כשלוקחים פסק זמן מהחיים, הזמן באמת נפסק? אפשר לעצור משהו שלא תלוי בי? ואולי זה כן תלוי בי?בבחירה שלי את המהות שאני מכניס לקדימות בפרק זמן נתון…
עכשיו הזמן להפסיק את העשייה הארצית האינטנסיבית, להיכנס ל מנהרת הזמן ולקחת פסק זמן ממרתון הפעילות הפיזית כדי לאפשר למחשבות לעבוד בטורבו וליצור התפתחות : אקטיבזם תודעתי
כעת העת, זמן להתעורר
זמן הוא המרחק שאני מחליט עליו כמדד בין מחשבה ומציאות ואת המרחק הזה אני יכול לבחור לשנות. מרגע המחשבה עד הביצוע-פעם להאריך ופעם לקצר. איך? ע"י שליטה במחשבות: אם אני חושב שעכשיו אני עוצר , אז עבורי- באותו רגע- הזמן אכן עוצר. הכל אצלנו בראש. אף אחד לא יכול לשלוט לנו במחשבות אם לא נאפשר לו. אף אחד ושם דבר לא יכול להלחיץ אותנו אם אנחנו בוחרים למחוק את המילה "לחץ" מהתודעה שלנו, היא פשוט לא תהיה קיימת שם. או לחילופין: אם אני יודע בבירור מה אני רוצה ומה נכון לי לעשות עכשיו- שום דבר לא יכול לעצור אותי. גם לא מגבלת הזמן . הכל אצלנו בראש. אם נתכנן את דרכי הפעולה שלנו ממקום של הבנה, משמע- אם נקדים לסוף המעשה את המחשבה תחילה,אם נפעל מתוך חיבור לחושים הפנימיים שלנו, מתוך הקשבה ל הילד הפנימי וקריאה מדוייקת של התסריט הנשמתי שחתמנו עליו- יהיה לנו כל הזמן שבעולם לעשות את זה, כי רק אנחנו מחליטים על עצמנו. עצמאות זה שם המשחק החדש בעולם המשתנה. עידן חדש- מתלות לעצמאות.
אין בעצם זמן
הטכנולוגיה המתקדמת בשרות התודעה המתפתחת: היום אפשר ליצור הולוגרמות של כל תמונה שנבחר לראות בדמיוננו – ולהפוך אותה למציאות שנוכל לחוות בחושים החיצונים שלנו.
אנחנו- בעצמנו, יכולים לבחור איזו הולוגרמה = תמונת מציאות לראות ולעצב אותה כרצוננו.
*
פיזיקה קוונטית – תיאוריה פיזיקלית שעמדה במבחן הוכחה מדעית מבהירה היטב כי מה שמשנה את המציאות איננו מסת החומר הקיימת אלא האופן שבו אנחנו רואים אותה
בסרטון הזה תוכלו לשמוע הסבר פיזיקלי פשוט יחסית שמבהיר מעל כל צל של ספק: תמונת המציאות נוצרת בעיני המתבונן
דר' קוונטום וניסוי שני החרכים
ברגע שאנחנו בוחרים לקחת פסק זמן מהחיים – לעצור את העשייה האוטומטית שלנו , לעצור את מחוגי השעון ולבדוק: להתחיל לחשוב ולשאול את עצמנו- האם זה מדוייק לי? מה אני רוצה? מה יניע אותי? מהו הייעוד שלי? מהי התרומה הייחודית שרק אני יכול לתת לעולם? מה אני צריך לעשות עכשיו? כשהאנרגיה מצטמצמת, עליי לשקול סדרי עדיפויות חדשים להתנהל לפיהם. מהם השיקולים החדשים שלי? איך אני בוחר אותם? האם ע"פ מדד הזמן ה"נורמטיבי" או שאני יכול להעיז להגדיר לעצמי בעצמי מדד זמן אחר?
ומה אם נשתעשע לרגע במחשבה שבאמת ביכולתנו לשנות את הזמן? רק נשתעשע, לרגע…
נסו לדמיין: מה היה קורה אילו יכולנו באמת באמת לשנות את קצב הזמן?מה היינו עושים אחרת? מהו הקצב שנכון עבורנו לעשות דברים? האם הקצב שפעלתי לפיו עד היום משרת אותי או שאנרגיות אש חדשות ממריצות אותי לחשוב ולפעול בקצב מהיר בהרבה ועולם החומר שיצרתי סביבי כבר לא מאפשר לי להתפתח בקצב החדש?
אתן דוגמא מחיי הפרטיים: אני אוהבת לכתוב. המילים קוראות אותי וכותבות את עצמן וזה זורם לי בקלות ובטבעיות
אבל גופי- מסת האדמה הפיזית שהנני, איטיים הרבה יותר מקצב המחשבות המתרוצצות במוחי הקודח.
היד שלי כואבת ממאמץ הכתיבה . אני מבינה שעליי לעבור מכתיבה לדיבור, להשמיע קולי כך שיהדהד למרחוק , ללא תלות בחומר- אצבעות ידיי המקלידות על המקלדת מפגרות הרבה מאחורי המחשבה המהירה שרצה לי בראש.
אני בוחרת להשאיר את הזמן הישן מאחור ולהתקדם לתפיסת זמן חדשה. הכל קורה כל כך מהר ואני לא מספיקה לעשות את כל מה שאני רוצה. הסיבה הגבוהה לעומס הזה היא כדי שמתוך הצמצום נדייק רק את הדברים שהכי קיומיים עבורנו לעשות. שלא נבזבז זמן על דברים שלא מקדמים את ההתפתחות שלנו.
זמן הוא אנרגיה. גם כסף זה סוג של אנרגיה. יש הרבה סוגים. עלינו להחליט מהו הדבר שיקר עבורנו יותר מהכל ומתוך ההבנה הזו- לקבל החלטות אמיצות ששונות מכל מה שעשיתי או חשבתי עד היום.
אין מנוס מההבנה הבלתי נמנעת:
כדי להגיע למקומות שאף פעם לא היית בהם, עלייך לעשות דברים שמעולם לא עשית
אם מצרפים להבנה הזו את האומץ שיש לנו עכשיו להעיז להתנסות במימד זמן אחר, ברמת תודעה אחרת, מתוך לקיחת אחריות מלאה על תפיסת הזמן והמרחב שלי, על בריאת המציאות שלי, ניווכח שפתאם משהו משתנה , מבלי שנשים לב אפילו.
יום אחד זה קורה, בלי שנרגיש, משהו ישתנה
וזה כבר בא, כמו קו חרוט על כף יד, זה כבר בא
בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו
דמיינו לרגע, רק לרגע, ניסוי… הרי כל החיים כאן בעולם החלום הם ניסוי אחד גדול. כל אחד מאיתנו התנדב לתרום את מסקנות הניסוי האישי שלו למען ההתפתחות הכוללת של הכל ושל כולם- של הבריאה כולה.
אז נניח שאנחנו עכשיו עושים ניסוי- אנחנו בוחרים לקחת פסק זמן ממרוץ החיים במסלול הריצה שבנינו לנו בהתאמה אישית- מתוך הבחירות שלנו
לצורך הניסוי יהה עלינו להבין שכל מה שקורה לנו הוא אכן תוצר הבחירות שלנו. שום דבר לא "קורה לנו" סתם, לכל בחירה שלנו יש סיבה גבוהה, על הכל חתמנו, ואם לא חתמנו- אז קרוב לוודאי שאנחנו בסטייה מהתסריט כך שממילא נידרש עכשיו לעצור הכל ולשנות מסלול. אם לא נעשה זאת, החיים יעשו את העבודה עבורנו- ישלחו לנו סימנים בצורת מחלות, תאונות, מחסור במימון ועוד…
עכשיו הזמן לקחת פסק זמן מהחיים ולבחון הכל מחדש, הכל! להסכים לשחרר את כל מערכת האמונות שכלאה את התודעה שלנו בתוך מסגרות חשיבה מצומצמות ולעוף על כנפי הדימיון שלנו, לעבר מציאות חדשה שאנחנו לא יודעים עדיין מה היא. לא קל לשחרר את הישן לפני שיש לך חדש אחר ביד. העניין הוא שלא ניתן לברוא חדש לפני שמשחררים את כל הישן.
עכשיו הזמן / שלמה יידוב
עכשיו הזמן,
כי כל מה שבנינו כאן
עלול להתמוטט
כבר לא ניתן להתחמק מן האמת.
רגע של משבר,
לא חולף, מתגבר
לא למדנו איך לוותר.
ואם משהו צובט גם בלב –
זה רק סימן.
מוטב עכשיו לקחת פסק זמן.
עכשיו הזמן,
לשבור את הדממה הזאת
בכך אין שום ספק
אין עוד טעם להמשיך ולשחק.
כאן ועכשיו
מתגעגעים למישהו?תתקשרו!
רוצים להיפגש?תזמינו!
רוצים שיבינו אתכם?תסבירו!
יש לכם שאלה?תשאלו!
לא אוהבים מישהו? תגידו!
אוהבים משהו? תצהירו!
רוצים משהו? תבקשו!
אוהבים מישהו? תגידו לו את זה!
אף אחד לא יודע מה הולך לכם בראש. עדיף להגיד מאשר לצפות
כרגע יש לכם "לא" . קחו את הסיכון מול הסיכוי שיהיה לכם "כן"
למה לסבך את החיים? פשטות!
