בנימה אישית

כאן המקום עבורי לשתף ברגעי החסד של חיי האישיים, רסיסי אור של חוויה,הבנות,רצונות, מחשבות,בחירות. המקום הפרטי בו אני מי ומה שמהדהד ממני לעולם. כאן אני משמיעה את קולי המזוקק , הטהור שבוקע ממיתרי נשמתי ,בוער בי ומדליק את מוחי הקודח: לחשוב, להבין, לדעת.

כאן ,שם ובכל מקום וזמן – הנני, ללא הפרדה בין העיסוק ה"מקצועי" שלי, לימודים, עבודה,ילדעים,בית,חברים, הכל רצף אחד מתמשך של התנסויות, משחקי חיים.

עדכונים על שיתופים חדשים אני מוסיפה בתגובות. מה שמופיע ראשון הוא האחרון…  

מאי 2012:  החלטתי הפעם לכתוב פוסט בנימה אישית. הוא לא מופץ מחוץ לאתר כאן,אז בבקשה שימרו עליו ככזה ואל תפיצו אותו ברבים ברשת, בפייסבוק וברשתות החברתיות. מי שצריך לקרוא את זה יגיע לכאן.

זהו חלון שאני פותחת רק לקוראים אותי כאן בעקביות בבלוג באתר שינוי תודעתי , לאלו הבוחרים לקבל עדכונים למייל הישיר ומכוונים על התדר שאני מהדהדת מתוכי לעולם.

naama weiss tohar eyesזהו חלון רק לאמיצים שמעיזים להסתכל מבעד לעיני רוחי ולראות מעבר.

 

אני משחררת את המילים לאוויר מתוך ידיעה שעידן מערכות ההסתרה הסתיים , כך שבמוקדם או במאוחר מילותיי אלו ייחשפו. מי שירצה, יכול לחדור כבר עכשיו מבעד לטווח ראייתו הפיזית ולדעת את הטכסט שאני מביאה כאן היום גם בלי לקרוא בעיניו הפיזיות. לשם כך יש לכם את העין השלישית. אליכם שלוחות מילותיי אלו. דברים קורים תמיד בזמן נכון, יהה אשר יהה

שאריות של החיים, זו המנגינה שליוותה את המוות התודעתי שלי

השיר ששרה יובל דיין בתחרות the voice השבוע 02/05/2012 : שאריות של החיים/עידן רייכל , לא מפסיק להתנגן במוחי
מתוך הזמזום הפנימי של המילים והמנגינה , בוחרת לשתף

מה הזמן מסמן לי, זה הכל שאריות של החיים
ולחיות את הרגע, להתחיל לאסוף את השברים

אולי אצא יותר, אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר, ולעשות קצת רעש

אולי מקום אחר, מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל, ולתקן עוד פעם

יובל דיין בחרה להפסיק להשתתף בתחרות מתוך חיבור לחושים הפנימיים – היא ידעה מה מדוייק עבורה עכשיו ובאומץ,ללא חשש לחרוג ממסגרות החשיבה הנורמטיביות ,בלי להתבלבל מהכסף ולהסתנוור מהפרסום ,בלי לפחד מהפרת החוזה עם ההפקה ובלי לחשוב על מה יגידו אחרים, היא החליטה מתוך הקשבה לקול הפנימי שלה, זה שיודע. אין לה זמן עכשיו להתחיל לקלקל ולתקן עוד פעם. ברגע שהיא הבינה מה מדוייק לה-היא יכולה לקבל החלטות מתוך המקום הזה בשיקול דעת עצמאי , ולא מתוך הליכה עם הזרם שסוחף אותה למציאות שהיא יודעת שתקלקל ותפגע בקצב האישי שלה, תסיט אותה מהתסריט הנשמתי  שחתמה עליו. חשוב שקולה של יובל דיין יישמע עוד הרבה ולמרחוק ויהדהד לכולם, עד שנחצה את גבול המסה הקריטית של אנשים אמיצים שלא מפחדים לעשות שינוי, ואז זה יקרה-נוכל כולנו לפרוש מהתחרות ולדייק את הבחירה שלנו ,לחיות את מי שאנחנו באמת .

קצת רקע… מאיפה הכל התחיל:

תמיד אהבתי לכתוב -לחלוק את עולמי הפנימי באמצעות המילים. תמיד ידעתי את כוחה של מילה  בבריאת מציאות. עד היום רק כתבתי. כעת העת עבורי לדבר, להשמיע קולי, להוציא את המילים מהכוח לפועל- לתת להן אנרגיה ולקבל באמצעותן אור תנע -זו האנרגיה שמתניעה אותנו , שמחייה אותנו. תדרי התודעה החדשה יוצאים מצאקרת הגרון ונצרבים בחוש השמע . לכן עלינו לדבר ולהקשיב.

כדי לממש את הבנתי התיאורטית, יצרתי מסגרת שתאפשר לעוד נשים וילדים להשמיע קולם כי נשים נועדו ליצור שנוי , להביא לעולם את הילדעים שנולדים יודעים . ומכאן החיבור.
מפגש שירה מהנשמה-מהבנת מהותי להשמעת קולי, עם רונית שפי, התקיים בבית שינוי תודעתי . רונית מוזיקאית ומרפאה בקול וצלילים ובשילוב ההבנות התודעתיות, בנוכחות נשים וילדים -כך נשמע הקול למרחוק.

בגלגול הקודם שלי-כאמא לארבעה ילדים בחינוך ביתי-12 שנים היה זה כל עולמי, האימהות היתה המהות שלי ובאמצעותה מימשתי את התסריט שנועדתי ללמוד ממנו. למדתי עם ילדיי ובעיקר למדתי מהם, את היותי מי שאני. חייתי חופש בבועה במרחבי מדבר הערבה.
את מילותיי כתבתי אז בבלוג באתר באופן טבעי:  חיים_חופש_בערבה_בלוג_משפחה_בחינוך_ביתי

במדבר היה סבבה, חייתי חופש, עשיתי מה שאני רוצה עם ילדיי: טיילנו, יצרנו,למדנו,עשינו,בנינו,ניסינו… חופש היה שם בשפע אבל התפתחות לא, כי לא הייתי מי שאני באמת ולא התמודדתי עם אתגר העצמאות שחיכה לי . ביום שנפתחה לי השליחות,הייתי חייבת להתחבר לעצמי. פתחתי דף אישי חדש שקראתי לו עצם מעצמי – כמו חווה שנבראה  מעצם מאדם אבל בחרה להיות תודעה בוראת עצמאית. אחרי שנפרדתי מהמדבר ומהנישואים, עברתי כחד הורית לצפון והמשכתי לכתוב בדף בלוג חדש בבאופן טבעי מהות_החיים . היתה זו תקופת המעבר-התפר בין הישן והחדש שלי. נסיון הישרדות קשה.

מצאתי עצמי נפרדת ממסגרות פיזיות,מסגרות חשיבה והתנהלות שהיוו את אבני היסוד של תפיסת עולמי ונשאבת למהות חדשה-לשליחות שנפתחה לי לקדם שינוי תודעתי . התחלתי ללמוד את מידעי תודעת העל ופתחתי דף בלוג חדש שנקרא שינוי_תודעתי_בעידן_החדש

במהלך אותה שנה איבדתי עוד ועוד ועוד מכל מה שהיה לי: בית,משפחה,ילדים,אוטו,כסף,ובעיקר-איבדתי את דעתי, איבדתי את המהות – האימהות שהייתי, שהיתה אי של מהות עבורי  , נאלצתי לוותר על כל מה שהאמנתי בו עד אז כי הבנתי שהכל משתנה ואין לי דרך לעצור את מגמת השינוי . אני יכולה להתעקש להיאחז באדמה שתמיד כמהתי לחיות במיזוג מלא איתה-עם הטבע שלי,אבל לא קיבלתי מימון לחיים האלו. הייתי חייבת להתנתק מהאמא שבי, מאמא אדמה  . לקח לי הרבה זמן להיות מסוגלת לשחרר את הדבר הכי יקר לי,בשר מבשרי-דם מדמי-ילדיי. הילדעים  שיצרתי בעצמי מתוך עצמי-הנקתי והענקתי, שנים על גבי שנים.הם ידעו מה מדוייק להם יותר ממני אז , וביקשו לעבור לגור עם אביהם בעיר. מתתי. למדתי ממידעי תודעת העל על כך שסוף העולם יהיה תודעתי ולא פיזי,אבל לא הבנתי מה הכוונה ,עד שחוויתי את זה על בשרי,בגופי ונשמתי, בכל רמ"ח איברי. חוויתי את הסוף.  ברגע השקט  , מתתי בעודי נושמת וחיה באותו גוף פיזי.
אני יודעת שיש חיים אחרי המוות כי אני חיה אותם עכשיו. זו הזכות הגדולה שהדור שלנו זוכה לה. זו התמורה לעבודה הקשה שלנו,לחיים בעומס מטורף של משימות- לעבור גלגול בתוך אותו גוף פיזי. לחוות סוף והתחלה חדשה באותו זמן.
הפרידה מהמהות האימהית שלי,מהאדמה שהייתי-בסיס קיומי לילדיי להיזון ממנו,היתה קשה מנשוא, אבל בלתי נמנעת.האדמה משתנה. היא כבר לא יציבה כשהיתה. עולמי חרב עליי , חורבן הבית. הבנתי שכדי לברוא עולם חדש יהה עליי לשחרר את הישן. עברתי  מחורבן הבית הפיזי לבריאת הבית התודעתי 
אני עדיין קיימת ונוכחת (מעט…) בחיי ילדיי, אבל המהות השתנתה. הם עצמאיים עכשיו, חופשיים לדרכם. בחרתי לשחרר שליטה על הבחירות שלהם. הם יודעים טוב ממני מה נכון להם. זה נגמר. כל שנות החינוך הביתי ידעתי שיום אחד אמות בתאונה. הייתי נהגת שודים ונרדמתי בנהיגה. היה ברור לי מה התסריט, לכן בחרתי בחינוך ביתי, כדי להספיק לתת לילדיי כמה שיותר שאוכל לפני שזה ייגמר. אכן מתתי בתאונה. האוטו הלך טוטלוסט . לגופי הפיזי לא קרה כלום אבל מתתי. ראיתי את האור בקצה המנהרה קורא לי: בואי הביתה, למרחבי החופש שמהם הגעת. ברגע האמת הייתי חייבת לבחור. בחרתי לחזור. למה? כי ידעתי שיש לי כאן עוד תפקיד. יש לי ייעוד שמחכה שאממש אותו.

התחלתי להבין הבנות חדשות וליישם אותן בחיים הארציים, עוד לפני שהיה לי מימון. ידעתי, שכדי לברוא מציאות עליי לשדר לבריאה לא רק רצון אלא גם לפעול באופן אקטיבי . התחלתי ליצור את אתר שינוי תודעתי והעלייתי אותו לאוויר, בעודי נודדת עם ילדיי ללא בית פיזי. רק כשהסכמתי לשחרר אותם למשמורת אביהם,אז,רק אז התחלתי לקבל מימון אנרגטי  שהיה חתום לי מראש:  רק כשדייקתי את מה שאני צריכה לעשות עכשיו ופעלתי ליישום-קיבלתי פתאם גם בית פיזי -ליצור בו מרחב התפתחותי: בית שינוי תודעתי . רק כשמצאתי את המקום הפנימי-זה שבו אני שלמה עם מי ומה שאני ומרשה לעצמי להשמיע את המילים שלי במקום וירטואלי שהדיו רחוקים יותר משאדע, באתר שינוי תודעתי (שעלה לאוויר אגב רק לפני חודשיים וחצי, וכבר עם 1800 מבקרים, ומופיע בעמוד הראשון בגוגל,באופן טבעי-ללא שום קידום ממומן), רק אז- נמצא עבורי גם המקום הפיזי-זה שתמיד חיפשתי ולא מצאתי בשום מקום.

בחזרה לשיר ששרה יובל דיין: אתם מבינים כעת את ההזדהות שלי עם המקום הזה ,עם ההבנה של "מה הזמן מסמן לי" , הכל שאריות של החיים…

מקום אחר, מקום יותר בוער (ואיזה סלסול יש במקצב, איך המנגינה מכוונת להעלות את התדר במילה "בוער" . מקסים בעיני. יצירת מופת .)

כמי שנועדה לפלס דרך,כמי שכבר עברה את ההתנסות של לקלקל ולתקן עוד פעם, למדתי בדרך הקשה
אני יכולה היום להמליץ לכם- אל תבזבזו אנרגיה על לקלקל . אתם יכולים בעזרת התודעה-להבין היום,ולחסוך מעצמכם את התיקון אח"כ.הקדימו את המחשבה תחילה לסוף המעשה.

תודה

אהבה ,נעמה

***

אני ממשיכה לעדכן ברסיסי הווייה מחיי האישיים, אם יש לי בכלל  כאלו, אינני בטוחה, היות וכל מהותי מוקדשת למימוש השליחות: לקדם שינוי תודעתי , וגם תפקודים "ארציים" מהולים באותה המהות. הכל אחד

בקיצור- גלגלו למטה לקרוא את התגובות – כי שם אני מעדכנת…

כאן שם ובכל מקום שבו אני משתפת בחוויותי האישיות – זה הבלוג האמיתי

יאללה, ביי…

***

 

 

61 תגובות בנושא “בנימה אישית”

  1. כשמישהו רואה אותך, אתה מתמלא אור בעיניים , נכון? כל יישותך קורנת אור ומאירה את עצמה לעולם. אבל מה לגבי כשאתה רואה אחרים ? זו גם אותה תחושה של התמלאות לדעתכם? (וכן, אלו העיניים שלי בתמונה…) https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1094257050747467&set=a.145877165585465&type=3&theater
    *
    מה קורה כשאנשים לא רוצים שתאיר את במת המשחק שלהם? מה אם האור שלך מסנוור אותם והם לא מצליחים לראות כלום ככה ? אתה תתרחק , נכון? כי הרי כל הכוונה היתה להאיר להם את הדרך באפלה, אבל אם הם מסנוורים – זה לא עוזר להם באמת. הם מבקשים שאחליש את עוצמת האור ואתן אותה במינונים נמוכים ורק לפי התנאים שלהם. הגיוני. זו במת המשחק שלהם. הם מחליטים מה טוב להם. אבל לא. זה לא הגיוני. זה לא הגיוני שאני אצטרך להחליש את האור שלי כדי שלאחרים יהיה קל יותר לראות בחושך. אני פשוט אצא מהבמה הזו כי זו לא מגרש המשחקים שאני רצויה בו ואתרחק לי חזרה לראש המגדלור ואפיץ את אורי מגבוה . ככה אני מאירה את כל המרחב וכולם נתרמים בטוב מהאור שלי . כולם. חוץ ממני.
    *
    מאד בודד שם למעלה גבוה במגדלור הזה וחשקה נפשי לשחק עם עוד ילדעים מוארים והם נמצאים שם למטה, אני חייבת לרדת למצוא אותם ולהזמין אותם למשחק. העניין שמי שמנהל את לוח המשחק שלהם זה מבוגרים. הם שומרי הסף שמקפידים שלא ייכנסו לאזור אורות חזקים מדי שחלילה לא יפרו את האיזון. הם לא אוהבים דברים חזקים וקיצוניים כי אם זה חזק מהם- הם לא יכולים לשלוט בזה , וזה מלחיץ אותם שהם יאבדו שליטה על הילדעים שלהם. (אויה.. ואז הם עשויים להבין שהילדעים שלהם לא באמת שלהם ואין להם בכלל זכות לשלוט בהם ולנהל להם תחיים)
    *
    ומה עם הילדעים עצמם? למה הם נותנים למבוגרים שמפחדים מאור לנהל את המשחק שלהם ? אז זהו, שזה מה שהיה עד היום ולא עוד. GAME OVER .מעכשיו הם לא. הופעל קוד מקור ששינה את ההנחיות. מבוגרים שלא ישחקו לפי כללי המשחק החדשים- יתחילו הם לצאת ממשחק הזה .
    *
    מבוגרים יכולים להרחיק את האור שהנני כי אני לא שייכת ולא חייבים לי כלום אבל מה שהם עושים לילדעים שלהם , זה שהם מחלישים את האור שלהם כי אחרת הם מסנוורים והם לא יכולים לראות כלום. מבוגרים מפחדים מהאור יותר מהחושך- הם התרגלו אליו ודי נוח להם שם. אז כשמישהיא כמוני באה ומאירה, היחידים שמסוגלים להבחין באור הזה הם ילדעים

  2. רגע של אמת : (כל הרגעים שלי כאלו, אבל הרגע הזה נוגע וחושפני במיוחד , קרוב ומקרב אל עולם האמת – זה שאחרי המוות). הפוסט הזה הוא סוג של צוואה – ירושה – המילים האחרונות שהייתי רוצה להגיד כאילו הייתי מתה מחר. כך אני בוחרת לחיות את חיי: מרגע לרגע, כל יום ביומו (ממליצה לראות סרט מקסים "עולם הזמן" שממחיש במדוייק איך נראים חיים כאלו. הסרט יצא לאור ב 2011 – בדיוק כשאני ראיתי את האור הזה והבנתי את משמעות הזמן הקוסמי בעולם האמיתי לעומת חווית הזמן השאול בעולם הזה שבו הזמן הלינארי )
    *
    כיאה למי שרואה עצמה- עצמי , שליחה עצמאית שייעודה לפרק את כל מערכות ההסתרה ולהביא את האמת חשופה ושקופה לעולם האשלייה הארצי, מן הראוי שאשמש דוגמא אישית ואביא את האמת שלי במלואה.
    *
    אז ככה :
    *
    עולם האמת הוא זה שמגיעים אליו אחרי שנפטרים מהעולם הזה : אחרי שאתה פוטר את עצמך ממחוייבות למסגרות חוויה חשיבה והתנהלות ארצית ובוחר להתוודע לאמת: שהכל כאן הוא אשלייה זמנית. העולם האמיתי הוא לא מקום פיזי גבוה למעלה בשמיים. זה מצב הוויה תודעתי שמתהווה בכל מרחב וזמן אחרי שמשחררים אחיזה באשליית החלום במטריקס. איך אני יודעת? כי הייתי שם, נפתחה בפניי מנהרת האור לעבור למרחבי החופש שמהם הגעתי במישור האש , אבל ברגע האמת- בחרתי לחזור. חשתי קריאה פנימית שהיתה חזקה ממני: עם כל הכמיהה לחופש והאמת – לא יכולתי להרשות לעצמי להיעלם לפני שאממש את ייעודי – לקדם שינוי תודעתי . נולדתי עם נשמה חדשה של ילד אוויר לאותו גוף פיזי של האמא שהייתי שסיימה את תסריט חייה .
    *
    למי מאיתנו לא עוברות מחשבות על המוות פה ושם? כולנו חיים כאן בגוף אנוש והשאלה הזו מעסיקה כל נשמה שבחרה להכניס עצמה למסגרת "דרכון" – גוף פיזי שיש לו התחלה אמצע וסוף: לידה- חיים – מוות. אנחנו מפחדים מהמוות כ אנחנו לא יודעים מתי הוא יגיע ורוצים להספיק לעשות הכל לפני. כשמבינים שהחיים הם תהליך התפתחות שמתמשך גם אחרי המוות – אין מה למהר. אפשר לנשום אוויר לנשימה – לנשמה ולממש את הבחירות שלנו יותר ממקום של הבנה ופחות להיות מונעים מלחץ ופחד.
    *
    ממידעי תודעת העל הבנתי שסרטן היא מחלה חתומה בתסריט של ליבות מים בעיקר, כי הסיבה היא כשל רגשי אז חשבתי ש "לי זה לא יקרה" כי אני לא ליבת מים ואינני מנהלת מערך התנסויות רגשי, ולא סוחבת איתי תיקונים של דרמות וטראומות – משקעים רגשיים של טינה וכעס מגלגולים קודמים בעבר. עממה, כשמידעי בחירה מכוונת הורידו מידע חדש לפני חודש שיש דבר כזה סרטן אוויר ששונה מסרטן מים במהירות ובעוצמה שלו, שהסיבה הגבוהה שלו היא סטייה מהתסריט – "פה חשדתי"… לא בצחוק, אלא באמת. התחיל לבעבע בי ספק שמא אני לא עובדת קשה מספיק ליישר את הסטיות שלי. ויש לי. לכולנו יש.
    *
    יש הבדל בין סטיות גדולות (כמו נגיד ללכת לאכול במזנון בשר כשבכלל המזון שמזין את הנשמה שלך אמור להיות חלבי/טבעוני או מה שזה לא יהיה) לבין סטיות קטנות שזה נגיד לאכול סטייק בקר במקום בולונז או לאכול מהר והרבה במקום לאט וקצת ) איש אש שסוטה למזנון אוויר לא קרה אסון גדול כי המזנונים קרובים אבל כשליבות אוויר הולכות למזנון מים או להיפך- זה הרסני.

    כשישראלה יועד (מי שלימדה אותי חלק ניכר ממידעי תודעת העל ) נפטרה אתמול מסרטן – הבנתי מה היתה הכוונה שבחירה מכוונת אמרו לנו. אבל אף אחד מאיתנו חוץ מישראלה עצמה לא יכולת לדעת את הסיבה הגבוהה האמיתית . שיתפתי בפוסט את ההבנות שהתבהרו בי ורבים קצפו בכעס איך אני מעיזה להתיימר לדעת מה התסריט ומה הסטיה של ישראלה שבגללה כביכול מתה. אז אני לא. אני לא יודעת ולא מתיימרת לדעת. אבל אני כן חשתי שזו לא רק זכותי אלא חובתי לשתף בהבנות שלי, להאיר-להעיר ולעורר שיח תודעתי ער בנושא סוגיית ההבדל בין סרטן אוויר וסרטן מים.

    ואז… אז הועלו טענות כלפי באיזו זכות אני חושפת פרטים אישיים ועוד של אדם שמת , ללא רשות. וכאן – כאן כבר לא יכולתי שלא להבהיר הבנה חשובה: ישראלה לא מתה. זה רק הגוף שלה שהתכלה . ההוויה שלה חיה ותמשיך לחיות בתודעתי. הרשות הנתונה היא זכות הבחירה לדעת את האמת. ישראלה חזרה לעולם האמיתי. שם אין מערכות הסתרה, שם הכל שקוף ופתוח וידוע , שם כולם יודעים שהתפתחות שמישהו אחד מניע- תמיד תורמת להתפתחות אחרים ולהתפתחות התודעה הכוללת , גם אם יש בני אנוש שלוקחים את זה קשה רגשית – זה לא קיים הרגש הזה במקום שבו ישראלה נמצאת עכשיו. כל חייה הקדישה כדי להביא את האמת הזו ולפרק את מערכות ההסתרה . אז למה שתרצה להסתיר את סיבת המוות שלה???

    יותר מכך – ישראלה היא אושויה ציבורית. היא אדם משמהותי מאד שהיתה לה השפעה רבה על ציבור גדול של אנשים ואני חושבת שזכות הציבור לדעת.
    *
    כתיבת הפוסט על הסרטן בהקשר לישראלה גרמה לי לחשוב שאני חייבת להשאיר לעולם טכסט מדויייק שלא תהיינה אי הבנות לאחר מותי
    *
    אז איפה כאן האמת הגדולה שאני רוצה לחשוף ?… טה דם…
    *
    עברה לי מחשבה בראש שאם אני מתה מחר אני רוצה שכל העולם ואשתו ידעו ויבינו למה ויוכלו ללמוד מהשיעורים שאיתגרו אותי.

    1. אם מתתי משמע שסיימתי את השליחות שלי שזה דבר משמח מאד כי זה אומר שהאנושות הבשילה לעשות את תהליכי השינוי התודעתי בעצמם ונוכחותי הפיזית כבר לא נדרשת .

    מבקשת מכל מי שאני חשובה לו ומכל מי שהיה חשוב לי – תשמחו ותצהלו ביום מותי. תחגגו את שמחת החיים ובכך תעניקו לי רגע חסד אחרון… תהיו שמחים בכל מקום שהינכם – עם עצמכם. תמיד רציתי שיהיו לי חברים ושאארגן מסיבת יומולדת ענקית שכולם יבואו אליי. זה מעולם לא קרה. למה? כי יותר משמהותי עבורי שתחגגו את ההולדה של תודעה חדשה שלכם בכם מאשר את שלי. האש שלי תמיד הרחיקה ממני אנשים שנרתעו ופחדו להשרף. הם לא התקרבו מספיק כדי להבין שזו אש כחולה- אש גבוהה, אש הבריאה שמבריאה. גם אני עצמי עשיתי ככל יכולתי להרחיק מעלי אנשים כי המטרה שלי היתה שיתחברו למידע התודעתי, להבנות, ולא אלי באופן אישי. אני לא גורו אין ולא היה לי מעולם רצון שאנשים ילכו אחרי בדרכי. אני כאן כדי ללוות אנשים בדרכם שלהם.

    2. שילמתי מחיר מאד מאד יקר בחיי האישיים- האנושיים- מסרתי אותם כדי להתמסר לשליחותי , אבל זה היה שווה כל רגע וכל שניה . אין בי שום חרטות ,ייסורי מצפון או רגשות אשמה על כלום. גם לא על האתגרים הקשים מנשוא שעברתי כאמא שאיבדה את המהות האימהית שלה . אני שלמה עם מי ומה שהנני היום. אני גאה בילדעים שזכיתי לגדל ושגידלו אותי להיות מישהנני היום.

    אני מודה לאמאבא שלי שתמכו וליוו אותי בדרכי המאתגרת תמיד – באש ובמים (אבא איש אש ואמא אשת מים), למדתי עם השנים להתידד ולאהוב יותר מכל את חברתי הנאמנה – הבדידות. אין עליה – עלי. ביחד אנחנו עצמאיות ועוצמתיות יותר ממה שאי פעם חשתי בקשר בינאישי עם איזהשהוא אדם.

    3. המגבלה -האתגר הכי קשה שליווה אותי כל חיי עד יומי האחרון היה איך להתמודד עם האדמה . נתקלתי בה, נלחמתי בה, נשחקתי ממנה, בזתי לה, שנאתי אותה ואז התחלתי ללמוד אותה ולהבין אותה . כשאתה מבין את האוייב שלך – אתה אוהב אותו (משפש הפתיח והסיום מהסרט האהוב עלי המשחק של אנדר) יחסי אהבה- שנאה ליוו אותי לסירוגין אנה ואנה בכל אשר פניתי. לא היה לי לאן לברוח . השלמתי עם העובדה שכדי להשלים את שליחותי בדרך הטובה ביותר – אני חייבת חייבת חייבת לאהוב את האדמה . עשיתי את זה . לא הכי טוב אבל כמיטב יכולתי השתדלתי באמת.
    הוצאתי את הנשמה – תרתי משמע כדי להכיר בקיומה – בקיומי האדמתי ולהוקיר את קיומה.

    הכי הכי קשה היה לי להצליח לאכול מאוזן. עד היום אני לא מצליחה לאזן את האש שלי עם האדמה. כשאני אוכלת- זה עם עיניים גדולות של אשת האש שאוהבת לאכול הכל,הרבה,מתוק ומהר. ואז- כשאני מעמיסה על עצמי את הכבדות של החומר- האוכל הגשמי- האדמה , אני לא יכולה לסבול את זה ומפסיקה לאכול-חיה על פראנה ימים שבועות וחודשים, כדי לחוות את הקלילות האווירית שלפיה אני מתוכננתת בתוכנת ההפעלה החדשה שירדתי איתה כילד אוויר לפני 7 שנים.

    אני מבינה שהתנהלות כזו איננה מאוזנת ואיננה מייטיבה איתי ופועלת לשנותה. אני בדרך. מתישהו אגיע ליעד . אם לא בגלגול הזה – בגלגול הבא… לא ממהרת. מעדיפה להשלים את מערך ההתנסויות לאט – כשאני משקיעה הרבה זמן ומחשבה להבין את התהליכים.

    ובכל זאת – עדיין, עם כל ההבנה וההשלמה שאני חיה כאן בעולם חומר ובלה בלה בלה , תמיד מחלחלת לתודעתי המחשבה : למה לי לאכול בכלל אם זה מוציא את כל הכייף שבאכילה אם אני צריכה כל הזמן לשמור ולהגביל את הבחירות שלי, יותר קל להזין עצמי באוויר ודי . עממה – קל זה סבבה אבל התפתחות עם אתגר זה לא . ובשביל זה אנחנו כאן.

    4. אם תרצו להנציח את זכרי בדרך ראויה – בבקשה מכם פעלו לקדם את תנועת יער המאכל העירוני שהתחלתי להניע ברחובות – במחוזותיכם, בכל מרחב וזמן. זה אחד הפרוייקטים החשובים שאני גאה בעצמי שהגעתי לממש בחומר ולא רק לדבר באוויר. מה שאני מגדלת ביער המאכל באמת זה לא את עצי פרי אלא אני זורעת זרעים של הבנה בתודעה הכוללת , אני מגדלת ומטפחת דור חדש של ילדעים שלוקחים אחריות על יצירת מציאות – הם אלו שיניבו פירות בעתיד – לא העצים. אני מצמיחה ניצנים של יזמות וחדשנות טכנואקולוגית עירונית עתידנית, אני נוטעת השראה באנשים לעשות את מה שהם עושים – לא כי משלמים להם ולא כי זה משתלם להם , אלא כדי להיות שלמים עם עצמם, בבחירתם לתרום מעצמם לטובת ההתפתחות הכוללת , בהתנדבות ומרצון חופשי.

    *
    אני יכולה להמשיך לכתוב מגילות עד אין קץ אבל לעת עתה אסיים כאן. המשך יבוא…
    *
    תודה תודעה
    אהבנה , נעמה

  3. שיעור מים שלמדתי מהחיים על נתינה וקבלה
    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=997077367132103&set=a.145877165585465.1073741832.100004895469467&type=3&theater
    בעודי משקה היום את גינת הירק שלי ובוסתן עצי הפרי, עלתה בתודעתי מחשבה, תהיה : למה בעצם אני כל כך אוהבת להשקות את הצמחים שלי בעצמי? הרי יש לי מחשב השקייה שמתוכנת לעשות את העבודה אוטומטית. ולמה לי בכלל להשקיע כל כך הרבה מים בגידול יער מאכל שופע במרפסת שלי כשלי עצמי אין הרבה מים בחיי (עולם הרגש וחיי החברה שלי מאד מצומצמים למערכות יחסים בינאישיות בודדות שרובן באוויר אונליין בכלל ולא פיזיות) , למה אני כל כך נהניית לתת ממשהו שאין לי ?

    ואז זה הכה בי : יש לי . יש לי מלא מים: זו האהבה שאני מעניקה לצמחים – היא שמטעינה אותי באהבה לתת להם אותה בחזרה . זו תשומת הלב והמחשבה עליהם , על הרצון לגדל אותם ולגדול איתם , היא היא שמחברת אותי למים שבי , לרצון שטבוע בהיותי- מהותי לתת ולהעניק אהבה . כשאני נותנת לצמחים שלי מים אני מקבלת מים. איזו בהירות ! בגלל זה אני לא תלויה באהבה מאחרים. מספיק לי שאני אוהבת אותם ואז אני מקבלת את ההד החוזר ממה שנתתי
    *
    כשחייתי תסריט חיים של אשת האש שהייתי, מרבית האנרגיה שלי הושקעה בלגדל ילדעים . זה דרש ממני הרבה אדמה ומים. כל כך רציתי לעשות הכל ולהספיק כמה שיותר (לא הספיקו לי 4 ילדיי הביולוגיים, אימצתי עוד שתי נערות אומנה שאחת מהן בעצמה כבר מזמן אמא ל 4 , גידלתי ילדעים של הורים אחרים כגננת, מדריכה , עובדת סוציאלית) , שהוצאתי יותר אנרגיה ממה שחתום היה לי במימון פרח החיים. כך כיליתי את מאגר האנרגיה שהיה לי "בטרם עת". נגמרו לי החיים ההם. 12 שנים של אימהות אינטנסבית בטורבו: זו היתה כל המהות שלי: לגדל דור חדש של ילדעים : שנתיים אחרי שהולדתי לאוויר העולם את בתי הבכורה כבר מצאתי עצמי אמא אומנת לנערה מתבגרת שהתחתנה והפכה אותי לסוג של "סבתא" כשאני עצמי עוד לא בטוחה שעברתי את השלב הזה מילדה לנערה לאשה ולאמא, זה עבר לי מהר כל כך…
    *
    לגלגול החיים החדש נולדתי עם תסריט אוויר , כדי ללמוד לשלוט בתבונה באש פזיזת הדעת שהייתי . אין לי מימון יותר לגדל ילדעים מלבד את הילדה שהנני. אז מה אני עושה עם כמויות האהבה שלי? אני מגדלת צמחים. (לא במקרה השורש ג.נ.ן משותף ללגדל ילדעים וצמחים. אז הייתי גננת והיום אני גננית…
    *
    הצמחים נותנים לי אוויר לנשימה. אני חיה על האוויר הזה . הוא קיומי לי יותר מכסף ואוכל . בלי חשבון בנק ולחיות על פראנה אין לי בעיה. אבל בלי החמצן שהם נותנים לי וההשראה בצמיחתם לגובה – תמיד מתעלים מעל האדמה מעלה לאור
    *
    תודה תודעה
    אהבנה, נעמה
    *
    נתינה וקבלה – שינוי תודעתי
    https://www.shinuytodaati.co.il/2012/02/24/%D7%A2%D7%9C-%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%95%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94/

  4. איך המציאות הגשמית משתנה בתואם לבחירה התודעתית: כשאני חייתי במטבח הזה,
    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1329897837044807&set=a.495979447103321.115470.100000738118562&type=3&theater
    מטבח הבית בבאר אורה
    צבע הארונות היה עץ דובדבן טבעי. זה מה שהיה טבעי לי. אש התשוקה בערה בי בכל מה שנגעתי בו גם בלי שאצטרך לצבוע אותו מבחוץ באדום. זו המהות הפנימית שהייתי . אבל כעת מי שמנהל את הבית הזה – אבי ילדיי, איש מים, ולכן מה שמופיע במרכז התמונה זה החתול. הרגשות שאנשי מים אוהבים לחלוק עם אחרים כל כך רבים שבני אדם לא מסוגלים להכיל עוצמות כאלו של מים בעידן החדש, אז הביאו מלא חתולים למלא את הצמא הגדול למים=רגשות .
    *
    הדבר שהכי אהבתי בתוך הבית הזה – זה את האור והאוויר שבחוץ. שעות, ימים, חודשים,שנים, עמדתי בתוך המטבח הזה, מכינה מזון שיזין את ילדיי אבל נשמתי כמהה לצאת לאוויר הפתוח, לנוף שאליו השקפתי מבעד החלונות האלו – נוף מרחיב נשמה שפרש בפניי את מרחבי הערבה החשופים בשממתם הפתוחים לאופק. כל בוקר ראיתי את קרני האור הראשונות עולות מעל ההרים האדומים. זה מה שהאיר את חיי. זה מה שנתן לי כוח לגדל את ילדיי.
    אז יצאתי החוצה לאוויר הרבה . כל בוקר כמעט הייתי יוצאת לטיול הליכת בוקר לבאר אורה הישנה – פינת חמד בחצר האחורית של היישוב, שם נפתח לי הלב, שם בטבע חשתי מחוברת לעצמי- לאמא אדמה שהייתי. במקום שבו היתה הבאר שסיפקה פעם מים לכל העיר אילת היה אז בסיס גדנע נטוש שהפכתי בו רוח חיים. בזמן שתושבי היישוב היו יוצאים לעבוד כל בוקר בעיר הגדולה וללמוד בביה"ס מרוחק, אני ביליתי עם 4 ילדיי בחינוך ביתי – הקמנו זולה מתחת עצי השיטה והאשל, בנינו מטבח מבוץ וכפות תמרים,בית על העץ ונדנדה , זרעתי שם זרעי תמרים שכל כך אהבתי ללקט במטע האורגני של סמר… מי יודע , יום אחד הם ינבטו.. אני כבר לא שם כדי להינות מפירות עמלי. התפקיד של שליחים כמוני הוא לזרוע זרעים בתודעה האנושית ואז להמשיך הלאה , להפיצם ברוח, בכל מקום שבו נודדות רוחות השינויים.
    *
    לפני שהלכתי, השארתי חותמי : השתמשתי באש שלי כדי להילחם בבעל הון זר שרצה להקים בבבאר אורה הישנה מגרש גולף. לא יקום ולא יהיה !!! עם האש שלי הזזתי הרים ופילסתי דרך למטרה ראויה יותר להעניק חיים למקום הקסום הזה : היום יש שם מכינה קדם צבאית של מנהיגות ולימודי סביבה. שנה שעברה ביקרתי את מחזור הצעירים הבוגר הראשון, דיברתי איתם קצת דבר תודעה וסיפרתי סיפורי מורשת…

  5. 7/12/17
    שיתוף בסיפור אישי שמאיר איך אנחנו מזמנים לעצמנו את כל מה שקורה לנו בחיים. הכל. מבלי דעת… אז ככה: משך 12 שנים גידלתי את 4 ילדיי בחינוך ביתי. כחלק ממסעות ההתפתחות שלנו הייתי מטיילת עם ילדיי במרחבי ממלכת האדמה להכיר מקומות, אנשים, ללמוד על תרבויות. בתקופה שחייתי חד הורית 3 שנים איתם בצפון, שוטטנו יום אחד בכפר ערבי סולם שונם (ליד מרחביה, עמק יזראעל) . הכרתי מישהו איש נחמד שהזמין אותנו אליו הביתה לחמולה שלו. הייתי נבוכה משהו מכך שהוא דובר עברית שוטפת ואני בקושי ידעתי כמה מילים בערבית. משהו לא הסתדר לי בסיפור הזה. אם לעם היהודי יש חתימה משותפת עם העם הערבי אז עלינו לדעת זה את שפתו של זה. באותו יום חזרנו הבית והודעתי לילדיי שאנחנו מתחילים ללמוד ערבית. מצאתי בחורה צעירה שבאה אלינו וישבה בבית הפיצפון שהיה לנו – אני עם 4 ילדעים ומחברת וכתבנו ודיברנו את המילים הראשונות שלמדתי בערבית.
    *
    לימים…
    *
    כמה שנים אחרי הסשן הזה, ילדיי בחרו להיפרד ממני לדרכם העצמאית, עברו לחיות עם אבא שלהם שהתחתן עם אשת אדמה (הערבים הם עם אדמה… העם היהודי הוא אש ואוויר) . אביהם התחיל לעבוד אז עם ערבים מכל העולם דרך מרכז צפרות שהוא מנהל. בתי הבכורה הצטרפה לתוכנית של נוער יהודי וערבי מכל העולם- כחניכה ובמשך כמדריכה וצירפה לתנועה שהיא פעילה בה גם את אחיה.
    *
    ואני… אני מבלי דעת ידעתי את שצופן לנו העתיד…
    איך יודעים את העתיד? בוראים אותו – בתודעה שלנו. תהליך הבריאה הזה מתהווה גם בלי שאנחנו מודעים לו.

  6. הבנתי הבוקר את הסיבה לפער בין הכתיבה והדיבור שלי. בכתיבה – זה לא אני כותבת את המילים. זה הן כותבות אותי, האותיות יורדות מתודעתי ומראות לאצבעותיי איך לרקום אותם למשפטים, לחבר לפסקאות שמביאות רסיסי הבנות ממאגר המידע הקוונטי של תודעת העל – תמליל שהוא חלק מהסיפור השלם – חלק בפאזל התודעה הכוללת. אני כאן בשליחותי לחבר את החלקים ולהרכיב תמונת מציאות של עולם חדש (בדיוק כפי שמראה האנימציה בדף הבית באתר שינוי תודעתי ). זו הבינה של הרוח הגבוהה שמכתיבה לי את טכסט התסריט הכתוב מראש. אני רק השליחה להעלות אותן לאוויר.
    *
    תודעת העל היא מאגר מידע קוונטי- המחשב המרכזי של הבריאה ,זו לא יישות שיש לה מערך רגשי או הגיון ארצי, ולכן אנשים בתדרי אדמה מתעוררים אצלם ישר התנגדויות כי המידע הזה מתנגש להם עם כל מסגרות החשיבה שחשבו שהם יודעים על איך העולם הזה מתנהל. אנשים בתדרי מים חווים לפעמים את התדר שאני מהדהדת כקר ומנוכר,לפעמים מתנשא – כי הוא אכן מגיע מלמעלה, ממבט על . אנשים בתדרי אש מתלהבים מהחדשנות והעתידנות ורואים בי השראה. אנשי אוויר קולטים את רמת הדיוק הגבוהה שתואמת את מתנדי הרטט התודעתי שלהם . החיבור שלהם איננו אליי באופן אישי אלא למידע.
    *
    כשאני מדברת – זו אני , נעמה – אשת אש המתלהבת כילדה קטנה מכל גילוי , מכל חיזיון שנגלה בעיני רוחי עד רגע ההתהוות בגשמי, ואז – היא לוהבת כולה בהתרגשות שהבריאה התודעתית שחזתה מתגשמת בפיזי למציאות בחיי היום יום הארציים. נפלאות הבריאה ,קסם.
    רכבות עמוסות מידע טסות במוחי הקודח במהירות האור ואני אחראית לנתב כל רכבת ליעדה בלי שהן תתנגשנה. חתיכת אתגר. אין לכם מושג כמה גיצים – נצוצות אור רוטטים במוחי בכל שניה. כל הבזק מחשבה מדליק ניצוץ גאונות שמעיף אותי לטוס כטיל באוטוסטרדת המידע.
    לכן, כשאני מדברת, אינני חדה בהירה וממוקדת כשם שאני כותבת. כי קצב המחשבות מהיר בהרבה מקצב הדיבור שאנוש מסוגלים לשמוע ולהבין ושאני מסוגלת לדבר בצורה שתישמע ידידותית למשתמש. אז איך אני ממגנטת אנשים? עם החיוך שלי, עם ההתלהבות הילדית, עם שמחת החיים שמטעינה אותי באנרגיה של אומץ לעשות את מה שאני עושה והשמיע קולי, גם אם הדיבור שלי לא נשמע כפי שהייתי רוצה להישמע.
    *
    יסוד האוויר אחראי להבהיר ולדייק . לכן, כשאני מקשיבה לעצמי – למשל לראיון ששודר איתי אתמול, אני לא אוהבת מה שאני שומעת. אני נשמעת מפוזרת ומעמיסה המון מידע . הלוואי והייתי מצליחה בזמן אמת לקחת אוויר לנשימה ולדבר יותר לאט וברור. אבל אני לא… כי המהות שלי היא אש. אני ליבת אש שהגיע ממישור אש, אבל לתסריט החיים הנוכחי ירדתי עם נשמה של אוויר והאתגר הזה לחיות כאילו שתי נשמות באותו גוף הוא.. הוא … אתגר !!!
    *
    אז אשת האש שהינני לא מסתכלת אחורה, מפסיקה להקשיב לראיון שהיה אתמול שהיא חושבת שהוא לא מספיק טוב וממשיכה קדימה. האש תמיד מסתכלת קדימה . רק המים מסתכלים לאחור עם רגשות אשמה וייסורי מצפון על מה שהיה ואיננו רלוונטי כבר. האוויר מבין שמה שקה נועד לקרות והכל בתואם לוכנית הגבוהה אז אפשר לנשות ולחייך בקלילות הדעת , לזכור שהחיים הם רק משחק.

