טיוטה: עריכת סיפורים

              הנני – שעת סיפור

1

נתינה וקבלה – הד שהחיים מחזירים לנו

איש וילדו הקטן טיילו יחדיו ביער,

לפתע מעד הילד ועיקם את רגלו.

"איי" צעק הילד בכאב.

"איי" ענה לו קול מן ההרים.

הילד שהקול הפתיעו, הסתקרן וקרא "מי זה"?

הקול ענה לו "מי זה"?

מאוכזב ומעוצבן מכך שלא קיבל תשובה צעק הבן:

"פחדן! מי אתה?!"                                                                                  הקול ענה לו "פחדן! מי אתה?!"

הביט הבן באביו בתמיהה ושאל : " אבא, מה קורה כאן?"

"שים לב ", השיב לו האב וצעק : "אני אוהב אותך!"

"אני אוהב אותך!" השיב לו הקול מבלי להתמהמה.

"אתה נהדר!"…."אתה נהדר!" השיב הקול.

הבן שהיה מופתע מכל העניין, עדיין לא ממש הבין מה קורה.

הסביר לו האב:

אנשים נוהגים לכנות תופעה זו כ'הד',

אבל למען האמת יש לכנותה "החיים".

החיים תמיד מעניקים לך חזרה מה שאתה מעניק להם.

החיים הם מראה של פעולותייך. רוצה אהבה? תן אהבה!

רוצה שאנשים יהיו מבינים וסבלנים יותר כלפייך? היה מבין

וסלחן יותר בעצמך. חוק טבע זה חל בכל מישורי חיינו.

התנהלות חיינו אינה מקרית.

2

אחריות אישית

זהו סיפור על ארבעה אנשים: כולם, מישהו, כל אחד, ואף אחד .

פעם אחת היה תפקיד מאד חשוב ובקשו מכולם לעשותו.

לכולם היה ברור שמישהו יעשה זאת אבל… אף אחד לא עשה זאת.

מישהו כעס על כך, כי זה היה תפקיד של כולם.

ולכולם היה רושם שכל אחד יכול לעשות זאת, אבל..

אף אחד לא ידע שזה לא יעשה על ידי כולם.

קח אחריות ועשה מה שאתה

רוצה שייעשה, במקום לצפות מאחרים ולהיות תלוי בהם.

3

הטוב והרע שבתוכנו

אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים                   וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם .                                      הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה וצרות העין,                העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית…                                                          הזאב השני הוא זאב האהבה, ההבנה, החמלה, החיוך, האושר, התקווה,             התמיכה, הצחוק, החיבה….                                                                             שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא?                                                       ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו…

בחן בכל מחשבה, בכל פעולה , בכל בחירה, בכל מקום וזמן  במה                  להשקיע את האנרגיות שלך.

4

פרידה מהישן כדי לקבל את החדש

מורה חכם טייל עם תלמידו ביער, הגיעו השניים לצריף דל, בו גרה משפחה ענייה.   החכם שאל את אב המשפחה : "כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד ללא מקורות   עבודה באזור?"  ענה לו האיש : "יש לנו פרה קטנה שמניבה כל יום כמה ליטר חלב." החכם ברך את המשפחה לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה עליו:        "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום ודחוף אותה !"                                 התלמיד המבועת התנגד למורו  וניסה להניעו מבקשתו, הרי הפרה היא אמצעי       המחייה היחיד של אותה משפחה חסרת כל, אבל החכם לא ענה לו והלך משם.     התלמיד הממושמע ביצע את פקודת מורו .                                                        כעבור מספר שנים, אכול רגשות חרטה, החליט הצעיר לחזור למקום כדי            להתוודות בפני המשפחה ולעזור לה. כשהתקרב ראה שהסביבה השתנתה:            העצים פרחו, הבית היה יפה והילדים שיחקו בחצר. הצעיר שיבח את אב              המשפחה ושאל: "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? "                                            האיש השיב לו בהתלהבות: "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה,               ומאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות               שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן. ככה הצלחנו להגיע להישגים שהנך רואה".

לעיתים אנו נאחזים במוכר והידוע גם אם הוא מגביל אותנו מלפתח את הפוטנציאל הטמון בנו ונוטים להסתפק במה שהדבר הקטן מייצר עבורנו. בכך אנו מנציחים מצב של בינוניות ומשמרים תלות בעבר במקום להיפתח למחר .

איננו צריכים לחכות לחכם אחר שיפטור אותנו ממגבלותינו. כעת העת לקחת 100% אחריות על בחירותינו.

5

סבלנות >  למה  נבון  לא למהר להסיק מסקנות.

זוג קשישים חגג את יום נישואיהם ה 60. לרגל האירוע, הלכו לבית הספר בו למדו נכנסו לכיתה שלהם ומצאו את השולחן בו ישבו יחד, היכן שעדיין רשום מה שהוא חרט לה בילדות – "אני אוהב אותך!"                                                                          בדרכם הביתה, רכב משוריין עבר לידם ונפל ממנו שק עם שטרות, הישר לרגליהם. הסבא טען שיש להחזיר את השק לבעליו, אבל הסבתא התעקשה ש"כל המוצא שומר". בבית הם ספרו את הכסף, וגילו שברשותם מיליון וחצי שקל. הסבתא החביאה את השק בעליית הגג. למחרת שני קציני משטרה סרקו את האזור, בחיפושם אחר הכסף,דפקו על דלתם של הזוג, ושאלו אם מצאו אתמול שק כסף. האישה מיד ענתה: "לא".         לעומתה, מצפונו של האיש הציק לו, והוא אמר לשוטרים: "היא משקרת, זה בעליית הגג" האישה התעצבנה, ואמרה לשוטרים: "אל תאמינו לו, הוא סנילי!!!"…                  השוטרים פנו אליו והחלו לתחקר: "ספר את הסיפור, סבא, מההתחלה",                "טוב", הוא אמר והתחיל לספר: "אתמול, כשחזרנו מבית הספר…",                      השוטר הסתכל על חברו מגלגל בעיניו ואמר: "עזוב, בוא נלך מכאן…"

כשממהרים בפזיזות להסיק מסקנות, לא רואים את התמונה כולה.                    "איננו רואים את הדברים כמו שהם, אנחנו רואים את הדברים כמו שאנחנו"…       גם אם נראה לך שהבנת הכול וגם אם נראה לך שמיותר עוד להקשיב לשני,              כי אתה בטוח במה שיאמר חכה…צפויות לך הפתעות.

6

תבונה של ילד צעיר

מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן           פתרון.  העביר ימים ולילות במעבדתו  למצוא תשובות לספקותיו.

יום אחד, בנו בן ה-7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו.          המדען, לא רצה שהילד יפריע לו , חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו. הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, נתן לילד גליל נייר דבק, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? הנה לך העולם לתקן לבד". המדען חשב שלילד יקחו ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר  מכן, כבר שמע את בנו:  "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל".                                     האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!!  הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו:  "איך הצלחת?"                               "אבא", אמר לו הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כשתלשת את הדף   מן החוברת, ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי את העולם לתקן,     ניסיתי ללא הצלחה. אז נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל    החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי     לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם…

את המציאות הגשמית לא ניתן לשנות אבל את תודעתך כן. אחרי שתעשה שינוי תודעתי ,ישתנה גם העולם סביבך.

7

מסע , מסה ומשא שאנו סוחבים על גבנו בדרך

שני נזירים, מאסטר ותלמידו, יצאו במסע ארוך ממנזר אחד לבקר במנזר השני:        הרבו בהליכה, המעיטו בשינה, במזון ובדיבור. ביום השלישי של המסע הגיעו  לנהר שוצף, שעל גדתו עמדה אישה צעירה, לבושה בבגדי כלולות שביקשה עזרתם בחציית הנהר. "אינני רוצה להרטיב את בגדי כלולותיי" אמרה, "התוכל לשאתי  בזרועותיך?" התלמיד רצה לסרב בשם רבו, אבל לפני שהספיק לומר מילה, הסכים המאסטר         לשאת אותה, הרים את האישה על כתפיו, וחצה איתה את הנהר.                       התלמיד הביט במאסטר שלו וכדרכם של נזירים שתק.

חלפו שלושה ימים נוספים של הליכה ודממה מעיקה בניהם, עצר התלמיד ואמר:       "זהו, אני לא יכול להמשיך ! אני לא יכול להבין איך עשית את זה ?!                             איך נשאת אישה על כתפיך?"

חייך המאסטר אל תלמידו ואמר לו: "עוד רחוקה דרכך אל התובנה".

"מה קשורה התובנה שלי לאישה?" שאל התלמיד.

"התובנה היא מה שמבדיל ביני לבינך", אמר לו המאסטר, "אני הרמתי את האישה        על כתפי ונשאתי אותה במשך שלוש דקות מצד אחד של הנהר אל הצד השני –        כשהגענו לגדה הורדתי אותה מכתפי ושכחתי אותה….אתה לעומת זאת ממשיך      לשאת אותה כבר שלושה ימים…"

משא שמעמיס עלינו, מוטב  להשאיר מאחור. איננו צריכים לשאת על כתפינו עבר שאיננו תורם להתפתחותנו בהווה ולחיינו העתידיים. הבט למחר במקום לעבר

8

שק הפחמים – מה שנותנים זה מה שמקבלים

יום אחד נכנס ילד לביתו בועט ברצפה עצבני . אביו ניסה להבין מה קרה,                אך בנו   בשלו – כועס ורותח מזעם "‏אני מתפוצץ!" – צעק,‏ "שמוליק הזה               הוא מה-זה מעצבן!!‏‏ השפיל אותי מול כל החברים שלי‏. נמאס לי ממנו,                    אני מאחל לו שיקבל את כל הרע שבעולם!‏                                                                                                  האב, איש פשוט אך מלא חכמת חיים,‏ הקשיב לדברי בנו, ניגש לפינת הגינה         ו‏הביא משם שק פחם, הוציא מהארון חולצה לבנה, תלה אותה על חבל הכביסה, והציע לו: "‏אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? דמיין שזהו שמוליק         וזרוק עליו את הפחמים שבשק בכוח, בעוצמה, בכעס, עד הפחם האחרון"

הילד החל במשחק הנקמה שלו.‏ זרק את הפחמים על החולצה במרץ.            כשסיים, שאל אותו אביו: "‏בני, ‏איך אתה מרגיש עכשיו?"                                                     "‏התעייפתי קצת" – אמר אוּרִי – "אבל אני שמח‏ שהצלחתי לפגוע                    בחולצה עם חלק מהפחמים!".                                                                                             האב לקח את ידו ואמר

: "‏בוא,‏ אני רוצה להראות לך משהו".                               הוא העמיד אותו אל מול המראה הגדולה  ואוּרִי נבהל כשראה את עצמו.                הוא היה שחור כולו. אמר לו אביו: "‏כפי שאתה יכול לראות, ‏הפחמים                שזרקת אמנם לכלכו מעט את החולצה הלבנה,‏ אבל שים לב – ‏ אתה            התלכלכת הרבה יותר.‏

כשמאחלים למישהו דברים רעים, זה חוזר אלינו ומכפיל את עצמו.                    ככל שננסה לקלקל למישהו את החיים, השאריות והלכלוך יהפכו                     להיות חלק מאתנו.

9

חוכמה, שגעון ומנהיגות של עדר

מלך חכם ורב עצמה משל בעיר קטנה. באותה עיר הייתה באר שמימיה                 צוננים, זכים וטהורים , והרוו את צמא כל התושבים.                                                        לילה אחד, כשכולם ישנו, הגיעה לעיר מכשפה והרעילה את הבאר.                           היא טפטפה לתוכה 7  טיפות  שיקוי ולחשה: "כל מי שישתה מהמים                     האלה- יהפך למשוגע".                                                                                                   למחרת  שתו כל תושבי העיר ממימי הבאר המורעלים, חוץ מהמלך                      ומראש לשכתו –  וכפי שקיללה המכשפה, כולם יצאו מדעתם והשתגעו.                                           המלך ניסה לדבר עם אנשי עירו ולהחזיר להם את שפיותם, אבל שום                       דבר לא עזר. אחרי כמה ימים התחילו כולם להתלחש מאחורי גבו ואמרו:               "תראו, המלך שלנו בכלל לא מתנהג כמונו. הוא כנראה השתגע לגמרי.                    אנחנו לא יכולים להיות נתינים של משוגע! בואו נסלק אותו מכס המלוכה!"                                                                                 אלא שעוד באותו ערב שתו גם המלך וראש לשכתו ממי הבאר, ומיד                    השתגעו גם הם. תושבי העיר שמחו שמחה גדולה ומיהרו לארגן חגיגות                    ענק לכבוד המלך וראש לשכתו, שסוף סוף, חזרה אליהם בינתם.

חוכמה מסתמכת על ידע המקובל ע"פ דעת הרוב,

תבונה משמעה לפעול מתוך שיקול דעת עצמאי ולא להשוות עצמך לעדר.

10

חלב שנשפך ולמידה מטעויות

פרופסור ידוע שהוביל פריצות דרך מדעיות, נשאל מה לדעתו הביא אותו להיות כל כך יצירתי? מאיפה מגיעה החשיבה המקורית שלו?                                                     כך ענה: כשהיה בן 3, ניסה לאחוז בבקבוק חלב מפלסטיק. הבקבוק נפל, וכל החלב נשפך על הרצפה. הוא נבהל ובכה, אך אמא שלו , במקום להטיף לו מוסר, לצעוק ולהענישו,אמרה לו: "איזה באלגן יפה עשית! מעולם לא ראיתי שלולית חלב כל כך יפה! אתה רוצה לשחק קצת בשלולית לפני שננקה אותה?" וחייכה.                                 הילד כמובן שמח מאוד לגלות שהוא לא נענש ושיחק קצת בשלולית ואז אמו שאלה:    "איך אתה מציע שננקה את החלב? עם ספוג, מגב או מגבת נייר? מה אתה מעדיף?"  הילד בחר בספוג ויחד ניקו את השלולית. האם לקחה בידיה את בקבוק החלב הריק, ואמרה: "עכשיו, מה שאנחנו צריכים ללמוד זה להחזיק את הבקבוק מבלי לשפוך את התכולה שלו. בוא נצא החוצה, לחצר. נמלא את הבקבוק במים, ונתאמן!"                   יצאו השניים, והילד למד שאם הוא מחזיק עם שתי ידיו הקטנות בצוואר הבקבוק,   התכולה לא נשפכת! תגלית מדהימה!                                                          הפרופסור עוד סיפר שכך גדלה אותו אמו והבין שהמסר המשמעותי בחיים האקדמיים שאפשר לו לגלות כזו יצירתיות שלו נטוע ברגע שבו הוא הבין שמותר לו לטעות.

אין באמת טעויות. כל התנסות תורמת להתפתחות. גם כשיש נזק. גם כשהחלב נשפך .  כל זמן שאתה למד את השיעור שלך, זה בסדר שניסוי לא עובד לך, שתיאוריה מופרכת. בסך הכול גילית עוד דרך שמשהו לא עובד.

11

הכל לטובה, אתגרים מקדמים למטרה

הניצול היחיד מאוניה שנטרפה בים, נסחף עם הזרם והושלך על חופו של אי בודד.       הוא התפלל לאלוהים שיציל אותו, וכל יום סרק את האופק.                                  תשוש, רעב ופצוע, הוא הצליח לבנות לעצמו צריף קטן, מעצים שנסחפו לחוף,            שיהיה לו מחסה מחיות טורפות. הוא הכניס לצריף את מעט חפציו שהיטלטלו             אתו בים. זה היה כל רכושו בעולם.                                                                   באחד הימים, כאשר יצא מצריפו והלך ליער לחפש מזון, פרצה דלקה וכילתה               את הצריף. להבות האש התפשטו ואיימו לשרוף את כל היער. עשן שחור היתמר      אל-על. גנח האיש בצער וכאב, ופנה בכעס לאלוהים:                                             "איך, איך יכולת לעשות לי את זה ? איך אתה מביא עלי אסון אחר אסון?"           למחרת, בבוקר מוקדם, קם משנתו במערה סמוכה, לשמע רעש מנועים                     של ספינה מתקרבת שבאה כדי להציל אותו.                                                                       "איך ידעתם שאני כאן?" שאל את מושיעיו.                                                           ענו לו : "ראינו את סימני האש והעשן ששיגרת אלינו…"

לא תמיד אנו מסוגלים לראות את התמונה כולה, ומהמקום הצר ממנו אנו           מתבוננים לעיתים המצב נראה קשה ומייאש. במצבים כאלה זכרו,                            שכל מה שקורה- לטובתנו, גם אם אנחנו לא רואים את זה באותו הרגע.                       זה רק ענין של זמן עד שניווכח באפשרות חדשה שמובילה קדימה, למקום                חדש וטוב יותר….

12

ילדעים נולדים יודעים לשחרר

ילדה קטנה ואביה חצו נהר. האב פחד מעט וביקש מבתו: "בבקשה תחזיקי את          היד שלי כדי שלא תפלי לנהר". הילדה השיבה: "לא, אבא. תחזיק אתה ביד שלי".                   "מה ההבדל?" שאל האבא המבולבל.                                                                  "יש הבדל גדול", ענתה הילדה, "אם אני אחזיק בידך ומשהו יקרה לי, רוב הסיכויים שאעזוב את ידך. אבל אם אתה תחזיק את היד שלי, אני יודעת בוודאות שלא            משנה מה יקרה, אתה לעולם לא תעזוב את ידי".

