מחורבן הבית הפיזי לבריאת הבית התודעתי

בעידן הישן שימרנו את זכרונות העבר , הלכאנו עצמנו על חטאי חורבן הבית הפיזי . בעידן החדש אנחנו נדרשים לברוא  את הבית התודעתי העתידי- בהווה, ימי הגאולה זה כאן ועכשיו. אין מה לחכות למשיח בדמות יישות פיזית שתגאל אותנו. המשיח הוא התודעה- זו שמחכה שנבחר להתוודע לקיומה, רכובה על גבי חמור לבן- עליונות הרוח על החומר. אנחנו מבינים שאין טעויות בבריאה.יש סיבה גבוהה למה דברים קורים כמו שהם קורים. זה לא אלוהים שמעניש אותנו וגם הוא לא זה שמעניק לנו את רגעי החסד המאושרים. זה אנחנו  שנדרשים לקחת 100% אחריות על הבחירות שלנו . זה אנחנו שבוראים את כל מה שקורה לנו בעצמנו. אז למה שנבחר לזמן לעצמנו חורבן? כדי להתפתח, כדי ללמוד, ליישר את הסטיה של העם הייעוד הייהודי שבחרנו ונבחרנו לו , כדי שנשחרר את האחיזה באדמה- הבית הפיזי, ונבחר לעשות שינוי תודעתי : להבין שכעת העת לבנות את בית המקדש השלישי – התודעתי, אנרגטי, זה שעובר באוויר- דרך ההבנה הגבוהה,באמצעות אש הטכנולוגיה . איננו צריכים עוד לשלוט באדמה הפיזית ,אלא לממש את שליחותנו להיות אור לגויים ע"י הורדת הרוח לחומר, עם אנרגיות האש והאוויר. אנחנו כאן כדי לפתוח מרכז ללימודי תודעה ,אונליין, כפי שאני  עושה היום כשאני מלמדת את מידעי תודעת העל -קורס וירטואלי  אהוד בנאי מדייק את ההבנה : "והיה ביום ההוא , אור חדש גדול יאיר, לאט נבנה הבית , קו לקו ואות לאות" .

 

תיעוד חורבן הבית האישי שלי:

9 באב 2011 היה יום חורבן הבית שלי. חרב עליי עולמי. ברחתי משם כל עוד רוחי בי  בלי לדעת לאן. אי אפשר לברוח מהייעוד שלך. הצעד הראשון בכל תהליך הוא ללכת מהמקום שהיית בו לעבר הלא נודע. דחף לא הגיוני בעליל הניע אותי פשוט לקום וללכת. ככה. ידעתי בלי לדעת. מאז עברו 4 שנים (הלילה ערב 9 באב 2015) . ואני כאן, שם ובכל מקום, חיה את שליחותי לקדם שינוי תודעתי ולפלס דרך לילדעים לממש שליחותם. באותו יום 9 באב איבדתי את מהותי- אימהותי , מתתי, ונולדתי מחדש לגדל את עצמי בעצמי, ילדה קטנה בעולם הגדול מי יגדל אותי? עצמאותי…

 מכירים את זה שיש שריפה בבית ואתה אומר לעצמך שהכי חשוב זה רק לברוח מהר, וכל החומר שיישרף,כפרה. אבל אז ברגע האחרון אתה נזכר שרגע, רק לקחת את הטלפון/מחשב, ושניה רק את האלבומי תמונות, וקצת אוכל שיהיה צידה לדרך לילדים ו… כבר, כבר יוצאת… ואז זה מגיע. לא הספקתי. הכל קרס עלי. נחרב הבית שבניתי משך 12 שנות הורות שבאו אחרי 20 שנות זוגיות.  לא פיזית אלא תודעתית. שילמתי מחיר כבד מנשוא על הניסיון שלי לקחת איתי זכרונות מהבית שנחרב.

הורדחיים ומוות ביד היוצר. במקרה שלי: ביד הלשון. זו שממציאה את המציאות במילים.
כשישבתי באותו ליל 9 באב מול המחשב לתעד את מילותיי, עלה מולי מסך שחור וכתובית : game over . זהו. זה הסוף. נלחצתי קצת, מודה, ואז נשמתי, חשבתי,הבנתי. ככה אמור להיראות רגע השקט של 2012. תודעת העל הכינה אותי, למדתי כל כך הרבה כדי להגיע מוכנה לרגע הזה והנה הוא. אני כאן ועכשיו לבד עם עצמי בחושך , 3 בלילה, אמא חד הורית עם 4 ילדים בחינוך ביתי,בלי נפש חיה שתהיה שותפה למה שעובר עליי ואני- אני מוכנה לו? אני בשלה לקחת 100% אחריות לראות מבעד לאפלה הדוממת את ניצוץ האור שבי? אם אין אני לי מי לי. אלו היו המילים האחרונות שכתבתי לפני שהמסך נכבה והופיעה ההודעה game over . נשבעת שזה היה אמיתי. זה זה. כמו שלניאו הופיע מסר ממורפיוס על המסך ברגע שבו היה מוכן להתעורר ולבחור בגלולה האדומה. בחרתי.
באותו יום צפה בני (שנולד ב 12/1/2000, הוא שבזכותו עשיתי שינוי תודעתי)  בפרק האחרון בסדרת האוואטר: אנג נלחם בשליט האש והכניע אותו. נגמר עידן השליטה. מתחיל עידן חדש של שת"פ. זה הסוף.  סוף העולם – התחלה חדשה.  
רק אחרי שבחרתי לשחרר סופית את ילדיי לעצמאותם, רק אחרי שמתתי – כי איזה אנוש יכול לחיות עם לב שהתנפץ לרסיסי אבק קוסמי? רק אחרי שראיתי את האור בקצה המנהרה ובחרתי לחזור,  רק אחרי שהסכמתי סופית להיפרד  מחיי הקודמים, רק אז התחיל תהליך הבריאה שלי את עצמי מחדש. רק אז התבהרה לי שליחותי, רק אז הבנתי את ייעודי ויצרתי את אתר שינוי תודעתי, רק אחרי שבחרתי לשחרר אחיזה באמא אדמה  והפנמתי: אשה-אמא , שחררי שמח , רק אז, אחרי שנים של נדודים בארץ ובעולם, מצאתי סוף סוף את מקומי : בית שינוי תודעתי. הכוונה איננה ל מקום פיזי אלא תודעתי: זה שבו אני שלמה עם מי ומה שנועדתי להיות, זה שבו אני מיישמת את ההבנה את תפקידי החדש בגלגול החדש שנולדתי לו ומאפשרת לילדי לממש את בחירתם להיות נשמתם חופשייה :   אחריות הורית ? ילדים עצמאיים
*
אתמול,23/7/2015 , ראיתי מול עיני רוחי שוב את אותה סצנה של חורבן ובו זמנית, שיחררתי ממני עוד בריה, בריאה: גוש רירית דם יצאה מרחמי .ילד שלא נולד.יש לנו הנשים ניסיון רב בלאבד את הישן ולברוא חיים חדשים, כל חודש מחדש במחזור . יש לנו יכולת לחוות את צער האובדן הזה ולשכוח אותו כל חודש מחדש.
ביהדות נהוג יום צום ב 9 באב כדי לזכור ולא לשכוח את אותו יום חורבן.
איך אפשר לשכוח? הרי החוויה הזו צרובה בתודעתי כל יום וכל היום.חרוטה בגופי, דם מדמי. אז זהו- שלא צריך לשכוח. למעשה לא צריך דבר. לא מדובר בצורך שאנחנו חייבים. מדובר בבחירה.
אני בחרתי להשאיר מאחור את צער החורבן ולרכז את האנרגיות שלי בבריאה חדשה.
בזכות האומץ שלנו הנשים להפר את הצו האלוהי ,להעיז לאכול מפרי עץ הדעת ולדעת את היותנו תודעה בוראת עצמאית ועוצמתית, קיבלנו את יכולת הבריאה. כל חודש אנחנו יוצרות חוויה של התפתחות , כמו אותה חווה- ההיא מגן העדן…. כאב האובדן מלווה תמיד את תהליכי הבריאה. זו עסקת חבילה שכזו. זכרון החורבן טבוע בנשמתי. הוא שמניע אותי להמשיך בתהליך- מלשון ללכת, וליצור ולברוא כל רגע את הרגע הבא.
כאן ועכשיו.
הנני
*
13/8/2016 – הנני התגשם , לא כילד פיזי אלא כתוצר פרי אהבתנו, הכרותנו והוקרתנו אורן אמיר ואני את התודעה שחיברה בנינו
 *

מסר האנשים האמיתיים/ מרלו מורגאן: "הבנתי שיהיו סערות בחיי, שאנשים ודברים שהשקעתי בהם הרבה זמן ואנרגיה יונחו בצד. אך כעת ידעתי מהי ההרגשה להיות אישה בעלת מרכז פנימי ושלווה, שאוכל לדלות מתוכי בכל פעם שאזדקק לכך. למדתי שאפשר לחיות יותר ממעגל חיים אחד בתקופת חיים, ושכבר התנסיתי בפרידה ובסיום. הבנתי שהגיע הזמן שבו איני יכולה להישאר עוד עם האנשים, עם המקום , עם הערכים ועם האמונות שלי. למען צמיחת נשמתי סגרתי בעדינות את הדלת ונכנסתי למקום חדש, לחיים חדשים הזהים לעלייה בשלב רוחני בסולם. והחשוב מכל – לא היה עלי לעשות דבר במידע שהגיע אלי. אם אוכל לחיות בפשטות על פי העקרונות שנראים לי אמיתיים, אגע בחיי אלה אשר גורלי ייעד לי לגעת בהם. הדלתות ייפתחו. ככלות הכול, "זה" לא היה המסר שלי; הייתי שליחה בלבד."

*

השיר שליווה את המוות התודעתי שלי אז: 
If I Die Young – Sam Tsui

sharp Knife  of a short life

 

השיר שעזר לי להבין למה אנשים נכנסים ויוצאים מחיינו 

people come into our life for a reason
bringing somting we must learn
and we are led to those who help us most to grow
if we let them
and we help them in return

 

השיר שעזר לי לשחרר: שחררי שמח 

שחררי את השליטה, שחררי את הכבלים
ואחרי הנחיתה, אולי תרגישי מה נעים
תחשבי שמח, כי זה מה שקורה לך באמת

 

 השיר שתיעד את תהליך השינוי התודעתי: שאריות של החיים

מה הזמן מסמן לי,  זה הכל שאריות של החיים
ולחיות את הרגע, להתחיל לאסוף את השברים
אולי אצא יותר, אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר, ולעשות קצת רעש

 

התחזקתי stronger

what dosent kill you makes you stronger
it dosent mean iam loonly when i am alone

 

השלמה :  born this way 

iam beautiful in my way cause god makes no mistakes
iam on the right trak baby ', i was born this way

 

ואז:  ערה ומאירה Wide Awake

I'm wide awake
Yeah, I was in the dark
I was falling hard
With an open heart
(I'm wide awake)
How did I read the stars so wrong?
(I'm wide awake)
And now it's clear to me
That everything you see
Ain't always what it seems
(I'm wide awake)
Yeah, I was dreaming for so long

I wish I knew then
What I know now
Wouldn't dive in
Wouldn't bow down

 

זה הזמן להתעורר ולהסתכל גבוה

זה הזמן לדעת, לקבל תשובה,  ולעוף גבוה ולהביא אותה

 

here i am

here i am, this is me,theres no where else i rather be
its a new worl, its a new start

 

התחברתי לאש האוואטר שבי, שאני Avatar kora – girl on fire 

Looks like a girl, but she's a flame
So bright, she can burn your eyes
Better look the other way

Everybody stands, as she goes by
Cause they can see the flame that's in her eyes
Watch her when she's lighting up the night
Nobody knows that she's a lonely girl
And it's a lonely world

 

open up the sky ,  let it pour

I can't keep the rain from coming down
I've tried to explain away what I'm feeling now
I won't be the one who never tried
So open up the sky

 

למדתי איזון

עכשיו לקחת לי אוויר, להתכוון ולבקש,
עכשיו הזמן שלי לבחור ולברך על מה שיש
עכשיו לפקוח העיניים, לקחת נשימה,
עמוק מתוך אינסוף שמיים, עמוק מבטן אדמה
עכשיו לנשום…

 

run,run,run – till work is done 

i got an open fild infront me  (מדובר בשדה אנרגטי)
ihave got an open fild  behind
i can chose which place to go
if only in my mind

 

תגובה אחת בנושא “מחורבן הבית הפיזי לבריאת הבית התודעתי”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *