מתנה לפסח – מהות במקום עוד חפץ לקישוט

פסח. התחלתם לנקות את הבית? את הגוף(הבית של הנשמה)? את התודעה? איך נפטרים מאמונות ומחשבות שמונעות מכם לראות בבהירות דרככם למימוש ייעודכם? יש כתמים שאי אפשר להסיר, נכון? וכמה מאתגרת ההתמודדות עם תהליך הניקוי והשינוי הזה … אנחנו משקיעים המון אנרגיה בלהוציא את הישן, ואז, אז מגיע החלק הכייפי של להתחדש במשהו חדש. עבדתם קשה לשחרר ועבור זה מגיעה לכם מתנה

מה השתנה פסח הזה ? אל תבזבזו אנרגיה על לקנות אגרטל לדודה חיה. השקיעו בעצמכם: באהבתכם ובאהוביכם מתנה שהיא מהות ומשמעות במקום עוד חפץ לקישוט.  תנו לעצמכם לקבל מתנה שתוכלו גם לתת לאחרים , כי אתם כבר יודעים, שערך ההבנה שלכם את עצמכם קיומי ושימושי יותר מכל חומר שתקנו. לא עוד חומר מתכלה אלא מהות שעוזרת בהתמודדות, שיוצרת משמעות, כלי לדעת את עצמך,להבין את תכלית קיומך. ערכת הנני מתנה

רשימת מתנות שאינן גשמיות למי שמבין שערך האוויר (ההבנה) גבוה מערך האדמה(חפצים פיזיים)

*

פסח הזה אתם כבר חופשיים. שום דבר לא כובל אתכם חוץ מתודעתכם. מה דעתכם?

בסוף 2012 נמחקו ספריות הידע שתיעדו את התנסויות האדמה והמים, אין לכם יותר קארמות ותיקונים . פרעה כבר שיחרר, ואתם? עדיין במצריים? סיפורי "והגדת לבנך" כבר לא רלוונטיים. עכשיו הזמן שלנו המבוגרים לשאול את הקושיות, להקשיב לסיפור חדש שה ילדעים ממציאים.

כדי לעשות זאת עלינו קודם כל לצאת מהסיפור הישן, להבין שהוא לא משרת אותנו יותר, להבין שבכוחנו לצאת ממצריים בכוח הרצון – האש ובכוח התודעה- האוויר : הכל אצלנו בראש, מתחיל ונגמר במילה אחת – בחירה. למעשה , כבר בחרתם עוד לפני שירדה נשמתכם לגוף הפיזי. אתם כאן כדי להבין למה וכדי לממש את מה שכבר בחרתם.

בתוך כל אחד מאיתנו יש את הילד פנימי– הוא שמחבר לנשמה. הוא הבמאי שחתם על התסריט שהנשמה שלנו חתמה והתחייבה לממש. הקשיבו לו.
אני כאן, עבור מי שבחר לצאת מהמייצרים של עצמו בעצמו , עבור מי שבחר חופש : לצאת מעבדות לחירות  בחירות – בחירה בחֵרוּת

פסח- אל תתנו לשאלות לפסוח עליכם. העמיקו ודייקו את השאלות והקושיות הקשות: מה לשאול? איך? מתי? את מי? ובעיקר: למה?

קבלו השראה : האקאתון השאלות הגדולות בחינוך

בעידן הישן ההורים היו מצווים על "והיגדת לבנך" והילדים היו אמורים לשמוע ולשאול. בעידן החדש הכל הפוך: הילדעים  נולדים יודעים את הסיפור החדש ועלינו כמבוגרים להקשיב להם, להתחבר לילד הפנימי שלנו ולשאול את הקושיות : למה?
בעידן הישן שיננו טכסט על יציאה מעבדות לחירות.
בעידן החדש אנחנו חיים אותו.
בעידן הישן היינו עסוקים עם האוכל הגשמי (אדמה)- הסדר- הארוחה ומערכות הרגש-היחסים המשפחתיות שסביב (מים) . בעידן החדש כבר לא מספיק לנו לספק את צרכי הגוף והנפש. הנשמה שלנו מבקשת לדייק את ההבנה (אוויר) לגבי תכלית קיומנו- מה הייעוד שלנו, לשם מה אנחנו כאן? מה באנו לעשות? מה יש לנו לתת לעולם? בשביל מה אני קם בבוקר? מה אני רוצה? (אש)
בעידן הישן כבלנו עצמנו למסגרות חשיבה כאילו איזה פרעה שולט בנו. בעידן החדש אנחנו מבינים שזה רק אנחנו שולטים בבחירות שלנו. הסיפור שתבחרו לספר לעצמכם , הסרט שעובר לכם בראש- זה מה שתראו על המסך בבמת המשחק של חייכם.

פסח הזה אנחנו כבר מבינים ששום נס לא יקרה משמיים עד שלא ניצור-נייצר אותו אנחנו בעצמנו, מתוך עוצמתנו, עצמאותנו. מעבר מתלות לעצמאות זה שם המשחק בעידן החדש.  אם לבחירה שלכם לא היתה שום משמעות – לא הייתם חיים כאן בתקופה המיוחדת הזו של אחרית הימים. זה כאן ועכשיו! יכול להבחין באור הגאולה רק מי שבוחר לראות אותה. מי שהחושך עדיין מסמא את עיניו בעזרת חיי רווחה או מערכת אמונות ישנות שפג תוקפן, מוזמן להתעורר ולצאת ממצריים. השער פתוח. פרעה נתן אישור…
שום דבר לא מגביל אתכם חוץ מכם עצמכם – מתודעתכם

הגאולה שייחלנו לה דורות על גבי דורות – כבר כאן. ההבדל בין הסיפור ההלכתי למציאות היום הוא שאין לנו משה שיוביל אחריו עם שלם אלא התהליך הוא אישי- כל אחד נדרש לקחת 100% אחריות על היציאה הפרטית שלו מהמייצרים של עצמו.

היסטוריית היציאה שלי ממצריים: תיעוד מ 2012 עד 2014. מאז אין לי סיבה מספיק טובה להתייחס כי זה כבר לא בתודעה שלי…

פסח 2012 הבנו שזה רק אנחנו שכובלים עצמנו לעבדות מצריים אבל עוד לא היה לנו האומץ לצאת אל הלא נודע, להיפרד מהחומר שצברנו-סיר הבשר ומערכות הרגש שנלוות אליו- ממערכות היחסים הישנות של המשפחה המורחבת/הדודות/המסורת/התרבות הדתית. המשכנו לקיים את טכס ליל הסדר כהילכתו כי כוח המסורת רבת השנים היתה חזקה יותר מאי הוודאות שלנו, אבל בתוך תוכנו ידענו שזה נגמר. חשנו את השינוי אבל טרם הגענו לראות את הארץ המובטחת, כמו משה- שלא זכה אפילו לאיזכור אחד בהגדה.

פסח 2013 הבנו איך להשתמש באש (כוח הרצון) ובאוויר (התודעה) כדי להניע את עצמנו בעצמנו לדרך חדשה, אבל איך? עדיין לא היו לנו תשובות , כי לא דייקנו את השאלות הנכונות. ויתרנו על הסדר הישן ונשאבנו לכאוס

פסח 2014 אנחנו כבר בשלים לקרוא את טכסט התסריט האישי שחתמנו עליו

מוזמנים לקרוא ולהבין   מה נשתנה – יציאת מצריים – אתר שינוי תודעתי 

מה נשתנה-יציאת מצריים

מהותו של חג פסח היא יציאה מעבדות לחומר לחירות מחשבתית . חוגג את יום החג הזה רק מי שוויתר על החירות שלו לבחור בעצמו את הבחירות שלו בכל יום, בכל מרחב וזמן,עם כל נשימה, כל פעולה,כל מחשבה . חוגג את היום הזה מי שחי בתודעת עבד משך כל שאר השנה ושוכח שיש לו חופש בחירה. המהות האמיתית של החירות היא לחגוג את המעבר מתלות לעצמאות  מחשבתית כלכלית וחברתית בכל רגע בחיינו

מי שמאחל לך חג שמח, משמע שאינו מממש את ה  שמחה וקלילות  בתסריט משחק חייו היוםיומי .

סדר / אי סדר

כבר אין טעם לחגוג שום ליל סדר כי הכאוס שאנחנו חיים בו מבהיר לנו סדר תודעתי חדש: היחידים שיכולים לשחרר אותנו מהמיצרים של עצמנו זה אנחנו. אנחנו גם העבדים וגם הפרעה. איך? כי שניהם נמצאים אצלנו בראש, בבחירה התודעתית שלנו.

מצריים

מה שהצר את בני ישראל במצריים לא היה פרעה אלא כלא תודעתי   שבני ישראל סגרו עצמם בפני הידע העתיק שנשלחו ללמוד במצריים מהתרבות העתיקה שפותחה שם ע"י אטלנטיס  שהקימו את הפרמידות . במקום לקבל השראה מהאש והאוויר של המידע האטלנטי, עם ישראל סגר את עצמו במסגרות חשיבה דתיות, חברתיות,כלכליות ומאפשר לאנשי שלטון לשלוט בבחירות שלו במקום לקחת אחריות אישית ולצאת לחירות עצמאית. לא רוצים שישלטו בכם? תלמדו לשלוט באנרגיה שלכם

 ניקיון

התחלתם לנקות את הבית לפסח? ומה עם הגוף שהוא הבית של הנשמה? והמחשבות?גם אותן אתם דואגים לנקות מתפיסות שבי ואמונות שעומדות בדרככם?

הגאולה שייחלנו לה דורות על גבי דורות – כבר כאן. ההבדל בין הסיפור המקראי למציאות היום הוא שאין לנו מנהיג כמשה שיוביל אחריו עם שלם אלא התהליך הוא אישי- כל אחד נדרש לקחת 100% אחריות על היציאה הפרטית שלו מהמייצרים של עצמו.

Oren Amir

– ברוך השם.
– לא, לא הבנת.. שאלתי מה שלומך ?
– ברוך השם, ברוך השם.
– אז אם כך, מאחר והוא דואג לשלומך ואתם בכאלו יחסים קרובים, 
מה שלומו ?
– של מי ??
– של השם.
– אההה…מאין לי לדעת. מה, אני משה ?

האם באמת יצאנו ממצרי(ם) ?

תודעתית, לא ממש.
אבל בדרך.

אין לי חיבה לאלימות המקראית. לא עושה לי את זה.
וגם לא מבין מה לשדה אנרגטי מפותח כשל אלוהים, לרדוף עצבני אחרי
דמויות לבושות חצאיות וסנדלים.

בעיניי,
כל אותם עמים שבאו 'לכלותנו', הם בעצם ייצוגי קולות פנימיים בתוכנו.
וגם המצרים לא יוצאי דופן.

מצרי – מצר על עצמי, מקטין, צר בתפיסתי את כוח בריאתי.
יבוסי – מביס עצמי. לא מאפשר להראות את תעצומותיי.
חתי – מטיל חת (פחד) על עצמי.
עמלקי – מלקה עצמי (ובצורות ביטוי שונות)

ומשה, אגב, אמנם יצא פיזית ממצרים, אך כף רגלו לא דרכה בכנען.
משמעות שמו, אינה מסתכמת בכך שנמשה מהיאור (להביא אור)
כדי שיום אחד ינהיג את העם המבולבל לארץ המובטחת.
אלא גם ובעיקר,
בכדי למשות את עם העבדים העברי מתודעתו החשוכה והנמוכה,
ולעבור לתודעת עצמאות מוארת, של בחירה ולקיחת אחריות.
ובזאת לא ממש הצליח, וככל הנראה לכן לא זכה להיכנס לארץ המובטחת.
ומסתבר שההשלכות של עקבותיו במדבר עדיין נוכחות כאן.

אז לא משנה כמה פעמים יעביר אדם מעל ראשו כרעי עוף וביצים בסדר פסח…אם לא יעבור מהתודעה המצרה, של תלות באל ובצורך במתווך, לשם התנהלות כאן בעולם הארצי,
ואם לא יבין שהמציאות שניבטת מולו, היא תוצר של בחירותיו,
הרי שיישאר במצרים.

ולמה ל(נ)ו בעצם ?

שיר שכתבתי עבור קול ישראל, מרץ 2013 :

פסח
מה הפה שלנו שח?
מה אומרות המחשבות למילים?
איזו הבנה מהדהדת מבפנים?

עבדים…עבדים…עבדים…

דורות על גבי דורות והיגדת לבנך
את סיפור העבדות שנכתב בזיעת אפנו.
זה שסחבנו על כתפנו.
שנים, שנים,כרענו תחת עומס תלאות החיים

שאלנו את הקושיות הלא נכונות
לא באמת רצינו לדעת את התשובות לשאלות
לא האמנו במה שנועד להיות
בחרנו להיות קורבנות: שיעבידו אותנו בפרך, ככה יש את מי להאשים ועל מה להתלונן
שאלוהים יציל אותנו, התפללנו שיקרה כבר איזה נס
שמשיח יגאל אותנו מהצרות
כמה רע הזה עוד יכול להיות?
ועכשיו, עכשיו פתאם עולות שאלות חדשות של מהות
עכשיו פתאם אנחנו מתחילים להבין את המשמעות
מי הוא זה ששולט ומושך בחוטים? אלוהים? הגויים? פרעה?
ממשלות ותאגידים?חזקים וחלשים?עשירים ועניים? גברים ונשים? ואולי הילדים?
ומה אם אבין, ולו רק ניצוץ קטן שיחדור מבעד לסוגריי תודעתי,
שאני..
אני הוא הכובל את עצמי?
הייתכן?
ומה אם אבין, ולו רק ניצוץ ,רסיס הבנה, שהמייצרים שהצרו צעדינו כבני עם יהודי
מתרחבים ופותחים בפנינו תדר תודעתי להבין את ייעודנו האמיתי:
אנחנו כאן ועכשיו כי בחרנו ונבחרנו לההוריד רוח לחיי החומר
אנחנו כאן ועכשיו כי בחרנו לשחרר עצמנו ממצריים – להתעלות מעל התלות ולקחת אחריות.
אנחנו כאן ועכשיו בדרך להבנה גבוהה ש- הנה , הנה – זו זוהיא הגאולה.
היא תודעה. חסרת גוף וצורה. היא הבנה.
היא לא מתנה שמקבלים. זו בחירה שעושים, אחריות שלוקחים, מציאות שיוצרים

פסח
מה הפה שלנו שח
מה אומרות המחשבות למילים?
איזו הבנה מהדהדת מבפנים?

חופשיים…חופשיים….חופשיים…

*

פסח 2012 הבנו שזה רק אנחנו שכובלים עצמנו לעבדות מצריים אבל עוד לא היה לנו האומץ לצאת אל הלא נודע, להיפרד מהחומר שצברנו-סיר הבשר ומערכות הרגש שנלוות אליו. המשכנו לקיים את טכס ליל הסדר כהילכתו כי כוח המסורת רבת השנים היתה חזקה יותר מאי הוודאות שלנו, אבל בתוך תוכנו ידענו שזה נגמר.

פסח 2013 כבר הבנו איך להשתמש באש (כוח הרצון) ובאוויר (התודעה) כדי להניע את עצמנו בעצמנו לדרך חדשה. הבנו ששום נס לא יקרה משמיים עד שלא ניצור-נייצר  אותו אנחנו בעצמנו, מתוך עוצמתנו, עצמאותנו. עצמאות זה שם המשחק בעידן החדש. יהוה סיים את תפקידו כשליט עידן האדמה והמים הישן והחל מרגע השקט בסוף דצמבר 2012 , נמחקו כל ספריות הידע הישנות: סיפורי "והיגדת לבנך" שעברו מדור לדור כבר לא רלוונטיים עבורנו. עכשיו עלינו ללמוד מהילדים סיפור חדש שהם ממציאים. כדי לעשות זאת עלינו קודם כל לצאת מהסיפור הישן, להבין שהוא לא משרת אותנו יותר, להבין שבכוחנו לצאת ממצריים בכוח התודעה: הכל אצלנו בראש, מתחיל ונגמר במילה אחת – בחירה.  למעשה , כבר בחרתם עש לפני שירדה נשמתכם לגוף הפיזי. אתם כאן כדי להבין למה וכדי לממש את מה שכבר בחרתם. אם לבחירה שלכם לא היתה שום משמעות – לא הייתם חיים כאן בתקופה המיוחדת הזו של אחרית הימים. זה כאן וזה נוכח . יכול להבחין באור הגאולה רק מי שבוחר לראות אותה.  מי שהחושך עדיין מסמא את עיניו בעזרת חיי רווחה או מערכת אמונות ישנות שפג תוקפן, מוזמן להתעורר ולצאת ממצריים. השער פתוח. פרעה נתן אישור…

שום דבר לא מגביל אתכם חוץ מכם עצמכם – מתודעתכם

פסח 2012 עוד היינו שבויים באשלייה שיבוא איזה משיח- ישות פיזית שתגאל אותנו

פסח 2013 אנחנו מבינים שהמשיח הוא תודעה , רכובה על חמור לבן – עלינות הרוח על החומר. למה לבן? כי כל ספריות הידע הישנות נמחקו. אין לכם יותר קארמות. אם אתם בוחרים להמשיך להאמין בקיומן- זו בחירה שלכם להמשיך לחיות בכלא ובעבדות , אבל באמת- אין כלום. דף חלק נפתח ואתם יכולים לכתוב בו איזה סיפור שתרצו


צפו בסרטון »אם למשה רבנו היה פייסבוק…

אם למשה רבנו היה פייסבוק, כבר מזמן היינו יוצאים ממצריים. התפתחות אבולוציונית מואצת הודות לאש הטכנולוגיה ואוויר התודעה . קליק אחד ואתם שם, במרחק נגיעה. צריך רק להיות מאד מדוייקים עם המילים. נקודה אחת לא במקום והמידע לא עובר את מסנן התדרים. המקום הפיזי שאתם נמצאים בו לא משנה. מה שמשנה זו הידיעה את המקום שבו נועדתם להיות כדי לעשות את מה שחתמתם לעשות. זה שם.
אל תתפתו לחושך- יש לו את הדרכים שלו להרדים אותנו עם מותרות והנאות – הבלי העולם הזה. אתם לא רוצים להיות שם. תכלית קיומנו כאן היא לייצר אור=התפתחות וכדי להצליח חייבים לצאת מאזור הנוחות.


למען מי שעכשיו מתעורר, אני מצרפת כאן גם את טכסט הפוסט מפסח  2012 

כל שנה בפסח אנחנו מצווים לשאול את עצמנו מה נשתנה – כאנשים ,כמשפחה, כעם.

כל שנה אנחנו מתקבצים יחד להעביר מידע : הדור המבוגר מספר אודות העבר ההיסטורי והדור הצעיר שואל שאלות

כל שנה אנחנו מצווים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצריים

אז מה נשתנה השנה?

השנה אנחנו מבינים ,באמצעות התודעה החדשה שהולכת ומתרחבת בתוכנו  שיציאת מצריים לא היתה ארוע גשמי חד פעמי-פיסת מציאות היסטורית בתולדות העם היהודי, אלא  היא מצב הוויה שבו אנחנו יכולים לבחור להיות בכל רגע נתון . אנחנו מבינים שמצרים איננה אוייב חיצוני שעלינו להשתחרר ממנו אלא אנחנו הם אלו שכובלים את עצמנו לחיות בין המייצרים הצרים (מלשון "צר" – ההפך מרחב, משהו שמגביל אותנו, "מצר את צעדינו"). המשהו הזה הוא אנחנו- הוא הבחירה שלנו שנובעת מתודעתנו המוגבלת לתוך מסגרות חשיבה שכבר לא משרתות אותנו יותר כי הן מעכבות התפתחות. ככל שהתודעה שלנו מתרחבת להבין דברים שמעולם לא עלו בדעתנו,כך אנחנו מבינים את עולם הסיבות הגבוה- למה היינו צריכים להיות עבדים במצריים: כדי שנוכל לממש את הייעוד שלנו- להראות לאנושות כולה איך התעלות רוחנית יכולה לחולל שינוי במעבר מעבדות לחירות.  זהו השינוי התודעתי שהעם שלנו –העם הייהודי=הייעודי ,העם שייעודו להוריד רוח לחיי החומר, אמור להוביל אליו את האנושות כולה, לשמש מפלסי דרך לאנושות לעבור מעידן של מים ואדמה (חומר ורגש) לאש ואוויר(רצון ותודעה).  זה המסר שניסה משה להוריד לנו מהר סיני, אלא שאז האנושות עוד לא היתה מסוגלת להכיל את האור הגדול שמשה ירד איתו מהר סיני. היו עסוקים בעגל הזהב, בצרכים החומריים והרגשיים שלהם. מאז עברו שנים, דורות על גבי דורות,גלגולים על גלגולים, עד שהיום כבר מתחילה להתהות מסה קריטית של אנשים בעלי רמת מודעות גבוהה שתודעתם נפתחת לערוצי הבנה שמעולם לא חשבנו עליהם כאפשריים. יותר ויותר אנשים היום עוברים ממודעות לתודעה, תהליך שמתרחש בעוצמות הולכות וגוברות לקראת רגע השקט-אותו גל הסתברויות שממנו ואילך ישתנה המאזן האנרגטי בכדה"א : אנרגיות האש והאוויר הן שיהיו מהות ההתנסות כאן ולא האדמה והמים.

השנה אנחנו מבינים שהידע ההיסטורי המתואר בכתבים ומועבר מדור לדור כתורה שבעל פה,הוא רק סמל גשמי למצב תודעתי . אנחנו מבינים שהאחריות לצאת ממצריים היא שלנו-של כל אחד ואחד בהתאם לנסיבות התסריט האישי שעליו הוא חתום . כל אחד מאיתנו נדרש לעמוד מול הפחדים הכי גדולים שלו ולהחליט באומץ לקחת אחריות ולצאת מהמקום המוכר שבו אשליית הבטחון כובלת אותנו לחיים שאינם התסריט שנועדנו לו.

היציאה מעבדות לחירות היא היציאה מכלא תודעתי: היא היכולת שלנו לשחרר את דפוסי החשיבה הישנים שמגבילים את תהליך בריאת המציאות החדשה שברצוננו ליצור כאן.

הניסים, האותות והמופתים שנשלחו מאלוהים כסיוע באמצעות משה- נועדו כדי להראות שליטה בקוד הבריאה ע"י עליונות הרוח על החומר. למשל: מי הייאור היו כחומר ביד היוצר-אלוהים, שבחר להפוך אותם לדם. המכות לא היו אלו שהוציאו את בני ישראל ממצריים. היציאה התרחשה רק כשהאנשים זעקו וביקשו שינוי. רק כשהם התגברו על הפחדים והעיזו לצאת מהמוכר והידוע אל עבר הלא נודע. לא היה קל להם לעזוב את מצריים, על אף שחיו שם חיי עבדות.היציאה לחופש נתפסת על ידינו כמשאת נפש, אבל כמה מאיתנו מוכנים באמת באמת לוותר על כל מה שיש להם, להשאיר את הכל מאחור ולצאת אל הלא נודע

נחשון-מפלס הדרך

נחשון היה אחד מאותם צעירים שידעו ידיעה פנימית את הדרך. היה ברור לו היכן עליו לעבור, גם אם נדמה היה שזו מציאות בלתי אפשרית: הרי שהוא הפך אותה לאפשרית, בתודעתו, באמונתו.

 ברצונו העז (יסוד האש-היצר, היצירה), בהבנה שבכוחו לברוא מציאות (יסוד האוויר-התודעה) , הוא הפך את ים סוף ממכשול פיזי (יסוד האדמה-החומר) לנתיב מעבר בטוח ע"י מעבר מפחד לאומץ (יסוד המים-הרגש)

רגע המעבר של נחשון בתוך ים סוף היה רגע קריטי של מעבר מתלות לעצמאות, רגע שבו הוא  הבין שיש לו כוח בריאת מציאות ועליו לקחת אחריות לגורלו ולייעודו כמפלס דרך לעם שלם ללכת בעקבותיו. במקום להיות תלוי בנס מאלוהים , החליט נחשון להיכנס לים,כשגובה פני המים מגיע עד סנטרו והוא בשלו-פוסע באומץ לתוך הוויה חדשה: בקיעת ים סוף לשניים

הדת, היא שהאדירה את כוחו של האל מול קטנותו של האדם, אך אין זה כך. כל אחד מאיתנו הוא חלק תודעה בוראת, חלק מאותו שלם שמחובר לאותו האלוהים . היצירה שלנו היא זו שמזינה את היצירה שלו. אלוהים הוא כזרוע תמנון שניזון מאוסף ההתנסויות שלנו. אין לו קיום בלעדינו. אנחנו אחד. הכל אחד.

נס חציית ים סוף לשניים לא היה יכול להתרחש אילולא היה נחשון בורא את המציאות הזו בתודעתו

אנרגיה אין סופית קיימת בייקום (קיימת קיום תיאורטי, לא במצב צבירה אנרגטי חומרי)  אבל היא ניתנת לנו רק ע"פ דרישה.כשאנחנו מדייקים את הרצון שלנו ומבקשים אנרגיה: היא מותמרת מהרמה התיאורטית לרמת החומר כי זהו המצב שבו אנו יכולים להשתמש בה בהיותנו חיים בגוף פיזי בעולם הזה.

לא מספיק לרצות לקבל. עלינו לפעול בצורה אקטיבית ומדוייקת ליישום הרצון ורק אז מתקבל המימון האנרגטי שמאפשר את המימוש

תהליך הבריאה מתרחש רק כשאנחנו נפרדים מהישן , משילים את הפחדים,את תפיסות המציאות המגבילות-המצרות, מאחור, ומעיזים לפלס באומץ נתיב חדש במקום שנראה עד כה בלתי אפשרי למעבר.

בדיוק כשם שמשה היכה על הסלע ויצאו ממנו מים.

משה היה אדם-כמוני-כמוך. הסיפורים המקראיים לא חוסכים מאיתנו עדויות לאנושיות של משה,למגבלות שלו, לפחדים שלו. למשה היו כוחות "על טבעיים", בדיוק כפי שלכל אחד מאיתנו יכולים להיות, אם נבחר –נרצה ונאמין בקיומם. אלוהים לא יכול היה להעניק למשה את הכוחות האלו מבלי שמשה יבחר להאמין בקיומם בו.  כלומר-הבחירה בידינ

יש סצנה משעשעת מתוך הסרט של מוטי פייטון שבה ישו עומד מול ההמון ואומר להם : you are god  כלומר-אתם אלוהים. הם עונים לו כהד: אתה האלוהים. זה לא מה שהוא אמר להם ולא זו היתה כוונתו. "הבנתם הכל לא נכון" הוא אומר להם. "אתם לא צריכים ללכת אחרי. אתם לא צריכים ללכת אחרי אף אחד. אתם צריכים לחשוב חשיבה עצמאית. כולנו אינדיווידואליים" והם עונים לו יחד, בפה אחד: "כולנו אינדיווידואליים" . זו הדרך בה האנשים בחרו להבין את הדברים וראו בו אלוהים. ישו אכן היה "בן האלוהים" , בדיוק כפי שכולנו חלקי תודעה בוראת. ישו/משה/מוחמד/בודהה – כל ה"קוסמים" האלו , שליחים שניסו ללא הצלחה להעלות את תדר התודעה האנושית, הייטיבו להבין זאת והשכילו להשתמש בקוד הבריאה הזה , קוד שתדר ההבנה שלו נפתח כעת ליותר ויותר אנשים, לקראת מועד חילופי העידנים – בסוף 2012-תחילת 2013

השנה אנחנו מבינים שהידע הזה אמנם אצור בעבר אבל נועד להתממש בהווה ומי שמייטיב להבין זאת-אלו הילדים.להם יש כבר את התוכנה להבין את הקודים  build-in , לכן הם אלו ששואלים את השאלות והם אלו שמובילים אותנו לקראת העידן החדש

בהגדה של פסח , הגאולה מתוארת כמעשה ניסים על טבעי שעשה אלוהים-כוח עליון וגדול. היום, מתחילה להתבהר לנו ההבנה של קוד הבריאה שהיה מיוחס עד היום רק ליהוה ושליחיו . אנחנו מתחילים להבין שאנחנו הם אלו הבוראים את הניסים-בתודעה שלנו. המשיח איננו יישות חיצונית שתגאל אותנו . המשיח הוא הוויה , הוא ההבנה שלנו את עצמנו כחלקי תודעה בוראת.

ליל הסדר הוא יום הולדתו של העם היהודי.

השאיפה לחופש טבועה בנו משחר לידתנו. הנשמה שלנו הגיעה ממישורים בהם לא קיימות מסגרות מגבילות כמו שאנו חיים בהן בכדה"א. מערכת היזכרות מוטבעת בקוד הנשמתי שלנו  ומלווה את תקוותינו : גם בהמנון : "התקווה": להיות עם חופשי בארצנו.

הידע מוטבע בנו מרגע שבו הביאה איתה חווה חוויה של התפתחות-ברגע שאכלה מפרי עץ הדעת.

יחד עם הידיעה באה גם העבודה הקשה: הגירוש מגן העדן יצר הכרח לעבוד קשה. בגן עדן הכל היה מושלם, אבל התפתחות לא היתה שם. תכלית הקיום שלנו היא התפתחות

לכן,ידוע וברור-גם לדתיים עצמם (ויש לי אחות חרדית במאה שערים כך שהמקור "מוסמך") שהגאולה תבוא דווקא מהחילוניים- מהדעת . מההבנה, מהתודעה  הגבוהה, מהחיבור לאמת הפנימית , לא מתוך שינון כתבי הלכה ותפילה לבורא עולם שיציל אותנו. אנחנו עכשיו בוראים עולם חדש. תפקידנו כצביר העם היהודי איננו תיקון עולם אלא בריאת עולם חדש.

לכן, בחג שבועות הזה לא נעסוק בתיקון עולם אלא בבריאת עולם חדש  המבוסס על תודעה חדשה ושימוש בכלים חדשים לגמרי.

נדון בסדנת אקולוגיה עירונית עתידנית שמתקיימת בבית שינוי תודעתי ברחובות, בפתרונות שמציעה תודעת העל לבניית בית גידול חדש שמותאם לאנרגיות שמביא איתו העידן החדש.

(מעוניינים להצטרף לסדנה יוכלו לעשות זאת גם בהשתתפות פיזית וגם וירטואלית. הרשמה ותשלום בדף תודעת העל קורס וירטואלי)

האנושות שבחרה לחיות כאן בעולם  הזה ויתרה על מערכות ההיזכרות האלו שנמחקו מתודעתנו , כדי שנמקד את עיקר הוויתנו בהתנסות בחומר ומים-כי זו היתה מטרת הבריאה שיצר יהוה.

עכשיו, עם סיום תפקידו של יהוה כשליט העידן הישן ועם המעבר לעידן חדש שבו מהות התנסות חדשה באש ואוויר,עכשיו נפתחות לנו בהדרגה מערכות ההיזכרות שמוטבעות ב  DNA  התודעתי שלנו: הכמיהה לאותו חופש שלא קיים כאן באמת.

רק בחיים הארציים כאן יש לנו אפשרות לחוות סוף. במישורים הגבוהים שמחוץ לכדה"א חיות הנשמות במצב אנרגטי של נצחיות והמשכיות

שינוי התדר התודעתי נעשה באמצעות חיישני הגרון

קליטת התדר החדש נעשיית באמצעות חוש השמע

זו הסיבה שבפסח, ה "פה" שלנו "שח" , מלשון שיחה,משמע- מדבר.  התדר מועבר באמצעות צ'אקרת הגרון, המידע שהועבר מדור לדור עד היום באמצעות החומר-הטכסט הכתוב, עומד להשתנות: מעתה ואילך יילך החומר ויצטמצם ואת מקום הטכסט הכתוב תחליף מיומנות השמע שתתחדד.

המילים יקבלו כוח כשהן יאמרו בקול.

אם עד היום הפה שימש אותנו בליל הסדר  כדי להעביר מידע  ולהכניס אוכל,

מה שנשתנה השנה הוא המעבר מאנרגיית חומר לאנרגיית רוח. המידע שנצרב בתודעתנו עכשיו יועבר לא  באמצעות חוש הטעם –דרך אנרגיית האוכל החומרי , אלא באמצעות חוש השמע.

זו הסיבה שאנחנו אומרים את המילים בדיבור , בקול, אנחנו שרים את המילים,כך ממומשת המחשבה לחומר.

מטרת ליל הסדר היא "והיגדת לבנך" . היות והילדים נועדו להוביל את השינוי ,אנחנו מעבירים את הידע באמצעות שירים שמנגינתם נקלטת בתודעתם בקלות יותר מהטכסטים המורכבים בשפה הארמית.

כבר עכשיו אנחנו עדים לצמצום משמעותי במיומנויות קריאה – כתיבה. זה לא "במקרה" שלילדים היום אין סבלנות ללמוד מספרים. הם לא אמורים לעשות זאת יותר. יותר יעיל ומהיר עבורם לקלוט מידע באמצעות חוש השמע-בתדרי מוזיקה ודיבור-סרטים, הקלטות. זה לא במקרה שחצי מהתלמידים מסוממים בריטלין ומאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז. הם לא אמורים להתרכז בקליטת ידע שלא רלוונטי להם. הם לא צריכים לשנן עובדות היסטוריות לבחינת הבגרות. הם צריכים לתת את מה שבאו לתת לעולם-להביא ידע חדש. במקום לתת להם במה ראויה כמובילי השינוי אנחנו מסממים אותה. במקום ללמוד מהם על מגמת השינוי התודעתי הנדרש ,אנחנו כופים עליהם ללמוד את תפיסות השבי המיושנות שלנו שתוקפן פג.

ה DNA של המוח האנושי משתנה –אנחנו כבר לא אמורים להכיל מאגרי ידע גדולים מכל התחומים. מגמת ההתפתחות היא לדייק את ההתמקצעות בתרומה הייחודית שכל אדם נועד לתת לעולם.

תקציר הסבר מתוך "הגדת עם ישראל"

קובץ מחשב שהגיע אליי כבר בשנה שעברה ורק עכשיו התודעה שלי התפתחה מספיק כדי להבין את המשמעויות שמדברים עליהם שם. מי שמעוניין,אשלח לו את הקובץ המלא במייל

  1. ליל הסדר בנוי כתהליך      מעבר ממודעות הולכת וגדלה דרך 15 שלבים (קדש ,רחץ,כרפס,יחץ,מגיד,רחצה,מוציא, מצה,מרור,כורך,שולחן עורך,צפון,ברך,הלל,נרצה).

המעבר מ"קדש" עד "נרצה" , מלמד אותנו איך לצאת מהסדר חופשיים באמת

התהליך מעביר אותנו מאנשים פרטיים, להבנה של היותנו מחלק מעם ,ממשהו שלם שיותר גדול מסכום כל חלקיו. מכאוס, לסדר עולמי חדש שבו אני מבין שההתפתחות שלי תורמת להתפתחות אחרים סביבי והבריאה כולה, להבנת האחדות. ההבנה שלי את הייעוד האישי שלי מקדמת את כל עם ישראל למימוש הייעוד שלנו כעם. (ללמד את האנושות אודות עליונות הרוח על החומר)

  1. קדש – לשון      ההגדה היא "קדש", בלשון צווי ולא "קידוש" , כלומר: אנחנו  מצווים לצאת מהפסיביות למצב אקטיבי. במקום לקטר ולהאשים את המשפחה, ההורים, הממסד,הבוס,המדינה-אנחנו מצווים לקחת אחריות אישית ולהבין שהכל תלוי בנו. הכל.
  2. היין    –  היין עובר תהליך ממצבו הגולמי הטבעי-ענבים,למיצוי הפוטנציאל שלו בתור יין . גם אנחנו,בלילה הזה,עוברים  תהליך דומה: משעבוד לחומר-לארבע כוסות היין הגשמי שמשבש את הלך המחשבה שלנו  ,לחיים שבהם המחשבה היא  המכוונת את      המעשה

מהותו של יום השבת: מנוחה מעשייה כדי להתמסר למחשבה

אם בעידן הישן עסקנו כל השבוע בעשייה גשמית וייחדנו רק את השבת למחשבה, הרי שבעידן החדש, תשתלב המחשבה בכל צעד בחיינו בזמן הווה.

אם עד היום כששאלת מישהו איך עבר עליו היום הוא ענה: "עבדתי,בניתי,יצרתי, הלכתי,אכלתי, ישנתי,"  , הרי שבעידן החדש התיאור יהיה כזה: "הלכתי-הבנתי, יצרתי-הבנתי,ישנתי-הבנתי,אכלתי-הבנתי,… כלומר: אנחנו נשקיע יותר אנרגיה במחשבה היוצרת ופחות בעשייה הגשמית.  (על אף שהמימוש החומרי הוא חשוב והכרחי. זו מטרת הניסוי במעבדת החיים שהתחייבנו לתרום את המסקנות שלנו לה. משמעות ללא עשייה כמוה כעשייה ללא משמעות. המטרה היא להוריד רוח לחומר ולא לעסוק רק ברוח)

  1. כוס ראשונה-אנחנו      שותים מתוך שמחה על התחלת התהליך והתקווה לממש את השינוי
  2. רחץ–      רחיצת הידיים היא סמל לניקיון הפנימי שאנחנו נדרשים לעשות בתוכנו כשאנחנו      מתחילים תהליך יצירת שינוי, אנחנו לא יודעים לקראת מה אנחנו הולכים  ולכן חשוב שננקה את כל משקעי העבר שלא      משרתים אותנו יותר. עד      היום אמרו בני ישראל :"נעשה ונשמע"

מהיום ייטב אם נקשיב קודם כל לקול הפנימי הנקי והמזוכך, הטהור שבתוכנו, שיודע מה עליו לעשות. מתוך ה"נשמע" – נעשה"

אם עד היום בחרנו לייחס רק לאלוהים את יכולת הבריאה והתעלמנו מהיכולת הזו שטבועה בנו כחלקי תודעה בוראת, הרי שהיום אנחנו מבינים שכדי לעשות-לברוא מציאות, עלינו להקשיב לחושים הפנימיים שלנו ומתוכם-להוציא את הידיעה התיאורטית למימוש גשמי

  1. כרפס –      אחרי שהכנו ובדקנו את עצמנו, אנחנו רעבים. לפני ה"אוכל" הכבד-אנחנו      אוכלים ירק קל: ללמדנו שהאנרגיה המצומצמת הזו שבירק הקטן  טומנת בחובה הצלחה גדולה

הכרפס נועד רק לעורר בנו את התאבון ולא להשביע אותו ,כדי שההנאה מהאוכל בסוף התהליך תהיה ממקום של בחירה ולא מתוך שיעבוד לתאוות . הפעולות הראשונות שלנו אמורות להגביר את התאבון שלנו לקראת חיבור לפעולות גדולות ואמיתיות יותר שיחברו אותנו לרצון הפנימי ואת האידאלים שלנו לעשייה שיותר נקייה ומדוייקת,יותר אמיתית וטהורה.

  1. יחץ –      בשלב הזה אנחנו מרגישים חצויים בין התאבון הפיזי המיידי ובין האידאלים שאנחנו      חושבים עליהם  ועוסקים בהם . אנחנו      יודעים שמתחייב שינוי אבל אנחנו עדיין כמהים לבטחון שנתן לנו האוכל החומרי עד      כה .
  2. מגיד –      עד עכשיו עסקנו בהכנות. עכשיו הגיע הזמן להגיד: לדבר, לדון, להבין מי אנחנו ,      מניין באנו ולאן אנחנו הולכים.  ללא      הבירור המחשבתי הזה,ללא שאילת השאלות , תהה זו עוד ארוחת ערב חגיגית אמנם,      אבל רק ארוחת ערב , והרי ההתכנסות ל"ליל הסדר" איננה רק לצורך      האוכל והמפגש המשפחתי. המטרה היא "והיגדת לבנך" . מה אנחנו אמורים      להגיד? אנחנו שואלים שאלות שעוסקות במהות קיומנו כאן: לשם מה נוצר העם הזה ?      למה אני נבחרתי להיות חלק ממנו? מה התרומה שלי שנועדתי לתת לעולם? איך אני      תורם להתפתחות שלי כדי לקדם את מימוש הייעוד שלי כחלק מעם שלם? כדי לתת ביטוי      לאידאלים בחיינו המעשיים, כל אחד מאיתנו צריך לשאול עצמו שאלות אחרות, אבל      ביחד-לחפש את המכנה המשותף הרחב הגבוה ששייך לכולנו
  3. הא לחמא עניא  לחם העוני הוא המצה: ללמדנו שהעיקר הוא      הצמצום של החומר לטובת עליונות הרוח.       המצה היא דקה ופשוטה – מכינים אותה מהר-ביעילות, בלי הרבה זמן וחומרי      התפחה: יותר איכותית כי החיטה בה מרוכזת. זהו ייחודנו כעם: קטן ואיכותי

כוס יין שניה: עברנו את השלב הראשון בדרך לחופש. אנחנו מבינים שזה לא קל ולא פשוט, אבל אנחנו בדרך

  1. מה נשתנה:      הילדים הצעירים הם השואלים את השאלות כי התודעה שלהם גמישה והם אינם מותנים      בדעות קדומות ובתפיסות שבי כפי שאנו המבוגרים צריכים להשתחרר מהם. הילדים      יודעים הכי טוב את התשובות. יש להם אותן מוטבעות build-in בקוד      הגנטי של ה DNA      . זה אנחנו      המבוגרים שצריכים לעשות שינוי תודעתי. הם פשוט צריכים להיות מי שהם (והם      צריכים אותנו שנאפשר להם את זה ולא נכפה עליהם את מסגרות החשיבה הישנות שתוקף      התשובות הנמצאות שם כבר אינו רלוונטי בעידן החדש שבו הכל משתנה)
  2. עבדים היינו –      העבדות היא שיעבוד, היא תלות במישהו או משהו אחר ששולט  בבחירות העצמאיות שלך.  פרעה ששלט ביהודים במצריים הוא רק סמל      לשליט זר בארץ זרה. עד כמה הפכנו זרים לעצמנו? למעשה ,רוב האנושות חיה כאן      בעולם בתוך סוג של כלא שהמפתחות לפתח היציאה בידינו, אבל משום מה אנחנו      בוחרים להישאר בתוך הכלא,עבדים לרצונות של אחרים,לנורמות חברתיות של      תרבויות/מדינות/דתות, עבדים לתאוות שלנו- משקיעים את כל חיינו בלעבוד כדי      לממן את תחזוקת הבית והאוכל שאנחנו נהיים חולים ממנו (ואז צריכים לממן      טיפולים רפואיים…).   זה הזמן, עכשיו, לעצור הכל, הכל, לשאול      עצמנו- ממה היינו רוצים להשתחרר

יש התעוררות גדולה עכשיו של כל המתים לתחייה-כל מי שטמנו ראשם בחול, קמים ודורשים לצאת מעבדות לחירות. זו הגאולה שייחלנו לה דורות על גבי דורות, זה זה!

העובדה שהעם היהודי נולד מתוך מצב של עבדות, הכשירה אותו להיות "אור לגויים" במובן זה של החיבור הפנימי למהות החופש.  הכמיהה החזקה לחיות חופשי טבועה בתסריטים האישיים של כל אחד ואחת מהנשמות שבחרו ונבחרו  להיות חלק מהעם הזה: העם הנבחר.

  1. ביד חזקה ובזרוע נטויה:      היד החזקה היא סמל לארוע הנקודתי שמינף את העם היהודי בדרך למימוש הייעוד      שלשמו הוא נוצר. היציאה ממצריים היא תאריך יום ההולדת של העם.

הזרוע הנטויה היא סמל לתהליך המתמשך: "ואפילו כולנו חכמים" : גם אם אנחנו חושבים שאנחנו חכמים: עלינו להמשיך ולשאול ולחשוב, כי אנחנו עדיין בדרך, יש לנו עוד מה ללמוד  ולהבין בתהליך הזה

  1. יציאת מצריים בלילות:      יש בחיינו כעת מעט מאד מצבים שבהם הכל ברור כשמש. למעשה: שום דבר כבר לא ברור      לנו יותר, הכל שונה ומשתנה ואור היום כבר לא עוזר לנו לראות את הדרך כי אנחנו      נדרשים עכשיו לפלס דרך חדשה בעולם חדש שבו איננו יודעים לקראת מה אנחנו      הולכים. אנחנו מגששים באפלה . עלינו למצוא את האור הפנימי שיאיר את דרכנו כי      בחוץ חשוך. מאד חשוך. האמירה "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"      רלוונטית כעת.ההתפתחות הכי משמעותית היא בלילה. כשאנו ישנים, הנשמה שלנו יוצאת מהגוף הפיזי ועולה לעספריות הגבוהות להביא לנו מידע שיפתח ויקדם אותנו בדרך למימוש הייעוד שלנו. כך, בבוקר,או יום יומיים אח"כ, אנחנו מתעוררים עם הבנות חדשות,אנחנו קמים,קמים לתחיה, אחרי ש"ישנו על זה" , אחרי שדייקנו את המחשבה  . השקט של הלילה, חוסר התנועה הפיזי, האפשרות להתנתק מהגוף הפיזי ולרכז אנרגיות להתפתחות תודעתית-ש

ימי חייך- הימים, כל ימי חייך הלילות :ימיי חייך עד היום היו לאור יום, אבל בחושך- בלי לראות את האמת הנסתרת. זמו התפתחות האמיתי הוא בלילה – כשחשוך בחוץ – זה הזמן שבו אורו של הילד הפנימי מנצנץ בבהירות
יציאת מצריים התרחשה "בחצי הליל". כל ימי חייך הלילות – הכוונה שמעתה יהיו חייך חשוכים כבלילות – הליכה באפילה – אל עבר הלא נודע, כשהדבר היחיד שמאיר דרכך הוא אורך- הפנימי

 ימי חייך – העולם הזה. כל ימי חייך- להביא לימות המשיח

חכמים אומרים-

ימי חייך – העולם הזה. כל ימי חייך- להביא לימות המשיח

ימי חייך הם החיים הפיזיים בעולם האדמה והמים הישן לצורך מימוש התסריט הנשמתי האישי שחתמת והתחייבת לו

כל ימי חייך להביא לימות המשיח – זה החיבור לייעוד שלנו כצביר עם –להביא לימות המשיח: זה מה שאנחנו עושים עכשיו: המשיח איננו יישות פיזית שתגאל אותנו. הוא תודעה, הוא הבנה והיא נוכחת כאן ועכשיו. יכול להבחין בה רק מי שבוחר. בדיוק כמו החוקר שראה את המפלצת מלוכנס רק כשבחר להאמין בקיומה. הילדה – היא הייטיבה להסביר לו זאת, ממש כשם שעכשיו – הילדים הם שנועדו להעיר ולהאיר לנו את הדרך כדי שנייטיב לראות מבעד למסך הידע הקדום שמסתיר מעיניינו את מה שכבר גלוי לכל. 

ימי המשיח הגיעו כש "קץ הימים" הביאו איתם ימים חדשים . זה כאן ועכשיו

https://www.youtube.com/watch?v=prt4Ibojoig

  1. ארבעת הבנים:      המציאות הרעיונית שממנה נוצר העם היהודי , מדברת אל כל חלקי העם ומתייגת אותם      לארבעה סוגים , כשלמעשה היבט שלהם קיים בכל אחד מאיתנו. החיבור יחד הוא זה      שמביא איתו את הבנת האחדות. השוני בנינו והשוני בתוכנו , הוא זה שמאפשר      התפתחות . לכן, עלינו כחברה לקבל לתוכנו את השונה באהבה ולהעריך את האיכויות      שיש לו לתת לנו

החכם: בקיא ביציאת מצריים ומבין היטב את המשמעויות העמוקות של תהליך התהוות העם והייעוד שלו.  לכן, ההסברים לחכם מדקדקים בכל פרטי ההלכות והמהלכים

כאשר נבין שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול ממה שהעין הפיזית שלנו יכולה  לראות וידינו משגת לגעת,כאשר נבין שאנחנו הם אלו שיוצרים את המציאות כאן , שאמנם הכל צפוי (כי חתמנו מראש על התנדבות לרדת למימוש תסריט בעולם הזה) , אבל הרשות נתונה – אז נהיה חכמים באמת.

הרשע- מתנגד ומתמרד, אבל גם הוא יושב בשולחן ליל הסדר. גם לו יש לחלק בהתהוות סדר עולמי חדש. על אף שהוא מוציא עצמו מהכלל וכופר במציאות, גם לנוכחות שלו בשולחן אחד עם כולם יש חשיבות, כי "אילו לא היה שם לא היה נגאל"

התם– אינו יודע, אבל יש לו רצון תמים וטהור לדעת מתוך חיבור לחושים הפנימיים, לטבע ,לפשטות,לאמת.

זה שאינו יודע לשאול: כאן תפקידנו כחברה להסביר לזה שאינו יודע לשאול, את חשיבות עצם שאילת השאלות והחיפוש אחר תשובות

  1. עבודה זרה      –  העבודה הזרה מתחילה מרגשות      אמיתיים  שאנחנו מתמכרים לביטוי הנמוך      שלהם במציאות הארצית ומאפשרים להם לשבש את שיקול הדעת שלנו. עלינו להתעלות      מעל הרגשות הנמוכים השליליים ולזכור את המהות-את המטרה הגבוהה שלשמה אנחנו      כאן.
  2. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:      אם נשכיל לפעול מתוך חיבור לתסריט האישי והלאומי שלנו, אם נדע לתת למחשבה      להוביל את סוף המעשה, אז נזכה גם לרכוש גדול.

כל עוד העם היהודי חי בסטייה מהייעוד שלו: במקום ללמד על עליונות הרוח על החומר, עוסק בהשגת יותר ויותר חומר, משתמש בכוח גשמי כדי לשלוט על אנשי האדמה (הערבים…), כל עוד לא נתאחד כולנו-החכם עם הרשע והתם וזה שאינו יודע לשאול, ונפעל בשיתוף פעולה כדי לתקן את הסטייה-לא נקבל מימון מהבריאה.

הרכוש הגדול יינתן לנו אם נעשה את הדבר המדוייק שאותו נועדנו לעשות-גם כאינדיווידואלים וגם כעם.

 

  1. מכסים את המצות ומגביהים את היין      – אחרי שהתקדמנו בלימוד המשמעויות הסתרות ,אחרי שחילחלה בתוכנו ההבנה , אנחנו      יכולים להוריד את הכיסוי  ולהגביה את      היין- עוד סיבה למסיבה
  2. והיא שעמדה:      שנזכור את העמידה האיתנה שלנו בדרך למימוש הייעוד שלנו כעם
  3. שבכל דור ודור עומדים עלינו      לכלותנו:  על אף כל נסיונות ההכחדה,      שרד העם היהודי משך כל הדורות . עכשיו עלינו לוודא שלא נכחיד את עצמנו.  כל אחד ואחת מאיתנו אחראיים לעולם החדש      שיווצר כאן. מלחמת גוג ומגוג היא מלחמת האור בחושך, לא מחייבת מצב פיזי של      לחימה בחומרי נפץ או מאבקים גוף לגוף. מדובר במלחמה פנימית, במאבק על התודעה      שלנו. שום כלי נשק, גם לא פצצת אטום, יכולים לחדור לתודעתנו – רק אנחנו      מחליטים מה נכנס לנו למוח ומה התדר שיוצא משם אחרי שהשקענו מחשבה .
  4. צא ולמד אנחנו      נמצאים בתהליך למידה מתמדת .            הלימוד האמיתי איננו שינון טכסטים מהמקורות/ממאגרי מידע  אלא למידת הטכסט האישי של עצמנו. לקרוא את      עצמנו שוב ושוב ושוב, כל פעם מחדש, כי אנחנו משתנים עכשיו כל יום וכל דקה      ועלינו ללמוד כדי להבין את עולם הסיבות הגבוה שמניע את הבחירות שלנו

לימוד אמיתי דורש יציאה מדפוסי חשיבה שהתקבעו אצלנו ומושרשים עמוק בתרבות שעליה גדלנו. לימוד אמיתי מחייב פרידה מתפיסות שבי ובחינה מחדש של כל מערכת האמונות שעליה מבוססות ההחלטות שלנו. אחרי שנלמד כל אחד את עצמו, נוכל לחבור יחד ולפעול בשיתוף פעולה כדי לקדם את האינטרס המשותף לכולנו כעם (עם בקמץ הוא עם בחיריק)

אל לנו לפחד מהשינוי. מגמת השינוי היא ברורה ומתרחשת בין אם נבחר לשתף עמה פעולה ובין אם לא. המגמה היא : אש (רצון) ואוויר(תודעה) שיגברו על האדמה(חומר) והמים(רגש)

  1. אנוס על פי הדיבור      : כאן מסתתרת ההבנה של הביטוי: "הכל צפוי והרשות נתונה" . יעקב ירד      מצריימה כי כך היה כתוב-זה התסריט שחתם עליו-כאדם שיהפוך לעם.  הוא היה אנוס-כביכול נכפתה עליו הירידה      מצריימה לעבדות, מתוך הדיבור: מתוך הסיכום שדיבר עליו וסיכם טרם רדתו לעולם-      שהוא נועד לממש את רעיון החופש, ע"י יציאה ממצב של עבדות.  היום,בליל הסדר, אנחנו מדברים על הייעוד      הזה כדי שהמטרה הגבוהה של הייעוד שלנו כעם תהיה נגד עיננו כל הזמן
  2. וירעו אותנו המצרים:      כאשר אנחנו נמצאים בתוך המצרים האישיים שלנו ומתקשים לצאת משם, נכנסות בנו      אנרגיות שליליות. לא מדובר באוייב חיצוני אלא ביצר הרע שבתוכנו שמכשיל אותנו      ומרע את מצבנו-כל עוד אנחנו נותנים לו מקום…

(סיפור:  פעם סיפר סב לנכדו סיפור אודות הזאב הטוב והזאב הרע שנלחמים בניהם. שאל הילד: ומי מנצח? ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו )

  1. ונצעק:      הצעקה, השמעת הקול,אמירת הבקשה לשינוי בקול רם ובפה מלא: היא היא נקודת      השינוי שבלעדיה בריאה חדשה לא תוכל להתהוות. השינוי המתרחש כעת הוא תוצאה של      ההתקוממות, של תנוער ההתעוררות של האנשים בכל העולם לרצות ליצור עולם טוב      יותר.

הצעקות האלו נשמעו תחילה מארצות ערב משום ששם המרד בשלטון היה נדרש ביצוניות. גם גל המחאה שפרץ בארץ בקיץ 2011 היה צעקה גדולה לשינוי

  1. גילוי השכינה:      המילה שכינה באה מהשורש שכן- אנחנו יודעים שמישהו שוכן בבית מסויים ע"פ      הסימנים שנראים בו-הפעולות של האנשים השוכנים בו. כשאנחנו פועלים בתאום תדר      עם הייעוד שלנו- ניתן להבחין באור שיוצא מהבית למרחקים , שם שוכנת השכינה.      ברגע שנחיה ע"פ האידאלים שלנו- נרוויח לא רק אנחנו אלא העולם כולו.
  2. נוהגים להטיף טיפה מכוס היין:      היות ואנחנו עם מוסרי וברור לנו שההתפתחות שלנו לעיתים פוגעת בעם אחר,ואנחנו      יודעים שלא טוב הדבר, אנחנו נוהגים להחסיר טיפת יין אחת –טיפת שמחה אחת, עבור      כל מכה שקיבלו המצרים "בגללנו"
  3. עשר המכות: מטרתם      לא היתה לפגוע במצרים אלא לגרום לעם ישראל להבין שהוא שונה ושהחשיבות שלו      איננה קטנה כפי שחשבו כעבדים אלא קיומם חשוב ביותר לכלל האנושות.

בני ישראל לא נפגעו בשום דרך מהמכות שניחתו על מצריים

דם- באוכל ובשתיה

צפרדע-שלוות החיים

כינים-הרגשת הגוף

ערוב- חיי חברה

דבר- פרנסה

שחין – בריאות כללית

ברד וארבה – טבע

חושך – קשר עם המציאות

מכת בכורות – החיים עצמם

שיא המכות היה מוות הפיזי  – דבר שנתפס עד היום כסוף מוחלט. גם כאן, התודעה שלנו מתרחבת להבין שיש משהו גדול יותר מהחיים האישיים של הנשמה בגוף הפיזי- וזה הייעוד של העם הייהודי-לקדם שינוי תודעתי בקרב האנושות כולה . הקיום שלנו כעם עמד גם בתקופות קשות בזכות עליונות הרוח על החומר, בזכות התקווה בלב – היא זו שנתנה חיים

  1. דצ"ך , עד"ש , באח"ב      – חלוקה של עשרת המכות לקבוצות : בהתחלה פרעה לא מבין שיש כאן עם שרוצה לצאת      לחופשי, אח"כ הוא מבין ומסרב לשחרר ובסוף הוא מבין שלא מדובר ב      "צירופי מקרים" אלא יש כאן יד מכוונת, כוונה גבוהה של מציאות      שנועדה לאפשר לעם היהודי לצאת ממצריים ויהפוך לעם שיוביל שינוי תודעתי.                                     כשאנחנו      מתבוננים על החיים במבט על, אנחנו מבינים שהחיים הם תהליך שהוא יותר מאוסף      התרחשויות. החוקיות הזו קיימת לא רק בטבע אלא גם בתהליכים היסטוריים ורוחניים
  2. רבי עקיבא אומר…      – קיימות הרבה דעות  משום שכל אחד      רואה את המציאות אחרת. הרעיון של עם ישראל מאחד לתוכו את כל הדעות וכל ההבנות      משום שהייעוד שלנו כעם בעל משמעות גדולה יותר מכל דעה אישית כזו או אחרת.
  3. כמה מעלות טובות:      חשוב שנסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה כי תהליך בריאה ממגנט אליו רק אנרגיה      חיובית. אי אפשר ליצור משהו חדש מתוך כוונות שליליות
  4. דיינו –      עלינו להכיר תודה ולהעריך את המקום שאליו הגענו והתפתחנו בו מרגע יציאת      מצריים- שזהו הרגע הראשון של הולדת העם . אנחנו מצווים להודות על גורלנו,      להבין את מהותנו ולהתקדם בחיים לקראת מימושנו האישי והלאומי
  5. בית הבחירה: עצם      העובדה שהעם שלנו יתאחד לרעיון מימוש אינטרס משותף, לבנות מרכז התפתחות      רוחנית אחד שיהיה אור לגויים , שיוקם מתוך בחירה חופשית ויגשר על כל חילוקי      הדעות , כי אנשים יעברו מאנוכיות לתודעת אחדות, ואז הרעיון של מימוש הייעוד      שלנו כעם ייעודי  יהיה חזק יותר מכל      אינטרס אישי צר כזה או אחר.

זה יקרה רק כשנתקן את הסטייה שלנו מהייעוד ונעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות: להוריד רוח לחיי החומר. רק כשנרכז את כל האנרגיות שלנו בבניית מרכז התפתחות ולמידה

ונפסיק לבזבז אנרגיה על מלחמות שליטה על האדמה שזהו הייעוד של העם הערבי, רק כשניתן להם לנהל את החיים הארציים על האדמה ונתעסק אנחנו בלמידה והתפתחות, בהורדת רוח לחיי החומר- רק אז יוקם בית הבחירה.

  1. כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח      לא יצא ידי חובתו : האמירה הפיזית מוציאה את האנרגיה      מהמחשבה, דרך המילים,למימוש בחומר ולכן היא מאד חשובה.

פסח – המילה מתארת את הבנת האידאל

לפעמים אנחנו "פוסחים על שני הסעיפים"- אנחנו מנסים להשיג הכל ולא משיגים כלום, כי המטרה לא ברורה לנו. כשאנחנו מדוייקים עם האידאל, כשיש לנו חזון ואנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע- קל לנו לפסוח על המכשולים.

מצה- המילה מתארת את צמצום החומר וחיי הפשטות הדחוסים שבהם אנו חיים בהווה . התפחת הקמח אולי נראיית טוב חיצונית אבל היא מחמיצה את  הרעיון של הפשטות .

עלינו למצות את הפוטנציאל שלשמו אנחנו חיים כאן

מרור– המילה מתארת את העבודה הקשה שיש לנו לעשות עד שנצליח לחיות את האידאל . עלינו לזכור שלמרות האידאלים היפים, המציאות לפעמים מעמידה בפנינו אתגרים ומכשולים קשים, אל לנו להתייאש

  1. בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו       – ההתבוננות צריכה להיות קודם כל על      עצמנו: עלינו להסתכל פנימה ולמצוא את השאיפות,האידאלים, הערכים שמנחים את      הבחירות שלנו ולפעול מתוכם (ולא מתוך ניסיון להתאים עצמי לסביבה .רצון להיות      כמו מישהו אחר רק מרחיקה אותנו מעצמנו
  2. מגביהים כוס יין שלישית:      אחרי שהבנו את המהות , אנחנו יכולים להתקרב למימוש החומרי- האוכל, וזו סיבה      נוספת להרים כוסית בשמחה.

כוסו של אליהו הנביא- אליהו הנביא הוא סמל לדאגה הכללית לטובת הכלל

  1.  מוציא: בלחם יש הרבה יותר מחיבור מרכיביו.      הלחם הוא המזון הבסיסי בכל העולם . כך הוא עם ישראל: הייחוד שלנו ניכר      כשמחברים את כולנו לאחדות למימוש הייעוד הקולקטיבי שלנו וכך מתקבל אור      שנועדנו להפיץ לכל האנושות.

36 .     כורך: ההבנה שהקושי (המרור) הוא חלק מהדרך , חוברת יחד עם הרצון להצליח בפשטות                                                          (מצה) . לומדים להוציא את הטוב גם ממצבים קשים

  1. שולחן עורך – אחרי שעשינו את ההכנות הרעיוניות , אנחנו מוכנים לאכול מתוך עונג. במקום להיות עבדים לתחושות הגוף,אנחנו יכולים לתעל אותן להבנות הגבוהות ולהינות גם מהאסתטיקה והנעימות שבסדר
  2. צפון– השכל של האדם נמצא מעל הרגש.ה"צפון" : מצפון-נמצא מעל המחשבה.

בחלק הראשון של הסדר, חשוב היה שנלמד לתת קדימות למחשבה בראש ונמנע מלאפשר לרגש הנמוך לנהל אותנו  (למשל:לאכול מתוך תאוות יצר הגוף זה רגש נמוך. גם אהבה שהיא חיובית אך מתבטאת בתלות רגשית ופיזית באדם אחר היא רגש נמוך. רגש גבוה הוא למשל ההרמוניה הבינאישית שנוצרת מהבנת האחדות )

בחלק השני של הסדר, אחרי שהגענו למצב של אכילה מוך הבנת הרעיון  ומיזוג נכון בין מחשבה למעשה, הרגש כבר מכוון לאמת הפנימית שלנו-לחושים הפנימיים, והאמת הזו-היא התודעה הגבוהה שנמצאת מעל השכל. היא קול המצפון שמכוון אותנו לצפון.

אנחנו מרגישים שיש כאן משהו אמיתי שעלינו לעשות ,גם אם אין לנו תועלת אישית ישירה מהעשייה . אחרי שחשפנו את נקודת החיבור הפנימית עם המצפון,אנחנו מגלים שהרעיון איננו גורם חיצוני המאלץ אותנו לפעול אלא יש בנו הנעה פנימית שמקורה בחיבור לילד הפנימי. אנחנו יכולים כעת לאכול את החצי השני של המצה –מיצוי ההבנה שלנו, במצב של שובע,ללא לחץ פנימי או כורח המציאות .

גם כעם: אנחנו מגלים את החיבור העמוק  הפנימי של איכפתיות והרגשת שייכות  למשהו שהוא מעבר לארוע חד פעמי של ליל הסדר : מהמקום השייך והמבין הזה עלינו לפעול למען קידום המימוש של הייעוד שלנו כעם היהודי

  1. ברך – אחרי שנהנים ממשהו צריך להגיד תודה. קיבלנו את ליל הסדר כחוויה שבה התפתחנו ועל כך יש להודות ולברך, ולשמוח – מוזגים כוס שלישית
  2. על בריתך שחתמת בבשרנו – הברית היא הפעולה שמבצע עם ישראל על מנת לחבר בפועל את האדם לאידאל הגבוה שמנחה ומחיה אותנו ואת העולם כולו. הברית נחתמת בבשר עצמו כדי שתהיה קבועה בעצמיותנו הבסיסית המוחשית ולא נזדקק לשום זירוז שכנוע או גירוי חיצוני לחיבור הפנימי שלנו עם הייעוד הגבוה שלנו.
  3. שמיים לאדוני והארץ ניתן לבני אדם- החיים בארץ מחייבים אותנו לעשייה גשמית. הדת ניסתה להפריד בין השמיים והארץ, גם ע"י חומר, למשל: הכיפה נועדה להפריד בנינו האדם הפשוט הנמוך על הארץ ובין אלהים הגדול והנורא בשמיים. אבל האמת היא שאין זה כך. הייעוד של העם הייעודי הוא לחהוריד רוח לחיי החומר. להבין את עולם הסיבות הגבוה, ומתוך ההבנה הזו-לפעול ליישום ומימוש בחיים הארציים. . בשמיים-שם יש רק הבנות תיאורטיות,רעיונות אידאליים. כדה"א הוא המקום היחיד בכל המערכות הבריאתיות בייקום שבו חיים בגוף פיזי . זו מהות ההתנסות שלשמה ירדנו לכאן. אנחנו פועלים במעבדת ניסוי ותפקידנו להביא תוצאות עבור כל הבריאה שמתפתחת מההתפתחות שלנו
  4. מן המצר- כאשר הגענו לשלב ההלל,אנחנו כבר מבינים שכל הרגשתנו את המייצרים שבהם אנו כובלים עצמנו-הם בחירה סובייקטיבית ולמעשה כל אחד מאיתנו הוא חלק תודעתי מאותו שלם אחד שמאפשר לנו להרגיש את המרחב החופשי הרעיוני והמעשי.. כשאנחנו קוראים וזועקים מתוך הצרות והמועקות שלנו (מן המצר קראתי: יה) , מוחזרת לנו הקריאה כהד-כי הכל תלוי בנו. התשובה לא צריכה להגיע מאלוהים-מיישות חיצונית לנו. התשובה אכן מגיעה מלמעלה, אבל הלמעלה הזה הוא הלמעלה שאליו אנחנו יכולים וצריכים להתחבר דרך הילד הפנימי שלנו, בתקשור ישיר של הנשמה עם התודעה הגבוהה שיודעת שבכוחה לברוא מציאות.
  5. נשמת כל חיי –  אנחנו מתקרבים לסוף ההלל. הנפש כבר מרגישה שמחה ומשוחררת ואנחנו מבינים שיש משהו פנימי שמחייה אותנו ומחבר אותנו לעולמות הגבוהים ולרעיון האחדות. עד היום התודעה  שלנו היתה מוגבלת מלהבין עד כמה הרעיון האידאלי הזה גדול,לא היינו מסוגלים לתפוס את זה בשכל . היום, יותר ויותר נפתח לנו קוד הבריאה והתודעה המתרחבת גורמת לנו להבין שהנשמה היא כל חיי- היא הנותנת לי חיים. הייעוד הנשמתי שבשביל מימושו אני כאן-הוא זה שמעניק אנרגיית חיות לגוף הפיזי. לכן, כל מי שלא יעשה את השינוי התודעתי שנדרש עכשיו במעבר בין העידנים,עשוי למצוא עצמו ללא רוח חיים,ללא אנרגיה שתוענק לו ,בהעדר מטרה שלשמה הוא מכוון.

     מברכים על הכוס הרביעית

  1. נרצה-  הגענו למצב שבו הרצון שלנו לא משועבד להרגשה החושית-גופנית הפרטית שלנו אלא לאידאלים גבוהים ,להבנת עןלם הסיבות הגבוה שמחייה אותנו. כאשר הרצון הפרטי שלנו מכוון באותו תדר עם הרצון הבריאתי,, נשאף להתפתחות ביחד,למען אותה מהות אידאלית מתוך תחושת חופש ובחירה חופשית ,מחוברים לאהבה הרמונית בין כל עם ישראל והעולם כולו
  2. לשנה הבאה בירושלים-  ירושלים היא מרכז העולם. היא העיר שיסוד האש מניע את התפתחותה- שם הרצון מניע את ההבנה הרוחנית למימוש ארצי.

יבנה ביתו בקרוב- בית המקדש השלישי ייבנה בימות המשיח: ובכן, זה קרוב. מהו אותו בית מקדש? הוא בית שמהותו למידה והתפתחות שיזמן אליו לא רק את אנשי הרוח והחזון,אנשי האש והאוויר,אלא את כל העם וכל האנושות – את כל מי שלוקחים חלק במימוש הבנות בחיים הארציים-בבנייה הפיזית של בית המקדש. הייעוד של העם היהודי הוא להוריד רוח לחיי החומר: לחבר בין האוויר והאדמה באמצעות אש הרצון והדבק-המים הגבוהים.  אם נממש את הייעוד שלנו –נבנה בירושלים מרכז –בית ספר וירטואלי,רעיוני,שיהיה אור לגויים-שילמד אשים להבין את תכלית ייעודם-זו הכמיהה. לשם אנחנו שואפים. וזה קרוב! עוד הבנה חשובה היא שבית הבחירה הזה לא חייב להיחות בית פיזי אלא וירטואלי. הוא ייבנה אות לאות,קו לקו (ממליצה לקרוא כאן)

 בשנה הבאה כבר לא נצטרך יותר לפלל להיות בירושלים הבנויה, כי נהיה שם,בתודעתנו . המיקום הפיזי איננו משנה כמו המקום התודעתי. (לא במקרה מכונה  אלוהים בתורה "המקום").

לא נצטרך להתפלל יותר לאלוהים, כי נדע להתחבר ישירות לאלוהים שבנו-להבנת היותנו חלק תודעתי בורא שהוא חלק משלם, מאותה אחדות. ה"אלוהים " שאנחנו מייחסים לו היום כוחות על הוא אכן כזה, הוא אכן ברא את העולם הזה וניהל אותו ,אבל הוא כעת מסיים את תפקידו ומפנה מקומות לשליטי העידן החדש שינהלו את העניינים כאן בדרך שונה לחלוטין. יהוה הוא ליבת אדמה. הוא בנה עולם של חומר ומסגרות שיתחזקו את החומר הזה. בעידן החדש יתפרקו כל מסגרות העידן הישן,אחת אחת: מסגרות החשיבה,ההתנהלות,דפוסי הלמידה,כלי העבודה,מערכות הממסד,החינוך,הרפואה, כל תרבות הכסף תסתיים ותתקיים תרבות חליפין

עכשיו, כשיהוה מסיים את תפקידו , נגמר העידן שהוא היה אחראי על הבריאה של העולם הזה. עכשיו נפתח קוד הבריאה לכולנו לתקשר ישירות עם הליבה, עם המקור שיצר כאן את הכל, גם את יהוה (שגם הוא ליבה, יותר גדולה ומפותחת מאיתנו בהרבה,אבל הוא ליבה, ותפקידו כאן מסתיים. הוא אגב מקבל העלאה בדרגה ועובר לברוא את הבריאה הבאה-הבריאה ה 13, אבל זה כבר יחכה לעוד כמה עשרות או אלפי או מיליוני שנים..זה סיפור אחר…

כשיש לנו יום הולדת אנחנו מברכים : "שתזכה לשנה הבאה". השנה הבאה היא לא רק שנה, היא עידן הבא, היא העולם הבא.

ליל הסדר הוא יום ההולדת של העם, עם ישראל ושנה הבאה אכן תהיה השנה שבה כולנו נהיה בירושלים הבנויה: גם אם לא פיזית-נהיה שם בתודעתנו .

היום, עכשיו, חזון אחרית הימים הולך ומתבהר לתמונת מציאות אמיתית. כי רק אנחנו, בתודעתנו המתפתחת ,יכולים לקבוע מהי האמת שלנו.

עלינו להיות השינוי שהיינו רוצים לראות בעולם וכך לברוא מציאות.

זה כאן ועכשיו

  1. ויהי בחצי הלילה– חצי הלילה הוא הזמן הרחוק ביותר מהאור. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. אנחנו עכשיו יודעים שיציאת מצריים נעשתה בחושךך,בתהליך מתמשך ובמצבים החשוכים ביותר של העם-דווקא משם התחלנו להבחין בנצנוצי האור הראשונים-וללכת לכוון האור החדש שזורח מכוון העתיד האידאלי.כפי שכבר הסברתי-הלילה הוא זמן ההתפתחות. השקט שמביא איתו הלילה,מאפשר חשיבה בזמן שהגוף הפיזי דומם. לכן, גם רגע השקט הצפוי להתרחש בסוף 2012 יהיה רגע שבו החושך ישרור למן רב מספיק על מנת שנפתח את הראייה הפנימית שלנו. רגע הקפיצה הקוונטית חייב להיות רגע של שקט,שבו החשמל יפסיק לעבוד, הכל יהיה שקט. לא יהיה מחשב כדי שהמחשבה שלנו תוכל להתפתח ולהיפתח לתדר חדש .

 

47.לך הממלכה- הבנהחשובה שהגענו אליה היא ש לנו הממלכה – לנו הכוונה איננה לאדם כזה או אחר,אלא לרעיון. הממלכה שיכת לעצם הרעיון המחייה את המציאות כולה. תפקיד ההנהגה האנושית במציאות האידאלית איננו לקבוע מה עושים אלא לסייע לכל הכוחות למלא את תפקידם למימוש עצמי של הפרט ושל הכלל

 

אחד מי יודע

השיר מבטא את ההבנה שהמספרים היסודיים מאחד ועד אח"ד = 13 = א+ה+ב+ה

(כאן, בנימה אישית ברשותכם:  מתרגשת לשתף בסימני המספר 13 שמציפים את חיי לאחרונה:עברתי לגור בדירה מספר 13 והכינוי שבחרתי בו כשם הוא טוהר_אהבה  ועוד ועוד ארועים שונים שהתרחשותם ב 13 לחודש חוזרת על עצמה כבר כמה חודשים בסדרתיות. יהוה מסיים כעת את תפקידו ועובר לברוא את הבריאה ה 13. אנחנו חיים עכשיו בבריאה ה 12. מידעי תודעת העל שיורדים כעת לעולמנו עוזרים לנו להבין את עולם הסיבות הגבוה ואת כל המערכת הקוסמית הגדולה שאנחנו חלק ממנה. משם הגענו ולשם אנחנו חוזרים בסוף הטיול בעולם החלום כאן בכדה"א. הוא נקרא עולם החלום משום שיש לו סוף,כמו כל חלום-בסופו מתעוררים. זה מה שקורה לנו עכשיו: אנחנו מתעוררים מהחלום)

השיר מפרט את יסודות החיים, העם והאומה,האידאלים,הזמן, הברית, הקוסמוס,ואבות כללי ההתנהגות והיושר האידאליים

ההגדה מסתיימת בשיר חד גדיא

השיר מבטא את הבנת החיים החל באידאלים הגבוהים ועד המימוש בחומר

השיר מראה איך הרצון האישי שלנו להוסיף לרכוש קניין חומרי  (הגדי)  נתקל במכשולי המציאות  – החתול. גם לו יש מכשולים וסכנות- הכלב. יד המקרה (המקל) יכולה להשפיע על המציאות נגד רצוננו וכוחות הטבע יותר חזקים- האש והמים ומפריעים לפעמים לרצון הפרטי

כוחות גדולים כמו השור שמתבטא בעמים אחרים שמנסה להתגבר על הטבע- גם נגדם יש תהליכים שמופעלים במציאות ע"י השוחט. עמים אחרים קמים ומעלמים, תיאוריות מדעיות מתחלפות

בהתבוננות על , במבט מלמעלה על ההיסטוריה האנושית אנחנו רואים שגם תהליכים שהניעו עמים שלמים ותגליות מדעיות התהפכו וגוועו (מלאך המנוות). האידיאל הנצחי שימשיך להתקיים עד למימושו הוא רעיון האחדות עם האלוהות- הבנתנו את היותנו תודעה בוראת ,חלק מייקום רחב מימדים , הרבה מעבר למה שעין יכולה לראות וידינו משגת לגעת: הווית האחדות.