טיוטה: יומן פראנה

23/9/2013

מחר שחף יגיע לחיות איתנו כאן בבית שינוי תודעתי , אחרי שסיים את תהליך 21 יום פראנה . גונתן לווינגסטון השחף מלווה אותי מימי נערותי. גם אני, כמותו , בחרתי לחזור לעולם החלום כדי ללמד תלמידים איך לעוף. אני עושה זאת היום כשאני מלמדת את מידעי תודעת העל בקורס וירטואלי. אני מלמדת איך להשתמש באש (הטכנולוגיה) ככלי להרחבת התודעה (אוויר) , עד שנבין שבאמת באמת, אין שם גבול. הכל אצלנו בראש. מתחיל ונגמר במילה אחת – בחירה. 

גם אני כמו גונתן לווינגסטון השחף, זכיתי כל חיי לחוות נידוי וזלזול ממי שיושבים על המזח בצפיפות ורק חולמים חלומות בלי להעיז לממש אותם, שזה לא רק הסביבה שבה גדלתי אלא רוב האנושות. תמיד ראו בי משוגעת, חייזרית על הכדור הלא נכון. היום אני יודעת שזה כן הכדור הנכון, ועכשיו, עכשיו זה הזמן הנכון עבורי לתת את מה שנועדתי לתת לעולם. 

רק היום כתב לי מישהו בתגובה לפוסט "שפע" באתר שינוי תודעתי שאני אשה הזויה. אז כן, אני נחשבת הזויה בעיני אנשים רבים אבל מה שחשוב הוא מה אני חושבת ובוחרת לראות בעיני רוחי ואיך אני מצליחה להוריד את ההבנות התודעתיות שלי לחיי החומר הארציים. 

כי בתכל"ס, זו תכלית קיומנו כאן: לייצר תכל"ס. לייצר מסקנות מתוצאות ההתנסות שלנו. 
ומה הניסוי שלי? אני משחקת באש, לוקחת סיכון מול הסיכוי.
אבל זה סיכון מחושב, כי יש בו הרבה אוויר=הבנה=אהבה. 

24/9/2013 – עבדתי פיזית מאד קשה בניקיון ועם הילדים, נסיעה באופניים ומאמץ פיזי בהכנת האוכל עבורם. לא התפתיתי. יש לי בחילה .

ב 20:00 מדדתי בדיקת סוכר – 78

25/9/2013– שחף מגיע לגור איתנו בבית שינוי תודעתי. אני משתפת אותו שגם אני התחלתי בתהליך לפני 10 ימים. כייף לדבר עם מישהו שמבין אותך. דיברנו הרבה. השיחה הפיזית הכי ארוכה  שדיברתי עם  אדם  בכל חיי נראה לי.

פרק ארבעים ושש: 'אשה צדיקה שלעולם אינה אוכלת'/ אוטוביוגרפי של יוגי – פאראמהנסה יוגננדה

"אמרי לי אמא, במו פיך – האם את חיה ללא אוכל?"

"זו אמת," היא שתקה לרגעים מספר, הערתה הבאה הראתה שנאבקה עם אריתמטיקה מנטלית. "מאז שהייתי בת שתים עשרה וארבעה חודשים ועד היום שאני בת שישים ושמונה – תקופה של יותר מחמישים ושש שנים – לא אכלתי ולא שתיתי."

"האם אינך מתפתה לאכול?"

"אם הייתי מרגישה תשוקה לאכול, אזי הייתי חייבת לאכול." בפשטות ועם זאת במלכותיות הציגה אמת מובנת מאליה זו, אמת הידועה היטב בעולם הסובב אחרי שלוש ארוחות ביום!

"אבל את כן אוכלת משהו!" טון דיבורי הביע גון של תוכחה.

"כמובן!" חייכה בהבנה מהירה.

"מזונך מגיע מהאנרגיות העדינות של האויר ואור החמה, ומעם הכוח הקוסמי שמטעין את גופך דרך המדולה אובלונגאטה."

(מה שאנו אוכלים זו קרינה, האוכל שלנו הוא כמות אנרגיה," ד"ר גיאו. ו. קרילה מקליוולנד אמר לקבוצה של אנשי רפואה ב17 למאי 1933 בממפיס. חלק מנאומו שוכתב כדלהלן:

"קרינה חשובה לכל זו, המשחררת זרמים חשמליים למעגלים החשמליים בגוף, למערכת העצבים, ניתנת לאוכל על ידי קרני השמש. אטומים, כפי שאומר ד"ר קרילה, הם מערכות סולריות. האטומים הם כלי הרכב המתמלאים בקרינה סולרית כמעיינות מתפתלים רבים. אטומים מלאים ללא ספור אלה נלקחים פנימה בצורה של אוכל. ברגע שהם בגוף האדם, כלי רכב מתוחים אלה, האטומים, נפרקים באבחומר (פרוטופלאסמה) של הגוף. הקרינה מספקת אנרגיה כימית חדשה, זרמים חשמליים חדשים. הגוף שלכם בנוי מאטומים מעין אלה." ד"ר קרילה אמר "גם השרירים שלכם, המוחות, אברי החושים כמו העיניים והאוזניים."

יום אחד מדענים יגלו איך האדם יכול לחיות באופן ישיר על אנרגיה סולרית. "כלורופיל הוא החומר היחיד הידוע היום שבאיזה שהוא אופן הוא בעל כוח לפעול כ'מלכודת אור השמש' " ל. וויליאם לוארנס כותב בניו יורק טיימס. "הוא 'תופס' את האנרגיה באור השמש ומאחסן אותה בצמח. בלי זאת לא היו יכולים להתקיים שום חיים. אנחנו מקבלים את האנרגיה שאנו זקוקים לה כדי לחיות מהאנרגיה הסולרית המאוכסנת בצמחים-אוכל שאנו אוכלים או בבשר החיות שאכלו את הצמחים. האנרגיה שאנו מפיקים מפחם או דלק היא אנרגיה סולרית שנלכדה על ידי הכלורופיל בחיי הצמח לפני מיליוני שנים. אנו חיים לפי השמש בעזרת התיווך של הכלורופיל."

"באבא יודע." שוב היא לא ערערה, מנהגה היה רך ולא תקיף.

"אמא, ספרי לי בבקשה על חייך המוקדמים. זה נושא בחובו ענין עמוק עבור כל הודו ואפילו בעבור אחינו ואחיותינו מעבר לימים."

גירי באלה שמה הצידה את הרגלה הצנוע, ונחה אל מצב של שיחה.

"כן יהיה." קולה היה נמוך וחזק. "נולדתי באיזור מיוער זה, בילדותי לא היה שום דבר יוצא דופן מלבד העובדה שהיה לי רעב שאין להשביעו.

"אורסתי כאשר הייתי כבת תשע.

"'ילדתי,' אמא חזרה והזהירה אותי, 'נסי לשלוט בתאווה שלך. כאשר יבוא יומך לגור עם זרים בבית בעלך, מה הם יחשבו עליך אם יומך מבוזבז רק על אוכל ולא שום דבר אחר?"

"האסון שחזתה אכן בא והיה. הייתי רק בת שתים עשרה כאשר הצטרפתי למשפחת בעלי בנאוואבגאנג'. חמתי הבישה אותי בוקר, צהרים וערב על הרגלי הזלילה שלי. אולם האשמותיה היו לברכה מוסתרת, הם העלו את הנטיות הרוחניות הרדומות שבי. בוקר אחד לעגותיה היו ללא רחמים.

"'בקרוב אני אוכיח לך,' אמרתי במהירות כנשוכת נחש "לעולם לא אגע יותר באוכל כל זמן שאני בחיים.'   

"חמתי צחקה בלעג. 'ככה! איך תוכלי לחיות בלי אוכל, כאשר אינך יכולה לחיות בלי להפסיק לאכול?'

"הערתה זו נשארה ללא מענה! אך החלטת ברזל נרקמה בליבי. במקום מבודד חיפשתי את אבי שבשמים.

"'אלוהי,' התפללתי בדבקות, 'בבקשה שלח לי רב, רב שיוכל ללמדני לא לחיות על אוכל, אלא לאורך בלבד.

"אקסטזה נפלה עלי, אחוזת כישוף מקסים יצאתי לנאוואבגאנג' גאט על גדות הגנגס. בדרך שמתי לב לכומר של משפחת בעלי.

"'כבוד אדוני,' אמרתי באמונה מלאה, 'באדיבותך ספר לי איך אוכל לחיות ללא אוכל.'

"הוא הביט בי ללא תשובה. לבסוף דיבר בנימה של ייעוץ. 'ילדתי' אמר 'בואי למקדש הערב, אני אנהל טקס וודי מיוחד עבורך.'

"תשובה מעורפלת זו לא היתה זו שציפיתי לה, המשכתי לעבר הגאט. שמש הבוקר פילחה את המים, טיהרתי את עצמי בגנגס כאילו לקראת חניכה מקודשת. כאשר עזבתי את גדות הנהר עם בגדי הרטובים עדיין כרוכים סביבי, רבי מימש עצמו לפני באורו הבוהק של היום!

"'יקירתי הקטנה,' אמר בקול מלא רחמים ואוהב: 'אני הרב שנשלח אליך מעם האלוהים בכדי למלא את תפילתך הדחופה. נגע לליבו הטבע הלא רגיל של בקשתך! מהיום והלאה את תחיי על האור האסטרלי בלבד, אטומי גופך ייטענו על ידי הזרם האינסופי."

גירי באלה נפלה לשקט עמוק. לקחתי ממר רייט נייר ועיפרון ותירגמתי עבורו לאנגלית מספר דברים.

הצדיקה חזרה לסיפורה, קולה הרך היה בקושי מדובר. "הגאט היה ריק, אבל רבי יצק סביבנו הילה של משמרת אור, כדי שאף אחד לא יפריע לנו אם יבוא. הוא חנך אותי לטכניקת הקריה (KRIA) המשחרר את הגוף מהתלות באוכל גשמי כדרך בני תמותה. הטכניקה כוללת שימוש במנטרה מסויימת ותרגיל נשימה, שהוא קשה יותר ממה שיכול לבצע אדם ממוצע. שום תרופה או נס מלבד הקריה."

(מנטרה היא צ'אנט בעל ויברציה רבת עוצמה. התרגום המילולי של המילה מנטרה בסאנסקריט היא 'כלי של מחשבה'. הוא מסמל את הצלילים הלא מושמעים האידאלים, המייצגים אספקט אחד של הבריאה. כאשר משמיעים אותם כהברות, מנטרה מהווה מינוח אוניברסלי" (וובסטר – המילון החדש הבינלאומי). הכוח האינסופי של הצליל בא מן האום, 'המילה' או האום היצירתי של המנוע הקוסמי.)

כדוגמת כתב עיתונות אמריקאי, שללא יודעין לימד אותי את דרך עבודתו, המשכתי ושאלתי את גירי באלה על עינינים רבים שחשבתי שיענינו את  העולם. היא פתחה בפני מעט מעט את האינפורמציה הבאה: "לא היו לי ילדים מעולם, לפני שנים רבות התאלמנתי. אני ישנה מעט מאד כיוון ששינה ועירנות אחת הן עבורי. אני עושה מדיטציה בלילות, ומבצעת את מטלות הבית במשך היום. אני מרגישה רק מעט את הבדלי הטמפרטורות של העונות. מעולם לא הייתי חולה או הרגשתי איזו אי נוחות. אני מרגישה רק כאב קל כאשר אני נפצעת במקרה. אין לי שום הפרשות גופניות. אני יכולה לשלוט בלב ובנשימה. בחזוני אני רואה לעיתים קרובות את רבי וכן גם נשמות גדולות אחרות."

"אמא," שאלתי "למה שלא תלמדי אנשים אחרים את השיטה לחיות ללא אוכל?"

התקווה השאפתנית שלי למיליוני הרעבים בעולם הסתיימה במהירות.

"לא" היא הנידה את ראשה. "הודרכתי באופן מיוחד על ידי רבי לא לפתוח את הסוד. זו לא שאיפתו להתערב בדרמת הבריאה של אלוהים. החקלאים לא יודו לי אם אלמד אנשים רבים לחיות ללא אוכל! הפירות המעולים ישכבו ללא תוחלת על האדמה. נראה שסבל, רעב ומחלות הם תוצאה של הקארמה שלנו, המובילה אותנו בסופו של דבר לחפש את המשמעות האמיתית של החיים."

"אמא" אמרתי לאט "מה המשמעות של היותך לבד בחיים ללא אוכל?"

"להוכיח שהאדם הוא נשמה." פניה אורו בחוכמה. "להדגים שבעזרת קידום אלוהי אפשר בהדרגה ללמוד לחיות על האור הניצחי ולא על אוכל."

(מצב ללא אכילה שהושג על ידי גירי באלה הוא כוח יוגי המוזכר בסוטרות יוגה של פטאנג'אלי פרק ג' פסוק 31. היא משתמשת בתרגילי נשימה מסויימים המשפיעים על מרכז הויסודדהה הנמצא מעבר לגרון ושולט במרכז החמישי של האנרגיות העדינות הנמצאות בעמוד השדרה. מרכז הויסודדהה הנמצא מעבר לגרון שולט באלמנט החמישי – אקאש או אתר, המתפשט לחללים האטומיים הפנימיים של התאים הפיזיים.

תרסה נוימן גם היא לא חייתה על אוכל ארצי או תירגלה טכניקות יוגיות מדעיות לחוסר אכילה. ההסבר לכך חבוי במורכבות הקארמה האנושית. חיים רבים של מסירות אלוקית יושבת מאחורי תרסה נוימן  וגירי באלה, אבל הביטוי החיצוני לאפיקים שלהן הוא שונה. בין הצדיקים הנוצריים שחיו ללא אוכל (הם חיו גם על פצעי הרב ישועה) ראוי אולי לציין את: הצדיקה לידווינה מסצ'ידאם, אליזבט המבורכת מרנט, הצדיקה קטרינה מסיינה, דומיניקה לאזארי, אנג'לה המבורכת מפוליגנו, ולואיז לאטאו מהמאה ה-19, הצדיק ניקולאס מפלוא (האח קלאוס מהמאה ה-15 שבקשתו הבלתי מתפשרת לאחדות הצילה את הקונפדרציה השוויצרית) התנזר מאוכל במשך 20 שנה.) 

הצדיקה צנחה למצב של מדיטציה עמוקה. מבטה היה מופנה פנימה, עיניה העמוקות והרכות נעשו ללא הבעה. היא הביעה אנחה מסויימת, פתיחה לטרנס חסר נשימה מתלהב. לזמן מה היא ברחה לספירה שאין בה שאלות, גן העדן של השמחה הפנימית.

החשיכה הטרופית נפלה. אורה של מנורת הנפט הקטנה היבהבה באופן מושלם על ראשם של איכרים רבים שכרעו בשקט בצל. גחליליות נועזות ומנורות נפט מבקטות רחוקות ארגו  דוגמאות  אווריריות ללילה קטיפתי. זו היתה השעה הכאובה של פרידה, מסע איטי וחדגוני עמד בפני חבורתנו הקטנה.

"גירי באלה," אמרתי כאשר הצדיקה פקחה את עיניה, "בבקשה תני לי מזכרת – חוט מאחד מן הסארים שלך."

היא חזרה במהרה עם חתיכת משי מבנרס, מאריכה אותו בידיה כאשר לפתע נפלה לארץ בכריעה לפני.

'אמא' אמרתי ביראה 'תני לי לנגוע בכפות רגליך המקודשות'

 27/9/2013 

מדידת סוכר אחרי מאמץ פיזי ותחושת חולשה קשה – 71. ייייייששששששששששששששש  הניסוי שלי הצליח. הגוף שלי מייצר את הסוכר שאני צריכה בעצמו, ממיר את האש שבי לאנרגיה גשמית שנותנת לי כוח לעשות מה שאני צריכה לעשות. 

 1/10/2013

היום היתה לי נפילה. נדרשתי לתפקוד אינטנסיבי עם הילדים והיה לי קשה . להביא ולהחזיר לביה"ס- ההליכה היתה לי קשה . בדרך עצרתי לנוח כמה פעמים על המדרכה ועל ספסל ציבורי ומצאתי עצמי אוכלת אפרשזיף שהיה לי בתיק בשביל הילדים. לא עברו כמה דקות עד שהגעתי הביתה ואכלתי גם אפרסמון. הבטן שלי התכווצה מכאבים ותוך שניות, בחיי ששניות, יצאתי לשירותים לשלשל הכל החוצה. יציאה ראשונה מאז השבועיים האחרונים של הפראנה, טוב, ברור, אם לא אוכלים אז אין יציאות…. הכאב התחיל בלחץ חזק בקנה הנשימה בחזה, ממש נתקע לי האוויר, אח"כ התכווצויות בבטן ואח"כ השלשול.

חילוף החומרים מאד מאד מהיר.

איזה שינוי תודעתי עצום זה להתייחס לאוויר כחומר

*

פאק. אני אחרי 17 יום על פראנה וכמעט נופלת. עולה לי דחף פיזי ורגשי לרביולי בטטה שאני אוהבת… לא . אהבתי… כבר לא צריכה את זה.

דורשת אהבה

אולי אכין לעצמי מיץ תפוחים במקום? לא, זה לא יספק את הדחף.חוצמזה מכונת המיצים שלי מקולקלת.יש לי רק את הויטמיקס. אם הצלחתי לתכנת את התודעה שלי להעלות את הסוכר בגוף ללא סוכר גשמי חיצוני, אני יכולה לתכנת את עצמי לחוש את הטעם של הרביולי גם בלי לאכול אותו פיזית. אני יכולה. אני כשפית אש, אני יכולה כל מה שארצה.

בעודי כותבת את המילים האלו עולה לי בחילה חזקה ובא לי להקיא. הגוף דוחה את המחשבות שלי על אוכל. הוא מקשיב לי. חייבת להקשיב לו גם. הוא מתוכנת על תוכנה שהטענתי לו "אני לא רוצה לאכול יותר". אני לא חייבת לאכול את הרביולי פיזית ואז לשלשל אותו. אני יכולה לשלשל ממני את המחשבה על הרביולי הזה.

כל הזמן דחיתי את מימוש הפראנה כי היה ברור לי שבסדר העדיפות השליחות שלי קודמת. לא יכולה להתנתק ל 3 שבועות מהעבודה . אז זה נדחה. עד אותו יום שבו שנינו כתבתו, לפני 17 יום, שבו הבנתי שבעצם אני יכולה לעבור את התהליך בדרכי כי רק אני בוחרת ואם אני מאמינה שמדוייק לי לחוות פראנה אז אעשה זאת בתנאים שלי. לא תיכננתי מראש , פשוט ברגע שעברה לי המחשבה בתודעה , תוך שניות, בחיי ששניות, התחלתי לחוש את הבחילה החזקה שמלווה אותי מאז כדי לעזור לי להתגבר על הדחפים. פשוט לא בא לי כלום

אחרה"צ לקחתי את הילדים למסיבה עם חברים, עם רעש ומוזיקה ועוגות שוקולד וקצפת ופיצות וים חטיפים וממתקים. איכס. נזכרתי למה אני לא רוצה לאכול יותר.

 2/10/2013 אכלתי גם היום אפרסק אפרסמון ובננה.  היום כבר לא שילשלתי אותם תוך שנייה כמו אתמול. הגוף מתחיל להתרגל לזבל. יושב לי כבד. 

3/10/2013 אכלתי בננה. לפני שהתחלתי לאכול היה לי סוכר 80. 3 שעות אחרי הבננה אני עם 120 סוכר.  יושב לי כבד בחזה ומקשה עליי לנשום. פאק

די. ממחר חוזרת לפראנה.

בלילה- הולכת לתכנת את עצמי לזמן לעצמי שוב את הבחילה שתעזור לי לדחוף ממני את הדחפים. חייבת לחזור לפראנה. 

שחף מאכז אותי. הוא בכלל לא השראה. הוא חזר לאכול מלא. איזה באסה איתו. איתי. 
לעומת זאת , ריי מאור, סיים את 8 ימי הצילומים שלו במעקב רפואי של 24 שעות ללא מים ומזון גשמי עם הפתעה גדולה מצד כל הרופאים שנדהמו לגלות שתוצאות כל הבדיקות הראו על נורמה ללא ירידה בלחץ דם וכאלו. הנה, אחד משלנו מוכיח את עליונות הרוח על חיי החומר גם מול עיני מצלמות המיינסטרים. עוד 3 שבועות יוקרן בערוץ 10. שאפו. 

 7/10/2013

ותגיע העת בה תדעי, כי היית מתמיד
באה את בלי עיניך, מתבונת בריק
ואין בו דבר מלבדך, ויש בו הכל, והכל הוא את
היי, היי… כי כך טבעך-חופשיה להיות
על כך וזו שמחתך,חפשיה להיות הנך.
לא בחסד ולא בזכות, שורש נשמתך- עדות

אז כן, הגיעה העת עבורי לשמש עדות לשורש נשמתי, מהותי. שליחותי. אחרי כמעט חודש שבו אני מתרגלת פראנה, מזינה עצמי באנרגיה שאינה גשמית,ללא אוכל פיזי, אבל כן עם מים, החלטתי להעביר עצמי במסע לריסטרט סופי בשבוע היבש. להתנתק מהאדמה (החומר) התגלה כמאד פשוט עבורי, כי ממילא לא הייתי מחוברת לאדמה… עפה עם האש (רצון וטכנולוגיה) והאוויר (תודעה)שלי גבוה . לשחרר את המים (רגש ומערכות יחסים) יהיה יותר קשה כי רק לאחרונה התחברתי אליהם. 

התרגשתי מאד להוכיח לעצמי בניסוי, אחרי שבועיים ללא מזון גשמי, שאני אכן יודעת ויכולה לייצר לעצמי בעצמי את האנרגיה שאני זקוקה לה ,להתמיר את אנרגיית האש שבי לסוכר גשמי שאני זקוקה לו ולהגיע לאיזון עצמי. איזו עוצמה יש בעצמאות הזו. 

אין לי מושג בדיוק מה היו רמות הסוכר בהתחלת התהליך, כי לא מדדתי- ההחלטה התקבלה ספונטנית תוך כדי החיים- זה פשוט קרה בלי שאתכנן מראש- בשנייה שעברה בתודעתי המחשבה שהגיעה העת, הגוף הקשיב לבחירה התודעתית שלי ומאז מלווה אותי בחילה חזקה שמבטיחה שלא אתפתה לאכול כלום. ממש דחיה שחזקה מכל היצר שהיה לי קודם לסוכר. והיה… הייתי אוכלת אמנם רואו ואורגני וכאלו,חיה בבית בלי גז ומקרר, אבל מליין תמרים אורגניים שליקטתי ביום, איזה 10 לפחות… 

נדהמתי לגלות שכן, שאני יכולה להמשיך בעבודת השליחות שלי לקדם שינוי תודעתי-ללמוד וללמד,תוך כדי ההתנסות בפראנה. שאני לא חייבת להתנתק מהחיים, מהילדים סביבי (שכן דרשו התעסקות עם אוכל, לתחזק את הבית- ניקיון , גינה וכאלו, ולהביא/להחזיר אותם מביה"ס/גן/חברים) 

בכל מקרה, רמות הסוכר שלי הלכו וירדו לקראת השבוע השני, השגתי גלוקומטר ומדדתי. הייתי חלשה מאד פיזית אבל ידעתי שאני יכולה לתכנת עצמי בכוח התודעה לייצר את כל האנרגיה שאני צריכה מתוכי ללא הזנה חיצונית. עשיתי את זה. הוכחתי. הסוכר אכן עלה והתייצב לרמה נורמלית. 

(לא רק סוכר אגב, הגוף צריך עוד דברים ואותם אנרגיית הפראנה יודעת להתמיר מאור לכל חומר שאדרוש)

היו יומיים- שלושה באמצע שבהם אכלתי בטיפשותי כמה פירות- בננה אפרסמון ותמרים, מן שטות שאפשר לכנותה בקלות "טעות", אלא שאני יודעת שאין דבר כזה טעויות בבריאה כי גם הן חלק מההתנסות החתומה בדרך ונלקחות בחשבון כחלק מתהליכי הבדיקה. האוכל הפיזי הזה ישב לי כבד ולא נתן לי לנשום. מילא אם הייתי שותה אותם כמיץ- בשביל הטעם, אבל לא, הייתי חייבת להכניס שוב את המזון הגשמי המגושם הזה הזה כדי להבין כמה הוא אכן כבר לא חלק ממני. תוקע ותקוע לי בחזה, מפריע לנשימה של הנשמה. מיותר לציין ששילשלתי את הכל תוך שניות. כנראה שהייתי צריכה את השטות הזו כדי להבין עד כמה מהיר חילוף החומרים שלי. כן, לחשוב על אוויר כחומר זה בהחלט שינוי תודעתי. כזו אני, מתפתחת דרך חוויית הקצוות. אם החוויה לא קיצונית מספיק, זה לא עושה לי את זה. 

אז מה עכשיו? עכשיו אני מתכוננת לשבוע היבש שאתחיל ביום רביעי אחרי שיעור תודעת העל שאני מלמדת. תמיד דחיתי את תהליך הפראנה כי ללמוד וללמד תודעה היה עבורי הקדימות הראשונה ולא יכולתי , פשוט לא יכולתי לנתק עצמי מהשליחות הזו ל 21 יום . זו תכלית קיומי. זה האוויר לנשימה שלי. משם אני שואבת את הפראנה שלי, כוח החיים. אור ההתפתחות. ואז הגיע הרגע שבו הבנתי שאני לא צריכה להתנתק מזה, מעצמי, אלא להתחבר. זה אמנם לא תהליך ה 21 יום המסודר שכתוב בספר, (מעולם לא עשיתי שום דבר בחיי לפי הספר, תמיד חייבת לפלס את דרכי הייחודית בעצמי), אבל אני יודעת מהו הטכסט בתסריט שלי. אני כתבתי אותו. בחרתי כל מילה ויודעת בע"פ, גם את העתיד לבוא. איך? כי אני יצרתי אותו, בתודעתי. בבחירות שלי. אלו שנעשו עוד לפני שירדה נשמתי לעולם החלום הארצי. 

עכשיו, אחרי כמעט חודש בתהליך, אני כן בוחרת לנתק עצמי מהמים- מהתקשורת עם העולם החיצוני לשבוע אחד ולהקדיש את כל כולי להתכווננות פנימה- מתבוננת בריק. יודעת את שורש נשמתי = עדות 

מהמים יהיה יותר קשה להיפרד מאשר מהאדמה,כי זו איכות שרק גיליתי לאחרונה ואני עדיין נרגשת מהגילוי הזה, אז לוותר עליו יהיה לא פשוט עבורי. יסוד המים בעולמנו מתגלם ברגש ובמערכות יחסים בינאישיות. להתנתק שבוע מתקשורת עם העולם שבחוץ, זה אתגר עצום עבורי. תמיד הייתי לבד עם הבדידות שלי כל חיי ורק לאחרונה אני מגלה את האיכות הזו של עוצמת הביחד והקשר ההרמוני עם אנשים. רק השבוע זכיתי לראשונה בחיי לחוות רגע אושר ולהבין מהי באמת אהבה, איך זה מרגיש בעולם האמיתי. הקושי הוא לחזור משם לעולם החלום ולשחק את המשחק הארצי בפיצול מציאויות. כשהגוף הפיזי שלי מזוקק (שותה מים מזוקקים כבר שנה), אז תדרי האהבה נקלטים בצלילותם בבהירות עוצמתית. 

ידעתי, כן, ברמת ההגיון ידעתי ,אבל מעולם לפני כן לא הבנתי באמת את נחיצותם של המים- מערכות היחסים הבינאישיות האלו, עד שהשבוע גיליתי את קיומה של ההרמוניה הזו מוטמעת בי, בתוכי. מודה למי שנשלח להאיר בי את האהבה הזו. 

אהבה, נעמה

 *

חשה מלאת אהבה ואין לי למי לתת אותה.

מצב פוסט שכתבתי לאנשי המים : 

היי אנשי מים, שלום לכם. משתפת בחוויה יוצאת דופן עבורי. אני כבר כמעט חודש מזינה עצמי מאנרגיית פראנה- אנרגיית החיים=האהבה,בוערת בי ברמות שאני לא מכירה. היא מתעצמת ועפה נוכח היעדר מסת האדמה כי אני לא ניזונה מאנרגיה גשמית. לא שולטת עדיין מספיק בכשפות מים, מתקשה להתמיר אותה בדרך שאנשים נורמליים סביבי יוכלו להינות ממנה. איך עושים את זה? האהבה הזו היא בתדר גבוה ואנשים סביבי לא מסוגלים להבין ולקבל את העוצמות האלו. ניסיתי ונכוויתי מהאש של עצמי שהדהדה אליי חזרה. מזל שהילדים … מזל שבחרתי לי ילדים שרוצים לקבל את האהבה שלי. לפחות שניים מהארבעה, …היום חוויתי רגעי חסד כשהם שיקפו לי: "אמא, את מאד נחמדה היום.את רגועה כזאת. אנחנו מרגישים שאת אוהבת אותנו יותר מתמיד" משהו בי שליו ושלם. הורדתי את האש שלי והעלייתי את המים הגבוהים. הכנסתי אוויר=הבנה. זו אהבה אחרת מכל מה שאפשר לדמיין. 
הבעיה שיחד עם עליית מפלס המים הגבוהים, משתחלים גם כמה טיפות מים נמוכים ומורידים לי דמעות . מה אני עושה עם כל כמויות הרגש הזה? פאק.

9/10/2013 

 *

יומן שבוע יבש

 9/10/2013

11:30 . תיכנתתי את התודעה להתחיל בתהליך השבוע היבש ביום רביעי ב 11:30, מייד אחרי שיעור תודעת העל שאני מלמדת , והנה, הופ- הגוף פועל בהתאם. 11:20 הוא מכין אותי: יוצר לי שלשול .

אתמול בערב תהיתי אם לעשות חוקן כי ממילא אני לא אוכלת 3 שבועות, מה כבר יצא שם? אז נכון שבאמצע  אכלתי כמה פירות אבל  מאז כבר שבוע לא הכנסתי אוכל גשמי, נו, באמת.

אבל הגוף, הוא פועל לפי ההנחיות התודעתיות המדוייקות שלי. 11:20 בדיוק הוא מוציא את כל השאריות שיש שם באופן טבעי בלי חוקן ובלי שום עזרה מבחוץ. אני מועצמת מהקסם הזה, מהידיעה כמה עוצמתית כוח הבריאה התודעתי שלי. 

אני יודעת שאוכל ליצור כל מה ארצה. רק לבחור מדוייק. להבין ולשדר לבריאה בדיוק בדיוק מה אני רוצה. להכניס את התוכנה המדוייקת. זו העבודה היחידה החשובה . כל השאר מסתדר מעצמו.

קסם.

*

14:55 קמתי אחרי שינה של שעתיים ועם החלטה להתחיל את השבוע היבש בכל זאת היום. הקטע עם השילשול היה כל כך חזק עבורי שהבנתי שזה סימן שהגוף כבר מתוכנת להתחיל. המחזור יתקצר מעצמו באופן טבעי. 

יש לי יובש בשפתיים כבר משלשום. שמתי חמאת שיאה. כבר פעמיים. לא יודעת אם יעזור אבל לפחות זמנית זה מקל.  השפתיים שלי נראות כאילו שמתי אודם. מלא תשוקה. כמהה לאהבה שרק גיליתי השבוע את קיומה ונעלמה כלא היתה, התפוגגה בענן

רק עכשיו אני קולטת את הקשר. אמנם שתיתי מים אז אבל איבדתי כל כך הרבה מים-רגש כשגל בחר לנתק איתי קשר שזה פשוט ייבש אותי לגמרי. 

כמה עצב היה באובדן הזה. ובה בעת- הבנה. אני מבינה אותו. אוהבת אותו באמת באמת. אחכה לו עד שיבין שהוא נועד להתפתח מהקשר איתי.

פתאם מעניין אותי לדעת אם סיפרת אודותינו למישהו.

18:37

סיכום יום ראשון: (מבחינתי ברגע שהשמש שוקעת נגמר היום).

רוח חמסינית בחוץ. האוויר יבש. השתקפות הבחירה התודעתית שלי לייבש את עצמי כדי שאצליח להיכנס למצב אוואטר ולעשות כשפות מים בעצמי. 

כוס אחרונה שתיתי ב 10:30 בערך במהלך שיעור תודעת העל שלימדתי. שתיתי עד שחשתי גדושה ואמרתי לעצמי שזו הכוס האחרונה שלי. לפי זה ידעתי שעלי להתחיל את השבוע היבש היום בבוקר ולא מחר. לפי הקול הפנימי הזה שהדהד לי . רק עכשיו מבינה את מה שאמרתי לעצמי רק לפני כמה שעות. 

התחלתי לעשות סיכום שיעור 6 בנושא מישור הרוחות . ראיתי עכשיו את הסרט ghost .על אדם שנקלע במישור הביניים כדי להציל את אהובתו  מהשותף הנוכל שלו בעסק ורוצח שכיר שהוא שכר. הוא לומד להזיז דברים בכוח התודעה שלו – בלי הגוף הפיזי ומצליח להילחם ברעים והם נהרגים. לא הוא הורג אותם אלא הבריאה שולחת אחד להידרס והשני להיחתך מחלון שבור. הוא עשה את זה בכוח התודעה – בלי לגעת בהם.  הסרט ממחיש את כוחה הרב של התודעה, לאן הולכות הנשמות בסוף חייהם, על השדים והחזרה למקור. סרט מצויין. 

*

חייבת לבקש משחף שישקה את העצים בבוסתן 

*

 10/10/2013

ישנתי  אתמול כמות שעות מטורפת שלא ישנתי הרבה זמן.  העובדה שאני מנותקת מהעולם בפייס ובמייל ובטלפון משאירה לי המון זמן חופשי.

הבחירה לשכב ולישון איפשרה לי את ההתבודדות פנימה, מינימום תנועה פיזית ומקסימום תנועה תודעתית. כשאנחנו ישנים הנשמה שלנו יוצאת מהגוף ועולה לספריות הגבוהות להביא לנו תשובות לשאלות שאנחנו שואלים, אז הבחירה שלי לישון הרבה,משאירה יותר זמן לנשמה לעבוד ולהוריד לי את התשובות המדוייקות.

*

השפתיים שלי סדוקות מהיובש. שמתי שוב מעט חמאת שיאה.

מציינת שאני כן מצחצחת שיננים לפחות פעמיים ביום כי כמויות הרעל שיוצאות לי מהפה דוחות. ריח לא נעים מלווה אותי מאז התחלתי בתהליך הפראנה. לא בולעת אפילו טיפה אחת. יורקת הכל הכל. 

*

מזינה עצמי במים רגשיים – שומעת מוזיקה הרמונית שמכניסה בי רגשות מיימיים 

A new day has come

https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=bpJnwwmM6mk#t=95

12/10/2013

היובש בפה מתחיל להציק לי.כמהה לחוש שוב את המים מחליקים בגרוני. מי החיים. מלבד העניין הזה אין לי שום קושי פיזי אחר -לא כאב או אתגרים פיזיים מיוחדים. יש לי סחרחורת קלה כשאני קמה מהר משכיבה לעמידה אז משתדלת לעשות זאת במתינות.  עובדת לא מעט במחשב, יש לי מליין דברים שאני רוצה לעשות שמניעים ומתניעים אותי לחיים: כתבתי היום פירוט הסבר ולוז פעילות לסדנת עומק "המקום שלי בעולם" שאנחה ב 21-22-23/11/2013. זו תהיה הסדנה הראשונה שבה אפגש פיזית עם תלמידים שעד היום לימדתי רק וירטואלי. מתרגשת מעצם המחשבה על המימוש והתאריך העוצמתי שהוא יום הולדתי. אהיה בת 42.  בתור מי שנולדה מחדש לפני שנתיים, הספקתי ללמוד די הרבה ודי מהר על העולם הזה

כבר לא כל כך יפה, ולא בת 16 , אבל יודעת משהו על העולם הזה…

*

עדכון יומן פראנה: המחזור סירב להיעלם וחזר במלא עוצמתו. הפרשות דם שלי גדולות יוצאות בגושים, כאילו שזו הפלה. 

13/10/2013

הנה תיכף מתחיל היום החמישי. 2:30 בלילה ואני לא יכולה לישון. היובש בפה מציק לי. כמהה לחוש את המים מחליקים בגרון. שוב כתבתי את אותו משפט כמו אתמול. המצב לא השתנה. מוטב שאשנה אני את התודעה שלי ואנסח משפט שייטיב את מצבי:

אני רוויה לחלוטין בכל המים שאני צריכה 

עכשיו לשנן.

לדמיין את קטרה עושה כשפות מים ואת הפראנה נמזגת לגרוני מכד ואני גומעת את המים בשקיקה כשהם מרווים וממלאים אותי עד שאני גדושה במים.

עכשיו להסיר תוכנה ישנה ולהטעין את התוכנה החדשה. 

אני רוויה לחלוטין בכל המים שאני צריכה . הפראנה מוטמעת בי והופכת עצמה למולקולות מים שאני גומעת לגרוני היבש בשקיקה והנאה עד שאני רוויה לחלוטין.

 *

המחזור מסרב לעזוב אותי לנפשי. ממשיך לזלוג לאיטו, ממשיך להעסיק אותי עם בחילה מטורפת וסחרחורת שמלווה אותי כל הזמן. מחייב אותי להישאר מחוברת לחיים, לכוח הבריאה שבי. מעניין שהשבוע היבש יצא לי בדיוק דווקא בשבוע של המחזור. כאילו עוד אתגר. מה, לא מספיק קשה לך? הנה לך, תבדקי עוד קצה , תעברי מעליו בקלילות. אז זהו, שעכשיו היום החמישי ומתחיל להיות לי קשה. הסחרחורת מתישה אותי. אני חלשה אבל כוח החיים בי דוחף אותי לקום ולעשות , משהו, לא משנה מה, עיסוק ארצי, שאדע שאני עוד חיה. שברתי את הגבול שהצבתי לעצמי לא להיכנס לפייס בשבוע הזה. הדחף להיות קיימת גם בקשר עם אחרים חזק ממני, הייתי חייבתלהגיד את מה שהיה לי להגיד, בקבוצת הפראנה, בקשר לעבודה שהיא תכלית קיומנו.  חייבת… 

19:46 – התעוררתי עכשיו אחרי 8 שעות שינה וחוויתי חוויה מיוחדת במינה:

חשתי את היובש המציק בפה ובגרון . כל גופי חלש ואז ראיתי את הנשמה שלי יוצאת מתוך גופי, מתיישבת מולי ושואלת אותי מה רצוני. אמרתי לה שהייתי רוצה לחוות את המים מרווים את פי וגרוני והייתי רוצה לסיים את השבוע הזה בקלילות והייתי רוצה לעולם לא לאכול יותר.  היא אמרה לי שרצוני מקודש וימולא. היא מזגה לפי כוס מים. שתיתי לרוויה. המים ממש זלגו בגרוני ויכולתי לחוש שהם מרווים אותי. כשהגיעו לבטן – היא קירקרה. נשבעת לכם, בחיי. היא כאילו אישרה לי שאכן נכנסו מים. והכי קטע זה שיצא לי גרפס. בחיי. נשארתי המומה לשכב עוד כמה שניות ואז קמתי , עם אפס כוחות כי אני חלשה מאד, צחצחתי שיניים, השהייתי מעט את המים בחלל הפה כדי לחוות רטיבות ואז ירקתי הכל, עד הטיפה האחרונה, כי הרוק מלא רעל מסריח ודוחה.  כאילו משום מקום התמלייתי כוח לקום ולכתוב את התיעוד הזה כאן ביומן. נראה לי שאלך להתקלח ואחזור למיטה לשכב. עדיין חלשה מאד.

בצהריים דיברתי עם הילדים. שחר בתי ענתה לטלפון ושאלה אם אני לא אמורה להיות בשבוע שתיקה. אמרתי לה שכן. רק רציתי להזכיר לאיילת ובאר שאני אוהבת אותם. אמרתי להם אבל נדמה היה שזה יותר צורך שלי מאשר שלהם. 

 14/10/2013

בינתיים זה היה היום הכי קשה. מטריף אותי רק לשכב במיטה והסירחון שיוצא מהפה – קמה לשטוף שיניים כל שעה עם מים מזוקקים שאולי יספגו טוב יותר את הרעלים. לא יודעת. זה ממש בלהההה….

נכנס בי דחף לעשות משהו אז לקחתי מהקומפוסט המוכן שלי ופיזרתי מעל הנענע המסכנה שהתייבשה יחד  איתי.

ואח"כ שפכתי מליין מים והשארתי את העציצים לעמוד בתוך גיגית עם המים. כמו שאני כמהה להיות מוצפת במים.

השקייתי חצי מהעצים במים של המקלחת שלי ועכשיו אני חצי מעולפת. להרים 4-5 דליים גדושי מים הפכה להיות משימה מתישה עבורי. אני יודעת שאני לא אמורה לעשות עבודות כאלו בשבוע היבש שלי אז כדאי שארגיע ואחזור למיטה. 

רוצה לשתף בחוויה מאד עוצמתית שהתרחשה בזמן השינה או ליתר דיוק על הגבול הדק שבין שינה ועירות. חלמתי שאני רואה את כל חיי מול עיני כמו סרט נע ופתאם שמעתי קריאה חזקה : "א- מ- א"  התעוררתי בבהלה. לא , זה לא הילדים שלי קראו לי. זה ילד אחר בשכונה שקרא לאמא שלו. אני כבר לא בתפקיד אמא עכשיו. סיימתי. זהו. אבל עדיין קפצתי לשמע הקריאה כי חייתי כל כולי בסרט שראיתי בחלום.

אני הוזה. הזיות בגבול שבין חושך לאור. אני שוכבת שעות במיטה עם עיניים עצומות וכבר לא יודעת להגיד אם זה יום או לילה. זה לא משנה האמת. העיקר שיעבור הזמן כבר עד רביעי ב 10:30 בבוקר. כבר סופרת את השעות לאחור. אין לי סבלנות. די נמאס לי הלשכב הזה בלי לעשות כלום ורק להיות פגר חלש.  אבל לא אשבר. כנראה שזה חלק הכרחי מהתהליך גם אם אני לא מבינה , בטוח יש סיבה גבוהה. 

*

 אני צריכה כוח כדי שיהיה לי כוח למצב הזה שאין לי כוח

צריכה סבלנות שתאזן את חוסר הסבלנות שלי להכיל את ההכרח להתמיד בסבלנות עד סוף התהליך

*

15/10/2013

היום האחרון בתהליך הגיע וכמו בלידה, הוא מביא איתו את הרגע הזה שבו את אומרת לעצמך: "די, אני כבר לא יכולה יותר" ואז, רק אז, זה יוצא. רק אז , כשעוברים את גבולות האפשר של עצמך, מתהווה ההתפתחות. אני עכשיו כל כולי מתמסרת לרגע הזה. מיציתי את שעות השינה ומאסתי כבר בלשכב כפגר בלי נוע ובלי כוח לעשות דבר. היעדר האדמה והמים הפיסיים הם כלום לעומת ההתמודדות עם הריק התודעתי שמתגלה כשאתה מסיר את כל הקליפות -חלקי התפאורה מבמת המשחק שלך. אני כמהה כבר להיות אחרי, לחזור לחוש את המים הגשמיים שוב מחליקים בגרוני , כמהה לבדוק את הקסם הזה של הפראנה שהוא באמת עובד, האנרגיה הזו באמת מזינה אותי לחלוטין בכל מה שאני זקוקה לו כדי לתפקד ולחיות בעולם הארצי באופן מלא. הוכחתי לעצמי שאני אכן יכולה לייצר יש מאין את הסוכר שהגוף שלי זקוק לו וכל שאר הויטמינים והמינרלים החיוניים לגוף. לפי המדע כבר מזמן הייתי אמורה למות. אבל אני חיה ונשמתי בוערת בי להמשיך במסע ההתפתחות שלי. אני רק בהתחלה. עוד דרך ארוכה לפניי…

*

החלק הכי קשה עבורי פיזית היה הרעל שמצטבר בחלל הפה ואין לי אפשרות לירוק אותו כי אין מספיק רוק בגלל היובש בפה. כמה שטיפות וצחצוחי שיניים שעשיתי זה לא מעביר את הריח שנדבק לחלל הפה. פויה. מתה כבר להעביר את זה עם מים זורמים ואולי איזה מיץ תפוחים מרענן. הההה, מפנטזת על מחר בבוקר… אוטוטו…

*

לפנות ערב אני נכנסת לאטרף של ניקיון ועשייה: שוטפת את הבית, משקה את העציצים, מתקלחת, כביסה… כאילו אני לא אחרי 7 ימים ללא מים ומזון. משהו בוער בי לסיים כבר את ההתנסות הזו , לחזור לשתות מים ולחזור לחיים.

אני חיה בתודעת זמן קוסמי, משמע שבתודעתי-אני כבר אחרי סוף ההתנסות הזו. משם – מהעתיד,אני שואבת כוח לחיות את ההווה שהופך לעבר בשנייה שכבר מימשתי אותו בתודעתי. 

*

16/10/2013 

הנה זה בא.  אני לא ישנה כל הלילה. מבחינתי היום הזה כבר עבר. חזרתי לעניינים. פירסמתי פוסט בפייס כאילו חזרתי  לשגרה שלי .  רק כאילו. עדיין יש את תחושת הרעל בחלל הפה היבש. עדיין אני כמהה לחזור לשתות. 

עוד 5 שעות. יאללה, שיעבור כבר… סבלנות היא מצרך חסר בתודעה שלי. היא יסוד האדמה וזה לא שכיח במחוזותיי. הלו?… אפשר לזרז קצת את התהליכים עבורי? אין לי סבלנות כבר. מיציתי את הקטע. הלאה, אפשר לעבור הלאה?

אין קול ואין עונה… שקט , דממה….

פאק, נו כבר….

יש לי בחילה נוראית וסחרחורת ו, חוסר סבלנות, כבר אמרתי, לא? 

טוב, אז ככה: 10:00 בבוקר הגיע ושתיתי את כוס המים הראשונה שלי אחרי ברכת הודיה לשמש הטובה והמייטיבה ולפראנה שמזינה אותי בכל צרכיי.  בניגוד להמלצות של לשתות כוס כל שעה, גמעתי איזה 5 כוסות ברצף. טוב, חוקים והנחיות  אף פעם לא היו הצד החזק שלי. מה שקרה בעקבות השתייה הזו , מלבד הקלה ותחושת רוויה של חיות, היה שלשול מיידי, תוך שניות. לא ברור לי מה היה שם עוד לצאת אחרי שאני חודש ללא מזון אבל עובדה שהצטברו רעלים והם יצאו בשניות. מגניב כמה מהר חילוף חומרים יכול להיות כשאין מסה של מזון גשמי שמפריעה בדרך. 

*

בקיצור, חזרתי לחיים, חזרתי לתקשר עם העולם, ממקום יותר שלם ובטוח, עם הרבה כוח וידיעה פנימית בהירה וצלולה של היותי תודעה בוראת.

הוכחתי את עליונות הרוח על החומר. 

*

רות סוף עבור.

*

 24/11/2013 – אכלתי דבלה. 

זה התחיל לפני 4 ימים כשטעמתי מרק עגבניות מהול ב 80% מים ולאט לאט שתיתי יותר מיצים , עד ששתיתי מים עם משמשים מיובשים ודבלה וברגע מסויים אכלתי את הדבלה. 

קדמו לזה שתיה של רוטב פסטה מהול במים 80% אבל סהכ איזה 4 ליטר שתיתי היום יחד עם מיץ מ 4 קלחי תירס,3 גזרים,שני אפרסמונים,סלרי ורוטב פסטה מבושל בצנצנת, אורגני.