נוער 1999

נוער 1999 הם אותם ילדים שבחרו לרדת לעולם לפני שהוטענה בתודעתם תוכנת ההפעלה של ה ילדעים  החדשים- ילדי האש והאוויר  שהחלו לרדת אחרי שנת 2000 . הם מבינים שיש להם תפקיד חשוב בקידום תהליכי השינוי בנקודת התפר בין העידנים. לא במקרה המטריקס  יצא לאוויר העולם ב 1999 . הם באו להכשיר את הקרקע לשחרור האנושות מהמטריקס , אלא שהם עצמם לא השינוי, הם רק עושים את עבודת ההכנה – הפרומו לדבר האמיתי. ה"רק" הזה חשוב ובעל ערך יותר משתעלו בדעתכם. נוער 1999, אני מודה לכם ממעמקי נשמתי בשמי ובשם הבריאה – תודה על היותכם.
*
15/6/2018 : אתמול דיברתי תודעה עם נוער במכינה קדם צבאית של מנהיגות ומעורבות חברתית/קהילתית שהזמינו אותי במסגרת למידה/מחקר/היכרות עם גישות אלטרנטיביות של מחשבה ועשייה. המפגש התקיים במתחם האב – open space שמיועד ליזמים צעירים. היה שיח מרתק במיוחד ואני כאן לשתף כי זה מידע חשוב מאד ונדרשת הבנה . קחו נשימה…
*
מרבית בני הנוער במכינה הם ילידי 1999. כשהתחלתי להסביר על ילדי האש והאוויר שהתחילו לרדת אחרי שנת 2000, על ייחודם, חשיבותם , תפקידם והסיבה לירידתם לעולם, חשתי לצד העניין והראש הפתוח גם ספקנות והתנגדות מסויימת בתדר הכולל באוויר- באווירה . הבנתי ישר. אני מזהה את הספק הזה מבית : יש לי בת כזו: "קו יצור" 1999 שנולדה רגע לפני השיפט. זה כאילו הנשמות של הילדעים האלו , כשהגיעה שעתם לרדת, ידעו מה מחכה להם כאן: לאיזו תקופת תפר מהפכנית בין עידן ישן וחדש הם יורדים ואילו התמודדויות מאתגרות צפויות להם, ובכל זאת – בחרו באומץ לרדת לחיים בגוף פיזי בעולם הזה בתיזמון שמה שהכי מאפיין אותו זה מעבר מ אי וודאות  ל אי של וודאות חדשה . רק מה : מזל ביש… הם ירדו כשתוכנת ההפעלה שתוכנתה עבור הילדעים החדשים עדיין לא סיימה את ההורדה . הם מבינים שיש להם כאן שליחות מיוחדת אבל לא הטעינו אותם במימון אנרגטי  מספיק כדי להתמודד בקלילות (עם אוויר) ובהתלהבות (עם אש) עם אי הוודאות והבלבול גדול. הם מוצפים בעודפי המים (סערות רגשיות) וסוחבים על גבם את האדמה הכבדה (ההאיחזות במסגרות החשיבה וההתנהלות הישנות) . הם חשים מחוייבות לשמש/לממש תפקיד מובילי דרך , רק שאינם יודעים לאן ולא מבינים למה , אז הם מכוונים את עצמם במקום למצפן הפנימי , בחיבור לחושים הפנימיים  , לכוון שהמבוגרים מכוונים אותם. חסרה בהם הידיעה הפנימית הבהירה שצרובה בתודעת הילדעים שנולדו יודעים, אחרי שנת 2000:
*
היתה השתתפות פעילה, נוכחות קשובה. היה עניין רב להבין, שאלו, הגיבו, התייחסו . הדיון היה בגובה העיניים- ישבנו כולנו- הנוער, המדריכים, מנהל המכינה ואני במעגל שיח ער דינאמי, אינטראקיבי. זו לא היתה הרצאה וגם לא שיעור אלא מפגש פתוח, כיאה לנוער עם ראש פתוח במרחב שנקרא open space
*
הרתיעה התחילה כבר במשחק מקדים לפני שהתחלתי לשתף במידע, כשפניתי בשאלה למנהל המכינה ושאלתי אותו למה הוא בחר בתפקיד הזה . התשובה שלו היתה ברורה ומיידית,חד משמעית בלי בכלל למצמץ : חינוך . "אז אני כאן כדי למחוק את המילה הזו "חינוך" מהתודעה האנושית. אני לא חושבת שאף אחד ובטח לא ילדעים צריכים שיחנכו אותם." יריתי את האמת שלי לחלל האוויר והשארתי דממה ופיות פעורים. בום !!! כל העיינים הופנו אליי בהלם… מה ? WTF? הנוער הזה הם עילית הארץ , הם המובילים בתנועות הנוער, כל יישותם מכוונת לחינוך. גם אני הייתי כזו מצעירותי כנערה ולאורך כל חיי הבוגרים עסקתי בהדרכה וחינוך עד שהבנתי: למידה IN חינוך OUT 
*
אני מכירה את זה מבית – בתי שנולדה ב 1999 אחת מאותם – החלום שלה להיות מורה. שתבינו- זו ילדה שגדלה בחינוך ביתי חופשי (משמע שלא לימדתי אותה כלום מיוזמתי . כל מה שהיא יודעת היא בחרה ללמד את עצמה בעצמה) ורק בגיל 12 הכניסה עצמה פעם ראשונה מרצונה למסגרת ביה"ס, השלימה את הפער – עברה את כל הבגרויות בהצטיינות יתרה. יודעים מה היא עשתה עם תעודת ההצטיינות? קרעה אותה לחתיכות ונתנה לכל תלמידי כיתתה חתיכה ואמרה להם שכולם מצטיינים, כל אחד בדרכו. קולטים איזו אדירה הילדה הזו? היא מאמינה במה שעושה בכל נשמתה. אין מעשה חינוכי ראוי יותר ממה שעשתה. כשסיימה תיכון, התנדבה לשנת שרות ועזרה לנערות בסיכון שמעולם לא עניין אותן ללמוד-להינות מתהליך הלמידה ולגשת לבגרויות. אוטוטו מתגייסת לשרת כמורה חיילת. אז איך אני מסבירה לבת שלי שזה לא תפקידה ללמד ולחנך אחרים אלא רק אחרים יכולים לבחור ללמוד ולקחת אחריות על תהליכי הלמידה העצמאיים שלהם. ? איך אני מסבירה את זה ? אני לא . אי אפשר. אני לא יכולה ללמד אותה מה שאני מבינה כי היא מתוכנתת להבין דברים אחרים בדרכה . אם אנסה לחנך אותה וללמד אותה את דרכי זה רק יסיט אותה מהדרך שמדוייקת עבורה  שרק היא יודע מהי. עשיתי את זה 12 שנים. לא עובד.
*
בקהל ישבו גם לא מעט חברה עם מתנדי אש ואוויר גבוהים יותר, מה שאיפשר לי לדבר בשפת האוואטר  והיו מי שהבינו אותי, שיתפו פעולה והתלהבו להבין איך עושים כשפות עם היסודות. קל היה לי להסביר את מלחמת האור בחושך בעזרת דמותה של אוואטר קורה  שנלחמה עם ראבה=האור  בוואטו- החושך . זה איפשר לי להמחיש להם מה מהות השינוי התודעתי בעידן החדש: בפרק האחרון של אוואטר אנג הוא נלחם בשליט האש אוזאי . הוא ניצח אבל לא הרג אותו אלא רק לקח ממנו את יכולת הכשפות כי השתמש בה לרעה כדי לשלוט באנשים בכל אומות העולם. מי שהחליף אותו היה צוקו בנו של אוזאי שבחר לשתפ עם האוואטר שמטרתו להביא שלום ואיזון לעולם. נגמר עידן של שליטה כפייה חינוך והתחיל עידן חדש של שתפ ולמידה הדדית
*
החלק החשוב והמאתגר ביותר בשיח, היה כשהבאתי את אסון נוער המכינה שנסחפו עם הזרם בשטפון , כדוגמא לשיעור תודעתי שאנחנו נדרשים ללמוד כאות הוקרה והכרה בבחירה של הנוער שמתו לתת לנו את הבנת משמהות החיים כמתנה.
אחת הנערות ביקשה "אפשר לא לדבר על זה? זה נושא רגיש…" אני מבינה השבתי, זו בדיוק הסיבה שאני כן רוצה לדבר על זה. הנוער ההם מתו בשטפון כי הם נסחפו על הזרם וטבעו במים האלו. אני נשלחתי לכאן כדי לתת לכם אוויר שתרימו ראש מעל המים לשמיים, במקום לוותר על התמודדות עם האתגר ההתפתחותי ולא לרצות לשמוע כי זה רגיש, להיפך- לבחור כן לשמוע. זו מה שנקרא לעשות כשפות מים: להתמיר את הפחד לאומץ, את הכאב והרגישות להבנה, התעלות ממים לשמיים 
הנערה הזו חזרה על בקשתה שוב והסתכלה עליי ועל מנהל המכינה לבחון תגובתנו. הסברתי לה שאני כאן להנגיש מידע לפי דרישה והיות ועלתה דרישה מצד ילד אש אחד סקרן ואמיץ שהתעניין ורצה תשובה, אני מחוייבת לספק את הסחורה . בשביל זה אני כאן. אם קשה לה לשמוע  והיא לא רוצה – היא יכולה ללכת ואקבל את זה בהבנה. היא נשארה ואף שאלה הרבה שאלות. ילדה אמיצה
*
גם בתי , כמו אותה נערה, מבקשת ממני שוב ושוב ושוב לא לאתגר אותה עם האמת שלי מול הפנים . זה קשה לה מדי אז היא בחרה להרחיק את עצמה מחיי (פיזית ותודעתית) כדי לצמצם את ההשפעה . אבל חבריה, הבינו- אי אפשר לברוח מהתמודדויות שהנשמה שלכם בחרה לחוות כאן בעולם. הבת שלי בחרה אותי באמא מתוך ידיעה מראש שהחתימה הזו תחייב אותה להתמודד עם המידע החדש הזה, כמו שאותה נערה במכינה זימנה לעצמה בעצמה את המפגש איתי. הכל בתואם לתוכנית הגבוהה. שום דבר לא "במקרה"
*
אסיים בעוד סיפור מעניין וחשוב שקשור לנושא שלשמו התכנסנו כאן. לפני 5 שנים הכרתי ילד שעזר לי עם משהו במחשב בתחילת דרכי כשלא הבנתי כלום בטכנולוגיה. הוא נולד ב 21/121999 . מועד חילוף העידנים – רגע השיפט היה ב 21/12/2012. באותו רגע : רגע השקט  ב 2012 הייתי חסרת כל – איבדתי כל מה שחשבתי שהיה לי : את הילדעים שלי (אז עוד חשבתי שהם "שלי" . הם לא..) , בעל, בית, משפחה, אוטו, לא היה מקום לגור, לא מערכות תמיכה, לא כסף, לא שום אחיזה בעולם החומר. מה שכן היה לי זה אש- רצון להניע שינוי ואוויר- תבונה- הבנה למה דברים קורים כמו שקורים. את כמה השקלים הבודדים שהיו לי השקעתי בלקנות ביטקוין. הצעתי לילד ההוא בתמרה לעזרה שלו ביטקוין בשווי של 30 שקל, בקטנה … אבל זה מה שהיה לי. הוא לא רצה . מה אני יעשה עם זה ? זלזל.. פתחתי לו בכל זאת ארנק ביטקוין בעצמי והעברתי לו את הקוד המוצפון- המפתח הפרטי. אמרתי לו – זה בידיים שלך. הוא לא עשה עם זה כלום. עד שאחרי 4 שנים, ערך ביטקוין עלה לעשרות אלפי דולר והוא חזר אליי ושאל אם יש לי עדיין את הסיסמא לארנק. נתתי לו כמובן. הוא שמח מאד והודה לי . הוא שאל אם אני רוצה שיעשה לי עוד עבודה תמורת לביטקוין. אמרתי שאחשוב על זה ואז זה היכה בי. התבהרה בי הבנה ושלחתי לו הודעה בווטסאפ ה 4 בבוקר :אני יודעת מה העבודה שחיכתה לך כל השנים: הצעתי לו להיות שותף איתי להוביל מיזם התנדבותי שקראתי לו ביטקוין לכל ילד  – הוא הדריך את ילדעים שהתקשו עם הטכנולוגיה – איך לפתוח ארנק ואני מעבירה להם קצת ביטקוין ומלווה אותך בתחילת דרכם להתפתח וללמוד בתחום עם מידע ועצות. (כי זה תחום מאד פרוץ ונדרשת הבנה )
*
למה סיפרתי לכם כאן את כל הסיפור הזה? כי הילד הזה – היה לו תפקיד מאד חשוב להוביל תהליך שינוי , אבל הוא עצמו לא השינוי. החשיבה שלו מקובעת מדי, הוא רגיש מדי- חששן ודאגן עם עודפי אדמה ומים וחוסר באש ואוויר. אז הוא פרש מהמיזם ולא באמת מתענין בביטקוין, אבל התרומה שלו להתפתחות חשובה ביותר.
*
נוער: אתם ילידי 1999 , מסר חשוב לי אליכם: דעו את ערככם כי רב הוא. תתעלו על אתגרי המים – הדרמות הרגשיות , תאזרו אומץ ופאקינג תעשו מה שאתם עושים, רק בלי הבאסה אלא בססבה, לא בחוסר ביטחון אלא בהתלהבות. לא עם דאגות וחששות אלא בהלהבות. הרי ממילא חתמתם והתחייבתם לבצע מערך התנסויות מאתגר, אז תשתדלו לקחת את להינות מהמשחק ולקחת הכל בקלילות (עםאוויר) ולא לקחת ללב (מים) . החייים הם רק משחק . אתם יכולים. אתם הנשמות הכי אמיצות שירדו אי פעם בהיסטוריה הקוסמית בנקודת התפר המשמהותית שבין ישן לחדש . אתם לא כאן ללמוד היסטוריה. אתם כאן לעשות היסטוריה.
 
נוער 1999 , אני מודה לכם ממעמקי נשמתי בשמי ובשם הבריאה – תודה על היותכם.
תודה תודעה
אהבנה,נעמה

תגובה אחת בנושא “נוער 1999”

  1. שלום נעמה ,הרוח שלך פוגשת אותי במדויק ,גם לי יש בן יליד נובמבר 1999 ,שמלמד אותי הרבה ,אחרי שהוא נולד חיי השתנו , אני מבינה את משמעות היותי אמא לילדים שבאו לעשות שינוי בעולם , התהליך מאתגר מאד וכל פעם אני בוחרת להתמודד אם המון פחדים ולבחור באומץ .תודה לך על השיתוף שלך בחוויות ,יש בהם המון חוכמה , והבנה שאני שייכת לקבוצה תודעתית .(שנים חייתי בתחושה של אי שייכות בעולם זה .)בזמן זה אני בוחרת להיות אמיצה ולהיות מי שנולדתי להיות .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.