הורים: שחררו אחיזתכם בילדעים, הם נולדים יודעים, אפשרו להם מרחב חופש למידה מהתנסויות אישיות באופן עצמאי. למדו מהם  להרפות מהאחיזה בחומר וברגש כדי להגמיש את דפוסי מחשבתכם בהתאם לנסיבות משתנות.

13

התעלות של חמור חכם

יום אחד חמורו של איכר נפל לתוך בור ובכה בקול מעורר רחמים במשך שעות.    האיכר חשב מה לעשות  ולבסוף החליט שהחיה כבר זקנה וגם ככה צריך לכסות      את הבור בכל מקרה. לא היה כל טעם להציל את החמור.                                      זימן האיכר את כל שכניו לבוא ולעזור לו. תפסו כולם אתי חפירה והחלו לגרוף        אדמה, דשן, לתוך הבור. בתחילה, החמור הבין מה קורה ובכה בקולות נוראיים,         אלא שאז, לתדהמת כולם נרגע לפתע החמור.                                                                                            כעבור כמה שכבות של אדמה האיכר הביט היטב ונדהם ממה שראה.                        עם כל תוספת של עפר שפגעה בגבו, החמור התנער ועלה צעד למעלה.                          שכניו של האיכר המשיכו לגרוף אדמה על גבי החמור, וזה התנער ועלה עוד צעד.           עד מהרה, כולם היו המומים מהחמור שעלה למעלה ופתח בריצה!

הבחירה אם להישאר תקוע בתחתית ולהיות תלוי בחסדי אחרים היא שלנו.      מכל מצב אפשר לצאת כשבוחרים לקחת אחריות.

14

מחשבות המגבילות את תנועתנו (מתחת כתבתי גרסת סיפור..)

(ילד הלך לקרקס וראה פיל ענק קשור למוט קטן באמצעות חבל, רק עומד שם. תהה הילד מדוע הפיל כל כך ממושמע ולא משתחרר מהמוט בעזרת החוזק והמסה העצומים שלו. אז סיפרו לו את הסיפור הזה: פעם הפיל היה צעיר מאוד, והוא היה כך קשור למוט. באופן טבעי, הוא לא אהב את היותו קשור וניסה להימלט, אבל אף שניסה בכל יכולתו, החבל והמוט היו חזקים מדי בשבילו עד שלבסוף התייאש. מאוחר יותר, כשהוא גדל, הפיל עדיין האמין שהוא לא יכול להימלט מהחבל, ונשאר עומד שם בלי לזוז, למרות העובדה שהוא היה יכול להשתחרר בקלות.)

הפיל והציפור –

ציפור סקרנית נכנסה לאוהל של קרקס נודד וצפתה במופע.

בין המשתתפים הופיע פיל עצום ממדים שרקד על שתי רגליים וכיבה

בדיוק רב חישוק בוער בהתזת מים. עם סיום המופע נקשר בחבל

למוט קטן ולא זז. הציפור התקשתה להבין כיצד הפיל הגדול

כה ממושמע ולא משתחרר בעזרת החוזק שלו.

"אדון פיל", שאלה הציפור, "מדוע אינך מתנתק מהמוט?!"

הביט אליה הפיל בעיניים עייפות, נאנח והשיב, "כשהייתי צעיר

ניסיתי בכל כוחי להשתחרר ולהימלט. במשך ימים רבים נאבקתי בחבל

ובמוט, אך פעם אחר פעם נוכחתי לדעת שאינני מסוגל להביס

את המוט והחבל, עד שהתייאשתי ומאז הפסקתי לנסות".

הציפור מיאנה למשמע אוזניה, "ראה, אני יכולה לעזור לך

ולפרום במקור שלי את החבל. הדבר ימשך שעה ארוכה, אך

אתה פיל יקר וחזק, אם תנסה כעת תיווכח שברגע אחד תוכל לעקור

את המוט ממקומו, זה שנותר כפי שהוא מאז היית פיל קטן…

אפילו האוהל כולו לא יעמוד בדרכך…לו רק תבחר להאמין בעצמך".

לנו כבני אדם יש משימות שונות שניסינו לבצע כשהיינו צעירים יותר ולא הצלחנו ואנו עדיין מאמינים שאיננו יכולים לעשות אותן. אבל בניגוד לפיל, יש לנו מספיק תבונה כדי להשכיל לשנות את תבניות המחשבה הישנות בהתאם לנסיבות ולהאמין ביכולתנו לעשות מה שבוער בנשמתנו.

15

אל תמהר להסיק מסקנות

ילדה קטנה וחמודה אחזה בשתי ידיה שני תפוחים עסיסיים.                                  אמה, ניגשה אליה וביקשה ממנה בעדינות ובחיוך: "מתוקה שלי, בבקשה                 תוכלי לחלוק איתי תפוח אחד?                                                                         הילדה התבוננה באמה כמה רגעים ולבסוף, נגסה מהתפוח הראשון ומיד                     גם נגסה מהתפוח השני.                                                                                     האם הרגישה איך החיוך על פניה נמוג וניסתה להסתיר מבתה את אכזבתה            ואז… הילדה הקטנה פנתה לאמה, הגישה לה את אחד מהתפוחים                    הנגוסים ואמרה: "אמא, הנה לך, התפוח הזה יותר מתוק".                                                              לא משנה מי אתה, כמה ניסיון חיים יש לך, תלמד לדחות ביקורת. תן לאחרים את האפשרות להסביר את עצמם. מה שאתה רואה, זו לא בהכרח המציאות.

16

לעשות, לא לנסות

"זן מאסטר סן-סאי הפיל את המניפה לרצפה.                                                           "נסה להרים את המניפה ולהחזירה אלי", אמר לתלמיד,                                               התלמיד הרים את המניפה מהרצפה והגיש אותה למורה שהפיל אותה שוב.                    "ביקשתי ממך לנסות להרים את המניפה. נסה שוב".                                                  התלמיד הרים את המניפה ומסר אותה למורה שהפיל אותה שוב.                                  "רק תנסה להרים אותה", אמר סאן-סאי, והתלמיד הרים והחזיר,                               כך במשך שש פעמים. התלמיד היה נבוך, הוא הבין שהמורה מצפה                        ממנו למשהו אחר ושיש כוונה נסתרת מאחורי כל התרגיל הזה, אבל לא                    הבין מה עליו לעשות. הסיטואציה החלה להיות מביכה ומעיקה כשלפתע              הבריקה במוחו תשובה: המורה לא אומר לי להרים את המניפה אלא רק               "לנסות" להרים אותה, אבל כיצד אפשר רק לנסות? או שאני מרים אותה                     או שלא…הפעם התלמיד כבר החליט שלא התכופף להרימה.                                               "איך אפשר רק לנסות להרים את המניפה?", הוא שאל, "או שארים או שלא".          "יופי", ענה המורה,  "זה בדיוק מה שאתה עושה כאן כבר שלוש שנים.                      מנסה לעשות מדיטציה. או שאתה חותך את המחשבות או שאתה לא,                     אבל תפסיק לנסות".

מחשבותייך בוראות. אם רצונך להצליח, כוונן עצמך להצלחה והימנע           מלהשתמש במילה ניסיון.ן

17

ילד מבין :מוטב להיות חכם מאשר צודק

ילד קטן לבוש בגדים בלויים נכנס למספרה. מיד לוחש הספר ללקוח שלו:              "תראה איזה ילד טיפש זה, שים לב ואני מוכיח לך".                                                הספר לוקח שטר של עשרים שקלים ביד אחת, ומטבע של 5 שקלים בידו             השנייה, קורא לילד ושואל אותו: "איזה מהם אתה רוצה?".                                                הילד בוחר ב-5 השקלים ויוצא בריצה מהמספרה.                                             "אמרתי לך", אומר הספר ללקוח, "כל יום אותו דבר, הילד פשוט לא חכם"…           כשיצא הלקוח מהמספרה, פגש בילד יושב להנאתו על ספסל ומלקק גלידה.           "תגיד", פנה לילד, "למה אתה בוחר תמיד במטבע ולא בשטר?"                               "מה אני פראייר?", השיב הילד, "ביום שאני אבחר בשטר, המשחק ייגמר.."

הילדעים נולדים יודעים שהחיים הם רק משחק ומייטיבים לשחק אותם בקלילות ויעילות, עם מחשבה וכוונה.

18

מחסרון ליתרון (הסיפור הזה ארוך מידיי….)

היה פעם אדם שהתפרנס מנשיאת כדי מים מהנהר אל בית מעסיקו. למעסיקו היה בית רחב ידיים והוא נזקק לכמות גדולה של מים להשקיית הגנים שהקיפו אותו ולצורכי בישול ורחצה. האיש נשא את המים מהנהר על גבי סל, שבשני קצותיו נתלו שני כדי חרס גדולים. מדי בוקר יצא אל הנהר עם הכדים הריקים ולהחזירם מלאים. כך עשה פעמים רבות במהלך היום. באחד הכדים היה סדק ומים טפטפו ממנו, ועד שהאיש סיים את הדרך הארוכה, מהנהר להבית, היו נותרים בכד רק מחצית מן המים. כך נמשך הדבר יום אחר יום.הכד השלם היה גאה בכך שמילא את משימתו בשלמות ,אך לעג לכד השני וביקר אותו: "עליך להתבייש בעצמך!" אמר לו, "מחצית ממימיך הולכים לאיבוד בכל פעם שאתה מביא מים מן הנהר!"הכד השני אכן חש עצמו מושפל ומבויש, על שלא עולה בידו למלא את תפקידו כראוי. בייחוד התבייש במראהו בעת שהאיש הביא אותו אל הנהר, שכן אז נשקפו אליו פניו הסדוקים מתוך המים והזכירו לו את חוסר שלמותו."צר לי", אמר לשואב המים, "אני מתבייש בעצמי."

"מדוע?" שאל האיש, "במה אתה מתבייש?"

"מזה שנים" השיב הכד, "לא עולה בידי למלא את יעודי. מחצית ממימי מטפטפים מן הסדק שבי, ואתה צריך להתאמץ יותר על מנת להשלים את החסר."שואב המים ניחם אותו: "כאשר נעבור בדרך", אמר לו "תן דעתך לשפעת הפרחים המלווה אותנו בדרכנו לאורך השביל."

"הפרחים אכן יפים מאוד" אמר הכד, "אך עדין אין בכך כדי להסיח את דעתי מכישלוני במילוי יעודי.""ידידי," אמר לו האיש, "לא ירדת לסוף דעתי. האם לא ראית שהפרחים צומחים רק בצד אחד של הדרך?

לא נעלם ממני דבר טפטופך, ויכולתי להחליפך בכד אחר, אך במקום זאת טמנתי זרעים בצד השביל, ואתה השקית אותם יום אחר יום, עד כי נבטו וצמחו ופרחו. כל יום, כאשר אני עושה את דרכי, אל הנהר וחזרה לבית, הם משמחים את לבי ונוסכים בי מרץ מחודש לעבודתי, ועל כך אני אסיר תודה לך.

כל אחד מאיתנו סדוק במקום כזה או אחר. אף אחד אינו מושלם !

הגדולה היא להכיר בסדק שלנו, ולבחור במקום להתעצב בגללו, למצוא את הדרך להפוך אותו מחסרון ליתרון.

19

גשרים –

באזור כפרי, גרו שני אחים בחוות סמוכות.  20 שנה חיו בשלווה

והרמוניה.  יום אחד התעורר בניהם ויכוח שהפך למשבר רציני,

שהוביל לחודשים של שתיקה ונתק. בוקר אחד , הופיע נגר בפתח

דלתו של האח הבכור ושאל אם זקוק הוא לעבודת נגרות.

"כן," השיב, "במקרה יש לי עבודה עבורך, הבט מעבר לנחל שבקצה

החווה. שם עומד אחי . עד לפני שבוע, מה שהפריד בין החווה שלו

ושלי היה שדה מרעה משותף. אולם הוא יצר מפרצון בין החוות שלנו.

ובכן, הוא אולי עשה זאת כדי להכעיס אותי במתכוון, אבל אני רוצה

להראות לו מי פה הבכור.

אתה רואה את ערימת הקרשים שליד האסם? אני רוצה שתתחיל

מייד לבנות לי גדר-עץ בגובה של שלושה מטרים, כדי שלא אאלץ

לראות אותו ואת החווה שלו".

"אני חושב שהבנתי את המצב" אמר הנגר והוסיף "אעשה עבודה

שתספק אותך".

ג'ון נסע  ליום סידורים שונים בעיר והנגר החל לעבוד במרץ.

כשג'ון חזר מנסיעתו, פער את עיניו, והיה חסר מילים. במקום גדר נגלה

לפניו גשר שמתוח מצד אחד של המפרצון עד צדו השני..

בעודו לוטש עיניים, ראה ג'ון את אחיו עומד בקצה הגשר מחייך.

"אתה באמת אדם מדהים, אחי, אם בנית גשר בינינו, אחרי כל המלים הקשות שהטחתי בך". שני האחים החלו לצעוד האחד לעבר השני, עד שנפגשו באמצע הגשר, לוחצים זה את ידו של זה, מחבקים איש את רעהו בחום.

כשהסתובבו אל הנגר ראו אותו אוסף את כליו ומניף את הארגז אל כתפו.

"היי! רגע, עצור! הישאר מספר ימים נוספים. יש לי עוד כמה פרויקטים שתוכל לעשות עבורי", צעק לעברו ג'ון. "הייתי שמח להישאר, אדוני", השיב לו הנגר, "אבל עלי לבנות עוד המון גשרים".

סיפורים של אורן:

1

הזדמנות ובחירה (גרסה מוכנה)

אדם עשיר שבצעירותו חי בעוני, בקר בעיירת הולדתו. כשזיהוהו

התושבים, התקשו להסתיר את הפתעתם מחזותו המהודרת, שהרי

ממש כמותם קבל הזדמנויות מעטות להצליח בחייו. החליט העשיר

להיטיב עם המקומיים ולהעניק להם מתנה. נעמד בכיכר הראשית,

פתח מזוודה והחל לחלק שטרות כסף לעוברים והשבים ההמומים.

גם למחרת המשיך העשיר במעשה נדיבותו והתושבים עטו עליו.

ביום השלישי הכיכר רחשה מהמון, עיני כולם נשאו בציפייה לגואלם

וכשזה הופיע, לאכזבת הסובבים מזוודתו הייתה ריקה. פנה העשיר לקהל והבטיח, "כל מי שיחזיר את כספי, יזכה בתמורה להאזין

לסיפור חיי, שערכו רב מהכסף שקיבלתם".

שקט השתרר ולאחריו החלו להישמע קולות אכזבה והעשיר הואשם

כמי שזרה חול בעיניהם. הכיכר התרוקנה, מלבד נער בבגדים בלויים

שפרוטה לא השאיר בכיסיו. כל הלילה גולל העשיר את סיפורו בפני

הנער וכשעלה הבוקר עזב את העיירה.

כעבור כמה שנים חזר העשיר לבקר בעיירה. כשראו אותו התושבים

התקבצו סביבו וסיפרו לו אודות הנער, שלימים נהייה לאמן מפורסם.

כשנשאל מה סיפר לנער השיב העשיר, "בגיל צעיר החלטתי לקחת

אחריות על חיי ולא לחיות עוד במצוקה. במסעותיי למדתי

שהזדמנויות לשינוי נכרות בחיינו בכל מצב. כשביקשתי את כספי

חזרה תמורת הקניין הרוחני שרציתי להעניק, בפני כולכם הונחה

אותה הצעה, אך בעוד ואתם בחרתם להאשימני, להתלונן ולהרגיש

מופסדים, הנער בחר למצוא בסיפורי הזדמנות ללמידה, לשינוי

בחייו ולזכות בתמורה גדולה בהרבה מכמה שטרות".

אנו האחראיים הבלעדיים לחיינו ובכל רגע טמונה הצעה ואפשרות

להתפתחות ולהשתנות אם רק בוחרים לראותה ככזאת.

2

נתינה וקבלה (גרסה מוכנה)

אב ובנו החליטו שלמשך עשרה ימים, יגלו נדיבות ויעניקו

בכל דרך שימצאו, במעשה או במילה לאדם קרוב או זר.

בערב לפני השינה חלקו בניהם את מעשי נתינתם מהיום

שחלף ותחושה של חמימות וסיפוק מלאה את שניהם.

שמח האב לראות את בנו נרתם ומוצא בכל יום דרכים

שונות לנתינה לאחרים.

בערב של היום העשירי מצא האב את בנו יושב מכונס

בעצמו על מיטתו, ראשו בין ברכיו וניכר בו שכעוס ומאוכזב.

הילד סיפר לאביו ששכח לגמרי ממשימתם המשותפת

ודווקא ביום האחרון לא תרם את חלקו. האב ניסה לעודד

את בנו ובקש שינסה לפשפש בזיכרונו אולי בכל זאת מבלי

משים לב, אמר מילה מעודדת לחבר או מצא דרך לחלוק

ולעזור. הבן המתוסכל אמץ את זכרונו אך לא העלה דבר.

שאל האב את בנו : "האם תאפשר לי לחבק אותך ולומר לך

עד כמה אני אוהב אותך וגאה בך?"

כשהתכנס הילד בין ידי אביו המחבקות אמר האב :

"ראה, ברגע זה ביצעת נתינה…כשאפשרת לי להעניק לך

את אהבתי ובעצם קבלתך נתת לי את הזכות לתת, שכן

קבלה ונתינה אחד הם…"

3

סימנים (גרסה מוכנה)

עם שובו מעבודתו מתרווח אלון בכורסתו הנוחה

שבסלון וצופה בשידורי כדורגל, המשחק האהוב עליו.

השחקנים המתרוצצים על המסך כמו חברים עבורו.

יום אחד כששב לביתו, גילה שעל הכורסא בסלון מפוזרים

צרכיה של יונה ולצדם מונח פרח. לאחר שהתאושש

מהמראה, החל בשצף קצף להבריש ולקרצף את מעללי

האורחת, רוטן על שנגזלו ממנו דקות ארוכות ממשחק

ששודר. כשנעלם הכתם לחלוטין, השליך את הפרח לפח

ולאחר מכן הצטנף בחציה היבש של הכורסא מול הטלוויזיה.

למחרת  שכח לגמרי מהמקרה ועל כן כה רבה הייתה

הפתעתו כשחזר מעבודתו ומצא שהיונה שוב ביקרה

בביתו. כתם נוסף התנוסס על כורסתו ולצדו פרח כביום

האתמול. בחמת זעם שפשף נקה ומרק, קלל את היונה על

שהעזה לשבש את חייו. כשנחה דעתו ממאמציו, השליך את

הפרח מהחלון, התיישב בפיסוק רחב והתמסר למסך.

בבוקר, לפני שיצא לעבודתו סגר את כל חלונות הבית להבטיח

שמא היונה תעז לנסות לבקרו. בערב, כשנכנס לביתו הציץ

בזהירות בחן סביב את הסלון ואז נשם לרווחה שהבין שהיונה

כמובן לא נכנסה. מרוצה התיישב על הכורסא הנקייה, הדליק

את מכשיר הטלוויזיה, אלא שאז נח מבטו על חלון הסלון.

מחוצה לו מוטלת הייתה היונה ללא רוח חיים ובפיה פרח…

סימנים נשלחים אלינו כדי להאיר דרכנו כשאנו סוטים מן

התסריט, שוקעים לאזור נוחיות שלא משרת אותנו או

כשאנו ניצבים בפני תפניות בחיינו. אנו נבחין בהם רק ברגע

שנבחר לא להתעלם מראותם ונבין את פשרם.

4

הדב והקוף

דב צעיר חיפש סעודה לבטנו הרעבה, נתקל בקוף רזה והחל

לרדוף אחריו. הקוף נמלט בזריזות מפני הדב המגושם, טיפס

אל צמרתו של עץ אגוזים והציץ משם. נענע הדב את העץ בתקווה

שהקוף ייפול מטה היישר לכפיו.

ליפף הקוף זנבו סביב ענף, מאן ליפול כפרי בשל לרעבתן שמתחתיו.

הדב הזיז, ניער ומשך בכל כוחו את העץ, אך למורת רוחו כל שנפלו

היו אגוזים על פדחתו. נעמד הדב למרגלות העץ, מבטו רושף ואיים

על הקוף שעוד ינגוס לו בזנב.

הקוף גרד בראשו חשב וחשב עד שלפתע עלה רעיון בין אוזניו.

הציע לדב שיפצח עבורו אגוזים עד שזה ישבע ובתמורה יעזוב

אותו במנוחה. הדב נהם בבוז, אמר שאין על מה לדבר,

הבטיח שמהעץ לא יזוז ועינו פקוחה להמתין לשעת כושר ראויה.

חלפו יומיים והדב לא מש ממקומו אף לרגע. כה עיקש היה, שאפילו

כשכבשה דשנה חלפה בסמוך לעץ, ויתר על הרעיון לזלול ארוחה

בטוחה, שמא ינצל הקוף הדקיק את הרגע ויטוס משם כמו חץ.

בכל בוקר הציע הקוף עסקת חליפין, אך הדב לבו כאבן ודעתו כהר

לא ניתן להזיז, המשיך לזעזע את העץ בחמת זעם אך את עצמו רק

יותר הרגיז. עבר שבוע וגופו נחלש ממאמץ ומרעב עד שלבסוף

נכנע לעייפות ונרדם. כשפקח את עיניו גילה שהקוף כבר לא שם.

שב הדב לביתו רעב ושפוף, סיפר לאמו על הקוף והבטיח שאם יתקל

בו שוב ילמד אותו כזה לקח את החצוף. הציעה האם לבנה להודות

לקוף על שיעור חשוב.

כששבויים תחת כעס ועקשנות אין חופש

לגמישות במחשבה ואז, גם כשנכרות בדרך הזדמנויות שלנו

מתאימות הן מתפספסות.

5

רואים אחרת (גרסה מוכנה)

שני ילדים שוכבים על גבם נושאים מבטם לעננים.

האחד מצביע ואומר, "תסתכל…פיל…".

"איפה?" שואל השני, מאמץ מבטו ומתקשה להבחין.

"שם, שם…", מצביע הראשון מנסה לצייר באצבעו,

"הנה האוזניים, החדק…".

חברו מתבונן מחפש ואז משיב, "אהה…זה בכלל קוף !".

מתחילים השניים להתווכח בלהט מי מבין שניהם

צודק ואיך זה שהאחד לא מצליח לראות את מה

שחברו רואה. כך נמשך הוויכוח עד שעובר בסביבה

חבר נוסף. השניים מזמינים אותו ושואלים, "תגיד,

מה אתה רואה שם?", מצביעים לכיוונו של הענן

המדובר. השלישי מסתכל ואז אומר בביטחון,

"כדאי שנסתלק, אני רואה ענן שתיכף יוריד מבול…".

אל תהייה בטוח שהצורה בה אתה רואה/תופס את

פני הדברים אחת היא לכולם. בעצם לכל אחד ואחת

יש זווית ראייה שונה, חושים ייחודיים ופרשנות משלו.

6

בשורות (גרסה מוכנה)

אב כינס את בני משפחתו ואמר : "שלוש בשורות בפי".

"תתחיל מהרעה", אמרה אשתו בעניים מודאגות.

"אין כזו", השיב האב.

"אז תתחיל מהפחות טובה", אמר הבכור.

"גם אין כזו", השיב האב.

קצרי רוח המתינו לשמוע את דבריו.

"הבשורה הראשונה", הכריז האב, "היא, שקיבלתי הצעת

קידום בעבודה והובטחה לי משכורת שמנה…".

"אוי נהדר…", ספקה כפיה אשתו והילדים החמיאו

לאביהם. האב הסה אותם ובקש להמשיך :

"אבל, סירבתי להיענות להצעה…"

"מה עשית???? למה???" קראו מופתעים.

האב בקש את הקשבתם והמשיך :

"הבשורה השנייה היא שהתפטרתי מעבודתי אחרי

עשרים שנה ולא אקבל דמי פיצויים".

דבריו של האב האהוב הכו בתדהמה ומבוכה

את בני משפחתו שנותרו המומים ורק בתו הצעירה

העזה לשאול בזהירות, "ומה הבשורה השלישית….?".

השיב האב : "לראשונה מזה שנים אינני יודע מה

אעשה מחר בבוקר, אך לא חשש בליבי מאי הידיעה, כי

עם שמחה והתרגשות מכך שקרוב אני מאי פעם לבחור

עיסוק שאוהב ואממש את עצמי".

כשקשובים לחושים הפנימיים לעיתים בחירותנו מעוררות

באחרים תמיהה אך יש לדבוק באמונתנו ובידיעה הפנימית

בדרך להגשמת ייעוד שיוביל אותנו לשלב הבא בהתפתחותנו

דבר שבדיעבד יתרום לסביבתנו גם אם היא איננה רואה זאת.

7

משתנים  (מוכן)

ילד אומר לאמו, "כשאהיה גדול אהיה אסטרונאוט !!

אני אגלה כוכבים חדשים ואפגוש חייזרים..".

אמו משיבה, "נפלא אם זה מה שתאהב ותעשה בשמחה".

למחרת הילד משנה דעתו ומחליט שיהיה כבאי.

"כן !! אני אלחם בשרפות, אציל אנשים ואהיה גיבור".

אמו אומרת, "נהדר, אם זה מה שתאהב ותעשה בשמחה".

חולף יום והילד אומר, "שיניתי את דעתי, אני בכלל

אהיה קוסם…אמלא אולמות, אעשה קסמים שידהימו

את העולם…". הילד משתלהב מלדמיין עצמו עומד על

הבמה וכשמבחין באמו מתמוגגת מהצד, הוא שואל

אותה : "ומה את מאחלת לי שאהיה?".

"מה שתבחר בני היקר, אך גם זכור : בני אדם משתנים

ובחירות שנעשות היום לא בהכרח נכונות לנו בזמן אחר,

כך שאם תיווכח שהעיסוק שתבחר כשתהיה 'גדול' כבר

לא יסב לך שמחה ואהבה, אני מאחלת שתחליפהו

במקצוע אחר באותה הקלילות כשם שאתה משנה את

דעתך היום ותצעד לדרך חדשה בלי להסס…".

החיים מבוססים על השתנות ועלינו להיות קשובים

לעצמנו, במידה ודבר מסוים איננו משרת אותנו יותר, אל

לנו להיצמד מתוך הרגל אלא לקבל בברכה את השינוי

8

הסיפור שמאחורי ההצלחה (מוכן)

אחד מבעלי חברת תאורה, שרווחיה עלו פלאים, הפתיע בביקור

את מנהל השיווק. "עבודתך הנהדרת מעוררת הדים בהנהלה",

אמר הבעלים והוסיף, "בטוחני שתשמח לשמוע שבקרוב תזכה

למענק מכובד".

מנהל השיווק חייך חיוך מאוזן לאוזן והודה למבקרו.

"אמור לי", התעניין הבעלים, "איך אתה מסביר את התנופה

בעבודתך? לקוחות שמכירים אותך מספרים שכאילו נולדת מחדש".

מנהל השיווק השיב ללא היסוס, "בזכות נגן האקורדיון שמנגן למטה

ברחוב!" והוסיף, "אם נהיה לרגע בשקט נוכל להאזין לו..".

שתקו השניים ומנגינת אקורדיון הגיעה לאוזניהם.

"אכן מנגינה יפה, אבל אינני מבין כיצד זה קשור לשאלה ששאלתי",

השתומם הבעלים.

מנהל השיווק חייך והסביר, "במהלך עבודתי במשרד נהגתי להאזין

לאקטואליה וחדשות ברדיו. לפני כחודשיים הגיע נגן האקורדיון

והתחיל לנגן למטה על המדרכה מחוץ לבניין, מאלה ששמים כובע

לכמה פרוטות…מאז שהוא הופיע, כיביתי את הרדיו כדי שהמנגינות

היפהפיות שלו יעלו ללא הפרעה מהמדרכה לתוך המשרד.

בזכותו נגמלתי מהדרמות החדשותיות וכיום אני מגיע לעבודה רגוע

ומלא מוטיבציה..".

הבעלים הודה למנהל השיווק, נפרד ממנו לשלום ושם פעמיו מטה

לרחוב. כשמצא את נגן האקורדיון, הקשיב ארוכות לנגינתו ורגע

לפני שעזב קד בראשו לאות תודה והניח צ'ק בתוך הכובע…

לכל אדם משמעות רבה וייעודים לו מספר, שהשלכתם ותרומתם במארג

האנושי לא ניתנת לכימות. אין אדם חשוב יותר או פחות, שכן כולנו שותפים

ומהותיים להתפתחות כוללת.

9

הדברים החשובים באמת –

בליבו של נווה מדבר צומח עץ נדיר, שפרותיו נחשבים כפרי גן               עדן ומחירם יקר מאוד. מרגע שנקטף הפרי יש לאוכלו תוך 24             שעות אחרת סר טעמו. לאחר מסע ארוך עלה בידיהם של שני           חברים למצוא את העץ המיוחל. קטפו השניים מפרותיו והחישו         צעדיהם לעברה של עיירה קרובה למכור את אוצרם. במהלך          הליכתם החלה לנשוב סערת חול וכשזו שכחה גילו שאבדה                דרכם במדבר. בעודם תוהים לאן יפנו, הבחינו בשני רוכבי

גמלים מתקרבים אליהם מכיוונים שונים. שמעו הרוכבים את             בקשתם ואז הציע האחד את עזרתו בתמורה לשליש מרווחיהם,           בעוד והרוכב השני הצביע על רגליו היחפות ובקש את נעליהם              ושתי יחידות מהפרי הטעים בתמורה לעזרתו.                               החברים לא חשבו פעמיים, הגישו את נעליהם ושני פירות לזר עם     הבקשה הצנועה, טפסו על גמלו ושמו פעמיהם עמו לעיירה.            בצהריים הגיעו לשפת מצוק ממנו נמתח גשר עשוי חבלים ושלבים         מעץ לעברה של העיירה המבוקשת. לאחר שהודו לבעל הגמל,        שהמשיך לדרכו, החלו לחצות את הגשר, אלא אז ברגע שכפות         רגליהם נגעו בעצי הגשר קפצו לאחור מהחום העז. כל אימת שניסו      לעלות על הגשר לא מסוגלים היו לשאת את המגע עם העצים         הלוהטים מהשרב המדברי. בלית ברירה נאלצו להמתין לרדת ערב          עד יתקרר הגשר ואז החלו לחצות בזהירות מגששים לאיטם דרכם    באפילה. כשהגיעו, לאכזבתם חשכה כסתה את העיירה הרדומה,            אף לא איש הסתובב ברחובות. מתוסכלים מכך שלמרות שכה קרובים להשלים את משימתם, אך יהא עליהם להמתין בסבלנות ליום        שלמחרת. עם אור ראשון פתחו את השקים וגילו שצבעו משתנה            ואם לא ייאכל הפרי במהרה ייאבד מטעמו. מעכלים את ההחמצה,      שאחרי כל תלאותיהם לא יזכו להרוויח הון מהפרי הנדיר שברשותם, התיישבו השניים והחלו לנגוס בפרי מתנחמים בטעמו המשובח…

אנו מוקפים גירויים והסחות בחיינו ובתבונה עלינו לזהות מהם          הדברים החשובים באמת להמשך דרכנו, גם אם הדבר אומר             שעלינו לוותר על מהוהים קורצים שמסיטים אותנו.

10

מדיטציית כדורגל

איש רוח מפורסם הגיע להרצות ולהדריך בכנס של תודעה

והתפתחות. במהלך סדנת מדיטציה הלך עם המשתתפים לצפות

בחבורת ילדים משחקת משחק כדור. היה זה יום חורפי, גשם טפטף

ומשתתפי הסדנא הצטנפו במעיליהם תחת מטריות, משתוממים

לפשר הבחירה מתבוננים בנערים המתרוצצים בין השלוליות.

כששבו לאולם הכנסים אחת המשתתפות הביעה פליאה על כך

שלא נעשה כלל תרגול מדיטטיבי במהלך הסדנא כמקובל.

המרצה השיב : "במשך כל השעה האחרונה ניצבו בפנינו לא מעט

הזדמנויות הן לתרגל והן לצפות במדיטציה…האם הרגשת זאת?"

והמרצה והוסיף :

"מדיטציה משמעותה בפשטות היא להיות נוכח ברגע, וככזאת היא

במיטבה כאשר נעשית במהלך החיים, בתוכם ולא לצדם.

כן, יכולנו להיתרם ממדיטציה כפי שנהוג לדמיין, אך זהו רק ביטוי

מסוים ורגעי של חיבור פנימה ולבריאה.

מקובל לחשוב שהמודטים המיומנים בעולם אלו היוגים היושבים

ישיבת לוטוס במערה…בעיניי אלו הם אותם ילדים שכה מרוכזים

בעשייתם ובמשחקם, לבדם או בקבוצה כלל לא מודעים להיותם

כאלו…ולא הגשם, הרעב או הרגע הבא אין ביכולתו להסיט אותם

ממיקודם. מסר מהותי בחווייתנו בעולם זה, להיות בכאן ועכשיו

פנויים להתפתחות, למידה, עשייה ולהנאה"

שאיפתנו היא לחיבור הרמוני בין החושים הפנימיים ולבין אלו

החיצוניים, וזה נעשה בתרגול מודעותי בכל רגע שמתהווה.

אנחנו פה בעולם הגשמי כדי להבין ברוח איך ליישם ולממש בחומר.

11. (להעתיק את העותק הזה)

לשחרר –

אספן יצירות אמנות התארח בבית אחיו הצעיר למשך שבועיים.

בערב הראשון להתארחותו, מצא האספן את אחיו גוהר על

הרצפה, שקוע ומרוכז מעל משטח עגול. כשהתקרב הביט

בעיון כיצד האח הצעיר נושף בעדינות רבה חול בצבעים שונים

דרך קונוס צר. האספן השתאה מכך שכל גרגר מצא מקומו

בדיוק רב בציור שהתהווה מעל המשטח.

האח הצעיר סיפר שמידי חודש הוא שוקד על מלאכתה של

יצירה חדשה וכעת הוא מצוי בשלבים הראשונים של הכנתה.

יום אחר יום נוכח האספן לראות כיצד גרגרי חול מתווספים,

נושקים אלו לאלו ונרקמים לפסיפס יפהפייה ומדויק לפרטיו

הקטנים. התפעם האספן מאורך הרוח והיצירתיות של אחיו

בתהליך היצירה המתמשך והביע את קוצר רוחו לחזות במוגמר.

חלף שבוע וכשסיים האח הצעיר את מלאכתו, הזמין את אחיו

להתרשם. הביטו השניים בפסיפס הצבעוני, "פשוט מהמם !

אני מכיר כמה אנשים שהיו מוציאים סכום נכבד על יצירה שכזו",

החמיא האספן ושאל, "היכן מתכוון אתה לשמור אותה?".

אחיו הצעיר השיב לו בחיוך, התכופף ובתנועה שלווה וארוכה

מחה את החול והעלים את יצירתו כלא הייתה.

המום ממעשה אחיו הזדעק, "למה… ??!!", התקשה האספן

להאמין למראה עיניו. השיב לו אחיו, "שחררתי אותה לדרכה

ועכשיו אני פנוי לרגע חדש ויצירה ללא כל תלות במה שכבר

חלף. פעולת המחיקה שהרעישה אותך, מסמלת עבורי

ומזכירה לי לוותר על הרצון להיאחז בכל מה שלא משרת אותי".

החיים מבוססים על השתנות והתפתחות, במשחקנו כאן אל

לנו למצוא בחפצים ובמה שאנו רוכשים עוגנים, שכן הם

מעכבים אותנו ומסרבלים את התנהלותנו ולא עליהם יש

להטיל את יהבנו.

12.

חשבון פשוט (גרסה מוכנה)

אמו של ילד שהתקשה בלמידת לוח הכפל, התייאשה

מניסיונותיה הכושלים לעזור לבנה. הילד כלל לא מרוכז,

התבלבל בספרות, ספר באצבעותיו ועסוק היה בניחושים.

הזמינה האם מורה פרטי שיעלה את בנה על דרך המלך.

בשיעור הראשון, נדדו מחשבותיו של הילד, רגליו זזו

בחוסר נחת וכבר שהצליח מעט להתמקד, מוסיקה

שבקעה מחלון בית השכנים הסיטה את תשומת לבו, כל

גופו זז מצד לצד ואת ישבנו התקשה להצמיד לכסא.

בסיום השיעור הרגיע המורה את האם המודאגת,

"בנך מוכשר ביותר, התרשמתי מאוד מיכולותיו

ומשוכנע אני שצפויה לו הצלחה בהמשך".

שמחה האם לשמוע את הדברים, עם כי מעט

הופתעה והודתה למורה על שמפיח בה תקווה.

במהלך השיעור השני מתוך חדרו של הילד נשמעו

צלילי מוסיקה. האם המשתוממת לפשר המתרחש

התקשתה להתאפק והתפרצה פנימה כדי לגלות

שבמקום לשבת וללמוד עם מורהו, בנה רוקד לו מאושר,

מניע גופו בחינניות לרקע מוסיקה קצבית בעוד והמורה

הפרטי מעודד אותו בתיפוף על הברכיים.

"מה אתם עושים ???"  צעקה האם הנסערת.

המורה ענה : "גבירתי היקרה, בנך עוד ידע את לוח הכפל,

בזאת אני משוכנע, אך מה שחשוב עוד יותר זה שהעולם

ידע עד כמה בנך רקדן מופלא…"

מוטב שנמקד את מרצנו על העצמת חוזקותינו וכשרוננו

הייחודים לנו ולא לנסות  לטרוח לתקן או לחזק את מה שלא

בנטייתנו הטבעית , דבר שמסיט אותנו ממשחקנו הקליל.

13.

מחוץ לקופסא (גרסת 6.5)

ילד שגידל מספר חרגולים בקופסא, שכח יום אחד את הקופסא

בחצר ביתו כשהמכסה נותר מעט פתוח. צעיר החרגולים הסתקרן

ושאל את חבריו שנחו בעצלתיים: "מהיכן מגיעה אלומת האור?".

השיבו לו : "מהבחוץ".

"מהבחוץ…? מה יש שם בבחוץ?", הסתקרן הצעיר.

ענו לו, "איננו ממש זוכרים ויודעים, אך מאוד לא ברור שם ומסוכן".

החרגול הצעיר שנדהם מהעובדה שיש מקום אחר מלבד הקופסא

בה הוא חי, החליט לברר מה יש בבחוץ. הוא החל לנתר בכל כוחו

בעוד וחבריו מנסים להניעו ולהפחידו מהבחוץ. לאחר מספר

ניסיונות הצליח להיעלם מעיני חבריו ההמומים.

כעבור כמה שעות, שב נסער לחבריו וקרא בקול מפתח הקופסא :

"אתם חייבים לצאת…הבחוץ נפלא! משתנה! מלא באפשרויות!

למדתי על עצמי בשעתיים דברים שלא ידעתי במשך כל זמן שהותי בקופסא". ענו חבריו : "עזוב, טוב לנו בקופסא…אנו מקבלים

מההוא שם למעלה – אוכל, שתייה, מקום בטוח לישון…             התרגלנו לחיות בחוסר דאגה וללא מאמץ".

ענה הצעיר : "אך אינכם מתפתחים בתוך הקופסא, נעשיתם

עצלנים ואפילו כוח לקפוץ כבר אין לכם…שכחתם מי אתם".

"אבל איך נסתדר בבחוץ?", שאלו.

"אל תחששו מחוסר הידיעה, תסמכו על עצמכם ! יש לכם כל

מה שדרוש כדי להצליח. תוך כדי תנועה תעוררו את החושים

שהזנחתם", זעק הצעיר והוסיף , "אנחנו שייכים לבחוץ !".

בעוד והחרגול הצעיר מנסה לשכנעם גשם החל לטפטף

ולחרגולים לא היה מחסה להסתתר. בלית ברירה החלו

לנתר מנסים לצאת מהקופסא. קפיצותיהם היו נטולות כח

והטיפות

הרשו לעצמכם להיזכר מי אתם באמת ומה האיכויות המיוחדות

שאיתן נכנסתם לקופסא שהשכיחה ועמעמה את הידיעה את

מקומכם האמיתי.

14.

לוותר ולהרוויח

ילד שחלם להיות קוסם, הקדיש מכל מרצו וזמנו לפתח כישורי קוסמות. הילד שהיה מעט מגושם, התקשה לבצע תרגילי זריזות ולהטוטנות ולא אחת נחל אכזבה. אביו של הילד החליט לחזק ולהעצים את בנו. בביתם היה אקווריום עם שלושה דגים, האב הניח צנצנת מים בסמוך ואמר : "הנה לך תרגיל שיכול לשפר את זריזות ידיך, נסה לתפוס את הדגים ולהעבירם לצנצנת המים". הבן נגש בהתלהבות למשימה, הכניס ידו והחל במרדף עיקש אחר הדגים החמקניים. לאחר שעה ארוכה שלושת הדגים הוכנסו לצנצנת. כשסיים את משימתו מתנשף ממאמצו, גילה שחולצתו רטובה כהוגן והרצפה מוצפת בשלוליות. האב מילא במים את האקווריום שהתרוקן, השיב את הדגים לתוכם ואמר : "עכשיו, תחשוב בבקשה מהי הדרך המהירה עבורך לתפוס את הדגים בידיך, מבלי להירטב ולהשפריץ מים". הילד חשב כמה רגעים ואז החל לרוקן בזהירות את מי האקווריום לצנצנת. כשבאקווריום נותרו מעט מים, הצליח בקלות יתרה לתפוס את הדגים. החמיא האב לילדו החכם ואמר, "שים לב, כשהשתמשת בזריזותך, שאיננה מתכונותיך הבולטות, התאמצת כהוגן במשך זמן רב, נרטבת כולך ומי האקווריום נשפכו…

אך כשהשתמשת בתבונתך תפסת במהירות את הדגים מבלי לבזבז אנרגיה ומים…". האב חייך בחום לבנו והוסיף, "יתכן ויום אחד תהיה קוסם, אך לשם כך תאלץ להשקיע מאמץ עצום שהשלכותיו עלולות להשפיע 'ולהתיז' על כל ההתנהלות בחייך… אך יתכן שאם תבחר לכוון את מרצך לדבר שיביא לידי ביטוי את סגולותיך, אתה תנהל את חייך בקלילות ובהצלחה וכך גם סביבתך תהנה מכישוריך".                                                                     לעתים עלינו לוותר על חלומות ומאוויים שאינם חלק מבמת המשחק שלנו ועלולים לשבש את התנהלות חיינו ובמקום זאת יש לדייק את בחירותנו שתואמות את כישורנו הייחודיים וכך חיינו יתנהלו ביתר הרמוניה ובקלילות.

15.

ההבדל בין להסתכל ולראות

בעלת חנות מכולת הבחינה בנער לבוש סחבות מסתיר

לחמנייה תחת חולצתו ויוצא חרש מהחנות בלי לשלם.

האישה הנרעשת קראה לבעלה, "ראית את זה ?!".

השיב לה, "זה כבר כמה ימים שהוא מגיע ולוקח בכל בוקר

לחמנייה אחת..".

"לוקח ?! גונב !!", זעמה האישה, "היום גונב לחמנייה מחר

מכונית ! אסור שזאת נרשה !".

"הניחי לזה יקירתי, לא נרגיש בחסרונה של לחמנייה..",

חייך הבעל בסלחנות והוסיף, "הריח המשגע של הלחמניות

מעביר את הנער הרעב על דעתו…תגלי חמלה".

"בטח מגיע מהשכונה הנוראית שמעבר לכביש", סננה האישה

והחמיצה פניה. "יתכן", ענה הבעל, "אנשים חיים שם, מהיד

אל הפה…".

