בנימה אישית

Naama

כאן המקום עבורי לשתף ברגעי החסד של חיי האישיים, רסיסי אור של חוויה,הבנות,רצונות, מחשבות,בחירות. המקום הפרטי בו אני מי ומה שמהדהד ממני לעולם. כאן אני משמיעה את קולי המזוקק , הטהור שבוקע ממיתרי נשמתי ,בוער בי ומדליק את מוחי הקודח: לחשוב, להבין, לדעת.

כאן ,שם ובכל מקום וזמן – הנני, ללא הפרדה בין העיסוק ה"מקצועי" שלי, לימודים, עבודה,ילדעים,בית,חברים, הכל רצף אחד מתמשך של התנסויות, משחקי חיים.

עדכונים על שיתופים חדשים אני מוסיפה בתגובות. מה שמופיע ראשון הוא האחרון…  

מאי 2012:  החלטתי הפעם לכתוב פוסט בנימה אישית. הוא לא מופץ מחוץ לאתר כאן,אז בבקשה שימרו עליו ככזה ואל תפיצו אותו ברבים ברשת, בפייסבוק וברשתות החברתיות. מי שצריך לקרוא את זה יגיע לכאן.

זהו חלון שאני פותחת רק לקוראים אותי כאן בעקביות בבלוג באתר שינוי תודעתי , לאלו הבוחרים לקבל עדכונים למייל הישיר ומכוונים על התדר שאני מהדהדת מתוכי לעולם.

naama weiss tohar eyesזהו חלון רק לאמיצים שמעיזים להסתכל מבעד לעיני רוחי ולראות מעבר.

 

אני משחררת את המילים לאוויר מתוך ידיעה שעידן מערכות ההסתרה הסתיים , כך שבמוקדם או במאוחר מילותיי אלו ייחשפו. מי שירצה, יכול לחדור כבר עכשיו מבעד לטווח ראייתו הפיזית ולדעת את הטכסט שאני מביאה כאן היום גם בלי לקרוא בעיניו הפיזיות. לשם כך יש לכם את העין השלישית. אליכם שלוחות מילותיי אלו. דברים קורים תמיד בזמן נכון, יהה אשר יהה

שאריות של החיים, זו המנגינה שליוותה את המוות התודעתי שלי

השיר ששרה יובל דיין בתחרות the voice השבוע 02/05/2012 : שאריות של החיים/עידן רייכל , לא מפסיק להתנגן במוחי
מתוך הזמזום הפנימי של המילים והמנגינה , בוחרת לשתף

מה הזמן מסמן לי, זה הכל שאריות של החיים
ולחיות את הרגע, להתחיל לאסוף את השברים

אולי אצא יותר, אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר, ולעשות קצת רעש

אולי מקום אחר, מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל, ולתקן עוד פעם

יובל דיין בחרה להפסיק להשתתף בתחרות מתוך חיבור לחושים הפנימיים – היא ידעה מה מדוייק עבורה עכשיו ובאומץ,ללא חשש לחרוג ממסגרות החשיבה הנורמטיביות ,בלי להתבלבל מהכסף ולהסתנוור מהפרסום ,בלי לפחד מהפרת החוזה עם ההפקה ובלי לחשוב על מה יגידו אחרים, היא החליטה מתוך הקשבה לקול הפנימי שלה, זה שיודע. אין לה זמן עכשיו להתחיל לקלקל ולתקן עוד פעם. ברגע שהיא הבינה מה מדוייק לה-היא יכולה לקבל החלטות מתוך המקום הזה בשיקול דעת עצמאי , ולא מתוך הליכה עם הזרם שסוחף אותה למציאות שהיא יודעת שתקלקל ותפגע בקצב האישי שלה, תסיט אותה מהתסריט הנשמתי  שחתמה עליו. חשוב שקולה של יובל דיין יישמע עוד הרבה ולמרחוק ויהדהד לכולם, עד שנחצה את גבול המסה הקריטית של אנשים אמיצים שלא מפחדים לעשות שינוי, ואז זה יקרה-נוכל כולנו לפרוש מהתחרות ולדייק את הבחירה שלנו ,לחיות את מי שאנחנו באמת .

קצת רקע… מאיפה הכל התחיל:

תמיד אהבתי לכתוב -לחלוק את עולמי הפנימי באמצעות המילים. תמיד ידעתי את כוחה של מילה  בבריאת מציאות. עד היום רק כתבתי. כעת העת עבורי לדבר, להשמיע קולי, להוציא את המילים מהכוח לפועל- לתת להן אנרגיה ולקבל באמצעותן אור תנע -זו האנרגיה שמתניעה אותנו , שמחייה אותנו. תדרי התודעה החדשה יוצאים מצאקרת הגרון ונצרבים בחוש השמע . לכן עלינו לדבר ולהקשיב.

כדי לממש את הבנתי התיאורטית, יצרתי מסגרת שתאפשר לעוד נשים וילדים להשמיע קולם כי נשים נועדו ליצור שנוי , להביא לעולם את הילדעים שנולדים יודעים . ומכאן החיבור.
מפגש שירה מהנשמה-מהבנת מהותי להשמעת קולי, עם רונית שפי, התקיים בבית שינוי תודעתי . רונית מוזיקאית ומרפאה בקול וצלילים ובשילוב ההבנות התודעתיות, בנוכחות נשים וילדים -כך נשמע הקול למרחוק.

בגלגול הקודם שלי-כאמא לארבעה ילדים בחינוך ביתי-12 שנים היה זה כל עולמי, האימהות היתה המהות שלי ובאמצעותה מימשתי את התסריט שנועדתי ללמוד ממנו. למדתי עם ילדיי ובעיקר למדתי מהם, את היותי מי שאני. חייתי חופש בבועה במרחבי מדבר הערבה.
את מילותיי כתבתי אז בבלוג באתר באופן טבעי:  חיים_חופש_בערבה_בלוג_משפחה_בחינוך_ביתי

במדבר היה סבבה, חייתי חופש, עשיתי מה שאני רוצה עם ילדיי: טיילנו, יצרנו,למדנו,עשינו,בנינו,ניסינו… חופש היה שם בשפע אבל התפתחות לא, כי לא הייתי מי שאני באמת ולא התמודדתי עם אתגר העצמאות שחיכה לי . ביום שנפתחה לי השליחות,הייתי חייבת להתחבר לעצמי. פתחתי דף אישי חדש שקראתי לו עצם מעצמי – כמו חווה שנבראה  מעצם מאדם אבל בחרה להיות תודעה בוראת עצמאית. אחרי שנפרדתי מהמדבר ומהנישואים, עברתי כחד הורית לצפון והמשכתי לכתוב בדף בלוג חדש בבאופן טבעי מהות_החיים . היתה זו תקופת המעבר-התפר בין הישן והחדש שלי. נסיון הישרדות קשה.

מצאתי עצמי נפרדת ממסגרות פיזיות,מסגרות חשיבה והתנהלות שהיוו את אבני היסוד של תפיסת עולמי ונשאבת למהות חדשה-לשליחות שנפתחה לי לקדם שינוי תודעתי . התחלתי ללמוד את מידעי תודעת העל ופתחתי דף בלוג חדש שנקרא שינוי_תודעתי_בעידן_החדש

במהלך אותה שנה איבדתי עוד ועוד ועוד מכל מה שהיה לי: בית,משפחה,ילדים,אוטו,כסף,ובעיקר-איבדתי את דעתי, איבדתי את המהות – האימהות שהייתי, שהיתה אי של מהות עבורי  , נאלצתי לוותר על כל מה שהאמנתי בו עד אז כי הבנתי שהכל משתנה ואין לי דרך לעצור את מגמת השינוי . אני יכולה להתעקש להיאחז באדמה שתמיד כמהתי לחיות במיזוג מלא איתה-עם הטבע שלי,אבל לא קיבלתי מימון לחיים האלו. הייתי חייבת להתנתק מהאמא שבי, מאמא אדמה  . לקח לי הרבה זמן להיות מסוגלת לשחרר את הדבר הכי יקר לי,בשר מבשרי-דם מדמי-ילדיי. הילדעים  שיצרתי בעצמי מתוך עצמי-הנקתי והענקתי, שנים על גבי שנים.הם ידעו מה מדוייק להם יותר ממני אז , וביקשו לעבור לגור עם אביהם בעיר. מתתי. למדתי ממידעי תודעת העל על כך שסוף העולם יהיה תודעתי ולא פיזי,אבל לא הבנתי מה הכוונה ,עד שחוויתי את זה על בשרי,בגופי ונשמתי, בכל רמ"ח איברי. חוויתי את הסוף.  ברגע השקט  , מתתי בעודי נושמת וחיה באותו גוף פיזי.
אני יודעת שיש חיים אחרי המוות כי אני חיה אותם עכשיו. זו הזכות הגדולה שהדור שלנו זוכה לה. זו התמורה לעבודה הקשה שלנו,לחיים בעומס מטורף של משימות- לעבור גלגול בתוך אותו גוף פיזי. לחוות סוף והתחלה חדשה באותו זמן.
הפרידה מהמהות האימהית שלי,מהאדמה שהייתי-בסיס קיומי לילדיי להיזון ממנו,היתה קשה מנשוא, אבל בלתי נמנעת.האדמה משתנה. היא כבר לא יציבה כשהיתה. עולמי חרב עליי , חורבן הבית. הבנתי שכדי לברוא עולם חדש יהה עליי לשחרר את הישן. עברתי  מחורבן הבית הפיזי לבריאת הבית התודעתי 
אני עדיין קיימת ונוכחת (מעט…) בחיי ילדיי, אבל המהות השתנתה. הם עצמאיים עכשיו, חופשיים לדרכם. בחרתי לשחרר שליטה על הבחירות שלהם. הם יודעים טוב ממני מה נכון להם. זה נגמר. כל שנות החינוך הביתי ידעתי שיום אחד אמות בתאונה. הייתי נהגת שודים ונרדמתי בנהיגה. היה ברור לי מה התסריט, לכן בחרתי בחינוך ביתי, כדי להספיק לתת לילדיי כמה שיותר שאוכל לפני שזה ייגמר. אכן מתתי בתאונה. האוטו הלך טוטלוסט . לגופי הפיזי לא קרה כלום אבל מתתי. ראיתי את האור בקצה המנהרה קורא לי: בואי הביתה, למרחבי החופש שמהם הגעת. ברגע האמת הייתי חייבת לבחור. בחרתי לחזור. למה? כי ידעתי שיש לי כאן עוד תפקיד. יש לי ייעוד שמחכה שאממש אותו.

התחלתי להבין הבנות חדשות וליישם אותן בחיים הארציים, עוד לפני שהיה לי מימון. ידעתי, שכדי לברוא מציאות עליי לשדר לבריאה לא רק רצון אלא גם לפעול באופן אקטיבי . התחלתי ליצור את אתר שינוי תודעתי והעלייתי אותו לאוויר, בעודי נודדת עם ילדיי ללא בית פיזי. רק כשהסכמתי לשחרר אותם למשמורת אביהם,אז,רק אז התחלתי לקבל מימון אנרגטי  שהיה חתום לי מראש:  רק כשדייקתי את מה שאני צריכה לעשות עכשיו ופעלתי ליישום-קיבלתי פתאם גם בית פיזי -ליצור בו מרחב התפתחותי: בית שינוי תודעתי . רק כשמצאתי את המקום הפנימי-זה שבו אני שלמה עם מי ומה שאני ומרשה לעצמי להשמיע את המילים שלי במקום וירטואלי שהדיו רחוקים יותר משאדע, באתר שינוי תודעתי (שעלה לאוויר אגב רק לפני חודשיים וחצי, וכבר עם 1800 מבקרים, ומופיע בעמוד הראשון בגוגל,באופן טבעי-ללא שום קידום ממומן), רק אז- נמצא עבורי גם המקום הפיזי-זה שתמיד חיפשתי ולא מצאתי בשום מקום.

בחזרה לשיר ששרה יובל דיין: אתם מבינים כעת את ההזדהות שלי עם המקום הזה ,עם ההבנה של "מה הזמן מסמן לי" , הכל שאריות של החיים…

מקום אחר, מקום יותר בוער (ואיזה סלסול יש במקצב, איך המנגינה מכוונת להעלות את התדר במילה "בוער" . מקסים בעיני. יצירת מופת .)

כמי שנועדה לפלס דרך,כמי שכבר עברה את ההתנסות של לקלקל ולתקן עוד פעם, למדתי בדרך הקשה
אני יכולה היום להמליץ לכם- אל תבזבזו אנרגיה על לקלקל . אתם יכולים בעזרת התודעה-להבין היום,ולחסוך מעצמכם את התיקון אח"כ.הקדימו את המחשבה תחילה לסוף המעשה.

תודה

אהבה ,נעמה

***

אני ממשיכה לעדכן ברסיסי הווייה מחיי האישיים, אם יש לי בכלל  כאלו, אינני בטוחה, היות וכל מהותי מוקדשת למימוש השליחות: לקדם שינוי תודעתי , וגם תפקודים "ארציים" מהולים באותה המהות. הכל אחד

בקיצור- גלגלו למטה לקרוא את התגובות – כי שם אני מעדכנת…

כאן שם ובכל מקום שבו אני משתפת בחוויותי האישיות – זה הבלוג האמיתי

יאללה, ביי…

***

 

 

62 תגובות בנושא “בנימה אישית”

  1. אני בשיקום בלווינשטיין , קשה על גבול הבלתי נסבל ,אני אמורה להשתקם אבל הדרך ארוכה ולא בהירה חוץ מזה שאין לי ברירה כלומר היתה לי בחירה- הליבה שלי בחרה עבורי שאמשיך לחיות למרות שרציתי למות

  2. כשמישהו רואה אותך, אתה מתמלא אור בעיניים , נכון? כל יישותך קורנת אור ומאירה את עצמה לעולם. אבל מה לגבי כשאתה רואה אחרים ? זו גם אותה תחושה של התמלאות לדעתכם? (וכן, אלו העיניים שלי בתמונה…) https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1094257050747467&set=a.145877165585465&type=3&theater
    *
    מה קורה כשאנשים לא רוצים שתאיר את במת המשחק שלהם? מה אם האור שלך מסנוור אותם והם לא מצליחים לראות כלום ככה ? אתה תתרחק , נכון? כי הרי כל הכוונה היתה להאיר להם את הדרך באפלה, אבל אם הם מסנוורים – זה לא עוזר להם באמת. הם מבקשים שאחליש את עוצמת האור ואתן אותה במינונים נמוכים ורק לפי התנאים שלהם. הגיוני. זו במת המשחק שלהם. הם מחליטים מה טוב להם. אבל לא. זה לא הגיוני. זה לא הגיוני שאני אצטרך להחליש את האור שלי כדי שלאחרים יהיה קל יותר לראות בחושך. אני פשוט אצא מהבמה הזו כי זו לא מגרש המשחקים שאני רצויה בו ואתרחק לי חזרה לראש המגדלור ואפיץ את אורי מגבוה . ככה אני מאירה את כל המרחב וכולם נתרמים בטוב מהאור שלי . כולם. חוץ ממני.
    *
    מאד בודד שם למעלה גבוה במגדלור הזה וחשקה נפשי לשחק עם עוד ילדעים מוארים והם נמצאים שם למטה, אני חייבת לרדת למצוא אותם ולהזמין אותם למשחק. העניין שמי שמנהל את לוח המשחק שלהם זה מבוגרים. הם שומרי הסף שמקפידים שלא ייכנסו לאזור אורות חזקים מדי שחלילה לא יפרו את האיזון. הם לא אוהבים דברים חזקים וקיצוניים כי אם זה חזק מהם- הם לא יכולים לשלוט בזה , וזה מלחיץ אותם שהם יאבדו שליטה על הילדעים שלהם. (אויה.. ואז הם עשויים להבין שהילדעים שלהם לא באמת שלהם ואין להם בכלל זכות לשלוט בהם ולנהל להם תחיים)
    *
    ומה עם הילדעים עצמם? למה הם נותנים למבוגרים שמפחדים מאור לנהל את המשחק שלהם ? אז זהו, שזה מה שהיה עד היום ולא עוד. GAME OVER .מעכשיו הם לא. הופעל קוד מקור ששינה את ההנחיות. מבוגרים שלא ישחקו לפי כללי המשחק החדשים- יתחילו הם לצאת ממשחק הזה .
    *
    מבוגרים יכולים להרחיק את האור שהנני כי אני לא שייכת ולא חייבים לי כלום אבל מה שהם עושים לילדעים שלהם , זה שהם מחלישים את האור שלהם כי אחרת הם מסנוורים והם לא יכולים לראות כלום. מבוגרים מפחדים מהאור יותר מהחושך- הם התרגלו אליו ודי נוח להם שם. אז כשמישהיא כמוני באה ומאירה, היחידים שמסוגלים להבחין באור הזה הם ילדעים

  3. רגע של אמת : (כל הרגעים שלי כאלו, אבל הרגע הזה נוגע וחושפני במיוחד , קרוב ומקרב אל עולם האמת – זה שאחרי המוות). הפוסט הזה הוא סוג של צוואה – ירושה – המילים האחרונות שהייתי רוצה להגיד כאילו הייתי מתה מחר. כך אני בוחרת לחיות את חיי: מרגע לרגע, כל יום ביומו (ממליצה לראות סרט מקסים "עולם הזמן" שממחיש במדוייק איך נראים חיים כאלו. הסרט יצא לאור ב 2011 – בדיוק כשאני ראיתי את האור הזה והבנתי את משמעות הזמן הקוסמי בעולם האמיתי לעומת חווית הזמן השאול בעולם הזה שבו הזמן הלינארי )
    *
    כיאה למי שרואה עצמה- עצמי , שליחה עצמאית שייעודה לפרק את כל מערכות ההסתרה ולהביא את האמת חשופה ושקופה לעולם האשלייה הארצי, מן הראוי שאשמש דוגמא אישית ואביא את האמת שלי במלואה.
    *
    אז ככה :
    *
    עולם האמת הוא זה שמגיעים אליו אחרי שנפטרים מהעולם הזה : אחרי שאתה פוטר את עצמך ממחוייבות למסגרות חוויה חשיבה והתנהלות ארצית ובוחר להתוודע לאמת: שהכל כאן הוא אשלייה זמנית. העולם האמיתי הוא לא מקום פיזי גבוה למעלה בשמיים. זה מצב הוויה תודעתי שמתהווה בכל מרחב וזמן אחרי שמשחררים אחיזה באשליית החלום במטריקס. איך אני יודעת? כי הייתי שם, נפתחה בפניי מנהרת האור לעבור למרחבי החופש שמהם הגעתי במישור האש , אבל ברגע האמת- בחרתי לחזור. חשתי קריאה פנימית שהיתה חזקה ממני: עם כל הכמיהה לחופש והאמת – לא יכולתי להרשות לעצמי להיעלם לפני שאממש את ייעודי – לקדם שינוי תודעתי . נולדתי עם נשמה חדשה של ילד אוויר לאותו גוף פיזי של האמא שהייתי שסיימה את תסריט חייה .
    *
    למי מאיתנו לא עוברות מחשבות על המוות פה ושם? כולנו חיים כאן בגוף אנוש והשאלה הזו מעסיקה כל נשמה שבחרה להכניס עצמה למסגרת "דרכון" – גוף פיזי שיש לו התחלה אמצע וסוף: לידה- חיים – מוות. אנחנו מפחדים מהמוות כ אנחנו לא יודעים מתי הוא יגיע ורוצים להספיק לעשות הכל לפני. כשמבינים שהחיים הם תהליך התפתחות שמתמשך גם אחרי המוות – אין מה למהר. אפשר לנשום אוויר לנשימה – לנשמה ולממש את הבחירות שלנו יותר ממקום של הבנה ופחות להיות מונעים מלחץ ופחד.
    *
    ממידעי תודעת העל הבנתי שסרטן היא מחלה חתומה בתסריט של ליבות מים בעיקר, כי הסיבה היא כשל רגשי אז חשבתי ש "לי זה לא יקרה" כי אני לא ליבת מים ואינני מנהלת מערך התנסויות רגשי, ולא סוחבת איתי תיקונים של דרמות וטראומות – משקעים רגשיים של טינה וכעס מגלגולים קודמים בעבר. עממה, כשמידעי בחירה מכוונת הורידו מידע חדש לפני חודש שיש דבר כזה סרטן אוויר ששונה מסרטן מים במהירות ובעוצמה שלו, שהסיבה הגבוהה שלו היא סטייה מהתסריט – "פה חשדתי"… לא בצחוק, אלא באמת. התחיל לבעבע בי ספק שמא אני לא עובדת קשה מספיק ליישר את הסטיות שלי. ויש לי. לכולנו יש.
    *
    יש הבדל בין סטיות גדולות (כמו נגיד ללכת לאכול במזנון בשר כשבכלל המזון שמזין את הנשמה שלך אמור להיות חלבי/טבעוני או מה שזה לא יהיה) לבין סטיות קטנות שזה נגיד לאכול סטייק בקר במקום בולונז או לאכול מהר והרבה במקום לאט וקצת ) איש אש שסוטה למזנון אוויר לא קרה אסון גדול כי המזנונים קרובים אבל כשליבות אוויר הולכות למזנון מים או להיפך- זה הרסני.

    כשישראלה יועד (מי שלימדה אותי חלק ניכר ממידעי תודעת העל ) נפטרה אתמול מסרטן – הבנתי מה היתה הכוונה שבחירה מכוונת אמרו לנו. אבל אף אחד מאיתנו חוץ מישראלה עצמה לא יכולת לדעת את הסיבה הגבוהה האמיתית . שיתפתי בפוסט את ההבנות שהתבהרו בי ורבים קצפו בכעס איך אני מעיזה להתיימר לדעת מה התסריט ומה הסטיה של ישראלה שבגללה כביכול מתה. אז אני לא. אני לא יודעת ולא מתיימרת לדעת. אבל אני כן חשתי שזו לא רק זכותי אלא חובתי לשתף בהבנות שלי, להאיר-להעיר ולעורר שיח תודעתי ער בנושא סוגיית ההבדל בין סרטן אוויר וסרטן מים.

    ואז… אז הועלו טענות כלפי באיזו זכות אני חושפת פרטים אישיים ועוד של אדם שמת , ללא רשות. וכאן – כאן כבר לא יכולתי שלא להבהיר הבנה חשובה: ישראלה לא מתה. זה רק הגוף שלה שהתכלה . ההוויה שלה חיה ותמשיך לחיות בתודעתי. הרשות הנתונה היא זכות הבחירה לדעת את האמת. ישראלה חזרה לעולם האמיתי. שם אין מערכות הסתרה, שם הכל שקוף ופתוח וידוע , שם כולם יודעים שהתפתחות שמישהו אחד מניע- תמיד תורמת להתפתחות אחרים ולהתפתחות התודעה הכוללת , גם אם יש בני אנוש שלוקחים את זה קשה רגשית – זה לא קיים הרגש הזה במקום שבו ישראלה נמצאת עכשיו. כל חייה הקדישה כדי להביא את האמת הזו ולפרק את מערכות ההסתרה . אז למה שתרצה להסתיר את סיבת המוות שלה???

    יותר מכך – ישראלה היא אושויה ציבורית. היא אדם משמהותי מאד שהיתה לה השפעה רבה על ציבור גדול של אנשים ואני חושבת שזכות הציבור לדעת.
    *
    כתיבת הפוסט על הסרטן בהקשר לישראלה גרמה לי לחשוב שאני חייבת להשאיר לעולם טכסט מדויייק שלא תהיינה אי הבנות לאחר מותי
    *
    אז איפה כאן האמת הגדולה שאני רוצה לחשוף ?… טה דם…
    *
    עברה לי מחשבה בראש שאם אני מתה מחר אני רוצה שכל העולם ואשתו ידעו ויבינו למה ויוכלו ללמוד מהשיעורים שאיתגרו אותי.

    1. אם מתתי משמע שסיימתי את השליחות שלי שזה דבר משמח מאד כי זה אומר שהאנושות הבשילה לעשות את תהליכי השינוי התודעתי בעצמם ונוכחותי הפיזית כבר לא נדרשת .

    מבקשת מכל מי שאני חשובה לו ומכל מי שהיה חשוב לי – תשמחו ותצהלו ביום מותי. תחגגו את שמחת החיים ובכך תעניקו לי רגע חסד אחרון… תהיו שמחים בכל מקום שהינכם – עם עצמכם. תמיד רציתי שיהיו לי חברים ושאארגן מסיבת יומולדת ענקית שכולם יבואו אליי. זה מעולם לא קרה. למה? כי יותר משמהותי עבורי שתחגגו את ההולדה של תודעה חדשה שלכם בכם מאשר את שלי. האש שלי תמיד הרחיקה ממני אנשים שנרתעו ופחדו להשרף. הם לא התקרבו מספיק כדי להבין שזו אש כחולה- אש גבוהה, אש הבריאה שמבריאה. גם אני עצמי עשיתי ככל יכולתי להרחיק מעלי אנשים כי המטרה שלי היתה שיתחברו למידע התודעתי, להבנות, ולא אלי באופן אישי. אני לא גורו אין ולא היה לי מעולם רצון שאנשים ילכו אחרי בדרכי. אני כאן כדי ללוות אנשים בדרכם שלהם.

    2. שילמתי מחיר מאד מאד יקר בחיי האישיים- האנושיים- מסרתי אותם כדי להתמסר לשליחותי , אבל זה היה שווה כל רגע וכל שניה . אין בי שום חרטות ,ייסורי מצפון או רגשות אשמה על כלום. גם לא על האתגרים הקשים מנשוא שעברתי כאמא שאיבדה את המהות האימהית שלה . אני שלמה עם מי ומה שהנני היום. אני גאה בילדעים שזכיתי לגדל ושגידלו אותי להיות מישהנני היום.

    אני מודה לאמאבא שלי שתמכו וליוו אותי בדרכי המאתגרת תמיד – באש ובמים (אבא איש אש ואמא אשת מים), למדתי עם השנים להתידד ולאהוב יותר מכל את חברתי הנאמנה – הבדידות. אין עליה – עלי. ביחד אנחנו עצמאיות ועוצמתיות יותר ממה שאי פעם חשתי בקשר בינאישי עם איזהשהוא אדם.

    3. המגבלה -האתגר הכי קשה שליווה אותי כל חיי עד יומי האחרון היה איך להתמודד עם האדמה . נתקלתי בה, נלחמתי בה, נשחקתי ממנה, בזתי לה, שנאתי אותה ואז התחלתי ללמוד אותה ולהבין אותה . כשאתה מבין את האוייב שלך – אתה אוהב אותו (משפש הפתיח והסיום מהסרט האהוב עלי המשחק של אנדר) יחסי אהבה- שנאה ליוו אותי לסירוגין אנה ואנה בכל אשר פניתי. לא היה לי לאן לברוח . השלמתי עם העובדה שכדי להשלים את שליחותי בדרך הטובה ביותר – אני חייבת חייבת חייבת לאהוב את האדמה . עשיתי את זה . לא הכי טוב אבל כמיטב יכולתי השתדלתי באמת.
    הוצאתי את הנשמה – תרתי משמע כדי להכיר בקיומה – בקיומי האדמתי ולהוקיר את קיומה.

    הכי הכי קשה היה לי להצליח לאכול מאוזן. עד היום אני לא מצליחה לאזן את האש שלי עם האדמה. כשאני אוכלת- זה עם עיניים גדולות של אשת האש שאוהבת לאכול הכל,הרבה,מתוק ומהר. ואז- כשאני מעמיסה על עצמי את הכבדות של החומר- האוכל הגשמי- האדמה , אני לא יכולה לסבול את זה ומפסיקה לאכול-חיה על פראנה ימים שבועות וחודשים, כדי לחוות את הקלילות האווירית שלפיה אני מתוכננתת בתוכנת ההפעלה החדשה שירדתי איתה כילד אוויר לפני 7 שנים.

    אני מבינה שהתנהלות כזו איננה מאוזנת ואיננה מייטיבה איתי ופועלת לשנותה. אני בדרך. מתישהו אגיע ליעד . אם לא בגלגול הזה – בגלגול הבא… לא ממהרת. מעדיפה להשלים את מערך ההתנסויות לאט – כשאני משקיעה הרבה זמן ומחשבה להבין את התהליכים.

    ובכל זאת – עדיין, עם כל ההבנה וההשלמה שאני חיה כאן בעולם חומר ובלה בלה בלה , תמיד מחלחלת לתודעתי המחשבה : למה לי לאכול בכלל אם זה מוציא את כל הכייף שבאכילה אם אני צריכה כל הזמן לשמור ולהגביל את הבחירות שלי, יותר קל להזין עצמי באוויר ודי . עממה – קל זה סבבה אבל התפתחות עם אתגר זה לא . ובשביל זה אנחנו כאן.

    4. אם תרצו להנציח את זכרי בדרך ראויה – בבקשה מכם פעלו לקדם את תנועת יער המאכל העירוני שהתחלתי להניע ברחובות – במחוזותיכם, בכל מרחב וזמן. זה אחד הפרוייקטים החשובים שאני גאה בעצמי שהגעתי לממש בחומר ולא רק לדבר באוויר. מה שאני מגדלת ביער המאכל באמת זה לא את עצי פרי אלא אני זורעת זרעים של הבנה בתודעה הכוללת , אני מגדלת ומטפחת דור חדש של ילדעים שלוקחים אחריות על יצירת מציאות – הם אלו שיניבו פירות בעתיד – לא העצים. אני מצמיחה ניצנים של יזמות וחדשנות טכנואקולוגית עירונית עתידנית, אני נוטעת השראה באנשים לעשות את מה שהם עושים – לא כי משלמים להם ולא כי זה משתלם להם , אלא כדי להיות שלמים עם עצמם, בבחירתם לתרום מעצמם לטובת ההתפתחות הכוללת , בהתנדבות ומרצון חופשי.

    *
    אני יכולה להמשיך לכתוב מגילות עד אין קץ אבל לעת עתה אסיים כאן. המשך יבוא…
    *
    תודה תודעה
    אהבנה , נעמה

  4. שיעור מים שלמדתי מהחיים על נתינה וקבלה
    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=997077367132103&set=a.145877165585465.1073741832.100004895469467&type=3&theater
    בעודי משקה היום את גינת הירק שלי ובוסתן עצי הפרי, עלתה בתודעתי מחשבה, תהיה : למה בעצם אני כל כך אוהבת להשקות את הצמחים שלי בעצמי? הרי יש לי מחשב השקייה שמתוכנת לעשות את העבודה אוטומטית. ולמה לי בכלל להשקיע כל כך הרבה מים בגידול יער מאכל שופע במרפסת שלי כשלי עצמי אין הרבה מים בחיי (עולם הרגש וחיי החברה שלי מאד מצומצמים למערכות יחסים בינאישיות בודדות שרובן באוויר אונליין בכלל ולא פיזיות) , למה אני כל כך נהניית לתת ממשהו שאין לי ?

    ואז זה הכה בי : יש לי . יש לי מלא מים: זו האהבה שאני מעניקה לצמחים – היא שמטעינה אותי באהבה לתת להם אותה בחזרה . זו תשומת הלב והמחשבה עליהם , על הרצון לגדל אותם ולגדול איתם , היא היא שמחברת אותי למים שבי , לרצון שטבוע בהיותי- מהותי לתת ולהעניק אהבה . כשאני נותנת לצמחים שלי מים אני מקבלת מים. איזו בהירות ! בגלל זה אני לא תלויה באהבה מאחרים. מספיק לי שאני אוהבת אותם ואז אני מקבלת את ההד החוזר ממה שנתתי
    *
    כשחייתי תסריט חיים של אשת האש שהייתי, מרבית האנרגיה שלי הושקעה בלגדל ילדעים . זה דרש ממני הרבה אדמה ומים. כל כך רציתי לעשות הכל ולהספיק כמה שיותר (לא הספיקו לי 4 ילדיי הביולוגיים, אימצתי עוד שתי נערות אומנה שאחת מהן בעצמה כבר מזמן אמא ל 4 , גידלתי ילדעים של הורים אחרים כגננת, מדריכה , עובדת סוציאלית) , שהוצאתי יותר אנרגיה ממה שחתום היה לי במימון פרח החיים. כך כיליתי את מאגר האנרגיה שהיה לי "בטרם עת". נגמרו לי החיים ההם. 12 שנים של אימהות אינטנסבית בטורבו: זו היתה כל המהות שלי: לגדל דור חדש של ילדעים : שנתיים אחרי שהולדתי לאוויר העולם את בתי הבכורה כבר מצאתי עצמי אמא אומנת לנערה מתבגרת שהתחתנה והפכה אותי לסוג של "סבתא" כשאני עצמי עוד לא בטוחה שעברתי את השלב הזה מילדה לנערה לאשה ולאמא, זה עבר לי מהר כל כך…
    *
    לגלגול החיים החדש נולדתי עם תסריט אוויר , כדי ללמוד לשלוט בתבונה באש פזיזת הדעת שהייתי . אין לי מימון יותר לגדל ילדעים מלבד את הילדה שהנני. אז מה אני עושה עם כמויות האהבה שלי? אני מגדלת צמחים. (לא במקרה השורש ג.נ.ן משותף ללגדל ילדעים וצמחים. אז הייתי גננת והיום אני גננית…
    *
    הצמחים נותנים לי אוויר לנשימה. אני חיה על האוויר הזה . הוא קיומי לי יותר מכסף ואוכל . בלי חשבון בנק ולחיות על פראנה אין לי בעיה. אבל בלי החמצן שהם נותנים לי וההשראה בצמיחתם לגובה – תמיד מתעלים מעל האדמה מעלה לאור
    *
    תודה תודעה
    אהבנה, נעמה
    *
    נתינה וקבלה – שינוי תודעתי
    https://www.shinuytodaati.co.il/2012/02/24/%D7%A2%D7%9C-%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%95%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94/

  5. איך המציאות הגשמית משתנה בתואם לבחירה התודעתית: כשאני חייתי במטבח הזה,
    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1329897837044807&set=a.495979447103321.115470.100000738118562&type=3&theater
    מטבח הבית בבאר אורה
    צבע הארונות היה עץ דובדבן טבעי. זה מה שהיה טבעי לי. אש התשוקה בערה בי בכל מה שנגעתי בו גם בלי שאצטרך לצבוע אותו מבחוץ באדום. זו המהות הפנימית שהייתי . אבל כעת מי שמנהל את הבית הזה – אבי ילדיי, איש מים, ולכן מה שמופיע במרכז התמונה זה החתול. הרגשות שאנשי מים אוהבים לחלוק עם אחרים כל כך רבים שבני אדם לא מסוגלים להכיל עוצמות כאלו של מים בעידן החדש, אז הביאו מלא חתולים למלא את הצמא הגדול למים=רגשות .
    *
    הדבר שהכי אהבתי בתוך הבית הזה – זה את האור והאוויר שבחוץ. שעות, ימים, חודשים,שנים, עמדתי בתוך המטבח הזה, מכינה מזון שיזין את ילדיי אבל נשמתי כמהה לצאת לאוויר הפתוח, לנוף שאליו השקפתי מבעד החלונות האלו – נוף מרחיב נשמה שפרש בפניי את מרחבי הערבה החשופים בשממתם הפתוחים לאופק. כל בוקר ראיתי את קרני האור הראשונות עולות מעל ההרים האדומים. זה מה שהאיר את חיי. זה מה שנתן לי כוח לגדל את ילדיי.
    אז יצאתי החוצה לאוויר הרבה . כל בוקר כמעט הייתי יוצאת לטיול הליכת בוקר לבאר אורה הישנה – פינת חמד בחצר האחורית של היישוב, שם נפתח לי הלב, שם בטבע חשתי מחוברת לעצמי- לאמא אדמה שהייתי. במקום שבו היתה הבאר שסיפקה פעם מים לכל העיר אילת היה אז בסיס גדנע נטוש שהפכתי בו רוח חיים. בזמן שתושבי היישוב היו יוצאים לעבוד כל בוקר בעיר הגדולה וללמוד בביה"ס מרוחק, אני ביליתי עם 4 ילדיי בחינוך ביתי – הקמנו זולה מתחת עצי השיטה והאשל, בנינו מטבח מבוץ וכפות תמרים,בית על העץ ונדנדה , זרעתי שם זרעי תמרים שכל כך אהבתי ללקט במטע האורגני של סמר… מי יודע , יום אחד הם ינבטו.. אני כבר לא שם כדי להינות מפירות עמלי. התפקיד של שליחים כמוני הוא לזרוע זרעים בתודעה האנושית ואז להמשיך הלאה , להפיצם ברוח, בכל מקום שבו נודדות רוחות השינויים.
    *
    לפני שהלכתי, השארתי חותמי : השתמשתי באש שלי כדי להילחם בבעל הון זר שרצה להקים בבבאר אורה הישנה מגרש גולף. לא יקום ולא יהיה !!! עם האש שלי הזזתי הרים ופילסתי דרך למטרה ראויה יותר להעניק חיים למקום הקסום הזה : היום יש שם מכינה קדם צבאית של מנהיגות ולימודי סביבה. שנה שעברה ביקרתי את מחזור הצעירים הבוגר הראשון, דיברתי איתם קצת דבר תודעה וסיפרתי סיפורי מורשת…

  6. 7/12/17
    שיתוף בסיפור אישי שמאיר איך אנחנו מזמנים לעצמנו את כל מה שקורה לנו בחיים. הכל. מבלי דעת… אז ככה: משך 12 שנים גידלתי את 4 ילדיי בחינוך ביתי. כחלק ממסעות ההתפתחות שלנו הייתי מטיילת עם ילדיי במרחבי ממלכת האדמה להכיר מקומות, אנשים, ללמוד על תרבויות. בתקופה שחייתי חד הורית 3 שנים איתם בצפון, שוטטנו יום אחד בכפר ערבי סולם שונם (ליד מרחביה, עמק יזראעל) . הכרתי מישהו איש נחמד שהזמין אותנו אליו הביתה לחמולה שלו. הייתי נבוכה משהו מכך שהוא דובר עברית שוטפת ואני בקושי ידעתי כמה מילים בערבית. משהו לא הסתדר לי בסיפור הזה. אם לעם היהודי יש חתימה משותפת עם העם הערבי אז עלינו לדעת זה את שפתו של זה. באותו יום חזרנו הבית והודעתי לילדיי שאנחנו מתחילים ללמוד ערבית. מצאתי בחורה צעירה שבאה אלינו וישבה בבית הפיצפון שהיה לנו – אני עם 4 ילדעים ומחברת וכתבנו ודיברנו את המילים הראשונות שלמדתי בערבית.
    *
    לימים…
    *
    כמה שנים אחרי הסשן הזה, ילדיי בחרו להיפרד ממני לדרכם העצמאית, עברו לחיות עם אבא שלהם שהתחתן עם אשת אדמה (הערבים הם עם אדמה… העם היהודי הוא אש ואוויר) . אביהם התחיל לעבוד אז עם ערבים מכל העולם דרך מרכז צפרות שהוא מנהל. בתי הבכורה הצטרפה לתוכנית של נוער יהודי וערבי מכל העולם- כחניכה ובמשך כמדריכה וצירפה לתנועה שהיא פעילה בה גם את אחיה.
    *
    ואני… אני מבלי דעת ידעתי את שצופן לנו העתיד…
    איך יודעים את העתיד? בוראים אותו – בתודעה שלנו. תהליך הבריאה הזה מתהווה גם בלי שאנחנו מודעים לו.

  7. הבנתי הבוקר את הסיבה לפער בין הכתיבה והדיבור שלי. בכתיבה – זה לא אני כותבת את המילים. זה הן כותבות אותי, האותיות יורדות מתודעתי ומראות לאצבעותיי איך לרקום אותם למשפטים, לחבר לפסקאות שמביאות רסיסי הבנות ממאגר המידע הקוונטי של תודעת העל – תמליל שהוא חלק מהסיפור השלם – חלק בפאזל התודעה הכוללת. אני כאן בשליחותי לחבר את החלקים ולהרכיב תמונת מציאות של עולם חדש (בדיוק כפי שמראה האנימציה בדף הבית באתר שינוי תודעתי ). זו הבינה של הרוח הגבוהה שמכתיבה לי את טכסט התסריט הכתוב מראש. אני רק השליחה להעלות אותן לאוויר.
    *
    תודעת העל היא מאגר מידע קוונטי- המחשב המרכזי של הבריאה ,זו לא יישות שיש לה מערך רגשי או הגיון ארצי, ולכן אנשים בתדרי אדמה מתעוררים אצלם ישר התנגדויות כי המידע הזה מתנגש להם עם כל מסגרות החשיבה שחשבו שהם יודעים על איך העולם הזה מתנהל. אנשים בתדרי מים חווים לפעמים את התדר שאני מהדהדת כקר ומנוכר,לפעמים מתנשא – כי הוא אכן מגיע מלמעלה, ממבט על . אנשים בתדרי אש מתלהבים מהחדשנות והעתידנות ורואים בי השראה. אנשי אוויר קולטים את רמת הדיוק הגבוהה שתואמת את מתנדי הרטט התודעתי שלהם . החיבור שלהם איננו אליי באופן אישי אלא למידע.
    *
    כשאני מדברת – זו אני , נעמה – אשת אש המתלהבת כילדה קטנה מכל גילוי , מכל חיזיון שנגלה בעיני רוחי עד רגע ההתהוות בגשמי, ואז – היא לוהבת כולה בהתרגשות שהבריאה התודעתית שחזתה מתגשמת בפיזי למציאות בחיי היום יום הארציים. נפלאות הבריאה ,קסם.
    רכבות עמוסות מידע טסות במוחי הקודח במהירות האור ואני אחראית לנתב כל רכבת ליעדה בלי שהן תתנגשנה. חתיכת אתגר. אין לכם מושג כמה גיצים – נצוצות אור רוטטים במוחי בכל שניה. כל הבזק מחשבה מדליק ניצוץ גאונות שמעיף אותי לטוס כטיל באוטוסטרדת המידע.
    לכן, כשאני מדברת, אינני חדה בהירה וממוקדת כשם שאני כותבת. כי קצב המחשבות מהיר בהרבה מקצב הדיבור שאנוש מסוגלים לשמוע ולהבין ושאני מסוגלת לדבר בצורה שתישמע ידידותית למשתמש. אז איך אני ממגנטת אנשים? עם החיוך שלי, עם ההתלהבות הילדית, עם שמחת החיים שמטעינה אותי באנרגיה של אומץ לעשות את מה שאני עושה והשמיע קולי, גם אם הדיבור שלי לא נשמע כפי שהייתי רוצה להישמע.
    *
    יסוד האוויר אחראי להבהיר ולדייק . לכן, כשאני מקשיבה לעצמי – למשל לראיון ששודר איתי אתמול, אני לא אוהבת מה שאני שומעת. אני נשמעת מפוזרת ומעמיסה המון מידע . הלוואי והייתי מצליחה בזמן אמת לקחת אוויר לנשימה ולדבר יותר לאט וברור. אבל אני לא… כי המהות שלי היא אש. אני ליבת אש שהגיע ממישור אש, אבל לתסריט החיים הנוכחי ירדתי עם נשמה של אוויר והאתגר הזה לחיות כאילו שתי נשמות באותו גוף הוא.. הוא … אתגר !!!
    *
    אז אשת האש שהינני לא מסתכלת אחורה, מפסיקה להקשיב לראיון שהיה אתמול שהיא חושבת שהוא לא מספיק טוב וממשיכה קדימה. האש תמיד מסתכלת קדימה . רק המים מסתכלים לאחור עם רגשות אשמה וייסורי מצפון על מה שהיה ואיננו רלוונטי כבר. האוויר מבין שמה שקה נועד לקרות והכל בתואם לוכנית הגבוהה אז אפשר לנשות ולחייך בקלילות הדעת , לזכור שהחיים הם רק משחק.

