אדם ואדמה בסימן שינוי

בעידן הישן בחרנו להאיחז בשורשים ולכן לא זזנו. עכשיו תודעתנו מתרחבת להבנה שאם נשחרר את האחיזה באדמה, נוכל לזוז. התפתחות מחייבת תנועה.

הפוסט הזה נכתב ועלה לאוויר בטו בשבט 2012. מאז עולמי התהפך לבלי היכר: השארתי את תיעוד ההתפתחויות אז , יחד עם הבנות חדשות. ממליצה להקשיב לתקשורי תודעת העל שמוטמעים בהמשך בנוגע לשריפה בכרמל כארוע מכונן חשוב בהתפתחות התודעתית שלנו)

טו בשבט 2013 : כי האדם  כבר לא עץ השדה.  כל מהותו של החג מאבדת משמעות. עבורי היה זה עוד יום בתהליך רציף של התפתחות תודעתית מואצת. הילדים אפילו לא ידעו שחג…  היינו עסוקים מדי במחשב, כל אחד עם  העבודה שלו…

*

ט"ו בשבט 2012 – חגיגת האדם את האדמה: יום של חיבור לטבע והודיה לעצים , לצמחים, על היותם חלק בלתי נפרד מקיומנו כאן

היום הזה מסמל עבורי  את השינוי התודעתי העצום שחוויתי בשנה האחרונה:  מעבר מכמיהה לחיי קהילה אקולוגית ברת קיימא  בלב מרחב טבע בר, לתודעה עצמאית שתואמת לתדר אישי שלי: אקולוגית חדשה בלב מרחב עירוני .

 

 

 

 

 

 

 

רק חצי שנה עברה מאז ייחלתי למצוא פיסת אדמה טבעית ופראית לחיות עליה בתוך יורט-אוהל מונגולי, בשכנות לשבט משפחות חינוך ביתי שמגדלות יחד ילדים חופשיים .

רק חצי שנה עברה ומצאתי עצמי בקפיצה קוונטית  שטלטלה אותי מכאן לשם  והביאה אותי  לעשות שינוי מהפכני בחיי: לעבור מבית בכפר לנדודים, עד שמצאתי דירה בבניין בעיר, מחינוך ביתי למסגרות, מתלות לעצמאות כלכלית/חברתית, מנישואים לגירושים, ממשפחה חד הורית למשהו חדש שאני אפילו לא יודעת לתאר מהו.
החיבור לטבע תמיד תמיד היה חלק בלתי נפרד מהוויתי.אז ועכשיו. מה שהשתנה הוא מערכת האמונות שלי ותפיסת העולם שבעזרתה אני מגדירה את מה שטבעי עבורי ואת הטבע שאני בוחרת לראות סביבי.
הכל בראש. אני בוחרת בתודעה שלי מה לראות . החושים הפנימיים הם המכתיבים לחושים החיצוניים-לעיניים, את הטבע שאראה סביבי.
משתפת בהבנות משתי החגיגות שליוו את ט"ו בשבט הזה: האחת במרחב ביה"ס הפתוח ברחובות שבו לומדים ילדיי, והשניה ביער הפיות בכרמל עם קהילת שומרי הגן.
כיאה לתקופת תפר בין עידנים , יש חפיפה בין ישן וחדש. המציאות החדשה בחיי החלה להיווצר בטרם המציאות הישנה התפרקה. זו בעצם השתקפות של רצף ההתפתחויות בבריאה: עידן חדש מביא איתו אנרגיות והבנות חדשות ומסגרות העידן הישן טרם התפרקו
בביה"ס, יזמו קבוצת ילדים והורים פעילים מגוון פעילויות:
ה"להיט" היה קישוט קיר בטון ברחבת הגינה ,באדניות שהוכנו מבקבוקי מים תלויים אנכית שמוחזרו למילוי באדמה ושתילת שתילים . יצירתיות ויוזמה חברו להבנת נחיצות בעשייה אקולוגית שמותאמת לחיים עירוניים, אך כך? אין דרך יעילה יותר?
יוזמי ומבצעי היצירה הזו לא ידעו כלל שיש לרעיון הזה פיתוח טכנולוגי-מקצועי חדשני ומתקדם שנקרא "קיר ורטיקלי".  כך, בדר"כ אינני יודעים לנסח מהו אותו דבר חדש שמתהווה, אבל פרץ של יצירתיות ויוזמה דוחף אותנו לקום ולעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות: להיפרד מהישן ולעבור באומץ אל הלא נודע, ליצור יש מאין ואין מיש.
עוד משלל הפעילויות: קבוצת מתבגרים שאחראיים על הפקה מוזיקלית .  בת ה 6 שלי מגיעה לעברי בריצה ומשתפת:"אמא, אמא, את שומעת?הם משמיעים את השיר של העידן החדש וכולם רוקדים" (כוונתה לשיר מחכה/ריטה – "זה יבוא, כמו קו חרוט על כף יד ,זה יבוא, בטוח בעצמו, כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו"…)
הורים מורים וילדים,אבות ואימהות,ילדים צעירים בוגרים ומתבגרים עוסקים ביצירה: כאן מכינים מובליים מחומרים טבעיים: תרמילי עצים,צדפים נוצות, שם מניחים אבנים שטוחות באדמה כשביל גישה לגינה, פה ממקמים פינת ישיבה מגזעי עצים כרותים, אלו ממלאים אדמה וקומפוסט במריצה, מעבירים מדלי לדלי, ההם מרוקנים אותה לתוך גלגלים שמוחזרו והפכו לעציצים מרהיבים . הקטנים שותלים, הגדולים עודרים,חופרים,הצעירים מכסים. פירות משתפדים על מקלות בעיצוב דמויות חיות, נחתכים ונאכלים בהנאה ,זרדי ענפים מקבלים משמעות חדשה כשאחת הנשים קושרת אותן יחד ויוצרת דמות בע"ח , ילדים מחברים לגזע עץ מיוחד שלל חלקיקי טבע  ויוצרים פסל סביבתי . קהילה רב גילאית של תלמידים  צעירים ובוגרים, הורים, מורים,גברים ונשים יוצרת לעצמה בעצמה הוויה של חגיגת טבע, בתוך מרחב עירוני.
זה טבע? מאד שונה היתה  החוויה הזו עבורי מבילוי ביער בין השקדיות, על האדמה, מאד שונה. אני לומדת להשלים -להיות שלמה עם השינויים מתוך הבנה שזהו כעת המקום המדוייק עבורי להיות בו.
הבנה אישית שנולדה מתוך הבנה גלובלית וחוץ בריאתית : שמה שנדרש כעת מאיתנו איננו להקים יישוב קהילתי אקולוגי -גן עדן בלב שמורת טבע פראית. מה שנדרש מאיתנו הוא להביא את האקולוגיה לעיר, להתמזג בקיים,לעזור לישן לעבור שינוי תודעתי ,לשנות תפיסה,לברוא  מרחב הוויה טבעי חדש.
 יומיים אחרי : מפגש קהילת שומרי הגן ביער הפיות בבית אורן
לכאן היה שייך ליבי משך שנים של כמיהה לחיי חופש במרחבי טבע בר. קהילה של אנשי אדמה וחזון שמשלבים רוח בעשייה האדמתית שלהם

ערב רב של משפחות, צעירים-מדריכים,מבוגרים וילדים, כולם כאן מתפרסים על קרחת יער ירוקה, כמו בסרט של "האורחים מהכוכב הירוק"


צפו בסרטון » האורחים מהכוכב הירוק the green beautiful


טור של אנשים מגיע משם,שיירה מהכוון ההוא, מביאים איתם שפע בסליהם העשויים קש, לחלוק עם חברים ומשפחה, משפחת האדם. יושבים על האדמה, מתחת עצי האלון, למרגלות גבעות בר ומרבדי כלניות פורחות באחו ירוק.

אלו האנשים שנועדו לשקם את נזקי האנושות בכדה"א ,לרפא את אמא אדמה,לחיות קיימות באופן שמכבד גם את שאר הברואים בעולמנו
פה מדליקים אש במדורה (ללא גפרורים,בטכניקות מסורתיות פשוטות), שם מכינים בובות מענפי עצים שזורים,וכאן מגלפים עם פטישי עץ ומפסלות ,טוטם בגזע עץ ענק – איורי חיות . שביל אדמה בוצית מוביל לתוך מעבה היער ושם, בינות לצמחייה הסבוכה, תלוי חבל שמשתלשל מגובה רב  ולולאה בקצהו. טור ילדים מחכים לתורם להתנדנד בין שמיים וארץ . אני רוצה גם. הילדה הפנימית שבי יודעת שהיא רוצה אבל מפחדת. אני, עם כל כובד משקלי. רוצה. מפחדת. הרצון מתגבר על הפחד ואני מעיזה . פוסעת כמה צעדים אחורה ואז מזנקת לאחוז בחבל ונזרקת קדימה בתנופה. מרחפת באוויר אני צורחת בתחילה מרוב פחד ובהמשך-מתחלפת הצעקה לקריאה התלהבות. הופכת ראשי לאחור כדי להייטיב לראות את צמרות העצים סובבים סחור סחור . וואי, כמה שזה היה כייף.
לא הייתי זוכה להינות מהכייף הזה אילולא העזתי לנסות,להתנסות בחווית הריחוף הזו באוויר. לא האמנתי שאני-נעמה,עם גופי הכבד בן 40 שנים, ירחף לו ככה  ,תלוי בין שמיים וארץ
שניים-שלושה חברה עם כלי נגינה מתחילים תנועה במרחב. מצטרפים אליהם עוד ועוד אנשים ונוצרת תהלוכה שלי שירה  ונגינה: "נפתחים אל האור, נפתחים אל ה אווווור, נפתחים אל ה אוווווווררר"…
רכבת אנושית מרקדת לצלילי מוזיקה שמחה  מתחילה להסתדר במעגל. אף אחד לא אומר מה לעשות,אף אחד לא מחלק הוראות . התנועה מתהווה מעצמה כשכל אחד ואחד מוצא את מקומו במעגל.
שלוש נשים עוצמתיות,מותיקות שומרות הגן, מהלכות בתוך ספירלה של אבנים ומדברות בינה נשית, מביאות חוכמה במילותיהן המדוייקות ,קוראות ומזמינות את הקהל להתחבר כל אחד ואחת לעצמו/לעצמה למעגל, לאמא אדמה.
אשה נוספת מצטרפת עם גיטרה ושרה בקול את קריאתה להרמוניה בין אדם ואדמה. ילדים עוברים בין הקהל במעגל עם סלסלות נצרים ומחלקים כדורי זרעים שהכנו רגע קודם לידיים המושטות. אנחנו חופרים בורות קטנים באדמה : בידיים,נעזרים בענף או באבן וטומנים את כדורי הזרעים יחד עם תפילה בלב: מזכירים לעצמנו מהם הזרעים שהיינו רוצים שינבטו בחיינו החדשים.
בסיום הטכס, לוקח כל אחד חופן בלוטים שנבטו  ואנחנו יוצאים להטמין אותם ביער שנשרף בשריפה האחרונה בכרמל בשנה שעברה. זהו התפקיד לו נועדו האנשים כאן: לעזור לאמא אדמה לשקם את שפע הבר שהיה כאן טרם הביאה האנושות לפגיעה ,זיהום,דלדול משאבים ,ניצול.

צפו בסרטון » השריפה בכרמל – חלק ראשון – תודעת העל


צפו בסרטון » השריפה בכרמל – חלק שני – תודעת העל


סבא מבוגר עם חליל צד מנגן שירי טו בשבט מקבץ אליו את הקהל ומספר סיפורים . קבוצת הנוער של שומרי הגן מציגה קירקס היתולי פרי יצירתם  בשיתוף עם הקהל. כמה מדריכים נותנים הרצאה על קורס לימודי מבוא של שומרי הגן שנפתח ,אשה קולעת נצרים לסלסלות,חבלים מענפי בננה,איש מסייע לילדים לקלוע למטרה בעזרת רוגטקה מענף עץ, נערה מאפרת את פני הילדים בקישוטי אדמה-בוץ על פניהם- הסוואה
ועוד ועוד ועוד… שלל פעילות אנושית , פשטות ושמחה.  (ברקע-בסבך היער,כמובן: שרותי קומפוסט, מחסה טבעי מגשם, מטבח מאולתר ליד מדורה גדולה,גינת ירק המבוססת על עקרונות פארמקלצ'ר,בנייה בבוץ ,…)
איך?
איך אני משחררת את החיבור הכל כך ברור מאליו עבורי לאדמה  , לטבע ועוברת לגור בבניין רב קומות בעיר?
לא יכולה להסביר איך, אבל יודעת שמשהו בי נפתח להבין את השינויים , להיות שלמה עם הבנת השלמות
המכנה מהשותף שאהבתי בשני ארועי ט"ו בשבט גם בביה"ס וגם היער: בשניהם חוויתי תחושה של קהילה אנושית הולכת  מתהווה ומתעצמת , שפועלת בעצמה למען עצמה.
גם קהילת ילדי הורי ומורי ביה"ס הפתוח ברחובות, וגם קהילת  מדריכי ומשפחות שומרי הגן, מזמנות אליהן אנשים שבוחרים לקחת אחריות על יצירת מציאות . בשומרי הגן ממחזרים מיומנויות קדומות  מתוך כוונה לעזור לנאנשי האדמה להתחבר לטבע הפנימי שלהם.בביה"ס הפתוח ממחזרים חומר קיים  לרעיונות חדשים המותאמים לחיים עירוניים.
עוד מכנה משותף הוא המאמץ ליצור יש מאין ללא הוצאה של אנרגיית כסף. תרבות חליפין במיטבה. תן לי ואתן לך.אנשים שפועלים בהתנדבות למען הקהילה, הרמוניה שמקורה באינטרסים משותפים , בהבנת האחדות-הבנה שהכל אחד: שנתינה לאחר היא נתינה לעצמי, שההתפתחות שלי תורמת להתפתחות האחר ,הסביבה, העולם, הבריאה כולה

 

 

תגובה אחת בנושא “אדם ואדמה בסימן שינוי”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *