השפה העברית, בה מוצפן קוד הבריאה – זה שנפתח לנו להבנה : לא רק יהוה הוא הבורא כי אם אנחנו , באמצעות המילים בוראים מציאות- ממציאים אותה: כשמבינים את כוחה של מילה ,כשמורידים אותה מהרמה האנרגטית -המחשבות לרמה הפיזית- מוציאים אותה מהכוח לפועל: נותנים לה כוח להתממש בחיים הארציים.
שפה מופלאה היא השפה העברית. הגאונות שבה מועברים מסרים באמצעות המילים: הרגע גיליתי את הקסם שבמילה קוסמי/קוסמוס. הוקוס פוקוס: כשאנחנו מדייקים=עושים פוקוס על התודעה שלנו, אנחנו מגלים שכל הקיום קיים בכל הייקום , והכל=הקול הוא קסם אחד גדול. משחק תעתועים של התודעה.
לאחר שיהוה סיים תפקידו כשליט העידן, מי שינהל את האנושות בכדה"א בעתיד יהיו 22 נציגים של 22 המישורים הגבוהים , ב 22 מגה ערים גדולות . ערי העתיד
22 אותיות–ויקטוריה חנה מבהירה את משמעות 22 האותיות והחיבור שלהן ליסודות ואיך יהוה יצר אבנים גדולות מאוויר שאינו נתפס.
ההבנה חשובה : בית המקדש השלישי שייבנה לא יהיה פיזי אלא תודעתי, וירטואלי, ייבנה קו לקו,אות לאות. גאוני. מושלם. כל חלקי הפאזל מתחברים .
Speak up, the language of the Hebrewman Loud and clear! The language of the Hebrewman
התודעה החדשה נצרבת באמצעות חוש השמע ולכן חשוב לומר את המילים, ,להשתמש בצ'אקרת הגרון כדי להשמיע קולנו חזק וברור
It is the language of the Prophets, Of the sign up on the wall It is old, and sacred, It will open up your soul . Speak up, the language of the Hebrewman Loud and clear! The language of the Hebrewman . From the deepest mess of downtown Babylon It will take you to the next train to Mount Zion
מהאופל -תחתית החשכה שבגלות בבל,המילים ירימו אותך לרכבת שמובילה להר ציון- שם אמורה להתרחש ע"פ כתבי התורה תחיית המתים. הקטע עם הרכבת מתאים למידע שירד בתקשור מתודעת העל- תיאור של העם היהודי שבגלל שחי זמן רב בסטייה מהייעוד שלו, עבר את הסיבוב החד לפני רגע השקט במהירות רבה, ומהעוצמה של הסיבוב היו מי שיחליטו לרדת מהרכבת לפני הגעתה ליעד ,היו מי שלא רצו כלל לעלות עליה, ואחרים שעלו אבל נפגעו ועפו מעוצמת הסיבוב, כי לא יחזיקו חזק ובמדוייק עם התסריט שחתמו עליו.
It will get you up, It will make you fly, The language of the Hebrewman will take you high
השפה העברית תיקח אותך גבוה-לשמים, למישורים הגבוהים שמהם ירדה הנשמה שלנו ושאליהם היא כמהה לחזור להוריד רוח לחיי החומר-זה הייעוד של העם היהודי: להפיח חיים במתים ולהעיף אותם למעלה. כל ההתעוררות שמתרחשת עכשיו בארץ מאז הקייץ האחרון , תעיף אותנו, תרתי משמע. קיראו את הפוסט "עופו על זה"
You know Abraham spoke the language of the Hebrewman And also Jesus from Nazareth and Mariah Magdalane Einstein, Jeremiah, the Dylan and the Cohen They know something about the language of the Hebrewman… . And when the Lord said: "Let there be light!" It was in the language of the Hebrewman And when Moses said: "Let my people go!" It was in the language of the Hebrewman Speak the language of the Hebrewman Speak the language of the Hebrewman . והיה ביום ההוא (זהו יום הגאולה, כמה קרוב…) אור חדש גדול יאיר לאט נפתח הסדק לאט נופל הקיר וכשתגיע השעה יבוא אחד בשם אחד יכירו וידעו כל העולם שפה אחת (זו הבנת האחדות-כל העולם ידבר בשפה אחת)
Speak the language of the Hebrewman . והיה ביום ההוא יבוא אחד בשם אחד יכירו וידעו כל העולם שפה אחת לאט נבנה הבית (בית הבחירה כמובן) קו לקו ואות לאות (רמז לכך שבית המקדש הבא לא חייב להיות פיזי. הוא יהיה וירטואלי-קו לקו, אות לאות) אל נא תאמר לי "ביי ביי" אמור רק "להתראות"
Speak the language of the Hebrewman . And let us all say: "Haleluja!" Let us all say: "Aymen!" A day will come, and everybody Will speak the language of the Hebrewman!
העם הייהודי הוא העם הייעודי : נועדנו להוריד רוח לחיי החומר(בעידן הישן) ולהוכיח את עליונות הרוח על החומר(בעידן החדש), משמע: להבין ברוח איך להתנהל בחומר בתבונה . חתמנו על תסריט כצביר-עם לממש את הבנות התודעה בחיים הארציים. בחרנו ונבחרנו להביא את אור לעולם = להניע התפתחות לטובת כלל האנושות – להקים ולהיות מרכז מידע ללימודי תודעה . למה אנחנו ? נבחרנו עי יהוה (כן, זה שברא את העולם שהוא ליבת אדמה) בזכות כישורי האדמה הגבוהים שהתנסינו בהם בבריאות הקודמות . הקטע הוא שקיבלנו לצורך מימוש ייעודנו שם מימון אנרגטי שרובו אנרגיות אש ואוויר עוצמתיות ומעצימות כדי שנוכל להעלות את התדר התודעתי- האוויר, בעזרת אש החדשנות הטכנולוגית. כל עוד אנחנו נאחזים באדמה: שולטים בערבים,מאפשרים לשלטון לנהל אותנו, מכורים להנאות החומר, וכל עוד אנחנו מאפשרים למים הנמוכים=הפחד לנהל את הבחירות שלנו – אנחנו בסטייה. ברגע שנדייק את ההבנה איך להשתמש באש כדי לייצר טכנולוגיות מתקדמות ולהפיץ תודעה, אז גם כל שאר העמים יתיחסו אלינו בכבוד, כי במקום לבזבז את אנרגיות האדמה שלהם , נשתמש במצבר אנרגיות האש והאוויר מיוחד שקיבלנו שנועד לממן את מימוש הייעוד שלנו.
עם שנרדף אלפי שנים בשל שנאת אומות העולם שהתייחסו אליו בגזענות , תראו אותנו איך אנחנו מתייחסים לעצמנו. בושה לעם שמאפשר למסגרות דת ומדינה שמרניות להגדיר בגדרות שחוסמות ומעכבות את מימוש הסיבה שלשמה בחרנו ונבחרנו להית כאן. העם הייהודי-הייעודי הוא לאום,לא דת . הגיע הזמן להשתחרר מכלא תודעתי שאנחנו כולאים עצמנו באזיקים עם סוהרים חרדים שחרדים משינוי . ובשביל מה ? בשביל בצע כסף וחרדה מכוח הקניה החרדי? אנחנו רוב העם . פאקינג להתעורר !!! איפה אנחנו ואיפה אור לגויים. המדינה חייבת להיכחד יחד עם כל המערכות שמנהלות אותה. קריסת מערכות כוללת – במהרה בימינו . העסק הזה שקורא לעצמו מדינה ומנהל אותנו ואת האנרגיה שלנו . זה עסק כושל והוא חייב לפשוט רגל במיידי. סוגרים ת'ים. לכו הביתה . אה..אופס.. זה הבית שלכם? לא , זה לא . הגוף הוא הבית לנשמה וכשהגוף לא מתנהל בתואם לתסריט שהנשמה בחרה חתמה והתחייבה לממש , אז הוא מתכלה
מהות הסטייה של העם הייהודי : ההתמכרות לחומר, מתועדת בסצנה מדוייקת ומשעשעת/עצובה בסדרת "היהודים באים"- עונה שניה
סיפור מרגש ומפעים על אדם אציל שהציל אלפי יהודים במסע החשאי להבאת יהודי אתיופיה . כל פעם כשאני מתוודעת לאנשי שעושים מעשי חסד כאלו משמהותים, אני גאה להיות חלק מהעם הזה שיש בו כאלו נשמות טובות. זו החתימה של נשמות צביר העם הייהודי – הייעודי שמחברת את כולנו לידיעה את הסיבה שלשמה נולדנו- נועדנו , בחרנו ונבחרנו להיות כאן
האמת של יעקב והשקר שנועד ליישר את הסטייה :ישר-אל
לפי עץ הספירות ,יעקב הוא תפארת=אמת . המהות שלו אמת לכן היה צריך להתנסות בשקר כדי לאזן את עצמו עם הקוטב השני. יעקב שיקר לאבא שלו כדי לזכות בברכת הבכורה (אמו רבקה ידעה שהוא נושא הברכה במשפחה ואירגנה לו את השקר. איך ידעה ? כי פרק קודם-עשיו ויתר על הבכורה מרצונו ליעקב תמורת נזיד עדשים. משמע – שמראש היא נועדה להיות ליעקב שנתן קדימות לרוח על פני החומר). יש סיבה גבוהה למה אנחנו בוחרים בשם שאיתו אנחנו יורדים לעולם. השם מעיד על הייעוד שנועדנו לממש- השיעורים שהנשמה בחרה להשלים כאן. עם ישראל נועד ליישר את הסטייה
*
אנחנו חלקי תודעה,נשמות שבחרו ונבחרו לרדת לעולם הזה ל זרוע התמנון של יהוה, כדי להוביל את השינוי התודעתי מעידן ישן שבו מהות ההתנסות האנושית היא באדמה (חומר)ומים (רגש)לעידן חדש שבו יש קדימות ליסודות האש (רצון יצירה וטכנולוגיה מתקדמת)והאוויר (הבנה תודעתית) . נבחרנו בזכות ניסיון קודם שצברנו באדמה=היכולת לייצר כסף. תכלית קיומנו כאן לחקור את מימוש האש האוויר והמים באדמה.