  8. משחק. החיים הם רק משחק . משחק מחשב שמישהו חשב – חישב תיכנן ותיכנת אותו-אותי . מי לדעתכם?אני המתכנתת שכתבה את שורות הקוד או המשחקת/השחקנית?מי התסריטאי שכתב את הלך מחשבותי?מי הבמאי?ההפקה?מי עיצב את התפאורה,הגרפיקה,האמימציה?מי מיקם את התאורה ומיקד את הספוטים ברגעים החשובים? אם זה כמו במשחק מחשב אמיתי אז אני יכולה לבחור את השחקנים האחרים שאני רוצה לשחק איתם/מולם , נכון? זה מה שאני בחרתי?… אז אני גם המלהקת? ורגע , רגע… אם המשחק מחשב זה אמיתי אז מה החיים האלו? לא אמיתיים?
    *
    משתפת בתהליך שינוי תודעתי מהותי, חשוב ומעניין שעברתי בעצמי השבוע מאש לאוויר. זה ארוך אבל מרתק, קחו נשימה…
    *
    אז ככה:
    מה שקרה השבוע זה שהתלהבתי מעצמי שאני הישראלית הראשונה שקנתה מטבע קריפטוגרפי חדש: gamecoin : מטבע של קהילת שחקנים גיימרים, שעלה ליום המסחר הראשון באוויר ב 11/9 . זה קטע כזה של אנשי אש: ההישגיות הזו להיות הראשון: הכי מהיר, הכי חדשני, הכי אמיץ. אנשי אש לא מפחדים לקחת סיכון מול הסיכוי , הם לא דואגים ממה שיהיה כי הם יודעים שהם בוראים את מה שיהה. הבטחון שלהם איננו באחרים או בנסיבות חיצוניות אלא בידיעה הפנימית את העוצמה העצמאית שהינם.
    *
    כיאה לאשת אש עם אגו במידה, מיהרתי לעלות פוסט לאוויר ולשתף בגילוי המרעיש (זה חלק ממאפייני האש > לעשות הרבה רעש…) מה שקרה כמה שעות אח"כ, התחיל לחלחל ספק בתודעתי וחשתי סלידה מהבחירות שלי עצמי. הבנתי שהייתי פזיזה מדי לצאת בהצהרות והמלצה על מטבע כשעדיין לא קיבלתי אותו לארנק אתריום אפילו, לוקח כמה ימים עד שמתקבל אישור העברה. ומה אני יודעת על החברה ועל אמינות המטבע?, עוד יותר בזתי לעצמי שהתדר שהעברתי בפוסט היה של התלהבות מהרעיון החדשני ואפשרות הרווח הטמונה במשחק הזה. הבנתי זאת כשהתחילו להגיע אלי אנשים שרוצים להשקיע כדי להרוויח רווח כספי ושאלו למה דווקא המטבע הזה הוא השקעה טובה לדעתי מכל שפע המטבעות הקריפטוגרפיים. הם ביקשו מידע כלכלי טכנולוגי אבל הסיבה שיש לי אמון במטבע הזה קשורה להבנה גבוהה של התמונה הכוללת, לא לשקולי הגיון ארצי של רווח והפסד כספי. רגע רגע רגע. עצרתי הכל. זו לא הסיבה שלשמה אני כאן.
    *
    אני לא אמורה להלהיב אנשים להשקיע כסף במשהו שהם לא מבינים בכלל למה ויעשו את זה רק כי אני אמרתי (ואמרתי. התפארתי שאת הביטקוין הראשונים שלי קניתי ב 30 דולר ב 2012 והיום ביטקוין אחד שווה 4000 דולר) .התבהרה בי הפנמה עמוקה של הייעוד הנוכחי שלי: אני כבר לא אשת האש שהייתי. אני כבר לא מתחברת לאש הזו. נולדתי מחדש לפני 6 שנים לגלגול חיים חדש עם נשמה חדשה לתסריט חדש שמהותו אווויר, לא אש. אני כאן כדי להטמיע בתודעת אנוש את הבנת החיים כמשחק ולא להתלהב מאפשרויות השקעה אנרגטית במשהו שהם בכלל לא מבינים את מהותו, רק בגלל רדיפה אחרי החומר וחיפש רווח מהיר וקל . מחקתי את הפוסט ועברתי בזמן הזה תהליך שינוי תודעתי במהלכו הבנתי שאינני מתחברת יותר כבעבר לאנרגיית האש היהירה והמהירה שלא חושבת מספיק בשיקול דעת תבוני לפני שהיא עושה . התחברתי לרוח הנשמה שאני משחקת בתסריט הנוכחי ובחרתי בצורה מודעת ובהכרה מלאה , לשחרר אחיזה בדרך החשיבה וההתנהלות של אנרגיית יסוד האש וסופית השלמתי עם אנרגיית האוויר שאימצתי מאז הלידה המחודשת שלי. נפרדתי באהבנה שלמה מהאש הפזיזה שלי. היא איננה משרתת אותי יותר .
    *
    כל חיי ליוו אותי שני צבעים : התכלת: תמיד צבעתי איתו את מפתן דלת הכניסה לביתי ואת פנים הבית קישט פה ושם איזה קיר ורוד אפרסק בהיר. תודעת העל מסרה באחד התיקשורים שיש אנשים שיש להם חיבור לשני צבעים, אבל בנקודה כולשהיא בחייהם , הם יתחברו יותר לאחד. הנקודה הזו הגיעה אתמול. בתואם לבחירה התודעתית, גם תמונת המציאות הגשמית השוותה תדר והשתנתה – הרי לפניכם תמונת הפרופיל החדשה המשקפת את תהליך השינוי התודעתי שעברתי
    *
    התיזמן לשינוי איננו מקרי. הכל התואם לתוכנית הגבוהה: השבוע חוללתי רוח סערה בקהילת מידברן שחשתי בה בבית ב 5 השנים האחרונות, מאז מידברן הראשון . כתבתי פוסט הסבר תודעתי מעמיק למה לדעתי קרה מה שקרה השבוע בברנינגמן- האיש שנשרף- למה עשה מה שעשה. העברתי באוויר מסר של עליונות הרוח על החומר. קהילה שלמה של אנשי אש חמומי מוח איבדו את דעתם. הרוחות סערו (התמה שנבחרה למידברן 2018 שבוע קודם לכן: סערת מוחות. איחלתי וייחלתי שהקהילה תוציא עצמה מלב הסערה ותקיים סיעור מוחות תבוני. באשר אליי ברמה האישית – אני בחרתי לקחת פסק זמן ולחשב מסלול מחדש, כשחשתי שאין לי מקום בקהילה שמוקיעה ומתנגדת למידע שנשלחתי להאיר להם. (תיעוד תהליכי ההתפתחות מתועדים בפוסט באתר שינוי תודעתי – מידברן 2018) , במקביל, כתבתי חזון למרכז ללימודי תודעה שקיבלתי קריאה לייסד עם צוות אנשי מדע ותודעה. נתנו לי יד חופשית לדייק את המהות .
    דלת נסגרת- דלת נפתחת … מאז מידברן האחרון התבהרה בי סופית הבנה שיש לי תפקיד להקים את ממלכת האוויר (הבנה שהתגבשה בי כבר לפני שנים, אבל הרגע הזה – התגשמה למציאות גשמית. למדתי מאנשי האש איך יוצרים קהילה וכעת העת לממש את ייעודי להקים קהילת אנשי אוויר.
    אתמול התקיים מפגש "המחולל" – קהילה מציתה שינוי: יוזמה של מידברנרים לקדם פרוייקטים לשינוי בחברה ובעולם. נרשמתי למפגש כשיצא קול קורא ,כי זה בער בנשמתי. לא היתה שאלה בכלל – הרי הגעתי למפגש המחולל הראשון שנה שעברה . חוללתי הרבה שינויים מאז. אבל בהגיע רגע האמת – בחרתי לא להשתתף. תפקידי איננו ליצור את השינוי (אש) אלא לקדם הבנה (אוויר) שתשמש את היוצרים לדייק את מלאכת השינוי כך שתהיה מכוונת יותר גבוה – לרח מאשר לחומר
    ——————————————————————————————————
    מטמיעה כאן את טכסט הפוסט המקורי שהעלייתי שלשום , כדי שתבחינו בשינוי התודעתי המתבטא גם בניסוחים וגם במהות התוכן
    —————————————————————————————————–
    אני הישראלית הראשונה שקנתה את מטבע גיימקוין gamecoin GMC , ביום הראשון שנפתח המסחר ב ico . זה קטע כזה של אנשי אש להיות ראשונים… יש לנו את זה, את האומץ לקחת סיכון מול הסיכוי, כי הבטחון שלנו לא תלוי באחרים אלא בידיעה פנימית . אנחנו לא מפחדים ממה שיהיה כי אנחנו יודעים שאנחנו בוראים את מה שיהיה . שקל אחד שווה 10 גיימקוין. תזכרו, שלא תגידו שלא "אמרתי לכם" איך שזה התחיל… (את הביט הראשונים שלי קניתי ב 2012 מ מני רוזנפלד -יו"ר איגוד הביטקוין הישראלי היום , אז היה ערכו 30 דולר לביט והיום ביט אחד שווה 4200 דולר, רק אומרת…) .
    *
    אז למה דווקא גיימקוין מכל המטבעות הקריפטוגרפיים ? כי זה מטבע שנועד לשמש את קהילת הגיימרים ואני מאמינה גדולה במשחק. גם בעתיד של משחקי מחשב- אני חושבת שיש לשוק הזה פוטנציאל צמיחה עצום, וגם במהות הגדולה יותר: שכל החיים כאן הם משחק. כשמשחקים את החיים במקום לחיות אותם, הכל יותר קליל ומהנה. גם משחקי המלחמה הכי אלימים הופכים לאתגר מהנה כשזוכרים שזה רק משחק. אז כמו שבמונופול של פעם היה כסף בכאילו, אז למה שלמשחקי המחשב לא יהיה כסף בכאילו? למה, אתם חושבים שהשקלים והדולרים שלכם הם לא בכאילו? נראה לכם שזה שיש לכם נייר שהבנק מדפיס לכם עליו מספרים הופך אותו לאמיתי? הכל אשלייה. האנרגיה הזו לא באמת קיימת אצלכם. היא בידיים של בעלי הון ושלטון. זה משחק מכור . אם כבר משחקים, אז אני מעדיפה שהאנרגיה שלי תהיה בשליטה שלי ורק לי יהיה את הקוד המוצפן לבחור במה להשקיע אותה בלי לפחד שיום אחד הממסד יעקל לי את החשבון.
    *
    איך עוד אני יודעת שמדוייק לי להשקיע במטבע הזה ? כי מה שמדוייק קורה במהירות ופשטות. ביום שהעלייתי פוסט שכתבתי בנושא " גיימרים – משחק ילדים " (מצב קישור בתגובה הראשונה) והטמעתי אותו בקבוצה של גיימרים שהגיל הממוצע שם הוא 13 , קיבלתי תגובה מאחד הילדעים שהבהיר לי שלהיות גיימר זה ממש לא "משחק ילדים" כמו שאני חושבת ונתן לי קישורים למאמרים שמתעדים את סכומי העתק שצעירים גיימרים בני 17 הרוויחו בתחרויות אי-ספורט רק מלשחק. איזה סבבה זה : גם להינות מלשחק וגם עוד לקבל על זה מליין כסף.
    בקיצור, באותו יום שהעלייתי את הפוסט על הגיימרים , נשלחה אליי למייל הזמנה להשתתף ברכישה הראשונה של המטבע כשיתחיל המסחר ico בעוד יומיים (שזה היה היום)
    *
    אממה, אני לא מבינה הכי טובה בטכנולוגיה אז שלחתי הודעה בפייס של גיימקוין שאני מבקשת הדרכה שלב שלב צעד צעד כמו לילדה קטנה מה לעשות, כי אני ילדה… בעברית כמובן, כי היה לי ברור שזו יוזמה ישראלית איכשהו. וברוב חוצפתי גם ביקשתי שיתקשרו אליי בטלפון. מה מסתבר? החברה ברוסיה איפהשהוא ליד אסטוניה והם חיפשו במיוחד בכל העיר מישהו שמדבר עברית והעסיקו אותו לחברה כדי שיתרגם ויעזור לי. בחור ערבי – סטודנט נחמד שלומד שם.. הוא התקשר אליי מרוסיה וליווה אותי שעה על הקו לפתוח איתי ארנק איתריום והיום כשנפתח המסחר התקשר שוב שנוכל לפתוח ארנק של גיימקוין ולקנות את המטבע. אופס … פרט שולי: אין לי כרטיס אשראי בינלאומי ואין לי בכלל חשבון בנק . מה עושים? מנהל החברה נתן לי את פרטי חשבון הבנק האישי שלו כדי שאוכל לעשות העברה דרך מזומן בזמן בדואר והוא כבר יעביר לי את ה GMC לארנק . ככה . יחס אישי של מלכה קיבלתי. מגיע לי, זה גמול עבור האומץ שלי .
    *
    החברה יודעת כמה ישראל חזקה בטכנולוגיית ביטקוין ומטבעות קריפטוגרפיים, וגם בגיימינג . (ואני יודעת על רוסי אחד שממש ממש חזק, הכי חזק בתחום בעולם= ויטליק שהמציא את איתריום) . שווה להם להשקיע בי. שווה לי להשקיע בהם. אז הנה – אני משקיעה בכם לכתוב את המגילה הזו כדי לעודד אתכם להשקיע גם. תשקיעו במשחק שלכם. ואם לרגע תהיתם, אז אבהיר שכוונתי לא להשקעה כספית בערך שתרוויחו ממסחר במטבע קריפטו , אלא תשקיעו בהבנת התסריט שהנשמה שלכם בחרה לשחק כאן בעולם האשלייה. הילד הפנימי הוא הבמאי ואתם השחקנים. תהנו מהמשחק ותרוויחו יותר כשתדעו מה כתוב בתסריט. ואם אתם לא יודעים – תלמדו. מוזמנים לשיעורי תודעת העל. מי שחי את התסריט שמדוייק לו – מקבל את המימון האנרגטי שנועד לתמוך בו במימוש הייעוד.
    *
    מה שחשוב במשחק זה להינות. גם אם ערך המטבע יורד או עולה , אל תשכחו – זה רק משחק
    *
    אהבנה, נעמה

  9. האינדיאני הזה מנגן את נשמתי הבוכיה. (עריכה : זו לא הנשמה שבוכה. היא תמיד צוחקת. זו רק השחקנית הארצית שבי שחווה רגשות אנושיים רגשיים) . https://www.facebook.com/ares.azbz/videos/825248160875600/?pnref=story
    אז כן, גם אני בוכה לפעמים. לא הרבה, מודה. אם וכשזה קורה, אז זה משתחרר רגע לפני מחזור, כשההורמונים הנשיים שצרובים בגופי וחרוטים בנשמתי כחווה בגוף אשה, עוזרים לשחרר את כאב הפרידה: האובדן מהעובר שלא התפתח, כל חודש מחדש. אלו הרגעים בהם אני מתחברת לאנרגיית המים הנקבית ומאפשרת לעצמי להרגיש . זה השיעור המאתגר ביותר שהאנושות כולה נדרשת להתמודד איתו במעבר ממים לשמיים. להיפרד כל פעם מחדש, עד שנפנים ששום דבר בעולם הזה איננו באמת שלנו והכל זמני וסופי. אנשים השותפים על במת המשחק של חיינו הם רק תחנת מעבר במסע התפתחות שהוא תהליך ארוך ומתמשך עוד מלפני ירידתנו לגוף ואחרי לכתנו. איך שרה חווה אלברשטיין:"אם אחד מאיתנו, הולך מעימנו, משהו מת, בנו" , כי "כולנו רקמה אנושית אחת חיה" אז זה האתגר שאני חווה כרגע: מתמודדת עם הנפרדות כדי להבין את האחדות. משלימה עם פרידה מאדם קרוב ואהוב, כדי להתחבר לעצמי ממקום שלם בפני עצמו.

  10. 29/8/2016 "שקט שלווה, ים של חולות , והרים שבאופק נושקים לשמיים" /זהר…
    ביליתי השבוע חופשה עם בני הצעיר- 3 ימים בטבע בצפון הרחוק והירוק על גדת פלג הבניאס ואח"כ בירדן. ליקטנו פטל ותאנים ונהננו משפעת המים החיים . תחת כיפת השמיים, ללא אוהל ומזרון אפילו- ככה צמוד צמוד לאדמה, לא מחוברת לטלפון ומחשב והכי מחוברת לעצמי- היותי, אנושיותי. יומיים לאחר מכן ירדנו לקצה הערבה, למדבר הרחוק והצהוב-אדמדם – זה שבו אני הכי קרובה לעצמי- היותי- הוויתי. במקום שאין בו כלום ויש הכל. ליקטנו תמרים אורגניים, נהננו משפעת החול בדיונות שזרם כמפל מים במורדות ההר וליטף את גופי ברכות יחד עם רוחות המזרח הנעימות של תחילת הסתיו שאני כל כך אוהבת. שמיים זרועי כוכבים בלילה חשוך ומזוכך משמיעים את מנגינת השקט שכה ערבה לאוזניי. שם,על החול הרך כששני אהוביי לצידי- בני וחברי ,שם, במקומות האלו בטבע בהם החיבור בין המים השמיים והאדמה מחברים אותי בין כל חלקיי , נעה בין הצפון לדרום, בין הירוק השופע והצהוב השומם, בין המון רועש לשקט הדומם. שם, בטווח שבין הקיצונויות, שם אני נוגעת בטבע שלי-שאני – הנני.

  11. חזרתי הביתה מביה"ח אחרי תקופת אשפוז ארוכה עם מחלה וניתוח ומצאתי עצמי מעלה שאלה לפייס: מה משמעות המילה "הביתה" עבורכם.

    זה מה שעניתי לעצמי:
    אני אדם של "בית" . תמיד מעדיפה להתכנס בבועה העצמאית שלי, אך כיאה לנוודית שהיא רק אורחת פה ומזפזפת בין העולמות, יש לי בתים רבים : כאן , שם ובכל מקום.
    גופי הוא הבית הפיזי לנשמתי. הוא איתי בכל מרחב וזמן באשר הנני – נוכחת כאן בגשמי בעולם החלום . אבל גם הוא לא ממש שייך לי. אני חיה בו אך הוא שייך היה לנעמה ההיא שמתה ועכשיו אני נדרשת כשחקנית לשחק בוירטואוזיות על במת משחק חדשה עם גוף ישן. מאתגר… אני מרחפת לי בקלילות והוא מושך אותי כל הזמן מטה לאדמה המכבידה ומאט את תנועתי. הבית הזמני שבו גופי מתגורר בו כעת הוא ב בית שינוי תודעתי ברחובות. היו בתים שבהם נעמה הפכה מבחורה לאשה ואז לאמא שגידלה את ילדיה בהרי ירושלים,בקצה המדבר,בצפן הרחוק, היה את בית הוריי שגדלתי בו אני בילדותי, והיו עוד ועוד ועוד בתים שבהם חייתי בין תקופות נדודיי בעולם הגדול. אבל היות וכמו כל חלום- סופנו להתעורר ולהבין שזו רק אשליית עולם החומר המתעתע בנו, נדרשת הבנה: הבית האמיתי הוא המקום ממנו הגעתי ואליו אני חוזרת בכל פעם ממסעותיי ברחבי הבריאה.

    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=619811634858680&set=p.619811634858680&type=3&theater

  12. את יכולה נעמה, את יכולה, את האוואטר, תוציאי לך את הדם שעולה לך לראש, אז מה אם את במחזור, חצי מהאנושות היא נשים חמומות מוח כשיש להן מחזור . את לא תאפשרי לאש הזו לנהל אותך. את על פראנה דמט,את מלמדת את תודעת העל, את יודעת לעשות כשפות אוויר, מי ידע אם לא את? את יכולה. שינוי תודעתי כאן ועכשיו, ומהר. עכשיו תדמיינו את עיני האוואטר שלי נדלקות. כוח המוח בפעולה. אשת אש שכמותי, להילחם אני יודעת. אנרגיית האש היא שמזינה את מקור האור להילחם בחושך. האש תמיד מנצחת. העניין הוא שכעת אני נדרשת להילחם באש של עצמי… אם אין אני לי- מי לי? אני יכולה.
  13. 9 באב 2011 היה יום חורבן הבית שלי. חרב עליי עולמי. ברחתי משם כל עוד רוחי בי  בלי לדעת לאן. אי אפשר לברוח מהייעוד שלך. הצעד הראשון בכל תהליך הוא ללכת מהמקום שהיית בו לעבר הלא נודע.מאז עברו 4 שנים (היום 9 באב 2015) . ואני כאן, שם ובכל מקום, חיה את שליחותי לקדם שינוי תודעתי ולפלס דרך לילדעים לממש שליחותם. באותו יום 9 באב איבדתי את אימהותי ונולדתי מחדש לגדל את עצמי בעצמי, ילדה קטנה בעולם הגדול מי יגדל אותי? עצמאותי…
    חיים ומוות ביד היוצר. במקרה שלי: ביד הלשון. זו שממציאה את המציאות במילים.
    כשישבתי באותו ליל 9 באב מול המחשב לתעד את מילותיי, עלה מולי מסך שחור וכתובית : game over . זהו. זה הסוף. הבנתי. ככה אמור להיראות רגע השקט של 2012. תודעת העל הכינה אותי, למדתי כל כך הרבה כדי להגיע מוכנה לרגע הזה והנה הוא. אני כאן ועכשיו לבד עם עצמי בחושך בלי נפש חיה שתהיה שותפה למה שעובר עליי ואני- אני מוכנה לו? אני בשלה לקחת 100% אחריות לראות מבעד לאפלה הדוממת את ניצוץ האור שבי? אם אין אני לי מי לי. אלו היו המילים האחרונות שכתבתי לפני שהמסך נכבה והופיעה ההודעה game over . זה אמיתי. זה זה. כמו שלניאו הופיע מסר ממורפיוס על המסך ברגע שבו היה מוכן להתעורר ולבחור בגלולה האדומה. בחרתי.
    אתמול, ערב לפני סוף המשחק, ראיתי מול עיני רוחי שוב את אותה סצנה של חורבן ובו זמנית, שיחררתי ממני עוד בריה, בריאה: גוש רירית דם יצאה מרחמי .ילד שלא נולד.יש לנו הנשים ניסיון רב בלאבד את הישן ולברוא חיים חדשים, כל חודש מחדש במחזור . יש לנו יכולת לחוות את צער האובדן הזה ולשכוח אותו כל חודש מחדש. 
    ביהדות נהוג יום צום ב 9 באב כדי לזכור ולא לשכוח את אותו יום חורבן. 
    איך אפשר לשכוח? הרי החוויה הזו צרובה בתודעתי כל יום וכל היום.חרוטה בגופי, דם מדמי. אז זהו- שלא צריך לשכוח. למעשה לא צריך דבר. לא מדובר בצורך שאנחנו חייבים. מדובר בבחירה.
    אני בחרתי להשאיר מאחור את צער החורבן ולרכז את האנרגיות שלי תמיד בבריאה חדשה.
    בזכות האומץ שלנו הנשים להפר את הצו האלוהי ,להעיז לאכול מפרי עץ הדעת ולדעת את היותנו תודעה בוראת עצמאית ועוצמתית, קיבלנו את יכולת הבריאה. כל חודש אנחנו יוצרות חוויה של התפתחות , כמו אותה חווה בגן העדן…. כאב האובדן מלווה תמיד את תהליכי הבריאה. זו עסקת חבילה שכזו. זכרון החורבן טבוע בנשמתי. הוא שמניע אותי להמשיך בתהליך- מלשון ללכת, וליצור ולברוא כל רגע את הרגע הבא. 
    כאן ועכשיו.
    הנני
  14. הרפתקאותיי בממלכת האדמה: עומדת ביציאה ממשתלה עם ערמה של 7 שקי אדמה שקניתי. אשכרה הגעתי לשם וקניתי אדמה , בכסף. אני- נעמה, כן?…אחרית הימים, כבר אמרתי, נכון? אז עוד פעם… זו האדמה שתמיד בזתי לה – עכשיו אני רוצה, ממש רוצה אותה. זקוקה לה כדי להרחיב את בוסתן עצי הפרי וגינת הירקות שלי במרפסת בית שינוי תודעתי. כעת העת עבורי להשקיע אנרגיה בלהגיע פיזית למשתלה וממש לשלם כסף. כך נברא עולם החומר, 7 ימים, 7 שקים … 
    – היי, אפשר בבקשה טרמפ לרחובות? אני והשקים?
    -מה, ככה הגעת לכאן בלי רכב ובלי לתאם עם אף אחד שיביא אותך?
    -בטח שתיאמתי. הכל בתואם. תיאמתי איתך.
    – אוקי, כן, בטח שאפשר, הוא עונה ויוצא מהרכב לעזור לי להעמיס
    – תודה לך. 
    – לאן את צריכה? לא שאלת בכלל לפני שהעמסנו… 
    – אני לא צריכה לשאול. אני יודעת
    -מה את יודעת? אני מגיע לצומת אושויות
    – בדיוק לשם אני צריכה. הבית שלי מעבר לצד השני של הדרך- ברחובות החדשה.
    – נפלא.
    – אכן נפלאות הן דרכי הבריאה. לאן פנייך מועדות? 
    -אני בשליחות 
    -וואלה?!… גם אני… מה השליחות שלך?
    -נשלחתי להפיץ טוב 
    -מגניב, בדיוק כמוני… מה הטוב שאתה מפיץ? אה, אני רואה- קנית פרחים להביא לאשה/מאהבת? 
    – חברה
    – הכי טוב חברים, תאמין לי, נשים עושות רק צרות. 
    – יש לה יום הולדת אז אני מביא לה מתנה פרחים. כאן לפנות? 
    -כן. האמת שאסור לעשות בצומת הזו יו-טרן, צריך לעשות סיבוב. אם אתה לא ממהר… 
    -לאן יש לי למהר? אמרתי לך שאני בשליחות… יש זמן להכל.
    -אתה צודק. נשמות ותיקות בעולם יודעות שאין לאן למהר. זה רק אנשים מבולבלים שרצים אחרי הזנב של עצמם כדי להספיק עוד ועוד ועוד … גם אני האמת קצת חייתי ככה רוב חיי: בתודעה של זמן שאול, בקצב טורבו שמניע ומתניע אותי למהר. אבל הבנתי .
    – מה הבנת? 
    -שהכל מדוייק, דברים קורים תמיד בזמן נכון
    – איפה לעצור? 
    -כאן, בדיוק כאן ועכשיו.
    -תודה לך
    תודה לך.

    העמסתי את השקים והכנסתי למעלית. עליתי שלב במשחק. אני בעלייה מתמדת. 
    לאן? דלת בית שינוי תודעתי, דירה 13 (מה שבא אחרי 12… בכל זאת אני אש ומכוונת תמיד לשלב הבא…). המפתח התכלת כבר בדלת. זה האוויר= זו ההבנה, הוא מפתח הכניסה שלי לבית, הוא שהביא לי את האדמה.

    תודה תודעה

  15. שיתוף אישי: תמיד חשתי כמיהה להיות בדרכים , תמיד בתנועה, תמיד בער בי הרצון לגלות ולחקור עוד, לטייל, להגיע רחוק..אז חרשתי את רוב פינות החמד בארצנו הקטנטונת, הייתי מדריכת טיולים 10 שנים מחיי, הובלתי אנשים בדרכים שכף רגלי לא דרכה בהם מעולם, לא היתה לי תעודת מורה דרך מוסמך כי לא עניין אותי בכלל לקבל אישור מהממסד לידיעה שלי , אבל הלכו אחרי, כי היתה בי תמיד הידיעה הפנימית את הדרך, תמיד מצאתי עצמי בכל סוף מסלול -עם התחלה חדשה.   הדרכתי נוער עבריין ששוטט אבוד, כמוני, מחפשים ריגושים בחוץ במקום להבין שהכי מרגש נמצא בתוכנו. ואז טיילתי להרפתקאות ברחבי העולם, במערב אפריקה ובמרכז אסיה- עם גיפ עד גבול סין, במקומות הכי נידחים,אי שם הרחק מעבר להרים ולעמקים  , ועדיין, עדיין לא מצאתי את מה שחיפשתי – לא כאן, לא שם, לא בשום מקום… שום מקום לא היה רחוק מספיק כדי לספק סקרנותי, אז הרחקתי לכת אל מחוץ לבריאה- למרחבי החופש שמהם הגעתי…  והיום אני מלווה אנשים למסעות הרחק מעבר להישג יד פיזית בעולם הגשמי. מסע התפתחות אל המרחבים של מעלה, להתחבר לתודעת העל. רק כשהבנתי מאין באתי ולאן אני הולכת, יכולתי להשאיר מאחור את חלום הנדודים . אין לי יותר צורך ללכת לשום מקום, כי בכל מקום שאהיה- ביתי איתי תמיד. גופי הוא הבית לנשמה שבחרתי לשחק בה את תסריט החיים הנוכחי ואני אוהבת אותה – אותי. יותר מכל בן זוג שהייתי מאחלת לעצמי לחיות איתו.
    מזמינה מטיילים אמיצים לצאת איתנו למסע הרחק מעבר לנגלה לעין. מוזמנים לקבוצת לימוד חדשה שמתחילה ללמוד יחד אונליין בימי רביעי ב 17:30. קליק אחד ואתם שם. לא צריך לגמוע מרחקים כמו שאני עשיתי משך שנים של חיפושים. התשובה נמצאת מול המחשב, במחשבה, בכל מקום שבו אתם מחוברים לעצמכם ולרשת. אם יש משהו שבאמת מרגש אותי זה זה – זו ההזדמנות לחלוק את המידע המרתק הזה עם שותפים לדרך שרוצים(אש) , אבל באמת רוצים, להבין(אוויר) 
    פרטים בפרטי, וכאן:
    מידעי תודעת העל -קורס וירטואלי – אתר שינוי תודעתי 

    Home Free – I've Seen
    https://www.youtube.com/watch?v=u_v_5Jr8bx0&index=9&list=PLfWdh4XTtIqnVcLdXTjXzvv_ahtWOC2S7

  16. לפעמים אני מרגישה ככה: בולדוזרית גדולה ומגושמת שתפקידה להזיז הרים שמתעסקת בדקויות עדינות…

    מזכירה לעצמי: החיים זה רק משחק. ואני יכולה להחליף תחפושות ככל שנדרש, ובלבד שאני לא סוטה ממרכז הבמה שלי. אז כן- לאחרונה אני מוצאת עצמי משחקת בדקויות ומנסה להיות עדינה יותר. מנסה… 

  17. שיתוף אישי: תמיד חשתי כמיהה להיות בדרכים , תמיד בתנועה, תמיד בער בי הרצון לגלות ולחקור עוד, לטייל, להגיע רחוק..אז חרשתי את רוב פינות החמד בארצנו הקטנטונת, הייתי מדריכת טיולים 10 שנים מחיי, הובלתי אנשים בדרכים שכף רגלי לא דרכה בהם מעולם, לא היתה לי תעודת מורה דרך מוסמך כי לא עניין אותי בכלל לקבל אישור מהממסד לידיעה שלי , אבל הלכו אחרי, כי היתה בי תמיד הידיעה הפנימית את הדרך, תמיד מצאתי עצמי בכל סוף מסלול -עם התחלה חדשה.   הדרכתי נוער עבריין ששוטט אבוד, כמוני, מחפשים ריגושים בחוץ במקום להבין שהכי מרגש נמצא בתוכנו. ואז טיילתי להרפתקאות ברחבי העולם, במערב אפריקה ובמרכז אסיה- עם גיפ עד גבול סין, במקומות הכי נידחים,אי שם הרחק מעבר להרים ולעמקים  , ועדיין, עדיין לא מצאתי את מה שחיפשתי – לא כאן, לא שם, לא בשום מקום… שום מקום לא היה רחוק מספיק כדי לספק סקרנותי, אז הרחקתי לכת אל מחוץ לבריאה- למרחבי החופש שמהם הגעתי…  והיום אני מלווה אנשים למסעות הרחק מעבר להישג יד פיזית בעולם הגשמי. מסע התפתחות אל המרחבים של מעלה, להתחבר לתודעת העל. רק כשהבנתי מאין באתי ולאן אני הולכת, יכולתי להשאיר מאחור את חלום הנדודים . אין לי יותר צורך ללכת לשום מקום, כי בכל מקום שאהיה- ביתי איתי תמיד. גופי הוא הבית לנשמה שבחרתי לשחק בה את תסריט החיים הנוכחי ואני אוהבת אותה – אותי. יותר מכל בן זוג שהייתי מאחלת לעצמי לחיות איתו.

    Home Free – I've Seen

    https://www.youtube.com/watch?v=u_v_5Jr8bx0&index=9&list=PLfWdh4XTtIqnVcLdXTjXzvv_ahtWOC2S7

    מזמינה מטיילים אמיצים לצאת איתנו למסע הרחק מעבר לנגלה לעין. מוזמנים לקבוצת לימוד חדשה שמתחילה ללמוד יחד אונליין בימי רביעי ב 17:30. קליק אחד ואתם שם. לא צריך לגמוע מרחקים כמו שאני עשיתי משך שנים של חיפושים. התשובה נמצאת מול המחשב, במחשבה, בכל מקום שבו אתם מחוברים לעצמכם ולרשת. אם יש משהו שבאמת מרגש אותי זה זה – זו ההזדמנות לחלוק את המידע המרתק הזה עם שותפים לדרך שרוצים(אש) , אבל באמת רוצים, להבין(אוויר) 
    פרטים בפרטי, וכאן:
    מידעי תודעת העל -קורס וירטואלי – אתר שינוי תודעתי 
  18. אין טעויות בבריאה. תמיד יש סיבה גבוהה, גם אם זו נסתרת מעיניינו/מודעותנו. 
    מצאתי עצמי הלילה "בטעות" צופה בסרט אהבה שנקרא Accidental Husband
    https://www.youtube.com/watch?v=rbR1AvolmXM

    איכשהוא, אחרי שהקשבתי לשיר חדש שעלה לאוויר הלילה של sam tusi

    Honey I'm Good 
    https://www.youtube.com/watch?v=sNapFb0yZns&feature=em-subs_digest

    וכתבתי פוסט על כמה אני אוהבת את איש האש הזה, הוידאו הבא שעלה זה הסרט הזה. אני רגע לפני מחזור כך שזה בוודאות ההורמונים הנשיים שמוציאים אותי מעצמי כל חודש מחדש ומאזנים את האש והאוויר שלי עם קצת מים רגשיים. אז הפעם התזמון היה מדליק. סיפור אהבה של איש אש- כבאי במכבי אש עם גברת ד"ר לאהבה… קיטשי משהו מהסרטים, אבל אמיתי… 
    וידוי: חזרתי ממידברן במצב צבירה שונה מזה שהגעתי אליו. האהבה שריחפה שם באוויר המאובק- נדבקה בי… 
    ובתואם מושלם, דיברתי היום עם בחור ברנרי שחילק במידברן סיבוב עם משקפי אהבה. כמעט קניתי ממנו זוג אחד כזה, אבל ביטלתי ברגע האחרון…

    תודה תודעה.
    איך את תמיד מחברת הכל יחד ועוזרת לנו להבין, לדייק את הבחירות שלנו.

  19. מוזיקה נוגעת. מחברת מעלה. זו המנגינה ש John Denver פורט על מיתרי נשמתי. פעם הייתי שומעת אותו הרבה אבל במרוץ ההתפתחות המוטרף כאילו נשכח-נשאר מאחור. רק בכאילו.  התדר הזה צרוב בתודעתי לעד: להפליג בחלום…העבודה בשרות החיים, בחיפוש אחת תשובות לשאלות לא ידועות,להיות חלק מתנועה, חלק מגדילה To work in the service of life and the living, in search of the answers to questions unknown.
    *
      To sail on a dream on a crystal clear ocean, to ride on the crest of the wild raging storm.
    To work in the service of life and the living, in search of the answers to questions unknown.
    To be part of the movement and part of the growing, part of beginning to understand.
    Aye, Calypso, the place's you've been to,
    the things that you've shown us, the stories you tell.
    Aye, Calypso, I sing to your spirit, the men who have served you so long and so well.
    Like the dolphin who guides you, you bring us beside you
    to light up the darkness and show us the way.
    For though we are strangers in your silent world, to live on the land we must learn from the sea.
    To be true as the tide and free as a wind swell, joyful and loving in letting it be.
    Aye, Calypso, the place's you've been to,
    the things that you've shown us, the stories you tell.
    Aye, Calypso, I sing to your spirit, the men who have served you so long and so well.
    Aye, Calypso, the place's you've been to,
    the things that you've shown us, the stories you tell.
    Aye, Calypso, I sing to your spirit, the men who have served you so long and so well. 
    *
    השיר  Take me home- חשה שמנגן את נשמתי שבערה בבדידותה בנדודיי בדרכים בחיפוש אחר המקום שלי בעולם.  הכמיהה לחזור הביתה תמיד הדהדה בי . ובכל זאת- אני עוד כאן. ברגע האמת שבו מתתי את המוות התודעתי שלי  ונפתחה בפניי אותה מנהרה מוארת לצעוד בה לעבר מרחבי החופש שמהם הגעתי, לא יכולתי לעזוב את העולם הזה כי ידעתי שיש לי כאן תפקיד חשוב שבחרתי ונבחרתי לעשות. עליי לספק את הסחורה שלשמה נולדתי.  ברגע שהבנתי מהי המתנה  המיוחדת שלי שרק אני יכולה לתת – זה הרגע שבו חדלתי לנדוד והתמקמתי.  החיים עצרו אותי: תאונה כיסחה את האוטו טוטאלוסט אבל אני יצאתי בלי שריטה. זה המקום שבו עצרתי ויצרתי את בית שינוי תודעתי. הבנתי שנדודיי בעולם החלום הסתיימו . אני כבר יודעת מקומי. לא מדובר במקום פיזי אלא במצב הוויה תודעתי. ובה בעת- יצרתי גם את הבית הגשמי והוירטואלי שלתוכו יצקתי את המהות שלשמה אני כאן.  זו תכלית קיומנו במעבדת הניסויים האנושית בכדה"א : להתעלות לתודעה הגבוהה,להבין ואז להוריד את ההבנות למימוש בחיי החומר הארציים. 
     Take me home country roads 
    *
    זכרון האהבה יביא אותך הביתה. אותה אהבה טהורה שיש רק במישורים הגבוהים שמהם הגענו . The memory of love will bring you home
    Perhaps Love – John Denver & Placido Domingo
    *
    וזה השיר שמהדהד את קצב האש שבי=שאני
    John Denver – Thank God I'm A Country Boy 
  20. שיתוף אישי:
    הבוקר הבנתי רובד נוסף בהיותי שליחה. 
    בתי הבכורה – בת 16, היא סופרת בנשמתה. כותבת שירים-פרוזה. ספר אחד שלה כבר יצא לאור . היום פירסמה בפייס שלה המלצה לספר ששמו: "להבעיר את המים באש" . כמובן שמייד נדלקתי וניגשתי לגוגל לחפש את הטכסט. כשקראתי את המילים, הבנתי: אני רק השליחה. אני ליבת האש שנועדה להבעיר בה את ניצוץ החיים של היותה ליבת מים. בתי בחרה לרדת דרכי לעולם ומרגע שילדתי אותה כאילו – ע"פ חוויתה הפנימית- מסרתי אותה לאביה. זה היה כל תפקידי מבחינתה. כל 12 השנים שהתמסרתי כל כולי לגדל אותה:בשר מבשרי, דם מדמי, לא עצמתי עיין משך שנים על גבי שנים של אימהות טוטאלית לארבעה ילדים בחינוך ביתי ושתי בנות אומנה שאימצתי ,הייתי איתה והיא איתי בכל צעד , בכל בחירה, כל נשימה, ואחרי השינוי התודעתי שעברנו כולנו בו נפרדו ממני ילדיי לדרכם העצמאית ועברו למשמורת אביהם- איש אדמה ומים. ממנו הייתי אמורה ללמוד משך 20 שנות נישואים איך להתנהל בדרכי נועם עם מסגרות האדמה) , אותו רגע ששיחררתי את האחיזה באמא אדמה שהייתי, כאילו נמחקו לגמרי מתודעתה. בדיוק כמו שאני מסירה תוכנית במחשב >לוח בקרה> הסר תוכנה> "הסר לצמיתות" , המערכת שואלת? כי לא ניתן לשחזר. > קליק. נמחק. זהו. סופי. 
    הבוקר, כשקראתי את הטכסט הזה לא כאבתי ולא הייתי עצובה אפילו לשנייה, כי הבנתי. עברתי דרך התפתחותית ארוכה אך מהירה בהם מחקתי גם אני מתודעתי את התסריט הלימודי – האימהי שלי. הפנמתי את היותי שליחה.

    בתי זו נולדה בסוף העידן הישן- 1999, ויחד עם אחיה שנולד ב 12/1/2000 (הוא שהביא איתו את בשורת השינוי לחיי . אני נולדתי ב 22/11 …) ניתקו איתי קשר משך 3-4 שנים. ביום הולדתי האחרון הגיעה בתי לבקרי ואמרה לי: "אמא, את חשובה לי. תדעי לך שאת משפיעה על דעותיי הרבה יותר מאבא והרבה יותר ממה שאת יודעת" . כן, אני יודעת… זה מה שחתמתי לתת לילדיי- את הידיעה- האש ושיקול הדעת- האוויר. אבא שלהם הוא איש אדמה ומים והוא אכן זה שאליו עברו כדי שיגדל אותם כפי שילדים "נורמליים" אמורים לגדול בעולם האדמה הארצי. נורמלית אני לא וגם ילדיי לעולם לא יהיו נורמליים.

    הבנתי. אני רק השליחה.

    לאביה של בתי קוראים נועם. לאמי קוראים אילנה . שתי הדמויות האלו כמו נכתבו מעלמעלה בטכסט הסיפור- התסריט הזה . טוב, זה לא "כמו" . זה אמיתי. לגמרי אמיתי. בתי שחר נולדה בשחר, בחמש לשעון השחר העולה, בבית חולים שומם…אני "בחרתי" לה את שמה – זה אשר בחרה בי לבחור בו עבורה. אני זו שהולדתי בה את המילים שמניעות כדי ליצור, ליצור כדי לחיות)

    זה הטכסט:

    מאת: נעם פרתום (אין לי מושג מי זו שכתבה את הטכסט הזה באמת…)

    אֵיךְ זֶה שֶׁנִּזְכַּרְתִּי פִּתְאֹם עִם אֶלִיקוֹ בַּטֶּלֶפוֹן בַּלֵּדָה הַמִּיתוֹלוֹגִית שֶׁלִּי – אֵיךְ שֶׁלְּאִמָּא הָיוּ צִירִים מֻקְדַּמִּדַּי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, לִפְנוֹת בֹּקֶר, כְּשֶׁכָּל בֵּית הַחוֹלִים הָיָה שׁוֹמֵם, אֵיךְ הִשְׁאִירוּ אוֹתָהּ תַּחַת הַשְׁגָּחָה וְאֶת אַבָּא שָׁלְחוּ הַבַּיְתָה לְנַמְנֵם, כִּי הָיוּ בְּטוּחִים בִּמְאַת הָאֲחוּזִים שֶׁזֶּה פוֹלְס אָלַארְם, אֲבָל בְּחָמֵשׁ לִשְׁעוֹן הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה – הַשּׁוֹלֵחַ אֶצְבָּעוֹת וְרֻדּוֹת לְדַגְדֵּג אֶת דֹּפֶן הַחַלּוֹן – אִמָּא הֵבִינָה שֶׁזֶּה לֹא הַמַּצָּב וְהִתְקַשְּׁרָה לְאַבָּא בְּאַטְרַף וְאָמְרָה "אֲנִי יוֹלֶדֶת! עַכְשָׁו!" וְאַבָּא נֶחְפַּז מְרֻגָּשׁ וְהוּא שָׁב הוּא שָׁב, תִּזֵּז לְמַחְלֶקֶת יוֹלְדוֹת כְּשֶׁאִמָּא כּוֹרַעַת מֵעַל מִטָּתָהּ מְקֻפֶּלֶת בִּתְנוּחָה עֻבָּרִית, וְהוֹפּ הֶחְלַקְתִּי מִתּוֹכָהּ — קִילוֹ שְׁבַעְמֵאוֹת שְׁלֹשִים – קְטַנָּה וּמַמְזֵרִית, וְאַבָּא תָּפַס אוֹתִי בְּיָדָיו הַחַמּוֹת שֶׁזִּכְרָן מְגַעֲגֵעַ בִּי כִּסּוּפֵי אֵינְסוֹף לַחִים, וְהִצִּיל אֶת חַיַּי – חוֹבֵק אוֹתִי אֶל חֵיק מִבְטַחִים. וּמֵאָז אִמָּא מָסְרָה אוֹתִי לְאַבָּא, אִמָּא הֶחְלִיטָה שֶׁשְּׁמִי יִקָּרֵא נֹעַם. וְזֹאת אֲנִי – נֹעַם, מְשׁוֹרֶרֶת, בִּתּוֹ שֶׁל אֲבִינֹעַם – אַבָּא שֶׁלִּי, שֶׁהִפְרִיחַ אוֹתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם יָד בְּיָד וּמָתַיְשֶׁהוּ פָּרַשׁ לִישִׁיבַת תַּחְתִּיּוֹת — וְהַמּוֹרֶשֶׁת הַשֵּׁמִית הַסִּימְבּוֹלִית הַזֹּאת אוֹמֶרֶת בְּתוֹכִי דָּרְשֵׁנִי מִדֵּי יוֹם, חוֹצֶבֶת מִבְּשָׂרִי מִלִּים, מְ
    נִיעָה אוֹתִי לִחְיוֹת כְּדֵי לִיצֹר, לִיצֹר כְּדֵי לִחְיוֹת. וְאִילָנָה אוֹמֶרֶת כֵּן, זֶה נָכוֹן, לֵדוֹת בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּךְ זֶה כּוֹאֵב וּמֻרְכָּב, אֲבָל סֵפֶר הַשִּׁירָה הַזֶּה הוּא אַתְּ בִּמְלֹא תַּכְלִית הַהֲוָיָה, בְּלִי הִיסְטוֹרְיָה עוֹדֶפֶת, מִטְעָנִים וְקִרְעֵי לֵב, נֶטוֹ אַתְּ – חֹפֶשׁ וֶרְבָּאלִי מִתְגַּלֵּץ' וְנוֹטֵף, וְלָכֵן אֲנִי מַתְרָה בָּךְ לַעֲשׂוֹת כְּבָר תַּ'קְּוֶעטְשׁ וּלְיַלֵּד אֶת סֵפֶר הַשִּׁירִים הַזֶּה מִתּוֹךְ נַפְשֵׁךְ, כְּדֵי שֶׁתֵּדְעִי רְוָחָה וְתֶעֱרַב שְׁנָתֵךְ.

  21. איך קורה אומרת בנאום סיום העונה השניה? : "אני הבנתי שעל אף שאנחנו צריכים ללמוד מאלו שהיו לפנינו, עלינו גם לסלול את הדרך שלנו" (בדקה 0:48 בסרטון מצ"ב). ברורה לי היטב הדרך שנועדתי לסלול . פחות בהיר לי מה עליי ללמוד מאלו שהיו לפני. זכרונות העבר יכולים להאיר אבל גם מתעתעים ומסיטים מהדרך.
    האם הסיפורים מהעבר רלוונטיים לגבי מי ומה שאני היום? הרי כבר נמחקו ספריות הידע הגבוהות ואנחנו נדרשים היום להשאיר מאחור את הרצון לתקן ולהשלים תסריטים ישנים ולרכז את האנרגיות החדשות בכתיבת טכסטים חדשים. ובכל זאת, מפעם לפעם עולה בי תהיה אנושית לגבי ייעודי העבר שלי. אז מי היה לפניי?  נעמה הראשונה בהסטוריה האנושית היתה זוגתו של אדם- לפני שנבראה חווה. היא היתה יצרית ויצירתית ואדם לא רצה בה. היא היתה שדה מכוחות האופל ,נבראה מזוהמה ולא מעפר טהור ועסקה בהרס חיבורי זוגיות . נעמה השניה היתה אשתו של נח. נאמר עליה ש"צדקת היתה". היא שבראה את האנושות החדשה  והטמיעה אהבה בליבו של נח- זה שהיה מחוייב לשליחות המאתגרת שבחר ונבחר לה.  
    לא במקרה בחרה נשמתי לרדת לחיים כאן עם השם נעמה ולא במקרה קשרתי עצמי לזוגיות 20 שנה עם נועם וייס (=לבן טהור)  ואחרי הגירושים הוספתי לי את השם טוהר. 
    ממליצה לצפות בסרט נח. קישור לצפייה ישירה :
    זה אחד הקטעים החזקים מהסרט שבחרתי לדגום: 
    נוח מגיע לסבא מתושלח להבין מהי השליחות. 
    מתושלח שואל: "אז זה מה שראית? אש מחריבה את כל העולם?לא אומר נוח -מים.  מתושלח- אבי חנוך אמר לי שזו תהיה אש. (אגב לאבא שלי קוראים חנוך…) 
    נח : ראיתי מוות וראיתי חיים חדשים.  אש מכלה הכל. מים מטהרים. 
    מפרידים את המטונף מהטהור,את הרשעים מהחפים מפשע, את אלו ששוקעים מאלו שמתרוממים.
    לפני פרידתם, מפקיד מתושלח בידיו של נח זרע מגן עדן.
    הבנתי
    בתקופת נח טיהר יהוה את העולם עם מבול מים שהמיתו פיזית את כל אשר על פני האדמה  ונתנו לזרע קטן להצמיח חיים חדשים. אבל קיבלנו הבטחה עם הקשת  שלא יהיה עוד מבול שימחה את כל עולם האדמה. אז איך בכל זאת מתחילים מחדש? ככה מתחילים מחדש בעידן האש והאוויר: מתים מוות תודעתי (מה שמשאיר אותנו באותו גוף פיזי, אבל נולדים מחדש אחרי בחירה למחוק מתודעתנו את כל הידע הקודם, אחרי שמבינים שכל ספריות הידע הקוסמיות של הבריאה נמחקו כבר בסוף 2012 ואין לנו יותר קארמות לתקן. הכל אצלנו בראש ויש לנו הזדמנות להתחיל הכל מחדש.
    עוד קטע חשוב: כשחם הולך לדרכו בסוף הסרט, עילה שואלת האם יחזור ונח עונה לה: יש דברים שאי אפשר לתקן
    אז כן. יש הרבה דברים בעולמנו שאי אפשר לתקן. צריך לתת להם ללכת.  נח יכול היה להיכנס לדרמות רגשיות ולעשות מזה טרגדיה שלמה- איך בן מנסה להרוג את אבא שלו, אבל הוא לא. הוא נבחר למשימה הזו כי היתה בו מספיק אמונה וידיעה פנימית את ייעודו. ההבנה (אוויר) לא מתירה מקום לרגש הנמוך (מים) לסחוף אותה מטה. היא מעלה גבוה- לתודעה, לשמיים. שם- מים: מים גבוהים.
    בגלל זה הבן הנבחר היה שם (עם ניקוד סגול) , כי שם (עם ניקוד קמץ) המים : שם, גבוה, באוויר, בשמיים…
    זה אנחנו, העם הנבחר. כמו שנח מסביר לנעמה אשתו: "משפחתנו נבחרה לבצע משימה גדולה" 
    אז מי אני? אני נעמה. בחרתי בגלגול החיים הנוכחי לקחת על עצמי אחריות לבצע שליחות קשה ומאתגרת. אני מזדהה וחשה חיבור עמוק לנוח. דמות הנעמה שלצידו חסרה בי. זה הצד הנקבי בי שכל כך קשה לי להתחבר אליו- לחמלה הנשית של דמותה של נעמה כפי שזו מיוצגת כל כך יפה בסרט, אשת האיש שמלווה אותו בהחלטותיו הקשות. היא שנועדה לאזן אותי עם ייעודי- בדיוק כפי שעשתה הדמות בסרט. 
    אני בדרך… 
  22. רסיסי הרפתקאות – עלילות נעמה במסע בין חושך לאור:
    יום שישי יצאתי מאזור הנוחות שלי בבועה בבית שינוי תודעתי ב 4 בלילה בטרמפים לקצה הערבה כדי להספיק להגיע ב 10:00 ליום הורים שבתי ביקשה שאהיה בו . ככה. בלב סערת שלג, סופת קור, אני יוצאת לי לאוויר הפתוח, נושמת את הצלילות הנקייה הזו שבאוויר הקריר. אח.. עונג… איזו שעה כייפית לנוע בדרכים כשהכבישים ריקים מנפש חיה, מרחבים פתוחים לאופק. רק אני והשלג… ואנשים טובים שזימנתי לעצמי שבחרו להביא אותי ליעדי בבטחה. כך, זכיתי לפגוש בעץ המאיר הזה בדימונה- מעשה קוסמות. איך האור זלג טיפות טיפות כמו השלג. כן, אפילו בדימונה ירד שלג…


    האמת היא שבין לבין הטרמפים החביבים יצא לי גם לקפוא שעה מקור באמצע שום מקום, אבל זה היה שיעור חשוב עבורי ללמוד ולהבין – שגם לאדמה והמים יש את העוצמה שלהם ואל לי לזלזל בהם. באיזה שהוא שלב עברה לי מחשבה בראש אולי אתקשר למשטרה ואזמין חילוץ. עד כדי כך. ממש איבדתי תחושה באצבעות ידי ורגליי-כוויות קור ממש. והופ- תוך דקה חולפת בכביש הנידח ההוא ניידת משטרה. אני מנפנפת בידי- הנה – זו אני שהזמנתי אתכם, פתחו את הדלת כבר, נו, קר לי, בחיית. אבל לא. אסור להם לקחת טרמפיסטים. תגידו- מה אתם דפוקים או מה? אני הזמנתי חילוץ הרי… (בתודעתי, אבל לך תסביר למפגרים האלו) 
    יאללה,סססאאאמממק , לא צריך טובות שכם , מניאקים, פקידים זוטרים לא מפותחים ,בובות על חוט בממשלת צללים אפורה.
    מילא.
    אחרי 10 דקות עצר לי נהג אוטובוס וכל הנוסעים מיהרו להציע לי גרביים יבשות ואוזני המן ותה חם. פרסתי את כל בגדיי הרטובים על הקבינה של האוטובוס כל הדרך עד שהפשרתי. יש אנשים טובים בעולמנו. יש ויש. ואנחנו הולכים ומתרבים.

    לספקנים שבניכם: כן, הגעתי בדיוק בזמן ליום ההורים שבו בתי ביקשה שאהיה איתה בסדנת הכנת סושי. תוך שניות אני מחליפה משחק, משאירה מאחור את ההרפתקאות ההזויות שלי מהדרך ומשחקת את תפקיד האמא. ככה. סוויץ. שניות. מדלגת בקלילות בין העולמות 

    השלג- מים משמיים- מים גבוהים בצורתם הטהורה והמופלאה ביותר.


  23. רגע חסד. זכיתי לחוש אותו היום בפשטותו. ולו רק לשעה קלה חזרתי לאותן סמטאות בהן גידלתי את 4 ילדיי בחינוך ביתי בקצה הערבה. אני עם קופסאות הפיקניק הנצחיות שלי וארבעת ילדיי שכבר בגרו . כמה שנים רבות עברו מאז היינו כך כולנו יחד, ואיזה מסע ארוך עברנו, קורס הישרדות מזורז ששמו "חיים בהתפתחות מתמדת". כמה מהר התבגרו ונפרדו לדרכם העצמאית, כמה מהר השתנו חיינו לבלי היכר. והנה, שוב, רק לשעה קלה אחת, רגע חסד-  רק הם ואני, כל הארבעה- פאר יצירתי. צוהלים ושמחים, קוטפים לימונים ננסיים מעבר לגדר של השכנים , משחקים בכדור בין הסמטאות הצהובות והבתים עם הכיפות . מי היה מאמין שאשחזר את הרגע הזה. חשתי כאילו אני במנהרת הזמן וחללית הנחיתה אותי שם כאילו בתקופה של לפני 10 שנים והזמן כאילו קפא על מקומו. רק בכאילו. זה רק משחק…
    רגעי חסד -נפלאות הבריאה – אתר שינוי תודעתי 
  24. טכסט שכתבתי ביום פתיחת הבלוג "שינוי תודעתי" ,מרץ 2011  . כבר מהרגע הראשון ידעתי שאני עושה זאת "מתוך תחושת שליחות להעביר את הידע למי שפתוח ללמוד אודותיו". הידיעה הפנימית הזו- היא האש שמחברת אותך לאוויר- להבנת ייעודך.

    שאלות על החיים פוגשות תשובות מהבריאה;

    איך מתנהל העולם שלנו ומי מושך בחוטים,
    מהו אותו עולם סיבות גבוה שמכוון את כל מה שצפוי ועדיין משאיר פתח לרשות הנתונה
    איך אני מתנהלת בעולם ,איך נקבע גורלי
    מה המשמעות של קיומי כאן ,של הבחירות שלי
    מה יכול לעזור לי בהתמודדות עם השינויים
    מי ומה זה אלוהים ,מה חלקי בבריאת המציאות של חיי,
    מניין באתי ולאן אני הולכת ,על המסלול של נשמתי בדרך לכאן ובחזרה: לאן?
    מהו הייעוד שלשמו ירדה נשמתי לעולם הזה
    איך אני מכינה עצמי לשינוי התודעתי בעידן החדש
    ההבנה שלי את מה שקורה בתוכי פנימה ובסביבתי

    זאת ועוד רבות מספור שאלות שמעסיקות את תודעתי המתפתחת

    פותחת את דף הבלוג הזה
    מתוך רצון לשתף בהבנות שיורדות למודעותי ומשפיעות על חיי
    מתוך כוונה שהכתיבה כאן תעזור לי לדייק את ההבנות ולממשם במציאות
    מתוך תחושת שליחות להעביר את הידע למי שפתוח ללמוד אודותיו
    מתוך נכונות ללמוד מהתגובות והמסרים שאקבל מכם
    מתוך כוונה להייטיב ולעזור למי שבוחר לקחת אחריות על חייו ,
    מתוך דחף לנתינה שאיננה תלויה בדבר
    מתוך כמיהה למצוא שותפים למסע ההתפתחות הרוחנית שיהיו נוכחים בחיי

    מוזמנים לשאול ואענה כמיטב יכולתי והבנתי
    אינני מייצגת שום תיאוריה, שיטה או אידאולוגיה. אני כן מנגישה הבנות ממידעי תודעת העל שמטרתום לשמש אתכם ככלי להבנת עצמכם, לטיפול בעצמכם.
    אני מי שאני,נשמה שכמהה להבין מי ומה איך,מתי, איפה, ובעיקר- למה?
    כמוני-כמוכם, בת אנוש, אשה, אמא, תלמידה של החיים בעולם המשתנה
    גוף ,נפש ורוח שחברו יחד למסגרת חיים שתממש את ייעוד הנשמה שבי

    *

    קישור לבלוג "שינוי תודעתי בעידן החדש" באתר באופן טבעי

    http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%F9%E9%F0%E5%E9_%FA%E5%E3%F2%FA%E9_%E1%F2%E9%E3%EF_%E4%E7%E3%F9

  25. בני בן ה 8 :"אני מלך הכי מעולה בטיפוסים בהרים" 
    אני- כן. ואני הפדלאה הכי מעולה. 
    – מה זה פדלאה? את הכי גרועה בטיפוסים
    – פעם הייתי גם מעולה. אתה יודע ש 10 שנים מהחיים שלי הייתי מדריכת טיולים?
    – אולי היית מדריכה אבל לא טיפסת בהרים!
    -בטח שטיפסתי!!! הייתי המובילה ראשונה. גם בהרים במדבר וגם בצפון ובמלא מקומות.

    לא להאמין איך ידע וניסיון של כל כך הרבה שנים פשוט נמחק מתודעתי , כל מה שידעתי פשוט התפוגג והתכלה. כמה טיילתי- בארץ ובעולם, בהרים, בנחלים, חציתי יבשות וימים, עליתי וירדתי, גמעתי מרחקים, מרחבים, ביקרתי והכרתי תרבויות נידחות בלב הסהרה-הייתי בסוף העולם-טימבקטו והגעתי עד גבול סין -על דרך המשי. בהיותי בהריון הראשון בחודש שמיני עוד הדרכתי מסע נודד 5 ימים במדבר יהודה ובני שלי- לא מעלה בדעתו בכלל שייתכן שפעם הייתי מי שהייתי. פוף. כל תסריט החיים הקודמים שלי נעלם כלא היה. 
    אבל לא.
    שום דבר בבריאה לא נעלם. הכל מתוייג בספריות הגבוהות. כל התוצאות מההתנסויות שייצרתי מתועדות – הועברו לעיבוד נתונים במחשב המרכזי- תודעת העל. שם מחשבים גלי הסתברויות ומתפתחים מהניסויים שאני עשיתי פעם באדמה ומים והיום באש ואוויר.

  26. אני מלכה.אחרי מסע טיפוס עם הילדים בהרי אילת,הגענו לחצר האחורית של מלון אורכידאה ומכאן כל הנוף נפרס לרגליי שרעדו אחרי ירידה תלולה בדרך ללא שביל. א מ א זה לא שלנו…. זה? הרגע הזה כאן ועכשיו הוא שלי. לגמרי שלי. ולחשוב שאנשים משלמים ים כסף בשביל התענוג שאני זכיתי לקבל בפשטות,רק בגלל שנענייתי לאתגר הטיפוס על האדמה..
    . א מ א…. את צריכה ללמוד קצת חוקים נורמלים…. נורמלית?אני לא נורמלית. אני מלכה .והנוף הזה שנפרש מאופק לאופק באותם רגעים היה הכי שלי. אבל א מ א … את תמיד אומרת ששום דבר בעולם הזה לא באמת שלנו… נכון… אבל אני זוכה להינות ממה שיש כי זו התמורה שמגיעה לי. אבל א מ א … זה של המלון ויגידו לך לשלם על זה כסף .. אף אחד לא יגיד לי כלום עכשיו. אני מלכה!

  27. עוד תראי את כל הדרך 
    עוד תלכי בה היא שלך 
    גם אם לא תהיה תמיד קלה. 
    תביטי ותראי את כל הדרך 
    תקבעי את מסלולה, 
    תעברי את כל הדרך כולה.

    לא פגשה רע, 
    לא מצאה את אישה 
    באישון לילה 
    לא ידעה את נפשה 
    כציפור שאחרה את מסע הנדוד 
    נח ראשה בין כנפיה 
    נח ראשה בין כתפיה 
    ועיניה דומעות 
    נח ראשה בין כנפיה 
    נח ראשה בין כתפיה 
    ועיניה תועות.

    https://www.youtube.com/watch?v=p00mcqK319w

  28. שיתוף אישי רגשי:
    יום הולדתי היום-אתמול זכיתי בכמה רגעי חסד שהאירו את במת המשחק שלי באור ניצוצות של אושר : מלבד שני ילדיי הצעירים שממלאים את עולמי שמחת חיים ומזכים אותי להמשיך להיות אמא, גם אם בקטנה ורק לעיתים רחוקות- אני נוכחת בתודעתם גם כשהם רחוקים ממני פיזית, הפעם הגיעה אליי בתי בכורתי עם מתנה משמעותית : "אמא, את חשובה לי, אני אוהבת אותך". 4 שנים כמעט עברו מאז אותו 9 באב בו נחרב ביתי וילדיי בחרו להיפרד ממני לדרכם העצמאית. שנים בהם נדמה היה לי שאני משחקת לבדי על במת המשחק האישית שלי, כשאיתי בת לווייתי הנאמנה – הבדידות. והנה אתמול זכיתי לקבל רגע חסד מזוקק שהאיר והעיר בי את ההבנה: תמיד תיהיי אמא. הנוכחות שלך חשובה , גם כשאת נעדרת פיזית מחיי אנשים. את שם, בתודעה. שם מקומי. שם נועדתי להיות.
    מודה, מודה,מודה על הזכות לגדל ולגדול עם 4 פלאי עולם- 4 הילדים שזכיתי להביא לעולם. בזכותם, רק בזכותם, למדתי להבין את ייעודי האמיתי.
    אני כבר לא אמא אדמה, שחררתי… אבל ילדיי אוהבים גם את אמא האש-אוויר שבחרו בה, בי.
    אוהבת אתכם, ממעמקי נשמתי, אמא

  29. והיום בפינתנו שיתוף אישי-רגשי: זוכרת עצמי כילדה רוקדת מול הטלוויזיה בסלון את הריקוד המושחט הזה, כמהה אז ומאז- עד היום למצוא שותף שיעיף אותי ככה באוויר. טרם נגלה לי… ההבדל ביני ובין בן ה 8 שבסרטון , הוא שהוא יודע שנועד לרקוד ואני- פנטזיית הרקדנית היא חלק תפאורה שייבאתי מתסריטים קודמים ולא באמת שייכים לי כעת לבמת המשחק הנוכחית של היותי מלווה תהליכי שיוי תודעתי. הגיעה העת לשחרר. כמה קשה לשחרר פנטזיות.
    https://www.facebook.com/video.php?v=860362330675156&set=vb.116397088405021&type=2&theater

  30. אני חולה. המחשבות שלי חולות.
    הן נדבקו מוירוס שהסתובב באוויר לידי ובגלל שהמערכת החיסונית שלי כרגע לא משהו, נדבקתי בהם- במים. איך נפטרים מהמים האלו? פאק דמט.
    אני יודעת מה מקור הבעיה, יש לי איבחון מדוייק מיהו וירוס המים שהתקיף אותי, אבל אני לא יכולה להאשים אותו. זה אני שנדרשת לקחת אחריות לחזק את המערכת החיסונית שלי מפני תוקפים שכמותו . אבל רגע, אני הרי זימנתי לעצמי בעצמי את המחלה הזו, אז, למה? אני נדרשת להבין ולהתמיר את המחשבות שלי ע"י קסם שבו אתמיר את הוירוס להיות תוכנה שנשלחה לשדרג את מערכות המידע שלי.האדמה כבדה ומכבידה את תנועתי. עוצרת אותי. איך אני אומרת תמיד? לקחת את הבאסה בסבבה? תקשיבי לעצמך נעמה, שימי פליי שוב ושוב ושוב…

    יש לי וירוס שנקרא רגש אהבה. חשבתי שזה מסוג הטפילים שלעולם לא יידבקו בי אבל כנראה שכשהורדתי למחשב=המחשבה שלי את אחת מתוכנות האש והאוויר , ירד איתם גם הוירוס הזה שתמיד נדחף לכל מקום. כמו בינג וכל מנועי החיפוש המפגרים וסרגלי הכלים המעצבנים האלו שקשה להיפטר מהם. אני יכולה למצוא את הדרך להסיר אותו מלוח הבקרה- תוכנות ותוכניות. הסר. קליק אחד. העניין הוא שאני עכשיו מאותגרת כי אני מבינה שאני אני היא שזימנה את הוירוס הזה . ולראשונה בחיי מתלבטת האם להסירו מיידית או להשתמש בו קצת כדי לגדול מהמחלה הזו – כי זה המטרה שאנחנו מזמנים מחלות-כדי שלאחריהן תהיה קפיצת גדילה…
    אני מכירה היטב את הוירוס הזה. יודעת בדיוק מי ומה הוא. אבל השאלה אם אני מוכנה לשלם את המחיר הגבוה של להתיידד איתו . גבוה מאד.

  31. i saw you in my dream and then you became my reality
    sunshining face, you are full of grace, peninsular
    שיר אהבה הכי מופלא ששמעתי בחיי. קיבלתי מתנה כרגע מאיש אש-אוויר. מסתבר שגם לנו=בנו, יש מים… מיותר לציין שאני מטלטלת כולי, נכון?
    מה אני אמורה לעשות עם המים האלו? נראה לי שאני יודעת גם בלי לדעת: פשוט להיות. פשוט. כמו שהחיים נועדו להיות. פשוטים.
    https://www.youtube.com/watch?v=_hITbLQLxUA

  32. https://www.youtube.com/watch?v=UH1x5aRtjSQ#t=60
    איך שהזמן רץ… הם גדלים כ כך מהר הילדים… כאמא לארבעה ילדים ביולוגיים שגידלה אותם יחד עם הילדה הפנימית שלי,כמי שליוותה את תהליכי הצמיחה של הרבה ילדים של החיים מכאן ומשם,כגננת וכאמא אומנת לשתי בנות אומנה שאחת מהן כבר בעצמה אמא לארבעה…
    כילדה שנולדה מחדש לפני 3 שנים עשתה את צעדיה הראשונים בעולם והיום כבר רצה למרחקים ארוכים, יכולה לומר בוודאות: הזמן הוא אשלייה. אתם יכולים לבחור לעשות פריז על רגע לעצור אותו, ובאותה מידה-להניע את מחוגי השעון קדימה מהר מכפי שתדמיינו שאפשר. הכל אצלכם בראש-מתחיל ונגמר במילה אחת-בחירה.

    זמן הוא המרחק בין מחשבה ומציאות, וזה יכול להתקצר ברגע שבוחרים לחיות בתודעת זמן קוסמי- זה שבו העבר ההווה והעתיד הם אחד.
    תוכלו להעמיק את ההבנה כאן:
    מנהרת הזמן- אתר שינוי תודעתי http://shinuytodaati.co.il/a6-now-is-the-time/%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/

  33. התחברתי עם חבר

    חבר מחבר אותך לעצמך ואליו,
    חבר הוא מי שחובר אלייך ברגע של כאן ועכשיו
    לרגע שבו אתה מחובר למי שהינך, היותך
    חיבור הוא מצב הוויה, חוויה , של חיים- ברבים
    רגע של ביחד שנובע מבפנים,מתרחש פנים אל פנים, ,
    חיש מהר חש את הפנים בחושים הפנימיים
    רגע שבו הפן הידידותי שבך נפתח ומתפתח
    היד המושטת פותחת דלת נעולה במפתח,
    נפרץ הקוד, יש אישור כניסה,
    פרץ של שמחה
    הצלחה

  34. מנת המים השבועית שלי:
    Only miss the sun when it starts to snow
    Only know you love her when you let her go

    https://www.youtube.com/watch?v=Ginx7WKq5GE

    שיחררתי סופית את האהבה הישנה שלי וקיבלתי תמורה : הבנתי שאני יכולה לאהוב אותה-אותי-איתי, בכל מקום וזמן. מהי? היא הכמיהה לחיות בעולם האמיתי. רק כששיחררתי את ההתנגדות שלי למשחק בעולם האדמה , רק כשרציתי, באמת באמת רציתי להיות כאן ולהשלים עם הקיום הארצי הפיזי שלי, רק אז היא נגלתה לי ממש קרוב – בתוכי, האהבה.
    הבנתי שהיא לא רק באוויר- בפראנה, היא גם באוכל,היא מוטמעת בי בכל אשר אהיה מי שבחרתי להיות , נשמה שבחרה לחיות כאן, וסוף כל סוף מבינה באמת את המשמעות של להיות שלם עם הבחירה הזו

    you only need the light when its burning low
    Only miss the sun when it starts to snow
    Only know you love her when you let her go

    Only know you've been high when you're feeling low
    Only hate the road when you're missing home
    Only know you love her when you let her go

    ועוד וידוי ריגשי: תמונת הוידאו שמלווה את השיר מתועדת בתודעתי, מתוייגת באפסנאות, זכרון עמום מחיי הקודמים- בדרך לקצה הערבה- שם חייתי , כשהמדבר מדבר מכל עבר, משמיע את קול שתיקתי, עד שזה נגמר. מאז התחלתי להשמיע קולי.
    https://www.youtube.com/watch?v=K6V0DRv6CuM

  35. אתמול חוויתי לראשונה בחיי רגע אושר אמיתי. לא ידעתי שהוא יכול להתקיים בעולמנו עד שלא חוויתי אותו . אז זהו, שהוא לא התקיים בעולמנו. הוא התהווה בעולם האמיתי.. רגע של חיבור מושלם והרמוני שבו אנרגיה עוברת ממני ואליי יצרה בי תחושת שלמות, תחושה שהגעתי למקום לזמן ולהוויה שמדוייק עבורי להיות בה. הרגע הזה התקיים על הגבול הדק שבין מציאות ודמיון. לא בעצם לא. הוא היה אמיתי לגמרי. כמה אני כמהה להישאר שם עוד, בעולם האמיתי. כמה קשה לעשות את הסוויץ הזה כל פעם חזרה לעולם החלום

  36. מדי פעם משתפת ברסיס הוויה מעולמי האישי, שתדאו שנעמה היא גם אדם ולא רק מותג "שינוי תודעתי" , למרות שהגבול מאד מטושטש, כי הכל אחד אצלי, ובכל זאת, הנה שיתוף מחוויות הלילה :

    כבר עבר חודש? הזמן הלינארי מתעתע בי…הייתכן? אולי המחזור מתקצר…
    איכשהוא תמיד לפני מחזור אני מוצאת עצמי נשאבת לתוך הלילה .
    ביליתי לילה לבן בעבודה ובלי לשים לב אוטוטו כבר עולה האור הראשון…הציפורים מתחילות לצייץ… חיה ללא גבול בין עבודה לימודים וחיים פרטיים. הכל רצף אחד מתמשך של… חיים. אז גם הלילה, בעודי כותבת אפיון ליישום חדש ובין לבין מנסחת פוסט חדש, נשלח אליי חיבור עם איש אש. אי שם במעמקי הלילה השקט . המשימה שהצבתי לעצמי נדחקה לאחור ופינתה מקומה לספונטניות, ליצר ההרפתקנות שבי,לגילוי של משהו חדש,ליצירה.
    רקמנו חיבור. עוד חלק מהפאזל הגדול , התהווה הלילה . מודה. יודעת. מבינה.

  37. תנשמו עמוק.

    אתמול בלילה נשלחה אליי תודעה גבוהה להאיר את עיני למידע שביקשתי להטמיע בתודעתי. התנהל שיח בנינו במחשב באופן דומה לזה שהאיר את ניאו (מהמטריקס)משנתו כשנרדם מול המסך. הטכסט הופיע מולי בלי שיד אנושית תקליד אותו. אסביר: לפני כחודש התחלתי לשתות את המים המזוקקים בגריקן כשעליהן מוטבעות מילים שנועדו לזמן לי את אנרגיית האדמה: מימוש ארצי, יישום ההבנות בחומר גשמי, כסף,…
    אתמול בערב בעודי מנקרת בעייפות מול המסך, נשלח אליי סימן והגעתי לפתוח דף פייס של מישהו עם שם ארצי לועזי אבל כתב בעברית, תמונת פרופיל שהוחלפה בדיוק עבורי באותה שניה של דמות בוערת באש עם כנפיים (זו אני – אש…) הבנתי שמישהו מנסה למגנט אותי בכוונה אבל לא הבנתי עם מי בדיוק אני מדברת. הוא ידע מה אני הולכת לכתוב עוד לפני ששלחתי שאלותיי. שמתי לב שהטכסט שלו הוטמע כגוש בשניה ולא ראו כמו שתמיד רואים "נעמה מקלידה…" השיחה היתה מאד מיסתורית אבל לא הרפייתי משאלותיי. ראיתי שהוא חבר בקבוצת הפראנה של ריי (בטח גם פריט זה הוטמע אחרי שראה שאני שם…) אז שאלתי אם הוא על פראנה. הוא ענה שהיה משך שנה וארבעה חודשים אבל כעת לא. שאלתי אם הוא חי בגוף אנושי וענה שכן.
    הוא הציג עצמו כ ביל קילגור, דוקטור ל-"אבולוציה קוסמית מטפיזית" מטעם מכון ה -"Theosopical society".

    חיפשתי בגוגל ולא מצאתי כלום אודותיו. ברור הוא אמר , "אני מתקשר ותיק וד"ר לאבולוציה קוסמית מטפיזית בעל קישור ישיר למועצת האלוהות הגבוהות וה-אסנדד מאסטרט של הרמה השישית.
    אנשים כמותי אינם מופיעים בגוגל. אנו מתקיימים במישור חוץ-מידעי. האנרגיה הקוונטית המוקרנת מהילתי מונעת מגוגל לעשות זאת. המידע אשר אנו נושאים נשגב מדי

    הוא ברך אותי במילה הזו शौचालयं कुत्रास्ति
    בדקתי בגוגל אבל גם את זה גוגל לא ידע לתרגם לי
    ברור הוא אמר, הסברתי שאני מחוץ לטווח התדרים שגוגל יכול לתעד.
    לשאלתי מה אומרת הברכה , ענה " ברכת השפע הרוחני הקדוש של מועצות האלוהות הגבוהות"

    לשאלתי איך הגיע אליי, הוא ענה: " זוהי את שהגיעה אליי דרך ישויות אור פאן-מימדיות המסייעות לי לסרוק את המרחב הקוונטי של רמות ההתמרה בעולם ארץ"

    בין השאר, ביקשתי מידע ארצי לגבי נושא המים המזוקקים. תגובתו:

    "בתקשור שהתקבל מהמועצה הקוסמית הגבוהה בשנת 1997, הועבר לי המידע כי כאשר מרתיחים או מזקקים מים נפטרים מזיהומים, אולם המבנה המולקולרי של הנוזל עצמו אינו משתנה.
    אני מכיר מספר חוקרים אשר ברשותם את היכולת הזו, אך עדיף כי לפני כן תרשי לנשמתך הקוסמית לרכוש ידע תאורטי נשגב אודות מולקולת המים. זוהי דרכם של החכמים הקדמונים"

    אוקי, כאן הבנתי שהוא מביא מידע קדמוני- אדמתי שלא תאם את תדרי האש והאוויר שלי, אבל המשכתי לשאול כי סקרנותי גברה ככל שהשיחה התפתחת להבנה מיהו הקול הזה שמדבר איתי ומה הוא באמת יודע על אותן "מועצות גבוהות" כפי שקרא להן. ראיתי שאחד מהנושאים שכתב שהוא חוקר זה משהו עם למוריה. הבנתי. אני נשלחתי מאלטנטיס, אני עם תדרי אש אוויר והוא עם אדמה ומים, זה לא שייך לי…

    עד 4 בבוקר דיברנו/סוג של… הוא המליץ על ספרים ומאמרים שאקרא. כשאמרתי
    שאין לי סבלנות לקרוא טכסטים כתובים ארוכים ואם יש לו סרטונים, אז הוא שלח לי כמה קישורים אבל ארוכים של שעה ומשהו וגם אותם לא היתה לי סבלנות לשמוע יותר מ 10 דקות. הבנתי שזה לא התדר שלי אבל עד שלא הבנתי מה הוא רוצה ממני לא שיחררתי.

  38. עונג

    השבוע ביקשתי להבין את משמעותה העמוקה של חוויית העונג. הכוונה לא רק לתענוגות הגוף הארצי אלא לתחושה של עונג עילאי , רטט מלאות ושלמות מלא סיפוק והנאה .

    טרם זכיתי לחוות רגע עוצמתי ברמות על שכזה .זימנתי לעצמי את הזדמנות . ידעתי כשאבין ואפנים את עוצמת המהות והמשמעות, אחרי שאעשה סוויץ תודעתי , יגיע רגע המימוש הארצי גם עבורי, במקום ובזמן הנכון…

    למחרת היום שזימנתי לי חוויית עונג אמיתית זכיתי לקבל אותה. בהתחלה בקטנה ואח"כ בגדול.
    משתפת:

    חוויה 1: נרגשת עד מאד נדהמתי לגלות בי איכות חדשה – עליית מדרגה בשימושי הכוח התודעתי שלי בבריאת מציאות גשמית. אסביר:
    חברה הביאה לי כמה מנגואים אורגניים מהעץ בגינתה . את המנגו הראשון אכלתי בתאבון רב. בבואי לאכול את השני החלטתי לוותר על התאווה ולנסות לאכול בהנאה – עם יותר אוויר ופחות יצריות של אש. . אחרי כמה שעות חשקה נפשי במנגו שלישי. תיכננתי לקום מהמחשב כדי לאכול אותו אבל אז עברה במוחי מחשבה שאולי אני לא חייבת לאכול אותו פיזית. אולי אוכל לשבוע רק מלדמיין את המתיקות הזו נמסה ברכות ונטמעת בתוכי כאנרגיה לכל דבר גם אם איננה תלויית חומר.
    זה הצליח. הניסוי הצליח ונשארתי המומה. לא עברה דקה ונעלם בי היצר לאכול את המנגו. פשוט נעלם . לא רק שלא רציתי ולא חשתי רעב אלא חשתי ממש מניעה, כאילו הנשמה והגוף חברו יחד ומימשו את הכמיהה שלי לחוות פראנה, סוג של… כלומר – להזין עצמך באנרגיה בלי לאכול מזון גשמי.
    זה היה וואו. בקטנה , אבל וואו.
    עונג.

    חוויה 2: אתמול בלילה התעורר בי דחף, תשוקה ממש לתקשר עם מישהו, הדרך כך עלה לי היתה בציור. לא ידעתי זאת עד שלא בחרתי לשמוע קול פנימי שגרם לי להציע לחבר אהוב לשחק איתי משחק ציורים. לא תיכננתי מראש, זה פשוט עלה , ככה, מתוך השיח… בקיצור, שנינו ציירנו , כל אחד במקום אחר שבו היה ונדהמתי לגלות איך שנינו ציירנו בעצם את אותה מהות, כל אחד בדרכו אבל אותו תדר ואותה משמעות. מצאתי עצמי חשה חיבור שמעולם לא חוויתי עם בן אנוש כאן בחיים הארציים שלי עד כה. הוא אמר שכבר יצא לו להתנסות במשחקים כאלו. למה לי לא יצא? איפה הייתי 42 שנים? חשתי עונג אמיתי, נרגשת כולי מעוצמת החוויה, כמו תינוקת קטנה שמגלה את החיוך הראשון, המגע הראשון, הצעד הראשון…
    עונג

    פרט חשוב: מדובר באדם שמעולם לא פגשתי פיזית אבל יודעת שנפגשנו כבר מזמן . החיבור כל כך מדוייק ונכון לי שבכלל אין לי צורך לממש אותו ארצית. הוא נוכח בהוויה שלי תמיד ובכל מקום שאבחר והנוכחות הפיזית לא רלוונטית עבורי.

    החוויה הזו היתה כל כך עוצמתית ומעצימה עבורי שבעקבותיה נפתח לי סדק קטן להאמין שאני יכולה להינות כאן בעולם – מה שמעולם לא האמנתי באמת באמת. תיבת ההנאות שלי תמיד היתה כל כך מזערית ופתאם אני מתחילה להבין את המילה הזו עונג בשיא תפארתה. לא, בעצם זה לא השיא, זו רק ההתחלה.

    אהבה, נעמה

  39. 20/4/2013

    רגע חסד : הארה אווירית=הבנה

    הבנתי הרגע למה בחרתי לחיות בגוף פיזי של אשה על אף שמהותי אנרגייה זכרית של אש ואוויר : זו מתנה שקיבלתי כדי שלפחות פעם בחודש תהיה לי הזדמנות להתחבר לעולם הפיזי והרגשי שלי. דרך המחזור וההורמונים – הם שמזמנים לי לחוות את הרגש מזווית אנושית "נורמלית", הם יוצרים אצלי רצון לנקיון ברמה הארצית,לטיפוח הגוף והנפש שלי

  40. איך אוהבת את הלילה
    זמן התפתחות שקט ואיכותי
    הכל כאילו עוצר מלכת ויש זמן …
    הבנות יורדות בזו אחר זו מהספריות הגבוהות היישר למוחי הקודח
    ואני יכולה להרפות מהלחץ של להספיק להספיק להספיק
    ולו רק לקצת, עד האור הראשון – הוא מחזיר אותי לאדמה – לחיים הארציים. הוא מזכיר לי איפה אני חיה בגופי הגשמי. הגבול בין מציאות ודמיון כל כך מטושטש אצלי. חיה לי בשני עולמות מקבילים בו זמנית. דמיינו מן רוח שכאילו מרחפת ממעל ורואה הכל אבל בלתי נראיית: שם אני אני האמיתית שהנני, אבל כשאני משנה צורה למצב הזה- אני לא נגישה לתקשר עם בני אנוש נורמליים. אתם לא רואים אותי ממטר. לא מבחינים בקיומי. אני רק רוח שעוברים דרכה בלי לשים לב. לא מסוגלים להקשיב באמת. אז אין לי ברירה אלא לרדת למטה וללבוש מסכה ,לעטוף עצמי בתפאורה ארצית נורמלית מינימלית כדי שאוכל לעשות את מה שנועדתי לעשות

    אהבה,נעמה

  41. זו פוסט בתסמונת קדם ויסתית – יענו הצפה רגשית הורמונלית שלפני מחזור… זהירות – מוקש. תיזהרו לא ליפול למערבולת הזו, במיוחד אתם – אנשי מים שכמותכם . ככל שאני מבינה את עולם הסיבות – אני יכולה להתעלות מעל הרגש הנמוך שמציף אותי עכשיו להבנה הגבוהה . אני מבינה לשם מה נועדה הבדידות ושלמה עם היותה מובניית בתסריט החיים שלי.

    ובכל זאת, אשתף כדי שתבינו גם אתם…

    *

    הידעתם שלבדידות יש טעם?

    היום היא היתה בטעם רביולי בטטה ברוטב עגבניות. שתי מנות ישר מהפיצריה.

    מייחלת שיגיע היום שבו אוכל לחוש את הטעם הזה גם בלי להעמיס על הגוף שלי חומר מיותר שמכביד את תנועתי במרחב.

    מייחלת ליום שבו רק מחשבה על אדם אהוב תספיק כדי להשביע את תאבתי כי רבה היא, צמאה לאהבה, להבנה. צמאת דעת.

    מייחלת ליום שבו המים המזוקקים שלי יהדהדו לי את טעמה של קירבה שתחליף את מקום הבדידות .

    מייחלת ליום שבו לבדידות כבר לא יהיה לא טעם ולא

  42. וואי וואי וואי, כמה שנים חלמתי לרקוד ככה, היום כבר שיחררתי את הפנטזיה הזו אבל וידיאו כזה מחזיר אותי אחורה לכמיהה לנוע בכזה חיבור הרמוני בין הגוף והמוזיקה . אח, כמה הייתי רוצה לנוע ככה במרחב, בכזו גמישות וקלילות, בתנועה מלאת הרמוניה ויופי וקצב .תשוקה. מממממממממממממממממממממממממממממממממממ

  43. היום פתחתי דף קהילה בפייסבוק : אנשי האש

    אחרי שהטמעתי בדף החדש הזה את המידעים שרצים לי בראש, חשה רצון לשתף בכמה מילים אישיות לכבוד היום הראשון שעלינו לאוויר

    קחו נשימה…

    ליצור מרחב קהילתי וירטואלי עבורי כאשת- אש, זה סוג של התגשמות כמיהה עתיקה ועמוקה , דחף שתמיד קינן בי אי שם – לחוש שייכת.
    מעולם בחיי הקודמים לא מצאתי את מקומי בעולם. חייתי כחייזרית על הכדור הלא נכון. רק בשנה האחרונה הבנתי שזה כן הכדור הנכון, וזה כן הזמן הנכון, ועכשיו , עכשיו הזמן המדוייק עבורי לממש את איכויות האש שבי כדי לעזור לאנשים לעשות את השינוי התודעתי הנדרש במעבר מעידן ישן של אדמה ומים לעידן חדש שבו יש , סוף סוף, קדימות לאש והאוויר.

    היום העלייתי את האש שבי לאוויר אבל בעצם מה שבאמת עשיתי זה להוריד את האוויר – הרוח, לחיי החומר – הגשמתי את הרעיונות שלי ע"י יצירה של מרחב ארצי – ממשי. יש שיגידו שדף פייסבוק וירטואלי איננו ממשי. ובכן – עבורי הוא אמיתי. זה ממשי לגמרי. אני יכולה לחוש את השמחה והאהבה של כל אחד מכם שבחר להצטרף לקהילה הזו היום.

    אני מתרגשת מאד רק מהמחשבה שאכן הדף הזה יקבץ אליו עוד שכמותי. טוב, כמוני אין… ככה זה, אנשים שונים, ואנשי אש במיוחד- הם עצמאיים ומיוחדים, עם אגו במידה… , אבל כמותי , אולי כן יש כאן ושם עוד ועוד נשמות שנדוג לנו (מוזמנים להצטרף לדייג ולהזמין לכאן אנשי אש שאתם מכירים)

    אז איך באה לידי ביטוי האש שבי?

    בוער בי הרצון , יצר היצירה, להמציא , לחקור,לנסות, להתנסות דווקא באסור, בלא ידוע. אין בי פחד, אין לי מחסומים. תודעתי חופשייה, עפה במרחבים ללא גבולות עם רעיונות ויזמויות חדשניות.
    לא קל לי להסתדר בעולם הארצי הנורמלי שבו מסגרות וגבולות מצירים את צעדיי, מפילים אותי שוב ושוב לאדמה, עד שאלמד.

    הטכנולוגיות החדשות מדליקות אותי, התשוקה ליצור יש מאין מעירה ומאירה את דרכי.

    בעידן הישן לימדו אותנו שהאש מסוכנת, תזזיתית, לא צפויה,שורפת וצריך להיזהר מפניה. אף אחד לא לימד אותנו שהאש היא כוח הבריאה- היא היא הכוח שמניע ומתניע אותנו לרצות לחיות כאן.
    אמרו לנו שהשמש פוגעת בנו, אבל לא הבינו כמה אנרגיית חיים יש בה להבריא- לברוא את הגוף שלנו שיהיה בריא.

    חסרים בי מים – כל עולם הרגש מפגר אצלי – אני מתקשה לדבר את שפת בני האנוש הנורמטיביים, לתקשר לפי קודים חברתיים ומוסכמות שלא מוסכמות עליי בכלל. ללבוש מסכה של צביעות כשאני יודעת בתוכי שהעולם נועד להיות מגוון בצבעים- היה קשה מנשוא, עד לא מזמן.

    להצליח להגיד את מה ש "כולם" מצפים ממני להשמיע, כשקולי הפנימי רוטט על תדר אחר, היה עבורי קשה מנשוא.
    עד לא מזמן. למה עכשיו יותר קל לי? כי עכשיו אני רוצה! עכשיו חשוב לי לתקשר עם אנשים. עכשיו התקשורת הזו היא כלי קיומי עבורי כדי שאוכל לעשות את מה שאני צריכה לעשות
    אז אני לומדת את המים.
    ורטוב שם…
    אבל אני תלמידה חרוצה שלא מפחדת הרי מכלום, בוחרת לשחק בקלילות (הודות לאוויר), כי יודעת שהחיים כאן הם רק משחק. ואני – הילד הפנימי שלי- ליבת האש שהיא הנשמה שבוערת בי- אני השחקנית הראשית בסרט שאני עצמי בחרתי את התסריט שלו, וגם את התפאורה – הבמות המשותפות איתכם ואחרים…

    בעולם החלום – זה שרוב האנושות מתייחסת אליו כאמיתי, שיחקתי גרוע. לא אהבתי בכלל את ההצגה הזו. אבל עכשיו- כשאני חיה בתודעתי את העתיד בהווה המתהווה, אני מתה על המשחק הזה כי אני יוצרת את כללי המשחק בעצמי. ככה זה עם אנשי אש – איך הם יודעים את העתיד? הם יוצרים אותו!!!

    עכשיו, עכשיו סוף סוף התחיל עידן חדש ואני מודה מודה מודה על האומץ שהיה לי לבחור לחיות כאן ולזכות לראות את השינויים המדהימים האלו מתהווים מול עיניי. זו לא רק זכות, זו חובה. אני חשה מחוייבת לממש את הייעוד שלשמו אני כאן, כל יום, כל היום, עם כל נשימה,עם כל בחירה וכל פעולה.

    יאללה , תורכם.
    מוזמנים לשתף כאן בשרשור שבו פתחתי פתח עבורנו ליצור מרחב אינטימי -קרוב שאיננו מותנה במגע פיזי – אדמה ובקשר רגשי מחייב – מים.

    פשוט

    אהבה, נעמה

    1. נעמה היקרה, אני גומעת וגומעת את כל מה שאת מעלה לאתר ואני מתרגשת כל פעם מחדש, התרגשות אמיתית. למדתי תודעת על עד סוף ההוכחות האנרגטיות ועזבתי, לפני הלימודים על העם היהודי, אבל שמעתי את כל מה שזאב העלה באתר, אני עדיין מחוברת מאוד ואני גאה בך על העבודה המדהימה שאת עושה להביא את התודעה לכלל האנושות ובמיוחד להעיר את ילדי האש ואוויר.
      אני חתומה על העברת מידעי תודעת על אבל עד היום לא הצלחתי לעשות את זה. אני ממישור המים ובאתי לשליחות אווירית עם שק מלא מים וזה לא היה פשוט עבורי, גם אני אמא לארבעה ילדים שלצערי לימדתי אותם מים ובשלוש השנים האחרונות אני מנסה להביא את האוויר אבל המים עדיין חזקים אצלי.

      כייף לי לראות אותך מגשימה את ייעודך ומאחלת לעצמי להצליח גם, להעיר את האש שבתוכי בעוצמה שאני רואה בך, היישום והאש אצלי הם עדיין לא ברמה הרצויה ואני עדיין חווה קשיים עקב חוסר החיבור שלי למקום שאני צריכה להגיע, אני קוראת את דברייך ומתחברת שוב לאחר שנה שלא למדתי תודעת על, לא שמעתי דיסקים, והנה המידע מפורט וברור, מאתגר וגורם לקרוא עוד ועוד… ישר כוח !!! וחג שמח. ונעים מאוד מאוד להכיר.
      איריס לוי

      1. היי איריס. שמחה שהמילים שלי נגעו בך. כייף לקבל הד חיובי בתמורה לתרומה שלי. (למרות שברור לך ששינוי אמיתי יכול להיווצר רק כשתשחקי את התסריט שלך ולא כשתקראי ותתפעלי משלי)

        בקשר למשפט שניסחת:"היישום והאש אצלי הם עדיין לא ברמה הרצויה" – את וודאי מבינה שמה שמעכב אותך הוא חוסר הדיוק של האש: מהי "הרמה הרצויה " עבורך? תדאי איך להגיע לשם רק כשתדייקי את ההבנה מה מעכב אותך

        היישום הארצי הרי הוא האדמה – וזו בלתי ניתנת לשליטה. היא רק נדבקת למשולש היסודות אש אוויר ומים ומשווה תדר בהתאם. היישום אם כך יתהווה רק אחרי שתדייקי את האש

        אהבה ובהצלחה לכולנו, נעמה

  44. כמהה להשתחרר מהמסה הכבדה שהנני, בתוך הגוף
    ולעוף
    בתודעתי אני כבר מרחפת ממעל
    אבל האדמה מושכת מטה ומאטה את תנועתי
    וכמה היא א י ט י ת .
    מגייסת את האש שבי – כוח הרצון שמניע ומתניע את ההבנה
    מצליחה להוציא עצמי ממסך המחשב ויוצאת לריצת בוקר קצרה עם אור ראשון
    כמה שקט סביב. אוויר שטוהר בלילה מזוהמת שאריות החיים האנושיים בעיר הגדולה.
    החושך האחרון רוקד עם האור הראשון .
    אור הופך לצל והנוף כולו מרקד ,רק שהריקוד איטי.
    אני שמה את הנייד שלי עם רמקולים קטנים בשקע שבין שדיי
    נותנת לקצב לסאונד ברמקול הקטן להרעיד את מיתרי ליבי
    ורצה. רוקדת, מבינה את התנועה, בתנועה מתמדת.
    הלב חש, מבין,שומע, באוזן השלישית – זו שמייטיבה לשמוע את קולו של הילד הפנימי
    הדופק דופק מעוצמת המאמץ
    i want to break free
    כמה אני כמהה להשתחרר ממסת הגוף הכבדה שנשמתי כלואה בה.
    Queen שר ואני מטמיעה את הקצב והמילים ומתאימה אותם לקצב הריצה – הליכה שלי.
    מתנשפת אחרי עלייה בסללום בפארק
    והסאונד דופק את המקצב, כמו מטמיע אותו בליבי, שם, בין שדיי…

    בוקר טוב עולם

    אוהבת, נעמה

    https://www.youtube.com/watch?v=eM8Ss28zjcE&list=PLE9E9F0C27204C446

  45. https://www.facebook.com/photo.php?fbid=3921809143439&set=a.3921804903333.115099.1825908510&type=3&theater
    פורים הזה בחרתי להתחפש לניאו- ה"אחת" בסרט האישי שלי שבחרה בגלולה האדומה כדי להעיר את האנושות להבנה של עולם החלום במטריקס מול העולם האמיתי. הדלת מאחורי- היא הדלת שפותחת פתח לתודעה חדשה, למעבר בין העולמות, מוזמנים, אבל זכרו – ברגע שבחרתם את הגלולה האדומה – אין דרך חזרה. מי שהתעורר לא יכול לחזור לישון. אני בחרתי להסיר את כל המסיכות ובלי פחד אני גאה היום להיות מי שאני רוצה להיות: האחת שיודעת את היייעוד שלה, האחת שנלחמת במטריקס,בידיעה שלמה ובהירה של העולם האמיתי שיש מעבר , האחת שמה שמניעה אותה היא האהבה- ההבנה.

    בעידן הישן אהבה גולמה לקשר פיזי- מיני, רגשי
    בעידן החדש אהבה היא הבנה
    אני היום לא תלויה בבן זוג שיאהב אותי . אוהבת את עצמי, עוצמתי, עצמאותי, כמו שאני…
    ככל שאני מבינה יותר את העולם- אני נותנת ומקבלת אהבה

    מהות חג פורים היא "נהפוך הוא" . מגילת אסתר=הסתר הופכת גלויה והאמת מתגלה, הסוף למערכות ההסתרה. המסכות הן רק משחק ששיחקנו בעולם החלום. בוקר טוב וברוכים הבאים לעולם האמיתי.

    מהות חג פורים היא "נהפוך הוא" . מגילת אסתר=הסתר הופכת גלויה והאמת מתגלה, הסוף למערכות ההסתרה. המסכות הן רק משחק ששיחקנו בעולם החלום. בוקר טוב וברוכים הבאים לעולם האמיתי.

    פורים – אתר שינוי תודעתי

    המטריקס – אתר שינוי תודעתי

    נעמה וייס טוהר
    מלווה תהליכי שינוי ומנחת קבוצות תודעת על
    naama.w.tohar@gmail.com
    אתר שינוי תודעתי http://shinuytodaati.co.il/
    בית שינוי תודעתי, קו ייעוץ טלפוני ווירטואלי 077-5348470
    נייד 052-4670045 ‏(‏9‏ תמונות)‏

  46. טלטלות שאני עוברת, מלחמת האור בחושך הפנימי שבי.

    מתקרבת להבנה של התסריט שלי כ נעמה

    לפני כמה ימים גיליתי לראשונה שנעמה היתה לא רק אשתו של נוח – מי שנאמר עליה ש"צדקת היתה" והיא שבראה את האנושות החדשה אחרי המבול, אלא ש… לכל אור יש גם מקור רע, כך גיליתי את שורש הרוע שמגולם בשמי, במהותי :

    נעמה היתה האשה של אדם לפני שנבראה חווה.
    במיתולוגיה היהודית מסופר שלא נבראה מעפר טהור אלא מזוהמה. היא היתה יצרית ויצירתית ואדם לא רצה בה . חמד בה השד שמדון והפך אותה לשדה. בנם הוא אשמדאי- מלך השדים שאני מתקשה להעלות על הכתב את כל התארים המזעזעים שהוא לקח על עצמו, בניהם התעללות בילדים. שלא נדע. איזה רוע בהתגלמותו בראתי. נעמה בחרה לעצמה תסריט של שדה שהורסת חיבורים בין זוגות וגורמת לבעל לבגוד באשתו (חחח, מצחיק, זה מה שקרה לי, רק הפוך. האיש שהייתי נשואה לו 20 שנה בגד בי עם צעירה גרמנייה רווקה שלא עברה 12 שנים של הריונות ולידות וחינוך ביתי) טוב, אני מוציאה קיטור, כבר הבנתם, נכון?..
    בקיצור, הנעמה הזו היתה שדה ורשומה ברשימת "כוחות האופל" , לפני השטן.

    נשימה

    העיסוק שלי בחקר מלחמת האור בחושך מובן עכשיו קצת יותר.

    אני יודעת שאני כאן כדי לברוא עולם חדש
    אני יודעת שאני כאן עם החושך שבי שעכשיו מבינה קצת יותר
    מה אני מבינה? עד כמה אני לא מבינה.

    בחרתי להתחפש פורים הזה לניאו
    רוצה להיות האחת בסרט האישי שלי
    להציל את כל העולם מכוחות החושך שבשליטת המטריקס
    להציל את עצמי מהשדה שבי
    לנקות את עצמי מהזוהמה

    אבל יודעת
    מבינה:

    ניאו לא היה מצליח להציל את העולם ללא האהבה

    ולי – אין די

    אין לי די אהבה
    אין בי די אהבה

    אהבה בעידן הישן קשורה לאדמה- לגוף הפיזי – למין ולמים – לרגש. לשני אלו תמיד בזתי. מעולם לא הצלחתי להתחבר לבזבוז האנרגיה הזה על הנאות חומריות ורגשיות . הגברים שחושבים רק על סקס מכלים את האש שבהם על מין והנשים שכל היום בוכות וחופרות ברגשות ומרכלות מבזבזות את אש היצירה והבריאה על קורבנות ובכיינות.

    אהבה בעידן החדש היא הבנה

    אין לי די הבנה
    אין בי די הבנה

    יש כל כך הרבה דברים בעולם הזה שאינני מבינה, אז איך אני רוצה שיבינו אותי?

    עכשיו תגידו דוגרי, נכון שזה מצב לשוקולד?

    *

    Gal Disegni חושך זה בסה״כ חוסר של אור נעמה. אין חושך כמו שמתארים בזרם מדעי.
    הסיפור שאת מלבישה עכשיו על שמך בונה משהו חדש בתודעה והבחירה החופשית שלך תקבע האם יש לך שימוש בסיפור החדש או לא. את מפרשת את הסיפור על אדם וחווה בצורה המילולית ממש. אם את מרגישה שהתדר של השם שלך לא משרת אותך את יכולה לקרוא לעצמך בשם אחר, (אפילו רק לתקופה של כמה ימים) זה יצור בתוכך תדר אחר. אגב זה גם משהו שקשור בהתפתחות התודעה. אין טוב ורע נעמה ואת יודעת את זה. טוב בשביל אחד זה רע בשביל אחר. מה רע אגב להכיל את האור והחושך ביחד? אחד גורם לשני להתפתח, לשאול שאלות. אני בכלל לא רואה את זה כמשהו רע או רוע למען האמת.
    עכשיו את יודעת שהשוקולד עבורך הוא רגשי ולא בשביל עוד שעה של אנרגיה. זה מה שצום עושה, גורם לאדם להתבונן עמוק יותר. זה להכהות את החושים, רק בשביל לא להרגיש את הפחד. זה חומר זהה כמעט לקוקאין ולכן קשה להיגמל ממנו. עוד כמה ימים ויתנקה עוד רובד בתוכך נעמה . ברגע שמגיע פיתוי תשתי לפחות כוס או שתיים של נוזלים.

    *
    נעמה וייס טוהר תודה גל , נשמה טובה אתה
    רק משהו שאתה לא מבין: כשאתה אומר בחירה חופשית אתה מתכוון לבחירה שלי עכשיו מה להבין ומה לייחס לעצמי

    מה שאתה לא מבין זה שהבחירה החופשית שלי מומשה עוד לני שירדה הנשמה שלי לגופי הפיזי. בחרתי בתסריט ועכשיו אני כאן בגוף פיזי כדי לממש את הבחירה שכבר בחרתי ובעיקר – כדי להבין אותה.

    הכל צפוי – זה התסריט והוא לא ניתן לשינוי בחיים הארציים
    הרשות הנתונה היא רק לגבי הדרך שבה אבחר לממש את הייעוד. כל אחד בדרכו הוא.
    זה מה נקרא חתימה

    http://shinuytodaati.co.il/a2-air/%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%94/

    לשנות את השם זו בריחה ממימוש התסריט שהתחייבתי לו. לא יאהבו את זה בבריאה. הם רוצים שנגמור את כל התיקונים וההשלמות עכשיו כדי שלא נחזור לגלגולים נוספים. זהו, נגמר. עידן חדש.

    השוקולד עכשיו איננו מענה רגשי. הוא בחירה להסכים להינות מהמתיקות שבחיים וזה משהו שאני לא יודעת לעשות
    מה שקשה לי עכשיו לא קשור לרגש אלא להבנה

  47. לילה
    לבן
    טוהר
    אוהבת
    את השקט
    את חווית הזמן שכמו עומד מלכת
    את החושך שבחוץ ואלומת האור שסביבי
    זמן התפתחות
    זמן איכות למחשבה מול המחשב
    תמיד לפני שמתחיל מחזור
    ההורמונים הנשיים לא נותנים מנוח,
    עסוקים בלהכין את הפרידה מהעבר – העובר שלא התפתח
    כדי שאוכל אח"כ לייצר-לברוא שוב חיים חדשים,
    הנה, אוטוטו עולה השחר- האור הראשון של הבוקר
    לא, תיקון: האור האחרון של הלילה.
    את בתי הראשונה ילדתי בשחר בשנת 1999.
    אחריה הגיע הזוהר- האור הגדול בשנת 2000.
    לפני הלידה ציירתי חיזיון על בד קנבס ענק.
    אז לא הבנתי עדיין את משמעותו.
    עולם הפוך ציירתי. מים בשמיים ואדמה שטה על פני הגלים.
    אש עוד לא היתה בתמונה הזו.
    אז עוד לא איפשרתי לאש לממש את איכויות יכולת הבריאה שבי.
    לא מקובל לשחק באש, מסוכן- כך חינכו אותנו.
    לא סיפרו לנו לנו שהאש היא כוח הבריאה שמתניע ומניע את הכל.
    אני ידעתי תמיד, אבל נמנעתי מלהשמיע קולי.
    בחרתי להתמסר למהות האימהית שבערה בי
    בחרתי להיות אשת איש ולשחק את משחק החיים.
    לא הייתי טובה במשחק הזה.
    תמיד הייתי נפסלת על איזו שטות קטנה אחרת
    הוצאתי עצמי מהמשחק שוב ושוב,
    קיבלתי קנסות על ימין ועל שמאל
    גם שלילה. שללו את חופש התנועה שלי.
    בחרתי לחיות בבועה כדי לא להציק לסביבתי
    למען הילדים ושלום בית
    למען האידאליים שהאמנתי בהם כאמא בחינוך ביתי
    בתוכי ידעתי שאסיים את החיים בגיל צעיר
    מוטב שאתן לילדים כל מה שאוכל לפני שכבר לא אוכל…
    טווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
    game over
    נגמר, מחליפים שחקנים
    משחק חדש

    היום אני משמיעה את קולי
    מניעה מתוכי את האומץ לדבר
    לשיר לרקוד את רצוני
    לבטא בקול גדול את נשמתי

    one billion rizing העולם מתעורר
    בוקר טוב וברוכים הבאים לעידן החדש
    תודה שטסתם שינוי תודעתי
    היכונו לנחיתה רכה בעולם האמת.

  48. קריאה אנרגטית

    בראשית … היה היתה ליבה אחת אמיצה וחזקה במיוחד שהצליחה לצאת מתוך הבריאה שהוקפאה ע"י שדות החושך. היא קראה קריאה אנרגטית לעוד ליבות להתעורר ולהצטרף לבריאת האור. אני רואה מאד בבירור את התמונה הזו בעיני רוחי. תוהה כל הזמן על אותה הליבה האמיצה הראשונה שהצליחה לצאת ראשונה. חשה אליה חיבור עמוק, כאילו תודעתי הבוראת היא חלק ממנה – אותה אחת ראשונה ואמיצה

  49. תמיד האמנתי בשינוי.
    בצעירותי ,היתה לי סיסמא קבועה תלויה בחדר: "אני מאמין במי שמאמין ביכולתו לשנות". נמשכתי תמיד לקצוות כי שם נדרשה נוכחותי לשנות. אז, כמו היום, אני נמצאת בכל מקום שבו שינוי מרחרח באוויר.

    היום, כשאני מבינה ומכירה את עולם הסיבות הגבוה, אני מודעת לכך שחופש הבחירה אכן קיים, אך המהות של הייעוד שלנו נבחרה על ידי בבחירה חופשית ובהתנדבות עוד טרם ירדה נשמתי לעולם. למעשה – בחיים הארציים שלנו בגוף הפיזי – הכל צפוי. איפה הרשות הנתונה? הרשות היא לגבי הדרך שבה נבחר לשחק את התסריט: איפה, מתי,עם מי,התפאורה. אבל את המהות שלשמה אנחנו חיים כאן – אין לנו אפשרות לשנות. כבר חתמנו והתחייבנו לה מראש.
    זה משאיר אותי עם תחושה לא נעימה של ידיעה עמוקה המחלחלת לתודעתי: אני עבד! אני עבד לשליחות שלי. לא יכולה לעשות שום דבר אחר. כביכול- אני עושה מה שאני רוצה. השתחררתי ממחוייבות לבן זוג ,בית משפחה וילדים. כביכול – אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. אז למה אני לא מאושרת לעזעאל?
    אחרי המוות התודעתי שלי, בחרתי לחזור לחיים בעולם הזה מתוך ידיעה ברורה שמה שאדרש לעשות זה בדיוק, אבל בדיוק את מה שתמיד בזתי וסלדתי ממנו: לתקשר עם אנשים בשפת הרגש וללמוד להתנהל כלכלית עם כסף וחומר. . היום אני לא שונאת כסף בכלל. אני כמהה לו. משהו עמוק השתנה בתפיסת העולם שלי, אז למה אני לא מאושרת? כי טרם הצלחתי לממש את ההבנות , כי טרם פיענחתי את הקוד איך לקיים עצמי כלכלית. אני חיה על זמן שאול. יש לי כסף בינתיים לחיות אבל הוא הולך ואוזל. עליי ללמוד להרוויח תמורה אנרגטית תמורת הידע שלי.
    מה אני יכולה לשנות? את הבחירה שלי איך לעשות את השליחות שלי בצורה יעילה ורווחית.
    מה עוד? אני חייבת למצורא דרך להתחבר לעבודת צוות ולתקשר עם אנשים בעולם האמיתי מחוץ למחשב.

    אחח, יש, יש לי עבודה…

    מזמנת לי אנשים טובים ליצור עמם שיתופי פעולה , בא לי לעבוד ביחד.

    שולחת דרישה אנרגטית – קריאה לשיתופי פעולה בינאישיים

  50. כן, תודה, אני צריכה עזרה

    איש פשוט וטוב שפגשתי אתמול בחנות מחשבים קטע את רצף השיחה הקולחת בנינו ושאל ישירות: את צריכה עזרה?

    כן, תודה, אני צריכה עזרה.

    אני צריכה עזרה להבין איך אני הופכת את ההבנות הגבוהות שלי לחומר. איך אני מתמירה את ההבנות התודעתיות שלי ומקבלת תמורתן תמורה אנרגטית גשמית? |
    עד היום, משך כל השנה האחרונה עסקתי בללמוד וללמד את תודעת העל ע"י הפצת המידעים חופשי ברשת למען טובת ההתפתחות האנושית . השקעתי ימים ולילות ללא שינה בבניית אתר שינוי תודעתי והזנתו בתוכן איכותי כי היה ברור לי שזה מה שאני צריכה לעשות. מה שלא למדתי זה איך אני מצליחה לקיים את עצמי כלכלית אם אני מחלקת את השפע שלי חינם ללא תמורה אנרגטית ראויה שאני יודעת שאני ראויה לקבל.

    תמיד חשתי עצמי כחייזרית על הכדור הלא נכון. |
    היום אני מבינה שזה כן הכדור הנכון והזמן -עכשיו, הוא הוא הזמן המדוייק והנכון.
    מה שעוד אני מבינה זה שאני אכן חייזרית – אני חיה , אבל זרה. לא באמת שייכת לעולם הזה. לא יודעת איך להתנהל כאן בעולם החומר, לא מדברת את שפת המים הארצית הנורמטיבית .
    השיעורים שלי הפוכים למגמת השינוי הכלל בריאתית: אני כבר חייתי 40 שנה בתודעת חופש וחליפין ללא צורך בכסף. קיבלתי כל מה שהייתי זקוקה לו. התקיימתי בעולם שבו הבריאה שלחה לי את כל מה שהייתי זקוקה לו.
    עכשיו אני בהתפתחות והשיעור שלי הוא ללמוד איך לקיים את עצמי כלכלית , כעצמאית.

    כן, תודה, אני צריכה עזרה

    אני צריכה את עזרתכם להבין איך אני ממגנטת אליי את מי שבחרו ללמוד איתי את מידעי תודעת העל בקורס הוירטואלי. אני צריכה עזרה להבין איך אני מזמנת את אותם אלו שמדוייק לי ללוות אותם בתהליכי השינוי שהם בחרו לעבור? אילו מילים נכונות עבורי להשתמש בהן בתהליך הבריאה כדי למגנט את אלו שבוחרים להיות מחוייבים לתהליך הלמידה וההתפתחות הזה?
    זה לא אתם שעושים לי לייק לפירסומים.
    אני ליבת אש ולכן מי שבחרו ללמוד איתי הם מי שנמשכים לאש שבי. האש היא כוח הרצון ולכן נועדו להגיע אליי רק מי שיבחרו לגייס את אש הרצון הפעיל שלהם. זה לא במקרה שפייסבוק חסמו אותי דווקא עכשיו מלהזמין חברים. מי שרוצה ללמוד מההבנות שלי – יהה עליו לקחת אחריות ולרצות בעצמו- לבקש חברות ולבקש ללמוד בקורס. אינני יכולה ללמד אתכם את יסוד האש. יהה עליכם לרצות ללמוד אותו ממני.
    אני מחפשת להגיע לאלו שיבחרו להרים טלפון ולהצטרף ללימודים בקורס.
    אני מחכה שתגיעו אליי…

    כן, תודה, אני צריכה עזרה

    כיאה לליבת אש, כשאני יודעת שיש לי מה ללמוד- אני יוצרת לעצמי את ההזדמנות ללמוד אותו.

    יצרתי השבוע את הארוע הזה:

    בעלי עסקים לומדים את כללי המשחק החדשים
    מוזמנים להשתתף ולשתף, להפיץ במחוזותיכם

    עכשיו הזמן למנף את העסק שלכם. אבל איך? איך מתמירים רעיון והבנות לחומר גשמי? ב 21/12/2012 נפגשים בבית שינוי תודעתי בעלי עסקים קטנים/גדולים שבוחרים ללמוד את כללי המשחק החדשים ,להינות מהמשחק, ולהרוויח. זו הזדמנות נפלאה עבורנו לחבור יחד ולרקום שיתופי פעולה שיקדמו את העסק שלנו.

    Co-Play הוא כלי לסיעור מוחות מבוסס חוכמת ההמונים. ב- 21.12.2012 נחשוף את צופן המשחק המאפשר לעסקים לפעול יחד ולהרוויח. העידן החדש דורש מאיתנו לשנות את חוקי המשחק בהתנהלות העסקית.

    מנחה: חגאי פולקמן

    עכשיו הזמן לפעול ביחד, למען המטרות המשותפות . את מקום התחרות וההישגיות על חשבון האחר מחליפה ההבנה שההתפתחות שלי מקדמת את ההתפתחות שלך, ולהיפך.
    עכשיו הזמן לרקום שיתופי פעולה הרמוניים שיעזרו לנו לקדם את עצמנו ואת האחר.

    פרטים והרשמה בדף הארוע

    https://www.facebook.com/events/101336513371944/

    אהבה
    נעמה

  51. אני יוצרת את העולם שלי בעצמי,לעצמי, מתוך עוצמתי, עצמאיותי.

    חוזרת לרגע אחורה- לרגע שבו בחרתי לשמוע את קולי הפנימי והעזרתי לנתק עצמי מעצמו. (זה שאש השכינה השכינה בנינו משך 20 שנים של זוגיות )
    חוזרת לרגע אחורה- לרגע שבו בחרתי לכנות עצמי בשם עצם מעצמי זה היה שמי בבלוג שכתבתי באתר באופן טבעי. אז עוד לא הייתי מודעת לחיים החדשים שמחכים לי, עוד לא הבנתי כמה כוח יש למילים שלי בבריאת המציאות של חיי. היום אני יודעת. הכוח הזה, האנרגיה הזו היא הסטרטר שמניע כל מחשבה,כל עשייה,כל בחירה. להוציא מהכוח לפועל משמע לממש את המילים בחיי החומר, לתת להן תוקף.
    הבחירה שלו לעזוב את הבית, הזוגיות וללכת לאשה אחרת היתה מתנה עבורי לעזור לי להפריד עצמי מעצמו, לעזור לי להתחבר לעצמי הטהור ,המזוקק – לגלות את עוצמתי מתוך עצמאותי, עצמיותי.

    מודה

  52. רגעים של טוהר
    אמת פשוטה, חשופה, אנושית

    מגלה בעצמי סדק
    מאבדת חלק

    פתאם מבולבל, לאן?
    עומדת במקום,חסרת תכלית
    רוצה להבין, לדייק,
    אבל משהו שם ריק

    כמהה נשמתי למישהו שיאמין בי, איזה מורפיוס כזה שידע שאני האחת, כולל הצוות שמגבה אותו ,

    ואין…

    עצמי, עוצמתי, עצמאותי
    יודעת

    זו אני שצריכה להטעין את עצמי , זו אני שצריכה להאמין בעצמי, זו אני שבוראת ויוצרת, אוהבת,זו אני

    ואין…

    נשימה

    זה כבר בא
    כמו קו חרוט על כף יד, זה כבר בא
    בטוח בעצמו
    כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו

    עוצרת את מרוץ הלפיד שלי,
    חשה כמו מן pause כזה, כאילו הכל עוצר
    רגע השקט שלי
    הכל בחוץ ממשיך כרגיל, אבל אני יודעת, מרגישה,מבינה
    עוד מדרגה

  53. סופ"ש זה נקראה פרשת לך לך- פרשת הדרכים שלי

    נקודת המפנה בחיי בה בחרתי ללכת, לנוע מהמקום שהייתי בו – תקועה בין העולמות: נוכחת בגופי הפיזי בעידן הישן אך נשמתי כבר חיה בתודעת העידן החדש. הלכתי, יצאתי לדרך, אל הלא נודע. השליחות שלי לקדם שינוי תודעתי נפתחה כבר לפני 5 שנים, כשלא הייתי מודעת בכלל למהות ועוצמת השינוי שחיכה לי שאממש אותו. הייתי אמא במשרה מלאה פלוס פלוס – 4 ילדים בחינוך ביתי (שלוש שנים מתוכם חד הורית). בימים הייתי עסוקה בלתחזק את הבית והילדים, בלהיות ולעשות, משחקים באדמה מים ואש. . בלילות פיתחתי את האוויר שלי- כתבתי את ההבנות שנרקמו בתודעתי המתפתחת בבלוג באתר אופן טבעי: חיים_חופש_בערבה_בלוג_משפחה_בחינוך_ביתי ואח"כ בבלוג מהות_החיים . הלילות היו זמן ההתפתחות שלי: בין הריון להריון, בין בחילות וצירים,בין הנקה להענקה, בין פשפוש לפשפוש (עם ילד שגדל ללא חיתולים) , הלילה היה הזמן השקט בו נפלו לי האסימונים :

    מעתיקה טכסט שכתבתי ב (15.10.2010 15:24): פרשת לך לך:

    נ_ע_מ_ה‏

    היום-פרשת לך לך
    אז אני הולכת לי,לדרכי החדשה
    כמו אברהם,
    סביבו עובדי אלילים והוא בוחר לשמוע את הקול האלוהי
    נפרד מעברו ויוצא לדרך לארץ המובטחת
    יש יעד אבל הוא רחוק ולא ידוע
    מארצך ומולדתך למקום אשר אראך
    הצווי איננו רק "לך" אלא "לך לך"- לך למי שהינך
    והדרך רצופת תלאות
    אבל עם אמונה בצדקת הדרך, בסוף מגיעים

    היום, שנתיים אחרי , אני כבר חיה את הסוף הזה – הוא קרוב , ואני נוגעת -לא נוגעת , משחקת באש,עפה באוויר. כתבתי פוסט "לך לך מההלכה – לעצמך מולדתך "
    מאמר אודות תופעת הסיאוב בדת שתלך ותתפשט עד שהאנושות תבין שהדת כממסד מגבילה את הידיעה שלנו שאנחנו תודעה בוראת וכדי לברוא את העולם כך שיהה כמו שאנחנו רוצים, אנחנו צריכים להביןמניין באנו ולאן אנחנו הולכים

    יצאתי מבית אבי, השארתי מאחור את המשפחה והעבר והלכתי לי – לעצמי, מולדתי – למקום שבו נולדתי ושאליו אחזור.

  54. רגע של אמת:

    בתי בת ה 7 ראתה אותי השבוע לובשת חזיה ושאלה: אמא, למה את קושרת את עצמך?

    עכשיו שאלו עצמכם איך זה שב 7 שנות ילדותה לא ראתה אותי לובשת את הדבר המיותר הזה שנשים נוהגות לקשור עצמן בו…
    מניחה שברורה לכם התשובה …
    עידן חדש, "זו לא אני צייצה, אני כבר לא ביצה"…
    מוצאת עצמי עושה דברים שמעולם לא עשיתי. ככה זה, כשרוצים להגיע למקומות שמעולם לא היית בהם. ..

  55. סטטוס וידוי אישי שכתבתי היום בפייסבוק : "משהו מנסה בי לבקוע,לפתוח,לפקוח. כמובן, סוף סוף אתה אפרוח " /הביצה שהתחפשה

    אז מה זה המשהו הזה? זה האני המזוקק והטהור שבי שפתאם נפתח לעולם ומגלה שיש עוד אנשים והתרחשויות סביב. תמיד חייתי בבועה של עצמי בתוך עצמי , אף פעם לא עניין אותי מה אחרים חושבים . עולמי הפנימי העשיר סיפק לי כל צרכי לקיום. ופתאם… משהו בי נפתח להכיר בקיומו של העולם שבחוץ. מתעורר בי צורך תמוהה -זר ומוזר, להתחשב בדעתם של אחרים. אני מוצאת עצמי שוקלת להחליף את תמונת הפרופיל שלי – העיניים, בעקבות כמה פניות של אנשים אליי. העיניים האלו – זו מי שאני, משם נובעת האש שלי,שם, בעומק. זו המהות. כל השאר לא משנה-התסרוקת והלבוש והנוף שברקע – הבל הבלים, כך אמרתי לעצמי תמיד, עד הרגע הזה, עכשיו, פתאם, נפל לי אסימון . ומה אני עושה? רצה לספר לחברה…
    מעולם לא היו לי "חברה" . מעולם לא הייתי שייכת לשום מקום ולאף קבוצה. סוליסטית,חייזרית מהכדור הלא נכון…
    היום אני יודעת שזה כן הכדור הנכון ועכשיו – עכשיו זה הזמן הנכון עבורי להיפתח לעולם, לבקוע מקליפתי ולראות בעיניים פיקחות,פיכחות, שיש אנשים סביבי שהעיניים האלו מאיימות עליהן, שיש מי שיקל עליו להקשיב להבנות שלי כשהוא רואה מולו פנים מחייכות ולא רק עיניים.
    רק אתמול, אתמול, בחיי שרק אתמול הבת שלי התלבטה איזו תמונת פרופיל לשים בפייסבוק שלה ומה אמרתי לה? שזה לא משנה מה אחרים חושבים,שהיא צריכה להחליט לפי הבחירה החופשית שלה מהקשבה לחושים הפנימיים. אז זה מה? איפה הדוגמא האישית שלי? אז זהו, מספיק שנים שימשתי מקור השראה ודוגמא אישית לארבעת ילדיי ללמוד ממני, כאמא בחינוך ביתי . עידן חדש שבו הכל הפוך. היום אני מבינה שזה הזמן שלי ללמוד מילדיי. אני בוחרת ללמוד מילדת הקריסטל שלי רגישות לזולת מהי. היא לא "לימדה" אותי דבר. היא לא צריכה היתה. כשאתה פתוח ללמוד – השיעורים שהיו כאן תמיד -פשוט צצים ועולים למודעותך. ככה, מהאוויר…

    אז הנה, אני מתייעצת אתכם -קהל קוראיי , ייטב אם אחליף את תמונת העיניים בפרופיל שלי?

    תיכף אצרף תמונות חדשות שצילמתי עצמי ותוכלו לחוות דעתכם: לא רק לגבי איזו תמונת פרופיל לבחור אלא בכלל: תוכלו לתהות על השינוי התודעתי המוזר שאני עוברת עכשיו. הוא חי, אבל הוא זר לי. חי- זר . הייתכן? שגם הם- החוצנים , לא באמת חיצוניים לנו? הם היו כאן איתנו תמיד, בעולמות חלופיים רק שתודעתנו היתה מוגבלת מלראות אותם ולהבחין בנוכחותם,בדיוק כמו השיעורים שלי, שחיכו לי 40 שנה עד שאעיז להבחין בהם. הייתכן?

    "אני כבר לא אני,צייצה, אני כבר לא ביצה, משהו מנסה בי לבקוע,לפקוח. כמובן, סוף סוף אתה אפרוח "

    אהבה
    נעמה

  56. ראש השנה הזה ,12/9/2012 , ביליתי בליקוט תמרים אורגניים בערבה.

    אספתי אנרגיה לשנה החדשה. חבר- עורך העיתון האזורי, מזכיר לי הישג שיכולה לזקוף לזכותי מתקופת החיים במדבר: הצלחתי להניס רגליו של יזם מגרש גולף שרצה לבנות מלון ולפרוס מרבדי דשא ובטון בבאר אורה הישנה- פיסת נווה מדבר קסומה שליבי נמשך להגן עליה מול עסקני נדלן והון-שלטון מושחטים. תרמתי את חלקי לשמירת הטבע במדבר . אני את חלקי עשיתי. הצלחתי . כמה מים עברו מאז בירדן… היסטוריה. מתבוננת אל העבר מלמעלה (בתודעה, לא הייתי שם פיזית) – כמו רוח רפאים שמרחפת ממעל- כי אני במקום כל כך אחר היום. ומהיכן שאני נמצאת היום- הכל נראה כל כך קטן וקטנוני, משחק. מזכירה לעצמי ברגעים שבהם עננים בלתי נראים מסתירים את ראייתי הבהירה – החיים הם רק משחק. רק משחק. ואני השחקנית הראשית בסרט שלי. מותר לי להינות. באותם רגעי חסד בהם עורך העיתון ההוא פירגן לי על הצלחתי – נהנייתי. חייכתי לעצמי חיוך של שמחה על ההישג . לא קיבלתי אז מחיאות כפיים מאף אחד. רק תגובות שליליות. "ככה זה אנשים" ניחמתי את עצמי אז. היום אני יודעת שזה לא חייב להיות ככה. היום אני יודעת שאוכל לקבל חיזוקים חיוביים לתרומה שלי לאנושות, כי היום, היום אני כבר לא לבד. עכשיו מתחילים להתעורר עוד ועוד אנשים מהחלום הרע ויודעים להעריך את מה שיש לי לתת. סוף סוף, ימות המשיח… כאן ועכשיו. מודה על הזכות לחיות כאן בתקופה המיוחדת הזו. תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *