בנימה אישית

כאן המקום עבורי לשתף ברגעי החסד של חיי האישיים, רסיסי אור של חוויה,הבנות,רצונות, מחשבות,בחירות. המקום הפרטי בו אני מי ומה שמהדהד ממני לעולם. כאן אני משמיעה את קולי המזוקק , הטהור שבוקע ממיתרי נשמתי ,בוער בי ומדליק את מוחי הקודח: לחשוב, להבין, לדעת.

כאן ,שם ובכל מקום וזמן – הנני, ללא הפרדה בין העיסוק ה"מקצועי" שלי, לימודים, עבודה,ילדעים,בית,חברים, הכל רצף אחד מתמשך של התנסויות, משחקי חיים.

עדכונים על שיתופים חדשים אני מוסיפה בתגובות. מה שמופיע ראשון הוא האחרון…  

מאי 2012:  החלטתי הפעם לכתוב פוסט בנימה אישית. הוא לא מופץ מחוץ לאתר כאן,אז בבקשה שימרו עליו ככזה ואל תפיצו אותו ברבים ברשת, בפייסבוק וברשתות החברתיות. מי שצריך לקרוא את זה יגיע לכאן.

זהו חלון שאני פותחת רק לקוראים אותי כאן בעקביות בבלוג באתר שינוי תודעתי , לאלו הבוחרים לקבל עדכונים למייל הישיר ומכוונים על התדר שאני מהדהדת מתוכי לעולם.

naama weiss tohar eyesזהו חלון רק לאמיצים שמעיזים להסתכל מבעד לעיני רוחי ולראות מעבר.

 

אני משחררת את המילים לאוויר מתוך ידיעה שעידן מערכות ההסתרה הסתיים , כך שבמוקדם או במאוחר מילותיי אלו ייחשפו. מי שירצה, יכול לחדור כבר עכשיו מבעד לטווח ראייתו הפיזית ולדעת את הטכסט שאני מביאה כאן היום גם בלי לקרוא בעיניו הפיזיות. לשם כך יש לכם את העין השלישית. אליכם שלוחות מילותיי אלו. דברים קורים תמיד בזמן נכון, יהה אשר יהה

שאריות של החיים, זו המנגינה שליוותה את המוות התודעתי שלי

השיר ששרה יובל דיין בתחרות the voice השבוע 02/05/2012 : שאריות של החיים/עידן רייכל , לא מפסיק להתנגן במוחי
מתוך הזמזום הפנימי של המילים והמנגינה , בוחרת לשתף

מה הזמן מסמן לי, זה הכל שאריות של החיים
ולחיות את הרגע, להתחיל לאסוף את השברים

אולי אצא יותר, אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר, ולעשות קצת רעש

אולי מקום אחר, מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל, ולתקן עוד פעם

יובל דיין בחרה להפסיק להשתתף בתחרות מתוך חיבור לחושים הפנימיים שלה-היא ידעה מה מדוייק עבורה עכשיו ובאומץ,ללא חשש לחרוג ממסגרות החשיבה הנורמטיביות ,בלי להתבלבל מהכסף ולהסתנוור מהפרסום ,בלי לפחד מהפרת החוזה עם ההפקה ובלי לחשוב על מה יגידו אחרים, היא החליטה מתוך הקשבה לקול הפנימי שלה, זה שיודע. אין לה זמן עכשיו להתחיל לקלקל ולתקן עוד פעם. ברגע שהיא הבינה מה מדוייק לה-היא יכולה לקבל החלטות מתוך המקום הזה בשיקול דעת , ולא מתוך הליכה עם הזרם שסוחף אותה למציאות שהיא יודעת שתקלקל ותפגע בקצב האישי שלה, תסיט אותה מהתסריט שחתמה עליו. חשוב שקולה של יובל דיין יישמע עוד הרבה ולמרחוק ויהדהד לכולם, עד שנחצה את גבול המסה הקריטית של אנשים אמיצים שלא מפחדים לעשות שינוי, ואז זה יקרה-נוכל כולנו לפרוש מהתחרות ולדייק את הבחירה שלנו ,לחיות את מי שאנחנו באמת .

קצת רקע… מאיפה הכל התחיל:

תמיד אהבתי לכתוב -לחלוק את עולמי הפנימי באמצעות המילים. תמיד ידעתי את כוחה של מילה  בבריאת מציאות
עד היום רק כתבתי. כעת העת עבורי לדבר, להשמיע קולי, להוציא את המילים מהכוח לפועל- לתת להן אנרגיה ולקבל באמצעותן אור תנע -זו האנרגיה שמתניעה אותנו , שמחייה אותנו. תדרי התודעה החדשה יוצאים מצאקרת הגרון ונצרבים בחוש השמע . לכן עלינו לדבר ולהקשיב.

כדי לממש את הבנתי התיאורטית, יצרתי מסגרת שתאפשר לעוד נשים וילדים להשמיע קולם כי נשים נועדו ליצור שנוי , להביא לעולם את הילדעים שנולדים יודעים . ומכאן החיבור.
מפגש שירה מהנשמה-מהבנת מהותי להשמעת קולי, עם רונית שפי, התקיים בבית שינוי תודעתי . רונית מוזיקאית ומרפאה בקול וצלילים ובשילוב ההבנות התודעתיות, בנוכחות נשים וילדים -כך נשמע הקול למרחוק.

בגלגול הקודם שלי-כאמא לארבעה ילדים בחינוך ביתי-12 שנים היה זה כל עולמי, האימהות היתה המהות שלי ובאמצעותה מימשתי את התסריט שנועדתי ללמוד ממנו. למדתי עם ילדיי ובעיקר למדתי מהם, את היותי מי שאני. חייתי חופש בבועה במרחבי מדבר הערבה.
את מילותיי כתבתי אז בבלוג באתר באופן טבעי:  חיים_חופש_בערבה_בלוג_משפחה_בחינוך_ביתי

במדבר היה סבבה, חייתי חופש, עשיתי מה שאני רוצה עם ילדיי: טיילנו, יצרנו,למדנו,עשינו,בנינו,ניסינו… חופש היה שם בשפע אבל התפתחות לא, כי לא הייתי מי שאני באמת ולא התמודדתי עם אתגר העצמאות שחיכה לי . ביום שנפתחה לי השליחות,הייתי חייבת להתחבר לעצמי. פתחתי דף אישי חדש שקראתי לו עצם מעצמי – כמו חווה שנבראה  מעצם מאדם אבל בחרה להיות תודעה בוראת עצמאית. אחרי שנפרדתי מהמדבר ומהנישואים, עברתי כחד הורית לצפון והמשכתי לכתוב בדף בלוג חדש בבאופן טבעי מהות_החיים . היתה זו תקופת המעבר-התפר בין הישן והחדש שלי. נסיון הישרדות קשה.

מצאתי עצמי נפרדת ממסגרות פיזיות,מסגרות חשיבה והתנהלות שהיוו את אבני היסוד של תפיסת עולמי ונשאבת למהות חדשה-לשליחות שנפתחה לי לקדם שינוי תודעתי . התחלתי ללמוד את מידעי תודעת העל ופתחתי דף בלוג חדש שנקרא שינוי_תודעתי_בעידן_החדש

במהלך אותה שנה איבדתי עוד ועוד ועוד מכל מה שהיה לי: בית,משפחה,ילדים,אוטו,כסף,ובעיקר-איבדתי את דעתי, איבדתי את המהות שהייתי , נאלצתי לוותר על כל מה שהאמנתי בו עד אז כי הבנתי שהכל משתנה ואין לי דרך לעצור את מגמת השינוי . אני יכולה להתעקש להיאחז באדמה שתמיד כמהתי לחיות במיזוג מלא איתה-עם הטבע שלי,אבל לא קיבלתי מימון לחיים האלו. הייתי חייבת להתנתק מהאמא שבי, מאמא אדמה . לקח לי הרבה זמן להיות מסוגלת לשחרר את הדבר הכי יקר לי,בשר מבשרי-דם מדמי-ילדיי. הילדים שיצרתי בעצמי מתוך עצמי-הנקתי והענקתי, שנים על גבי שנים.הם ידעו מה מדוייק להם יותר ממני אז , וביקשו לעבור לגור עם אביהם בעיר. מתתי. למדתי ממידעי תודעת העל על כך שסוף העולם יהיה תודעתי ולא פיזי,אבל לא הבנתי מה הכוונה ,עד שחוויתי את זה על בשרי,בגופי ונשמתי, בכל רמ"ח איברי. חוויתי את הסוף. מתתי בעודי נושמת וחיה באותו גוף פיזי.
אני יודעת שיש חיים אחרי המוות כי אני חיה אותם עכשיו. זו הזכות הגדולה שהדור שלנו זוכה לה. זו התמורה לעבודה הקשה שלנו,לחיים בעומס מטורף של מישימות- לעבור גלגול בתוך אותו גוף פיזי. לחוות סוף והתחלה חדשה באותו זמן.
הפרידה מהמהות האימהית שלי,מהאדמה שהייתי-בסיס קיומי לילדיי להיזון ממנו,היתה קשה מנשוא, אבל בלתי נמנעת.האדמה משתנה. היא כבר לא יציבה כשהיתה. עולמי חרב עליי , חורבן הבית. הבנתי שכדי לברוא עולם חדש יהה עליי לשחרר את הישן.
אני עדיין קיימת ונוכחת (מעט…) בחיי ילדיי, אבל המהות השתנתה. הם עצמאיים עכשיו, חופשיים לדרכם. בחרתי לשחרר שליטה על הבחירות שלהם. הם יודעים טוב ממני מה נכון להם. זה נגמר. כל שנות החינוך הביתי ידעתי שיום אחד אמות בתאונה. הייתי נהגת שודים ונרדמתי בנהיגה. היה ברור לי מה התסריט, לכן בחרתי בחינוך ביתי, כדי להספיק לתת לילדיי כמה שיותר שאוכל לפני שזה ייגמר. אכן מתתי בתאונה. האוטו הלך טוטלוסט . לגופי הפיזי לא קרה כלום אבל מתתי. ראיתי את האור בקצה המנהרה קורא לי: בואי הביתה, למרחבי החופש שמהם הגעת. ברגע האמת הייתי חייבת לבחור. בחרתי לחזור. למה? כי ידעתי שיש לי כאן עוד תפקיד. יש לי ייעוד שמחכה שאממש אותו.

התחלתי להבין הבנות חדשות וליישם אותן בחיים הארציים, עוד לפני שהיה לי מימון. ידעתי, שכדי לברוא מציאות עליי לשדר לבריאה לא רק רצון אלא גם לפעול באופן אקטיבי . התחלתי ליצור את אתר שינוי תודעתי והעלייתי אותו לאוויר, בעודי נודדת עם ילדיי ללא בית פיזי. רק כשהסכמתי לשחרר אותם למשמורת אביהם,אז,רק אז התחלתי לקבל מימון: רק כשדייקתי את מה שאני צריכה לעשות עכשיו ופעלתי ליישום-קיבלתי פתאם גם בית פיזי -ליצור בו מרחב התפתחותי: בית שינוי תודעתי. רק כשמצאתי את המקום הפנימי-זה שבו אני שלמה עם מי ומה שאני ומרשה לעצמי להשמיע את המילים שלי במקום וירטואלי שהדיו רחוקים יותר משאדע, באתר שינוי תודעתי (שעלה לאוויר אגב רק לפני חודשיים וחצי, וכבר עם 1800 מבקרים, ומופיע בעמוד הראשון בגוגל,באופן טבעי-ללא שום קידום ממומן), רק אז- נמצא עבורי גם המקום הפיזי-זה שתמיד חיפשתי ולא מצאתי בשום מקום.

בחזרה לשיר ששרה יובל דיין: אתם מבינים כעת את ההזדהות שלי עם המקום הזה ,עם ההבנה של "מה הזמן מסמן לי" , הכל שאריות של החיים…

מקום אחר, מקום יותר בוער (ואיזה סלסול יש במקצב, איך המנגינה מכוונת להעלות את התדר במילה "בוער" . מקסים בעיני. יצירת מופת .)

כמי שנועדה לפלס דרך,כמי שכבר עברה את ההתנסות של לקלקל ולתקן עוד פעם, למדתי בדרך הקשה
אני יכולה היום להמליץ לכם- אל תבזבזו אנרגיה על לקלקל . אתם יכולים בעזרת התודעה-להבין היום,ולחסוך מעצמכם את התיקון אח"כ.הקדימו את המחשבה תחילה לסוף המעשה.

תודה

אהבה ,נעמה

***

אני ממשיכה לעדכן ברסיסי הווייה מחיי האישיים, אם יש לי בכלל  כאלו, אינני בטוחה, היות וכל מהותי מוקדשת למימוש השליחות: לקדם שינוי תודעתי , וגם תפקודים "ארציים" מהולים באותה המהות. הכל אחד

בקיצור- גלגלו למטה לקרוא את התגובות – כי שם אני מעדכנת…

כאן שם ובכל מקום שבו אני משתפת בחוויותי האישיות – זה הבלוג האמיתי

יאללה, ביי…

***

 

 

56 תגובות בנושא “בנימה אישית”

  1. הבנתי הבוקר את הסיבה לפער בין הכתיבה והדיבור שלי. בכתיבה – זה לא אני כותבת את המילים. זה הן כותבות אותי, האותיות יורדות מתודעתי ומראות לאצבעותיי איך לרקום אותם למשפטים, לחבר לפסקאות שמביאות רסיסי הבנות ממאגר המידע הקוונטי של תודעת העל – תמליל שהוא חלק מהסיפור השלם – חלק בפאזל התודעה הכוללת. אני כאן בשליחותי לחבר את החלקים ולהרכיב תמונת מציאות של עולם חדש (בדיוק כפי שמראה האנימציה בדף הבית באתר שינוי תודעתי ). זו הבינה של הרוח הגבוהה שמכתיבה לי את טכסט התסריט הכתוב מראש. אני רק השליחה להעלות אותן לאוויר.
    *
    תודעת העל היא מאגר מידע קוונטי- המחשב המרכזי של הבריאה ,זו לא יישות שיש לה מערך רגשי או הגיון ארצי, ולכן אנשים בתדרי אדמה מתעוררים אצלם ישר התנגדויות כי המידע הזה מתנגש להם עם כל מסגרות החשיבה שחשבו שהם יודעים על איך העולם הזה מתנהל. אנשים בתדרי מים חווים לפעמים את התדר שאני מהדהדת כקר ומנוכר,לפעמים מתנשא – כי הוא אכן מגיע מלמעלה, ממבט על . אנשים בתדרי אש מתלהבים מהחדשנות והעתידנות ורואים בי השראה. אנשי אוויר קולטים את רמת הדיוק הגבוהה שתואמת את מתנדי הרטט התודעתי שלהם . החיבור שלהם איננו אליי באופן אישי אלא למידע.
    *
    כשאני מדברת – זו אני , נעמה – אשת אש המתלהבת כילדה קטנה מכל גילוי , מכל חיזיון שנגלה בעיני רוחי עד רגע ההתהוות בגשמי, ואז – היא לוהבת כולה בהתרגשות שהבריאה התודעתית שחזתה מתגשמת בפיזי למציאות בחיי היום יום הארציים. נפלאות הבריאה ,קסם.
    רכבות עמוסות מידע טסות במוחי הקודח במהירות האור ואני אחראית לנתב כל רכבת ליעדה בלי שהן תתנגשנה. חתיכת אתגר. אין לכם מושג כמה גיצים – נצוצות אור רוטטים במוחי בכל שניה. כל הבזק מחשבה מדליק ניצוץ גאונות שמעיף אותי לטוס כטיל באוטוסטרדת המידע.
    לכן, כשאני מדברת, אינני חדה בהירה וממוקדת כשם שאני כותבת. כי קצב המחשבות מהיר בהרבה מקצב הדיבור שאנוש מסוגלים לשמוע ולהבין ושאני מסוגלת לדבר בצורה שתישמע ידידותית למשתמש. אז איך אני ממגנטת אנשים? עם החיוך שלי, עם ההתלהבות הילדית, עם שמחת החיים שמטעינה אותי באנרגיה של אומץ לעשות את מה שאני עושה והשמיע קולי, גם אם הדיבור שלי לא נשמע כפי שהייתי רוצה להישמע.
    *
    יסוד האוויר אחראי להבהיר ולדייק . לכן, כשאני מקשיבה לעצמי – למשל לראיון ששודר איתי אתמול, אני לא אוהבת מה שאני שומעת. אני נשמעת מפוזרת ומעמיסה המון מידע . הלוואי והייתי מצליחה בזמן אמת לקחת אוויר לנשימה ולדבר יותר לאט וברור. אבל אני לא… כי המהות שלי היא אש. אני ליבת אש שהגיע ממישור אש, אבל לתסריט החיים הנוכחי ירדתי עם נשמה של אוויר והאתגר הזה לחיות כאילו שתי נשמות באותו גוף הוא.. הוא … אתגר !!!
    *
    אז אשת האש שהינני לא מסתכלת אחורה, מפסיקה להקשיב לראיון שהיה אתמול שהיא חושבת שהוא לא מספיק טוב וממשיכה קדימה. האש תמיד מסתכלת קדימה . רק המים מסתכלים לאחור עם רגשות אשמה וייסורי מצפון על מה שהיה ואיננו רלוונטי כבר. האוויר מבין שמה שקה נועד לקרות והכל בתואם לוכנית הגבוהה אז אפשר לנשות ולחייך בקלילות הדעת , לזכור שהחיים הם רק משחק.

  2. משחק. החיים הם רק משחק . משחק מחשב שמישהו חשב – חישב תיכנן ותיכנת אותו-אותי . מי לדעתכם?אני המתכנתת שכתבה את שורות הקוד או המשחקת/השחקנית?מי התסריטאי שכתב את הלך מחשבותי?מי הבמאי?ההפקה?מי עיצב את התפאורה,הגרפיקה,האמימציה?מי מיקם את התאורה ומיקד את הספוטים ברגעים החשובים? אם זה כמו במשחק מחשב אמיתי אז אני יכולה לבחור את השחקנים האחרים שאני רוצה לשחק איתם/מולם , נכון? זה מה שאני בחרתי?… אז אני גם המלהקת? ורגע , רגע… אם המשחק מחשב זה אמיתי אז מה החיים האלו? לא אמיתיים?
    *
    משתפת בתהליך שינוי תודעתי מהותי, חשוב ומעניין שעברתי בעצמי השבוע מאש לאוויר. זה ארוך אבל מרתק, קחו נשימה…
    *
    אז ככה:
    מה שקרה השבוע זה שהתלהבתי מעצמי שאני הישראלית הראשונה שקנתה מטבע קריפטוגרפי חדש: gamecoin : מטבע של קהילת שחקנים גיימרים, שעלה ליום המסחר הראשון באוויר ב 11/9 . זה קטע כזה של אנשי אש: ההישגיות הזו להיות הראשון: הכי מהיר, הכי חדשני, הכי אמיץ. אנשי אש לא מפחדים לקחת סיכון מול הסיכוי , הם לא דואגים ממה שיהיה כי הם יודעים שהם בוראים את מה שיהה. הבטחון שלהם איננו באחרים או בנסיבות חיצוניות אלא בידיעה הפנימית את העוצמה העצמאית שהינם.
    *
    כיאה לאשת אש עם אגו במידה, מיהרתי לעלות פוסט לאוויר ולשתף בגילוי המרעיש (זה חלק ממאפייני האש > לעשות הרבה רעש…) מה שקרה כמה שעות אח"כ, התחיל לחלחל ספק בתודעתי וחשתי סלידה מהבחירות שלי עצמי. הבנתי שהייתי פזיזה מדי לצאת בהצהרות והמלצה על מטבע כשעדיין לא קיבלתי אותו לארנק אתריום אפילו, לוקח כמה ימים עד שמתקבל אישור העברה. ומה אני יודעת על החברה ועל אמינות המטבע?, עוד יותר בזתי לעצמי שהתדר שהעברתי בפוסט היה של התלהבות מהרעיון החדשני ואפשרות הרווח הטמונה במשחק הזה. הבנתי זאת כשהתחילו להגיע אלי אנשים שרוצים להשקיע כדי להרוויח רווח כספי ושאלו למה דווקא המטבע הזה הוא השקעה טובה לדעתי מכל שפע המטבעות הקריפטוגרפיים. הם ביקשו מידע כלכלי טכנולוגי אבל הסיבה שיש לי אמון במטבע הזה קשורה להבנה גבוהה של התמונה הכוללת, לא לשקולי הגיון ארצי של רווח והפסד כספי. רגע רגע רגע. עצרתי הכל. זו לא הסיבה שלשמה אני כאן.
    *
    אני לא אמורה להלהיב אנשים להשקיע כסף במשהו שהם לא מבינים בכלל למה ויעשו את זה רק כי אני אמרתי (ואמרתי. התפארתי שאת הביטקוין הראשונים שלי קניתי ב 30 דולר ב 2012 והיום ביטקוין אחד שווה 4000 דולר) .התבהרה בי הפנמה עמוקה של הייעוד הנוכחי שלי: אני כבר לא אשת האש שהייתי. אני כבר לא מתחברת לאש הזו. נולדתי מחדש לפני 6 שנים לגלגול חיים חדש עם נשמה חדשה לתסריט חדש שמהותו אווויר, לא אש. אני כאן כדי להטמיע בתודעת אנוש את הבנת החיים כמשחק ולא להתלהב מאפשרויות השקעה אנרגטית במשהו שהם בכלל לא מבינים את מהותו, רק בגלל רדיפה אחרי החומר וחיפש רווח מהיר וקל . מחקתי את הפוסט ועברתי בזמן הזה תהליך שינוי תודעתי במהלכו הבנתי שאינני מתחברת יותר כבעבר לאנרגיית האש היהירה והמהירה שלא חושבת מספיק בשיקול דעת תבוני לפני שהיא עושה . התחברתי לרוח הנשמה שאני משחקת בתסריט הנוכחי ובחרתי בצורה מודעת ובהכרה מלאה , לשחרר אחיזה בדרך החשיבה וההתנהלות של אנרגיית יסוד האש וסופית השלמתי עם אנרגיית האוויר שאימצתי מאז הלידה המחודשת שלי. נפרדתי באהבנה שלמה מהאש הפזיזה שלי. היא איננה משרתת אותי יותר .
    *
    כל חיי ליוו אותי שני צבעים : התכלת: תמיד צבעתי איתו את מפתן דלת הכניסה לביתי ואת פנים הבית קישט פה ושם איזה קיר ורוד אפרסק בהיר. תודעת העל מסרה באחד התיקשורים שיש אנשים שיש להם חיבור לשני צבעים, אבל בנקודה כולשהיא בחייהם , הם יתחברו יותר לאחד. הנקודה הזו הגיעה אתמול. בתואם לבחירה התודעתית, גם תמונת המציאות הגשמית השוותה תדר והשתנתה – הרי לפניכם תמונת הפרופיל החדשה המשקפת את תהליך השינוי התודעתי שעברתי
    *
    התיזמן לשינוי איננו מקרי. הכל התואם לתוכנית הגבוהה: השבוע חוללתי רוח סערה בקהילת מידברן שחשתי בה בבית ב 5 השנים האחרונות, מאז מידברן הראשון . כתבתי פוסט הסבר תודעתי מעמיק למה לדעתי קרה מה שקרה השבוע בברנינגמן- האיש שנשרף- למה עשה מה שעשה. העברתי באוויר מסר של עליונות הרוח על החומר. קהילה שלמה של אנשי אש חמומי מוח איבדו את דעתם. הרוחות סערו (התמה שנבחרה למידברן 2018 שבוע קודם לכן: סערת מוחות. איחלתי וייחלתי שהקהילה תוציא עצמה מלב הסערה ותקיים סיעור מוחות תבוני. באשר אליי ברמה האישית – אני בחרתי לקחת פסק זמן ולחשב מסלול מחדש, כשחשתי שאין לי מקום בקהילה שמוקיעה ומתנגדת למידע שנשלחתי להאיר להם. (תיעוד תהליכי ההתפתחות מתועדים בפוסט באתר שינוי תודעתי – מידברן 2018) , במקביל, כתבתי חזון למרכז ללימודי תודעה שקיבלתי קריאה לייסד עם צוות אנשי מדע ותודעה. נתנו לי יד חופשית לדייק את המהות .
    דלת נסגרת- דלת נפתחת … מאז מידברן האחרון התבהרה בי סופית הבנה שיש לי תפקיד להקים את ממלכת האוויר (הבנה שהתגבשה בי כבר לפני שנים, אבל הרגע הזה – התגשמה למציאות גשמית. למדתי מאנשי האש איך יוצרים קהילה וכעת העת לממש את ייעודי להקים קהילת אנשי אוויר.
    אתמול התקיים מפגש "המחולל" – קהילה מציתה שינוי: יוזמה של מידברנרים לקדם פרוייקטים לשינוי בחברה ובעולם. נרשמתי למפגש כשיצא קול קורא ,כי זה בער בנשמתי. לא היתה שאלה בכלל – הרי הגעתי למפגש המחולל הראשון שנה שעברה . חוללתי הרבה שינויים מאז. אבל בהגיע רגע האמת – בחרתי לא להשתתף. תפקידי איננו ליצור את השינוי (אש) אלא לקדם הבנה (אוויר) שתשמש את היוצרים לדייק את מלאכת השינוי כך שתהיה מכוונת יותר גבוה – לרח מאשר לחומר
    ——————————————————————————————————
    מטמיעה כאן את טכסט הפוסט המקורי שהעלייתי שלשום , כדי שתבחינו בשינוי התודעתי המתבטא גם בניסוחים וגם במהות התוכן
    —————————————————————————————————–
    אני הישראלית הראשונה שקנתה את מטבע גיימקוין gamecoin GMC , ביום הראשון שנפתח המסחר ב ico . זה קטע כזה של אנשי אש להיות ראשונים… יש לנו את זה, את האומץ לקחת סיכון מול הסיכוי, כי הבטחון שלנו לא תלוי באחרים אלא בידיעה פנימית . אנחנו לא מפחדים ממה שיהיה כי אנחנו יודעים שאנחנו בוראים את מה שיהיה . שקל אחד שווה 10 גיימקוין. תזכרו, שלא תגידו שלא "אמרתי לכם" איך שזה התחיל… (את הביט הראשונים שלי קניתי ב 2012 מ מני רוזנפלד -יו"ר איגוד הביטקוין הישראלי היום , אז היה ערכו 30 דולר לביט והיום ביט אחד שווה 4200 דולר, רק אומרת…) .
    *
    אז למה דווקא גיימקוין מכל המטבעות הקריפטוגרפיים ? כי זה מטבע שנועד לשמש את קהילת הגיימרים ואני מאמינה גדולה במשחק. גם בעתיד של משחקי מחשב- אני חושבת שיש לשוק הזה פוטנציאל צמיחה עצום, וגם במהות הגדולה יותר: שכל החיים כאן הם משחק. כשמשחקים את החיים במקום לחיות אותם, הכל יותר קליל ומהנה. גם משחקי המלחמה הכי אלימים הופכים לאתגר מהנה כשזוכרים שזה רק משחק. אז כמו שבמונופול של פעם היה כסף בכאילו, אז למה שלמשחקי המחשב לא יהיה כסף בכאילו? למה, אתם חושבים שהשקלים והדולרים שלכם הם לא בכאילו? נראה לכם שזה שיש לכם נייר שהבנק מדפיס לכם עליו מספרים הופך אותו לאמיתי? הכל אשלייה. האנרגיה הזו לא באמת קיימת אצלכם. היא בידיים של בעלי הון ושלטון. זה משחק מכור . אם כבר משחקים, אז אני מעדיפה שהאנרגיה שלי תהיה בשליטה שלי ורק לי יהיה את הקוד המוצפן לבחור במה להשקיע אותה בלי לפחד שיום אחד הממסד יעקל לי את החשבון.
    *
    איך עוד אני יודעת שמדוייק לי להשקיע במטבע הזה ? כי מה שמדוייק קורה במהירות ופשטות. ביום שהעלייתי פוסט שכתבתי בנושא " גיימרים – משחק ילדים " (מצב קישור בתגובה הראשונה) והטמעתי אותו בקבוצה של גיימרים שהגיל הממוצע שם הוא 13 , קיבלתי תגובה מאחד הילדעים שהבהיר לי שלהיות גיימר זה ממש לא "משחק ילדים" כמו שאני חושבת ונתן לי קישורים למאמרים שמתעדים את סכומי העתק שצעירים גיימרים בני 17 הרוויחו בתחרויות אי-ספורט רק מלשחק. איזה סבבה זה : גם להינות מלשחק וגם עוד לקבל על זה מליין כסף.
    בקיצור, באותו יום שהעלייתי את הפוסט על הגיימרים , נשלחה אליי למייל הזמנה להשתתף ברכישה הראשונה של המטבע כשיתחיל המסחר ico בעוד יומיים (שזה היה היום)
    *
    אממה, אני לא מבינה הכי טובה בטכנולוגיה אז שלחתי הודעה בפייס של גיימקוין שאני מבקשת הדרכה שלב שלב צעד צעד כמו לילדה קטנה מה לעשות, כי אני ילדה… בעברית כמובן, כי היה לי ברור שזו יוזמה ישראלית איכשהו. וברוב חוצפתי גם ביקשתי שיתקשרו אליי בטלפון. מה מסתבר? החברה ברוסיה איפהשהוא ליד אסטוניה והם חיפשו במיוחד בכל העיר מישהו שמדבר עברית והעסיקו אותו לחברה כדי שיתרגם ויעזור לי. בחור ערבי – סטודנט נחמד שלומד שם.. הוא התקשר אליי מרוסיה וליווה אותי שעה על הקו לפתוח איתי ארנק איתריום והיום כשנפתח המסחר התקשר שוב שנוכל לפתוח ארנק של גיימקוין ולקנות את המטבע. אופס … פרט שולי: אין לי כרטיס אשראי בינלאומי ואין לי בכלל חשבון בנק . מה עושים? מנהל החברה נתן לי את פרטי חשבון הבנק האישי שלו כדי שאוכל לעשות העברה דרך מזומן בזמן בדואר והוא כבר יעביר לי את ה GMC לארנק . ככה . יחס אישי של מלכה קיבלתי. מגיע לי, זה גמול עבור האומץ שלי .
    *
    החברה יודעת כמה ישראל חזקה בטכנולוגיית ביטקוין ומטבעות קריפטוגרפיים, וגם בגיימינג . (ואני יודעת על רוסי אחד שממש ממש חזק, הכי חזק בתחום בעולם= ויטליק שהמציא את איתריום) . שווה להם להשקיע בי. שווה לי להשקיע בהם. אז הנה – אני משקיעה בכם לכתוב את המגילה הזו כדי לעודד אתכם להשקיע גם. תשקיעו במשחק שלכם. ואם לרגע תהיתם, אז אבהיר שכוונתי לא להשקעה כספית בערך שתרוויחו ממסחר במטבע קריפטו , אלא תשקיעו בהבנת התסריט שהנשמה שלכם בחרה לשחק כאן בעולם האשלייה. הילד הפנימי הוא הבמאי ואתם השחקנים. תהנו מהמשחק ותרוויחו יותר כשתדעו מה כתוב בתסריט. ואם אתם לא יודעים – תלמדו. מוזמנים לשיעורי תודעת העל. מי שחי את התסריט שמדוייק לו – מקבל את המימון האנרגטי שנועד לתמוך בו במימוש הייעוד.
    *
    מה שחשוב במשחק זה להינות. גם אם ערך המטבע יורד או עולה , אל תשכחו – זה רק משחק
    *
    אהבנה, נעמה

  3. האינדיאני הזה מנגן את נשמתי הבוכיה. (עריכה : זו לא הנשמה שבוכה. היא תמיד צוחקת. זו רק השחקנית הארצית שבי שחווה רגשות אנושיים רגשיים) . https://www.facebook.com/ares.azbz/videos/825248160875600/?pnref=story
    אז כן, גם אני בוכה לפעמים. לא הרבה, מודה. אם וכשזה קורה, אז זה משתחרר רגע לפני מחזור, כשההורמונים הנשיים שצרובים בגופי וחרוטים בנשמתי כחווה בגוף אשה, עוזרים לשחרר את כאב הפרידה: האובדן מהעובר שלא התפתח, כל חודש מחדש. אלו הרגעים בהם אני מתחברת לאנרגיית המים הנקבית ומאפשרת לעצמי להרגיש . זה השיעור המאתגר ביותר שהאנושות כולה נדרשת להתמודד איתו במעבר ממים לשמיים. להיפרד כל פעם מחדש, עד שנפנים ששום דבר בעולם הזה איננו באמת שלנו והכל זמני וסופי. אנשים השותפים על במת המשחק של חיינו הם רק תחנת מעבר במסע התפתחות שהוא תהליך ארוך ומתמשך עוד מלפני ירידתנו לגוף ואחרי לכתנו. איך שרה חווה אלברשטיין:"אם אחד מאיתנו, הולך מעימנו, משהו מת, בנו" , כי "כולנו רקמה אנושית אחת חיה" אז זה האתגר שאני חווה כרגע: מתמודדת עם הנפרדות כדי להבין את האחדות. משלימה עם פרידה מאדם קרוב ואהוב, כדי להתחבר לעצמי ממקום שלם בפני עצמו.

  4. 29/8/2016 "שקט שלווה, ים של חולות , והרים שבאופק נושקים לשמיים" /זהר…
    ביליתי השבוע חופשה עם בני הצעיר- 3 ימים בטבע בצפון הרחוק והירוק על גדת פלג הבניאס ואח"כ בירדן. ליקטנו פטל ותאנים ונהננו משפעת המים החיים . תחת כיפת השמיים, ללא אוהל ומזרון אפילו- ככה צמוד צמוד לאדמה, לא מחוברת לטלפון ומחשב והכי מחוברת לעצמי- היותי, אנושיותי. יומיים לאחר מכן ירדנו לקצה הערבה, למדבר הרחוק והצהוב-אדמדם – זה שבו אני הכי קרובה לעצמי- היותי- הוויתי. במקום שאין בו כלום ויש הכל. ליקטנו תמרים אורגניים, נהננו משפעת החול בדיונות שזרם כמפל מים במורדות ההר וליטף את גופי ברכות יחד עם רוחות המזרח הנעימות של תחילת הסתיו שאני כל כך אוהבת. שמיים זרועי כוכבים בלילה חשוך ומזוכך משמיעים את מנגינת השקט שכה ערבה לאוזניי. שם,על החול הרך כששני אהוביי לצידי- בני וחברי ,שם, במקומות האלו בטבע בהם החיבור בין המים השמיים והאדמה מחברים אותי בין כל חלקיי , נעה בין הצפון לדרום, בין הירוק השופע והצהוב השומם, בין המון רועש לשקט הדומם. שם, בטווח שבין הקיצונויות, שם אני נוגעת בטבע שלי-שאני – הנני.

  5. חזרתי הביתה מביה"ח אחרי תקופת אשפוז ארוכה עם מחלה וניתוח ומצאתי עצמי מעלה שאלה לפייס: מה משמעות המילה "הביתה" עבורכם.

    זה מה שעניתי לעצמי:
    אני אדם של "בית" . תמיד מעדיפה להתכנס בבועה העצמאית שלי, אך כיאה לנוודית שהיא רק אורחת פה ומזפזפת בין העולמות, יש לי בתים רבים : כאן , שם ובכל מקום.
    גופי הוא הבית הפיזי לנשמתי. הוא איתי בכל מרחב וזמן באשר הנני – נוכחת כאן בגשמי בעולם החלום . אבל גם הוא לא ממש שייך לי. אני חיה בו אך הוא שייך היה לנעמה ההיא שמתה ועכשיו אני נדרשת כשחקנית לשחק בוירטואוזיות על במת משחק חדשה עם גוף ישן. מאתגר… אני מרחפת לי בקלילות והוא מושך אותי כל הזמן מטה לאדמה המכבידה ומאט את תנועתי. הבית הזמני שבו גופי מתגורר בו כעת הוא ב בית שינוי תודעתי ברחובות. היו בתים שבהם נעמה הפכה מבחורה לאשה ואז לאמא שגידלה את ילדיה בהרי ירושלים,בקצה המדבר,בצפן הרחוק, היה את בית הוריי שגדלתי בו אני בילדותי, והיו עוד ועוד ועוד בתים שבהם חייתי בין תקופות נדודיי בעולם הגדול. אבל היות וכמו כל חלום- סופנו להתעורר ולהבין שזו רק אשליית עולם החומר המתעתע בנו, נדרשת הבנה: הבית האמיתי הוא המקום ממנו הגעתי ואליו אני חוזרת בכל פעם ממסעותיי ברחבי הבריאה.

    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=619811634858680&set=p.619811634858680&type=3&theater

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *