הטקסט בפוסט הזה נכתב כהגיגים. הוא עלה לאוויר בתאריך 19 בדצמבר 2015 ללא הסבר תודעתי מדויק. הטקסט המצ"ב נכתב כטיוטה ללא פירוט הבנות ,אלא תיעוד מידע ראשוני גולמי בלבד. אין לראות בו פוסט ככל הפוסטים .
ניר מנוסי מתעד הבנות נפלאות מהסרט האחרון של מלחמת הכוכבים:
הצד האפל של החלום האמריקאי: מלחמת הכוכבים כמשל
"אידיאל נצחון הרוח על החומר זכה לביטוי המובהק ביותר בסצינה מכריעה, החותמת את הסדרה כולה. הסדרה מסתיימת כאשר דארת' ויידר הרשע מסיר את המסכה הרובוטית דמויית הגולגולת שלו, שבכל הסרטים הסתירה את פניו. ויידר, כך ידוע לנו, היה פעם אביר ג'דיי טוב-לב בשם אנאקין, אלא שהוא פותה בידי הצד האפל של "הכוח" והפך לרע. במהלך השנים, הוא התעוות לכדי יצור שחציו אדם וחציו מכונה, והמסכה שלו מתפקדת כמכונת-הנשמה. הסרת המסיכה מגלה לראשונה את פניו של אנאקין, פנים חיוורות ופצועות, אך טובות. אנאקין הגוסס מביע חרטה על כל מעשיו, ומת בזרועות הגיבור. המסר של כל הסדרה היה מקופל בסצינה הזו: מאחורי המכונה מסתתר אדם חי; מבעד למעטה הקר של החומר והטכנולוגיה יכולה להפציע מחדש הרוחניות האנושית הפנימית. והמסר הזה הועבר בעוצמה שלמלים אף פעם אין – עוצמה של דימוי: מסכת-רוע נופלת ומגלה פני-טוב.
המסר בנאלי, אך כאלו הן כל האמיתות הבסיסיות. לפני ימי התחכום והציניות, לפני שידעתי להבחין בין יופי לקיטש ובין מקור לפראפראזה, המסר הוטבע בי בעוצמה. מאותו רגע והלאה ידעתי, בידיעה גולמית ופנימית של ילד, שמשהו נוסף פועל בעולם. שמאחורי כל מה שאני רואה פרושה רשת של משמעות ואמת המקנה לעולם פשר. ידעתי ש"הכוח" קיים. באותו יום שראיתי את הסרט הראשון, התחלתי להתאמן כדי להיות אביר ג'דיי. הנחתי לפני את קופסאת הסיגריות של אבי, וניסיתי להרים אותה לאוויר בכוח המחשבה. לרגע, אני כמעט בטוח, היא קצת רעדה. עד היום מופיעים העולמות והדמויות של מלחמת הכוכבים בחלומות הלילה שלי.