו: כשפית המים האחרונה,ואחיה: כשף אדמה
נוצרה הנהגה חדשה שמבוססת על שיתוף פעולה, בראשה האוואטר אבל לצידו חבריו שהיו שותפים ותמכים לכל אורך הדרך. אליהם מצטרף בנו היורש של שליט האש-כשף אש שעזב את ממלכתו וחבר לשתף פעולה עם האוואטר וחבריו

מצאתי עצמי נאבקת למען שמירה על העצמאות שלי מול הוריי שלי ובה בעת,באותה שניה ממש,איבדתי את אותה מהות שטיפחתי ב 13 השנים שאני אמא
בני הצהיר שאינו רוצה בי כאמא יותר ועבר לגור עם אביו
גם בתי הגדולה הלכה בעקבותיו
שני ילדיי הבוגרים בחרו לעזוב את ביתי ולהיפרד מהמהות האימהית שלי
הם עשו את מה שטיפטפתי להם כבר זמן רב : לקחו אחריות ובחרו במה שהם חשו כמייטיב עבורם
לא זו בלבד שלא יכולתי להתנגד למהלך הזה,אלא שהבנתי אותו לגמרי. אני דייקתי את מה שנכון לי וההדהוד של הבחירות שלי הביא אותם לדייק את מה שנכון להם. ההבנה לא ביטלה את תחושת האובדן הרגשי אבל היא בהחלט מנעה ממנו להפוך לסבל מתמשך

בשבועות שאחרי הארוע התנהלתי חצי בעולם הישן ,נכנעת לכוחות האדמה והמים (נתק פיזי משני ילדיי הבוגרים ותחושת צער רגשי על האובדן)
וחצי בעולם חדש, זה שבו התודעה-ההבנה, היא המניעה את ההתנהלות הארצית, עליונות הרוח על החומר.
בחרתי לשים את המים-הרגש בצד ולהתעלות מעלה להבנה גבוהה של המתרחש . ילדיי הם ילדי העידן החדש. הם יודעים מה נכון להם. הם לא צריכים לעשות את השינוי כי הם עצמם השינוי. אני זו שמקרטעת לי עם פער בין הבנות האוויר וחיי האדמה
לא אני צריכה ללמד אל ילדיי אלא עליי ללמוד מהם. אני אמא בחינוך ביתי.
למדתי מילדיי את השיעור הכי קשה והכי חשוב בחיי-לשחרר שליטה

עולמי לא נחרב פיזית אבל היה זה סוף העולם מבחינתי ,להצליח לשחרר את הישן ולבחור לשתף פעולה עם החדש שמתהווה
עבורי זה היה סוף העולם. אחרי שנים שאני מטפחת לי מהות אימהית,משקיעה כל דקה מחיי בחינוך הביתי,זה נגמר. במקום להתפתח שקעתי , סטיתי מהתסריט שלי, מהייעוד
עליי להשלים ולמצוא מהות חדשה
למעשה,כבר מצאתי: אולי העובדה שנפתחה לי השליחות לקדם שינוי תודעתי,היא היא שיצרה את הנסיבות שאיפשרו לי להיפרד מהישן

אז היה סוף העולם,ומה עכשיו?

העולם ממשיך, אבל אחרת
כל המסגרות הישנות שהתפרקו (קודם הנישואין והזוגיות וכעת הקשר הכי בסיסי ומובן מאליו של אם-ילד) ועכשיו אנחנו נדרשים ליצור משהו חדש,אחר

אני ממשיכה להיות אמא לילדיי הבוגרים,אבל אחרת
אני מוצאת את הדרכים שלי להמשיך להיות שותפה בחייהם ולהזמין אותם לשותפות בחיי שלי החדשים המתהווים

הם משוטטים להם בשבילים בעצמאות שבחרו בה ואני יכולה רק להתבונן מרחוק ולהשלים עם שחרור השליטה
כך,חיינו בפארק הירדן בהוויה מוזרה והזויה משהו: נכחנו באותו מרחב אבל כל אחד מאיתנו התנהל עצמאית

אני יודעת שילדיי בחרו להיוולד לי עוד טרם ירדה נשמתם לעולם
הם בחרו באמא אמיצה שתאפשר להם מספיק מרחב חופש כדי להשלים את העצמאות שהם צריכים לחוות
אני יודעת שאני נועדתי מראש להיות עם חסר ביסוד המים(רגש),כי אם הייתי אמא שמתרגשת מכל דבר קטן לא הייתי משחררת אותם בכזו קלות
הם היו צריכים להילחם באמא רגשנית ואולי אחרי 40 שנה ,כמוני, היו מצליחים, ( ואולי לא, ואז היו נאלצים לרדת לעוד גלגול של השלמות…)

יותר מזה: לא זו בלבד שאני בחרתי אותם והם בחרו אותי,אני עצמי יצרתי את המציאות שהביאה להיפרדות שלהם ממני
אין נתק ואין המשכיות. יש משהו אחר
זו חוויה מיוחדת לחוות סוף, מסתבר… זה משהו שקיים רק בעולם שלנו. במישורים הגבוהים אין סוף ויש נשמות סקרניות שמבקשות לרדת לכאן רק בשביל לחוות סוף, תארו לכם.

אני יודעת שיש חיים אחרי המוות כי אני חיה אותם עכשיו, בתודעתי המתפתחת
אני חיה בגוף פיזי של אשה בת 40 אבל מתחילה חיים חדשים ,לומדת את השפה החדשה, עושה את צעדיי הראשונים כתינוקת בת יומה.

אני מזכירה לעצמי שאנחנו עכשיו בתפר שבין הימים לאחרית הימים

עברתי את החושך האפל ביותר שלא הייתי מדמיינת לעצמי שאראה, עכשיו מחכה לאורות שיתחילו לנצנץ באור זוהר
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר
שחר בתי הגדולה היתה הניצנוץ הראשון שהגיע לחיי,נולדה עם שחר,באור האחרון של סוף הלילה
זהר בני השני נולד להיות אור גדול (ואכן נולד גדול,4 וחצי קילו בלידה רגילה…)

איילת בתי השלישית הביאה איתה קלילות
באר בני הרבעי הביא עעמו מים חיים, מהמדבר