סליחה? אתם באמת חושבים שאם תגידו סליחה זה יעזור למישהו במשהו חוץ מלעשות לכם נעים בלב לשתי דקות ? המילה סליחה היא חסרת ערך ואין לה שום משמהות. אולי זה יגרום לך להרגיש יותר רגוע לרגע ולזולת לחיות באשלייה שמעכשיו לא תעשה את זה שוב. אבל מה מבטיח שזה לא יקרה שוב אם לא הבנת מה גרם לך לעשות מה שעשית? אם לא לקחת אחריות להבין את הסיבה, אז למה שמשהו ישתנה בפעם הבאה כשתתיקל באותה סיטואציה ? הרי אתגרים מופיעים בחיינו שוב ושוב ושוב עד שנלמד את השיעור שהנשמה שלנו זימנה לנו כדי להתפתח ולגדול .
אי אפשר לתקן את העבר ולשנות בחירות שכבר עשינו.
תאמינו לי שראיתי עשרות סרטי מדע בידיוני שבהם אנשים חוזרים לעבר במנהרת הזמן כדי לנסות לשנות, לתקן או להשפיע על מה שהיה וזה אף פעם לא עובד. אף פעם
רגשות אשמה וייסורי מצפון לא תורמים שום דבר לאף אחד ולא מקדמים הבנה למחר אחר. הם רק מושכים אותך אחורה לעבר ולחיות בחרטות וייסורי מצפון על משהו שאתה מממילא לא יכול לשנות. ואתה לא יכול לשנות !!! למה? כי היתה סיבה גבוהה למה שקרה . תמיד יש, גם אם אתם לא מודעים לסיבה או לא מאמינים שהיא קיימת
אתה זה שמזמן לעצמך בעצמך כל מה שקורה לך בחיים. הכל. אפשר להתעלות מעל הרגשות הקשים ולהפסיק לייסר את עצמך שעשית משהו לא טוב . אם זה קרה כנראה שכך נועד לקרות וגם אם אנשים מחשיבים את זה רע : זה טוב. כשחווה אכלה מפרי עץ הדעת טוב ורע, משמע שהיא הבינה שגם ה"רע"הוא טוב , כי הוא תורם להתפתחות.
גם ה "רע" הוא טוב!!!
אסביר בדוגמא מ המטריקס : ניאו הטוב – הגיבור האחד שמציל את העולם נלחם בסוכן סמית הרע. הוא מצליח לנצח רק אחרי שהאורקל מסבירה לו שסמית הוא התשליל שלו ואז מה שהוא עושה – הוא מתמזג עם סמית ומכניס אותו לתוך עצמו, משמע שהוא מקבל לעצמו את הרע כחלק ממנו שמשלים אותו וכשנוצר המיזוג הזה , אז אנחנו שלמים ומשלימים את השיעור שבחרנו ללמוד ממנו ועושים את מה שאנחנו צריכים לעשות מתוך תחושה של השלמה , שאתה שלם עם מי ומה שאתה.
סליחה זה לא משהו שאומרים כלאחר יד ב יום כיפור פעם בשנה. המחשבה איך לשפר ולדייק את הבחירות שלנו ראוי שתהדהד בתודעתנו בכל רגע, בכל מרחב וזמן, בכל מחשבה ופעולה, כל בחירה.
ילדעים לא צרכים שמבוגרים יחנכו אותם להגיד סליחה . חידלו מכך !!! למדו מהם איך להתעלות מעל הדרמות הרגשניות ולשחק את החיים בקלילות
ילדעים מאד גמישים בתודעתם. הם יכולים לעבור ממצבי תודעה של ברוגז לשולם במהירות , בלי לשמור בלב מים עומדים שיסריחו ויפכו לטינה שתצטבר להם בלב כפי שמבוגרים נוטים לעשות. כשהם שלמים עם מי ומה שהם באמת – הם משלימים גם עם האחר בקלילות בלי לעשות דרמות. הם חוזרים לשחק ושוכחים בן רגע ממה שהיה ועושים את זה הרבה יותר טוב ממבוגרים . תלמדו מהם ! הם המורים ואתם התלמידים שנדרשים לעמוד במבחן שינוי הזמן.
לכעוס על ילדעים – בין אם זה בגלל מה שעשו או בגלל שלא ביקשו יפה סליחה , זה לאפשר לרגשות לנהל אתכם בלי שליטה , אתם לא חושבים כשאתם כועסים, היכולת המנטלית שלכם לעבד מידע בשקיול דעת תבוני משובש . אל תעשו את זה . קחו נשימה ובמקום להטיח בהם תחושה של אשמה – תקחו אחריות ותנו להם השראה איך מתמודדים עם כעס- מוצאים דרכים אחרות מאשר הוציא אותו על אחרים והדרכים האלו לא מספיק שתהיינה כאלו שמשחררות ופורקות לחץ אלא כאלו שיגרמו לכן להבין מה הכעס נוצר . גם אם תלכו ליוגה צחוק או תמררו בבכי על כתף של חבר או תבטאו את הרגש ביצירה- זה סבבה. אבל זה לא ימנע מכעס להיווצר כל מפעם מחדש כשתמצאו עצמכם בסיטואציות מאתגרות. את זה רק הבנה יכולה לעשות.
מכתב לילדים / amnon shomer
אנו מתנצלים, עשינו במיטב יכולתנו, אבל האמת המרה היא שאיבדנו שליטה. איננו מוכנים להודות בכך, אבל כשלנו.לימדנו אתכם שהעולם הוא מקום תחרותי, ושלעזור אחד לשני מתאפשר רק אחרי שעזרת לעצמך. חינכנו אתכם להלחם ואף למות למען ארצכם, בזמן שהפקרנו את עתידכם. העדפנו לחלום על חופשות ובידור איכותי, במקום על חיים של חופש שלום ואחווה.
ניסינו, באמת שניסינו. רצינו את הטוב ביותר עבורכם. אבל לא האמנו שאפשר לשנות הכל. ולכן דאגנו כל אחד לביתו, כדי לאפשר לכם את החינוך והבריאות והאושר המירביים.אבל
המלחמות המתמשכות, הזיהום והרס הסביבה, האלימות, והמסחור הותירו אתכם כועסים ומאשימים, או אדישים ומפוחדים.אין לנו את כל הפתרונות. החליפות והתארים, הבתים והפנסיות, לא הופכים אותנו לצודקים ומבינים יותר מכם. אנו גם חלשים, אנו גם כואבים, אנו גם חוששים.הממשלות השקרניות עם הפוליטיקאים המושחתים, אין לכם מה לציית להם. הגננות הצעקניות, ובתי הספר עם הגדרות, הן הדרך הנואשת שלנו להתמודד עם חוסר הודאות, עם הפחד שלנו משינוי, עם ההתמוטטות של הציוויליזציה שחשבנו שבנינו היטב.אנו שועבדנו,, נפגענו והותשנו. כולנו ניצולים של מלחמות בכל העולם. השואה, מלחמות ישראל, הכיבוש, הותירו אותנו פצועים ומדממים, והשלכנו זאת פעמים רבות עליכם. לא התכוונו. פשוט לא טיפלנו בעצמנו כמו שצריך. לא היתה לנו את המודעות לכך.אבל לכם יש. יש לכם אינטרנט. יש לכם חברים מכל העולם, מהטיולים מהלימודים, מהפייסבוק. יש לכם רעיונות משונים, על מערכות יחסים, והנהגה עצמית, וכלכלה חלופית, וטכנולוגיה חדשנית, ורוחניות ניו-אייג'ית מוזרה כזו, ויש לכם הרבה חברים.האמת היא שאנחנו פה רק כדי לתמוך בכם. למדו אותנו, הסבירו לנו. אנחנו מוכנים להקשיב.אנחנו אלו שלא מציאותיים. אנחנו אלו שהתעלמנו מכך שאנו הורגים בתאוותנו בכל רגע מיליוני בעלי חיים. אנו אלו ששלחנו אתכם לבית-הספר ולמערכת חינוך מקולקלת רק כי לא ידענו משהו אחר. אנו אלו שקנו עוד מכוניות ועוד מוצרים, ועכשיו האוויר שלכם מזוהם, והים שלכם מטונף. אנו אלו ששיחקנו את המשחק, וניסינו עבורכם להיות מספיק טובים בתחרות, וכעת לאף אחד אין אפשרות לקנות בית.אנו מצטערים, ואנו מוכנים להשתנות, אנו מוכנים ביחד אתכם ליצור את השינוי.אנו כאן. הפנסיה שלנו היא עבורכם ועבור צאצאיכם. הזמן שלנו לא יהיה רק עבור ישיבה בשמש ומשחקי קלפים. אנו מוכנים להמשיך לעבוד ולתת, אנו רוצים לשמור אתכם על קשר, אנו לא רוצים להיות מכורים לתרופות ומטפלות מהפיליפינים.אנו מאמינים בכם. אנו מאמינים בעצמנו.אוהבים אתכם.יותר מכל, אוהבים.
אונס משובץ בתסריט הנשמתי גם של האנס וגם של הנאנסת. למה? המטרה תמיד אחת ומשותפת לכולם : התפתחות. יש בהתנסות הקיצונית הזו שיעור ששני הצדדים לא היו יכולים ללמוד בשום דרך אחרת: לעבד תובנות ממערכת יחסים של שולט-נשלט מגלגולים קודמים
למרות מה שנראה לעין במציאות הארצית, בדרך כלל דווקא הנשלט מפותח יותר תודעתית, משום שכבר סיים בגילגולים קודמים את שיעוריו בנושא שליטה ונשמתו ירדה לעולם כדי להשלים חוויית נשלטות.
מי אני מה אני ? אנחנו זה לא הגוף שלנו. גם אם עברנו חווית אונס פיזית או תודעתית היא לא הופכת אותנו לקורבן נצחי .
יש לנו יכולת להתעלות מעל חוויית הגוף הארצית ולהבין ברוח איך להתנהל בחומר- בתבונה. אם נשכיל ללמוד את השיעור שההתנסות הזו באה ללמד אותנו , נוכל להתקדם לשלב ההתפתחותי הבא – גבוה יותר , שמאפשר לנו לראות מ מבט על את עצמנו כהוויה רוחנית שאיננה כבולה להתניות הגוף הפיזי אלא היא המכתיבה את הבחירות והעשייה שלנו בעולם הארצי.
זה לא רק בכירי ממשלת הצללים שאונסים קטינות; פדופילים; קאניבליזם; מה שתרצו – גיהינום לשמו.
הם אונסים ראשי ממשלות בכל העולם וראשי ממשלות אונסים את ראשי המשק והממסד , משרד הבריאות, הרווחה, הכלכלה.
אין הם ,זה הכל אנחנו – אני מזמן לעצמי בעצמי את כל מה שקורה לי. הכל.
ראשי הממשלות אונסים את ראשי הערים וכך כל הממסד במערכת החינוך מורים כופים על תלמידים ונכפים עי מנהלים שנאנסים עי מפקחים , בתי החולים אונסים רופאים ואחיות , אונסים את הפרופסורים והמדענים הבכירים באקדמיה וכל הממסדים. גם באפריקה ואמריקה העבדות וגם בשואה הכל היה חוקי – הם פשוט שינו את החוק והדביקו את מערכת המשפט בחוסר צדק הזה. לא רק הם משקרים. כולם משקרים. גם בית המשפט העליון והבכירים שלו. הם אונסים את העם ובעם יש בכירים – בוסים – שאונסים את העובדים והעובדות שלהם שאונסים את המעסיקים שלהם והמעסיקים אונסים ילדים וילדים גדולים אונסים ילדים קטנים….
אונס זה לא רק בהיבט הפיזי או המיני. זה כל חדירה בכפיה למרחב הפרטי ללא הבעת רצון מפורש וללא הסכמה מודעת וכל החברה שלנו נגועה בנגע הזה.
אז למה אנחנו מזדעזעים כש-30 גברים אונסים בת 16….? הרי כל תרבות האונס הזאת – לקשישים, לנכים, חסרי ישע…. תרבות האונס שבה החזקים אונסים את החלשים. למה? כי הם יכולים כי אנחנו מאפשרים , כי זה מה שלימדו אותם כל החיים ,כי הם חיים באשליית החוזק. לא מדובר בצדק אלא בכח. בשליטה.
אבל כפי שאמרנו : אין "הם" ואנחנו. זה הכל חוויות שאנחנו מזמנים לעצמנו בעצמנו . למה? כדי להתנסות בקוטב השני של יחסי שולט ונשלט.
הפרק האחרון של האווטר נגמר בכך שאווטר אנג מכניע את שליט האש אוזאי. הוא לא הורג אותו אלא רק לוקח ממנו את יכולת כשפות האש שלו להשפיע כך שישתמש בשליטה על כל אומות העולם. זה היה סמל המעבר מעידן ישן לחדש. הסוף לעידן השליטה . העידן החדש מבוסס על שיתוף פעולה שמושתת על הבנה שכולנו אחד. זה לא אומר שכולנו שווים או כולנו אותו דבר. זה רק אומר שכולנו מחוברים לאותה רשת אנרגטית אחת . משמע שהתפתחות של אחד קשורה להתפתחות האחר ומחוברת אליה.
משמע שכל עוד יש מי ששולט , יש גם מי שבוחר להיות נשלט
אני למדתי ולימדתי שליטה אנרגטית ביסודות בגלגול הקודם ולגלגול הזה ירדתי ללמוד לחוות יחסי נשלט. זאת הרגשה מחורבנת ! קקה! אבל מה לעשות שהנשמה שלי היתה כנראה צריכה להשלים את חוית ההתנסות גם בזה. בגלל שאנחנו חיים בנקודת תפר בין העידנים מישהו צריך לגשר ולחבר על התפר הזה וזה אנחנו שבחרנו ונבחרנו למשימה הזאת להיות הגשר שחי בין העידנים ומתמיר את השליטה בשיתוף פעולה
מישהו חייב להפסיק את תרבות האונס הזאת . וזה אנחנו.
זאת אני , אמיצה מספיק כליבש אש נולדתי ונועדתי להפסיק את שרשרת האונס. אמא שלי אונסת את המטפלת שאונסת אותי ואני אונסת חזרה את אמא שלי… אולי בגלגול קודם היא היתה אני, אולי היא חתמה שאאנוס אותה – הרי כל אנס נאנס מתישהו. היא כמובן לא עושה זאת פיזית או מינית אבל היא חודרת לביתי ולחיי : למרחב הפרטי שלי ללא רשותי וללא הסכמתי ונגד רצוני בכפיה. זה לא שהיא עושה זאת בכוונה רעה. היא נשמה טובה יש לה לב זהב. אבל הלב שלה לא עוזר כאן – דרושה אש . לא מים .נדרש אומץ כדי להפסיק את שרשרת השליטה ובינתיים גם אני ממשיכה בה. למה? כי אמא שלי והמטפלת שעוזרת לי וילדי לא בחרו עדיין להפסיק להיות נשלטות ואני מחוייבת לחתימה זו
גל מון ציפורי: אין שום קשר בין אונס לבין מ.יניות. אני חוזרת: אונס לא קשור בהכרח במעורבות של איברים אינטימיים. אונס במובן המ.יני הוא *סימפטום*.תחנה סופית וקיצונית (ואיומה מאוד) של תרבות אונס שלמה. מתישהו המילה "אונס" הפכה מאוד מזוהה עם אקט "מ.יני" בכפייה אבל במקור למילה אונס יש מובן רחב הרבה יותר: לאנוס= להכריח, לכפות, לשלוט. אונס= פלישה, כפייה, שימוש בכוח על מי שרוצה להתנגד אך לא יכול, ניצול לרעה, שליטה, שימוש באחר לצרכיי מבלי לראות אותו/את צרכיו.
הלילה התעוררתי מחלום שבו חוויתי עצמי נאנסת.
16/1/18 – חלום העיר אותי והאיר לי הבנה מה הסיבה שכתבתי את הפוסט על אונס
*
לפני שכולכם ממהרים לשלול ולזלזל ש "חלום על אונס זה לא כמו להיאנס פיזית", אסביר: העולם הזה שאנחנו חיים בו הוא חלום. אשליית המטריקס. חלומות שנגלים לנו בלילה אחרי שנרדמים- הם הם העולם האמיתי. משמע- שמה שחוויתי היה אמיתי . הכי אמיתי. למרות שלכאורה לא התרחש בגופי הפיזי לפי מה שאני זוכרת במודעותי הארצית. (לכאורה , משום שהוא כן התרחש בעולם חלופי שבחרתי לא לזכור, עד הלילה)
*
חוויות שקשה לנו להשלים עם קיומן, אנחנו מוצאים החוצה מהמיינד המודע והן נשארות בתת מודע . המידע הזה עולה בחלום משום שבחרתי לא להתמודד איתו במודעות הארצית.
*
בזמן חלימה, הילד הפנימי– שהוא החלק התודעתי של הנשמה שחיה בנו, יוצא מהגוף ועולה לספריות במישורים הגבוהים בבריאה להוריד לנו מידע שיתרום להתפתחותנו. מה שאנחנו מסוגלים להכיל ובשלים להתמודד איתו- אנחנו זוכרים ומה שלא -נשאר שם במאגר המידע בעולם האמיתי, מחכה לרגע שנבחר להתמודד עם האמת.
*
ובחלומי…
*
אמרתי לדוד שאני מכירה מהמשפחה איזו הבנה תודעתית שחשבתי שתייטיב איתו. (זה דוד שאני זוכרת בתור ילדה שתמיד היה מלטף ברכות ועדינות כזו את ראשי או מנשק במצח. לא אהבתי את המגע הזה. חשבתי שהוא סוטה. גם ידעתי שהוא נוהג לבלות ערום בחוף נודיסטים אז שמרתי מרחק והקפדתי לא לשדר אף פעם שהמגע שלו נעים לי, כי הוא לא היה כזה). בחזרה לחלום > הוא הודה לי מאד ואמר תודה ושאני ממש טובה בהבנות. "אני יודעת" אמרתי עם האגו שלי והתיישבתי על המיטה שלי והתמתחתי בשיא הגאווה, כמה שהייתי מרוצה מעצמי.. כזו אני… אשה – ילדה שחושבת שהיא יודעת הכל… ואז הוא הגיח מהחושך- לא הבחנתי בו, ורכן מעלי ודחף את ראשו בין רגליי והתחיל ללקק אותי (היו לי טייץ למזלי כך שלא חדר לגופי עם לשונו). ניסיתי לצעוק אבל לא יצא לי קול. רציתי להדוף אותו אבל ידיי קפאו ולא הבנתי למה אני פאקיננג לא מוחצת לו את הראש בין הרגליים ומעיפה אותו משם. לא עשיתי את זה.
*
התעוררתי ולא הבנתי איך זה יכול להיות. את נעמה החזקה – הסופרוומן השאקלית שלא מפחדת מכלום, הזזת הרים, הפכת עולמות,התעליית על אתגרים לא אנושיים, על טבעיים, את אוואטר,מתת ונולדת מחדש אחרי שעברת בין ייקומים מקבילים, את הג'ברית שאף גבר לא יכול עליה. זו אני? זו לא אני ! הכי קשה היה שלא יכולתי להשמיע קולי. עבורי לא להיות מסוגלת להשמיע קול זה… זה הכל. אבל היי- אני לא רק ראיתי אותי בסיטואציה הזו בעיני רוחי. אני ממש חוויתי את זה בכל תא בגופי- את הקיפאון הזה שמנע ממני לעצור את הסרט הרע הזה .
*
הוא באמת רע? איך מידע שנשלח אלי מהעולם האמיתי יכול להיות רע לי ? לקחתי נשימה ובחרתי להבין במקום לכאוב: הוא לא יכול להיות רע. הוא חייב להיות טוב ונועד להייטיב איתי. נועד להזכיר לי חוויית נשלטות שחוויתי בהיסטוריה הקוסמית שלי בגלגולים קודמים
*
סימנים כמו המסר שקיבלתי בחלום הלילה נשלחים אלינו כל הזמן כדי להאיר לנו הבנה בדרך שנועדה לפתח אותנו – לעזור לנו להתפתח , ללמוד שיעורים שלא היינו יכולים ללמוד אילולא החוויה המטלטלת הזו. לרוב אנחנו בוחרים לא לראות את הסימנים האלו , מתעלמים מהם , כי הם מפחידים מדי או מוזרים והזויים מדי או כואבים מדי. אף אחד לא רוצה לחוות עצמו חסר שליטה וקפוא בלי יכולת להגן על עצמו.
*
התעוררתי מהחלום וישר העלייתי את הסיפור וההבנות לאוויר: הורדתי את המחשבות למחשב, אצבעותיי הכתיבו לי את תמליל התסריט שאני עצמי לא רציתי לדעת על קיומו- עד הלילה. וכך העלייתי אותן חזרה למעלה – לתעד את המסקנות – התובנות שלי בספריות הגבוהות. תודעת העל היא המחשב המרכזי של הבריאה . המחשב הזה אוסף את הנתונים שיצרתי במעבדת הניסויים כאן בכדה"א , מעבד אותם ומחשב גלי הסתברויות ומנגיש את המידע אח"כ כדי שרבים יוכלו להבין.
*
אחרי שהבנתי , אין צורך שאחווה את האונס הפיזי, כי כבר למדתי את השיעור שנדרשתי ללמוד גם בלעדיו.(זה כמו שאנחנו בוחרים לחלות במחלה שתהה תמרור אזהרה- נורה אדומה מהבהבת ותאיר לנו הבנה איפה אנחנו בחוסר איזון אנרגטי כדי שנלמד וניישר את הסטייה)
Thordis Elva and Tom Stranger: Our story of rape and reconciliation
סיפורה של נאנסת שעברה מקורבנות ללמוד וללמד איך עושים אהבה. היא בחרה לדבר להקשיב ולהבין את עצמה ואת מי שאנס אותה. יחד הם מעלים הצגה על אותה במת משחק כדי להעביר מסר: אפשר להבין " בלי שום קשר להאם הוא ראוי לסליחה שלי, אני ראויה לשלום פנימי".
אלימות פיזית, רצח, אונס – חתומים בתסריט
אשה/נערה, את לא חייבת להיות קורבן מסכן שפגעו בו, את יכולה לבחור לקחת אחריות ולהבין שאת שווה רוצה יכולה , להבין שהנשמה שלך היא שבחרה את ההתנסות בחוויית האונס. למה שתבחרי בדבר מזעזע כזה שיקרה לך מבחירה חופשית (לא מודעת כמובן) ? כדי ללמוד שיעור ולהתפתח ממנו. כשתביני את השיעור ברמה התודעתית- לא תצטרכי יותר לחוות את ההתנסות הפיזית. את הבחירה הזו עשית מזמן מבלי שהיית מודעת לה , עוד לפני שנולדת לחיים בגוף פיזי. את כאן כדי להבין למה.
לירי בר "ידע זה כוח" / פואטרי סלאם נוער
נערה שחשבה שידע זה כוח והבינה שזה לא…כשהיא מוצאת עצמה נאנסת ברחוב חשוך. אז איפה כן טמון הכוח שלנו? מה כן יכול להבטיח שלנו זה לא יקרה? התשובות לדעתי אינן באדמה אלא באוויר : לא בידע והגיון ארצי, לא בכוח הפיזי , לא בגז פלפל, ובטח שלא בחוקים שאמורים להאשים את האנס ולזכות את הקורבן. כי איזו מן זכות זו? למה שמישהיא תבחר להיאנס? הרי זה סותר כל הגיון. או .. אז כאן אסביר: ההגיון נכנס לתודעתנו כשיש חלל ריק של מידע שהילד הפנימי שלנו לא יודע לתת לנו תשובות מספריות הידע הגבוהות. הילד הפנימי הוא החלק של הנשמה, הוא הבמאי שחתם על התסריט שהנשמה שלנו בחרה לחוות כאן כדי ללמוד ולהתפתח, גם משיעורים מאתגרים כמו אונס. שיעורים שלא היתה יכולה ללמוד בדרך אחרת בגלגולים קודמים .
יש גם סיבה גבוהה למה אנשים בוחרים לאנוס, כי גם זה לא הגיוני בעליל. הסיבות האלו בלתי נתפסות ובוודאי שלא מקובלות בשום קנה מידה אנושי לפי תחושת המוסר והצדק הארצי ולא תואמות ערכים חברתיים בסיסיים ביחסי אנוש ומעוררות את זעמנו, נוגעות בנו בנקודות רגשיות כואבות. אז למה זה פאקינג קורה בכל זאת ???
לשחרר כעסים ולעבד כאב רגשי(מים) זה חשוב והכרחי לצורך המשך חוויית חיים "נורמלית" אבל כדי למנוע מהשיעורים האלו לחזור שוב ושוב, נדרשת הבנה(אוויר)
WANNA HAVE SEX? סרטון הדרכה : איך נראיית הסכמה
נשים שרוצות להתמודד עם אתגר ההבנה הקשה הזה ולא להישאר רק במקום שמאשים את הפוגע, מוזמנות לי- צור קשר. ואשמח ללוות אתכן. המילה אשמה לא תורמת לכלום. לא אשמה של הפוגע ולא אשמה שלך כנפגעת. את המציאות שעברת לא תוכלי לשנות, אבל את התודעה שלך כן, וכשזו תשתנה, גם מציאות החיים שלך תתאים עצמה לנקודת ההתפתחות הגבוהה יותר שתהיי בה. פרטים על תהליך הליווי, כאן: ליווי תהליכי שינוי תודעתי
המידע שאני מנגישה מתאים למי שעברו עם עצמם כבר תהליכי מודעות אישית ועיבוד רגשי ובשלים להתעלות מעל הכאב והזעזוע הרגשי האישי ולהבין את התופעה הנפוצה הזו בראייה גבוהה , מ מבט על , כי זה לא "במקרה" רק אצלנו. הדברים האל קורים בכל מקום בעולם. זה חלק ממגמת השינויים הכוללת בבריאה שישלהם סיבה גבוהה. המידע שאני מביאה לכם מטרתו להבין למה הדברים האלו קורים.
"גמר חתימה טובה". מי חותם על מה ולמה? האם החתימה נעשיית בערב יום כיפור? ומה אם נבין שזה לא "כוח עליון" או "יישות אלוהית" שחותמת אותנו לכף זכות או חובה אלא זה אנחנו.: 100% אחריות אישית > זו הנשמה שלנו חתמה על תסריט עוד טרם רדתה לחיים בגוף פיזי בעולם הזה ותכלית קיומנו כאן היא להבין למה ולממש את הבחירה הזו? אנחנו נדרשים לשפוט את עצמנו בעצמנו ולדייק את הבחירות הארציות שלנו כך שתהיינה בתואם להתחייבות הנשמתית. אין מה להתפלל ליהוה שיעשה את העבודה עבורנו, כי הוא לא .
החתימה צרובה בתודעתנו, ומוטמעת בה פורמולה – נוסחת קוד מקור שבה מידע על מערך התנסויות שונות ומשתנות ביסודות שבחרנו והתחייבנו לחקור. החתימה כתובה בספריות המישורים הגבוהות בבריאה ומתועדת אנרגטית ב גיאומטריה אישית ייחודית ששונה בכל אחד. לפיה המקור מזהה את הליבות
מהי החתימה ומי חותם?
כל נשמה לפני רדתה לחיים בגוף פיזי, חותמת עם תודעת העל על חוזה : הייעוד – התסריט הנשמתי שאותו היא בוחרת לשחק בבחירה חופשית/בחירה מכוונת ובהתנדבות . מרגע שנעשתה הבחירה אנחנו מחוייבים לממש אותה. זה מה שנקרא- הכל צפוי.
אם הכל צפוי אז איפה הרשות נתונה?
הרשות הנתונה אינה לגבי ה "מה" (אש) וה "למה" (אוויר) אלא רק לגבי ה "איך" (אדמה) – רק לגבי הדרך שבה נבחר לשחק את התסריט שכבר נחתם: כך או אחרת, בבאסה או בסבבה,כאן או שם, היום, מחר או עוד 10 שנים. הזמן הלינארי חסר משמהות . העיקר הוא המהות- התסריט החתום. כאן יש טווח גדול של אפשרויות: זכות בחירה- כל אחד בדרכו, עם איכויותיו ומגבלותיו , עם בחירותיו.
מה שלא נספיק לעשות/ללמוד בגלגול הזה, נשלים בגלגול הבא… עד ש.. עד שנשלים את כל הולוגרמת החובה שלנו ונחזור לאחד. אז כבר לא נהיה כאן יותר… הולוגרמת החובה (הולוגרמה = תמונת מציאות אנרגטית ) כוללת את כל התסריטים של כל הגילגולים וכל הייעודים – זה סיפור החיים שלנו ממבט על של ההיסטוריה הקוסמית . האנרגיה שאנחנו מקבלים לצורך המימוש גם נחתמת באותו מעמד- זה המימון אנרגטי שנועד לתמוך בנו לממש את התסריט. כל אחד עם מנת חלקו. כל אחד בחר לתת תרומתו היחודית להתפתחות הכוללת של הכל ושל כולם.
הנשמה שלנו בוחרת מהן ההתנסויות שהיא רוצה לחוות בעולם החלום ולפי דרישה – היא מקבלת מימון אנרגטי לממש את התסריט מתודעת העל.
בדרך להתגשמות נשמה בגוף- דרכון פיזי בחיים הארציים, האנרגיה קיבלה את אישורו(או אי אישורו) של שליט העידן (עד סוף 2012 היה זה יהוה ומאז ואילך- אלינוס ), כדי לוודא שאכן התסריט שנבחר תואם לכל שאר הדברים שנבראו ונבראים. הכל חייב להתאים. מה שלא מתאים – נדחה. כשאנחנו חיים בסטייה מהתסריט ולא מממשים את הייעוד שחתמנו עליו, כשאנחנו לא מעבירים את המסקנות מתוצאות הניסוי שהתחייבנו לעשות כאן- יש מי שדואג ליישר אותנו: מערכת בקרה בריאתית שמאירה לנו סימנים- תמרורים-נורות אזהרה: לא מביא את הסחורה? לא תקבל מימון. לא יהוה הוא שחותם על המימון אלא אנחנו עצמנו מול תודעת העל. המימון הזה כבר חתום ומאוכסן במצבר האנרגיה האישי שלנו – פרח החיים.
בכל מקרה, יהוה סיים תפקידו כשליט העידן הישן. הוא עדיין יהיה נוכח כאן ב100-300 השנים הקרובות, כי עדיין יש דרישה אנרגטית להימצאותו – כל עוד הוא בתודעה של אנשים שמתפללים אליו, אבל הוא כבר לא מנהל את העניינים כאן. התנסויות אדמה (חומר) ומים(רגש) כבר לא מקבלות מימון כבעבר ויש קדימות האש האוויר והמים הגבוהים , משמע: יש אינטרס לבריאה לממן לנו יותר התנסויות באש (רצון יוצר, חדשנות טכנולוגית) ,אוויר (הבנה תודעתית ) ומים גבוהים (חיבורים בינאישיים הרמוניים)
יום כיפור – בין אדם למקום . מהו המקום הזה? האם הוא קיים פיזית? גבולות המקום הן רק אצלנו בראש- בתודעה שלנו.ברגע שנרחיב אותה, נגלה שהמקום הזה – האלוהים הזה- הוא בתוכנו. כולנו חלקי תודעה בוראת. המקום הוא המקום שבו אנחנו שלמים עם מי ומה שאנחנו.בכל מקום
חותמת- טביעת אצבע
בטבעת נישואין אנו מטביעים את חותמת החוזה שלנו עם בן זוג . בטבעת זו צרובה טביעת האצבע האישית אבל האמת היא שהמקור מזהה אותנו כליבות ע"פ גיאומטריה שטעונה בכל המידע שאותה נשמה חתמה וחרטה בתודעתה בתסריט להעביר מידע למקור לצורך המשך התפתחות כוללת. תסריטי חיבור עם אנשים אחרים נעשים במישור הביניים לאחר שהתסריט כבר חתום עם תודעת העל
הספריות הקוסמיות
החתימה על התסריט נעשיית מול תודעת העל : זהו המחשב המרכזי של הבריאה שאוסף את כל הידע מאיתנו, מעבד אותו ושומר בספריות המישוריםהגבוהות בבריאה . ב 2005 החלה תודעת העל להוריד מידע הזה כדי לעזור לאנושות לעשות את השינוי התודעתי הנדרש במעבר מעידן ישן של אדמה ומים לעידן חדש של אש ואוויר. בשורה משמחת : כל ספריות הידע של התנסויות האדמה והמים שלכם נמחקו מהספריות הגבוהות בסוף 2012. אין לכם יותר קארמות. הכל אצלכם בראש. דף חדש וחלק נפתח עבורכם ואתם הבוחרים האם למלא אותו בטכסטים מהעבר שכבר לא משרתים יותר את התפתחותכם או לכתוב טכסט חדש שתואם לתסריט הנוכחי שאתם בוחרים היום- כאן ועכשיו.
החיים כמשחק בעולם החלום הם רק טיול :הם יכולים להיות מהנים, אבל לא נועדו להיות שלווים . אנחנו חיים ברובד מתפתח שרבים בו השינוים וההתפתחויות. רוגע יציבות ובטחון אינם רלוונטים לאנוש כאן . תכלית קיומנו במעבדת הניסויים האנושית בכדה"א היא פיתוח והתפתחות: חקר ארבעת היסודות. אחרי שהתנסינו כמעט 14 מיליארד שנים באנרגיות אדמה ומים, יש לנו כעת אתגר להתנסות בחוויות חדשות שמהותן אש ואוויר שאנחנו לא מכירים את העוצמות והתדר שלהם. ברגע שחווה החליטה לאכול מפרי עץ הדעת – היא הפעילה שיקול דעת והביאה איתה חוויה (חווה…) של התפתחות. בגן עדן יש הכל , אבל זה לא כאן. שם יש שלווה ואהבה ללא תנאי. לא כאן. שם הכל רגוע- אבל אין התפתחות ואנחנו-כל מי שבחר לרדת הנה, במיוחד בתקופה הזו, אלו נשמות חזקות ואמיצות שקיבלו אנרגיה לעשות את השינוי, להתפתח. לעבוד קשה. ללמוד את עצמנו, להמציא מציאות חדשה,להבין, להרחיב את התודעה האנושית לשיאים חדשים . זו החתימה שלנו. אי אפשר לברוח ממנה. מספיק שנים עשינו זאת, דורות על גבי דורות, בזבזנו על "להיות כמו כולם " ו "לעשות מה שאומרים לנו" ולא מה שנועדנו לעשות- מה שהקול הפנימי אומר לנו – קול הילד הפנימי
