הטקסט בפוסט הזה נכתב כהגיגים. הוא עלה לאוויר בתאריך 6 בפברואר 2019 ללא הסבר תודעתי מדויק. הטקסט המצ"ב נכתב כטיוטה ללא פירוט הבנות ,אלא תיעוד מידע ראשוני גולמי בלבד. אין לראות בו פוסט ככל הפוסטים .
מאמר שרואיינתי בו תחת הכותרת " מה למדתי מילדיי" , עיתון לאשה מספטמבר 2012. לא פספסתם, כן? אני- נעמה… עיתון לאשה, האמאמא של המיינסטרים….שלא תגידו שהעולם לא משתנה) נו, מה? ל ש ח ר ר
http://goo.gl/su57S טכסט הכתבה: נעמה וייס טוהר:
"אני בת 40, מלווה תהליכי שינוי ומנחת קבוצות למידה של תודעת העל, אמא לארבעה ילדים שלימדו אותי שיעור חשוב: לדעת לשחרר. כשאני מנסה להבין מי אני ומהי המהות שלי, אני קולטת שהיו תקופות בחיי שכל המהות שלי היתה 'אי-מהות'. התמסרתי לאימהות בחינוך ביתי והיא הפכה להיות עבורי אי של מהות. הייתי הכל, חוץ מנעמה. לא היה לי קיום עצמאי נפרד משל עצמי. עד שילדיי עשו לי בית ספר ולימדו אותי שעכשיו תורי ללמוד מהם: מה אני רוצה ואיך לקבל את זה, לדעת לשאול, להסתקרן, לנסות לטעות, לתהות, לתעות בשבילי החיים. לשחרר אותם לחיים עצמאיים. להתנסות בפרידה מהתלות הפיזית והרגשית בנינו כדי לאפשר לי ולהם להתפתח ולממש כל אחד את הייעוד שלו בדרכו".
* סמי זיבק
לא שוחטים תרנגולת שמטילה ביצים.
קשה לנו לוותר על משהו שהביא לנו דברים טובים. כסף, הנאה, אהבה.
קשה לנו לוותר על משהו שהיה לנו כיף איתו. גם כשזה כבר לא עושה לנו טוב, אנחנו נאחזים ולא מוכנים לשחרר.
רק כשהמצב כבר בלתי נסבל ואין אופציה אחרת, בחירוק שיניים נאלצים להתקדם הלאה, כשבפנים אנחנו עדיין כמהים ל״ימים הטובים״ שיחזרו.
ככל שנשכיל לזהות שכיוון מסוים תרם לנו מספיק, ועכשיו אנחנו צריכים דברים חדשים כדי להשתדרג, ככה יהיה לנו יותר קל לשחרר את האחיזה, ולהתחיל לחפש אלטרנטיבות חדשות שנכונות למקום שאנחנו נמצאים בו.
לא צריך לחכות עד שהמצב יהיה ממש גרוע: כדאי להיות במודעוּת ולזהות שיש חוסר התאמה ומיצוי ולבחור להתקדם הלאה בלי דרמה, אלא בהשלמה.
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10158060992114183&id=554314182