רגעי חסד – נפלאות הבריאה

כאן שדה הבר הפראי הפשוט התמים השלם, המושלם, ללקט ממנו רגעי חסד – אותם רגעי אושר שנוכחים בחיינו בכל זמן ומקום ומחכים שנבחר להבחין בקיומם.

כולנו כמהים לחוות אושר כמצב קיומי תמידי, מה שלא באמת אפשרי כאן בעולם החלום, ושוכחים להבחין ברגעי החסד הקטנים שמתהווים כשאנחנו משחקים בתואם עם התסריט הנשמתי שלנו במרכז הבמה,בלי להסתכל לצדדים, בלי חלקי תפאורה מיותרים שאספנו עם השנים מבמות משחק של אחרים שלא באמת שייכות לנו, או של עצמנו- מגלגולים קודמים, בלי להתבלבל בטכסט, מדוייקים. אז אנחנו במיטבנו, אז אנחנו הכי נהנים. אז מופיעים רגעי החסד,רק כשבחרנו להבחין בקיומם. לא שנייה לפני.  אז נקבל גם מחיאות כפיים מהקהל.

רגעי חסד קיימים למכביר. ככל שנלקט רבים יותר לתודעתנו – כך ניצור עבורם מקום להתרבות ולהטעין אותנו באנרגיית שמחה במשחק החיים . נפלאות הבריאה מתגלמות בשיא תפארתן דווקא בדברים הפשוטים , התמימים, הנסתרים מן העין 

*

מוזמנים להוסיף את רגעי החסד המועדפים שלכם בתגובות בסוף הפוסט.

19/1/17

כשאני שואלת מישהיא שעוקבת אחרי התכנים שאני מעלה לאוויר, איפה הבן זוג שלה , היא עונה : " הוא עם הילדעים " . עשיתי את זה. הטמעתי בתודעת אנוש את המילה הזו. תודה תודעה
 *

15/10/2016

שמי נעמה. השיעור שלי הוא להיות נעימה, מה שמאד מאתגר עבורי כי אני כאן להביא את האמת הישירה וזו לא תמיד נעימה לשמיעה. הודות לתהליכי השינוי התודעתי שעברתי ועוברת , שיפרתי את מיומנויות התקשורת הבינאישית שלי וראו זה פלא: איזה הד נפלא אני מקבלת חזרה שיאשר לי שאני בדרך הנכונה: "נעים לשמוע אותך"…כך אמרו לי 6 אנשים שונים לאחרונה בשידורי מדברים תודעה לפנות בוקר. לקבל הד נעים שכזה, זה… זה זה! זה רגע חסד שאני יודעת שאני משחקת במרכז הבמה את תסריט הנשמה

*

7/10/2016

איך התרגשתי היום להיות עם ארבעת ילדיי, לא ישבנו יחד רק אני והם 5 שנים מאז… כמו ילדה קטנה שאיבדה את אמא שלה ואז נפגשים עם אנחת רווחה כאילו מעולם לא נפרדנו ולעולם לא נפרד. אז כזה… זה רגע חסד שאני קולטת שאני כנראה עושה משהו טוב אם זכיתי להיות ראויה לילדיי והם רוצים לקבל את האמא שאני, למרות כל מה שעברנו ב 5 השנים האלו.

*

22/1/2016

תשובה שרק הבת שלי יכולה לענות: אתמול נשאלה (אחרי נסיעה מקצה הערבה לרחובות):" איך הגעת לפה?" היא עונה בשאלה חזרה :"כאילו פיזי?"
מי ילדה של אמא?…

*

22/12/2015

רגע חסד, ניצוץ נחת רוח: כשרופא השינים שלי אומר  "תודה תודעה"

*

10/12/2015

רגע חסד עבורי לגלות שבתי הבכורה מסיימת את עבודת החקר- גמר הבגרות בהיסטוריה במשפט : we are all one. אותה ילדה שבחרה להיפרד ממני לדרכה העצמאית  ומשך שנים לא היתה איתי בקשר כמעט, מזכה אותי ברגע של אושר מזוקק להתוודע לניצני תודעה שצמחו מזרעים שזרעתי.  כנראה שאפשר לגדל ילדים גם מרחוק עם אש ואוויר ולא רק עם אדמה ומים…

*

14/11/2015

רגעי חסד עם בני הצעיר – ילד אוויר בן 7 וחצי:
– "אמא, אני יודע מה אני אתן לך מתנה ליום ההולדת , אני אמצא לך תלמידים"
-וואלה… סבבה,זו המתנה הכי טובה שאקבל, כי ככה אוכל לתת אותה לאחרים…
אנחנו ישנים על חוף הים באילת, כן? שתבינו: בלי מחשב ובלי כלום. מים ושמיים,רוח אדמה. ואש- כוח הרצון הבורא. נקי. עוד לפני שהספיק ספק לחלחל ביכולתו לעשות זאת, או איך ומתי , באותה שניה נשלחת לי הודעת צט בפרטי בפייס: "שלום נעמה, אני מתעניינת בקשר ללימודי תודעת העל". ככה. כמה מדוייק> ככה מהיר . אלו הילדעים החדשים. ילדי האש והאוויר בעידן החדש  יודעים לברוא מציאות בכוח התודעה גם בלי ללמוד את מידעי תודעת העל משך שנים. ככה. זה בא להם טבעי כי צרובה בהם כבר בילדאין התוכנה שירדו איתה downloded. הם מבינים את הסיבה הגבוהה שלשמה הם כאן. פלסו להם דרך, פנו להם את הבמה. הילד יודע מה הוא אומר.
*

28/11/2014

רגעי חסד מופיעים בחיינו כשהבחירות הארציות שלנו בתואם לתסריט הנשמתי, כשאנחנו משחקים במרכז הבמה. בדרכי חזרה מטיול רגלי לדואר המקומי, חבורת ילדי השכונה חוזרים מביה"ס ורצים אלי: " נעמה, נעמה, את זוכרת שהראיית לנו בכתה ב במחשבים את האתר הזה עם הצורות הגיאומטריות והצבעים ? תזכירי לנו איך קוראים לו… אמא אחת מלווה אותם ושואלת: את המורה שלהם עכשיו? לא… הייתי פעם… לפני שנה וחצי…והם זוכרים אותך ואת האתר הזה מאז?… -"אמא, היא אמרה לנו שהיא לא מורה אז אל תקראי לה מורה. היא נעמה. אז ככה אנחנו זוכרים…"  זה מה שנקרא נחת רוח.

*

27/11/2014

רגע חסד, עוד אחד מאותם… עזרתי לילדה בת 11 לפתוח מייל כדי שתוכל להיות עצמאית יותר ולמחרת קיבלתי ממנה דוא"ל: " נעמה אני מיחפישית סנתיר כי אני לומידית לינגין את יכולה לחפיש לי ביחינם"  הילדה ממשפחה דלת אמצעים וגם לי אין אפשרות לממן לה פסנתר… מה שכן יש לי זה את אש הידיעה את היותי תודעה בוראת . פירסמתי הודעה בפייסלנד שנפוצה  עם הרוח וכל העולם ואשתו נרתמו למשימה: Mati Ale מת"א תרם את הפסנתר וכסא ומתכוונן , Miki Golan הגיע מחו"ל ולמחרת נסע מאזור מודיעין עם רכב ועגלה ועזר בהובלה יחד עם האב והדוד שהורידו את הפסנתר מקומה רביעית בלי מעלית והעלו אותו אח"כ לקומה 3 , רן כרמי מירושלים התנדב לממן כוונן מקצועי , ועוד תורם בסתר שהתנדב ללמד את הילדה שיעורים פרטיים ללא תשלום ורבים מכם עזרתם להפיץ את המשאלה במחוזותיכם, עד שקולה נשמע… היום אמא של הילדה (בת האומנה שזכיתי להיות לה אמא) התקשרה אליי קורנת מאושר : "את לא מאמינה , נעמה: היא כבר מנגנת "אמא יקרה לי"… אז  תודה תודעה . אני מודה לבריאה על זכות הבחירה שבחרתי בה לדעת את היותי תודעה בוראת שחיה את ייעודה: לפלס דרך לילדעים לממש ייעודם.

*

10/9/2014

מימשתי היום חלום שחיכה לי מגיל 16: לטוס באופנוע.  שיואו, איזה כייף זה היה. ישבתי לי מאחור ושרתי ברוח בקולי קולות. והכי מפתיע זה שזה לא היה האביר החתיך שתמיד פינטזתי עליו אלא מי שלמדה ולימדה איתי את מידעי תודעת העל. היא באה לקחת אותי לפני השיעור כדי שאספיק לעזור לה עם הטכנולוגיה: לפתוח אתר ברשת קהילת שינוי תודעתי. בדרך עצרנו ללקט סברסים. יאמי… קולטים מה הולך כאן: החלום שלי מומש ע"י שליחה של תודעת העל בדרך לעבוד על אש הטכנולוגיה וללמוד תודעה.איך הכל בתואם.  כייף לקבל אישור מהבריאה שאני בדרך המדוייקת עבורי… רגע חסד. 

תראי אותי ,אני ממריא גבוה,הראש נקי,חיוך טיפשי, לא מביט אחורה היית מאמינה ? לעוף מכאן הכי רחוק בעולם הזה כמו ילד שרוצה לבנות כנפיים יודע שיגיע לשמיים… 

*

5/9/2014

הבוקר שמגיע בסוף לילה לבן, הוא הכי מזוקק . שומעים את השקט? אפילו הציפורים עוד לא התעוררו ופנסי הרחוב עוד לא כבו . זה רק אני כאן עם השקט שבי. לקח לי כל הלילה להירגע. רק הוא מאפשר את זה, את תחושת הזמן שכאילו עוצר מלכת. רגע החפיפה הזה שבו הירח והשמש מחליפים משמרות : הוא שוקע והיא זורחת, הוא נעלם והיא מתגלה,הוא מואר והיא מאירה. נקודת תפר בין הישן שעבר והחדש שמתחיל. שם-כאן ועכשיו אני במייטבי, נוכחת עבור מי מכם שכבר עברו הרבה חושך בחיים ונדמה שזה לא נגמר כי עוד לא האיר הניצוץ הראשון. אין לכם מה לחכות שיידלק. זה אתם שצריכים להדליק אותו, את עצמכם בעצמכם. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא…. 

*

22/7/2014

5:14 .האור האחרון של הלילה נכבה ומפנה מקומו לאור הראשון של בוקר חדש, ואיתו- ציוצי הציפורים המתעוררות ראשונות לבשר את הבשורה של מבשרי השחר…הירח עדיין נוכח, מחכה למיזוג ההרמוני עם קרני האור הראשונות של השמש. אני אחרי לילה לבן- עונג צרוף. אתמול הייתי בפגישה עם צוות מדענים פיזיקאים ואחד מהם הסביר שזמן הוא בעצם רגע צילום פריים אחד. עבורי, כל רגע כזה הוא רגע חסד מזוקק שבו אני חיה את מי ומה שנועדתי להיות . כל פריים מהלילה הזה נצרב בתודעתי כזמן איכות להתפתחות שבו השקט בחוץ מזמן מרחב התכנסות לשקט בתוכי. כן ירבו רגעי חסד כאלו יותר ויותר בחיי. לומדת להינות מהמתיקות של החיים.

*

10/7/2014

רגעי חסד הם אלו שמופיעים כשאתה חי בתואם מדוייק לתסריט שלך  ויודע בדיוק מה אתה רוצה ומה נכון לך לקבל.  הרצון שלנו מקודש בבריאה, אבל כדי לקבל- צריך לדייק את הדרישה .
מעשה שהיה כך היה: ביקשתי היום עזרה טכנית ממתכנת וורדפרס ונשלח אליי מישהו שדרש יותר כסף ממה שחשבתי שאני יכולה להרשות לעצמי לממן. את כמות הכסף בארנק אני לא יכולה לשנות אבל את המחשבות שלי כן. עשיתי שינוי תודעתי והבנתי- יש לי מימון חתום מראש למשימה הזו. אני יודעת מה אני צריכה לעשות ומי שנועד לעזור לי בזה יישלח אליי במקום ובזמן המדוייק. וכך היה. במקום לשלם למתכנת היקר, עזרו לי בחברת האיכסון לפתור את הבעיה הטכנית , אבל היות וביקשתי מימון גם כספי – הוא הגיע. לא עברה שעה ודפק על דלת ביתי מישהו שעזרתי לו פעם בתהליכי השינוי שהוא עבר. לא היינו בקשר מאז משך שנה וחצי, והנה הוא הגיע עד אליי כדי להודות לי ולתת לי כסף- מעשר שהוא מפריש מעבודתו כתרומה עבור התמורה שקיבל ממני אז. נפלאות הן דרכי הבריאה… ואני הרי היא הבוראת… נפלאה שכמותי.

*

16/3/2014

"אמא, אני כל כך אוהבת אותך שבטוח אבחר בך להיות אמא שלי גם בגלגול הבא" .רגע חסד הוא זה שמופיע כשאנחנו משחקים במרכז הבמה שלנו את התסריט המדוייק…כן ירבו.

*

10/2/2014

רגעי חסד מופיעים בחיינו ברגע שאנחנו בוחרים להבחין בקיומם ככאלו. רגעים של אמת פשוטה. תמימות. טוהר.

סרטון גילוי הגשם  -ילדה בת שנתיים מזכירה לנו כמה קסום  רגע הגילוי הראשון של גשם המים היורדים משמיים. הפכנו כהי חושים למה שנדמה כברור מאליו אבל הוא לא. מי ייתן וכולנו נתרגש ככה בכל רגע מחדש, עם כל גילוי חדש.

*

1/1/2014

תשמעו,אני אוהבת את נפלאות הבריאה ומוקסמת כל פעם מחדש מהעוצמה והמהירות שבה עוברים תדרים באמצעות הבנות ומילים. מעשה שהיה כך היה: אתמול שידרתי מסר בקהילת קח תן רחובות המדהימה שיצרנו – ביקשתי כמה שקיות ניילון – כאלו רגילות, מהסופר, כי אני לא משתמשת ויודעת שיש הרבה אנשים שצוברים עודפים כי חבל לזרוק, אבל הם עוד לא במקום של להפסיק לצרוך אותם וחשבתי שיהיו מי שישמחו להעביר לי כמה. בקיצור- פירסמתי סטטוס פשוט. והנה, הבריאה (זו אני הבוראת, כן…) שמעה קולי ושלחה אליי מישהיא ששלחה אותן עם בן זוגה . הוא,שבכלל הגיע לעזור לי להוריד תוכנה למחשב- נשמה טובה שנשלחה ללוות אותי בעבודה עם ילדים בביה"ס בכיתת מחשבים. קבעתי איתו בלי קשר… קולטים את הקשר? אתם מתחילים להבין שהכל קשור? שהכל בתואם? שכולנו מחוברים לאותה רשת אנרגטית אחת? אז מה אני מתרגשת כל כך מכמה שקיות ניילון שלא יתכלו עוד 500 שנה? אני מתרגשת כי מבינה שהחומר הכימי שלהם לא עשוי מנפט שמזהם את הסביבה. הוא עשוי מאהבה. כן. כן. כן. אהבה. תשומת לב. ולא רק של המישהיא הזו והמישהוא ההוא. מסתבר שעוד מישהיא חשבה עליי  והיא שהעבירה למישהיא שהעבירה למישהוא להעביר לי, כדי שאעביר לילדים. אתם קולטים כמה ידיים אוהבות הטעינו את שקיות הניילון האלו? מבינים כמה ידיים עברה האהבה הזו בדרך אלינו? מבינים שערך החומר הגשמי של השקיות לא נקבע לפי ההרכב הכימי שמהם הן עשויות אלא מהמשמעות שאני בוחרת לתת להן?

אח. נחת. מודה מודה מודה על רגעי החסד הקטנים שממלאים את החיים בשמחה. רגע קטן, אבל מזוקק. מה הופך אותו לכזה? הבחירה שלי להבחין בקיומו ככזה. טהור ותמים. שלם. רגע אחד. כן ירבו. כי טיפה עוד טיפה ,עוד טיפה, תהיינה לים

*

5/10/2013

אתמול חוויתי לראשונה בחיי רגע אושר אמיתי. לא ידעתי שהוא יכול להתקיים בעולמנו עד שלא חוויתי אותו . אז זהו, שהוא לא התקיים בעולמנו. הוא התהווה בעולם האמיתי.רגע של חיבור מושלם והרמוני שבו אנרגיה עוברת ממני ואליי יצרה בי תחושת שלמות, תחושה שהגעתי למקום לזמן ולהוויה שמדוייק עבורי להיות בה. הרגע הזה התקיים על הגבול הדק שבין מציאות ודמיון. לא בעצם לא. הוא היה אמיתי לגמרי. כמה אני כמהה להישאר שם עוד, בעולם האמיתי. כמה קשה לעשות את הסוויץ הזה כל פעם חזרה לעולם החלום

25/7/2013

היום בשיעור תודעת העל לימדתי על הולוגרמת החסד שהיא סוג של מערכת בקרה לאשר לנו אם אנחנו אכן חיים בתואם לתסריט שהתחייבנו לו מול תודעת העל לממש. מודה על הזכות הזו שבחרתי בה לחוות רגע חסד היום  – הנאה צרופה , סיפוק שממלא אותי אושר, ידיעה פנימית מזוקקת שאני אכן עושה את מה שנועדתי לעשות. ככל שאבחר להבחין בקיומם של רגעי חסד כאלו ואחרים, כך אמקד את תשומת ליבי על חווית ההצלחה ואזמן אותה שוב ושוב לחיי

12/6/2013

כמה מילים אישיות לאנשי הלילה שבנינו: מי שהשקט  עושה לו את זה, מי שמתמסר לרגעי החסד האלו שבהם כל העולם נם את שנתו ואנחנו- אנחנו בזמן ההתפתחות, זמן האיכות שלנו עם עצמנו. כל חודש, כשמסתיימים ימי המחזור החודשי שלי,הגוף שלי נכנס לעירנות קבועה- כמו שעון  ואני מוצאת עצמי נהניית לי מלילה לבן. הזמן כמו עוצר מלכת ויש תחושה שיש מרחב נשימה ארוך שמאפשר לי להיות נוכחת בקצב איטי, בזמן שלי, כאילו אני העירנית היחידה וכולם סביב קפאו על מקומם, pause כזה שבו אני בתנועה איטית קדימה, ללא הלחץ שהיום מביא איתו. מודה.

4/6/2013

כמה ציפורים מצייצות כשמתחיל לעלות האור הראשון של בוקר חדש. סינפוניה הרמונית של ציוצים, רגע חסד, עולם טהור ושקט, ללא רעש בני האנוש ומכונותיהם, צלילות

22/5/2013

הרגע הזה שבו  הבריאה שומעת קולי ושולחת לי את  שביקשה נשמתי לצורך מימוש הייעוד, רגע של אושר צרוף, רסיס הודיה על השתקפות הטוב שמהדהד ממני ואליי

ידעתי את שאני זקוקה לו לצורך מימוש חלק  מהשליחות , ביקשתי, דייקתי מה אני רוצה ווידאתי שזה אכן מדוייק עבורי, חיפשתי את האדם המדוייק שיעזור לי לממש, הפכתי כל אבן בכל פינה , נתקלתי במחסומים של אנשים שלא מבינים על מה אני מדברת בכלל. חיים בתודעת כסף כסף כסף ולא מבינים שכסף הוא רק סוג אחד של אנרגיה ויש סוגים אחרים שערכם לא נמדד במספרים על ניירות . את האדם הזה זימנתי. זה שמעריך את העשייה שלי למען עולם טוב יותר ורוצה לתרום את חלקו , מהידע הטכנולוגי שלו לעזור לי לפתח מרחב וירטואלי מהפכני שמשנה את כל כללי המשחק הגשמיים כאן בעולם החלום. מרחב שמיועד למי שכבר התעוררו. איפה הם אותם אלו? לא צריכה הרבה, רק אחד. ברגע האחרון, כשכבר כמעט אמרתי נואש, אז זה הגיע. כמו בלידה – רק כשאת כבר לא יכולה יותר -רק אז מגיע הרגע המדוייק לוולד לצאת לאוויר העולם. חייבת אני לחוות את מדרגת הקצה הזה, העמידה על סף התהום, רגע לפני ייאוש, אז מגיעה הגאולה…
אח, אני מתה על העידן החדש הזה. אוהבת את נפלאות הבריאה, את הדרך הקסומה שהם מובילים אותי בה עד שאצליח לממש. הנה זה בא. ברוך הבא. בוקר טוב.

11/5/2013

קולות הציפורים המצייצות עם אור ראשון בבוקרו של יום חדש, שמעתם כמה רבים הם? כדי לשמוע צריך לבחור להקשיב. צריך להתמסר לשקט ולדוג את האיכות המזוקקת הזו מבין ים הגירויים ועומס משימות היום יום. זוהי האיכות המיוחדת שלפנות הבוקר נותנת לנו – הזדמנות לחוש, לשמוע את קולנו הפנימי נוכח במלוא עוצמתו מול השקט שבחוץ

4/5/2013

ציוץ ציפורים עם אור ראשון של בוקר חדש. שום דבר לא מובן מאליו. הכל ראוי לבחינה מחדש. מלקטת את המדוייק מתוך אינסוף הזדמנויות. רק הקיומי מוצא מקום להתממש בקיום, בייקום

*

1/5/2013

רגע מזוקק שבו הבריאה שמעה קולי ברגע שיצרתי את הוויתה בתודעתי. רציתי משהו, חשבתי עליו, דייקתי את ההבנה איך נכון יהיה לממש – והופ — הבריאה כבר שמעה קולי והמחשבה התהוותה למציאות. זו משמעותו של הזמן הקוסמי – שבו עבר הווה ועתיד הם אחד (בניגוד לזמן הלינארי שבו יש פער גדול בין מחשבה ומציאות). קסם. פלאי הבריאה . נרגשת כל פעם מחדש לראות את זה עובד.

*

20/4/2013

רגע חסד : הארה אווירית=הבנה

הבנתי הרגע למה בחרתי לחיות בגוף פיזי של אשה על אף שמהותי אנרגייה זכרית של אש ואוויר : זו מתנה שקיבלתי כדי שלפחות פעם בחודש תהיה לי הזדמנות להתחבר לעולם הפיזי והרגשי שלי. דרך המחזור וההורמונים – הם שמזמנים לי לחוות את הרגש מזווית אנושית "נורמלית", הם יוצרים אצלי רצון לנקיון ברמה הארצית,לטיפוח הגוף והנפש שלי

*

15/4/2013 –

רגע חסד

השקט שהלילה מביא איתו
אשליית הזמן שכמו עוצר מלכת
חשה כל רטט, כל רחש רוטט
פורט
על מיתריי

***

10/4/2013 –

גשם מטורף יורד בסוף האביב. למה עכשיו? יש אי סדר שם למעלה. אולי סדר חדש?
גשם של מים משמיים משקה את הזרעים שזרעתי בעמלי לפני זמן כה רב
גשם של הבנות שהתאגדו בענן ועכשיו סוף סוף יורדות ומתגשמות- לגשם גשמי .
גשם של אנרגיה חדשה שמבלבלת את כולנו. מים גבוהים. חיבורים .
גשם של שיתופי פעולה הולידו מוצר מדף חדש בתודעתי- אנרגיה רעננה וטהורה

***

29/3/2013-

נשאבת לקרוא פרק בסיפור הרפתקאותיו של איש בעולם הגדול. כאילו מטה קסם דימיוני מעביר אותי בנגיעה אחת קלה , מכאן לשם- לעולם הדימיוני, הבידיוני. קוראת את מילותיו וחשה שאני שם, כל כולי בתוך תמונת המציאות שהוא מתאר. ה"מציאות" הגשמית שלי כאילו על pause , הזמן כמו עוצר מלכת , ואני הולכת לי, שם, בעולם החלופי ההוא.

כל כך הרבה פעמים אנחנו חשופים בחיי היום יום למה שאנשים אחרים אומרים.
ברגע החסד הזה המרתי את המיקום התודעתי שלי מחיי הארציים היישר לתוך הסיפור. עברתי לי בין העולמות- הקשבתי לסיפורו אבל חייתי את סיפורי שלי כאילו היה אמיתי באמת. ממש…

חשוב שנרכז את מירב האנרגיות שלנו בסיפורים האישיים שאנחנו יוצרים לעצמנו בעצמנו. מאד מפתה להישאב לקרוא על חיים של אחרים, אבל באמת – הטכסט האמיתי החשוב לקרוא ראשון הוא הטכסט של עצמנו. לא לשכוח.  סיפורים של אחרים יכולים להיות טריגר עבורנו להיכנס לסיפור שלנו, אבל אם לא נבין למה – מה הסיבה הגבוהה, מהו התסריט שמדוייק לנו – זה יהיה  סתם עוד מאותם מיליארדי פיסות מידע שלא באמת רלוונטיות לחיים שלנו ולא מקדמות אותנו בכלום. כמו לצפות בדרמות של היפים והאמיצים או שחקני האח הגדול בטלוויזיה…

*

28/3/2013 – היום התבוננתי בשחרור שותה צוף מפריחתה האדומה והזקופה של האלוורה בגינתי . קסום היה הרגע הזה שבו הבחין בי מבחינה בו, והמשיך. 

אנחנו לא חייבים את כל מרחבי הטבע לעצמנו. רגע חסד אחד כזה פתח בפניי תמונת מציאות שלמה שבה אני שלמה עם הטבע שלי ושסביבי גם בדירת בית שינוי תודעתי במרפסת עירונית בבניין רב קומות בעיר הגדולה.

*

4/4/2013 –

רגע חסד: רוח נעימה שמרחשת , מלחשת, מרחפת , מלטפת את גופי באוויר צלול (יחסית, בכל זאת גרה בעיר…) ,קרירות אביבית רעננה משהו, יש לה את הריח הזה של בוקר שרק מאיר, רואה ולא נראיית, מביאה איתה את השינויים

אוויר, אח, אוהבת לנשום את האוויר לתוכי ולקבל הבנות

בוקר טוב עולם

*

5/4/2013 –

אור אחרון של הלילה מתחלף באור ראשון של הבוקר. השחר עולה.
ריח טרי של גשם שוטף,עוטף את החושך באור, מרטיב את האביב עם טיפת רעננות

מרענן את האווירה,מעיר את האוויר,מעורר את האור,מאיר את העיר

בוקר טוב עולם

*

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *