לוויטציה levitation

child levitationכל תפיסת התודעה האנושית בעידן הישן התבססה על כוח המשיכה של כדה"א  שחיבר אותנו לאדמה – זו הולכת ומצטמצמת.  עכשיו, בעידן החדש, אנרגיות אש ואוויר גבוהות נכנסות יותר ויותר לעולמנו  ותודעתנו מתרחבת לאפשרות המרה  של כוח הגרוויטציה בכוח הלוויטציה . נשמע הזוי שאנשים יכולים ממש לרחף – לנתק עצמם מכבלי האדמה . הנה כמה תיעודים מעניינים שפותחים את הראש להבנה : הניתוק תודעתי ולא פיזי!!!

flying girl in russian wood

ילדה נצפתה מרחפת ביער עם אמה, "במקרה" עי"י איש שטייל עם כלבו  חלק מילדי האש והאוויר בעולמנו נולדו עם אנרגיית אורגון שמאפשרת להם לעשות לוויטציה כמו הילדה בסרטון. למה דווקא הילדים יכולים יותר? כי הם מאמינים! כי הם מעיזים לנסות, כי תודעתם גמישה ועדיין לא כבולה  לגמרי במסגרות החומר של העולם הארצי

Quantum Levitation 

נעילה/ריחוף קוונטי : טכנולוגיה ישראלית שפיתח בועז אלמוג- אוניברסיטת ת"א

 

Acoustic levitation  תדר אקוסטי מעלה את החומר  מעבר לכוח המשיכה

LEVITATION BREAKTHROUGHS

 

  Ways Magnetic Levitation Could Shape the Future  8

כתבה מתוך עיתון חיל האוויר  מה שנשמע פעם כמדע בידיוני נראה היום כמציאות; מכשירים מעופפים, המבוססים על תופעה פיזיקלית המכונה "אנטי-גרביטציה", הם ההבטחה התורנית ל"מהפכה שתשנה את עולם התעופה". נאס"א עובדת על הטכנולוגיה כבר עשור. "בואינג" הודתה זה עתה כי גם היא מעורבת. האם העתיד כבר כאן? / אייל בירנברג

African shaman performing levitation

 

 The Anti-Gravity Secret of Coral Castle

 

Special Head – Levitation

 

Orgone Energy   אנרגיית האורגון

[video_lightbox_youtube video_id="sPV-JExUPns" width="640" height="480" auto_thumb="1"

 

 

3 תגובות בנושא “לוויטציה levitation”

  1. נעמה שלום,

    תודה על הפוסט המעניין.

    אני רוצה להפנות את הקוראים לפרויקט גרביטציה מודעת באתר המטרה אמת. תורת הגרביטציה החדשה שמפותחת טוענת שכוח הגרביטציה נוצר ע"י הצופה, כל צופה, המתבונן מנקודת האחדות – הסינגולריות.
    המודל בעל פוטנציאל אדיר להסביר 95% מהיקום שאינם מובנים למדענים – החומר האפיל והאנרגיה האפילה,
    בעזרת התודעה.

  2. כתבה מתוך עיתון חיל האוויר

    מה למדען רוסי פציפיסט, לגל שמועות משנות ה-50 ולמהפכה בעולם התעופה? מה שנשמע פעם כמדע בידיוני נראה היום כמציאות; מכשירים מעופפים, המבוססים על תופעה פיזיקלית המכונה "אנטי-גרביטציה", הם ההבטחה התורנית ל"מהפכה שתשנה את עולם התעופה". נאס"א עובדת על הטכנולוגיה כבר עשור. "בואינג" הודתה זה עתה כי גם היא מעורבת. האם העתיד כבר כאן?
    אייל בירנברג
    ביולי 2001, בכירים מחברת מחקר קטנה בשם "טרנס-דימנשיונל טכנולוג'יס" ("TDT") התכנסו בחדר אחד לקראת ניסוי שיבחן טכנולוגיה חדשה ונועזת, שלפי דבריהם "תשנה מהותית כל אספקט בחיי היומיום שלנו". הלחשושים סביב הניסוי שעמד להתרחש באותו יום היו רבים וכך גם המתח לקראתו. במעבדה צפופה באלאבמה בנתה החברה שבועות ספורים לפני הניסוי מכשיר הקרוי "ליפטר" (מרים), שהוא בעצם משולש עשוי עץ, אלומיניום ומתכת. ביום הניסוי, אחרי שווידאו שהכל מוכן, הרימו המדענים הנוכחים בחדר כמה מתגים וה"ליפטר" החל להתרומם באוויר. הטכנולוגיה שבעזרתה התרומם המכשיר אינה מוכרת. היא אינה מבוססת על מנוע, על כוחות עילוי או על מבנה אווירודינמי. למעשה, איש בעולם אינו מסוגל להסביר את התופעה, שהתגלתה בטעות. מדובר בטכנולוגיית ריחוף שהמדע נאבק כדי להסבירה.
    ה"ליפטר" הוא יציר מוחו של המדען הראשי ב-"TDT", ג'ף קמרון. קמרון הוא מהנדס אלקטרו-אופטי בהכשרתו. הוא הגה את רעיון ה"ליפטר" אחרי שהבחין בתופעות מוזרות שאירעו במהלך ניסוי לייזר שערך. בניסוי הבחין קמרון בתנועת "קימוט" של רדידי אלומיניום וחוטי מתכת בתוך אחד מרכיבי הלייזר. קמרון, מדען עם חושים מחודדים, חש כי התנועה הזו היא תוצאה של כוח פיזיקלי בלתי מוכר. בימים שלאחר-מכן החליט קמרון לנסות לבחון את התופעה בעצמו. הוא בנה מיתקן תלת-ממדי משולש עשוי עץ באלזה (עץ קל המשמש לבניית טיסנים). על המיתקן פרש רדידי אלומיניום וחיווט מתכת וניסה להעביר דרכם מטענים חשמליים. כשמטען חשמלי חיובי או שלילי הועבר דרך האלומיניום והחיווט, המריא ה"ליפטר" לאיטו מהשולחן עליו הונח, תוך שהוא משמיע רעשים של ביקוע קל ופורק את המטען החשמלי בצורת הילה צבעונית סביב הרכיב.

    הנעה ללא הנעה

    קמרון התרגש מאוד, ובצדק. התיאור הזה, של כלי הממריא ללא מנוע או תנועה נראית לעין של אוויר ופולט הילה של אור צבעוני, לקוח היישר מספרי המדע הבידיוני. קמרון המשיך לחקור. יחד עם אחרים ב-"TDT" החליט קמרון להגדיר את הצורה המשולשת של ה"ליפטר" כ"תא" בודד. השלב הבא היה לנסות ולשלב כמה תאים, כדי ליצור כלי מרחף הולך וגדל. בתחילה הוצמדו שני תאי "ליפטר" ובהמשך עוד תאים. בכל פעם שבה הכלי נוסה, הוא ריחף באוויר. המעניין הוא של"ליפטר" אין חלקים נעים, כך שריחופו לא מתבסס על חוקי האווירודינמיקה הרגילים. למעשה, התופעה כלל לא קשורה לאווירודינמיקה והכלי המרחף אינו צריך להיות אווירודינמי כלל. מה הוא כן צריך להיות? לאיש ב-"TDT" לא היה ברור. הניסויים שביצעו היו פשוט שיחזור של הניסוי שעשה קמרון, כדי להבין למה בעצם ה"ליפטר" מרחף.
    הניסוי הזה, של "TDT", עליו דיווח לאחרונה השבועון "ג'יינס דיפנס וויקלי", הוא רק אחד מתוך עשרות ניסויים שבוצעו לאחרונה ברחבי העולם, אשר מבוססים על תופעות פיזיקליות דומות, שהתגלו גם הן במקרה. כמו לניסוי הזה, גם לניסויים האחרים מטרה ברורה: ניסיון להבין את הפיזיקה שמאחורי התופעה, מתוך מחשבה שאם תובן התופעה וניתן יהיה לשלוט בריחוף ה"ליפטר", אפשר יהיה גם לפתח מתוכו מנוע חדש, שיחולל מהפכה. בעגה המקצועית מדברים על הנעה כזו, המסוגלת להתגבר על כוח המשיכה ללא אווירודינמיקה, כבר יותר מחמישה עשורים ומכנים אותה "הנעה ללא הנעה", או בשמה המוכר יותר "הנעת אנטי-גרביטציה". ניסויים רשמיים ראשונים של ההנעה נרשמו כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת, אולם מדען בשם תומאס טאונסנד-בראון פיתח תיאוריה דומה כבר בשלהי שנות ה-20.

    עשרות דגמי "ליפטר"

    עד לתחילת שנות ה-90 נחשבה התופעה, שאינה נתמכת על-ידי חוקים פיזיקליים מוכרים, לתחום עיסוקם של המשוגעים לדבר. בכירים בתעשיות התעופה השונות הביעו זלזול באמינות התיאוריה ובתקפות שלה כטכנולוגיה הניתנת לפיתוח וליישום. בשנים האחרונות גדל עניינן של הרשויות הרשמיות בנושא האנטי-גרביטציה. הראשונה שהפכה לשחקנית מפתח בתחום היתה כמובן סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, שזיהתה את הפוטנציאל האדיר הטמון בטכנולוגיה כזו. בניגוד לגישתם השלילית המסורתית של התעשיות לנסיונות פיתוח הטכנולוגיה, השכילה לפחות אחת מהן להבין שמדובר בפריצת דרך מדעית ועסקית עבור חברה שתפתח אותה. "בואינג", כך התברר, עובדת מזה זמן על הטכנולוגיה במסגרת פרויקט נסיוני. לאחרונה, אחרי שנים של הכחשה ושמועות, הודתה בזאת בפומבי.
    ההודאה הזו, יותר משהיא מלמדת על טכנולוגיה הקרובה ליישום, היא מלמדת על תקפות התיאוריה המדעית שבבסיס ה"ליפטר" ודומיו. אם "בואינג", יצרנית המטוסים הגדולה בעולם, עובדת על טכנולוגיית אנטי-גרביטציה, משמע שיש על מה לעבוד. מכאן, כך נראה, הדרך קצרה למהפכה שלא ידענו כמותה מאז המריאו לראשונה האחים רייט. אחרי מאה שנות תעופה יחל, אם תפותח יכולת הנעה כזו, עידן חדש בתעופה ובמדע.
    במסמך פנימי שנכתב במסגרת הפרויקט הנסיוני של "בואינג", כתב ג'יימי צ'ילדרס, חוקר בכיר בפרויקט, כי "אם שינוי הגרביטציה אמיתי, הוא ישנה לא רק את כוחות המשיכה, אלא את כל תעשיית האירוספייס".
    מעט לאחר ש-"TDT" פירסמה את ממצאיה, שיעתק ג'אן-לואי נודין, פיזיקאי צרפתי, את הניסוי של החברה האמריקאית, אבל הגדיל משמעותית את כוחו של ה"ליפטר". בעזרת 36 תאי "ליפטר" קטנים הוא בנה כלי גדול במיוחד, הדומה בגודלו למחצית שולחן כתיבה, שזכה לכינוי "ליפטר 4". הגירסה של נודין ל"ליפטר" שקלה 32 גרם והזדקקה ל-81 ואט של הספק חשמלי. "גירסה 4 של ה'ליפטר' מסוגלת להאיץ מעלה בצורה מהירה ושקטה מאוד", דיווח נודין. "כמו כן, היא מאוד יציבה במהלך הריחוף", המשיך.
    כשהשמועה אודות הניסויים של "TDT" ושל נודין התפשטה באינטרנט, עשרות מהנדסים חובבים התפתו לעסוק בתחום החדש והמרהיב. באמצעות חומרים שניתן למצוא בכל חנות חשמל ועץ הם הדגימו איך ה"ליפטרים" פרי-עבודתם עפים אל ומתוך המעבדה.
    מיד לאחר-מכן פירסמו אתרי אינטרנט רבים סרטים ותמונות סטילס המתעדים את עשרות דגמי ה"ליפטר" השונים "טסים". שאלת מיליון הדולר היא כמובן: 'למה הם בכלל טסים?' יש המאמינים כי הריחוף נובע מתופעה הנקראת "רוח יונית" – זרימה של חלקיקים טעונים החוצים את המרחב שבין חוטי המתכת לאלומיניום. ב-1964, אלכסנדר דה סברסקי, מייסד חברת "ריפובליק אוף אוויאיישן" רשם פטנט על כלי דומה ל"ליפטר" וקרא לו "יונוקרפט", על-שם תופעת ה"רוח היונית" שחשב שמסבירה את האפקט. ה"יונוקרפט" הסתמך על אותו אפקט בדיוק של ריחוף בלתי-מוסבר. הפטנט נרשם, אבל כלי כזה מעולם לא נבנה.
    עוד נתון מדהים אודות ה"ליפטרים" הוא שניתן לשלוט בהם על-ידי שינוי הכיוון והעוצמה של זרם החשמל. יחד עם זאת, הדגמים כל-כך קלי-משקל בזמן הריחוף, עד שרוח קלה עשויה להעיף אותם ממסלולם. על-פי גרהאם אניס, מארגן הכנס הבינלאומי הראשון להנעת שדה שנערך בשנה שעברה בברייטון, דרוש כלי גדול במיוחד, בן עשרה מטרים, עם כוח חשמלי הגדול פי עשרה או עשרים מהכוח שבו משתמשים בניסויים כיום. "כוח העילוי המתקבל על ה'ליפטר' אינו לינארי. הוא גדל בריבוע ביחס למתח החשמלי. כלומר: אם תכפיל את המתח, תקבל פי ארבעה כוח עילוי. כדי להיות אפקטיביים ה'ליפטרים' צריכים ספק מתח גבוה שיהיה קל משקל", אומר אניס.
    ג'ף קמרון מ-"TDT" מודה כי ה"ליפטר" אכן יוצר "רוח יונית" אולם לדעתו, הכוח שהיא יוצרת הוא זניח כל-כך עד שאין בו כדי להסביר את אפקט העילוי. "אנחנו יודעים מספיק על תופעת ה'רוח היונית' כדי לקבוע כמה ממנה נוצר בניסוי שלנו ומה התרומה שלה לכוח העילוי. במקרה של ה'ליפטר' אין מספיק 'רוח יונית' כדי להרים אותו לגובה שאליו הוא מגיע. המסקנה היא שלא ה'רוח היונית' היא הגורם לתופעה", מוסיף קמרון.
    טים ונטורה, מדען מסיאטל שחקר את התופעה ואת הטכנולוגיה, מפקפק גם הוא בהסבר הזה. "נדמה לי ש'רוח יונית' היא מרכיב בתופעה, אבל היא לא מספקת את כל התשובה", הוא אומר.
    העבודה של "TDT" הציתה ויכוח נוסף אודות התופעה – ויכוח על זכויות יוצרים. הטענה היא שלא מדובר כלל בתופעה חדשה, אלא בהעתקה של תופעה שנתגלתה על-ידי הממציא תומאס טאונסנד-בראון, שהוזכר כאן קודם, בשלהי שנות ה-20. בראון יצר פלטה עגולה, מקומרת מעט בצידה האחד, המסוגלת לאגור מטען חשמלי גדול וטען אותה חשמלית משני צידיה. הפלטה, שבראון כינה "צלחת א-סימטרית", התרוממה בכיוון הטעון במטען חיובי. בין אם מתוך כוונה לחקות ובין אם מדובר בתום לב – ה'ליפטר' של קמרון הוא ייצוג תלת-ממדי של הצלחות הא-סימטריות של בראון.
    ב-1952 בראון הציע לחיל-האוויר האמריקאי לבנות מדגים טכנולוגיות המבוסס על עקרון ההנעה של הצלחות הא-סימטריות. הפרויקט זכה לשם "פרויקט ווינטר-הייבן" ("מחסה מפני החורף"). בסדרת ניסויים שנערכו באמצע שנות ה-50 הצליח בראון להשיג תוצאות שהוגדרו על-ידי חיל-האוויר האמריקאי "מרשימות כל-כך עד שעליהן להיות מסווגות ברמה גבוהה". גם בראון שמע את הטענה המסבירה את התופעה בעזרת "רוח יונית". את ההסבר הזה הוא חשב להפריך באמצעות ניסויים של הצלחת בוואקום – אבל לא ניתנה לו ההזדמנות. 49 שנים מאוחר יותר נוסה ה"ליפטר" בוואקום. הניסויים הוכתרו כמוצלחים וחיסלו את הסבר ה"רוח היונית".

    שינויי כוחות שנחשבו לטאבו

    כיום, אחרי שבילתה שנים כתיאוריה מדעית 'על המדף', נשלפה משם תיאוריית האנטי-גרביטציה והיא נבחנת על-ידי ממשלות וארגונים, חברות-תעופה וסוכנויות בארה"ב וברחבי העולם, המחפשות פריצת דרך טכנולוגית שתביא את התעופה לעידן חדש.
    הקונגרס האמריקאי הצביע לאחרונה על מתן תקציב של 4.75 מיליון דולר למכון המחקר במערב וירג'יניה כדי שמדעניו יוכלו לאמת או להפריך את הטענות הנועזות הנובעות מתופעת ה'ליפטר'.
    מוקדם יותר השנה, נאס"א טענה כי מצאה "שיטה לייצור כוח עילוי ממודולים של קבלים דו-ממדיים", להגדרתה. נאס"א רשמה את התגלית במשרד הפטנטים האמריקאי תחת המספר הסידורי 6,317,310. היא הוסיפה כי יישומה של התגלית עשוי להביא "תוצאות פוטנציאליות בייעול ובשיפור אמינותם של מנועי דחף חשמליים המצויים כיום". עם הגשת הפטנט הזה נאס"א חשפה עצמה לקיתונות של ביקורת מצד העוסקים באנטי-גרביטציה ברחבי העולם, על-כך שרשמה פטנט על המצאה שהומצאה ושפטנט כבר נרשם עליה – על-ידי בראון, לפני חצי מאה. חשיבות הנושא גדולה: נאס"א הכירה בעצם בתופעה פיזיקלית היוצרת כוח עילוי ושלא היא, ולא אף אחד אחר, מסוגלים להסביר באמצעות העקרונות הפיזיקליים המוכרים למדע כיום.
    החיפוש של נאס"א אחרי זינוק טכנולוגי בתחום ההנעה התעופתית החל באופן רשמי בשנת 1996, תחת תוכנית ה-BPP (פריצת דרך פיזיקלית בהנעה) במרכז המחקר של נאס"א ע"ש גלן בקליבלנד, אוהיו. התוכנית נועדה לבחון רעיונות טכנולוגיים נועזים שיובילו את חזון ההנעה החללית העתידית ויוזילו את עלויות השיגור לחלל. במסגרת תוכנית BPP בחן מרכז המחקר ע"ש גלן רעיונות לצורות הנעה הנחשבות עד היום לבלתי-אפשריות. כך למשל נעשה ניסיון למצוא דרך לשבירת מחסום מהירות האור. כזכור, על-פי איינשטיין לא ניתן יהיה לעבור מחסום זה לעולם. (אגב, לאחרונה טען מדען אוסטרלי כי הצליח להוכיח שמהירות האור אינה קבועה). בנוסף, נעשו נסיונות במרכז המחקר לשנות ערכים של כוחות שנחשבו לבלתי-ניתנים לשינוי: ביניהם אינרציה וגרביטציה.
    למרות העניין הציבורי בתחום והעלות הנמוכה יחסית של התוכנית – תקציב חזוי של 1.7 מיליון דולר לשבע שנות מחקר – ביוני האחרון הודיעו ראשי נאס"א כי תקציבה יופנה לפיתוח תוכניות הנעת-חלל הרלוונטיות יותר לטווח הקרוב וכי היא תיסגר. התוכנית חוסלה, בין השאר, כי חקירה תקציבית העלתה שישנן חפיפות בין נושא המחקר שלה ובין מחקרים אחרים במקומות אחרים בנאס"א. אנשי הכספים של נאס"א אינם ערים לדקויות ולהבדלים שבין תוכנית לתוכנית והחליטו לסגור אותה.
    ביקורת אחרת על התוכנית של נאס"א נגעה לתקציב שבוזבז על בחינת טענה של מהנדס חומרים רוסי בשם יבגני פודקלטנוב. ד"ר פודקלטנוב טען שעצמים יכולים לאבד עד חמישה אחוזים ממשקלם כאשר הם מוצבים מעל דיסק מסתובב במהירות גבוהה העשוי מחומר קרמי מוליך-על (חומר המאבד את התנגדותו החשמלית בטמפרטורות נמוכות). במלים אחרות, הדיסק יוצר מעין "שדה גרביטציה". בשנת 1990 עבד פודקלטנוב באוניברסיטת טאמפר בפינלנד. כאשר פירסם את תוצאות הניסויים שלו, נדחו אלה בבוז על-ידי מדענים מסורתיים שטענו ש"שדה גרביטציוני" אינו אפשרי.
    פודקלטנוב לא ויתר. בעזרת ניסויים נוספים הוא הוכיח כי הדבר אפשרי. בעקבות זאת, ובעיקר בעקבות השלכות אפשריות של ניסוייו של פודקלטנוב, נאס"א הביעה עניין בתופעה. האפשרות להפחית את משקלם של כלי חלל, מעבורות ולוויינים בזמן השיגור היתה מפתה. באמצע שנות ה-90 ניסתה נאס"א לחקות את ניסוייו של פודקלטנוב – ללא הצלחה. בלי עזרתו של המדען הרוסי והנוסחה המיוחדת של מוליך-העל שלו, הניסויים היו לכשלון והסוכנות הודתה שהיא בעצם פועלת בחשיכה. ב-1999 הסוכנות שילמה 600,000 דולר לחברה בקולומבוס, אוהיו, הקרויה "החברה לרכיבים על-מוליכים" ("SCI"), כדי שזו תבנה דיסקים כמו אלה שפודקלטנוב השתמש בהם ברוסיה ובפינלנד. "SCI" שכרה את שירותיו של פודקלטנוב כיועץ. לאחר עיכוב מסוים, צפויה "SCI" למסור בקרוב את מיתקן העל-מוליך שבנתה.

    מחולל גרביטציוני

    פודקלטנוב, העובד כיום במכון המחקר הכימי-מדעי במוסקבה, לקח את רעיונותיו רחוק יותר ופרסם טענות לפיהן פיתח "מחולל דחף גרביטציוני" המסוגל להפעיל שדה דחייה על כל חומר. התוצאה היא פעולת דחייה הפרופורציונלית למסה של כל אובייקט שבו הקרן מכה. פודקלטנוב טוען גם שהצליח, בעזרת מציין לייזר, להדגים יכולת של הפלת חפצים העומדים במרחק של יותר מקילומטר ממחולל הגרביטציה שבנה.
    כחלק מהמאמץ בפרויקט שלה, מנסה גם "בואינג" לשכור את שירותיו של פודקלטנוב. מטרות המחקר של "בואינג" הן לחקור את תקפותן של טענותיו של המדען הרוסי ולבחון את האפשרויות של שימוש בטכנולוגיה מהסוג הזה. גם על יישומים חושבים כבר ב"בואינג". "יישומים כאלה", נכתב במסמך שהוציא ג'ימי צ'יילדרס, "יכולים להיות מערכות שיגור לחלל, יצירת שדות משיכה מלאכותיים בחלליות לנוחות האסטרונאוטים והנעת מטוסים".
    נראה גם כי יישום אחר, בעייתי יותר, של עבודתו של פודקלטנוב הוא נשק רב-עוצמה. המסמך של "בואינג" מתייחס לטענותיו של פודקלטנוב שבעזרת מה שהוא מכנה "מחולל פולס גרביטציוני", הוא הצליח ליצור קרן "כמו-גרביטציונית" שהצליחה להפעיל כוח על כל חפץ. כוח כזה, אם הוא גדול, יכול להסב נזק עצום למטרה, בלי לגרום נזק סביבתי. היה מי שהגדיר זאת כ"נשק יום הדין". עוד יישומים של הקרן ה"כמו-גרביטציונית" המסוגלת להגיע למרחק של מאות קלומטרים, הוא נשק שיוכל להזיז לווינים ממסלול סביב כדור-הארץ, או מיגון מפני טילים בליסטיים שיסיט את כיוונם ליעד-מטרה אחר.
    המסמך של "בואינג" מוסיף גם כי הקרן של פודקלטנוב מחוסנת מפני השפעות אלקטרו-מגנטיות. היא יכולה לעבור דרך כל מחסום המוצב בין הכוח ובין המטרה וכמות הכוח הסופית המופעלת על המטרה פרופורציונלית למסת הגוף – בדיוק כמו גרביטציה. הניסיון של "בואינג" לשכור את שירותיו של פודקלטנוב הפך לקשה במיוחד כשממשלת רוסיה התערבה בעניין כדי למנוע זליגה של טכנולוגיה רוסית מתקדמת ממוסקבה אל המערב. זאת, למרות שאותה רוסיה דחתה את תקפות טענותיו של פודקלטנוב לפני כעשור.
    המסמך של "בואינג" מציין גם כי פודקלטנוב עצמו אוחז בגישה אנטי-מיליטריסטית ויספק סיוע רק לחברות שיקיימו את מחקרן באופן פתוח וגלוי. זאת, ככל הנראה, כדי למנוע את פיתוח הנשק ההרסני בעזרת הטכנולוגיה שלו. האם הוא יוכל למנוע זאת או שהטכנולוגיה שלו תופקע ממנו? ימים יגידו. המסמך של "בואינג" מסכם במלים יבשות, המנסות אולי לצנן את ההתלהבות האופיינית למהפכה טכנולוגית מהסוג הזה, אך שומרות על אופטימיות: "תוצאות חיוביות של הניסויים יתנו ל'בואינג' יתרון יסודי על פני תעשיות האירוספייס האחרות", כך נכתב שם, והכוונה: הטכנולוגיה הזו עשויה להרים את "בואינג" לגבהים חדשים ולהפוך אותה לשליטה הבלעדית בתחום התעופה.
    ההערכה הרווחת כיום היא כי גם חברות אחרות בתעשיית האירוספייס עוסקות במידה זו או אחרת של אינטנסיביות בפרויקטים של חקר תופעות האנטי-גרביטציה. יותר מכך – היום, לאחר ש"בואינג" חשפה את מעורבותה בפרויקט כזה, חברות אחרות לא יוכלו להרשות לעצמן לשבת ולהסתכל מהצד. ברור כי החיפוש אחר אלטרנטיבה שונה לחלוטין להנעת כלי-טיס מקובעת היטב בלוח הזמנים של התעשיות. פיתוחה הוא רק עניין של זמן וכסף.

    ויש גם תיאוריית קונספירציה

    הפרסום האחרון של השבועון "ג'יינס דיפנס וויקלי" על העבודות שנעשות במפעלי "פאנטום וורקס" של "בואינג" בתחום האנטי-גרביטציה מפתיע אולי רבים. אך מפתיעה עוד ממנו היא העובדה שהתופעה הפיזיקלית הגורמת לריחוף אינה חדשה. באמצע שנות ה-50 הופיעו בעיתוני העולם פרסומים רבים דומים בתוכנם לפרסום הנוכחי. דובר שם על "אפקט מדהים שישנה את פני התעופה" ועל כך ש"בעוד שנים ספורות בלבד יהיו כלי-טיס שישתמשו בהנעה אנטי-גרביטציונית כדי לטוס".
    חברות האירוספייס הגדולות באותה תקופה כמו "קונבאיר" ו"מרטין" (לימים "לוקהיד-מרטין"), חשפו מעורבות עמוקה בפרויקטים מסוג זה. המוזר בסיפור הוא שאחרי תקופה של בהלה עיתונאית, שבה פורסמו אינספור כתבות בנושא, הנושא נעלם. איש לא התייחס יותר לתופעה ושום איזכור שלה לא קיבל פומבי. מדוע השתתקו כולם? התשובה המקובלת היא שהחברות הגיעו למבוי סתום בפיתוח המנוע החדש. זוהי גם התשובה הרשמית שניתנה אז.
    תשובה אחרת, מקובלת פחות, מציתה את הדמיון הפורה של כל חובבי תיאוריות הקונספירציה. "צבא ארה"ב, בשיתוף עם התעשיות הגדולות, כבר מפעיל כלי-טיס אנטי-גרביטציוניים שפותחו לפני כמה עשורים", נכתב באחד מאתרי האינטרנט העוסקים בתיאוריות הקונספירציה. אתרים אלה מעלים טענות כאילו הפרויקטים הושתקו כיוון שסיווגם הפך סודי ביותר, אולם מאמצע שנות ה-50 עוסק צבא ארה"ב במרץ בפיתוח כלי-טיס שיתבסס על התופעות הפיזיקליות הללו. היעדר התשובה, נכון לעכשיו, משאיר הרבה מקום לדמיון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *