אחרי הרבה שנים של נדודים בחיפושים את המקום שלי בעולם , שנים שלוו בתחושה שאינני באמת שייכת לכאן,חייתי כ "חייזרית על הכדור הלא נכון" , גיליתי שזה כן הכדור הנכון ועכשיו- עכשיו זה הזמן הנכון עבורי לתת מהאיכות המיוחדת שלי .מצאתי את מקומי : מקום שבו אני שלמה עם מי ומה שאני, מקום שבו אני חיה בתדר שתואם את שהנני. לא מדובר במקום מגורים פיזיים אלא במרחב תודעתי בו אני חיה את הייעוד שלשמו ירדה נשמתי לעולם הזה: לקדם שינוי תודעתי ,ללוות אנשים בתקופת התפר שבין עידן ישן וחדש בתהליך התרחבות התודעה והבנת עולם הסיבות הגבוה .
משך שנים רבות מחיי הייתי מדריכת טיולים: הובלתי אנשים בשבילי הטבע מצפון עד דרום,חרשתי ברגליי פיסות אדמה קסומות, הראייתי למטיילים את נפלאות הבריאה,חקרתי את סביבתי, העמקתי בלימודי אקולוגיה , התנסייתי בהכרות קרובה עם האדמה , חייתי קיימות
אנשים ביקשו שאדריך אותם לא משום שידעתי לפרוס בפניהם את כל הנתונים העובדתיים של הידע ההיסטורי-ארכיאולוגי-ביולוגי אודות המקומות בהם טיילנו, אלא משום שתמיד היה בי הבטחון , הידיעה הפנימית את הדרך ,היכולת להתבונן ולהשתאות מאוצרות הטבע שהתברכנו בהם,האמון והאמונה בעצמי ובידיעתי את הדרך.הם בחרו את המסלול ,הם הובילו את הטיול, כי זה היה המסע שלהם. אני רק ליוויתי אותם בתהליך הגילוי שלהם את הטבע שלהם ואת הטבע סביבם.
במהלך לימודיי האקדמאיים,הייתי עובדת סוציאלית , ליוויתי אנשים בשבילי חייהם, בסביבתם הטבעית:
יעצתי וטיפלתי בילדים בסיכון,הן בביתם-עם משפחתם הביולוגית והן במסגרות חינוכיות/טיפוליות/משפחתיות אלטרנטיביות ,
הדרכתי חוגי סיור טיפוליים לילדי חינוך מיוחד במסגרת פרוייקט "טבע-תראפיה" שיזמתי, כלי עבודה שחיבר בין שלושת תחומי פעילותי: טבע וטיולים,יצירה אומנותית וטיפול מערכתי הוליסטי,
ליוויתי חולי סרטן סופניים בתהליכי פרידה/הבראה
עבדתי הרבה עם נוער בסיכון : חבורות רחוב, עבריינים צעירים בהוסטל טיפולי, נוער עולה ,משפחות מצוקה
אחרי שבניתי בית ומשפחה משלי,המשכתי לעסוק בליווי
-כאמא אומנת ל 2 נערות במצוקה חסרות בית שאימצתי (היום אני כבר סבתא לארבעה)
-כגננת לילדים בגן ברוח האנתרופוסופיה שניהלתי בביתי , סביבו התקיימה פעילות קהילתית של משפחות הילדים, מרחב שהפך בהמשך למקום מפגש למשפחות חינוך ביתי
– כאמא בחינוך ביתי לארבעה ילדים : החלטתי שבמקום לגדל ילדים של אחרים,במקום "לכבות שריפות" ולנסות לתקן את עוולות החברה , אתרום יותר ע"י גידול דור חדש אחרת: בחרתי לקחת אחריות מלאה על חינוך ילדיי ומשך 12 שנים למדנו יחד בבית unschooling : העולם היה הכתה שלנו והחיים היו תוכנית הלימודים.
הרבה שנים בהם אימהותי היתה עבורי אי של מהות ,שנים של הריונות ולידות, של הנקה/הענקה.חייתי בבועה אי שם בקצה המדבר,במרחבי הערבה, עסקתי ביצירה: גם יצירה אומנותית (מחומרים טבעיים) וגם ביצירת מציאות: בלמידת עצמי במקביל ללמידה עם ומ ילדיי . ההתכנסות פנימה בהיעדר גירויים חיצוניים רבים , קידמה כל אחד מבני המשפחה לדייק את נתיב ההתפתחות האישית שלו .
מצאתי עצמי בתהליך גירושים ועברתי עם ארבעת ילדיי ,כאם חד הורית, למגורים בצפון,שם נחשפתי לשפע : שפע גירויים, מפגשים חברתיים,הזדמנויות. כמהתי למלא חסכים משנים של בדידות במדבר ואז הבנתי שזה לא המקום הפיזי עושה את ההבדל אלא הבחירה התודעתית. לא חוויתי שפע לא כאן ולא שם. חיפשתי לחוות את המעיין הפנימי הנובע יש מאין, להיות שלמה עם עצמי ואת זה לא מצאתי . הבנתי שמה שאני נדרשת כעת לעשות זה תהליך צמצום החומר והרחבת התודעה. אז התחלתי ללמוד את מידעי " תודעת העל".
חוויתי את התפרקות המסגרות הישנות , בכל תחומי החיים, כולל מסגרת התא המשפחתי שהשתנה , לא קיבלתי מימון לחיים האלו. איבדתי כל מה שהיה לי, הכל. בהתחלה הלך הבן זוג, אח"כ הילדים, הכסף, הבית, האוטו. מתתי בתאונה בדיוק כפי שהופיע בתסריט בדימיוני משך שנים ארוכות. גופי לא נפגע , אף לא שריטה בתאונה שבה החיים (והאוטו) הלכו טוטלוסט. כל מהותי- אימהותי מתה. אם אינני יכולה להיות עוד אמא, לשם מה לי לחיות? איזו תכלית תהיה לחיים כאלו? זהו, נגמר . סיימתי גלגול, ראיתי את האור שמעבר קורא לי לחזור למרחבי החופש שמהם הגעתי, אבל בחרתי לחזור לעולם הזה. הבנתי שאני חיה בסטייה מהתסריט האישי שלי ובחרתי לשחרר את האחיזה בכל תפיסת עולמי הישנה. כל מה שהאמנתי בו פתאם כבר לא היה מתאים .שיחררתי שליטה על הבחירות של ילדיי שהחליטו ללמוד במסגרת ביה"ס ולעבור לגור עם אביהם .
כך, עברתי מחיים בכפר לחיים בעיר, מדרום לצפון ולמרכז, מנישואים לגירושים, מחינוך ביתי למסגרות, מתלות כלכלית בבן זוג ובהורים לעצמאות כלכלית, מאימהות חד הורית במשמורת מלאה על 4 ילדים, לקשר אחר : כזה המאפשר לי זמן איכות לגדל את הילדה שנולדתי איתה לגלגול חיים חדש באותו גוף פיזי ולהם, לילדיי- מאפשר מרחב חופש עצמאי לחיות את הבחירות שלהם. הם בחרו באמא אחרת שתגדל אותם ואני נשארתי נוכחת בחייהם רק ע"פ רצונם ומרחוק – לתת להם מהאש והאוויר שלי
כך עברתי משנים של נדודים בחיפוש אחרי המקום שלי בעולם , לחיות את המקום הזה, בכל מקום שבו הנני, מי שאני
אני יודעת שהשיעורים שלמדתי במהלך חיי נועדו להביא אותי למקום בו אני נמצאת היום , מקום בו אני יכולה לעסוק בללמוד וללמד את מידעי תודעת העל, מימושם בחיים הארציים והעברתם הלאה: לתפוצה רחבה .
הדרכת הטיולים בשבילי הטבע ובשבילי החיים הכשירו אותי להדריך טיולים למסעות רחוקים הרבה יותר: למחוזות הרוח:מעבר ליד הדמיון, לעולמות שעד כה נסתרו מבינתי
הניסיון שרכשתי בטיפול באחרים הביא אותי להבנה שלי את עצמי כאשת מקצוע שהיא מלווה ולא מטפלת. מבחינתי אין בעיה שצריך לטפל בהעלמותה משום שכל קושי הוא אתגר התפתחותי.
כשגם אתם תבינו זאת ותחפשו מישהו שילווה את תהליך הלימוד העצמאי שלכם את עצמכם- שם נוכחותי תתהווה למשמעות
אימרה שכיחה בקרב משפחות החינוך ביתי ממשיכה ללוות אותי (על אף שילדיי כבר נכנסו למסגרות) : אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה לומד בעצמך ואתה לומד הכי טוב כשאתה מלמד את מה שאתה לומד, אז זה מה שאני עושה היום: לומדת ומלמדת את מידעי תודעת העל, שנועדו לסייע לנו לעבור את שינוי התדרים שהעידן החדש מביא עמו. כותבת,מנחה מפגשי למידה וסדנאות,מלווה תהליכי שינוי אישיים.
עוסקת בהורדת רוח לחיי החומר: ביישום ההבנות הגבוהות במציאות הגשמית.
עשייה ללא משמעות כמוה כמשמעות ללא עשייה ולכן השילוב בניהם הוא צו השעה.
במהלך שירותי הצבאי הייתי משקי"ת חינוך. בשנה הראשונה בגדוד 50 דאז- נח"ל מוצנח ובשנה השנייה עבדתי עם נערי רפול. על דלת משרדי היה תלוי שלט ובו המשפט הבא:
"אני מאמין במי שמאמין ביכולתו לשנות"
כמו אז, גם היום: אני נמצאת בכל מקום שבו שינוי מרחרח באוויר, בכל מקום שבו אנשים פתוחים לשינויים ומבקשים להייטיב להבין אותם.
*
משך שנה עבדתי כמורה למחשבים בביה"ס יסודי אך פרשתי מהעבודה בתוך המערכת כי הבנתי שבמקום לבזבז אנרגיה על לתקן את הישן מוטב להשקיע ביצירת החדש. העבודה החשובה שנועדתי לה איננה לשנות את המערכת אלא ליצור ערוצי למידה חדשניים אלטרנטיביים שיתנו מענה שתואם לתסריטים שהילדעים ירדו לכאן לשחק, תואמי תדר לנקודת ההתפתחות שהם נמצאים בה ולאיכויותיהם המיוחדות ולא כאלו שהילדים נדרשים להתאים עצמם אליהם .
תודה תודעה
אהבנה, נעמה