מה ממלא אותי

ממלא אותי למלא את ייעודי. במילה אחת מה שאני מלאה ומתמלאה בו הן מחשבות

מה שממלא אותי לא תלוי במה שאני מכניסה לחיי /לתודעתי/לגופי/למערך החוויתי שלי, אלא בבחירה שלי לחוש מלאה, לדעת שמילאתי עצמי: שהשלמתי משימה/אתגר/מחוייבות והלכתי עם זה עד הסוף.

רגעי חסד מאושרים שמאשרים לי שעשיתי בדיוק מה שנולדתי-נועדתי לעשות ממלאים אותי , אבל זה רק בתנאי שאני בוחרת להבחין בקיומם ככאלו. הרגעים האלו קיימים הרי בכל רגע אבל זו בחירה ואחריות שלי להבחין בקיומם ולהכיר ולהוקיר אותם כדי שיוכלו למלא אותי.

מילים ממלאות אותי . אבל לא מספיק שאני חושבת אותן וכותבת אותן. אני צריכה לדעת שהן מופצות למרחקים ברוח ונצרבות בתודעה הכוללת ומהדהדות הבנה בהלך הרוח שבאוויר- באווירה . הכתיבה כשלעצמה לא ממלאת. זה דחף שחזק ממני ואני לא יכולה שלא לעשות אותו: להוריד את המחשבות מהתודעה למילים כתובות, להוציא אותן מהכוח לפועל, לתת להן כוח להתממש ולהדהד את המציאות שהמצאתי בתודעתי ולברוא ממנה מציאות גשמית.

מה שממלא אותי בשמחה זה לראות את המילים שלי מוטמעות בתודעה הכוללת ויוצרות אדוות של שינוי במחוזות רחוקים, שגורמות לאנשים לבחון את הבחירות שלהם מחדש , לחשוב, להבין ולעשות שינוי תודעתי.

אסביר: לחוש תחושת מלאות זו בחירה תודעתית. לפעמים מספיק לי לכתוב משפט אחד מדוייק שהתבהר בי וזה ממלא אותי סיפוק ונחת רוח וגאווה ולפעמים אני יכולה לכתוב מגילות וזה לא ימלא אותי די. כי זו לא הכמות – ה "כמה" שממלאה ואפילו לא האיכות של "מה". זו המהות של התדר האנרגטי. ככל שהוא גבוה יותר – זה מעיף אותי גבוה יותר וכשאני באוויר אז אין לי צורך להיות מלאה אלא ריקה וקלילה

מה שממלא אותי באמת זו המחשבה שאני לא חייבת להיות מלאה כדי להיות אני במלואי.

להיפך. כמה שפחות יותר עדיף לי. פחות משקל גוף, פחות אוכל, פחות חפצים וכסף, פחות אנשים ומערכות יחסים שאני נדרשת לתתחזק, פחות משימות שאני חייבת לעשות, פחות גירויים, פחות קולות, פחות רעש ודברים שקורים . פחות אדמה ומים ויותר אוויר.

הריק ממלא אותי.

השקט ממלא אותי.

משב רוחות הסתיו החמימות שמגיעות ממזרח והקרירות של לפנות בוקר, ממלא אותי ערגה ועונג , מגע הרוח המלטפת ומלפפת אותי בעוצמתה רכה נעימה לי יותר מכל מגע שאנוש אי פעם נגע בי

לפגוש אנשים שמחוייבים למימוש הייעוד שלהם ממלא אותי תקווה

לצאת להרפתקאות בעולמות הרוח הגבוהים ממלא אותי התלהבות וסקרנות

מחשבות על התמזגות עם האחד שאהבתי ממלאות בי תשוקה

מחשבות על דברים אסורים במקומות שאין להם כניסה או שאומרים שאי אפשר ממלאות אותי בדחף לפרוץ את כל המחסומים

מחשבות על הבחירות של ילדי ממלאות אותי בגאווה – גם בהם בדרכם העצמאית – וגם בי בעוצמה הפנימית שלי להעיז להיות מי שאני באמת ולשחרר אותם ואותי מהתפקיד של הורה אחראי שחושב שזה תתפקיד שלו להיות אחראי על בחירות ילדיו. זה לא.

מחשבות על הרגע שבו מסה של תודעה כוללת מכירה ומוקירה את תרומתי להתפתחות ממלאת אותי בהתרגשות . הפנטזיה של לראות אותי על גג העולם, לדמיין אותי מופיעה על במות העולם הגדול מדברת תודעה ממלאות אותי כמיהה לממשן

מחשבות על אנוש שאוכל יום אחד להניח ראשי על חזהו ולחוש פעימות לב אנושי שאוהב אותי ממלאות אותי באשליות ובתחושת שלווה בו זמנית

בורות, אטימות, נוקשות תפיסתית , אנשים עם ראש בקיר, עוורים שרואים רק חומר ממלאים אותי בבוז

שונות ומוזרות ממלא אותי חמלה ואהבנה

כנות ויושר ממלאים אותי באמת – היא הכל עבורי

חוקים מפגרים של ממסד ממלאים אותי זעם

דברים שאני רוצה לעשות ולא יכולה ממלאים אותי תסכול

כשאני חשה שאני חייבת להתחבר לאדמה אז אוכל שאני אוהבת ממלא אותי יופי : גלידה, מיצי פירות, רביולי בטטה, המבורגר, שניצל, פיצה , ושוקולד. הרבה שוקולד. בעצם שוקולד אף פעם לא ימלא אותי מספיק. תמיד ארצה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.