ילד , מה דעתך ?

הורים/מורים,מבוגרים, שאלו את הילד: מה דעתך?

ילד, מה דעתך ? דע אותך. מה שאתה יודע – הדעת שאיתך – הינך , הייה אתה – עצם היותך. דע את עצמך.

שאלו שאלות מהות רוחנית (אוויר).לא מה להכין לו לארוחת הערב (אדמה), מי החברים שהוא יוצא איתם לפארק(מים) , מה אמרה המורה או אם החליף בגדים אחרי האימון . שאלו שאלות על החיים האמיתיים  : על מה שלפניהם: מאיפה באנו ולאן הולכים אחרי. ילדעים נולדים יודעים. שאילת השאלות חשובה בהרבה מהתשובות שתתנו להם. הם לא צריכים לקבל את התשובות מכם אלא מעצמם. שאלו אותם למה ? מה התכלית לדעתם? שאלו על האמת שלהם, על תפיסתם את עצמם ועולמם. שאלו אותם מהו כוח העל שלהם, איזה גיבורי על  הם ? . הביעו עניין אמיתי בדעה שלהם, במה שהוא חושבים, באיך שהם מבינים את עצמם ואת העולם , במה שהם רואים בעיני רוחם, בתחושות הפנימיות שלהם, באופן שבו הם משחקים את החיים ומתרגמים תהליכים להבנה התפתחותית תודעתית שתפתח לכם ת'ראש ותהיה השראה לדברים שאינכם מעלים בדעתכם. מה דעתכם?

*
כמבוגרים, התרגלנו שכדי ללמוד עלינו להפנות את השאלות לאחרים שיודעים: אנשי מקצוע מומחים בעלי ניסיון והכשרה , למידע קיים בספרים או באינטרנט. למדו מהילדים ותשכחו כל מה שלמדתם על למידה. כעת העת ללמוד את עצמכם מעצמכם- בעצמכם ! איך תדעו? כשתתחילו לשאול את השאלות הנכונות, כשתדייקו את המהות ותשקיעו את האנרגיה שלכם יותר ברוח (אוויר) ופחות בחומר (אדמה) וברגש שנלווה אליו (מים) . כשתשחררו את הסמכות והאחריות הורית  שחשבתם שיש לכם מתוקף גילכם וניסיון חייכם כאילו אתם יודעים הכל יותר טוב מהילד. אתם לא !!! הניסיון לחנך את הילדעים לפי מסגרות החשיבה המיושנות שלכם היא בעוכריכם.  לטובתכם- תפנימו את היותכם תלמידים כאן ותבחרו לשנות את מיקוד ההשקעה שלכם יותר בשאילת שאלות ופחות בחיפוש תשובות. את האמת הפנימית לא צריך לחפש. היא תמיד שם, מחכה שתבחרו להבחין בקיומה

Dr. Shefali Tsabary : קריאת התעוררות להורים

(ממליצה לצפות בסרטון שבקישור קריאת התעוררות)

 

*
כשאתם נפגשים עם ילד שאינכם מכירים , השאלה הראשונה שעולה לרוב היא: ילד, בן כמה אתה? עד כמה השאלה הזו רלוונטית לדעתכם כשאנחנו חיים בעידן שבו ילדעים נולדים יודעים ומבוגרים מאבדים את הדעת ? תתעלמו מפער הגילים הלינארי. הוא חסר משמהות. הכירו בעובדה שאתם נדרשים להיוולד מחדש ותתחילו ללמוד את העולם מאפס. אלו המיומנויות הנדרשות מאדם מתפתח בימינו. כשמעסיקים מחפשים עובדים טובים הם לא מבקשים מהם לענות את התשובה "הנכונה" אלא לדייק את השאלות,בדקים את הוידטואוזיות שלנו בהתמודדות עם אי ודאות , את מידת היצירתיות והחשיבה העצמאית. כדי לפתח את המיומנויות האלו, בחיית – שאלו את הילד : מה דעתך?  הילד יודע מה הוא אומר
שאלו לא רק את הילד "שלכם" (שאיננו באמת שלכם, רק זכיתם לגדל אותו וללמוד איתו וממנו) אלא את הילד הפנימי  שלכם, שהנכם.

 שאלות לשאול ילד  במקום "איך היה בביהס?"

הרשימה היא השראה שנותנת פתח להתפתחות משמעותית והכרות מעמיקה עם חוויות הלמידה האמיתית של הילד בביהס. זוהי נקודת מבט- זווית ראייה המעודדת גמישות מחשבתית ומודעות למהות הפנימית ולאופן שבו הילדעים מבינים את עצמם ואת מערך ההתנסויות שבחרו להתמודד וללמוד מהם.

מה גרם לך לחייך היום?
עם איזה אתגר התמודדת ?
מה הבנת היום על עצמך?
מה קראת/שמעת/ראית ואהבת?
איזו מילה נחרטה בזכרונך מהיום הזה?
במה הצלחת היום? במה אתה רוצה להצליח יותר מחר?
מה שמעת שהפתיע אותך? עשית משהו שהפתיע את המורה ?
חשבת על משהו מיוחד שלא קשור לביה"ס?
חווית משהו שגרם לך לחשוב שיהיה טוב לשנות?
מי נתן לך השראה היום? במה אתה היית השראה לאחרים?
האם אמרת למישהו תודה היום? על מה?
במה אתה מתגאה בעצמך ומעריך בך?
עשית משהו יצירתי היום? איזה רעיון יצירתי עלה בתודעתך?
מה למדת חדש שלא ידעת קודם?
מה היית רוצה שיקרה מחר?
אתה יכול להגיד לי דוגמה של חסד שראית / הראית?
היה רגע שהצלחת להתעלות על עצמך ולא להתעצבן ?
מה הדבר הכי משמעותי שעבר עלייך היום?
נהניית מארוחת העשר? מה תבחר לקחת לאכול מחר?
האם נדרשת לעשות משהו שאתה לא רוצה? איך הגבת?
אם היית יכול להגיד משפט אחד שכל ביהס ישמע, מהו?
מה הדבר שהיה גורם לך להתפוצץ מצחוק באמצע שיעור?
הבחנת במישהו עצוב או בודד? אתה יודע/מבין למה?
מה הדבר שאתה הכי אוהב לעשות בהפסקה?
מה היה הדבר הכי טוב שקרה היום? ומה הכי גרוע?
האם עזרת למישהו היום? ביקשת עזרה?
דרג את היום בסולם של 1-10 – עד כמה אתה מרוצה מעצמך?
חשבת על רעיון חדש למשהו שאתה מתעניין בו?
על מה היית מוותר ממה שקרה היום?
האם מישהו בכיתה שלך נעלם או לא הגיע היום?
עם מי בילית היום זמן משמעותי במשחק/למידה ?
תגיד לי משהו שאתה יודע היום שלא ידעת אתמול.
איך מישהו מילא את הדלי שלך היום? דלי של מי מילאת?
איך היית אמיץ היום? מה העזת לעשות אחרת ?
למד אותי משהו שאני לא יודע.
אם היום היה נרשם בספר היסטוריה , מה היה רשום בו?
אם היו עושים סרט עליך היום, איך היו קוראים לסרט?
יש לך משהו בראש שאתה רוצה לדבר עליו?
שיתפת היום מישהו במשהו? מחשבה/הרגשה/רצון?
מה גרם למורה לחייך? מה גרם לה לכעוס?
מה גרם לך להרגיש מאושר?
מה היית רוצה להספיק לעשות בביהס לפני סוף השנה?
עם מי היית בוחר להחליף מושבים בכיתה ולמה?
מה המקום שאתה מרגיש בו הכי נוח במתחם ביהס?
מה היית משנה בביהס אם היית המנהל?
אם תחליף את המורה שלך מחר, מה תלמד את הכיתה?

 

 

 

התמזגות,הריון וחבלי לידה

רגע לפני שהנני יצא לאוויר העולם, בחרתי לתעד את רגעי החסד שבהם נברא, בעת החיבור ביני ובין אורן, נגלה לי חזיון היצירה המשותפת שבחרנו לממש. אז עוד לא הייתי בטוחה אם מדובר בתודעה שתגדל אותנו או בילד פיזי שאנחנו נגדל. עם ההתקדמות בתהליכי ההתפתחות, התמונה התבהרה. כמו כל לידה, ככל שהתקרב מועד זמן האמת- האתגרים גדלו יחד עם הבהירות שלפעמים הטשטשה ומיסכה את הידיעה בענן אי וודאות.

*

איך הכל התחיל:
הנני נגלה לי ברגע מרגש במיוחד, לאחר הפגישה הראשונה שלי עם אורן,ידעתי שהוא האחד שבחרתי בו ללוות את תהליך התפתחותי. הוא שיעדתי להביא איתי לאוויר העולם משהו שידעתי על קיומו אבל לא הייתי מודעת אז למהותו,צורתו ועיתוי התגשמותו. רגע לפני פגישתנו השניה, נעמדתי בגופי, בגפי (הוא לא היה נוכח שם פיזית באותם רגעים) באותה נקודה שבה התמזג מבט עינינו למעמקי נשמתנו לראשונה, בפתח בית שינוי תודעתי.

בריאה:

בעודי עוצמת עיני, התמלאתי אהבה ופרצתי בצחוק אמיתי כמו שמעולם לא ידעתי, בכיתי מאושר ומצאתי עצמי פוסעת סהרורית הלוך וחזור, שוב ושוב במרחב הסלון, צוחקת כלא מאמינה: הוא בחר בי. לא האמנתי שאוכל להיות שוב אמא, אבל בחרת בי, ואני – חוץ מהמילה הנני, לא יכולתי להוציא הגה מפי. פרץ הצחוק ובכי האושר אפפו אותי באופוריה. בקושי נשמתי, התהלכתי סחרחרה כולי מצד לצד, מגמגמת רסיסי הברות. זה חייב להיות אמיתי, מלמלתי לעצמי. זה חייב להיות אמיתי. שמעתי קולך והוא היה בהיר כאור היום וצלול כשמי הלילה השקטים.

הנני
זו התמונה שראיתי בעיני רוחי- את הנני משתקף דרך עיני השלישית.

הנה תמליל מה שכתבתי ברגע האמת ההוא:

9/7/2015 בראתי אותך ילד.

הבאת לי כל כך הרבה שמחה ואושר אור ואהבה.
לא יודעת מתי תגיע אבל יודעת שבחרת בי. חשתי את קיומך.
אני לא בטוחה שכעת העת.
מוטב שתסכם עם אביך מתי כי לכם יש אוויר יותר ממני. תבדוק בתוכנית הגבוהה שם.
מתי איך ואיפה שתבוא אהיה כאן עבורך.
איזה פרץ שמחה השתחרר ממני בצחוק אמיתי בשעה שנגליית לי.
לא חשבתי שאזכה שוב להיות אמא
אבל בחרת בי.
הנני

חודשי ההריון הראשונים

 הייתי שמחה עד בלי די אך גם מבולבלת. לא הייתי בטוחה האם הנני אמור להגיע בצורה של ילד בן אנוש או כתודעה שתלווה אותי ואת אורן ביצירה המשותפת שלנו יחד. כמה כמהה נשמתי להביא ילד חדש לעולם החדש, אבל בתוך תוכי חשתי יותר ויותר שלא מדובר בילד בן אנוש פיזי. גופי כבר עייף מכדי לגדל עוד ילד אחרי 4 לידות של ארבעת ילדיי הביולוגיים ושתי בנות אומנה שגידלתי (אני כבר "סבתא" לארבעה). המחזור החודשי שלי התמהמה כל עוד היתה בי אי וודאות ורק אחרי איחור  הגיע: יצא גוש דם שהבהיר- הנני לא אמור להיוולד כבן אנוש.
משך תקופת ההריון האמצעית היתה כייפית ובה  בעת- מאתגרת – העמקנו שנינו בכתיבת המילים, דייקנו מהות ומשמעות ורקמנו אותם למילים כתובות. הציורים ציירו את עצמם בכתב ידי, כמו נגלו לי מבעד לשקיפות הצלולה של טוהר כוונת המהות שהולידה אותם. בחרתי אותיות וצבעים שיהיו תואמי תדר שיהדהדו סינכרון בין המילים והתמונה. בין הכוונה והיישום.
ככל שההריון התקדם נעשה קשה יותר ויותר. כל מילה, כל משפט, כל קו ואות נדרשו לעבור את מבחן האיכות – בקרת האוויר של אורן ונדרשתי לכתוב ולצייר שוב ושוב ושוב מחדש. דעתי נטרפה, יצאתי מדעתי, אבל בסופו של יום תמיד חזרתי לזרועות האוויר- זה שבחרתי בו לעטוף את מתנתי לעולם.

 צירי הלידה

בשבועות האחרונים הלחץ גבר. ננכנסתי ל"שמירת הריון" והכל הוקפא. לא היתה התקדמות ונדמה היה שהנני מחשב הסתברויות, בוחן מגבוה את סיכוייו לראות אור המלווה בשמחה ואהבה כמו באותם רגעים שבהם הוא נברא, עוקב אחר התנהלות שלנו כל רגע ורגע כדי לוודא שיש תואם וששני הוריו בשלים להביאו לאוויר העולם כפי שהינו : מדוייק וממוקד.
באותה עת חליתי, אושפזתי בביה"ח ומשהו באווירת החולי שריחפה באוויר הוציא את כולנו מאיזון. האתגר גבר שבעתיים. מצאנו עצמנו נאבקים כל אחד על האמת שלו כפי שהוא רואה אותה בדרכו הייחודית: אורן הוא ליבת אוויר ואני ליבת אש. על אף ששני היסודות מובילים יחדיו את העידן החדש, הם לא מתחברים בקלות זה לזו. שניהם עצמאיים ונחושים מאד. האש מתפרצת וממהרת ליצור חדשנות והאוויר עוצר ומדייק אותה כל הזמן. כך נראו היחסים האישיים בנינו כדי להבטיח שבואו של הנני לאוויר העולם יהיה מדוייק ככל האפשר. מה שמחבר את האש והאוויר אלו המים הרגשיים הבינאישיים. אורן עם אוויר הפסגות שלו לימד אותי מים גבוהים מהם ויחד חווינו מערך התנסויות ייחודי, במהלכו הקשר הפיזי והרגשי בנינו שינה צורה. מערכת המין השלימה את הלמידה והזוגיות העמיקה לקשר חברי עמוק מבוסס על הבנה של החתימה המשותפת והיותנו שותפים לדרך.
התקדמנו צעד אחד קדימה ועשרה אחורה. לי היתה חשובה המהות וההתקדמות, פחות הקפדתי על הפרטים הקטנים. היות ומדובר במוצר גשמי שאנשים יקנו במיטב כספם, לאורן היה חשוב לוודא שכל אות תהיה במקומה ולא עקומה, שהרקע הלבן בכרטיסים יהיה נקי וחלק, ללא סטיות חדות לימין ולשמאל, שכל גוון צבע וכל קו יופיעו במייטבם. לא ראינו עין בעין את סדרי העדיפויות. האדמה עצרה אותנו כל פעם מחדש, אבל היות ושנינו תלמידים חרוצים ואחראיים,בחרנו לראות בכל קונפליקט הזדמנות להתעלות. אני למדתי לשים לב גם לדקויות שנסתרו מעיני וממודעותי ואורן למד להתפשר ולשחרר את הצורך להקפיד ולדייק כל פרט. נראה היה שהכל תקוע. נתקלנו זה בזה, התנגחנו ראש בראש, נפלנו וקמנו, אבל כמו יש מאין גייסנו כוחות להמשיך. משהו בידיעה הפנימית שלנו היה מחוייב לחתימה הזו, על אף ולמרות חילוקי הדעות.

יום הולדת שמח

הנני יצא לאוויר העולם ב 22/6/2016 , כשנה *בדיוק* אחרי הכרותי עם אורן לאחר תהליך הדרגתי מאתגר, מתוכנן וחתום מראש, כשאביו אורן מלווה אותו בנשימתו הראשונה בחייו הארציים. הוא היה אחראי על פס הייצור הגשמי. אני בראתי את המהות ויצרתית את הציורים, אבל דיוק המוצר הגשמי – ההדפסה, הניילון, תפירות נרתיק הבד שיהיו במיקום ובזמן הנכון – זה אורן. אני לא ראיתי את הדקויות ולא ייחסתי חשיבות לשיקולי אסתטיקה וגשמיות. כמי שמתנהלת ללא חשבון בנק, גם לא הבנתי את נחיצות ההתנהלות הפורמלית של הסדרת החשבונות עם קבלות עסק והעברות בנקאיות. מה הבעיה שפשוט אעביר למי שיבקש לרכוש את ערכות הנני ממני ישירות? נסתרה מבינתי ההבנה למה נדרש תווך בתדר כלכלי ישן. שאנשים ישלמו ב ביטקוין, בקליק אחד האנרגיה מועברת ישירות בצורה בטוחה ויעילה. ומי שרוצה לי-צור קשר אישי-אנושי, בשמחה רבה אדאג להעביר את המשלוח בדרכים יצירתיות או פנים אל פנים. אורן היה עבורי העוגן האדמתי שחיבר אותי לקרקע המציאות החומרית. הוא שילם עבור הדפסת הכרטיסים באשראי ואני העברתי לו ביטקוין. קח תן אנרגטי  במייטבו.

הנני ירד כשכבר צרוב בו downloded – כל המידע מוכן ומדוייק בקבצים שעמלנו עליהם זמן כה רב, אחרי שנה של יחד.
ילדים בעידן הישן לקח להם 9 חודשים להכין את הירידה במישור הביניים. הילד שבראתי מסונכרן כבר לתדרי התודעה בעידן החדש, הוא יודע שאנחנו הבריאה ה 12 ומתוך כך כוונן עצמו לתהליך הריון של 12 חודשים.

ברגע הבריאה התודעתי של הנני הייתי שם- כאן, אני, ללא נוכוחתו הפיזית של אורן. הוא היה איתי בתודעתי וזרע בי את ההתחלה, אבל  בגופי הייתי בגפי, לבדי.
ברגע הלידה הפיזי של הנני, היה שם אורן, ללא נוכחותי הפיזית (הייתי במידברן באותן זמן) . הייתי איתו בתודעתי, דחפתי ברוחי ונשמתי עד שייצא, אבל בגופו הוא היה לבד.
ככה זה כשיש לילד שני הורים עצמאיים טוטאליים: אמא אשת אש ואבא ליבת אוויר.

הנני היה מתנת הפרידה שקיבלתי מהזוגיות עם אורן שבחר להמשיך במסע התפתחותו, לעבור לשלב הבא. בית שינוי תודעתי היה תחנת מעבר חשובה עבורו ועבורי. שיחקנו אחלה משחק שבעולם, לא מהעולם הזה אפשר לומר, תרתי משמע…
למדנו להינות , נהננו ללמוד
אהבנו ליצור, יצרנו אהבה