הפוסט הזה הוא הזמנה פתוחה לכל קול להשמיע ולשמוע, להקשיב ולשדר את התדר שאת/ה רוצים להדהד מכם לעולם בכל הקשור לשינוי שנשים מניעות לקידום שלום בין המינים ומניעת אלימות , עם וגם בלי קשר לארוע one billion rizing
כולנו מקשיבים,הבריאה שומעת. שדרו… הגיבו, שתפו והשתתפו, הפיצו לכל עבר . זו לא רק זכות, זו חובה! זו הבמה שלכם. its show time …
ממליצה לקרוא בתגובות את "היום שאחרי"
ב – 14/2/2013 , רעדה האדמה לקול רקיעתן של נשים בכל העולם שבחרו לחולל שינוי. להניע ולהתניע את גלגלי ההתפתחות , לרקוד אותו בגופן, להשמיע קולן.
באותו ערב נראתה לעיניי כל עוצמתם של הגברים הבוחרים להכיר באנרגיה הנשית שבהם ככזו שנועדה להעיר ולהאיר את המקומות החשוכים.
יום האהבה , היה חגיגת בריאת עולם חדש, כזה שבו אנרגיות האש והאוויר הזכריות התמזגו בתוך כל אחת ואחד מאיתנו יחד עם אנרגיות האדמה והמים הנקביות .
בכל רחבי הארץ והעולם התקיימו ארועי ריקוד פלאשמוב , סדנאות תנועה ומעגלי הקשבה שפתחו פתח עבורנו להשמיע קולנו, כל קול, כל גוון, כל שוני, כל הבדל – מבורכים. הם המתנה הייחודית שיש לנו לתת לעולם. קיבלנו מימון אנרגטי לממש את הייעוד שלנו כמפלסי הדרך לשינוי. עכשיו הזמן לספק את הסחורה.
זו זכות גדולה עבורנו לקחת חלק בהתהוות המרגשת והעוצמתית של תהליכי השינוי .יותר מכך: אין זו רק זכות אלא חובה!
נשמתנו בחרה ונבחרה לחיות כאן בתקופה המיוחדת הזו כי אנחנו הנשמות האמיצות ביותר שחיו כאן ,אי פעם, כבני אנוש בגוף פיזי בכדה"א. אם לבחירות שלנו לא היתה משמעות – לא היינו כאן. אנחנו כאן וחובתנו, חובתנו!!! להשמיע קולנו.
***
התפתחות מחייבת תנועה, מחייבת לזוז ממקום אחד למקום אחר. לשחרר את ההיאחזות בקרקע ולרחף לרגע כדי לעבור למקום אחר.
כשמדובר באדמה- בגוף הפיזי שלנו-זה קל, לנוע לקול צלילי המוזיקה -המים, אנחנו יודעים לעשות זאת מצויין. אנחנו מכירים את התנועה,
אבל כשמדובר בלהזיז את כל מערכת האמונות , את כל תפיסת העולם שהתחנכנו עליה, זה כבר קשה.
אנרגיות האש והאוויר שמביא איתו העידן החדש מהירות ועוצמתיות. את קצב האדמה (החומר-הגוף ומסגרותיו) האיטי אנחנו מכירים, אנחנו גם מיומנים בלזרום עם המים (רגש), אבל את האש שמדליקה בנו את יצר היצירה אנחנו לא מספיק מכירים. עד היום לא נתנו לה מספיק מקום בחיינו כי תמיד הזהירו אותנו שהאש מסוכנת. לא סיפרו לנו שבכוח האש לברוא מציאות, שהיא המניעה ומתניעה כל מחשבה כל פעולה,כל בחירה בחיינו. נטעו בנו את האמונה שבורא עולם הוא מי ששם גבוה בשמים,רם ונישא ומחקו מתודעתנו את הידיעה המזוקקת את היותנו תודעה בוראת. כל אחת ואחד מאיתנו הוא בורא/ת עולם. לא פחות. קול הסמכות החיצונית שבחרנו להישמע לה כיבתה את הניצוץ האלוהי שבעיניינו.
גם את שפת האוויר איננו מכירים. זו הבנה תודעתית שקשה לנו להפנים, זה תדר שמוחנו מתקשה לפענח את הקודים שלו. אנחנו לא רק לא מבינים אלא גם לא רוצים תמיד להבין. יותר קל לנו להשאיר את האחריות אצל ההוא וההיא וההם, שמנהלים אותנו, כי כשאתה מבין למה דברים קורים כמו שהם קורים, אתה כבר לא יכול יותר להמשיך לחיות את שגרת חייך.הקול הפנימי שלך לא נותן לך מנוח. הסקרנות הורגת אותך . משהו בכל תפיסת קיומך מתערער ומטלטל את היותך. אי הוודאות מפנה מקומה לוודאות חדשה, אבל רק אחרי שמעיזים לשחרר את האחיזה באדמה ובמים שנלווים אליה. כדי להבין, עלינו קודם כל לחשוב חשיבה עצמאית , להטיל ספק, לשאול, להעיז לבחון מחדש. רק אחרי ש"נאבד את הדעת" , נחווה את החלל הריק שמביאה איתה חוסר הוודאות, רק אז נוכל להיפתח לוודאות חדשה.
***
ארועי one billion rizing נועדו כפי שהגדירה זאת יוזמת הארוע הבינ"ל למטרה הזו:
כל קול, גברי או נשי רגשי או תודעתי ארצי או רוחני,מקומי או גלובלי,פיזי או וירטואלי – יהה אשר יהה , ראוי שיישמע .
ביום חג האהבה הזה משלימים עם מי ומה שנועדנו להיות- עם אנרגיות האש והאוויר הזכריות שבנו שיתמזגו לאחדות הרמונית עם אנרגיות האדמה והמים הנקביות.
הדרך של כל אחת/ד מאיתנו שונה, אבל המהות חייבת להיות אחת: רצון להניע שינוי וליצור התפתחות, גם במחיר עימותים וחילוקי דעות , אין מה לעשות, שינוי חייב לעבור דרך אזורי אי הנוחות
והיא מתקיימת כל יום וכל דקה בתוך כל אחת ואחד מאיתנו. מטרת האור- ליצור התפתחות ומטרת החושך לעצור אותה. תופעת האלימות, עם כל השליליות שבה איננה החושך. היא מקדמת התפתחות וזו סיבת קיומה. החושך הוא הפסיביות שלנו, הבחירות שלנו למנוע ולעכב התפתחות ע"י דאגה לחיים מאוזנים באזור הנוחות. שום שינוי לא יכול לקרות כל עוד הכל סבבה לנו. מתוך הקושי נוצר הרצון לשנות. ברגע שאנחנו קמים ועושים , לא משנה מה, כל אחד את מה שנכון עבורו, אבל מפעילים רצון פעיל לשינוי – ניצחנו עוד קרב במהלך האינסופי מול החושך.
*
את ארועי הארץ יזמו חברי "תדרים בתנועה". הם עמלו רבות להפקת 10 ארועים מסוכרנים בו זמנית בכל הארץ ועל כך תודתי והערכתי להם אישית .
על מנת להניע שינוי גדול מספיק בתפוצה רחבה , יצאה קריאה למנחות ומנחים מכל הארץ להצטרף. אני בחרתי להיענות לקריאה עוד טרם ידעתי במה מדובר. בהתייעצות זריזה עם החושים הפנימיים שלי הבנתי שיש לי חלק בהתהוות הזו ונוכחותי נדרשת. אני יודעת ש נשים נועדו ליצור שינויוברור לי תפקידי בהעצמת נשים לממש את ייעודן. (כמי שחיה בגוף נשי – כאמא אדמה ומים, אבל עם דומיננטיות של אנרגיות האש והאוויר הזכריות).
לאחר מפגשי ההכנה של צוות המנחות הבנתי כמה הבחירה שלי משמעותית ואיזה מאמץ היא דורשת ממני ומהשותפות למשימה. התדרים ששודרו במפגשים מקדימים אלו לא תאמו את התדרים שאני מהדהדת מתוכי, אבל עדיין היה לי ברור שקולי ראוי וצריך להישמע. ההנחיה הראשונה שהתבקשנו לפעול לפיה היתה הקשבה ללב- מה אני מרגישה: לחבר נשים לחוויה הרגשית האישית שלהן את הנושא . כבר כאן מצאתי קושי משום שדרכי להניע שינוי עוברת דרך חיבור לחושים הפנימיים ולא ללב, להקשיב לקולו של הילד הפנימי=הנשמה ,להבין את עולם הסיבות הגבוה- למה דברים קורים כמו שהם קורים, ולא לאפשר לרגשות לנהל את הבחירות שלי. חיבור לרגש הכעס והכאב יוצר לדעתי חווית קורבנות ומטרתי להעצים נשים ולא להזדהות עם המקום הקורבני שהיו בו.
מאחלת לכולנו להצליח לאהוב מהראש ולחשוב מהלב,זו מגמת השינויים. לא לאפשר ללב להוביל את האהבה אלא לאהבה להוביל את הלב. לאן? להבנה!
בסדנה היה קטע שבו נשים כובלות עצמן בחבלים ובתהליך הריקוד משתחררות ויוצאות לחופשי . החיבור שלי לארוע לא הגיע מהמקום של הכבלים הפיזיים והרגשיים וגם לא התחברתי להאשמת הגברים כאלימים ופוגעים. אני מאמינה שזו אחריותה של אשה לדעת מה היא מאפשרת ובמה היא בוחרת וכשנשים יממשו את ייעודן ויקחו יותר אחריות על הבחירות שלהן, הגברים לא יעשו זאת. ההבנה שבתוך כל אחת ואחד מאיתנו יש גם את האנרגיה הנשית וגם את האנרגיה הזכרית והשלום בין המינים קיומי לנו כדי להיות שלמים עם מי ומה שאנחנו, היא חשובה. יותר ויותר נשים מתעוררות להכיר באנרגיות האש והאוויר הזכריות שמניעות אותן ויותר ויותר
החיבור שלי לארוע היה מחווית דיכוי עצמי תודעתי שאני כבלתי עצמי אליה מבחירה. אסביר: כל עוד חייתי 40 שנה בעידן הישן, לא יכולתי להשמיע קולי ולתת מאיכויות האש והאוויר שבי לעולם משום שתודעת האנשים היתה חסומה בפני התדרים האלו. כך, חייתי כחייזרית על הכדור הלא נכון, זרה ומוזרה, לא שייכת לא לכאן ולא לשם. היום אני יודעת שזה כן הכדור הנכון ועכשיו- עכשיו בדיוק הזמן הנכון לממש את הייעוד שלשמו אני כאן: ללוות נשים ואנשים,ילדים בכל גיל בתהליך שינוי תודעתי , במעבר מתודעת אדמה ומים לתודעת אש ואוויר . בשבילי היום להשמיע את קולי משמע להניע מתוכי את האומץ לדבר את מה שעדיין מאד לא מקובל , קול שעורר גלים ויצר אדוות של התנגדות נוכח האמת שלי אצל נשים שמונעות מחיבור חזק לרגש : נשים שנפגעו מהאמירות שלי , משום שלא הבינו אותן. ככל שנבין יותר – נירתע ונפחד פחות.
עבור חלק ממארגני האירוע לשחרר את השליטה בתכני הסדנה ככזו שחייבת להיות אחידה בכל הארץ – מכוונת לתדרי הלב, היה ועדיין קשה. הם תיכננו להעביר תדר מסויים והנה אני מגיעה ומשבשת את התדרים. מפריעה לקליטה. למה? כדי לעורר אנשים להפעיל שיקול דעת עצמאי. לא תיכננתי את זה במודע מראש, אבל כך "יצא", ברגע שאחד המנחים תייד אותי " נעמה היא ה truble maker" שלנו , זה מה שיצא ממני. חשוב שנזכור איזה כוח יש למילים בבריאת מציאות . מה שמשדרים לבריאה – היא מחזירה כהד. ברגע שנבחר לראות ב"בעיה" אתגר התפתחותי – יהה זה רגע התפתחות משמעותי, עוד קפיצה קוונטית באבולוציה האנושית. לא פחות.
קיבלתי הודעה שיש כוונה לא לאפשר לי להנחות מעגל הקשבה בארוע כי "יש חשש " שאעביר מסרים לא נכונים שלא משתלבים בתדרי "תדרים בתנועה"
אין מצב שקולה של אשה שבחרה להשתתף בארוע הזה מתוך כוונה להשמיע קולה לשינוי לא יישמע. תדרי התודעה החדשה מהירים ועוצמתיים, חוצים גבולות מקום וזמן ונפוצים לכל עבר. אף אחד לא יכול להשתיק קול שבוחר להישמע. בכל מקרה – הבנתי שאני ורק אני אבחר אם ואיך ואיפה להשמיע קולי. זו אחריותי, חופש איננו מתנה אלא בחירה. אני לא צריכה לקבל אותו. אני צריכה לבחור לקחת את מה שתמיד היה ויהיה שלי, רק שלי . עליי לדרוש, לבקש, ליצור -לקבל אותו, בהשלמה , עם הטוב והקשה שבו. עסקת חבילה. freedom is not a gift given but a choice made. it is a heavy burden for the spirit to carry along the way
מי שרוצה להיות שותף/ה לשיח לא פשוט אבל חשוב ומרתק מאין כמוהו שהתקיים ברשת הפייסבוק ביני ובין שתי נשים מקבוצת "האוהל האדום" מוזמן לקרוא את התיעוד בתגובה לפוסט
אנרגיות האש והאוויר הן זכריות . האדמה והמים נקביות. דיאלוג מעניין נרקם תוך כדי תנועה ויוצר התפתחויות חשובות בתקופת התפר -מעבר מעידן ישן של אדמה ומים לעידן חדש של אש ואוויר
14/2-one billion rizing : קריאה בינל"א מסוכרנת של מיליארד נשים ואנשים ל ק ו ם, ל צ א ת, ל ר ק ו ד למען שלום בין המינים והפסקת האלימות.
תנועה מייצרת התפתחות. הבחירה לרקוד את החיים בגופנו הפיזי מזיזה גם את גלגלי התודעה החלודים שלנו להיפתח בקלילות להבנות ותדרים חדשים.
מי שמניע ומתניע את השינוי הן נשים שמתחברות לאנרגיה הזיכרית שבהן – היא אש הרצון ויצר היצירה לברוא עולם חדש, היא אוויר ההבנה שלהן את עצמן כתודעה בוראת שבכוח הבינה הנשית שבה להמציא מציאות חדשה. נשים יוצאות להשמיע קולן-רצונן,לבטא הוויתן, לוקחות אחריות על גורלן,על הבחירות שלהן . האנרגיה הנשית המתעוררת מקבלת הדהוד וגיבוי מאנרגיה גברית שונה מזו ששמענו עד היום. התודעה הציבורית הכוללת כבר בשלה להתחיל להבין שבכל אחת/אחד מאיתנו מצויות שתי סוגי האנרגיות והן נועדו להשלים זו את זו (ולא להיאבק!). לא במקרה מתקיים הארוע המשמעותי הזה ביום האהבה- היא ההבנה של שני המינים את עצמם/עצמנו כחלק ממערכת אנרגטית אחת. השלום בין המינים מתאפשר היום הודות להשלמה עם מי ומה שנועדנו להיות, ללא קשר מחייב למגדר שבחרנו בו עם רדתנו כנשמה לגוף פיזי כנשים או גברים. טשטוש גבולות בין המינים מאפשר את הרחבת התודעה, ולהיפך. ביצה ותרנגולת: תהליך שגלגל החיים מייצר בתנועה , בשיח משתנה בין יסודות האש והאוויר (רצון,יצירה והבנה)ובין המים והאדמה (רגש וחומר)
אנחנו חיים היום בעידן חדש שבו מתעצמות אנרגיות האש והאוויר הזכריות במקביל לצמצום השפעתן של אנרגיות האדמה והמים הנקביות. נשים משתחררות מהאחיזה במסגרות האדמה ובוחרות לפלס דרכן העצמאית ממקום של עוצמה ולא של קורבנות. ממקום של אומץ ולא פחד, בעזרת שיתופי פעולה הרמוניים שמחליפים את מנגנוני השליטה הישנים.
נשים בכל העולם מתעוררות היום להשמיע קולן הודות לאותה אש שנכנסת יותר ויותר לעולמנו בעוצמות הולכות וגדלות -אש שמדליקה בנו את ההבנה התודעתית של היותנו תודעה בוראת עצמאית ועוצמתית, כזו שביכולתה לברוא עולם חדש, לא פחות. אותה אש יצרית שהניעה את חווה לאכול מפרי עץ הדעת: לדעת את היותה תודעה בוראת ולעשות את מה שנועדה לעשות: ליצור חוויה של התפתחות ע"י בחירה להישמע לחושים הפנימיים, ולא לקול סמכות חיצונית, גבוהה ככל שתהיה. בחירה להפר את הצו האלוהי ולשנות סדרי עולם. זה ייעודנו.
היוזמה לארוע מגיעה מהנשים, כי נשים נועדו ליצור שינוי , אבל גברים רבים מצטרפים לקריאה ומגמה זו חשובה לא לא פחות מהשמעת קולן של הנשים. תוכלו לקרוא ולשמוע לקט מעיר ומאיר של סרטונים וקישורים למאמרים בפוסט :
תנועה יוצרת התפתחות, יוצרת שיח חדש בין יסודות האש והאוויר הזכריות והאדמה והמים הנקביות
בתגובות לפוסט הזה תוכלו לקרוא תיעוד שיח חשוב שהתפתח בין נשים בעלות אנרגיות נקביות וזכריות במינונים שונים המשקף כמראה את מגמת השינויים.
*
יום האהבה הזה מוקדש ליצירת שלום בין המינים: האדמה מעניקה לאש קרקע יציבה לרקוד עליה וחומר לבעירה והאש מעניקה אנרגיה של חיים וחום. מתוך תהליך שריפת האנרגיה נוצר עשן שעולה מעלה לרוח ומתמזג באוויר. החומר מתכלה והופך לרוח. האש – כוח הרצון והיצירה , היא שמדליקה את ניצוץ ההתהוות הזה והופכת את החומר לרוח-כך נוצרת תודעה כוללת: כשמסה משמעותית של ליבות מכל העולם מתאחדות לקריאה אנרגטית לשינוי: התעלות מעל הרגש (מים) להבנה גבוהה (אוויר)
אנחנו חיים עכשיו בתקופה של התפתחות מואצת,חווים קפיצה קוונטית באבולוציה האנושית, תקופת תפר במעבר מעידן ישן – שבו מהות ההתנסות האנושית היתה באדמה (חומר/גוף/מסגרות) ומים (מערכות יחסים רגשיות בינאישיות) לעידן חדש שבו יש קדימות לאנרגיות האש (רצון ויצירה) והאוויר (הבנה, תודעה) .
אם בעידן הישן אהבה היתה בדר"כ תלויית חיבור פיזי-מיני ורגשי-נפשי, הרי שאהבה בעידן החדש היא נקודת חיבור תודעתית: אנחנו מתחברים לאחר,בין אם זו אשה או גבר כי אנחנו מבינים את המהות המזוקקת שהינו וברור לנו החלק שלנו ללוות את ההתפתחות שלו/ה ממקום של הבנה ולא של רגש.
גם הביטויים השליליים ההפוכים מאהבה: הניצול הפיזי -מיני ורגשי של נשים , מתחלף בקולות אחרים: של רצון מתעורר והבנה של האחריות שלנו כנשים לחולל את השינוי. תרתי משמע= לרקוד אותו, לחיות את הריקוד ולרקוד את החיים. אשה שמבינה את חלקה בלאפשר מצב של ניצול ותוקפנות- היא זו שיוצרת את השינוי בבחירה שלה להפסיק את מעגל הקורבנות ע"י לקיחת אחריות- לצאת ממערכות יחסים אלימות ולהתנהל עצמאית.
*
התפתחות מחייבת תנועה והבחירה לזוז ולהזיז, להניע ולהתניע את השינוי באמצעות ארוע ריקוד הידהדה לי מדוייקת ולכן בחרתי להצטרף. זה לא הולך להיות פשוט הדיאלוג הזה ביני כליבת אש ובין ליבות המים והאדמה הנקביות שמתעוררות אבל בחרתי "להשמיע קולי. אחרי הרבה שנים של דיכוי, בלי קול,בלי יכולת לביטוי".
אסביר מנקודת התהליך האישי שאני עברתי בדרך מתודעת אדמה ומים לאש ואוויר:
אני ליבת אש וככזו, חייתי משך 40 שנה בסוג של דיכוי עצמי. לא יכולתי לבטא את איכויות האש שבי כי היה עליי להשלים תסריט של אמא ואשת איש. התחתנתי עם איש אדמה ומים . מה שחיבר בנינו היה האוויר. נדרשתי להתאים עצמי למסגרות החיים הנורמטיביות. כמה שהשתדלתי – תמיד הייתי ונשארתי חייזרית. תמיד יוצאת דופן, מתקשה להסכים לקבל על עצמי את חוקי ההתנהלות של עולם החומר הארצי ושפת התקשורת הרגשית. כאמא לארבעה ילדים שגידלתי בחינוך ביתי 12 שנה,ואם אומנת לשתי נערות אומנה , עסקתי רוב זמני באדמה ומים: בניתי את גופם הפיזי של ילדיי ע"י הנקה-הענקה , הקפדתי על תזונה בריאה ואורח חיים אקולוגי, יצרתי בית נעים למשפחתי, בניתי מערכת משפחתית רגשית תומכת.
הקשר הכל כך כל כך כל כך חזק בין אמא אדמה שהייתי ובין ילדיי היה עבורי הדבר הכי טבעי והכי ברור ומובן מאליו. אימהותי היתה כל מהותי. אי של מהות. אהבתי אותם חצתה את כל גבולות ההגיון ומצאתי עצמי מקדישה כל דקה מזמני, 24 שעות ביממה לגידולם ולמידה משותפת בחינוך ביתי. נשמתי ידעה שיום אחד זה ייגמר "בטרם עת"ורצתה להספיק כמה שיותר. גם הזוגיות ומסגרת הנישואים משך 20 שנה היתה מקודשת בעיני, עד ש… נפתחה לי השליחות ואפילו לא ידעתי. מצאתי עצמי ערה בלילות- בין הנקה להנקה, כדי ללמוד את האוויר – להעלות את ההבנה שלי את עצמי. בן הזוג עזב -בגד והלך לזרועות אחרת והתחלתי לאבד בהדרגה את כל מה שהיה לי. אז עוד לא הבנתי שאני חיה בסטייה מהייעוד שלי . "הבריאה" עזרה לי להבין: רעידת אדמה החריבה את ביתי בדיוק ביום תשעה באב-יום חורבן הבית. לא מתתי פיזית באותו יום אבל איבדתי את המהות האימהית שלי, ברגע שילדיי בחרו ללכת לדרכם העצמאית, לא היתה לי ברירה אלא להבין. זה לא רק היה קשה, זה היה בלתי אפשרי. מתתי .עברתי תאונה עם האוטו שהיה אוטו-בית עבורנו לנדוד בו בחיפוש אחר מקומי בעולם. החיבור החזק לטבע הביא אותי לנדוד ולחפש את חלקת האלוהים הקטנה שלי. טיילנו כאן ושם , היינו בכל פינת חמד אפשרית. לא מצאתי. הוא לא היה במדבר וגם לא בצפון, לא כאן ולא שם. המקום הפיזי לא נמצא עד שלא דייקתי את ההבנה של המקום התודעתי שאליו כמהה היתה נשמתי להגיע אחרי "שנים ארוכות של בדידות, בלי קול, בלי יכולת לביטוי. היום אני משמיעה את קולי, מניעה מתוכי את האומץ לדבר" רק אחרי שעברתי שינוי תודעתי והצלחתי לשחרר את ילדיי לדרכם העצמאית, התגרשתי רשמית מהבעל שחייב אותי להתנהלות אדמתית , אני יכולה היום לחיות את מי ומה שאני בחופשיות ומעיזה להשמיע קולי, לבטא את האש שבי. להיות מי ומה שנועדתי להיות. מכתב פרידה מחיי בגלגול הקודם ,כתבתי כאן :
הסיבה שלא יכולתי לעשות זאת קודם לכן לא נעוצה רק בתפקידים האדמתיים והמיימיים בחיי כאם וכאשה , אלא בחוסר הבשלות של תודעה אנושית כוללת להיפתח לתדרי האש והאוויר שביקשתי להשמיע. בעידן הישן, מקובלת היתה התפיסה הקורבנית של נשים את עצמן כמי שמוצאות עצמן נפגעות ע"י גברים אלימים ומטרידנים.
היום, יותר ויותר נשים בוחרות לקחת 100% אחריות על הבחירות שלהן, מעיזות להשתחרר מהתלות החומרית והרגשית בבעל ומממשות את ייעודן כיוצרות שינוי .
עבורכן- נשים אלו – אני כאן. עבור מי שמבינה שדברים לא קורים סתם ולכל דבר יש סיבה גבוהה, גם לבחירות הלא מודעות שלנו. ככל שנבין יותר, נפחד פחות.
אני כאן היום, מעירה מתוכי את האומץ לדבר, לתת ביטוי לאיכויות האש והאוויר שלי – אלו שהתחלתי לטפח רק אחרי שהצלחתי להיפרד מהאדמה והמים בחיי הקודמים. זה לא היה רק קשה. זה היה בלתי אפשרי. מתתי. במלוא מובן המילה. אני עדיין חיה באותו גוף פיזי, אבל זו לא אני. נעמה שהיתה אמא אדמה נקרעה לגזרים אחרי ההכרח להיפרד מהילדים. הדרך היחידה האפשרית להתמודד עם כאב האובדן היתה להתעלות מעל הרגש, להבנה גבוהה של התסריט הנשמתי שבחרתי בו עוד בטרם ירדה נשמתי לעולם. למדתי את מידעי תודעת העל שם נחשפתי למושג מוות תודעתי. לא הבנתי מהו עד שלא חוויתי את רעידת האדמה בעצמי. ביתי נחרב . הצלחתי להציל את גופי הפיזי שלי ושל ילדיי, אבל נשמתי מתה בכל מובן אפשרי. הייתי בחיים שמעבר, ראיתי את האור קורא לי, כמעט התפתיתי להישאב למקום ההוא שבו הכל טוב ורגוע, לבית המקורי שלי, למרחבי החופש האינסופיים והווית האהבה ללא תנאי. אלו לא קיימים בעולמנו. ברגע האמת, בחרתי לחזור. ידעתי שאני נולדת מחדש לחיות הפעם את מי שאני באמת. היה לי ברור שאני לוקחת על עצמי תפקיד קשה מנשוא, אבל לא יכולתי אחרת. ריחפתי לי מחוץ לגופי האסטרלי וראיתי את נשמתי בחיים שמעבר אומרת לי: תחזרי, תחזרי, יש לך עוד הרבה עבודה לעשות, השמיעי קולך, אל תפסיקי עד שיתהווה השינוי. זקוקים לנוכחותך שם במרחב ארץ.
נענייתי לקריאה האנרגטית למרות שבאותם רגעים רציתי ממש ממש כבר למות ודי. למה לי לחיות בעולם שתמיד בזתי וברחתי ממנו? למה? התשובה הידהדה מתוכי: כי יש לך תפקיד ביצירת השינוי. לא תוכלי לעשות אותו כשתצאי. עלייך להיכנס לתוך המים הסוערים אם ברצונך להציל את האנשים הטובעים.
אז בחרתי לחזור. נשמתי קיבלה מימון אנרגטי- הרבה אומץ כדי שאצליח לעמוד היום מול קולות המיננסטרים ולהעיז להשמיע קולי.
*
הנה טכסט הפירסום כפי שהפצתי אותו ברשת. קיבלתי הרבה מאד לייקים, אבל גם כמה תגובות של התנגדויות שאנרגיית האש והאוויר שלי עוררה אצל נשים שבחרו לאפשר לרגש לנהל אותן- כעסו ונעלבו מתגובתי "חסרת הרגש". אני מביאה כאן בהמשך- בתגובה לפוסט, (גלגלו לתחתית הדף) את שרשור ההתכתבות הזו ביני ובין זהר וטל . הסברתי שיש בי הרבה רגש חמלה אבל לא רגשנות. המים תמיד סוחפים אותנו מטה למערבולות וביצות רגש תובעניות וטובעניות,כשאנחנו זורמים עם החיים, אין לנו שליטה, אנחנו מאפשרים לרגשות לקבוע עבורנו את נתיב הזרימה במקום לנהל את עצמנו בעצמנו, מתוך עוצמתנו הפנימית – זו שמתחברים אליה דרך החושים, לא דרך הלב . אני יודעת מה נועדתי לתת לעולם ואני בוחרת היום להשמיע את קולי!
למה בחרתי לקום לצאת לרקוד one billion rizing :כי אני יודעת ש: התפתחות מחייבת תנועה, נשים נועדו להניע את השינוי, יש לי תפקיד בהעלאת התדר ממאבק נגד אלימות ללקיחת אחריות אישית של נשים על הבחירות שלהן ממקום של הבנת העוצמה ועצמאות ולא ממקום קורבני. מקור האלימות איננו בגברים הפוגעים אלא בבחירה של נשים לא לקחת אחריות על חייהן. לכן הנשים הן אלא שנועדו להניע את השינוי: ברגע שתעבורנה מהאשמה ללקיחת 100% אחריות, תצלחנה להיפרד מהעכבות הרגשיות, מהתלות בגבר, ותתעלנה להבנה של מהות ייעודן ומימושו – זה יהה רגע השינוי. יש לנו את האוויר- הבינה הנשית ואת האש-היצריות שמדליקה את הניצוץ האלוהי שבנו- אותו ילד פנימי שיודע מה הוא רוצה ונועד לעשות כאן. אנחנו רק צריכות לבחור להקשיב לו/לה/לי. למעשה כבר בחרנו עוד טרם ירדה נשמתנו לגוף הפיזי. אנחנו כאן כדי להבין למה ולממש את הבחירה: להוציא מהכוח לפועל, ליישם את ההבנה הגבוהה בחיים הארציים
*
הארוע הירושלמי: בו אני (נעמה וייס טוהר)מנחה מעגל הקשבה שבו אנרגיה נשית וגברית מתחברים להבנת האחדות. מוזמנים כל מי שחווים או רוצים לחוות את השלמות הזו בתוכם , ללא קשר עם המגדר שנשמתם בחרה לרדת איתו לגוף הפיזי. יתקיימו גם מעגלים נפרדים של נשים וגברים לחוד,באותו ארוע ובו זמנית גם בכל רחבי הארץ והעולם, עוד הרבה מפגשים עצומים ועוצמתיים . תבדקו מה הכי קרוב לכם ותגיעו.
הסרטון הזה הוא ה "פרומו" הישראלי – תוצרת שלנו, גם אני הייתי שם בהתכנסות המנחות והמנחים