  7. משחק. החיים הם רק משחק . משחק מחשב שמישהו חשב – חישב תיכנן ותיכנת אותו-אותי . מי לדעתכם?אני המתכנתת שכתבה את שורות הקוד או המשחקת/השחקנית?מי התסריטאי שכתב את הלך מחשבותי?מי הבמאי?ההפקה?מי עיצב את התפאורה,הגרפיקה,האמימציה?מי מיקם את התאורה ומיקד את הספוטים ברגעים החשובים? אם זה כמו במשחק מחשב אמיתי אז אני יכולה לבחור את השחקנים האחרים שאני רוצה לשחק איתם/מולם , נכון? זה מה שאני בחרתי?… אז אני גם המלהקת? ורגע , רגע… אם המשחק מחשב זה אמיתי אז מה החיים האלו? לא אמיתיים?
    *
    משתפת בתהליך שינוי תודעתי מהותי, חשוב ומעניין שעברתי בעצמי השבוע מאש לאוויר. זה ארוך אבל מרתק, קחו נשימה…
    *
    אז ככה:
    מה שקרה השבוע זה שהתלהבתי מעצמי שאני הישראלית הראשונה שקנתה מטבע קריפטוגרפי חדש: gamecoin : מטבע של קהילת שחקנים גיימרים, שעלה ליום המסחר הראשון באוויר ב 11/9 . זה קטע כזה של אנשי אש: ההישגיות הזו להיות הראשון: הכי מהיר, הכי חדשני, הכי אמיץ. אנשי אש לא מפחדים לקחת סיכון מול הסיכוי , הם לא דואגים ממה שיהיה כי הם יודעים שהם בוראים את מה שיהה. הבטחון שלהם איננו באחרים או בנסיבות חיצוניות אלא בידיעה הפנימית את העוצמה העצמאית שהינם.
    *
    כיאה לאשת אש עם אגו במידה, מיהרתי לעלות פוסט לאוויר ולשתף בגילוי המרעיש (זה חלק ממאפייני האש > לעשות הרבה רעש…) מה שקרה כמה שעות אח"כ, התחיל לחלחל ספק בתודעתי וחשתי סלידה מהבחירות שלי עצמי. הבנתי שהייתי פזיזה מדי לצאת בהצהרות והמלצה על מטבע כשעדיין לא קיבלתי אותו לארנק אתריום אפילו, לוקח כמה ימים עד שמתקבל אישור העברה. ומה אני יודעת על החברה ועל אמינות המטבע?, עוד יותר בזתי לעצמי שהתדר שהעברתי בפוסט היה של התלהבות מהרעיון החדשני ואפשרות הרווח הטמונה במשחק הזה. הבנתי זאת כשהתחילו להגיע אלי אנשים שרוצים להשקיע כדי להרוויח רווח כספי ושאלו למה דווקא המטבע הזה הוא השקעה טובה לדעתי מכל שפע המטבעות הקריפטוגרפיים. הם ביקשו מידע כלכלי טכנולוגי אבל הסיבה שיש לי אמון במטבע הזה קשורה להבנה גבוהה של התמונה הכוללת, לא לשקולי הגיון ארצי של רווח והפסד כספי. רגע רגע רגע. עצרתי הכל. זו לא הסיבה שלשמה אני כאן.
    *
    אני לא אמורה להלהיב אנשים להשקיע כסף במשהו שהם לא מבינים בכלל למה ויעשו את זה רק כי אני אמרתי (ואמרתי. התפארתי שאת הביטקוין הראשונים שלי קניתי ב 30 דולר ב 2012 והיום ביטקוין אחד שווה 4000 דולר) .התבהרה בי הפנמה עמוקה של הייעוד הנוכחי שלי: אני כבר לא אשת האש שהייתי. אני כבר לא מתחברת לאש הזו. נולדתי מחדש לפני 6 שנים לגלגול חיים חדש עם נשמה חדשה לתסריט חדש שמהותו אווויר, לא אש. אני כאן כדי להטמיע בתודעת אנוש את הבנת החיים כמשחק ולא להתלהב מאפשרויות השקעה אנרגטית במשהו שהם בכלל לא מבינים את מהותו, רק בגלל רדיפה אחרי החומר וחיפש רווח מהיר וקל . מחקתי את הפוסט ועברתי בזמן הזה תהליך שינוי תודעתי במהלכו הבנתי שאינני מתחברת יותר כבעבר לאנרגיית האש היהירה והמהירה שלא חושבת מספיק בשיקול דעת תבוני לפני שהיא עושה . התחברתי לרוח הנשמה שאני משחקת בתסריט הנוכחי ובחרתי בצורה מודעת ובהכרה מלאה , לשחרר אחיזה בדרך החשיבה וההתנהלות של אנרגיית יסוד האש וסופית השלמתי עם אנרגיית האוויר שאימצתי מאז הלידה המחודשת שלי. נפרדתי באהבנה שלמה מהאש הפזיזה שלי. היא איננה משרתת אותי יותר .
    *
    כל חיי ליוו אותי שני צבעים : התכלת: תמיד צבעתי איתו את מפתן דלת הכניסה לביתי ואת פנים הבית קישט פה ושם איזה קיר ורוד אפרסק בהיר. תודעת העל מסרה באחד התיקשורים שיש אנשים שיש להם חיבור לשני צבעים, אבל בנקודה כולשהיא בחייהם , הם יתחברו יותר לאחד. הנקודה הזו הגיעה אתמול. בתואם לבחירה התודעתית, גם תמונת המציאות הגשמית השוותה תדר והשתנתה – הרי לפניכם תמונת הפרופיל החדשה המשקפת את תהליך השינוי התודעתי שעברתי
    *
    התיזמן לשינוי איננו מקרי. הכל התואם לתוכנית הגבוהה: השבוע חוללתי רוח סערה בקהילת מידברן שחשתי בה בבית ב 5 השנים האחרונות, מאז מידברן הראשון . כתבתי פוסט הסבר תודעתי מעמיק למה לדעתי קרה מה שקרה השבוע בברנינגמן- האיש שנשרף- למה עשה מה שעשה. העברתי באוויר מסר של עליונות הרוח על החומר. קהילה שלמה של אנשי אש חמומי מוח איבדו את דעתם. הרוחות סערו (התמה שנבחרה למידברן 2018 שבוע קודם לכן: סערת מוחות. איחלתי וייחלתי שהקהילה תוציא עצמה מלב הסערה ותקיים סיעור מוחות תבוני. באשר אליי ברמה האישית – אני בחרתי לקחת פסק זמן ולחשב מסלול מחדש, כשחשתי שאין לי מקום בקהילה שמוקיעה ומתנגדת למידע שנשלחתי להאיר להם. (תיעוד תהליכי ההתפתחות מתועדים בפוסט באתר שינוי תודעתי – מידברן 2018) , במקביל, כתבתי חזון למרכז ללימודי תודעה שקיבלתי קריאה לייסד עם צוות אנשי מדע ותודעה. נתנו לי יד חופשית לדייק את המהות .
    דלת נסגרת- דלת נפתחת … מאז מידברן האחרון התבהרה בי סופית הבנה שיש לי תפקיד להקים את ממלכת האוויר (הבנה שהתגבשה בי כבר לפני שנים, אבל הרגע הזה – התגשמה למציאות גשמית. למדתי מאנשי האש איך יוצרים קהילה וכעת העת לממש את ייעודי להקים קהילת אנשי אוויר.
    אתמול התקיים מפגש "המחולל" – קהילה מציתה שינוי: יוזמה של מידברנרים לקדם פרוייקטים לשינוי בחברה ובעולם. נרשמתי למפגש כשיצא קול קורא ,כי זה בער בנשמתי. לא היתה שאלה בכלל – הרי הגעתי למפגש המחולל הראשון שנה שעברה . חוללתי הרבה שינויים מאז. אבל בהגיע רגע האמת – בחרתי לא להשתתף. תפקידי איננו ליצור את השינוי (אש) אלא לקדם הבנה (אוויר) שתשמש את היוצרים לדייק את מלאכת השינוי כך שתהיה מכוונת יותר גבוה – לרח מאשר לחומר
    ——————————————————————————————————
    מטמיעה כאן את טכסט הפוסט המקורי שהעלייתי שלשום , כדי שתבחינו בשינוי התודעתי המתבטא גם בניסוחים וגם במהות התוכן
    —————————————————————————————————–
    אני הישראלית הראשונה שקנתה את מטבע גיימקוין gamecoin GMC , ביום הראשון שנפתח המסחר ב ico . זה קטע כזה של אנשי אש להיות ראשונים… יש לנו את זה, את האומץ לקחת סיכון מול הסיכוי, כי הבטחון שלנו לא תלוי באחרים אלא בידיעה פנימית . אנחנו לא מפחדים ממה שיהיה כי אנחנו יודעים שאנחנו בוראים את מה שיהיה . שקל אחד שווה 10 גיימקוין. תזכרו, שלא תגידו שלא "אמרתי לכם" איך שזה התחיל… (את הביט הראשונים שלי קניתי ב 2012 מ מני רוזנפלד -יו"ר איגוד הביטקוין הישראלי היום , אז היה ערכו 30 דולר לביט והיום ביט אחד שווה 4200 דולר, רק אומרת…) .
    *
    אז למה דווקא גיימקוין מכל המטבעות הקריפטוגרפיים ? כי זה מטבע שנועד לשמש את קהילת הגיימרים ואני מאמינה גדולה במשחק. גם בעתיד של משחקי מחשב- אני חושבת שיש לשוק הזה פוטנציאל צמיחה עצום, וגם במהות הגדולה יותר: שכל החיים כאן הם משחק. כשמשחקים את החיים במקום לחיות אותם, הכל יותר קליל ומהנה. גם משחקי המלחמה הכי אלימים הופכים לאתגר מהנה כשזוכרים שזה רק משחק. אז כמו שבמונופול של פעם היה כסף בכאילו, אז למה שלמשחקי המחשב לא יהיה כסף בכאילו? למה, אתם חושבים שהשקלים והדולרים שלכם הם לא בכאילו? נראה לכם שזה שיש לכם נייר שהבנק מדפיס לכם עליו מספרים הופך אותו לאמיתי? הכל אשלייה. האנרגיה הזו לא באמת קיימת אצלכם. היא בידיים של בעלי הון ושלטון. זה משחק מכור . אם כבר משחקים, אז אני מעדיפה שהאנרגיה שלי תהיה בשליטה שלי ורק לי יהיה את הקוד המוצפן לבחור במה להשקיע אותה בלי לפחד שיום אחד הממסד יעקל לי את החשבון.
    *
    איך עוד אני יודעת שמדוייק לי להשקיע במטבע הזה ? כי מה שמדוייק קורה במהירות ופשטות. ביום שהעלייתי פוסט שכתבתי בנושא " גיימרים – משחק ילדים " (מצב קישור בתגובה הראשונה) והטמעתי אותו בקבוצה של גיימרים שהגיל הממוצע שם הוא 13 , קיבלתי תגובה מאחד הילדעים שהבהיר לי שלהיות גיימר זה ממש לא "משחק ילדים" כמו שאני חושבת ונתן לי קישורים למאמרים שמתעדים את סכומי העתק שצעירים גיימרים בני 17 הרוויחו בתחרויות אי-ספורט רק מלשחק. איזה סבבה זה : גם להינות מלשחק וגם עוד לקבל על זה מליין כסף.
    בקיצור, באותו יום שהעלייתי את הפוסט על הגיימרים , נשלחה אליי למייל הזמנה להשתתף ברכישה הראשונה של המטבע כשיתחיל המסחר ico בעוד יומיים (שזה היה היום)
    *
    אממה, אני לא מבינה הכי טובה בטכנולוגיה אז שלחתי הודעה בפייס של גיימקוין שאני מבקשת הדרכה שלב שלב צעד צעד כמו לילדה קטנה מה לעשות, כי אני ילדה… בעברית כמובן, כי היה לי ברור שזו יוזמה ישראלית איכשהו. וברוב חוצפתי גם ביקשתי שיתקשרו אליי בטלפון. מה מסתבר? החברה ברוסיה איפהשהוא ליד אסטוניה והם חיפשו במיוחד בכל העיר מישהו שמדבר עברית והעסיקו אותו לחברה כדי שיתרגם ויעזור לי. בחור ערבי – סטודנט נחמד שלומד שם.. הוא התקשר אליי מרוסיה וליווה אותי שעה על הקו לפתוח איתי ארנק איתריום והיום כשנפתח המסחר התקשר שוב שנוכל לפתוח ארנק של גיימקוין ולקנות את המטבע. אופס … פרט שולי: אין לי כרטיס אשראי בינלאומי ואין לי בכלל חשבון בנק . מה עושים? מנהל החברה נתן לי את פרטי חשבון הבנק האישי שלו כדי שאוכל לעשות העברה דרך מזומן בזמן בדואר והוא כבר יעביר לי את ה GMC לארנק . ככה . יחס אישי של מלכה קיבלתי. מגיע לי, זה גמול עבור האומץ שלי .
    *
    החברה יודעת כמה ישראל חזקה בטכנולוגיית ביטקוין ומטבעות קריפטוגרפיים, וגם בגיימינג . (ואני יודעת על רוסי אחד שממש ממש חזק, הכי חזק בתחום בעולם= ויטליק שהמציא את איתריום) . שווה להם להשקיע בי. שווה לי להשקיע בהם. אז הנה – אני משקיעה בכם לכתוב את המגילה הזו כדי לעודד אתכם להשקיע גם. תשקיעו במשחק שלכם. ואם לרגע תהיתם, אז אבהיר שכוונתי לא להשקעה כספית בערך שתרוויחו ממסחר במטבע קריפטו , אלא תשקיעו בהבנת התסריט שהנשמה שלכם בחרה לשחק כאן בעולם האשלייה. הילד הפנימי הוא הבמאי ואתם השחקנים. תהנו מהמשחק ותרוויחו יותר כשתדעו מה כתוב בתסריט. ואם אתם לא יודעים – תלמדו. מוזמנים לשיעורי תודעת העל. מי שחי את התסריט שמדוייק לו – מקבל את המימון האנרגטי שנועד לתמוך בו במימוש הייעוד.
    *
    מה שחשוב במשחק זה להינות. גם אם ערך המטבע יורד או עולה , אל תשכחו – זה רק משחק
    *
    אהבנה, נעמה

  8. האינדיאני הזה מנגן את נשמתי הבוכיה. (עריכה : זו לא הנשמה שבוכה. היא תמיד צוחקת. זו רק השחקנית הארצית שבי שחווה רגשות אנושיים רגשיים) . https://www.facebook.com/ares.azbz/videos/825248160875600/?pnref=story
    אז כן, גם אני בוכה לפעמים. לא הרבה, מודה. אם וכשזה קורה, אז זה משתחרר רגע לפני מחזור, כשההורמונים הנשיים שצרובים בגופי וחרוטים בנשמתי כחווה בגוף אשה, עוזרים לשחרר את כאב הפרידה: האובדן מהעובר שלא התפתח, כל חודש מחדש. אלו הרגעים בהם אני מתחברת לאנרגיית המים הנקבית ומאפשרת לעצמי להרגיש . זה השיעור המאתגר ביותר שהאנושות כולה נדרשת להתמודד איתו במעבר ממים לשמיים. להיפרד כל פעם מחדש, עד שנפנים ששום דבר בעולם הזה איננו באמת שלנו והכל זמני וסופי. אנשים השותפים על במת המשחק של חיינו הם רק תחנת מעבר במסע התפתחות שהוא תהליך ארוך ומתמשך עוד מלפני ירידתנו לגוף ואחרי לכתנו. איך שרה חווה אלברשטיין:"אם אחד מאיתנו, הולך מעימנו, משהו מת, בנו" , כי "כולנו רקמה אנושית אחת חיה" אז זה האתגר שאני חווה כרגע: מתמודדת עם הנפרדות כדי להבין את האחדות. משלימה עם פרידה מאדם קרוב ואהוב, כדי להתחבר לעצמי ממקום שלם בפני עצמו.

  9. 29/8/2016 "שקט שלווה, ים של חולות , והרים שבאופק נושקים לשמיים" /זהר…
    ביליתי השבוע חופשה עם בני הצעיר- 3 ימים בטבע בצפון הרחוק והירוק על גדת פלג הבניאס ואח"כ בירדן. ליקטנו פטל ותאנים ונהננו משפעת המים החיים . תחת כיפת השמיים, ללא אוהל ומזרון אפילו- ככה צמוד צמוד לאדמה, לא מחוברת לטלפון ומחשב והכי מחוברת לעצמי- היותי, אנושיותי. יומיים לאחר מכן ירדנו לקצה הערבה, למדבר הרחוק והצהוב-אדמדם – זה שבו אני הכי קרובה לעצמי- היותי- הוויתי. במקום שאין בו כלום ויש הכל. ליקטנו תמרים אורגניים, נהננו משפעת החול בדיונות שזרם כמפל מים במורדות ההר וליטף את גופי ברכות יחד עם רוחות המזרח הנעימות של תחילת הסתיו שאני כל כך אוהבת. שמיים זרועי כוכבים בלילה חשוך ומזוכך משמיעים את מנגינת השקט שכה ערבה לאוזניי. שם,על החול הרך כששני אהוביי לצידי- בני וחברי ,שם, במקומות האלו בטבע בהם החיבור בין המים השמיים והאדמה מחברים אותי בין כל חלקיי , נעה בין הצפון לדרום, בין הירוק השופע והצהוב השומם, בין המון רועש לשקט הדומם. שם, בטווח שבין הקיצונויות, שם אני נוגעת בטבע שלי-שאני – הנני.

  10. חזרתי הביתה מביה"ח אחרי תקופת אשפוז ארוכה עם מחלה וניתוח ומצאתי עצמי מעלה שאלה לפייס: מה משמעות המילה "הביתה" עבורכם.

    זה מה שעניתי לעצמי:
    אני אדם של "בית" . תמיד מעדיפה להתכנס בבועה העצמאית שלי, אך כיאה לנוודית שהיא רק אורחת פה ומזפזפת בין העולמות, יש לי בתים רבים : כאן , שם ובכל מקום.
    גופי הוא הבית הפיזי לנשמתי. הוא איתי בכל מרחב וזמן באשר הנני – נוכחת כאן בגשמי בעולם החלום . אבל גם הוא לא ממש שייך לי. אני חיה בו אך הוא שייך היה לנעמה ההיא שמתה ועכשיו אני נדרשת כשחקנית לשחק בוירטואוזיות על במת משחק חדשה עם גוף ישן. מאתגר… אני מרחפת לי בקלילות והוא מושך אותי כל הזמן מטה לאדמה המכבידה ומאט את תנועתי. הבית הזמני שבו גופי מתגורר בו כעת הוא ב בית שינוי תודעתי ברחובות. היו בתים שבהם נעמה הפכה מבחורה לאשה ואז לאמא שגידלה את ילדיה בהרי ירושלים,בקצה המדבר,בצפן הרחוק, היה את בית הוריי שגדלתי בו אני בילדותי, והיו עוד ועוד ועוד בתים שבהם חייתי בין תקופות נדודיי בעולם הגדול. אבל היות וכמו כל חלום- סופנו להתעורר ולהבין שזו רק אשליית עולם החומר המתעתע בנו, נדרשת הבנה: הבית האמיתי הוא המקום ממנו הגעתי ואליו אני חוזרת בכל פעם ממסעותיי ברחבי הבריאה.

    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=619811634858680&set=p.619811634858680&type=3&theater

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *