שמיים וארץ

צמד המילים שמים וארץ מופיע לרוב בביטוי " הבדל שמיים וארץ " שמדגיש את הפער התהומי בניהם. אני כאן כדי להדגיש את החיבור ושת"פ התאומי בניהם. קבלו חומר למחשבה: ביטוי שמחבר את האדמה (חומר) לאוויר (מחשבה):

השמיים הם שמכתיבים את התוכן- תמליל טכסט התסריט  בתואם לתוכנית הגבוהה הכוללת. הארץ היא שמבצעת את התוכנית הלכה למעשה, בתואם לתסריט. אנשי האוויר מתכנתים את תוכנת ההפעלה ואנשי האדמה  מוציאים אותה לפועל לאוויר העולם- הם המבצעים- מממשים את הבנות הרוח בחומר.

השמיים מורידים הבנה לארץ מה למה עם מי ואיך לממש.
הארץ מעלה לשמיים את תוצרי ההתנסות: הבנות – תובנות מתהליך המימוש

נקודת החיבור בין שמיים וארץ היא זו שבה אנחנו מבינים ברוח (שמיים)  – איך להתנהל בחומר(ארץ) : בתבונה (אוויר) ביעילות (אש) ובשת"פ (מים)

יסוד האוויר  אחראי לתת הבנה, להנגיש מידע שיעזור לנו למקד את הבחירות שהכי מדוייקות לנו בתואם לתסריט הצפוי שנבחר עוד לפני שנולדנו ונחתם מראש  . האדמה  אחראית להגשים  את זכות הבחירה – הרשות הנתונה – רק לגבי  איך לממש את מה שכבר כתוב.

הבחירה החופשית שמימשנו עוד לפני שירדנו והתגלמנו לגוף פיזי,  לא באמת היתה חופשית שלנו אלא זו היתה בחירה מכוונת . איך נדע לבחור מה נכון לנו? אז זהו, שאנחנו לא יכולים באמת לדעת… זה הכל ניחושים, ניסוי וטעיה , תהיה . גם המקור , שהועיד לנו את הייעוד והכתיב את נוסחת הניסוי שהתחייבנו לבצע – גם הוא לא יודע את תוצאות השערת הניסוי במעבדת החומר. ככל שנבין יותר מי אנחנו ומה המהות האנרגטית שמניעה את הבחירות שלנו, יהיה לנו קל יותר לנחש נכון-מתוך חיבור לחושים הפנימיים.

פחות חומר = יותר רוח

שום דבר בעולם החלום הארצי איננו בחינם.לכל בחירה יש מחיר. ככל שאנחנו מכניסים לחיינו יותר אדמה,כך יש פחות מקום לאוויר. ככל שאנחנו סוחבים על עצמנו יותר חומר- נכסים,חפצים,רכוש ומעמיסים על גופנו הפיזי יותר אוכל , כך יש לנו פחות מרחב אוויר לנשימה – אורך רוח לנשמה לפתח ולהתפתח תודעתית . ככל שדעתנו מוגבלת בתוך מסגרות ומגבלות עולם החומר, כך הפתח להתפתחות אווירית קטן יותר.

שתפ בין האוויר לאדמה הוא כזה 

כשאנחנו אוכלים מזון גשמי הגוף שלנו צורך הרבה אנרגיה כדי לעכל את האוכל, לסנן את העיקר ולהפריש את התפל : רעלים. מה העיקר? זה לא החומר הגשמי של האוכל -ההרכב הכימי שלו, אלא זו המשמהות שאנחנו בוחרים לתת לו .  כמה שהאדמה איטית, לפעמים כדי לעכל הבנה לוקח יותר זמן ויותר אנרגיה מאשר לקיבה שלנו לעכל מזון.  נדמה לנו שרוב האנרגיה מושקעת בלעכל את החומר אבל מה שבאמת קורה זה  שהגוף מתעייף כדי שנלך לישון ובזמן שינה הילד הפנימי יכול לעכל את ההבנותו לעשות תהליך עיבוד המידע בתודעה

אותו הדבר כשאנחנו מוציאים הרבה אנרגיה על פעילות גופנית או כל עשייה פיזית מאומצת. הגוף מתעייף באיזהשהוא שלב ועוצר לנוח כדי שהתודעה תוכל לעכל את ההתנסות, לעבד את המידע ולהפיק התובנות  מתהליכי הלמידה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.