הטקסט בפוסט הזה נכתב כהגיגים. הוא עלה לאוויר בתאריך 25 באוגוסט 2013 ללא הסבר תודעתי מדויק. הטקסט המצ"ב נכתב כטיוטה ללא פירוט הבנות ,אלא תיעוד מידע ראשוני גולמי בלבד. אין לראות בו פוסט ככל הפוסטים .
בעידן הישן,חינכו אותנו לחשוב שאלימות(פיזית=אדמה או רגשית=מים) זה הדבר הכי שלילי שיכול להיות, התגלמות החושך . דבר זה איננו נכון. אלימות תורמת להתפתחות כי היא מוציאה אנשים מאזור הנוחות ומחייבת אותם להגיב. השאלה אם אנחנו מגיבים רק ממקום אוטומטי של אדמה-פעולה פיזית ומים-רגשית , או שאנחנו מפעילים שיקול דעת ומנסים להבין. ואז, אז יצרנו אור=התפתחות. האלימות איננה החושך כי אם הפסיביות שלנו, העובדה שאנחנו משלימים עם קיומה של אלימות ולא עושים מה שנדרש כדי למגר אותה מתוכנו. איך עושים זאת? רק ע"י הבנה (אוויר). כשאנחנו מבינים למה אנשים משתמשים באלימות ,אנחנו יכולים לחוש חמלה כלפיהם, אנחנו מבינים למה הם עושים את מה שהם עושים ,לא שופטים או מאשימים אותם אלא רק ממקום של הבנה לבחירות שלהם, מציעים להם ערוץ מחשבה חלופי, פותחים להם פתח להתפתחות להבין שאפשר גם אחרת. ולפעמים אי אפשר אחרת. לפעמים נשמה בוחרת לפעול בדרך אלימה ביודעה מראש מה צפוי , ובכל זאת . אז למה? כי זה חתום בתסריט. יש גילויי אלימות קיצוניים שנבחרו ע"י הנשמה בבחירה חופשית כדי להתפתחת וללמוד מההתנסות , מה שלא היו יכולים ללמוד בלעדיה
אונס משובץ בתסריט הנשמתי גם של האנס וגם של הנאנסת. למה? המטרה תמיד אחת ומשותפת לכולם : התפתחות. יש בהתנסות הקיצונית הזו שיעור ששני הצדדים לא היו יכולים ללמוד בשום דרך אחרת: לעבד תובנות ממערכת יחסים של שולט-נשלט.
למרות מה שנראה לעין במציאות הארצית, לפעמים דווקא הנשלט מפותח יותר תודעתית, משום שכבר סיים בגילגולים קודמים את שיעוריו בנושא שליטה ונשמתו ירדה לעולם כדי להשלים חוויית נשלטות.
Thordis Elva and Tom Stranger: Our story of rape and reconciliation
סיפורה של נאנסת בחרה לדבר להקשיב ולהבין את עצמה ואת מי שאנס אותה. יחד הם מעלים הצגה על אותה במת משחק כדי להעביר מסר: אפשר להבין " בלי שום קשר להאם הוא ראוי לסליחה שלי, אני ראויה לשלום פנימי".
[ted id=2678]
צפו בסרטון » אלימות פיזית, רצח, אונס – חתומים בתסריט
חדשות 2 : שוב: הפדופיל אורן קורידו ישוחרר ילדים לומדים אלימות מחיקוי צפייה בטלוויזיה דורית בר: ( נכתב לכבוד האירוע הבינלאומי One Billion Rising – נשים יוצרות שינוי , שהתקיים ב14 בפברואר 2013) בימים האחרונים הקשבתי בעוצמה ובנחישות לשאלה – מה ירפא את האלימות בעולם. כדי להגיע לתשובה המדויקת ביותר הזמנתי את האלימות, בכבודה ובעצמה לשיחה בארבע עיניים. הבטתי בה לעומק, למדתי אותה, נשמתי ולא זזתי. לא שפטתי אותה וגם לא ביקרתי, לא הזדהיתי איתה וגם לא גיניתי. ביקשתי ממנה שתציג בפניי את דרך הפעולה שלה, שתשטח בפניי את תורתה כדי שאבין לעומק את הדרך שבה היא לוכדת שוב ושוב בני אדם בתוכה הן בסכסוכים פנימיים מנטליים ורגשיים שקורים בינינו לבין עצמנו והן במאבקים עם אנשים אחרים. אלה היו דבריה: "אני חודרת לתוכך בדיוק כשאת לא שם, כשאת לא נוכחת – אני נכנסת. אני מספרת לך שרק באמצעותי את חזקה, אני מבטיחה לך שדרכי תוכלי להתחבר לעוצמה שבתוכך ולהשיג את כל מה שרצית, אני גורמת לך לחשוב שכעס, תלונה ושליטה באחרים הן דרכים לגיטימיות לנוע בעולם. אני משקרת לך. אני גורמת לך לפגוע בעצמך ובאנשים היקרים לך שוב ושוב ואז להצטער על כך. אני יונקת את כח החיים שבך ומשאירה אותך חלשה ותשושה. הדבר שאני מפחדת ממנו יותר מכל הוא שתגלי את העוצמה האמיתית שבתוכך, אני חוששת שתגלי את המקום בתוכך שיכול לפגוש את החיים מתוך מצב של נוכחות מלאה, אותו מקום שיודע להקשיב למתרחש בשלמות ואז לדעת איך לפעול. אני פוחדת שתוותרי על הקורבנות והתלונה ותגלי שאת בעצם הרבה יותר חזקה בלעדיי. כאשר את נוכחת לחלוטין – את לא זקוקה לי. אני משתמשת בך ואת משתמשת בי רק כאשר את חושבת שאת חסרת אונים. ברגע שאת מגלה את אונך, את כוחך הפנימי – אני אינני." בעודי מקשיבה לה ראיתי שאלימות היא כמו וירוס אישי וקולקטיבי שכולנו נגועים בו ברמה כזו או אחרת – וכמו בכל מחלה אחרת השלב הראשון שנדרש לריפוי שלם הוא ראייה טוטאלית ונטולת פחד של הדבר, בדיוק כפי שהוא. חשוב ללמוד אותו, את מנגנון ההפעלה שלו וכמובן גם את מנגנון הכיבוי.