גם למחרת הופיע הנער והאישה רטנה על שאינם עוצרים את הגנב,

בעוד והבעל גונן על הנער העני שיצא מהחנות ולחמנייה אחת

באמתחתו. לאחר שהדבר חזר על עצמו, באחד הבקרים פקעה

סבלנות האישה וכשהנער התכוון לחמוק מהחנות, קמה לצאת

מאחורי הדלפק לתפוס את הגנב החוצפן וללמדו לקח.

בעלה מהר לעצור מבעדה והמתין עד שהנער יצא מהחנות.

אז, לקח את ידה והובילה מחוץ לחנותם. הביטו השניים אחריו

מתרחק עד שנעמד בכיכר, הוציא את הלחמנייה ובצע אותה לשניים.

חצי אחד אכל ברעבתנות ואת החצי השני פורר, פרס ידיו לצדדים

וכבמטה קסם החלו לנהור ציפורים צוהלות לאכול מכפות ידיו.

הבעל חייך לאשתו המופתעת ואמר, "ראי כמה אהבה וטוב בליבו,

מוכן לחלוק לחמנייה בודדת עם בעלי הכנף… עוד יגדל הנער ויועיל לסביבתו".

השאלה איננה על מה אתה מסתכל, כי עם מה אתה בוחר לראות.

כשבוחרים לראות את היש שבאחר נוצר גשר שמחבר בין בני אדם

כזה שמסיר שיפוטיות וביקורתיות, שאינם תורמים מאומה בהתנהלותנו.

אז גם מתגלים צדדיהם הנפלאים של הבריות סביבנו.

16.

משחקים בחיים –

שני איילים השתעשעו להם יחדיו התנגחו זה בזה.

השניים היו ידועים בכוחם הרב ואהבו להפגין את

עוצמתם וכך קרה, שמה שהחל כמשחק גלש למאבק

עיקש ורציני שבסופו הסתבכו קרניהם אחוזות זו בזו.

האיילים החלו להטיח האשמות הדדיות באחריות למצב

הביש אליו נקלעו, תוך שהם מאמצים גופם להיחלץ

מהסבך, אך להיפרד לא הצליחו. כעסם היה ה רב עד

שפסקו מלהחליף ביניהם מילה. חלפו יומיים והאיילים

נותרו כלואים זה בזה, מעת לעת עוד ניסו בכוחם

המתמעט והולך להתנער אחד מהשני, אך רק נחלו

אכזבה. ביום השלישי רעבונם כה הציק עד שאחד

העז לשבור את השתיקה, "אני רעב…", הוא כונן.

"גם אני.." הסכים השני והוסיף, "בשמחה הייתי אוכל

אותך כעת..". גיחכו השניים מההלצה, דבר שהפיג

את המתח בניהם ובין השניים נפתח שיח בו הגיעו להסכמה

שיהא עליהם בהקדם למצוא מזון ולשם כך דרוש שיתוף

פעולה. האיילים החלו להתקדם לאיטם כשהאחד הולך

לאחור והשני נגרר אחריו. לאחר הליכה מייגעת הגיעו לפינת

ירק ומיד פצחו בניסיון משותף להגיע עם פיהם לעשב המיוחל.

כעבור שעה ארוכה שבה קערו וקמרו את גבם, מתחו את איבריהם

ככל יכולתם, כל שהצליחו היה לדלות עלים בודדים. מצבם המגוחך והמתסכל הצליח לעורר בם געגועי צחוק, שהפכו לצחוק מתגלגל שנשמע בכל רחבי הקניון סביבם. צחקו וצחקו האיילים, דמעות

נקוו בעיניהם כלל לא שמו ליבם שקרניהם החליקו ונפרדו…

כשמשחקים את החיים בגישה של צחוק וקלילות , האתגרים בחיינו מסתדרים מאליהם ללא מאמץ, בטבעיות ופשטות.

17.

פחות שווה יותר –

איי שם ביער פרחה לה קבוצת פרחים, בניהם היה פרח יפהפה

וגבוה מעט מרוחק ושונה מחבריו. מעל הפרח המבודד התנשא עץ,

שאחד מעליו הגדולים חסה מעל לראשו. בכל פעם שירד גשם

גלשו הטיפות על העלה המגונן עד שזה היה מתכופף קמעה

מכובדן וממנו זלגו טיפות בודדות על הפרח, כמו השקה אותו.

לא אחת התלונן הפרח מדוע זה חבריו הגלויים, רווים נחת באין

מפריע מהגשם בעוד והוא פורח תחת אותו עלה מטריד.

יום אחד כשנמאס עליו הדבר פנה לידידו הג'ירף ובקש ממנו

לכרסם את העלה. כששמע את דברי הפרח, חשב מעט על

בקשתו ואז השיב שבארוחת הצהריים ידאג שהעניין יבוצע.

בצהריים, נעזר בשמש המסנוורת הסיט הג'ירף את העלה

כך שיראה כאילו אינו נמצא שם כבר. הפרח שלא יכול היה

להבחין במעשה, הודה לחברו והמתין בקוצר רוח לרדת גשם.

בערב החל לטפטף גשם והפרח כה מאושר היה, מקילוחי

המים ששטפו אותו מהרעננות הנלווית, אך בעודו מתרגש

החל הגשם להתחזק והפרח התקשה לעמוד בהצלפות

המים שנחתו עליו. האדמה נעשתה בוצית והפרח הרגיש

שעוד רגע טובע הוא. בקושי רב שרד את הלילה הגשום.

למחרת הופיע הג'ירף וראה כיצד ידידו ספוג חבטות המים

מנסה להתאושש, רועד ומתאמץ ליישר את גבעולו.

נגש הג'ירף והשיב את העלה המגונן למקומו ואמר לחברו,

"סיבה גבוהה מדוע העלה כך חוסה עליך. בניגוד לחברך

אינך זקוק למים כה רבים, זהו ייחודך, מתוך המעט הנך צומח

מלוא הדרך בדיוק כפי שנכון עבורך".

(במקור כתבתי את המשפט הבא שהעץ אומר אחרי זהו ייחודך "ונפלאות דרכי הבריאה כיצד הן דואגות לקיומנו בדיוק כפי שנכון לנו"..

הוא לא נכתב כמסר, אך לא רוצה שהוא יסיט מהמסר..מה אומרת?

18.

למצוא את הדרך –

להקת ציפורים נודדת עצרה בדרכה לנוח קמעה על עץ עתיק

יומין. לאחר זמן מה המשיכה הלהקה במסעה מלבד ציפור

אחת מותשת שנרדמה. כשפקחה את עיניה הסתכלה כה וכה

ולתדהמתה גלתה שחבריה נעלמו. מבוהלת התרוצצה

לא ידעה מה לעשות ולאיזה כיוון עליה לעוף כדי להדביק את

להקתה. עורב וינשוף שהבחינו בבלבולה נגשו אליה וכה אמר

לה העורב, "הקשיבי לי, כציפור אל ציפור וכמי שנחשב ככזה

שיכול להוציא כוחות קסם אל הפועל, אביא אותך מהחושך

אל האור. עלייך לעוף לכיוון הזה !" הצביע העורב בכנפו לכיוון

דרום מזרח. כחכח הינשוף בגרונו ופנה לציפור, "כמי שחושיו

הפנימיים כה מחודדים וחכמתו ידועה ברבים, הקשיבי לדבריי

ועופי לשם !", הצביע הינשוף לכיוון צפון מזרח.

הינשוף והעורב הסתלקו והותירו אותה מבולבלת לגמרי, לא

ידעה על מי מהם לסמוך. לפתע, שמעה הציפור את לחישתו

של העץ, "מיליוני ציפורים נחו על ענפיי, אני יודע דבר אחד

או שניים על מסלולי נדידתם". עיניה של הציפור אורו והעץ

המשיך, "שתי עצות לי אלייך ועלייך לבחור, האחת מבוססת

על ניסיוני האישי ובשנייה מצויה התשובה הנכונה עבורך".

"כמובן שאבחר בתשובה שנכונה עבורי", התרגשה הציפור.

"אם כך", אמר העץ, "תאלצי למצוא את המסלול בעצמך,

עם חושייך שלך – המצפן להמשך דרכך". כשראה שהציפור

מתמהמהת, הוסיף העץ, "האמיני בעצמך יקירתי, רק את

יודעת מה נכון לך". הציפור נשמה נשימה עמוקה, הודתה

לעץ ופרסה כנפיה. חלפה שנה והעץ העתיק כה היה הופתע

ושמח שהציפור שבה לבקרו, "נו, ספרי מה עלה בגורלך?!

מצאת את להקתך??".

"לא", השיבה הציפור, "לא מצאתי, הלכתי לאיבוד כמעט

והתייאשתי, אלא שאז מצאתי מישהו יקר ערך…את בן זוגי

פגשתי, שכמוני אבד את דרכו…".