ירדנו עם האש החזקה : הרצון היצירתי להמציא את החדש,לייצר טכנולוגיות מתקדמות,לפתח את המדע לרמה שיווצר חיבור בין המדע לרוח-זו הבנת האחדות שהכל אחד, הכל בנוי מחלקיקים קוונטיים קטנים מאטומים שהם הבסיס להכל (בשפת הקבלה: זו הננו טכנולוגיה שהרב ברג דיבר עליה בספרו עליונות הרוח על החומר) . אנחנו כאן כדי להמציא חומרי בניין חדשים,להמציא סביבה אקולוגית עירונית מתקדמת,ליצור מערכות תקשורת ותחבורה חדשניות,חומרי מזון עתידניים ועוד… ובשל יכולות האוויר המפותחות: ההבנה של עולם הסיבות הגבוה, החוכמה, התבונה, יכולת החשיבה המפותחת. גם יסוד המים נמצא אצלנו ברמתו הגבוהה: אנחנו יודעים לייצר מערכות יחסים המבוססות על שיתופי פעולה הרמוניים, על עזרה הדדית וחמלה כלפי השונה (נגיד… ס..ת..ם… אנחנו יודעים! )מה שנשאר לנו לעשות,זה את מה שנועדנו לעשות: לרצות להתפתח,לחשוב,ללמוד,להבין ,וליישם את ההבנות הגבוהות בחיים הארציים. זה הייעוד שלשמו אנו כאן – להפיץ את אור ההתפתחות הזה בעולם.
(ולא לסטות כפי שעשינו עד עכשיו- בנסיון לשלוט על האדמה- על הערבים שהם אנשי אדמה ולהישלט ע"י שלטון שמנהל את הכסף שלנו וממכר אותנו – כמו במערב…, או להבדיל- להתעלות רוחנית כמו בתרבויות המזרח)
זוכרים את דימוי המשיח בימי הגאולה רכוב על חמור לבן שלמדנו בשיעורי תורה בכתה ב? המשיח הוא לא יישות פיזית שתגאל אותנו. הוא תודעה. והוא רכוב על גבי החמור- מעל החומר. עליונות הרוח על החומר. למה לבן? כי אחרי רגע השקט בסוף 2012 ,נמחקו כל ספריות הידע שלנו ,כדי שנוכל להתחיל דף חדש בתודעה ,התחלה חדשה נקייה וטהורה. אין לנו יותר תיקונים. הכל אצלנו בראש.
העם היהודי איננו הניסיון הראשון שנעשה בבריאה במטרה לקדם שינוי וליצור התפתחות במעבר מעידן ישן לחדש. למעשה, היו ניסיונות קודמים לעשות את המעבר הזה ,אך הם נכשלו. אטלנטיס נכחדה בגלל שהיו בה אש ואוויר עוצמתיים ומהירים (מדי) ,אך לא היו המים הגבוהים-הדבק שחיבר מערכות יחסים להרמוניה, ולכן התפוצצה.
אז שלחו את בני צביר העם הייהודי- תרמנו את חלקנו בקטנה – כמה אינשטיינים פה ושם , אבל זה רק קמצוץ מהאיכויות שלנו. נועדנו לתת הרבה יותר. גם הניסיון הזה לא הצליח. סטינו מדרכנו. אחריהם הגיעו שליחים עצמאיים שונים שניסו ומנסים לקדם שינוי, אבל בנינו-זה קצת מדי ומאוחר מדי. כמה השפעה כבר יש למילים שלי כאן? הרבה,אבל לא מספיק באמת. כדי לתת גיבוי למהלך,הוחלט להוריד החל משנת 2000 את ילדי העידן החדש. הם יוצרים שינוי,אבל לא כמו שהיו עושים אלמלא סיממנו אותם בריטלין.
בקיצור: הזמן קצר והמלאכה מרובה. רגע השקט בסוף 2012 היה רגע שממנו והלאה עוצמות האש והאוויר הולכות ועולות. הכל תלוי בנו עכשיו. מה שנעשה,מי שנהיה- הוא אשר יהה.
זה אנחנו- הנשמות הכי חזקות ואמיצות שירדו אי פעם לכדה"א, יש לנו הכוח לעשות את זה. נבחרנו במיוחד כדי לחיות בתקופת הזמן הזו. זה תפקידנו להביא את ימי הגאולה
העם היהודי, כאמור, הוא העם שנבחר ברמה הקוסמית להוביל את יסוד האוויר- החכמה, ההתפתחות והחדשנות. ההובלה של החכמה פורצת הדרך הזו החלה עוד בתקופות קדומות בהן האנושות בכדור הארץ עסקה בפיתוח עולם החומר (האדמה) והרגש (המים). כאשר העולם כולו פעל באופן מסורתי, מסגרתי ורגשי, נציגי העם היהודי שהיו פזורים בתפוצות החלו לזרוע את זרעי החדשנות המחשבתית.
"אין עם יהודי בתנ"ך, אנחנו למעשה העם העברי. אנחנו שייכים ל-12 השבטים", מסביר אבירז. "השבטים היו הנציגים של 12 בתי האב השונים בבריאה. בבתי האב האלה יש הרבה נשמות אבל הבריאה לקחה רק חלק מסוים מהנשמות כדי שיהיו הנציגים של העם היהודי. אלו נשמות שהיו מסוגלות לשאת על גבן 8 קילו חכמה. כלומר, אם הבריאה החליטה להעניק להתפתחות העולם 9 קילו חכמה (יסוד האוויר) אז העם היהודי לקח 8 קילו מתוכם. למה הבריאה החליטה לתת את הכמות הזו רק לכמות מסוימת של נשמות? מפני שכדי שתכיני לך כוס תה מתוק את צריכה רק כפית אחת של סוכר. את לא צריכה שכל הכוס תהיה מלאה בסוכר. כלומר הכמות הקטנה שלקחה את החכמה הזו היא העם היהודי, העם העברי. העם העברי הוא הסירופ.
"הבריאה לקחה את כל הנשמות שהתגלגלו פה בכדור הארץ פעמים רבות והן ומכירות ויודעות טוב את כל מה שקורה בעולם הפיזי, היה להן ניסיון רב מאוד. אמרו להן שתפסקנה לרדת שוב ושוב לעשות את כל הדברים האלה ויתנו להן את התפקיד לשנות את העולם. כדי שהן תוכלנה לעשות את זאת, להמציא דברים חדשים ולהביא לכאן רעיונות ודברים שלא היו קיימים לפני כן- יצרו בהן תכנות עם הרבה שכל וחכמה".
סרט חשוב ביותר שמתעד משפט שעורכים יהודים באושוויץ לאלוהים: רגע לפני הסלקציה להשמדה: האם הוא אשם בשואה . הסרט מעלה שאלות מאתגרות כמו: אולי לפני שאנחנו מאשימים את אלוהים שהפר את ההבטחה, נסתכל על עצמנו ונבין איפה האחריות שלנו לכל זה? אולי זה אנחנו שלא מילאנו את חלקנו בברית? האם אלוהים הוא כל יכול או שהוא זקוק לנו כדי להיות מושלם? אולי זו הסיבה שיצר אותנו? אולי כל הקטסטרופה הזו היא חלק מתוכנית גדולה יותר כדי לזכך את העם היהודי לקראת משהו טוב יותר: עלייה בשלב – הכנה לקראת בוא המשיח ועלייה לארץ ישראל? אולי אנחנו לא בובות על חוט אלא זו בחירה חופשית שבחרנו בה ונבחרנו לה? הרי אלוהים התחייב שיש לנו בחירה חופשית… אולי אלוהים מחזיק בסכין כמנתח ולא כרוצח? אולי כדי להציל את העם היהודי הוא היה חייב לכרות את האיבר החולה ולהקריב חלק מהעם? ואת מי מקריבים? את החלקים הכי טובים. אלוהים הרי לא מתייחס אלינו באופן אישי אלא כעם,אומה. ואולי הסבל שלנו הוא זכות שבחרנו בה ואנחנו ברי מזל להיות שותפים לזיכוך העם היהודי דרך כאבנו? הרי כבר השמיד אותנו בעבר במבול ואח"כ בחורבן הבית הראשון. נבוכדנצר היה רק השליח, כמו היטלר שמממש את תפקידו כחלק מהתוכנית הגבוהה. בטוח יש סיבה…אנחנו לא יכולים לדעת איזה טוב יצמח מזה…
"כשאין ברית – ייעוד ברורה, מדינה עלולה להתפוגג" "הייעוד צריך להיות מעוגן בעבר, מבין את ההווה ומצהיר דבר מה ייחודי וחשוב על העתיד".
*
"היהודי הנודד" – צמח שגדל בתוך צנצנת זכוכית אטומה מאז 1960 ללא שום התערבות חיצונית: מערכת אקולוגית שמזינה את עצמה בעצמה. כך תחיה האנושות בעתיד: ב 22 מגה ערים שתהיינה אטומות להשפעות הסביבה. ומי נועד להוביל את השינוי הזה? היהודי הנודד…
הייהודי-הייעודי מדייק את עצמו
המוח היהודי מבין שמוטב שיתמקד במימוש הרוח שהתחייב להוריד לעולם וליצור את ההיסטוריה שהתחייב לכתוב מחדש ולא בללמוד היסטוריה רוחנית של עמים אחרים
מדעי הרוח בישראל הולכים ונכחדים "בין המקצועות שנעלמו: לימודים הודיים, איראניים וארמניים, אשורולוגיה, היסטוריה של אפריקה, בלשנות שמית והיסטוריה של רוסיה ומזרח אירופה."העם
– איזה עם זה, ממש אור לגויים, תיזהרו לא להסתנוור שלא ישברו לנו שוב את לוחות הברית… רגע, רגע,מה בעצם הברית שלנו? למה בחרנו ונבחרנו? מה החתימה ? היהודים באים, קבלו אותנו…
יציאת מצריים
היציאה מעבדות לחירות, היתה ההתנסות הראשונה שבה עמדנו למבחן מימוש הייעוד שלנו. זהו רגע יום הולדתו של עם ישראל. לא הניסים שעשה יהוה היו אלו שהוציאו את בני ישראל ממצריים . הם יצאו ברגע שהבינו שעליהם לעבור מפחד לאומץ,מתלות לעצמאות,מאחיזה בישן-המוכר והידוע לטובת הליכה אל הלא נודע. רק כשהם זעקו וקראו וביקשו את השינוי-הוא קרה. ככל שתייטיבו לדרוש,כך נייטיב להעניק" (מועצת העל)
כל עוד הרצון שלהם לצאת לחופשי היה כבול במערכת מים המבוססת על פחד, כל עוד לא סיימו לחוות את מלוא חווית העבדות ,כל עוד האוויר שלהם היה כלוא לתוך מסגרות חשיבה מצומצמות-הם לא ידעו להעריך את האיכויות שניחנו בהם ולהשתמש בהם לבריאת מציאות . רק ברגע שהבינו שעליהם לקחת אחריות ולדייק את הרצון שלהם שיהה תואם לתסריט – הם השתחררו מהפרעה שבהם-מהמייצרים הצרים שתודעתם היתה כבולה בתוכה. נחשון היה דוגמא לאדם שפסע באומץ לתוך המים הסוערים של ים סוף , שהגיעו עד סנטרו, הוא ידע ידיעה פנימית עמוקה,מתוך חיבור לתסריט שהוא חתם עליו כמפלס דרך לעם שלם לעבור בו אחריו . הוא ידע שיש לו יכולת בריאת מציאות והשתמש בתודעתו כדי לברוא את נס חציית ים סוף לשניים. הוא גייס את הרצון(האש) להבנת יכולת הבריאה (האוויר) כדי ליצור שינוי פיזי (אדמה) ע"י אומץ (מים) תהליך הבריאה יצא מהכוח לפועל בזכות הבנת הייעוד והמימוש של ההבנה לתוך החיים הארציים (כוח-הכוונה לאנרגיה, לא במצב צבירה גשמי אלא תודעתי)
***
במעמד הר סיני ניסה משה להביא בפני עם ישראל את האור הגדול, אבל הם הסתנוורו ולא היו מסוגלים לראות אותו. הם היו עסוקים עמוק בהתנסות באדמה-בחומר-עגל הזהב . התודעה שלהם לא היתה מספיק מפותחת כדי להבין את ייעודם. נדרשו אלפי שנים של התנסות באדמה ומים כדי שהאנושות תגיע היום למסה קריטית שביכולתה לחולל את השינוי שלשמו אנחנו כאן. למעשה באותו מעמד הר סיני כן ירדה התודעה הגבוהה, פשוט בני ישראל לא היו מסוגלים להבין אותה. עשרת הדיברות הן רק הפשט לסוד-עשר הספירות שבאות ללמד על העולמות הגבוהים. אבל בני ישראל היו אז מסוגלים להבין רק את מצוות עשה ואל תעשה, נעשה ונשמע, זה מה שהם בחרו בו וזה מה שקיבלו. אבל… פתאם קם אדם, בבוקר הוא מרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת…
הרצל חזה את הקמת המדינה. איך הוא ידע את העתיד? הוא יצר אותו, בכוח הרצון-האש החזקה שהניעה את ההבנה הגבוהה שלו מהו הייעוד שלו ,מה הדבר שעליו לעשות, אז הוא עשה , כשהוא משאיר אחריו אימרה חשובה: אם תרצו-אין זו אגדה.
הרצל ידע מה הוא אומר. כשרוצים משהו ויודעים ידיעה ברורה שזה הדבר המדוייק שאתה צריך לעשות- הבריאה נותנת מימון. יש אנרגיה חתומה מראש עבור כל אחד לממש את ייעודו אבל מקבלים אותה רק לפי דרישה. כשמדייקים את אש הרצון ואוויר התודעה- מקבלים.
יש להבין כי הרצון שלנו, גם אם הוא חזק , לא תמיד תואם את התסריט שחתמנו עליו. היות ואנחנו חיים ברובד של בחירה חופשית: זו הברית שחתמנו עליה עם יהוה ,תמיד יש לנו אפשרות לבחור ע"פ הרצון גם אם זו סטייה. העם היהודי חי בסטייה עד סוף 2012 ועכשיו אנחנו מתחילים להתיישר .
קהילת ילידים בדרום הפסיפיק ששרים את שמע ישראל. הנה, עוד נשמות צביר העם היהודי מתעוררות לגלות את ייעודן. התלבושת של הגוף הפיזי שנשמתנו בחרה בה כתחפושת בעולם החלום הארצי לא משנה את התסריט הנשמתי שחתום מראש. ועדיין, הרשות נתונה
צפו בסרטון » Eli Beer: The fastest ambulance אלי באר ידע כבר בגיל 17 מה הוא צריך לעשות ועשה את זה . היום הוא מפיץ את האור הזה בכל העולם ומחבר בין אנשים: יהודים וערבים בין שני חלקי ירושלים המזרחית והמערבית. זה הייעוד שלנו- להפיץ תודעה באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת, ביעילות, ליצור חיבורי מים בינאישיים שמבינים את המטרה המשותפת לכולנו, מתוך ידיעה פנימית ברורה של ייעודנו, ללא תלות בתמורה גשמית, מתוך תשוקה ובהירות . שאפו.
המלחמה שלנו עם המוסלמים מקורה בסטייה שלנו. אנחנו הבעיה, לא הם. העם הערבי חתום על עבודת אדמה. זה הייעוד שלו, לא שלנו. ההתעקשות שלנו להילחם על שליטה באדמה במקום לבנות כאן ביה"ס ללימודי תודעה-מרכז התפתחות תודעתית שיהיה אור לגויים (הלא הוא בית הבחירה…), היא מקור הבעיה. השלום יגיע רק כשאנחנו נבין את זה ונדייק את הבחירות שלנו, לא לפני. עד שלא נתעורר ונעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות- הערבים ימשיכו להילחם בכוח הגשמי, כי הם שולטים באדמה. האיכות שאנחנו נועדנו לה היא הבנת עליונות הרוח על החומר
ככל שנקדים להבין את הייעוד שלנו, נשחרר את האחיזה באדמה ונתמקד במה שאנחנו כן אמורים לעשות-לבנות עולם חדש שמבוסס על אנרגיות אש ואוויר, כך נחווה פחות זעזועים אם לא נילחם עכשיו בעזרת היכולות שלנו (חוכמה וטכנולוגיה מתקדמת), מלחמה חכמה ומדוייקת, מתוחכמת, אם לא נעשה את זה עכשיו, לא נעשה את זה בכלל. והמבין יבין… אפשר לקרוא שאלות ותשובות מתקשור ישיר עם תודעת העל בנושא אירן, כאן : מלחמת העידן החדש
*
נשמות צביר העם היהודי התברכו לא רק באנרגיות אש ואוויר גבוהים אלא גם ביכולת גבוהה של חיבור לחומר. נבחרנו לרדת לעולם הזה של יהוה – שהוא ליבת אדמה בגלל הניסיון הקודם שהבאנו איתנו ממסע ההתפתחות בבריאות קודמות בהתנסויות אדמתיות . הנה דוגמא לחיבור כזה שמממש את אש היצירתיות עם אוויר התודעה והמים=הרגש , לתנועה הרמונית של הגוף הפיזי : פסטיבל מחול בינלאומי בישראל (סוזן דלל)
*
תמליל מתקשור תודעת העל – זאב אבירז:
הבחירה להתייחס לשונות בין העמים בצורה רגשית (היעלבות מיחס כביכול מתנשא שלנו על פני שאר העמים) יוצרת את ההבדלים הערכיים בין אחד לשני. דבר זה אינו נכון. יש להסתכל על התמונה בצורה אווירית ולא רגשית.
כאשר מתחילים להתבונן בקבוצות השונות שמרכיבות את כלל האנושות בכדור הארץ, אי אפשר להתכחש לכך שיש שונות. השונות היא לא רק חיצונית אלא גם פנימית. עד היום היה נהוג להבדיל בין קבוצות אוכלוסיה דרך המראה החיצוני ולכן לא היה אפשר להגיע להבנות בנוגע לייעוד הספציפי של כל קבוצת אוכלוסיה. צריך להתחיל להתבונן בשונות לעומק , ברמת הרוח. כמו שלכל אדם יש ייעוד שונה, גם לצבירי נשמות יש ייעודים שונים.
צבירי נשמות הן קבוצות של בני אנוש בעלות אורייאנטציה התפתחותית הומוגנית מסויימת. הסיבה הגבוהה לקיומם של צבירים היא המיקום השונה בבריאה ממנה הם הגיעו. אך יש להבין שהמיקום בבריאה נקבע על ידי סוג של התמחות וכיוון התפתחותי שרכשה כל נשמה לאורך מסעותיה מרגע היווצרותה. אין זה ממקם אותה כטובה יותר או פחות אלא כייחודית בתחומה.
כולנו שווים אך שונים. גם ברמת הגוף-נפש וגם ברמת הנשמה.
אם מפרקים את המטען הרגשי והאגו מעובדת השונות , ניתן להתחיל להבין מהי האורייאנטציה ההתפתחותית של כל צביר.
בתודעת העל אנו לומדים על האוריאנטציה של צביר העם היהודי. הם לא יותר או פחות מאחרים ברמה הערכית. הם פשוט מחוברים ליסודות מסויימים אשר נמצאים בקידמת במת המשחק של הבריאה בשלב זה. בשלב אחר, הם היו ויהיו מאחורה.
כרגע הם אמורים להוביל שינוי. זה תפקיד לא קל. זה מושך אש. כאשר הם מצליחים, מקנאים בהם ושונאים אותם. כאשר הם לא מצליחים לא מעריכים אותם. ושונאים אותם.
*
בסופו של דבר-גם הסטיות נלקחות בחשבון. גם הסטייה מהייעוד ע"י הפעלת רצון חזק שמסיט מהתסריט , גם היא מקדמת את האדם לנקודת התפתחות גבוהה יותר. וזו הרי תכלית קיומנו כאן בגן העדן היה סבבה, אבל התפתחות לא היתה שם. רק ברגע שחווה הביאה איתה חוויה של התפתחות ואכלה מפרי עץ הדעת, ה"דעת" הזו חייבה אותה ואת אדם לעבוד קשה כדי להתפתח, להתקדם.
***
הייעוד של עם ישראל נגלה בשמו: המילה "שרית" (עם קמץ תחת האות ת) משמעותה נלחמת .בסיפור סולם יעקב מתוארת המלחמה של יעקב עם המלאך. ברגע שאלוהים שינה את שמו של יעקב לישראל, השתנה גם הייעוד: במקום להיות בעקב,אחרי כל שאר העמים, נועדנו להילחם וליישר את הסטייה (ישר-אל) ולהיות העם שנבחר להוביל את השינוי התודעתי : מאדמה ומים לאש ואוויר. למה להילחם? משום שכדי שהרצון שלנו יתממש הוא צריך להיות חזק ומדוייק יותר מאשר רצונות אחרים ועלינו להיחלם כדי לקבל את מה שמגיע לנו. זו הברית. זו החתימה. כדי לברוא מציאות,לא מספיק רצון חזק אלא צריך שהוא יהיה בתאום תדר עם התסריט הרצון החזק של העם היהודי להיות עם חופשי בארצנו, שהחזיק אותו קיים אלפי שנים ודורות בשעה שעמים אחרים קמו ונפלו ונעלמו לא הספיק כדי לממש את הבריאה. הרוח היא שהחזיקה את ניצולי השואה בחיים . לשם כך, עלינו לוודא שהרצון לא סותר את מגמת ההתפתחות שחתמנו עליה. העם היהודי חתם על עליונות הרוח על החומר. הוא חתם על ללמד את האנושות את התודעה החדשה ואיך להשתמש באש הרצון כדי לממש את ההבנות הגבוהות בחיים הארציים.
***
שלום עברי-ערבי : לא הערבים ולא האנטישמים בכל העולם המערבי מעכבים את השלום אלא אנחנו. כשהיהודים יבינו שעלינו לשחרר את האחיזה באדמה – שהיא הייעוד של הערבים, לא שלנו, אז יהיה שלום. לא לפני. אנחנו צריכים לפתוח ביה"ס וירטואלי עולמי ללימודי תודעה, אנחנו צריכים לפתח טכנולוגיות מתקדמות וליצור חומרי בניין חדשים שיבנו עולם חדש , להוביל כלכלה חדשה, לבנות מערכות אקולוגיות מתקדמות, לא לשלוט על העם הערבי ואדמתו ובטח לא בהצדקה דתית.
צפו בסרטון » הבה נאשים את היהודים אדם אמיץ שמביא את האמת בפנים- אודות תפקיד העם הייהודי. הוא אומר הרבה דברים נכונים, אבל הגישה שלו יוצאת מנקודת מוצא קורבנית וזה לא נקודה מדוייקת לצאת ממנה. העם היהודי יקבל קרדיט מהעולם בעבור תרומתו לאנושות, כשהוא אכן יממש את הייעוד שלשמו אנחנו כאן.
עצם המחשבה שאפשר להתקיים ללא תזונה גשמית אלא רק מהאוויר, היא מחשבה פורצת דרך לתודעה חדשה ויש לה חשיבות רבה. אלא שלהגיע לרמות התעלות רוחנית כזו נדרשות יכולות מדיטציה גבוהות ביותר. זה התסריט של הנזירים בטיבט ובהודו. זה לא התסריט שלנו. אנחנו לא נועדנו לעסוק רק ברוח ולהתנתק לגמרי מהחומר. תפקידנו להוריד רוח לחיי החומר, לממש את ההבנות בחיים הארציים, להתגבר על היצר הפיזי, להבין ש "סוף מעשה במחשבה תחילה" ,להתעלות מעל ביצות הרגש התובעניות והטובעניות ולעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות – לברוא עולם חדש בעזרת כלים תודעתיים חדשים, ע"י המצאת חומרים חדשים וטכנולוגיות מתקדמות
בהצלחה לנו
ושלא נשכח להינות מהדרך .קשה להינות כשקשה, מה? אם נבין שכל החיים בגוף פיזי הם רק משחק, נוכל לקחת הכל יותר בקלילות. איך? נכניס אוויר = הבנה
שאלה: מאד מתנשא לראות את עצמנו כעליונים משאר העמים. בני אדם הם שווים: ערבים, יהודים, דתיים, חילוניים…
תשובה: זה שנולדתי כיהודייה לא עושה אותי טובה/שווה יותר או פחות. לכל אחד מאיתנו איכויות שונות כי באנו ממישורים שונים ועם הרכב יסודות שונה , ואין זה משנה מה אמונתנו. העניין אצלנו כיהודים הוא שמעבר לייעוד האישי ,יש לנו גם ייעוד כעם, צביר נשמות שירדו עם יותר יסודות אש ואוויר כדי לעזור לאנושות לעשות את המעבר מעידן החומר והמים לעידן האש והאוויר באשר למהות: לנשמה הפנימית שבנו: היא ממש ממש לא שווה או דומה לכולנו. כל אחד ואחת הם שונים . אין אדם אחד שהוא כמוני או כמוך,כי בכך לא היתה משיגה הבריאה שום דבר. היא מתפתחת מההתפתחות שלנו ושני אנשים שזהים הם בבחינת בזבוז אנרגיה לניסוי במעבדת החיים
לגבי עניין הערבים: אני נולדתי יהודייה,לכן ברור לי שהייעוד שלי הוא כאן ועליו,רק עליו ,אני אחראית אין לי שום צורך להזדהות עם מאבק של עם אחר העם הייהודי,הייעודי,הוא צביר נשמות שנבחרו לרדת לעולם הזה כדי לממש ייעוד מאד ברור: להוריד רוח לחיי החומר,להציב תמרורים שיורו על הדרך להבנת האחדות שהערבים יקחו אחריות על מימוש העצמי שלהם,זה לא עניין שלי. זה שאנחנו סטינו מהייעוד שלנו ובמקום להיות "אור לגויים" אנחנו מתנהגים ומתנהלים באופן אלים כלפי אחרים,זו אכן בעיה וזה ישתנה. עכשיו זה זמן שינוי. כעת היא העת. לקראת 2012 השינוים האלו יצברו תאוצה יותר ויותר. כי אין לנו זמן אנחנו חייבים למהר מאד מאד כדי להספיק להדביק את הפער שצברנו, להצליח לעבור את הסיבוב בשלום,מי שירצה לעבור אותו, ולהציב את התמרורים הנכנים שיורו על עתיד חדש.
הבחירה להתייחס לשונות בין העמים בצורה רגשית יוצרת את ההבדלים הערכיים בין אחד לשני. דבר זה אינו נכון. יש להסתכל על התמונה בצורה אווירית ולא רגשית.
כאשר מתחילים להתבונן בקבוצות השונות שמרכיבות את כלל האנושות בכדור הארץ, אי אפשר להתכחש לכך שיש שונות. השונות היא לא רק חיצונית אלא גם פנימית. עד היום היה נהוג להבדיל בין קבוצות אוכלוסיה דרך המראה החיצוני ולכן לא היה אפשר להגיע להבנות בנוגע לייעוד הספציפי של כל קבוצת אוכלוסיה. צריך להתחיל להתבונן בשונות לעומק , ברמת הרוח. כמו שלכל אדם יש ייעוד שונה, גם לצבירי נשמות יש ייעודים שונים.
צבירי נשמות הן קבוצות של בני אנוש בעלות אורייאנטציה התפתחותית הומוגנית מסויימת. הסיבה הגבוהה לקיומם של צבירים היא המיקום השונה בבריאה ממנה הם הגיעו. אך יש להבין שהמיקום בבריאה נקבע על ידי סוג של התמחות וכיוון התפתחותי שרכשה כל נשמה לאורך מסעותיה מרגע היווצרותה. אין זה ממקם אותה כטובה יותר או פחות אלא כייחודית בתחומה.
כולנו שווים אך שונים. גם ברמת הגוף-נפש וגם ברמת הנשמה.
אם מפרקים את המטען הרגשי והאגו מעובדת השונות , ניתן להתחיל להבין מהי האורייאנטציה ההתפתחותית של כל צביר.
בתודעת העל אנו לומדים על האוריאנטציה של צביר העם היהודי. הם לא יותר או פחות מאחרים ברמה הערכית. הם פשוט מחוברים ליסודות מסויימים אשר נמצאים בקידמת במת המשחק של הבריאה בשלב זה. בשלב אחר, הם היו ויהיו מאחורה.
כרגע הם אמורים להוביל שינוי. זה תפקיד לא קל. זה מושך אש. כאשר הם מצליחים, מקנאים בהם ושונאים אותם. כאשר הם לא מצליחים לא מעריכים אותם. ושונאים אותם.
היסודות שבני צביר העם היהודי התחייבו להנחיל לאנושות הם האש והאוויר. אש ואוויר מביאים איתם את התודעה היוצרת בחומר, את היכולת להבין ולשלוט בחומר, את השינוי התודעתי , את ההמצאות החכמות, את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, את היעילות האנרגטית והאקולוגיה.
על מנת להביא את כל אלה יש לדעת לנטרל את ההתמכרויות של היסודות הנגדיים שהם המים והאדמה. בני הצביר היהודי אמורים לדעת לנווט את הרגש בחכמה ולנטרל התמכרויות ובזבוז של אנרגיה על חומר מיותר. מכיוון שלא כך הדבר, הצביר כולו בסטייה מהייעוד. צביר העם היהודי עדיין ברובו מונע ממים ואדמה מדינת ישראל אשר מהווה את הבית של הצביר נשלטת על ידי הון-שילטון של מים ואדמה. מכאן שהצביר הזה אינו מפיץ את האור שהוא התחייב עליו. האור הוא השינוי וההתפתחות.
ממליצה מאד לקרוא את הספר נוצה שסועה. מרתק . על אודות צעיר יהודי ישראלי שמתחקה אחרי מוצאה האינדיאני של אמא שלו
***
מנהג הברית מילה נועד להתכלות מהעולם משום שהברית בנינו ובין יהוה כבר לא רלוונטית מאחר והוא כבר סיים תפקידו כשליט העידן כאן ונפתח לנו קוש הבריאה להפעיל שיקול דעת עצמאי
הסבר מאיר על ה"ברית מילה" Eynat Geva"מ ז ע ז ע!!! מעלה פה בכתב מחשבה שמעסיקה אותי שנים ולא משנה כמה זמן חולף היא נשארת. איך לכל הרוחות ברית מילה לבן היא שונה? למה בשם היהדות זה בסדר? וכן אני מכירה את התשובות… מחקרים רפואיים מוכיחים… חברתית… אני בטוחה שהרבה אנשים גם קרובים לי וגם שלא מכירים אותי שונאים אותי עכשיו, חושבים שאני חצופה. באמת שאני ממש לא אוהבת להכעיס ולעצבן אבל האמת היותר גדולה היא שזה כואב לי כל יום מחדש… מלתי את שני בניי. לא רציתי, לא האמנתי. ניסיתי להלחם במשפחה, בחברה וכדאי לא לפרק זוגיות בסופו של דבר נכנעתי, אני נכנעתי… זוהי הרגשה קשה שאני סוחבת איתי… אני פגעתי פיזית בכוונה תחילה ובידיעה שלמה בשני בניי. אפשר עוד לכתוב רבות ויהיו את אלו שינחמו ויתענו מנגד שחברתית היה נורא אם לא… אבל זה בדיוק מה שקורה פה בסרטון. אז למה זה כל כך מצמרר אותנו שעושים את "זה" לבנות ואנו מקבלים את זה בכזו שלוות נפש וכמובן מאליו בתרבות שלנו לבנים? ל מ ה?"
עולם טוב יותר נגלה לעינינו כשבוחרים להבחין בקיומו ככזה. הכל אצלנו בראש. ככל שניתן יותר מקום לטוב להתהוות בתודעתנו – כך המציאות תהדהד את הטוב הזה גם לחיים הארציים הגשמיים סביבנו, ותיצור עולם טוב יותר.
מוזמנים להוסיף את רגעי החסד הקטנים של החיים שהעלו חיוך על פניכם, את ניצוצות הטוב המועדפים שלכם (גלגלו לסוף הפוסט והטמיעו בתגובות) . נתינה וקבלההם אחד.
מה יותר ראוי מלתת ולקבל חיוכים ? בן 6 שאמו מתה החליט שנמאס לו לראות את כולם עצובים ויצא להעלות חיוך על פניהם של אנשים . ילדעים ירדו לעולמנו כדי ללנמד אותנו שיעור בלשחרר את העבר ולברוא עתיד טוב יותר. צא ולמדץ. שמחה וקלילות
אלכימיה : תהליך התמרת עצבים ועצבות לנתינה
יש מוצא בתהליך גישור ליישוב סכסוכים כספיים בדרך שתייטיב עם כולם ותעשה הרבה טוב גם לאחרים: מיזם נפלא שמתמיר רכושנות לנדיבות : הופך את אנרגיית העצבים והעצבות לשמחה מחדוות הנתינה. דרך מוצא שמנתבת אי הסכמות וחילוקי דעות לערוץ של שפע ואהבה.
כייף פה בעידן החדש הזה כשיותר ויותר אנשים יוצרים יוזמות גאוניות כאלו שהופכות את העולם הזה למקום טוב יותר
*
עולם טוב יותר הוא כזה שיותר ויותר אנשים בוחרים לממש את האש שבוערת בנשמתם ואת ההבנה-הידע התודעתי שלהם, בקידום אנשים במחוזות מממלכת האדמה והמים. הנה דוגמא
6-year-old boy seeks smiles
חדשות טובות
אני באופן אישי ממוקדת יותר בלהניע התפתחויות חיוביות ולייצר חדשות מייטיבות בעולם שלי, אבל תמיד שמחה להפיץ חדשות טובות שאחרים מעלים לאוויר מהקצה השני של העולם . זה עוזר לנו להבין שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול מרק אנחנו עצמנו (מודעות) ולהתחבר לראות את התמונה הכוללת (תודעה ).
על רקע השיר של מייקל גקסון, תמונות מרגעי חסד של אנשים טובים שנתנו תרומתם לעולם טוב יותר
*
סחי (סיירת חסד ייחודית ) קריית מנחם
בני נוער שמביאים מצרכי מזון בסתר לבתי נזקקים
ילדים יוצרים שינוי i can
*
ללמוד לתת אמון בטוב שבאנשים- זה מה שמייצר עוד טוב
קהילת האון משפצים גן ילדים ביום מעשים טובים
אנשים טובים באמצע
*
אני, נעמה וייס טוהר: 18/12/2012: הבן שלי מתעורר באמצע הלילה מחלום ומסביר לי: אמא, את יודעת שאין גנבים בעולם שלנו? נכון? -אממממ האמת שיש…. -לא, אין, אני אומר לך, אין גנבים בעולם שלנו, אני יודע!
"ראיתי את גרגמל נותן לי משהו . היה לו החיוך הזה הרגיל שלו, אבל הוא לא היה רע." הוא יודע, הבנתם? הוא יודע את מה שאנחנו מתקשים להבין, בגלל כל ה"ניסיון חיים" שצברנו, כל המידע שאנחנו קשובים לו בחדשות וב"תקשורת"עכשיו, בדיוק עכשיו, הזמן בו כל המידע הישן הזה נמחק מתודעתנו, כדי שנוכל לתקשר תדר תודעתי חדש.המידע שקיומי עבורנו לדעת אותו – נמצא בתוכנו. מקבל אותו רק מי שקשוב לקולו של הילד הפנימי, מי שמתבונן פנימה ולא החוצה. מי שיודע, כמו הבן שלי, שהעולם שלנו איננו כשהיה
אופיר אביגד 4/3/2013:
*
סיפור מהחיים על בינה נשית
שמצליחה לאזן את האש שמביאות איתן רוחות השינויים. כתבה – מיכל גפן והגיע אליי דרך גיא לאופר שגילה מי המאמה הזו . תודה לשניכם על תיעוד של רגע חסד
אתמול כשיצאנו מהמופע (הנפלא) של ויקטור ג'קסון ועוד חשבנו בחרוזים הלכנו האקס ואני לאכול פיתה במזנון. לפתע הגיח בין השולחנות בחור זועם, זועק את שנאתו לעולם, מבטיח שיהרוג את כולם, בטח את כל הערבים שעולים לאוטובוסים ואז הוא קילל את החינוך ואת הממשלה, ואת מי לא והמשיך להבטיח שיהרוג את כולם אבל גם אמר שלא יעשה רע לאף אחד. בעיניו היו ערבוב של רשף וטרוף עם עצב גדול וקולו הלך וגבר. אנשים החלו להתקהל, אנשי המזנון הציעו לו אוכל ללא הצלחה, חלק מהאנשים ניסו להבין אם המצב מסוכן ,הרוב נבוכים . והבחור בשלו בלתי ניתן להרגעה…ההפך, מתחמם. כן משטרה לא משטרה כל אחד שואל את עצמו… באחד השולחנות ישבה אישה , איך נאמר גדולת מימדים מצוידת בידיים גדולות , שדיים סופר שופעות, ואיך אומר אהוד בנאי "היה לה פה גדול אבל לב הרבה יותר", היא פנתה אליו, גרמה לו להתכופף לעברה אמרה לו כל מיני לחשושים שלא הצלחתי לשמוע את תוכנם, וליטפה את ראשו. לאט לאט, הבחור השתתק , עיניו נשארו עם העצב בלבד, ואז היא סימנה לו שיחבק אותה,והוא רכן אליה , מניח את ראשו ,נכנע, ממיס את הכעס על החזה של ביג מאמא, כמו ילד. דקות ארוכות הוא לא עזב את הנחמה. והיא מלטפת ולוחשת, מלטפת ולוחשת.
ואז חשבתי שבכל משטרה צריכים להחזיק איזה ביג מאמא מחבקת כזו…. יותר טוב מכל אזיקים. ו…שבעצם גם אני רציתי חיבוק מהמעיין האנושי שהיה באישה המדהימה הזו.
*
היי ובוקר טוב לכולם, רציתי לשתף אותכם בחוויה מדהימה שעברתי הלילה שנגעה ללבי! אני עובדת בam pm בדיזינגוף רק לילות אני כהרגלי כמו בכל משמרת יושבת בדלפק הקופה היום הסתכלתי דרך חלון הראווה וראיתי אישה זקנה חסרת ישע יושבת על כיסא עם גרביים רטובות ולידה עגלה אם כל מיני בקבוקים ושקיות.. ובאותו השנייה שאני הסתכלתי לפתע אני רואה בחור עם אופנוע עוצר בצד יורד מהאופנוע וניגש אלייה, הוא דיבר איתה ואני בדיוק יצאתי החוצה..הוא בא ושאל אותי אם אנחנו מוכרים גרביים ולצערי אנחנו לא מוכרים.. הבחור ניגש אליה שוב ושאל אותה אם היא רעבה והיא אמרה לו שכן הבחור חזר אליי לחנות ולקח מלא מאפים במבות ושתיה קלה,כשעשיתי לו את החשבון אמרתי לו אתה איש מקסים כל הכבוד לך הלוואי שירבו אנשים כמוך הוא אמר לי אל תדאגי יש עוד הרבה שעוזרים ! ואז הוא אמר לי שהוא התקשר למשרד הרווחה כמה פעמים בנוגע לאישה הזו והם לא עשו עם זה כלום עד היום אז כנראה שזה לא פעם ראשונה שהוא עזר לה… לאחר מכן הוא חימם לה את המאפים יצא החוצה ונתן לה.. ונסע.. אחרי כמה דקות הוא חזר ונתן לה גרביים..
*
תיעוד נהג מונית: " הגעתי לכתובת וצפרתי. אחרי המתנה ארוכה של כמה דקות אני צופר שוב . זו הנסיעה האחרונה של המשמרת שלי ורציתי כבר להסתלק, אבל במקום לעשות את זה החניתי את המכונית וניגשתי אל הדלת, דפקתי, "רק רגע", ענה קול שברירי ומבוגר. יכולתי לשמוע משהו נגרר על הרצפה.
לאחר הפסקה ארוכה, נפתחה הדלת. אישה קטנה בשנות ה90 שלה עמדה לפני. היא לבשה שמלה וחבשה כובע, מקובע לשערות ראשה בסיכה, כמו מישהי מסרט של שנת 1940. לצדה היתה מזוודה קטנה עטופה בניילון. הדירה נראתה כאילו אף אחד לא גר בה במשך שנים. כל הרהיטים היו מכוסים בסדינים. לא היו שעונים על הקירות, לא קישוטים או חפצים שימושיים על המזנון , בפינת חדר היה קרטון מלא בתמונות ובכלי זכוכית. "האם תוכל לשאת את מזוודתי אל המונית "? היא שאלה, לקחתי את המזוודה אל המונית ולאחר מכן חזרתי כדי לעזור לה ללכת. היא לקחה את היד שלי והלכנו באיטיות לעבר המדרכה. היא לא הפסיקה להודות לי על טוב ליבי. " "זה שום דבר", אמרתי לה .. "אני מנסה לטפל בנוסעים שלי כמו שהייתי רוצה שיתייחסו אל אימא שלי ." "אוי, אתה כזה ילד טוב", היא אמרה. כשהגענו אל מונית, היא נתנה לי כתובת, ואז שאלה: "האם אתה יכול לנהוג דרך מרכז העיר? " "זו לא הדרך הקצרה ביותר," עניתי , "אה, לא אכפת לי," היא אמרה "אני לא ממהרת. אני בדרך לבית האבות". הסתכלתי במראה האחורית. העיניים שלה הבריקו "אין לי משפחה,כולם עזבו," היא המשיכה בקול שקט .. "הרופא אומר שאין לי עוד הרבה זמן."הושטתי בשקט את היד אל המונה וכיביתי אותו. "באיזה מסלול את רוצה לנסוע?" שאלתי. במשך השעתיים הבאות שוטטנו בכל העיר. היא הראתה לי את הבניין בו עבדה פעם בצעירותה כנערת לובי במעלית. נסענו דרך השכונה בה היא ובעלה חיו כשהיו זוג צעיר היא ביקשה ממני לעמוד רגע מול מחסן רהיטים, שפעם היה אולם הנשפים שבו היא הלכה לרקוד. לפעמים היתה מבקשת ממני להאט מול בנין זה או אחר, והייתה יושבת בוהה אל תוך החשכה, בלי לומר דבר. אור ראשון של בוקר יום ראשון הבהיר את האופק והנוסעת שלי פתאום אמרה, "אני כבר עייפה". נסענו בדממה, עד שהגעתי אל הכתובת שהיא נתנה לי. היה זה בניין נמוך, כמו בית הבראה, עם שביל שהתפתל מתחת לעמודים. שני אחים בחלוק לבן יצאו מהבניין ברגע שעצרתי מול הכניסה והם שאלו אותה לשלומה, נראה היה שהם חיכו לה. פתחתי את תא המטען והוצאתי את מזוודתה. האישה כבר היתה ישובה בכסא גלגלים. "כמה אני חייבת לך?" היא שאלה, מחטטת בתוך תיק היד שלה. "כלום," אמרתי "צריך להתפרנס," היא ענתה. "זה בסדר, יש נוסעים נוספים," עניתי. כמעט בלי לחשוב התכופפתי לעברה וחיבקתי אותה, היא החזיקה אותי חזק. "נתת לגברת זקנה כמה רגעים של נחת," היא אמרה "תודה." לחצתי את ידה, ונכנסתי אל המונית. כשסגרתי את דלת המכונית אחרי, חשתי שאני סוגר את דלת החיים. לא לקחתי באותו יום אף נוסע, סתם נסעתי ללא מטרה ושוטטתי במחשבות. חשבתי לעצמי מה היה קורה אילולי החלטתי לגשת אל דלת ביתה, מה היה קורה אם היה מקבל את פניה נהג מונית עצבני, או כועס שהיה רוצה למהר ולסיים כבר את המשמרת שלו, כמה פעמים קרה שצפרתי פעם אחת על יד בית לקוח ונסעתי אחרי שלא יצא, הרגשתי שהיום זכיתי במשהו גדול. תמיד חשבתי שהאושר בחיים מגיע רק אם עוברים איזה אירוע גדול, אבל דווקא הרגע הקטן הזה היום, אותו רגע שהחלטתי לצאת מהמונית ולגשת אל דלת ביתה, היה הרגע שעשה אותי לאדם מאושר.
*
רונית שפי:
רגעים קטנים של תשומת לב בסופרמרקט (זירה קבועה לפתיחת לבבות…), כששאלתי את האיש של הירקות איך היתה החופשה שלו.
הקשבתי לו כשהוא ענה לי בהתרגשות, למרות שמיהרתי. זה לקח בסך הכל דקה נוספת מזמני.
המשכתי בדרכי, מצוידת בירקות ופירות, כשפתאום שמעתי אותו צועק לי מרחוק: "בואי, בואי!" הסתובבתי וראיתי שהוא בא לקראתי עם קופסא של נבטי חמניות, זהה לזו שכבר לקחתי. "קחי את אלה. הם יותר טריים." – הוא אמר והושיט לי אותם בחיוך.
*
סיפור על מעשה טוב שממחיש איך ממסד התאגידים מתפרק ועצמאות היא שם המשחק. חברה שלי עובדת כמזכירה בחברה לא גדולה, אי שם בארץ. היא סיפרה לי אתמול סיפור מקסים.
"עשיתי השבוע משהו טוב! משהו קטן, אבל ממש ממש טוב.
מאז שאני עובדת בחברה הייתה בעיה של ניקיון. עובדת הניקיון כל הזמן מתחלפת, עברו אצלנו אולי חמש עובדות ניקיון מאז שאני עובדת שם. פעם העובדת באה, פעם לא, פעם נקי, פעם לא.
לפני שבועיים הגיעה עובדת ניקיון חדשה. יסמין. אני אחראית על עובדות הניקיון, ותמיד מגיעה ראשונה בבוקר לפתוח את המשרד, אז אנחנו שותות ביחד את הקפה של הבוקר והתחלנו להכיר. יסמין בחורה עדינה ונחמדה, יפה מאוד, בת 24. היא סיפרה לי שהתחתנה בגיל צעיר מאוד עם מישהו שהכה אותה, ואחרי כמה חודשים פשוט ברחה מהבית שלו בטרמפים חזרה למשפחה שלה.
אחרי שבועיים שבהם היא עבדה מעולה, והכול היה טוב, פתאום היא לא הגיעה. זה היה מוזר, כי לפני זה היא עדכנה אותי טלפונית מראש על כל איחור קטן. יומיים אחר כך היא צלצלה והתנצלה, הסבירה שהקבלן פיטר אותה.
הרמתי אליו טלפון ופשוט נכנסתי בו. ממש צעקתי עליו. "אתה יודע שכבר כמה חודשים אנחנו לא מוצאים אף אחת, וכשיש מישהי טובה שאתה יודע שאנחנו מרוצים ממנה, אתה הולך ומפטר אותה? למה?! אתה חייב להחזיר אותה לעבודה, אנחנו רוצים אותה!"
יסמין קיבלה בחזרה את העבודה, אבל שבוע אחר כך היא באה לעבודה בפנים נפולות.
"עידית, אולי את יכולה לעזור לי? הקבלן לא שילם לי." דיברתי איתו מיד בטלפון ובהסכמתה של יסמין הוא שלח את אישור ההעברה אלי לאי-מייל. כשנתתי לה אותו ראיתי: על 18 יום שעבדה אצלנו קיבלה 1300 ₪. אנחנו משלמים לקבלן 40 ₪ לשעה והיא קיבלה ממנו פחות מ-20 ₪ לשעה! ובתוך זה הוא גם הכניס את דמי הנסיעה שמגיעים לה. הייתי ממש מזועזעת.
נכנסתי לבוס שלי וסיפרתי לו את הסיפור, אפילו שאני בעצמי עוד די חדשה בחברה. שאלתי אם הוא יסכים להעסיק את יסמין ישירות. הוא אמר שבשמחה, והציע שתגיע אליו לראיון למחרת.
למחרת בבוקר יסמין הגיעה לעבודה וסיפרתי לה. היא הייתה כל כך נבוכה, פחדה אפילו להיכנס לבד לראיון אצל עודד, וביקשה ממני לבוא איתה לחדר שלו. הוא שאל אותה אם היא רוצה לעבוד אצלנו והיא אמרה שכן. הוא שאל את יסמין כמה היא רוצה לקבל לשעה. התשובה שלה שיתקה אותי – היא שאלה בלחש בחזרה, "כמה אתה רוצה לתת?".
עודד הציע לה 30 ₪ לשעה + נסיעות, ואמר שיסדר לה ימי עבודה גם בשני בתים פרטיים.
זה עשה אותי מאושרת כל השבוע"
תיעוד רגעים של הכרה בקיומו של עולם טוב יותר שכתבתי ב 2012
משתפת בחוויה שהזכירה לי כמה רבים הם האנשים שתורמים לרגעי חסד כדי שהעולם שלנו יהיה טוב יותר.
רבע לשש בבוקר, אור ראשון. מרחב עירוני בנוי צפוף בגבעתיים, אני יוצאת לריצת בוקר, רגע לפני שעשן המכוניות יזהם את מעט האוויר שיש כאן,שקצת היטהר משך הלילה…
עוצרת לכמה תרגילי גמישות במעגל מרוצף בגן ציבורי קטננטן בין הבתים הצפופים
איש מגיע עם שקיות בידיו ומתחיל לפזר אוכל לחתולי הרחוב כבר 10 שנים שהוא מגיע לכאן (גר באחד הבניינים במורד הרחוב) , בוקר בוקר,יום יום, מרגיל את החתולים לקבל אוכל בשעות קבועות כדי שהוטרינר העירוני יוכל לעקר אותם ולטפל בהם. מפזר סביב חתיכות חתיכות של סנדוויצים- שאריות שאסף במקום עבודתו , בונזו מיוחד לחתולים וקופסאות שימורים עם בשר טחון אף אחד לא משלם לו על זה. כך, 10 שנים אוהב חיות הוא מסביר…
אפילו שלדעתי חיות צריכות לחיות חופשי בטבע ולא כלואות בתוך מרחב עירוני בתוך או מחוץ לבתים , לא נשלטות ע"י בני אנוש, שמחתי לגלות אדם שתורם את חלקו לעולם טוב יותר, בדרכו שלו, בקטנה,
כי טיפה עוד טיפה עוד טיפה תהיינה לים..
מודה על ההזדמנות לראות ולחוות את רגעי החסד הקטנים האלו שמעלים על פניי חיוך של תקווה לעתיד טוב יותר
*
לאחרונה יוצא לי לשבת לא מעט בבתי קפה , כאן ושם, מתבוננת ולומדת אודות מערכות יחסים
בית קפה "לחמים" בת"א: כל העובדים לובשים חולצות כשעליהן תדפיס המילים : אהבת אמת מדובר בנוהל שמתקיים כבר 3 שנים, לא טרנד חדש . בעל הבית מסביר שזה חלק מתהליך שהעסק עשה להתמקד במהות שלשמו הוא קיים . אהבתי.
בית קפה/חנות וידאו צפריר במודיעין:
אני עוברת ברחבה הציבורית ליד החנות ומבעד לזגוגית מחייך אליי בחור צעיר, יוצא החוצה ומגיש לי שקית עם לימונים. קחי, הוא אומר, שיהיה לך יום טוב. וואלה, ככה, סתם ,הוא קיבל ארגז לימונים ולא זקוק לכל כך הרבה לימונים אז הוא החליט לתת לי. בדיוק מה שהייתי זקוקה לו. ויטמין c כדי להתחזק ולא להידבק מהשפעת שילדיי חולים בה. איזה כייף זה לחיות בעולם כזה שבו את מקבלת בדיוק את מה שאת צריכה אפילו בלי לבקש ועם חיוך
בעלת העסק מנהלת שיח עם האחראי על משגיחי הכשרות בנוגע למעשה שלדעתה שגוי: שכנה בעלת עסק אוכל מוכן שממוקם בסמוך לבית הקפה שלה, קיבלה מכה קשה עקב פרסום של משגיח כשרות שביטל את ההכשר שלה. למה? היא לא מבינה? למה להרוס לאשה את החיים? בעלה נכה, כל יום היא עוזרת לו לסחוב ארגזים שמביא מהשוק הסיטונאי כדי לחסוך עוד כמה שקלים. בני הזוג אנשים מבוגרים שעובדים קשה וביושר למחייתם, למה להרוס להם את הפרנסה רק בגלל ארגז אגסים שבמקום שהובא מהשוק ישר למסעדה , עבר בתחנת ביניים בבית הפרטי של הזוג שלא אושר ככשר ע"י המשגיח (למרות שהם דתיים למהדרין, ילדיהם בחינוך של בדץ וכאלו). הכל כסף, איזו בושה. בעלת החנות הזו תומכת באישה-בבני הזוג, מדברת עם הנוגעים בדבר כדי לוודא שהמעשה הלא צודק יתוקן. למה זה יפה בעיני? כי מרגש אותי לראות יותר ויותר אנשים שאכפת להם אחד מהשני, שאכפת להם מעוולות ושואפים לצדק, יותר ויותר אנשים מתייחסים לאדם כאדם רואים את האנושיות שבו . הממסד הדתי נחשף במעשי סיאוב ושחיטות. תיקון עולם לא אפשרי באמת, אבל בריאת עולם חדש כן. כאן ועכשיו- זה זה.
*
אהבת חינם של יהודים.
שלשום, יום חמישי, היינו אמורים לחגוג לבני שהם בן השלוש יום הולדת יחד עם טקס החלאקה המסורתי. תכננו מסיבה גדולה בבית, במרכז שפירא, בדרום הארץ וכל בני המשפחה והחברים תכננו לחגוג איתנו. כמובן שהזמנו קייטרינג, ציוד, המון המון סידורים לטקס וכבר אפיתי יחד עם הבן שלי את העוגה המיוחדת שלו. אלא שאז, הערבים בעזה החליטו לחגוג בעצמם ולהרוס לנו את התוכניות. התחלנו לקבל טלפונים של ביטולים, לא ידענו מה לעשות כי לא רצינו לבטל ולאכזב את שהם שכבר חיכה וציפה לחגיגה, אבל לא היה מוצא. אלא שאז חשבנו שאולי נברח קצת למרכז, נחפש מסעדה טובה ונגיד למי שיכול שיגיע לשם ונחגוג שם. התקשרתי למסעדת "קפית" בקניון גנים בפתח תקווה, ענה לי אדם מדהים בשם שמעון, ביקשתי להזמין שולחן ל20 איש בדחיפות לאתמול בערב. נשאלתי למה הדחיפות וסיפרתי שיש לבן שלי יום הולדת ואנחנו חייבים לחגוג לו למרות המלחמה בבית אז אנחנו מחפשים מסעדה במרכז. התחלנו לדבר על פרטים מדוייקים והיינו בשלבי סגירה. באותה שיחה דיברתי עם עוד מישהו מהמסעדה ואז שמעון ביקש לשוחח איתי שוב. פתאום הוא אומר לי: "בן כמה הילד?" עניתי: "שלוש", ואז הוא אומר לי: "תקשיבי, דיברתי עם השותף שלי דודו ואנחנו רוצים להזמין את כולכם לחגוג יום הולדת הכי שמחה שיש לבן שלך על חשבון המסעדה". אמרתי לו שאני בשוק ולא ידעתי איך להגיב ופשוט התחלתי לבכות לו בטלפון. הוא הוסיף ואמר: "אתם סופגים שם בשביל כולנו, יש לכם מספיק הוצאה כדי להגיע אלינו ואנחנו רוצים לפנק אתכם ולחגוג לכם יום הולדת כמו שצריך". אין לנו מילים להודות על המחווה הכנה, המרגשת, הכל כך ישראלית. מיותר לציין שפינקו אותנו בשפע וכל טוב, קיבלו אותנו והתייחסו אלינו כמו מלכים ושהם המתוק היה מאושר עד הגג. לא יכולנו לבקש יום הולדת יותר שמחה ומיוחדת מזו. כאן המקום להודות לדודו ושמעון המדהימים שאפילו לא הסכימו לגלות לנו מי מאנשי הצוות הם בעלי המסעדה. אז שוב תודה לכם ולצוות המקסים ושנדע להחזיר לכם ולכל עם ישראל רק בשמחות. בהערכה רבה מכל הלב, משפחת שפריר, אהד, צופיה ושהם.
קרי דרייק היה בדרך לראות את אימו לפני מותה, כשגילה שהטיסה הראשונה מבין שתיים מתעכבת. הוא הבין שיפספס את טיסת הקישור והחל לבכות כשהבין שלא יזכה להיפרד מאמו.
בצעד לא שגרתי לצוות אוויר הדיילות של הטיסה יידעו את הטייס, שיצר קשר ברדיו עם שדה התעופה עוד לפני שנחתו וביקש שהטיסה היוצאת תמתין מעט עבור הנוסע. קרי דרייק לא האמין למשמע אוזניו כשהגיע בריצה היסטרית לשער העלייה למטוס, ודיילת הקרקע אמרה: "מר דרייק, חיכינו לך".
רגע של אנושיות, היכולת שלנו לראות את האדם העומד לפנינו ולא רק את הלקוח או המוכר, עושה את כל ההבדל. כן ירבו.
יהוה הוא האלוהים שברא את עולמנו (ליבת אדמה שברא את עולם החומר) , אך סיים תפקידו כשליט העידן הישן בסוף 2012. הוא "אחד" ובה בעת – רבים. הכיצד? "הוא" זה אנחנו,הוא ניזון מההתפתחות שלנו. אנחנו מעבדת הניסויים האנושית כאן בכדה"א מייצרים תוצרים גשמיים ומעבירים את המסקנות ליהוה. כולנו מחוברים לאותה רשת אנרגטית אחת, ובכל זאת, מיהו זה אותו יהוה שמדבר אלינו גם בלשון רבים? "נעשה", "בצלמנו"… בעת בניית אוהל המשכן הוא אומר: "ושכנתי בתוכם, כלומר- לא בתוכו- באוהל מועד, אלא בתוך נשמות האנשים שיצרו אותו.
יהוה. זה השם שלו. אז למה קראנו לו "השם "? אולי כדי שכל אחד מאיתנו יוכל להטמיע בהווייתו את שמו שלו? יהוה לא מבקש שנראה ממנו ונהיה חרדים וקנאים לשמו. שמו של האלוהים החדש – אלינוס
הבנה חשובה להפנים: כל אחד הוא בורא העולם של עצמו בעצמו
neo=one=אני=אחד > כמו שניאו גיבור המטריקס הוא האחד שנועד להציל את העולם, כך נדרשת הבנה שכל אחד מאיתנו הוא הגיבור בסרט של עצמו. (אגב יהוה בסרט הוא האדריכל…)
יהוה – הוויה – התהוות
יהוה הוא האחראי על התהוות התודעה בחומר: ההגשמה של הבנות הרח לתוצר גשמי
לכן, לחיות במישור יהוה משמע לחיות בהווה,להיות נוכח בהוויה בזמן התהוותה : ברגע הזה.
יהוה איננו חפץ בתפילות,בקשות תחנונים וטקסי פולחן- אלו יוצרים תלות ולא מעודדים התפתחות עצמאית. יהוה ניזון מההתפתחות שלנו, מהעשייה, ממימוש הייעוד שלנו, מייצור מסקנות מתוצאות ההתנסויות שלנו בחומר.
יהוה (ליבת אדמה) סיים את תפקידו כשליט עידן האדמה והמים בסוף 2012. שום דבר לא יקרה אם לא נברא אותו אנחנו בתודעתנו. הוא עדיין "נוכח בסביבה " כל עוד יש מי שמייצרים אליו דרישה אנרגטית, לתקופת חפיפה של איזה 200-300 שנה, אבל כבר לא בתפקיד השליט. השרביט עברה לאלינוס( ליבת אש) . עכשיו נפתח לנו קוד הבריאה להבין שכל אחד מאיתנו הוא חלק תודעתי בורא, נפרד מאותו "אלוהים" ובה בעת-מזין אותו וניזון דרכו
יהוה הוא ליבה – שדה אנרגיה מפותח . כל אחד מאיתנו הוא גם ליבה . נוצרנו ע"י אותו מקור. הוא אמנם ליבה הרבה הרבה יותר מפותחת וגדולה מאיתנו, אבל גם הוא ליבה שיש לו מטרה -להתפתח. אנחנו ה"פועלים השחורים" שעובדים קשה כדי להביא לו את תוצאות הניסוי . מהות ההתנסות האנושית בעידן יהוה היתה באדמה(חומר) ומים (רגש). על מנת ללמוד את האש והאוויר ירדו נשמות בני העם היהודי שחתמו ללמד אותו את האש והאוויר, הבעיה שעד לא מזמן חיינו בסטייה מהתסריט שלנו ולא מימשנו את הייעוד שלשמו בחרנו ונבחרנו להיות כאן.
אסביר מהתחלה:
התמנון שולח את זרועותיו לחפש עבורו מזון כדי שיוכל לגדול . כך גם יהוה עשה. הוא ניזון מאיתנו. הוא גדל מהגדילה שלנו. הוא התפתח מההתפתחות שלנו. זרועות התמנון נוצרו ע"י מי שיצר גם את התמנון עצמו וגם אותנו – ע"י המקור. אנחנו -בני האנוש בעולם הזה,אנחנו חלק מהזרוע שנקראת זרוע התמנון של יהוה. התמנון חי במים ויש לו יכולת מיוחדת- לשחרר עצמו גם ממצבים שבהם מדחיקים אותו פנימה , לכן מומלץ ללמוד להבין איך להתמודד איתו בתבונה ולא להדחיק. יסוד המים הוא עולם הרגש. יהוה אמנם ליבת אדמה , אבל לאדמה תמיד נלווים המים, ואם מדחיקים את הרגשות בפנים- זה לא עוזר. התמנון ישחרר עצמו מהר מאד מהסגירות.
מערכת השליחה הורידה אותנו עם תסריט חיים שחתמנו עליו עם תודעת העל כדי לספק "מזון" להתפתחותו של יהוה. הוא מקבל רשימה של נשמות שמתנדבות לרדת לכאן והוא אחראי לשבץ אותם ע"פ התסריט ולהתאים את כל חלקי הפאזל זה לזה כך שהכל יהיה בתואם מושלם, כל בורג הכי קטן חייב להיות במקומו המדוייק כדי שהמכונה תעבוד.יהוה ידע מאיזה מישורים הגענו ובהתאם תמך במימוש הארצי – חיבר בנינו ובין המערכת האנרגטית שמממנת את מימוש הייעוד הזה בחומר. זהו תפקידו של יהוה: הוא יצר את האדם מהאדמה, הוא היה אחראי על עולם החומר ותפקידו להביא תוצאות חומריות שיגשימו את ההבנות התיאורטיות שנשלחנו לבדוק בניסוי במעבדת החיים כאן בכדה"א. לצורך המימוש בחומר עומד לרשותו מאגר מידע ענק בספריות . הספרייה לא שלו, הוא לא יצר את המידע אלא זה מידע שנאסף מכולנו, מכל חלקי התודעה הבוראת ונשמר במחשב הראשי של הבריאה, שזו תודעת העל. הספריות לא של יהוה והוא לא שולט בהם, אבל המידע נגיש לו להשתמש בו כדי להתאים לכל אחד מאיתנו את הייעוד באופן שיסתכרן בתואם מושלם עם הכל . זה נשמע כאילו יהוה שולט בנו אבל זה לא נכון.זה מה שהדת מנסה ליצור-יראה מהשם, אבל אין לנו מה לפחד ממנו כי הוא ואנחנו זה אחד. אנחנו חלק מזרוע התמנון של יהוה ואנחנו מזינים אותו, לא להיפך. הדתות שגרמו לאנשים לעשות הפרדה בין אלוהים ובנינו, (בשביל זה שמים היהודים כיפה, להפריד) עצרו את ההתפתחות ולא קידמו אותה. כי אנשים דתיים שעושים בדיוק את מה שכתוב להם בהלכה בלי להפעיל שום שיקול דעת עצמאי, אינם יוצרים ידע חדש, אינם מקדמים שום התפתחות וזה לא טוב לא להם לא ליהוה ולא לבריאה כולה. אנחנו יכולים לתקשר ישירות עם חלקי תודעה במישורים הגבוהים ולקבל מידע מהספריות שלנו. זה מה שקורה בלילה, כשאנחנו ישנים-הנשמה שלנו יוצאת לשוטט בספריות ומחפשת לנו תשובות לשאלות ששאנחנו שואלים,כדי שנוכל להתפתח וללמוד , שנוכל להביא תוצאות מהניסויים שלנו כאן
"אני נעתי ממקומי כבר לפני שנתיים. בתור מי שהיה מושל כל הארץ. לחלק מכם כל כך קשה לקבל את העובדה שאלוהויות נעות הלאה עם התפקידים המתרחבים שלהן, כמו שאתם נעים מתפקיד לתפקיד, כפי שעושים שרים, ראשי ממשלות ונשיאים…
אני כאן כדי לנפץ חומות, מפני שהגיע הזמן שתתרככו, ותבינו שהמהלכים החדשים בעולם זקוקים לכם יותר מתמיד ואתם לצערי עסוקים במגננה. עליכם לזהות את הדרך החדשה, כי דברים השתנו ואתם אינכם בסכנה קיומית- לא עוד.
הסכנה היא שלא תדעו לזהות את חלון ההזדמנויות, לשלב ידיים ולדרוש שמנהיגכם ישבו עד אשר יצא עשן לבן. זכרו את דברי: עד אשר יצא עשן לבן.
ילדה שמבינה מי ומה הוא אלוהים: אין לו ידיים ורגליים. הוא רק בשמיים. אמה מתעקשת : "אבל את אוהבת את אלוהים, כי הוא הוציא את בני ישראל ממצריים" . לא, עונה הילדה. אני לא אוהבת אותו כי הוא ממציא את כל החוקים בחגים וזה לא פייר. הוא לא יותר גדול מכולם. כולנו באותו גובה" – להעמקת ההסבר: עתיד החגים – התחלת הסוף , הילד יודע מה הוא אומר
מבוא למלחמת האינטליגנציות – סיפורו של האור
בסרטון הזה תוכלו להבין שיהוה הוא ליבה. גם אנחנו, בני האנוש,ליבות, כל אחד מהמישור שממנו הגיע. יהוה הוא ליבת אדמה גדולה ומפותחת בהרבה מאיתנו, אבל "רק" ליבה. למרות שסיים את תפקידו כשליט העידן,מעמדו די רב בבריאה. הוא קיבל "קידום" והתחיל לברוא את הבריאה הבאה: הבריאה ה 13.(ייקח עוד 14 מיליארד שנה, אל תחכו…)
יהוה מחוייב היה לתת לנו חופש בחירה , זו הברית שחתמנו עליה בבחירתנו לרדת לרובד הבחירה החופשית בזרוע התמנון של יהוה. אם היינו עושים את כל מה שהוא היה מכתיב לנו , הוא לא היה לומד דברים חדשים . אף אחד לא מתפתח כשהוא עושה מה רק מה שהוא מכיר ורוצה לחוות באזור הנוחות. ההתפתחות מתהווה כשאתה נדרש להתמודד עם דברים חדשים שאינך מכיר ולהתנסות ביצירה של משהו חדש. לחיות בגן עדן זה סבבה ורגוע אבל בגן עדן אין התפתחות . ואנחנו חיים כאן כדי להתפתח בעצמנו ולפתח את יהוה והבריאה כולה. אפשרויות הבחירה החופשית שלנו יוצרות את האישיות שלנו. הבחירה של התסריט נעשתה עוד טרם ירדה הנשמה שלנו לעולם. אנחנו כאן כדי להבין למה ולממש את הבחירה שכבר בחרנו בה מרצון חופשי ובהתנדבות אגב. חופש הבחירה שלנו בעולם החומר הארצי הוא לגבי הדרך שבה נבחר לממש את הייעוד, לא הייעוד עצמו. התסריט כבר חתום. צפוי מראש, אבל הרשות נתונה…
***
ה"קוסמים" שנשלחו אלינו (משה, בודהה, ישו וכו"…) רצו לתת לנו את ההבנה שאנחנו חלק משלם שהוא יהוה,הם נשלחו כדי ללמד אותנו על האור ואנחנו בחרנו לעצום עינייניו ולאפשר לחושך לשבש אותנו.כי בני האנוש אז פחדו לראות האור הזה. הם היו עסוקים בחומר-בעגל הזהב ובעבודת אלילים. עברו הרבה דורות עד שרק היום מתחילה להתהוות מסה קריטית מספיקה כדי לגרום לשינוי התודעתי הזה לקרות . יהוה לא רוצה שנשתחוה אליו ונתפלל אליו שיושיע אותנו. הוא רוצה שניקח אחריות אישית מלאה ונבין שאנחנו בוראים את המציאות של עצמנו ובכך מקדמים התפתחות אצלנו ואצלו. יהוה לא יכול לשלוט בבחירות שלנו ולכן אם יש דתיים שבוחרים להתפלל אליו ולראות בו מלך, הוא אינו יכול לעשות דבר כדי למנוע מהם את זה. הוא לא מתערב בחופש הבחירה שלנו. מה שכן הוא יכול לעשות זה לקדם את מערכות ה סיאובכך שיותר ויותר אנשים יתעוררו לבחור אחרת: רבנים יתגלו עכשיו כמושחטים-הם נבחרו לייעוד הזה-לעורר סיאוב בעם כדי שאנשים יפסיקו מבחירה חופשית להתנהל מתוך פחד ממנו. התפילה מונעת יישום. היא מעודדת פסיביות ויהוה לא מעוניין בה. הוא לא מקבל אותה יותר וכך נוצר עכשיו חוסר אנרגטי
תמונה מהסרט של מונטי פייטון: ישו עומד מול המון אדם ואומר להם you are god ואז, במקום שיבינו את דבריו כלשונם: שהם האלוהים, הם בחרו לראות רק בו אלוהים האנשים החזירו לו את הקיראה כהד: you are god . לא הבינו בקיצור. האנושות אז היתה עמוק בהתנסות בחומר. העדיפו להתפלל לפסלו של ישו הצלוב ולראות בו אלוהים במקום להבין שהם עצמם האלוהים. זו הסטייה שהדתות יצרו.
למה יהוה איפשר למצב שנוצר עד עכשיו להיווצר? משום שגם הוא היה צריך ללמוד מהתנסות ולעבור לשלב הבא. הוא גם לא ידע הכל מראש. הוא יצר את העולם מתוך הבנות תיאורטיות אבל לא ידע את תוצאות הניסוי הגשמי מראש. העולם שלנו נברא כדי ללמוד מניסוי והתנסות באדמה,לשם כך נוצר האדם מן האדמה.
סרט חשוב ביותר שמתעד משפט שעורכים יהודים באושוויץ לאלוהים: רגע לפני הסלקציה להשמדה: האם הוא אשם בשואה . הסרט מעלה שאלות מאתגרות כמו: אולי לפני שאנחנו מאשימים את אלוהים שהפר את ההבטחה, נסתכל על עצמנו ונבין איפה האחריות שלנו לכל זה? אולי זה אנחנו שלא מילאנו את חלקנו בברית? האם אלוהים הוא כל יכול או שהוא זקוק לנו כדי להיות מושלם? אולי זו הסיבה שיצר אותנו? אולי כל הקטסטרופה הזו היא חלק מתוכנית גדולה יותר כדי לזכך את העם היהודי לקראת משהו טוב יותר: עלייה בשלב – הכנה לקראת בוא המשיח ועלייה לארץ ישראל? אולי אנחנו לא בובות על חוט אלא זו בחירה חופשית שבחרנו בה ונבחרנו לה? הרי אלוהים התחייב שיש לנו בחירה חופשית… אולי אלוהים מחזיק בסכין כמנתח ולא כרוצח? אולי כדי להציל את העם היהודי הוא היה חייב לכרות את האיבר החולה ולהקריב חלק מהעם? ואת מי מקריבים? את החלקים הכי טובים. אלוהים הרי לא מתייחס אלינו באופן אישי אלא כעם,אומה. ואולי הסבל שלנו הוא זכות שבחרנו בה ואנחנו ברי מזל להיות שותפים לזיכוך העם היהודי דרך כאבנו? הרי כבר השמיד אותנו בעבר במבול ואח"כ בחורבן הבית הראשון. נבוכדנצר היה רק השליח, כמו היטלר שמממש את תפקידו כחלק מהתוכנית הגבוהה. בטוח יש סיבה…אנחנו לא יכולים לדעת איזה טוב יצמח מזה…
