אגוז קשה לפיצוח

סיפורו של אגוז  מקדמיה: האגוז הכי קשה לפיצוח. כדי להגיע להינות מהפירות של מי שאנחנו באמת: האגוז הטעים, המיוחד, עלינו לפצח את הקליפה הקשה: זהו קוד הכניסה : למצוא את הנקודה החלשה שלנו ושם להכות עליה בעוצמה. רק כך מתגלה העוצמה הפנימית שלנו. עד שלא נעשה את זה, נאפשר לחששות והפחדים להניע אותנו, נתייאש ממאמץ ניסיונות שווא, והאגוז יתפלק לנו כל פעם לצדדים, יברח לכל הכוונים, יתגלגל מחוץ לטווח הראייה שלנו, יחליק לנו בין האצבעות.
 *
למה להכות בכוח? כי כשמדובר באגוזים קשים במיוחד לפיצוח שעטו על עצמם קליפת שריון ממוגנת משך שנים על גבי שנים וגילגולים על גילגולים, יש צורך בטלטלה עוצמתית מספיק שתשבור את חומת המגן וזה אפשרי רק באותן נקודות שבהן יש לנו עוד עבודה לעשות : בראש.
*
כדי לפתוח אגוז מקדמיה יש להכות עם אבן או משהו ממש קשה בראש האגוז. נקודה קטנטנה אבל מדוייקת . למה ? כי קשה לנו כאנוש לפתוח את הראש . זה לא בא לנו בקלות, במיוחד לא כשאנחנו באזור הנוחות: כשיש לנו כסף וזמן לקנות אגוזי מקדמיה מקולפים כבר במשקל בשוק או באריזה מנויילנת בסופר, למה שנתאמץ לעבודת הפיצוח הקשה ? באמת למה? מה שבא בקלות- באותה הקלות ייעלם (לא שלי , זה שלום חנוך אמר לפניי…)
*
כשמישהו אחר (מכונה לרוב) עושה את העבודה שלך, גם אם התוצר הסופי נראה אותו הדבר, משהו חסר בך אם אתה לא עשית את עבודת הפיצוח בעצמך , אם לא למדת את השיעורים בדרך למטרה , אם לא הפנמת את התובנות וייצרת מסקנות – הבנות מתהליך הלמידה , כל ההתנסות לא שווה. הערך התזונתי והאנרגטי של האגוז איננו בכדור החומר שיצא מהקליפה אלא בתדר התודעתי שפיצח אותו, טמון ברצון העוצמתי שלנו להתמודד עם אתגר הפיצוח: לפרוץ את מסגרות החומר ולגלות את האיכות שיש בפנים. , בשביל זה צריך להתאמץ ובאומץ להכות לעצמך בראש. לבחור ליפול ולקום. לקחת סיכון שזה יכאב מול הסיכוי להצליח.
אגוזים קשים לפיצוח הם אותם שתודעתם מורכבת ממה שנגלה לעין.
כדי שאחרים יוכלו להגיע לליבה ולהינות מטעם החיים שיש לנו לתת להם, עלינו קודם בעצמנו להכיר את הנקודה המדוייקת בראש שתתן אישור כניסה לפצח את קוד הכניסה. עלינו לבחור לחשוף את הנקודה החלשה שלנו.
*
אני מגדירה את עצמי אגוז קשה לפיצוח: לא רק לאחרים אני אניגמה אלא גם לעצמי. יש לי כל כך הרבה פנים שלעיתים אינני מצליחה לפענח ולפצח את עצמי בעצמי. כאשת אש ואוויר עצמאית ועוצמתית, אני עוטה על עצמי שכבות שכבות של חומות שיבטיחו שאנשים ישמרו ממני מרחק, יבחינו מרחוק שמדובר כאן במשהו מורכב ויוותרו מראש על העונג להינות מטעם החיים שלי. לשם מה המחסומים? כדי להבטיח סינון כזה שרק העמידים והאמיצים במיוחד , המהירים וחדי המחשבה, רק מי שרוצה- אבל ממש רוצה , יקבל הרשאה. למה? כי אני אגוז מיוחד במינו ורק אנשים שיבחרו להשקיע אנרגיה בהעמקת הקשר איתי מעבר למימד הפיזי- למעמקי הנשמה ויעברו את מבחני סף הקבלה המחמירים, רק להם תותר הכניסה.
 
ואז…
 
יום אחד הבחנתי בשני שתילים של מקדמיה שצמחו מתוך ערימת הקומפוסט שלי ,בתוך ארגז חשוך ללא אור, נבטו מתוך הקליפה הקשה , אבל איך? כמה עוצמה יש לנבט המקדמיה הזה שביכולתו לפרוץ קליפה שאני עם מפצח ברזל לא הצלחתי . באותו רגע הבנתי: הכוח שפותח את האגוז איננו בחוץ אלא בפנים.
 
ואתם- כמה אתם קשים עם עצמכם ומאתגרים אחרים לפצח את החידה שהינכם?
כמה אתם משקיעים בלהתפתח ולפתח את העוצמה הפנימית? רק היא תפתח אתכם החוצה .
 
אהבנה, נעמה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *