תסריט לימודי הוא חלק בתקופת חיים של שליחים שנועד להכין אותם לשליחותם : ללמד אותם איך מתנהל העולם הארצי כדי שבבוא הזמן כשתיפתח לנו השליחות – יהיו להם הכלים לבצעה : ידע, ניסיון בהתנהלות גשמית ,מערכות תמיכה בינאישיות והבנה של המקום שהם נמצאים בו, היות ואיננו באמת שייכים למקום הזה- למדור יהוה . נשלחנו ממדור מיוחד בבריאה : בחרנו ונבחרנו, חתמנו והתחייבנו : לרדת לחוויה כאנוש בגוף פיזי, בהתנדבות ובבחירה חופשית, לבצע שליחות להביא מידע : כלים תודעתיים ואנרגטיים שיקדמו את התפתחות האנושות . ברגע שנפתחת לנו השליחות, איננו מחוייבים יותר למשחק הארצי והתסריט הלימודי מסתיים.
רוב הנשמות שחיות בגוף פיזי בעולמנו הן ליבות מישור ששייכות למישור יהוה שבו אנו שוהים בעולמנו זה בכדה"א והיו כאן כמה עשרות ומאות גלגולים. אני הייתי כאן רק 3 פעמים ולכן כל ההתנהלות עם עולם החומר והמסגרות שמנהלות אותו לא היה מוכר לי : זר ומוזר. מעולם לא הבנתי התנהלויות בסיסיות כמו ההכרח להתפרנס ולהרוויח כסף למשל. תמיד עשיתי רק מה שאני רוצה באמת בלי קשר אם וכמה כסף אני מקבלת או לא מקבלת. התעלמתי מחוק חינוך חובה והעדפתי לגדל את 4 ילדיי בחינוך ביתי ולא לשלם אלפי שקלים כל חודש למטפלות וגננות שירוויחו כסף כדי לעשות את העבודה במקומי. לשלוח אותם למסגרת ביה"ס שאין לי אמון בה היה בלתי אפשרי עבורי לעומת החופש שלקחתי אחריות לגדל אותם ולגדול איתם . משך 18 שנה מאז נולדה בתי הבכורה , יצרתי ואני מנהלת קח תן – מרחב שבו אנשים חולקים את השפע שלהם ללא תמורה כספית – כך תמיד קיבלתי מה שרציתי בלי כסף: כלים,רהיטים,בגדים,ספרים ויותר מכך: ידע, הדרכה מקצועית,תמיכה, זמן, אהבה, הכל. חייתי במסגרת חיים של אדמה ומים אבל אורח חיי שניהלתי היה ברובו אש ואוויר(חופש ועצמאות מחשבתית ): תיעדתי את קורותינו אז בבלוג חיים חופש בערבה – בלוג משפחה בחינוך ביתי
כחלק ממסגרת הלימודים בתסריט הלימודי שלי התחתנתי וחייתי נשואה 20 שנה עם בן זוג שהוא ליבת מים ומחובר לאדמה : היה לי בית, ילדים,אוטו, משפחה . (לפחו כך חשבתי אז שיש לי.. שהם שלי… עד שאיבדתי כל מה שחשבתי שיש לי ונדרשתי להבין ששום דבר בעולם הזה לא באמת "שלי" . אני רק אורחת כאן. החומר שקיבלנו על במת המשחק של חיינו נועד לשמש אותנו לשחק את התסריט וללמוד את השיעורים בדרך, אבל איננו באמת שלנו.). אממה: לא הייתי תלמידה כל כך טובה. לא באמת רציתי ללמוד את מסגרות הדמה והמים. בזתי להם והתרחקתי מהם ככל יכולתי.
סיימתי את התסריט הלימודי שלי ב 9 באב 2011- יום חורבן הבית , נחרב עלי הבית שבו חייתי עם 4 ילדיי ומסך שחור הופיעה על המחשב שלי כתובית GAME OVER . ככה, אמיתי, בחיי. דחף בלתי נשלט הביא אותי ללכת מהמקום שהייתי בו. שני ילדיי הבוגרים בחרו לא לבוא איתי בלי לדעת לאן (כי אז גם אני לא ידעתי) ומאותו רגע ניתקו איתי קשר ולא דיברו איתי כמה שנים. האימהות היתה כל המהות שלי וכשלא יכולתי להיות אמא- נשבר לי הלב ואדם לא יכול לחיות בלי לב, אז מתתי. הפכתי לאדם בלי מהות. לא היתה לי סיבה לחיות כאן. אחרי שנפתחה בפניי מנהרת האור לחזור למרחבי החופש שמהם הגעתי ואליהם כמהתי כל חיי, לא יכולתי להרשות לעצמי למות לפני שאממש את ייעודי- שליחותי לקדם שינוי תודעתי. הבנתי שרק אני יכולה לעשות את זה, כי רק לי כבר אין מה להפסיד ואני חייבת לתעלות מעל הבוז שלי לעולם החומר ולרצות להיות כאן . המלאר השומר שמר עלי שאצא בלי שריטה מתאונה חזיתית שעשיתי כשלא עצרתי בעצור. האוטו הלך טוטאלוסט אבל אני יצאתי בלי שריטה. הבנתי שאין לי ברירה אלא לעצור ולחשב מסלול מחדש. אם אני באמת רוצה להיות כאן אני חייבת לשחרר את כל מה שחשבתי שאני יודעת על איך העולם הזה מתנהל וללמוד מהילדעים : הם ידעו את מה שאני רק התחלתי ללמוד. הם עשו לי ביה"ס . אני הייתי התלמידה ונדרשתי לעמוד במבחן שינויי הזמן.
שינוי תודעתי שעשיתי בחיי: ממים ואדמה לאש ואוויר
